ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת כלאים/פרק שביעי
פרק שביעי- המבריך
עריכהמתני’: ז_אהמבריך את הגפן בארץ. אם אין עפר על גבה שלשה טפחים, לא יביא זרע עליה. אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. הבריכה בסלע. אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות, מותר להביא זרע עליה. הארכובה שבגפן. ז_באין מודדין אלא מעיקר השני:
גמ’: תנן, המבריך את הגפן בארץ. אם אין עפר על גבה שלשה טפחים , לא יביא זרע עליה. ז_גהא מן הצד מותר. מה אנן קיימין למה אסור? אי משום זרעים באילן, למה לי גפן? אפילו שאר כל האילן. אי משום עבודה, ניתני ששה? אלא כ°רבי עקיבה רבי עקיבא. ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר, דעבודת הגפן שלשה. אין כ°רבי עקיבה רבי עקיבא, אפילו מן הצד ניתני שלשה? אלא משמע שאם זורע למטה מג' טפחים אין צריך לתת לגפן עבודה, אז מה האיסור כאן. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. משום זרעים שסוככים על גבי הגפן. תמן תנינן. ז_דמרחיקין את הזרעים, ואת המחרישה, ואת מי רגלים, מן הכותל שלשה טפחים. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר. רבי חמא בר עוקבא רבי חמא בר עוקבא° מקשי. תמן את אמר, אין השרשין מהלכין מן הצד שהרי לא אסרנו שלושה טפחים אלא על גביו . והכא את אמר השרשין מהלכין מן הצד לכן צריך להרחיק את הזרעים מהכותל שלושה טפחים? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. כאן וכאן אין השרשין מהלכין מן הצד. ולמה אמרו להרחיק מן הכותל? אלא שהן עושין עפר תחוח, והן מלקין ארעיתו של כותל. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן. מי רגלים, וכי מי רגלים מהלכין מן הצד? התיב רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° . והתנינן מחרישה. אית לך מימר מחרישה
[ע"א]
[ע"ב]
1 ז_א מיי' פ ו' מהל' כלאים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ה סעיף ד':
2 ז_ב מיי' פ ח' מהל' כלאים הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ס"ד:
3 ז_ג מיי' פ ו' מהל' כלאים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ה סעיף ד':
4 ז_ד מיי' פ"ט מהל' שכנים הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ה':
-----------------------------------דף לב
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לב עמוד א]
מהלכת מן הצד? תנן, אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. ז_ההדא דתימר, בסילון של חרס. אבל בסילון של אבר, אינו צריך עד שיהא שם שלשה טפחים עפר מלמעלן. תנן, הבריכה בסלע. אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות, מותר להביא זרע עליה . הדא דתימא, בהדין צלמא סלע קשה. ברם ז_ובהדין רכיכה, מתפתפת מתפוררת היא.
תנן, הארכובה שבגפן. אין מודדין אלא מעיקר השני . ז_זוהאי בשאין הראשון נראית. אבל אם היה הראשון נראה, נותן ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן. תדע לך שהוא כן. דתנינן דבתרה במשנה אחר כך. המבריך שלשה גפנים, ועיקריהן נראין נידון ככרם . ותני עלה. במה דברים אמורים? לענין הכרם שאם יש שם ג' גפנים נחשב לשתי שורות ולכן דין כרם להן . אבל לענין עבודה אם הבריך גפן יחידית , נותן ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן:
מתני’: ז_חהמבריך שלש גפנים ועיקריהן נראין. °רבי אליעזר ברבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר. אם יש שם ביניהם מארבע אמות ועד שמנה, הרי אלו מצטרפות. ואם לאו, אינן מצטרפות. ז_טגפן שיבשה, אסורה ואינה מקדשת. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. אף ז_יצמר גפן אסור ואינו מקדש. °רבי אלעזר ברבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משמו. אף על גבי הגפן, אסור ואינו מקדש. אלו אסורין ולא מקדשין. ז_יאמותר חורבן הכרם מעבר לארבע אמות. ז_יבמותר מחול הכרם. ז_יגמותר פיסקי עריס. ז_ידמותר אפיפירות. אבל תחת הגפן, ועבודת הגפן, וארבע אמות שבכרם, הרי אלו מקדשין:
גמ’: תנן, גפן שיבשה, אסורה ואינה מקדשת . אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , הלכה ד°רבי מאיר רבי מאיר היא שאסר משום מרעית עין כדתנן, °רבי מאיר רבי מאיר אומר. אף צמר גפן, אסור ואינו מקדש . ניחא בסיתווא בחורף שכיוון שהגפן בשלכת יש מקום לגזור אף בגפן שיבשה, אבל ז_טובקייטא בקיץ שהכל יודעים שהגפן מתה, למה גזרו?
