שולחן ערוך יורה דעה קמו יא
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קמו · יא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
אלילים של עובד כוכבים שנשברה מאליה שבריה אסורים בהנאה עד שיבטלוה לפיכך המוצא שברי אלילים הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא ביטלה העובד כוכבים ואם היתה של פרקים והדיוט יכול להחזירה צריך לבטל כל פרק ופרק מפרקיה ואם אינו יכול להחזיר כיון שבטל' אבר אחד ממנה בטלו כל השברים:
מפרשים
(יא) כיון שבטל אבר א' כו'. והב"ח כתב דהרי"ף והרא"ש חולקים וס"ל דאין חילוק רק בין נשתברה לשברים או לשברי שברים ולפעד"נ אדרבה מדבריהם שאין מחלקים בהכי וכן מוכח בר"ן וכן משמע בטור:
כיון שביטל אבר אחד כו'. ביאר הב"י כוונת הרמב"ם מריה דהאי פסקא שהוקשה לו מאי דקי"ל בפלוגתא דרב ושמואל ס"פ כל הצלמים שמביא ב"י באליל שנשתבר מאליו דבאין הדיוט יכול להחזירה דבטל לכ"ע ולעיל ר"פ כ"ה פליגי ביה רב ור' יוחנן וקי"ל כר' יוחנן לאיסורא על כן תירץ הרמב"ם דרב ושמואל דלא פליגי באין הדיוט מחזירו ומותר לאו בלא ביטול קאמרי אלא עכ"פ צריך ביטול בא' מהם דהיינו דחשבינן להו כאילו עדיין בשלימותן כיון שנשבר מעצמו ואם היה מבטל בו עובד כוכבים אפילו באחד מאבריו [מהני] הכי נמי מהני עכשיו אבל בהדיוט יכול להחזירה הוה כל חתיכה בעצמה אליל ע"כ צריך לבטל כל חתיכה בפני עצמה אבל בטור כתב כאן דאם אין הדיוט יכול להחזירה בטלה ועליו ודאי קשה הא קי"ל כר"י דנשתברה מאליה לא בטלה ונראה דגם הטור ס"ל כתירוץ שהביא ב"י בשם רמב"ן והר"ן שיש חילוק אם עיקר אליל קיים או לא מש"ה לעיל בפלוגתא דרב ור"י מיירי שהעיקר קיים רק שנשבר מעט ממנו כדי ביטול אם היה העובד כוכבים עשאו בזה קי"ל דלא בטילה כיון שנשבר מעצמו ובזה לא שייך לומר כלל אם הדיוט יכול להחזירו או לא כי העובד כוכבים אינו מבקש להחזירו כיון שעיקרו קיים ועובד לו כבתחלה משא"כ בפלוגתא דרב ושמואל מיירי שנשבר כולו וזה מבואר במה שאמרו הדיוט יכול להחזירו אלמא דבטלה עבודתו כל זמן שאין מחזירו בזה פסק הטור שפיר באין יכול להחזירו דבטל אפילו נשבר מעצמו דודאי העובד כוכבים ביטלו אחר שראה שכולו נשבר וא"ל אמאי לא כתב הטור הדין דעיקרו קיים י"ל נלמד ממה שכתב הטור באין הדיוט יכול להחזירו דבטל בנשבר מעצמו ממילא נדע דבמקום שאין צריך לחזרה דהיינו שעיקרו קיים דאסור בנשבר מעצמו כנ"ל נכון דעת הטור:
(יב) השברים: כתב הש"ך בשם הב"ח דהרי"ף והרא"ש חולקים וס"ל דאין חילוק רק בין נשתברה לשברים או לשברי שברים ולפענ"ד אדרבה מדבריהם משמע שאין מחלקין בהכי וכן מוכח בהר"ן וטור עכ"ל והט"ז מיישב דברי הטור בענין אחר עיין שם ולפי שאינו אליבא דהלכתא קצרתי.