ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי/פרק שביעי
פרק שביעי - המזמין את חבירו עריכה
ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א עריכה
מתני’: המזמין את חבירו שיאכל אצלו, והוא אינו מאמינו על המעשרות. אומר מערב שבת. מה שאני עתיד להפריש למחר, הרי הוא מעשר. ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו. ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות: ובשבת חוזר וקורא שם
גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מתניתן בדמאי. הא בוודאי, לא? והא מתניתין אמרה דאפילו בודאי. דתנינן תמן. היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו, והוא בבית המדרש או בשדה. אומר, שתי תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה. ועשר מעשר ראשון. ותשעה מעשר שני. היו דמאי. אומר, מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות . אין תימר בדמאי אנן קיימין. לית יכול. דתנינן בסיפא של הברייתא, היו דמאי משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה מי אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שאפשר להתנות רק בדמאי ולא בודאי? לא אמר אלא שהמשנה עוסקת בדמאי כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה. מה בין דמאי ומה בין ודאי? ז_א דמאי, אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו. ודאי, אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי רבי ינאי° הוה ליה תנאי מערב שבת על טבל ודאי. שאל לרבי חייא רובא רבי חייא רבה° מאי מתקנא בשבתא על סמך התנאי? אמר לו כתיב (דברים ראה יד כג) ואכלתה לפני ה’ אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהריך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. כל הימים, מלמד שמפרישים מעשרות אפילו בשבת. והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן, ועל ידי תנאי התירו. אם כך מהו דחמית בחלום מהו שראיתי בחלום מיקל בלשי מקל של שוטרים תלוי בי רבי ינאי רבי ינאי° חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה? אמר לו הראו לך בחלום שעתיד אתה להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא רבי אושעיא רבה° היה לו תנאי על טבל ודאי. חדא איתא אשה אחת בשלה ירק, ואנשיית מתקנתה ושכחה לעשר. אתת לגבי באה אצל רבי הושעיא רבי אושעיא רבה°. ושלח לזבדי בן לוי זבדי בן לוי° שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי. יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?
-----------------------------------דף ל עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף ל עמוד א]
רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° בעי שאל. ולא הוה זבדי בר לוי זבדי בר לוי° צריך לזכות {{{2}}} לרבי הושעיא רבי אושעיא רבה° בירקא של אותה אשה, שהרי לא מועיל תנאי בפירות שאינם ברשותו של בעל התנאי? והרי אסור להקנות בשבת ולא יוכל לתקן עבורה רבי זעירא רבי זעירא° בעי מה אנן קיימין איך מדובר? אי בשיש לו תנאי שיעשר משלו עליו ועל אחרים, פשיטא דאינו צריך לזכותו בירקא. ואם בשאין לו תנאי לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם. למה שיהיה צריך לזכותו בירק? רק אם היה לו תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, היה צריך להקנות לו. אמר רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שזבדי בן לוי לא צריך לזכות לרבי הושעיא רבי אושעיא רבה° בירקא. אמר רבי ינאי רבי ינאי° . צריך שיהא זכור את תנאו כשבא להפריש בשבת. אמר רבי שמעון בר ווא רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ז_ב וצריך להלחיש בשפתיו ולקרא שם למעשרות, כי רק אז חלים המעשרות . תנן המזמין את חבירו שיאכל אצלו וכ"ו. רבי ירמיה רבי ירמיה° שאל את {{{2}}} רבי זעירא רבי זעירא°. ולא נמצא כמתקן בשבת? אמר לו, הרי יש לו תנאי. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעא קומי שאל את רבי זעירא רבי זעירא° ואינו אסור מפני אובדן אוכלים? שהרי צריך לאבד את התרומה שהרי אסור להשאירה בידי עם הארץ . אמר לו, מפררו כל שהוא. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעא קומי שאל את רבי זעירא רבי זעירא°. ואינו אסור משום גזל שהרי בעל הבית נתן לו רק כדי לאכול? אמר לו, רוצה הוא שיהא לו נחת רוח. מיליהון דרבנין פליגין על הסברא הזו. דאמר רבי שמואל ברבי יצחק רבי שמואל ברבי יצחק° . °רבי רבי יהודה הנשיא ו°רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה נתארחו אצל בעל הבית אחד. אזל לישנא בישא הלך בעל לשון הרע אמר לו, הב דעתך דאינון מחשדונך תדע לך שהם חושדים בך שאינך מעשר. יתיב לי מעייני לון ישב והסתכל עליהם, והוון עבדין נפשין מזרקין אילין לאילין ומתקנין ועשו עצמן כאילו הם זורקים מאחד לשני וכך הם עשרו מבלי שהוא ירגיש. ומדוע היו מחביאים עצמם? אלא מכאן דאינו רוצה הנחת רוח. רוצה הוא, אלא דלא בעי דחשדוניה אינו רוצה שיחשדוהו: תני, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אוסר לעשר על סמך תנאי. מה טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו? וחכמים סברי, בדמאי הקלו . ומודה °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי שהוא הולך ולוקח ממקום שלקח זה, ומעשרן. ויש אדם מפריש על דבר שאינו שלו? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, עשו אותו כמוכר פירות טבולין לחבירו. כהדא דתני. ז_ג המוכר פירות טבולין לחבירו בטעות. הרי זה רץ אחריו ומתקנו. אם לא מצאו. אם ידוע שהפירות קיימין, מעשר עליהן. ואם לאו, אינו צריך לעשר עליהן. ספק קיימין ספק אין קיימין, מעשר עליהן וקורא שם למעשרותיהם:
ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ב עריכה
מתני’: ז_ד מזגו לו את הכוס. אומר. מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס, הרי הוא מעשר. ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו. ומעשר שני בפיו, ומחולל על המעות:
גמ’: תנן, מזגו לו את הכוס . כן היא מתניתין כך כוונת המשנה. לענין מזיגת הכוס שהרי הכוונה שמתנה בערב שבת, אבל עדיין לא מזגו לו. בשבת חוזר וקורא שם בלחש . מה אנן קיימין איך מדובר? אם באומר שיהיו מעשרות מכבר קדם ששותה , משקה מעורב הוא. והכל מדומע, שהרי אין אנו יודעים מה ישתייר בשולי הכוס . ואם באומר לכשאשתה יהיו מעשרות , למפרע טבל שתה. אלא כי אנן קיימין, באומר מכבר לכשאשתה שיחול מעכשיו על מה שישאר אחרי שאשתה. לבסוף לא נמצא מטלטל תרומה טמאה שהיא מוקצה בשבת? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, משייר כל שהוא חולין. כההוא דתנינן תמן. מטלטלין תרומה טמאה עם החולין. ולא דמיין. תמן, מטלטל טמאה לצורך טהורה. ברם הכא, מטלטל חולין לצורך טמאה. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° . מתנה עליהם שרק כשישפכו שאריות היין, עם יציאתם מן הכוס יקדשו לתרומה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף ל עמוד ב]
. תנן. הלוקח יין מבין הכותים אומר, שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכו'. ותני , °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אוסרין, שמא תבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע. והדא מתניתא משנה זו, לא כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא. שהרי לשיטתם היה צריך לחשוש שמא ישבר הכוס . אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° . הכל מודין על הכוס, שהוא על אתר מיד:
ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ג עריכה
מתני’: ז_הפועל שאינו מאמין לבעל הבית. נוטל גרוגרת אחת ואומר. זו ותשע הבאות אחריה, עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל, וזו עשויה תרומת מעשר עליהן. ומעשר שני באחרונות, ומחולל על המעות. וחושך גרוגרת אחת. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. לא יחשוך, מפני שהוא ממעט את מלאכתו של בעל הבית. ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. לא יחשוך, מפני שהוא תנאי בית דין:
גמ’: תנן התם(משנה תרומות ד ב) מי שהיו פירותיו במגורה. ונתן סאה לבן לוי, וסאה לעני, מפריש עליהם עד שמנה סאין ואוכלן, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים, אינו מפריש אלא לפי חשבון שיודע בודאי שהן קיימין. דשמא אכלו אותן או מקצתן, ואין מפרישין על האבוד. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בשם רבי הושעיא רבי אושעיא רבה°. ל°רבי מאיר רבי מאיר עשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעל הבית שמפריש עכשיו על מה שאחר כך יתנו לו מדין ברירה פשיטא הדא מילתא דבר זה פשוט, שאם נשרפו הפירות, התרומה שנתן להם נשארת בטיבולה. שהרי לא חל עליהם שם תרומה עד שיתרום עליהם. ואם נשרפה התרומה, לכשיאכלו הפירות, קדשה תרומה למפרע. תנן, וחושך גרוגרת אחת . מהו וחשך? מן מיכלה הוא מפיק מהאוכל שלו הוא מוציא תרומת מעשר. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. לא יחשוך, מפני שהוא ממעט את מלאכתו של בעל הבית . תני, לא יחרוש אדם בפרתו בלילה, וישכירנה ביום. ז_ולא יעשה בתוך שלו בלילה, וישכיר עצמו ביום. לא ירעיב עצמו, ולא יסגף עצמו, מפני שהוא ממעט במלאכתו של בעל הבית. רבי יוחנן רבי יוחנן° אזל לחד אתר הלך למקום אחד. אשכח ספרא דדרדקי איינום מצא שהמלמד רדום. אמר להו, מהו כן? אמרו ליה ציים אמרו שהוא צם. אמר לו, ז_זאסור לך. ומה אם מלאכתו של בשר ודם את אמר אסור לסגף עצמו. מלאכתו של הקדוש ברוך הוא, לא כל שכן? תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר לא יחשוך מפני שהוא תנאי בית דין. אמר רב חייא בר אשי רב חייא בר אשי° בשם רב רב (אמורא)°. ז_ח תנאי בית דין שתהא תרומת מעשר משל בעל הבית, ומעשר שני של פועל.
ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ד עריכה
מתני’: ז_ט הלוקח יין מבין הכותים. אומר, שני לוגין שאני עתיד להפריש, הרי הן תרומה. ועשרה, מעשר. ותשעה, מעשר שני, ומיחל ושותה:
גמ’: תני, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אוסרין, שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע. אף ששניהם מסכימים לדין , לא כטעמיה הדין, טעמיה דהדין אין הטעם של זה כטעם של זה. טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, לפי שלא הגדיר מקום מסוים למעשרותיו. טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, שמא ישכח וישתה את השאר.
[ע"א]
2 ז_ב מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה ט':
3 ז_ג מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה ז':
4 ז_ד מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה י':
[ע"ב]
5 ז_ה מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה י"א:
6 ז_ו מיי' פי"ג מהל' שכירות הלכה ו' , טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף י"ט:
7 ז_ז טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ה סעיף י"ז , טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף ה':