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לב עמוד ב]
כיוון דאית אתרין דמתרן טרפיהן אפילו בקייטא כיוון שיש מקומות שהגפן משירה עלים אפילו בקיץ. תנן, °רבי אלעזר ברבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משמו. אף על גבי הגפן, אסור ואינו מקדש. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. הכוונה להא דתנן, המבריך את הגפן בארץ. אם אין עפר על גבה שלשה טפחים היא מתניתא. רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° אמר בשם רבי שמואל ברבי יצחק רב שמואל בר יצחק° . לא כמו שאמרנו אלא הכוונה לזרעים שסוככו על גפן באויר עשרה היא מתניתא. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. הוינן סברין כרם יש לו אויר. גפן יחידית אין לה אויר. ואם זרע סוכך באויר הכרם הרי זה כלאים אבל על גפן יחידית לא. מן מה דאמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° בשם רבי שמואל ברבי יצחק רב שמואל בר יצחק° , שמה שנאמר במשנה אף על גבי הגפן יחידית. הכוונה לאויר עשרה היא מתניתא. הדא אמרה. ז_טזאפילו גפן יחידית יש לה אויר: ז_יזמותר מחול הכרם ארבע אמות. ז_יחמותר חורבן הכרם יותר מארבע אמות. ז_יטמותר פיסקי עריס יותר מששה טפחים. ז_כמותר אפיפירות יותר מ ששה טפחים. למדנו שיש דברים שאסורים ואינם מקדשים ויש שאסורים ומקדשים. בנתיים מהו היינו כאלו שלא נמנו לא כאן ולא כאן? הכוונה לכרם גדול הנטוע על שש עשרה אמות. כדתנן, הנוטע שתי שורות. אם אין ביניהן שמונה אמות, לא יביא זרע לשם. היו שלש. אם אין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה, לא יביא זרע לשם. האם בנטוע שש עשרה אמות רק אסור או אף מקדש? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אסור ומקדש. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. אסור ואינו מקדש. לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שאמר שסור ואינו מקדש, קשייא הא דתנן, מותר מחול הכרם ארבע אמות. מותר חורבן הכרם אם אין שם שש עשרה אמות ארבע אמות. באיזה כרם דיברה המשנה? מה נפשך. אי כרם גדול הוא. למה לי חורבנו? אפילו מטעתו לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אסור ואינו מקדש . אי ז_כאכרם קטן הוא, אין לו מחול. כמו שאמרנו תוכו אוסר בשמונה לא יתכן שחוצה לו אוסר בשנים עשרה. ואין לו חורבן . אלא כי אנן קיימין, ז_כבבכרם גדול היינו שלוש שורות שנטעו על מטע כרם קטן היינו ברווח שמונה אמות בין גפן לגפן. אמר רבי זעירא רבי זעירא°
[ע"א]
5 ז_ה מיי' פ ו' מהל' כלאים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ה סעיף ד':
6 ז_ו טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ה סעיף ד':
7 ז_ז מיי' פ ו' מהל' כלאים הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ה סעיף ד':
8 ז_ח מיי' פ ו' מהל' כלאים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף כ"ו:
9 ז_ט מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה ט"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף י"ב:
10 ז_י מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה י"ט, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף י"ד:
11 ז_יא מיי' פ ז' מהל' כלאים הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף מ"ב:
12 ז_יב מיי' פ ז' מהל' כלאים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף מ"ג:
13 ז_יג מיי' פ ח' מהל' כלאים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ס':
14 ז_יד מיי' פ ו' מהל' כלאים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף כ"ז:
15 ז_טו מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה ט"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף י"ב:
[ע"ב]
16 ז_טז מיי' פ ו' מהל' כלאים הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף כ"ג:
17 ז_יז מיי' פ ז' מהל' כלאים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף מ"ג:
18 ז_יח מיי' פ ז' מהל' כלאים הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף מ"ב:
19 ז_יט מיי' פ ח' מהל' כלאים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ס':
20 ז_כ מיי' פ ו' מהל' כלאים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף כ"ח:
21 ז_כא מיי' פ ז' מהל' כלאים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף מ"ג:
22 ז_כב מיי' פ ז' מהל' כלאים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף מ"ג:
-----------------------------------דף לג
