שולחן ערוך יורה דעה קמה ג

בית שבנאו מתחילה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה היה בנוי וסיידו וכיידו לשם אלילי' עד שנתחדש נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה מפני שעשהו לעבדו ושאר הבית מותר הכניס אלילי' לתוך הבית כל זמן שהוא שם הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית:

הגה: ודוקא שלא הוקצה הבית לכך אבל הוקצה לכך אינו מותר אלא א"כ הוציאה משם דרך בטול דהיינו שלא להכניס עוד שם (טור בשם רש"י) ובישראל לא מהני בטול כדלעיל סימן קל"ט:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ח) בית שבנאו עובד כוכבים. אבל בנאו ישראל אינו אסור עד שישתחוה לו כדלעיל ר"ס קל"ט דעבודת כוכבים של ישראל אינה אסורה עד שתעבד ואם היתה של עובד כוכבים שבנאו לשם אליל ומכרה לישראל נאסר דה"ל אליל של ישראל ואין לו ביטול. ב"י וד"מ וב"ח ובהגהת דרישה כתב דישראל מומר דינו כעובד כוכבים:

(ט) הבית עצמו כו'. דאם לא כן ה"ל תשמישי עבודת כוכבים דאינו אסור עד שישתמש בו כדלעיל ר"ס קל"ט:

(י) היה בנוי לדירת אדם וסיידו וכיידו עובד כוכבים. וכמ"ש בס"ק ח':

(יא) נוטל הישראל כו'. אבל עובד כוכבים בכל דהו שיטול סגי והוי ביטול ודוקא עבודת כוכבים של עובד כוכבים אבל של ישראל אין לה ביטול ונוטל כל מה שחידש. רש"י והר"ן:

(יב) והחידוש אסור בהנאה. ואין לו ביטול עולמית אם הוא של ישראל ואם הוא של עובד כוכבים עד שיבטלנו העובד כוכבים. טור וכבר נתבאר בס"ק שלפני זה:

(יג) לתוך הבית. והבית עצמו לא נתכוין לעבוד:

(יד) הוציאה. אפילו דעתו להחזירה וכן אפילו הוציאה ישראל מותר כיון שלא הקצהו לאליל אלא לפי שעה. טור ור"ן בשם רש"י:

(טו) הוציאה משם כו'. כ' ב"י ודבר פשוט בעיני דהא דמהני בהוציאה שלא להכניסה היינו בהוציאה עובד כוכבים אבל הוציאה ישראל לא מהני לבטל מבית זה דין משמשי אליל ע"כ והביאו ד"מ וכ"כ העט"ז וכ"כ בטור ור"ן:

(טז) ובישראל כו'. כלומר אם הבית הוא משמשי אליל של ישראל לא מהני ביטול עולמית כדלעיל ר"ס קל"ט דאליל של ישראל ותשמישה אין להם ביטול:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

הבית עצמו נעבד. דאל"כ אלא להעמיד בו אליל הא קי"ל משמשי אליל אינם נאסרים עד שיעבדו אבל אם הוא עצמו נעבד שפי' נאסר דקיימא לן ר"ס קל"ט בעובד כוכבים נאסר מיד ומ"ש בטור כאן אם הוא של ישראל וכו' ר"ל שעל כל פנים עובד כוכבים עשאו אלא שמכרו אחר כך לישראל אבל אם ישראל עשאו לא נאסר עד שיעבד כ"כ ב"י וראיתי מאן דמוקי לה כאן בישראל מומר דהוי כעובד כוכבים בזה והבל יפצה פיהו דדינו כישראל בזה ולכל עונשי' שבתורה כמ"ש ר"ס קל"ט וכתב הר"ן אע"ג דגבי אילן אינו נאסר לעיל ר"ס זה אם השתחוה לו ולא אמרינן דהוה תלוש ולבסוף חברו דשאני אילן ששרשיו מחוברין מאד בקרקע וחשבינן ליה כמחובר מעיקרא בפ"ק דחולין ורש"י פי' דבאילן מיירי שלא נטע יחור אלא גרעין אבל בנטע יחור הוה באמת תלוש ולבסוף חברו והוי תלוש:

באר היטב

עריכה

(ז) שבנאו: כתבו הט"ז וש"ך דהיינו שבנאו עובד כוכבים אבל בנאו ישראל אינו אסור עד שישתחוה לו ובהגהת דרישה כתב דישראל מומר דינו כעובד כוכבים והט"ז חולק עליו וכתב דדינו כישראל גמור בזה ולכל עונשים שבתורה כמ"ש ריש סימן קל"ט (ובסימן הנ"ל כתבתי בשם נה"כ דמסכים עם הגהת דרישה ע"ש).

(ח) נוטל: פי' שישראל נוטל מה שחידש אבל עובד כוכבים בכל דהו שיטול סגי והוי ביטול ודוקא עבודת כוכבים של עובד כוכבים אבל של ישראל אין לה ביטול ונוטל כל מה שחידש. רש"י והר"ן.

(ט) לעבדו: כתב הש"ך והחידוש אין לו ביטול עולמית אם הוא של ישראל ואם הוא של עובד כוכבים עד שיבטלנו העובד כוכבים.

(י) הבית: והבית עצמו לא נתכוין לעבוד.

(יא) הוציאה: אפילו דעתו להחזירה וכן אפילו הוציא ישראל מותר כיון שלא הקצהו לעבודת כוכבים אלא לפי שעה. רש"י.

(יב) ביטול: כתב ב"י ופשוט הוא דהיינו דוקא כשהוציאה עובד כוכבים אבל הוציאה ישראל לא מהני לבטל מבית זה דין משמשי עבודת כוכבים ע"כ ומ"ש הר"ב ובישראל פי' אם הבית הוא משמשי עבודת כוכבים של ישראל לא מהני ביטול עולמית כדלעיל ריש סימן קל"ט . ש"ך .

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}