8 ז_ח מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה י"א:
9 ז_ט מיי' פ"ז מהל' מעשר הלכה א' , , סמ"ג עשין קלה :
-----------------------------------דף לא עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לא עמוד א]
כהדא דתני, ז_י מעשר שני שבחפץ זה, מחולל על סלע שבכיס זה, חילל דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, לא חילל, לפי שלא ברר על איזה מטבע יתחלל המעשר . מודה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שאם אמר על הסלע הישנה, ועל הדינר הישן, שחילל. מודים חכמים ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, ז_יא שאם אמר על הסלע שאטול מיד בני, ועל הדינר שאטול מיד בני, שלא חילל, כיוון שלא היה בידו באותה שעה. תמן תנינן. המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות, מעות להיות מחלל עליהן מעשר שני. מפריש עליהם בחזקת שהם קיימין. אם אבדו הרי זה חושש עליהם מעת לעת, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. הדא מתניתין משנה זו דלא כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ודלא כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? שהרי לשיטתם כשם שחוששים שמא יבקע הנוד, נחוש גם שם שמא יאבדו הפירות או ישרפו המעות . אמר רבי זעירא רבי זעירא° . תמן אם יבקע הנוד , למפרעו נתקלקלו. ברם הכא, מאובדן והילך נתקלקלו
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לא עמוד ב]
תמן תנינן(משנה מעילה ו ו) ז_יב פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס, או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש. כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי °רבי עקיבא רבי עקיבא. וחכמים אומרים, עד שיוציא את כל הכיס לחולין. ומודה °רבי עקיבא רבי עקיבא באומר, פרוטה מן הכיס זה הקדש. שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס. ותני עליה, כיון שהוציא את הראשונה מעל בספק . ועל השנייה האחרונה מעל בודאי, דברי °רבי עקיבה רבי עקיבא. וחכמים אומרים. על כולן לא מעל אפילו בספק. ועל האחרונה, מעל בודאי. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניא רבי יודן אבוי דרבי מתניא°. מה שאמרו חכמים שעל כולם לא מעל אפילו בספק , הדא דתימר, כשהיו עשר, לפי שבטלו ברוב. אבל אם היו שתים, על הראשונה מעל בספק. ועל השנייה מעל בודאי. תנן, מודה °רבי עקיבא רבי עקיבא באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש, שהוא מוציא והולך עד שיוציא כל הכיס. ואינו מועל אלא רק בפרוטה האחרונה רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בעא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. מה בין האומר פרוטה בכיס זה הקדש. שאמרנו שכיון שהוציא את הראשונה מעל בספק ועל השניה מעל ודאי. מה בין האומר פרוטה מן הכיס הזה הקדש שמודה °רבי עקיבא רבי עקיבא שהוא מוציא והולך עד שיוציא כל הכיס. ואינו מועל אלא רק בפרוטה האחרונה? כשאמר פרוטה בכיס זה הקדש, כבר החיל קדושה על אחת מהם. וכיוון שהוא לא יודע איזה פרוטה קדשה, נמצא שכל פרוטה בספק. כשאומר פרוטה מן הכיס תהיה הקדש, תלה בברירה. כשיפריש פרוטה אחת, יוברר שלזו התכוון. אבל כל זמן שלא הפריש פרוטה אחת להקדש, עדיין לא נתקדשה שום פרוטה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בעי. אי הכי אפילו הוציא את כל הכיס, לא ימעול. דכיון דלא בא לידי הפרשה, הוי כמו שנבקע הנוד. שאמרנו דאם נבקע הנוד התברר דלמפרע טבל שתה, דלא נתהוה מעולם תרומה, ואף כאן כיון שהוציא את כל הכיס ולא הפריש למפרע חולין הוציא . אמר רבי יונה רבי יונה° כאן וכאן אין תלוי בהפרשה ולא קשיא. שכשאמר פרוטה בכיס זה הקדש. כבר החיל