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לג עמוד א]
הדא אמרה. כרם גדול שנטעו שמנה על שמנה, יש לו מחול. ואף לרבי יוחנן רבי יוחנן° מוכרח שמדובר בכרם גדול שנוטע על שמונה אמות. דאין תימר, שהמשנה מדברת בכרם גדול במטע שש עשרה על שש עשרה. תוכו אסור ומקדש. חוצה לו לא כל שכן? ולמה אמרה המשנה שמחול הכרם אסור ואינו מקדש? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אין מכאן ראיה. כיוון שעיקר תוך הכרם חמור מעבודת הכרם. ז_כגשאין לוקין אלא על עיקר תוך הכרם, ולא על עבודתו. שאף שארבע אמות מקדש, אין לוקין עליו שהוא דרבנן:
מתני’: המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו, הרי זה קידש וחייב באחריותו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומרים. ז_כדאין אדם מקדש דבר שאינו שלו. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית. ובא מעשה לפני °רבי עקיבה רבי עקיבא ואמר. אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:
גמ’: כתיב (דברים כי תצא כב ט) לא תזרע כרמך כלאים. אין לי אלא כרמך. כרם אחר אפילו של נכרי מנין? תלמוד לומר כרם ולא כלאים. שהיה לו לכתוב כרמך לא תזרע כלאים כמו שכתב שדך לא תזרע כלאים. ולמה שינה וכתב לא תזרע כרמך כלאים? ללמד שלא יהיה כרם שיש בו כלאים אפילו של גוי. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° , ד°רבי מאיר רבי מאיר
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לג עמוד ב]
היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, ז_כהאין לגוי קנין בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, דברי הכל היא. תיפתר, בגוי שזרע כרמו כלאים. ולקחו ממנו ישראל. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° תרויהון אמרי, ד°רבי מאיר רבי מאיר היא: הנעבד. אית תניי תני, בין שלו בין של אחרים אסור. אית תניי תני, ז_כושלו אסור של אחרים מותר. הוון בעיי מימר. מאן דאמר בין שלו בין של אחרים אסור, °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. מאן דאמר שלו אסור ושל אחרים מותר, °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, דברי הכל היא. כמה דתימר תמן. עבד לדבר שיש בו רוח חיים. אף על פי שאינו נאסר להדיוט, ז_כזנאסר לגבוה. ודכוותה. דבר שאינו שלך, אף על פי שאינו נאסר להדיוט, נאסר לגבוה. תנן, המסכך את גפנו על גבי תבואת חבירו חייב . רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר זה מקנסיה ד°רבי מאיר רבי מאיר , שקנס וחיב משום דינא דגרמי . ועבד רבי שמעון בן לקיש עובדא דכוותיה מן הדא ורבי שמעון בן לקיש פסק למעשה כך בגלל ששנינו כך בסתם משנה דתנן בסתם המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו . וכי מה עשה מעשה המסכך? שהרי הסיכוך אינו אוסר אלא כשהוסיף. והרי הצמח גדל לבד. אלא כיוון שלפי דעתו של המסכך הוא מוסיף, חייב לשלם מדינא דגרמי . חד בר נש חוי הראה סלעיה לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° . אמר ליה, טבא היא. ויפסלית אמר לו טובה היא והתברר שהיתה פסולה. אתא עובדא קומי בא המקרה לפני רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, וקנסיה לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° מן הדא דתנן, ז_כחהמראה דינר לשולחני ונמצא רע. חייב לשלם, מפני שהוא נושא שכר. ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° נושא שכר? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אבונא רבי אבונא°. המחזיק בו במטבע כנושא שכר, שכיוון שהחזיק ביד את המטבע, חייב מדין גרמי כאילו הזיק בידים . רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° לא אמר כן שרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° סובר שהלכה כ°רבי מאיר רבי מאיר אף שחכמים חולקים עליו ולכן חייב את רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לשילם. אלא רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° סובר, שמה שכתוב במשנה חייב באחריותו, זה אפילו לחכמים. שאף רבנן מודים שמי שמזיק בגרמי חייב משום קנס. ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° סובר שהמשנה רק כ°רבי מאיר רבי מאיר וחייב משום קנסיה ד°רבי מאיר רבי מאיר וחכמים חולקים עליו. וכך הוה עובדא. ששאל רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° . ההן קנסא שנאמר במשנה הרי זה קידש וחייב באחריותו
[ע"א]
23 ז_כג מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ג':
24 ז_כד מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ד':
