ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק תשיעי
פרק תשיעי - אמר רבי עקיבא עריכה
ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה א עריכה
מתני’: אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא. מנין לעבודה זרה שהיא מטמא במשא כנדה? שנאמר (ישעיהו ל', כ"ב) תזרם כמו דוה, צא תאמר לו. מה נדה מטמא במשא. אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא במשא:
גמ’: כתיב תועבה בנדה. וכתיב תועבה בעבודת כוכבים ומזלות. וכתיב תועבה בשרצים. כתיב תועבה בנידה דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה וגו'. כתיב תועבה בעבודת כוכבים ומזלות דכתיב (דברים עקב ז כו) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. וכתיב תועבה בשרצים דכתיב (דברים ראה יד ג) לא תאכל כל תועבה. אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה עבודה זרה? °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר לתועבה שבנדה הוקשה. מה הנדה מטמא במשא, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא במשא. אי מה הנדה מטמא באבן מסמא, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא על גבי האבן מסמא? אמר רבי זריקן רבי זריקא° בשם רב יהודה רב יהודה°. ואית דאמרין בשם רב חסדא רב חסדא°. מודה °רבי עקיבא רבי עקיבא לחכמים שאין עבודת כוכבים ומזלות מטמא על גבי אבן מסמא. דלפיכך הוקש אף לשרץ למעט שאינו מטמא באבן מסמא. ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה. מה השרץ מטמא בהיסט הכוונה למגע, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא בהיסט הכוונה למגע. אי מה השרץ מטמא בכעדשה, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא בכעדשה? רבי זעירה רבי זעירא° ורבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמני° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. ורבי אבהו רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כתיב (תהלים ק"ו, כ"ח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. מה המת מטמא בכזית, אף ט_אעבודת כוכבים ומזלות מטמא בכזית. אי מה המת די שיכניס ראש אצבעו לאהל המת בכדי שיטמא, אף עבודת כוכבים ומזלות די שיכניס ראש אצבעו? למד נתיצה נתיצה מבית המנוגע. כתיב הכא את מזבחותם תתוצון וכתיב התם ונתץ את הבית. מה בית המנוגע עד שיכניס ראשו ורובו. ט_באף עבודת כוכבים ומזלות עד שיכניס ראשו ורובו. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°. זאת אומרת
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נז עמוד ב]
ט_גשאין טומאת עבודת כוכבים ומזלות מחוורת שהיא מהתורה אלא גזרת חכמים היא. דאי לא כן, האך אתה מקישה לקלים ואינך מקישה לחמורים? רבי מנא רבי מנא° אמר מחוורת היא. ולמה הוא מקישה למת ולשרץ ללמד מהם לקלים שבה? הדא דאת אמר בעבודת כוכבים ומזלות שבורה שהיא מדרבנן. אבל בשלימה, אפילו כל שהוא. דאמר רב הונא רב הונא° ורבי חמא בר גוריון רבי חמא בר גוריון° בשם רב רב (אמורא)° הבעל, ראש גוייה המילה היה. וכאפון היה. דכתיב (שופטים ח', ל"ג) וישימו להם בעל ברית לאלהים. ומה טעמא ד°רבי עקיבא רבי עקיבא שהעדיף להקיש עבודה זרה לנידה? דכתיב (דברים עקב ז כו) תעב תתעבנו. דאף שגם בשרץ כתוב תועבה. כאן כפל הלשון להדגיש התעוב כנידה. מה טעמון דרבנן שהעדיפו להקיש עבודה זרה לשרץ? דכתיב (דברים עקב ז כו) שקץ תשקצנו כמו שנאמר בשרצים. מה מקיימין רבנן טעמא ד°רבי עקיבא רבי עקיבא? תעב תתעבנו, צאיהו כמו צואה. נבליהו גרום לו ניבול. מה מקיים °רבי עקיבא רבי עקיבא טעמון דרבנן? שקץ תשקצנו. שקציהו נבליהו. מניין לרבנן נבליהו אף בפה? שמואל שמואל (אמורא)° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מדכתיב (ישעיהו ל', כ"ב) צא תאמר לו. צואה תאמר לו. צאיהו, נבליהו. כיצד? את שקורין אותו פני מלך, קורין אותו פני כלב. עין כוס, עין קוץ. גדיא מזל, גלייא גלות וחורבן. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא° בשם רב הונא רב הונא°. מאי דכתיב (יהושע ז', ב') העי אשר עם בית און מקדם לבית אל? מקדם היו קורין אותו בית אל. ועכשיו קורין אותו בית און. תני בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לא רצה להיקרות עמירה מקום של כבוד קורין אותה עמידה בית הכסא. דאמר רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא°. תמן צווחין לפעלה טבא עשית גדולים, עמדה. וצווחין לרחוץ של מימי רגלים עמידה. מה מקיים °רבי עקיבא רבי עקיבא צא תאמר לו? רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° ורב הונה רב הונא° אמרו בשם רב יוסף רב יוסף°. מיכן שעבודה זרה מטמא באהל רק משיכנס ראשו ורובו, שאין אומרים לאדם צא, עד שיכניס ראשו ורובו. אית מתניתא אמר, עבודת כוכבים ומזלות כנדה, ומשמשיה כנידה. ואית מתניתא אמרה. עבודת כוכבים ומזלות כנדה, ט_דומשמשיה כשרץ. מאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנדה ומשמשיה כנידה, ניחא. ומאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנדה ומשמשיה כשרץ. כל עצמו אין כתיב נידה אלא במשמשין. דכתיב (ישעיהו ל', כ"ב) וטמאתם את ציפוי פסילי כספך, ואת אפדת מסכת זהבך, תזרם כמו דוה? תיפתר בחקוקים על גופה. והא כתיב אפד? רבי יעקב דכפר חנן רבי יעקב דכפר חנן° אמר, תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו. כענין שנאמר (שופטים ח', כ"ז) ויעש אותו גדעון לאפוד. מתניתין כמאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנידה ומשמשיה כנדה. דתנינן. ט_האבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר כנידה. והרי כל אלו משמשים הם?
[ע"א]
1 ט_א מיי' פ ו' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב', מיי' פ ו' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ה':
2 ט_ב מיי' פ ו' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ו':
[ע"ב]
3 ט_ג מיי' פ ו' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה א':
4 ט_ד מיי' פ ו' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ה':
5 ט_ה מיי' פ ו' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ה':
-----------------------------------דף נח עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נח עמוד א]
תיפתר שהשתחוה לבית או לאבנים והעצים ואחר כך בנאו. שאף שהמשתחוה להר לא אסרו, בתלוש ואחר כך חיברו נאסר. דאמרו רבי זעירא רבי זעירא° ורב הונה רב הונא° בשם רב רב (אמורא)° ט_והמשתחוה לבית אסרו. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ט_זהמקדיש את הבית, אין מועלין בו דגמרינן מתרומה שאינה במחובר. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. הויי בה רבנן ואמרי דפליגא ביה רבי יוחנן רבי יוחנן° ורב רב (אמורא)°. מאן דאמר אסרו שנחשב כתלוש, מועלין בו. מאן דאמר לא אסרו שנחשב כמחובר, אין מועלין בו. התיב רבי חגי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתניא, ט_חהשוקת שבסלע אין ממלאין בה. מפני שחקקה ואחר כך חיברו דנחשב ככלי. הא אם חיברה ואחר כך חקקה ממלאים ממנה. וההן בית. לאו כמי שחברו ואחר כך חקקו הוא? מה עבד לה רב רב (אמורא)°? פתר לה כמאן דאמר דסיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן, והוי כחקקו ואחר כך חברו. תנן, שלשה בתים הן. בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים הרי זה אסור קא סלקא דעתין שנאסר על ידי שהשתחוה לבית. ולית הדא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן°? ||||לא גורסים דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר|||| ט_טעבודת כוכבים ומזלות שנשתברה אסורה. לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה. והא תנינן שלש אבנים הן. אבן שחצבה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה וכ"ו?
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נח עמוד ב]
תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה. תנינן. אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר כנידה. לית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר ט_יעבודת כוכבים ומזלות שנשתברה אפילו מאליה מותרת? ואפילו על רבי יוחנן רבי יוחנן° שסובר שעבודה זרה שנשברה אסורה לית הדא פליגא? לא כן סברנן מימר אם אינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר? על רבי יוחנן רבי יוחנן° אין קושיה דלא כן סברנן מימר אם עתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור. ואמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה רבי יודן אבוי דרבי מתניה°. אם היו מונחין במקומן, כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן. ואילו במקומן הן. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב רב (אמורא)° המשתחוה לבית, אסרו. לאילן, לא אסרו. והא תנינן שלש אשירות הן. ואחד מהם, אילן שניטע לעבודה זרה משמע שהאילן נאסר? תיפתר שנשתחוה לזמורה ואחר כך נטעה. לוי אמר השתחוה לבית אסרו. למערה לא אסרו. מה בין בית ומה בין מערה? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל רבי חנניה בריה דרבי הילל°. בית היה לו שעת תלישה. מערה לא היה לה שעת תלישה.
ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ב עריכה
מתני’: ט_יאמנין לספינה שהיא טהורה? שנאמר (משלי ל', י"ט) דרך אניה בלב ים. ט_יבמנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונים. ארבע בארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע? שנאמר (ישעיהו ס"א, י"א) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח. זרעה תצמיח לא נאמר, אלא זרועיה תצמיח:
גמ’: תנן, מנין לספינה שהיא טהורה? שנאמר (משלי ל', י"ט) דרך אניה בלב ים. ולמה מן הים למדת, מה ים טהור אף הספינה טהורה. והרי כבר מן השק למדת. מה השק שמשמש בים ומשמש ביבשה מקבל טמאה. יצאה ספינה שמשמשת בים ואינה משמשת ביבשה שהיא טהורה. ולמה צריך גם ללמוד מדרך אניה בלב ים? רבנן דקיסרין אמרי מתניתין שלמדה מהים איצטריך ט_יגלספינה של חרש. שהשק אינו מלמד אלא על כל האמור בפרשה דכתיב כל כלי עץ או בגד או עור או שק. יצא כלי חרש שאינו כתוב בפרשה ואן השק מלמד עליו: תנן,
מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שנאמר לחיו כערוגות הבשם לחייו אלו הלוחות שהיו שישה על שישה ואף ערוגה כן. שזורעין בתוכה חמשה זירעונין? שנאמר (ישעיהו ס"א, י"א) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח. והא מיעוט זרעים שנים, ואיך הגענו להתיר חמש? אמר רבי שמואל בר ססרטא רבי שמואל בר ססרטא°. משנים את למד ארבעה. שמסברה לא היינו מתירים אלא מן אחד בערוגה כזו. אבל אחר שהתורה גילתה ששני מינים מותרים ומסתמא מדובר שעושה אותם בצורת משלשים. אם כך אף ארבע נעשה באותה צורה. דמה שנים את נותן מצד אחד בתחילת ששה ומיצר והולך וכן מצד שני עד שהם נפגשים באמצע בראש תור אף ארבעה את נותן בתחילת ששה בכל אחד מארבע הצלעות ומיצר והולך, רק שצריך להשאיר מעט מכל צד כדי שיהיה מרווח טפח וחצי בן משולש למשולש. ואי אפשר שלא יהא שם נקב אחד פנוי ליטע בו את האמצעית. ושם נזרע מן חמישי וארבע המשולשים מארבע הצדדים יגעו בו בראש תור
אמר רבי יונה רבי יונה°. מסברה לא היינו מגיעים בדרך זו לחמישה מינים אלא רק לארבעה. דמה שהתירו בראש תור זה רק שעבודה פוגע בעבודה. היינו שמין אחד פוגע במין השני בצורת ראש תור, ואפשר להתיר ארבעה מינים בדרך זו.