[ע"ב]
25 ז_כה מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה י':
26 ז_כו מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' ד' סעיף ד', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ה סעיף ח', | סמ"ג עשין ע:
27 ז_כז מיי' פ"ג מהל' איסורי מזבח הלכה ו':
28 ז_כח מיי' פ י' מהל' שכירות הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ו סעיף ו', | סמ"ג עשין פט:
-----------------------------------דף לד
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לד עמוד א]
דמאן? אמר ליה, דרבנין. אמר ליה לפי דבריך שגם לחכמים קונסים בדינה דגרמי , פוק שלם. תנן, המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו, הרי זה קידש וחייב באחריותו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומרים. אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. הכל מודים בענבים שהן אסורות שהרי שלו הן . אמר ליה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. האוסר שזה התבואה דכתיב לא תזרע כרמך כלאים אינו נאסר, ושאינו אוסר נאסר? מה פליגין במסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו. ז_כטאבל המסכך את גפנו של חבירו על גבי תבואתו, כל עמא מודיי שהאוסר נאסר שכיוון שהתבואה שהיא האוסרת שיכת לו, וגם עשה מעשה בגוף הגפנים התבואה נאסרת אף שהגפנים אינם נאסרים . המסכך גפנו של חבירו על גבי תבואתו של חבירו, האם יודו חכמים ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאין המסכך יכול לאסור? נישמעינה מן הדא דתנן, אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית. ובא מעשה לפני °רבי עקיבה רבי עקיבא ואמר, אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. ז_להרי אין הגפן שלו, ואין התבואה שלו, ואיתתבת והקשו לחכמים ממה שעשה °רבי עקיבא רבי עקיבא מעשה והתיר. משמע שגם כשהתבואה וגם הגפן אינה שלו, סוברים חכמים שיכול לאסור בכלאים.
מתני’: ז_לאהאנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו. קוצרו אפילו במועד. עד כמה הוא נותן לפועלים? עד שליש. יותר מיכן, קוצר כדרכו והולך אפילו לאחר המועד. מאימתי הוא נקרא אנס משישקע:
גמ’: אמר רבי אבא בר יעקב רבי אבא בר יעקב° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כיני מתניתא כך כוונת המשנה. מותר לקוצרו אפילו
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לד עמוד ב]
במועד. אחרי שהתירו לו לקצור במועד אם לא קצר הרי זה מקים כלאים ואוסר לכן חייב לקצור. תנן, עד כמה הוא נותן לפועלים? עד שליש. רב הונא רב הונא° ורב ששת רב ששת°. חד אמר, ז_לבשליש לשכר. וחרנא אמר, שליש לדמים של שווי הכרם תנן, מאימתי נקרא אנס ואם זרע את הכרם אוסר כאילו היה שלו? משישקע. אמר רבי אחא רב אחא°. ז_לגנשתקעו הבעלים, ולא נתייאשו הבעלים. אם זרע את הכרם הרי זה אוסר ואיסורו דבר תורה. נתייאשו הבעלים, ולא נשתקעו הבעלים. איסורן מדבריהן. ז_לדויש קרקע נגזל? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. אף על פי שאין קרקע נגזל, יש ייאוש לקרקע:
מתני’: ז_לההרוח שעילעלה את הגפנים על גבי תבואה, יגדור מיד. ואם אירעו אונס, מותר. ז_לותבואה שהיא נוטה תחת הגפן, ז_לזוכן בירק. מחזיר ואינו מקדש. מאימתי ז_לחתבואה מתקדשת? משתשליש. וענבים, משיעשו כפול הלבן. ז_לטתבואה שיבשה כל צורכה וענבים שבישלו כל צרכן, אינן מתקדשות:
גמ’: תנן, הרוח שעילעלה את הגפנים על גבי תבואה, יגדור בניהם מיד . וכ°בן עזאי שמעון בן עזאי יספר את הענפים. אשכח תני. °רבי עקיבה רבי עקיבא אמר, יחזיר. בן עזאי אמר יספר. תנן, מאימתי מתקדשת? משתשליש. אית תניי תני, משתשריש. מאן דתני משתשריש, מסייעא לרבי יוחנן רבי יוחנן° דאמר. בין בעשבים בין אביב הכל אסור . מאן דאמר משתשליש, מסייעא לרבי הושעיא רבי אושעיא רבה°. שאמר מנפצן והופכן שלא יוסיפו לצמוח וייאסרו בכלאים, אבל הקשים והעשבים מותרים, כי עדיין לא הביאו פרי. ואף כאן עד שתביא שליש אינן מתקדשות . דתנן, °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר. אם עשבים, יופך. ואם אביב, ינפץ. ואם הביאה דגן, ידלק. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמרו משום רבי הושעיא רבי אושעיא רבה°. אם עשבים יופך והכל מותר. אם אביב, ינפץ והקשין מותרין והדגן אסור. אם הביאה דגן, תדלק. שהכל אסור. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר בין בעשבים בין אביב הכל אסור. תנן, ענבים משיעשו כפול הלבן. אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל רבי חנניה בריה דרבי הלל° דכתיב (דברים כי תצא כב ט) ותבואת הכרם. וקדם לכן אינו קרוי תבואת הכרם. תנן , ז_מתבואה שיבשה כל צורכה. וענבים שבישלו כל צרכן, אינן מתקדשות: כיני מתניתין אינן מתקדשות, לפי ששניהם לא הוסיפו. אבל ענבים שבשלו כל צורכם, אוסרים תבואה שהוסיפה מאתים. והוא הדין שאם התבואה יבשה והענבים הוסיפו מאתים נאסרו הענבים