[ע"א]
6 ט_ו מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ה סעיף ג':
7 ט_ז מיי' פ ה' מהל' מעילה הלכה ה':
8 ט_ח מיי' פ ו' מהל' פרה אדומה הלכה ה':
9 ט_ט מיי' פ ז' מהל' עבודה זרה הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף י"א:
[ע"ב]
10 ט_י מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ה סעיף א':
11 ט_יא מיי' פ י"ח מהל' כלים הלכה ט':
12 ט_יב מיי' פ ד' מהל' כלאים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ל"ד, סמ"ג לאוין רעט:
13 ט_יג מיי' פ י"ח מהל' כלים הלכה ט':
-----------------------------------דף נט עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נט עמוד א]
אבל לא התירו כשמין פוגע בחבירו לחובשו. ולכן אי אפשר להתיר מן חמישי באמצע. שהרי הוא חבוש בראש תור מארבע צדדיו. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. מדכתיב כגנה זרעיה תצמיח. שיכול היה לכתוב כגנה זרע תצמיח, או זרעה תצמיח. למה כתב זרעיה בחמשה אותיות? מלמד שזורעים חמישה מינים בערוגה. וכ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי דאמר, ששה מנין? מדכתיב כגנה זרועיה תצמיח. שיכול היה לכתוב כגנה זרע תצמיח. או זרעה תצמיח. למה כתב זרועיה בשש אותיות? מלמד שזורעים שישה מינים בערוגה. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° אמר צריך להיות כתוב זרעיה בחמשה אותיות. וכל הן דאנא משכח ספר שכתוב בשש אותיות עם האות ו’ אנא מחק ליה. אשתאילת לרב הונא ספרא דסידרא רב הונא ספרא דסידרא° כינו אותו כך שהיה בקי בתנ"ך עד שהיה כספר מהלך ואמר, זירועיה מליא. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. החמישה מינים שאמרה המשנה כולהון בתוך ששה. כהנא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. כולהן חוץ לששה. שבאמצע זורע שלוש על שלוש ציור ימני כך שיש מרחק טפח וחצי עד הגבול ובכל גבול זורע מין אחד ומרחיק טפח וחצי מהשני.
אם כולהן חוץ לששה ניתני תשעה ציור שני מימין. ארבע בארבע קרנות ועוד ארבע לכל רוח ביניהן ועוד אחד באמצע? דבשלמא אם זורע הכל בתוך הערוגה אף שאפשר בצורה זו לזרוע תשע מינים גזרת הכתוב שיותר מחמישה מינים בערוגה קטנה נחשב ערבובביה ואסור. אבל אם בערוגה גדולה יותר למה שלא נזרע תשע מינים? אמר רבי תנחום בוצרייא רבי תנחום בוצרייא°. וכן היא שאכן יכול לזרוע תשע מינים. אלא שהמשנה שאמרה שזורע רק חמש מינים, בערוגה שבערוגות היא מתניתא. ולכן אינו יכול לזרוע גם בפינות וגם באמצע כל רוח אלא בערוגה אחת זורע בארבע פינות ובאמצע ציור שמאל. ובערוגות שסביבה באמצע כל רוח ובאמצע ציור תחתון.
ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ג עריכה
מתני’: מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה? שנאמר (שמות יתרו יט טו) היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. ט_ידמניין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת? שנאמר (בראשית וישלח לד כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. ט_טומנין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח? שנאמר (ישעיהו א', י"ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו':
גמ’: תנן, מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, מסיני למדו. דבשלישי בשבת ירד משה ואמר להן, היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. כל מי שפירש בשלישי. יש כאן ליל רביעי, ורביעי. ליל חמישי וחמישי. פלטה בליל ששי טמאה, ביום שישי טהורה שמקצת היום ככולו. כל מי שפירש ברביעי כגון ששימש בין השמשות של ליל רביעי. יש כאן יום רביעי. ליל חמישי וחמישי. פלטה בליל ששי טמאה. ביום שישי טהורה. כך שפעמים שהן חמש עונות ופעמים שהם ארבע עונות והעיקר שיהיו בשלושה ימים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° זו בסיני. אבל לדורות, פעמים ארבע פעמים חמש פעמים שש. פעמים ארבע, כגון אם שמשה ביום רביעי, אף שאין העונה נספרת, היום נספר ונחשב יום אחד שמקצת היום ככולו. ליל חמישי ויום חמישי. ליל שישי ויום שישי. הרי ארבע עונות בשלושה ימים. או בשש כגון ששימשה בתחילת ליל רביעי. הרי ליל רביעי ורביעי. ליל חמישי ויום חמישי. ליל שישי ויום שישי. הרי שש עונות. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נט עמוד ב]
לעולם הן חמש. שכל ישראל פרשו ביום שלישי לפני השקיעה. ליל רביעי ויום רביעי. ליל חמיש ויום חמישי. וליל שישי. אבל יום שישי אינו מן המנין שבו טובלת ועושה הערב שמש. וכן לדורות. תמן תנינן, הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר, פעמים שהן ארבע עונות פעמים שהן חמש פעמים שהן שש. פעמים שהן ארבע, כגון שמשה ברביעי סמוך לשקיעה. ליל חמישי ויום חמישי. ליל שישי ושישי. פעמים שהן חמש כגון שמשה ברביעי סמוך לזריחה. יום רביעי. ליל חמישי ויום חמישי. ליל שישי ושישי. פעמים שהן שש כגון שמשה בתחילת ליל רביעי. ליל רביעי ויום רביעי. ליל חמישי ויום חמישי. ליל שישי ושישי. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר לעולם הן חמש. ואם יצאת מקצת עונה הראשונה, משלימין לה מקצת עונה ששית. הא °רבי ישמעאל רבי ישמעאל עבד יום עונה, ולילה עונה. ואף °רבי עקיבא רבי עקיבא עבד יום עונה, ולילה עונה. מה ביניהון? עונות שלימות ביניהון. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל עבד מקצת עונה ככולה. ו°רבי עקיבא רבי עקיבא לא עבד מקצת עונה ככולה. ותני כן על ד°רבי עקיבא רבי עקיבא. לפיכך אם נכנסה מקצת עונה ראשונה, משלימין לה מקצת עונה ששית. תני, °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אומר. יום ולילה זה עונה. ומקצת עונה ככולה. ותני כן על ד°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה. פעמים יש שם יום וכל שהוא והיא טהורה. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה. יום וכל שהוא והיא טהורה. איך עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת קודם לשקיעת החמה. ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה. הרי יש כאן יום וכל שהוא והיא טהורה שיש כאן שלושה ימים. שישי שבת וראשון. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה. איך עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת לאחר שקיעת החמה. ופלטה באחד בשבת קודם לשקיעת החמה. הרי יש כאן שני ימים חסר כל שהוא והיא טמאה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מדברי כולם, טבולי יום קבלו ישראל את התורה. שהרי לדעת כולם אם פלטה ליל שבת, טמאה. ובשבת בבקר קיבלו תורה. ואף אם טבלה בליל שבת חסרה הערב שמש. הדא דאת אמר, בנשים שהיה אפשרות שיהיו טבולות יום. אבל באנשים כבר טהרו. מה טעמא? כדכתיב (שמות יתרו יט י) וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. זו דברי °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי ישמעאל רבי ישמעאל ו°רבי עקיבא רבי עקיבא. שפעמים ארבע פעמים חמש. אבל לדברי חכמים עד ג' ימים דלעולם שש עונות, ורק מיכן והילך היא נסרחת. ואתייא כההיא דאמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כתיב (ויקרא מצורע טו לב) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע. מה תורת הזב עד ג' ימים. אף תורת שכבת זרע עד ג' ימים. אנן תנינן מרחיצין את כל הקטן. תניי דבית רב רב (אמורא)° מרחיצין את המילה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ט_טזהלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°
[ע"א]
14 ט_יד מיי' פ ב' מהל' מילה הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' של"א סעיף ט':
15 ט_טו מיי' פ"ג מהל' עבודת יוהכ"פ הלכה ד':
[ע"ב]
16 ט_טז מיי' פ ב' מהל' מילה הלכה ח', מיי' פ ב' מהל' שבת הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' של"א סעיף ט':
-----------------------------------דף ס עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף ס עמוד א]
על כורחך את אמר מרחיצין את הקטן. דהא תני שמואל שמואל (אמורא)°, לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת. ואמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. כל שעה הוה רבי זעירא רבי זעירא° רבי אומר לי. תני מתניתך מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה. ולא עוד אלא שמזלפין המים על גבי מכה בשבת. אם אומר את שמרחיצין רק את המילה, מה בין מכתו של גדול למכתו של קטן? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, הלכה כ°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה. אמר רבי אבון רבי אבין° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. טעמיה ד°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה. דכתיב (בראשית וישלח לד כה) ויהי ביום הג' בהיותם כואבים. בהיותו כואב אין כתיב כאן. אלא בהיותם כואבים. בשעה שכל איבריהם כואבים עליהם. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ורבי יוחנן רבי יוחנן° מפקידין לחייתא מילדות. כל שיקויין דאתון עבדין בחולא, עבדין בשובתא. לכן צריכה אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת. אבל ביום הראשון פשיטה שמותר . שמואל שמואל (אמורא)° אמר מפני הסכנה. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בעי. אם מפני סכנה למה רק מזלפין חמין שהוחמו בחול. מותר אפילו שיהו מחמין לו חמין בשבת? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבנן דתמן. מחמין לו חמין בשבת. תני שמאל שמאל°, לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת. ותני כן. ט_יזמחמם הוא אדם אלונטית ונותנה על גבי מכה בשבת. לא יטול אדם עריבה מליאה חמין ויתננה על גבי מעיו בשבת, שמא ישפך ויבא לידי סחיטה. רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר לית כן אלא מותר. תנן, מנין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח? שנאמר (ישעיהו א', י"ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהם ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים. והיה מתביישין אלו מאלו. חזרו להיות קושרים אותו בפתחו של היכל ויש שנים שהיה מלבין ויש שנים שהיה מאדים. חזרו וקשרו אותו בסלע. כתיב (ישעיהו א', י"ח) לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו'. תני °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר (ישעיהו א', י"ח) אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'. כשנים שבין שמים לארץ שהם מהלך חמש מאות שנים, כשלג ילבינו. יותר מיכן כצמר יהיו. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות חמש מאות שהם סך כל שני האבות מלבד שני שנים של אברהם קדם שהכיר את בראו כשלג ילבינו, יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן בר פזי רבי יהודה בן פזי° אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשון עברה שעבר פעם ראשונה. ויש אומרים מקדש ראשון. ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בשני. ורבנן אמרי אם יהיו חטאיו של אדם כפי שניו יש אומרים שהכוונה שבכל גיל היצר חזק בדבר אחר כשלג ילבינו, יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן ענתדרייא רבי יודן ענתדרייא°. בשעה שעונות קלין, כשלג ילבינו. בשעה שהן כבידין, כצמר יהיו.
ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ד עריכה
מתני’: מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (תהלים ק"ט, י"ח) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף ס עמוד ב]
גמ’: תנן, מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים? ואינו מחוור שאיסור סיכה מהתורה אלא קרא אסמכתא בלבד. דאין תימר מחוור הוא, ילקה עליו אם סך חוץ לחומה. ואמר רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°. אין לוקין חוץ לחומה. אלא על אכילה ושתיה. מניין שאינו מחוור כהדא דתני. ט_יחבשבת. בין סיכה שהיא של תענוג, בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ט_יטביום הכיפורים. בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. ט_כבתשעה באב ובתענית ציבור. בסיכה שהיא של תענוג אסור. ושאינה של תענוג מותר. והתני שוות סיכה לשתייה לאיסור שזר אסור לסוך שמן תרומה. ולתשלומין שזר שסך חייב חומש. אבל לא לעונש שזר שסך במזיד אינו לוקה.
ט_כאביום הכיפורים לאיסור, אבל לא לעונש שלא לוקים על הסיכה. רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה. והתני גבי תרומה, (ויקרא אמור כב טו) לא יחללו. להביא הסך ואת השותה שאם היה זר לוקה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°. ואין לית כאן סך, אף שותה לית כאן. שהרי איסור אכילה כבר נאמר, ושתיה בכלל אכילה. דאי לא כן, אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן, איך אמרנו אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת? וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף? מניין שהוא מחוור בעשה? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי סימיי רבי סימיי° דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין בכסף מעשר שני. הרי זה דבר שהוא אסור לחי, שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה. לחי הוא אסור כל שכן למת. אלא איזו דבר שהוא מותר לחי, והוא אסור למת? הוי אומר, זו סיכה:
ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ה עריכה
מתני’: ט_כבהמוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. ט_כגתבלין כדי לתבל ביצה קלה, ומצטרפין זה עם זה. ט_כדקליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס ופואה,כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה. מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג, כדי לכבס בהן בגד קטן בשבכה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר כדי להעביר על הכתם:
גמ’: תנן, תבלין כדי לתבל ביצה קלה, ומצטרפין התבלינים זה עם זה. וקשיא, וכי כמון ומלח מצטרפין? הרי טעמן שונה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, במיני מתיקה שנו. תנן, קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס צמח שמפיקים ממנו צבע כחול ופואה שורש שמפיקים ממנו צבע אדום כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה. תמן תנינן. שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה כמלא הסיט כפול. והכא את אמר הכין? תמן בצובע, ברם הכא במוציא לצבוע שאין חשיבות לצבע בכמות כזו קטנה. נתר, נטרון אלום. בורית, ביריתה. קימון, קליא. אשלג. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, אצרות רוח.
ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ו עריכה
מתני’: ט_כהפלפלת כל שהוא. ועיטרן כל שהוא. מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן. מעפר המזבח, מאבני המזבח, ממקק ספרים, ממקק מטפחותיהן, כל שהן, מפני שמצניעין אותן לגונזן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף המוציא ממשמשי עבודת כוכבים ומזלות כל שהוא. שנאמר (דברים ראה יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:
[ע"א]
17 ט_יז טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ו סעיף ו':
[ע"ב]
18 ט_יח מיי' פ כ"א מהל' שבת הלכה כ"ג, טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ז סעיף א':
19 ט_יט מיי' פ"ג מהל' שביתת עשור הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ד סעיף א':
20 ט_כ מיי' פ"ג מהל' תעניות הלכה ד', מיי' פ"ג מהל' שביתת עשור הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ד סעיף ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה סעיף ג':