מתני’: ז_מאעציץ נקוב מקדש בכרם. ושאינו נקוב אינו מקדש. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. זה וזה אסורין ולא מקדשין. ז_מבהמעביר עציץ נקוב בכרם. אם הוסיף במאתים, אסור:
גמ’: תני, אין בין עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב, אלא הכשר זרעים בלבד. כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ברם כרבנן, אית חורנין יש עוד הבדלים. עציץ נקוב, מקדש בכרם. ושאינו נקוב אינו מקדש. ז_מגהתולש מעציץ נקוב חייב. משאינו נקוב פטור. ז_מדעציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים. ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. מאי טעמא? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר לה סתם בלא שם של האומר. רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° מטי בה בשם רבי שמואל ברבי יצחק רב שמואל בר יצחק° . התורה ריבתה בטהרת בהכשר זרעים שאפילו כשהם זרועים בעציץ שאינו נקוב מקבלים הכשר. מה טעם? דכתיב (ויקרא שמיני יא לז) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר
[ע"א]
29 ז_כט מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ד':
30 ז_ל מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ד':
31 ז_לא מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ח':
[ע"ב]
32 ז_לב מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ח':
33 ז_לג מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ו':
34 ז_לד מיי' פ ח' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' שע"א סעיף א':
35 ז_לה מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ז':
36 ז_לו טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף כ"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ס"ה:
37 ז_לז מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ג':
38 ז_לח מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ט':
39 ז_לט מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ט':
40 ז_ה מיי' פ"ה מהל' כלאים הלכה י"ג:
41 ז_מא מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה ט"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף י"ב:
42 ז_מב מיי' פ א' מהל' כלאים הלכה ב', מיי' פ ה' מהל' כלאים הלכה כ"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף א':
43 ז_מג מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' של"ו סעיף ז':
-----------------------------------דף לה
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לה עמוד א]
יזרע טהור הוא. תני, ז_מהעציץ שאינו נקוב, מעשרותיו מהלכה מדרבנן, ותרומתו אינה מדמעת, ואין חייבין עליה חומש. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. מהו לומר על פיתו המוציא לחם מן הארץ? רבי יונה רבי יונה° בעי. נטע בו דלעת, כתלוש הוא ומותר לסכך בה? רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° בעי. נטע חמש גפנים בחמשה עציצין אפילו אינם נקובים שכל הדין של עציץ שאינו נקוב נאמר רק לזרעים אבל לאילנות גם עציץ שאינו נקוב נחשב כמחובר. ועשאן שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. את אמר כרם הוא. הפכו אינו כרם. ויש כרם מיטלטל? תנן, המעביר עציץ נקוב בכרם. אם הוסיף במאתים, אסור. אמר שמואל שמואל (אמורא)°. במעביר תחת כל גפן וגפן ונאסר משום שהגפנים מסככים על הזרע. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. לאויר עשרה היא מתניתא שהזרע סוכך על הגפן בתוך עשרה. העביר חמשה עציצין נקובים תחת גפן אחת שהגפן הוסיף מאתים אבל העציצים לא
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לה עמוד ב]
תפלוגתא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יוחנן רבי יוחנן°. האם אומרים האוסר אינו נאסר שהרי כל עציץ לא הוסיף מאתים. ושאינו אוסר נאסר? אבל אם העביר עציץ אחד תחת חמש גפנים והוסיף מאתים. כל עמא מודיי שהאוסר נאסר: הזרע נקרא אוסר שנאמר לא תזע כרמך כלאים
[ע"א]
45 ז_מה מיי' פ ה' מהל' תרומות הלכה ט"ו, מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה ט"ז:
[ע"ב]
הדרן עלך פרק המבריך את הגפן