21 ט_כא מיי' פ"א מהל' שביתת עשור הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תרי"א סעיף א':
22 ט_כב מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה ד':
23 ט_כג מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה ה':
24 ט_כד מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה ח':
25 ט_כה מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה ה':
-----------------------------------דף סא עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סא עמוד א]
גמ’: תני, ט_כואף ריח רע כל שהוא. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אף °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שסובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, מודה בה כיוון שרוצה להוציא את הריח מביתו נחשב צריכה לגופה. כמו דמודי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי באיסורי הנייה שכיוון שצריך להוציא אותו נחשב כצריך לגופו
ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ז עריכה
מתני’: ט_כזהמוציא קופת הרוכלין. אף על פי שיש בה מינין הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת. ט_כחזרעוני גינה פחות מכגרוגרת. °רבי יהודה בן בתירא רבי יהודה בן בתירא אומר חמש. זרע קישואין שנים. זרע דילועין שנים. זרע פול מצרי שנים. ט_כטחגב חי כל שהוא, מת כגרוגרת. צפורת כרמים, בין חיה בין מתה כל שהוא. מפני שמצניעין אותה לרפואה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא. מפני שמצניעין אותו לקטן לשחק בו:
גמ’: תנן, המוציא קופת הרוכלין. אף על פי שיש בה מינין הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת. וקשיא, מאי קא משמע לן? הרי אפילו הוציא וחזר והוציא בהעלם אחת, כלום הוא חייב אלא אחת. קל וחומר כאן שהוציא בפעם אחת שלא יהיה חייב אלא אחת. למי נצרכה? ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דאמר הבא על הנידה פעמים הרבה בהעלם אחד. חייב על כל ביאה וביאה., שלא תאמר מינים הרבה ייעשו כהעלימות הרבה ויהא חייב על כל א' וא'. לפום כן צריך מימר אינו חייב אלא אחת: זרעוני גינה פחות מכגרוגרת. °רבי יהודה בן בתירא רבי יהודה בן בתירא אומר חמשה. מה טעמא ד°רבי יהודה בן בתירא רבי יהודה בן בתירא ? שכן דרכן להיזרע בערוגה: זרע קישואין שנים. זרע דילועין שנים. זרע פול מצרי שנים. תני, חיטים מדיות שתים. והא תנן, כל הנאכלין כגרוגרת? אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. חיטין על ידי שהן חביבות, עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין: תנן, חגב חי כל שהוא. מת, כגרוגרת. הדא דאת אמר, בטהור. אבל בטמא, כמלוא פי הכלב. ציפורת כרמים, בין חיה בין מתה כל שהוא. שמצניעין אותה לרפואה. אמר רבי אחא רב אחא°. שכן אשה סטיפה שיש לה חטטים בפניה מושכת ממנה והיא מתרפאה. תמן אמרין. מאן דבעי ניפרוש מן דרך הארץ, אכיל פלגא ושביק פלגא. לאכול של צד שמאל אסור כי יסתרס לעולם. ושל ימין מותר דאף שמסרס, אם ירצה יאכל אחריו של שמאל ויבריא. וצריך לשמור את החצי השני. שאם אבד כל שהוא. או חסר כל שהוא, אין לו תקנה עולמית. כיצד הוא עושה כדי לשמורו? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. יהב לה גו צלוחית דבש: תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סא עמוד ב]
הא טהור, בין חי בין מת כגרוגרת. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כדעתיה. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אוכלין טהורין אין משחקין בהן. והא כתיב (איוב מ', כ"ט) התשחק בו כצפור? הקדוש ברוך הוא שאל את איוב אם יוכל לשחק בלויתן. לא הותר מן כלל איסור הוא. שהלויתן דג טמא. אלא שלעתיד לבא הקדוש ברוך הוא יתיר אותו. והא כתיב התשחק בו כצפור משמע שבציפור מותר לשחק, והרי ציפור טהורה? אמר רבי מתניה רבי מתניה°. מכיון שהיא מחוסרת שחיטה, כטמאה היא.
[ע"א]
26 ט_כו מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה ה':
27 ט_כז מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה כ"ח:
28 ט_כח מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה ו':
29 ט_כט מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה י"ח:
[ע"ב]
הדרן עלך פרק רבי עקיבא