קדושה על אחת מהם, וכיוון שהוא לא יודע אזה פרוטה. נמצא שכל פרוטה בספק. מתניתין כשאמר פרוטה מכיס זה. באומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? תמן גבי חבית שמלאוה מים לניסוך המים ישנה מחלוקת האם יש שיעור למים או אין שיעור הוא אומר, מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין. דסבר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דיש שיעור למים ורק שלושה לוגין מתוך החבית מתקדשים. לכן אם שפך את כל החבית והיה בשלושה לוגין האחרונים שווה פרוטה מעל אף שלא הפרישם. דמועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין. אלמא דבדבר התלוי בהפרשה, אף שלא מעל קודם הפרשה, מכל מקום אם בסוף לא הגיע לכלל הפרשה, מועלין בהם. דהוי כאילו הפריש. והכא הוא אמר הכין שהוא הסתפק למה אם הוציא את כל הכסף מעל הרי לא הקדיש אף אחת? מן דאצרכת ליה לאחר שהסתפק חזר ופשטה כרבי יונה רבי יונה°. שבאמת אפילו בלא הפרשה מעל
[ע"א]
10 ז_י מיי' פ ד' מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה ט"ו:
11 ז_יא מיי' פ"ד מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה ט"ז:
[ע"ב]
12 ז_יב מיי' פ"ז מהל' מעילה הלכה ו':
-----------------------------------דף לב עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לב עמוד א]
אמר רבי יצחק בר אליעזר רבי יצחק בר אליעזר°. אדם עומד מערב שבת ואומר, הרי זו תרומה למחר. ואין אדם עומד בשבת ואומר, הרי זו תרומה למחר. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, אין אדם עומד מערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. דתנן, לגין שהן טבול יום, ומילאהו מן החבית של מעשר ראשון טבל. אם אמר הרי זו תרומת מעשר, מחלל. שהכלי טבול יום ופסל את התרומה . אם אמר הרי זו תרומת מעשר משתחשך, לא מחלל שאחר הערב שמש הכלי כבר טהור. אם היה עומד ביום שישי ז_יג ואמר הרי זה עירוב, לא אמר כלום. כיון שהעירוב קונה ביום, והפירות היו עדיין טבל ואין מערבין בטבל. מכל מקום קשה, הרי רואים מכאן שיכול להתנות שהתרומה תחול בשבת ולא הקפידו חכמים על זה? פתר לה לשעבר בדיעבד והתני רבי חייא רבי חייא רבה°, אומר אדם הרי זו תרומת מעשר משתחשך . אית לך מימר לשעבר האם אתה יכול לאמר שמדובר בדיעבד? וחזר בה רבי יוסה
ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ה עריכה
מתני’: ז_יד היו לו מאה תאנים של טבל בתוך ביתו, והוא בבית המדרש או בשדה. אומר. שני תאנים שאני עתיד להפריש, הרי הן תרומה גדולה. ועשרה, מעשר. ותשעה, מעשר שני. היו דמאי, אומר. מה שאני עתיד להפריש למחר, הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו. ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות:
גמ’: היאך הוא אומר? הרי זו תרומה מכבר מעכשיו לכשאפרישנה. הגע עצמך שהיתה תרומה טהורה ורוצה ליתנה לכהן שמתארח אצלו בקביעות, אומר מכבר לכשאוכלנה. הגע עצמך שהיתה תרומה טמאה שאסורה בטילטול? מכבר לכשאניחנה בזוית. תני, מטלטלה את הטבל שעלי התנה, אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. הדא אמרה, טבל שיש עליו תנאי, מותר לטלטלה בשבת. אף שטבל רגיל הוא מוקצה כשהתנה מותר שהרי כאשר הטבל טמא, נוטל את כולו לקרן זוית ומפריש שם חלק לתרומה .אי נמי כיצד הוא עושה? נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר. ואחר כך יניחנו בקרן זוית ויקרא לו שם תרומה
ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ו עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לב עמוד ב]
מתני’: ז_טו היו לפניו שתי כלכלות של טבל, ואמר. מעשרות של זו בזו, ושל זו בזו. הראשונה מעושרת. מעשרותיה מעשרות כלכלה בחבירתה, קרא שם:
גמ’: תנן, היו לפניו שתי כלכלות של טבל בכל אחת מאה , ואמר. מעשרות של זו בזו, ושל זו בזו. הראשונה מעושרת. ותני עלה. כיצד יתקן גם את השנייה? ז_טז נוטל מן השנייה שתי תאנים לתרומת מעשר, אחת לכל כלכלה , ושני עשורין עבור מעשר ראשון של שניהן, ושני עישורים למעשר שני או עני של שניהן, ואותם שני תאנים יהיו לעישורו של עישור. אמר שמואל שמואל (אמורא)°. לא מצי תניתה במדויק. שהרי אם היו בכל כלכלה מאה תאנים. צריך להפריש מהם עשרה תאנים למעשר. אבל עכשיו שבא להרים מעשרותיה מחברתה . אין יסב חדא לעשר אם יקח אחד על כל עשר היינו עשרה תאנים, זה לא יהיה מספיק, שהרי עשרה תאנים מכשירים רק תשעים תאנים. וכיוון שנשארו עשרה תאנים שצריך לעשר עליהם, וצריך מיסב חדא למאה צריך לקחת עוד אחד למאה. אין יסב חדא למאה אם יקח אחד למאה, גם זה לא מדוייק. שהרי תאנה אחד מתקנת רק תשעה תאנים, ונשארה עוד תאנה אחת לא מתוקנת וצריך מיסב חדא לאלף וצריך לקחת עוד אחד לאלף שזה עשירית תאנה. אין יסב חדא לאלף אם יקח אחד לאלף, גם זה לא מדויק, שכן עשרית מתקנת רק תשע עשיריות. ונשארה עשירית אחת לא מתוקנת וצריך מסב חדא לעשרה אלפין וצריך לקחת אחד לעשרת אלפים, שזה מאית תאנה וכך הלאה. תנן, מעשרות של זו בזו, ושל זו בזו. הראשונה מעושרת . אמר רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא°. על הכלכלה הראשונה עובר בעשה, ועל השנייה, בעשה ולא תעשה. על הראשונה עובר בעשה, שבתרומה נאמר ראשית והיא צריכה להיות קדמת לכל. ולכן מעשר ראשון שבו תרומת מעשר שנקרא ראשית , צריכה להיות קודמת למעשר שני. וכשאמר מעשרות של זו בזו, נמצא שמעשר ראשון ושני חלים כאחת, ועובר על עשה שלא הקדים מעשר ראשון למעשר שני. ועל השנייה בעשה ולא תעשה, שקבע כל השמות כאחד. וכשהפריש מהשניה, מפריש מעשר ראשון אחר כך מעשר שני עבור הראשונה, ואחר כך מעשר ראשון על השניה וגם על חלק של מעשר שני שהפריש עבור הראשונה שהוא טבול למעשר ראשון של שניה. נמצא שהקדים שני שבראשונה לראשון שבשנייה, ועבר על בל תאחר. דווקא אם עשה בדרך שאמרנו, שקדם הפריש הכל עבור הכלכלה הראשונה, ואחר כך בא לתקן את השניה. אבל אם היה מפריש מעשר ראשון על שניהם ומהם היה מוציא תרומת מעשר, ואחר כך מעשר שני על שניהם, לא היה עובר תנן, מעשרות של זו בזו, ושל זו בזו. הראשונה מעושרת . אמר רבי אליעזר רבי אליעזר° ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר אין את תופס אלא ראשון ראשון בלבד. כדתנינן תמן, ז_יז הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים. הרי זו תמורת עולה דברי °רבי מאיר רבי מאיר . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אם לכך נתכוין מתחלה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת, דבריו קיימין. ותמכר ויביא בדמי חצייה תמורת עולה, ובדמי חצייה תמורת שלמים . אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא הוינן סברין מימר חשבנו לאמר. מה פליגון במה חולקים °רבי מאיר רבי מאיר ורבנן? לאחר כדי דבור. אבל בתוך כדי דבור, לא. דאף °רבי מאיר רבי מאיר יסכים ששניהם חלים, שהרי אי אפשר להוציא בפיו שני דברים כאחת. מן מה דאמר רבי אליעזר רבי אליעזר° ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. הדא אמרה, ל°רבי מאיר רבי מאיר , אפילו בתוך כדי דבור אינו חוזר בו. דתני, מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחבירתה, קרא שם מפני שקבע ב' שמות כאחת. דאמר מעשרות כלכלה בחבירתה. הא זה אחר זה, כגון דאמר מעשרות זו בזו. ותוך כדי דיבור אמר על השניה זו בזו , אין את תופש אלא ראשון ראשון בלבד. והראשונה מעושרת והשניה לא . אמר רבי אבינא רבי אבינא° . מודים חכמים ל°רבי מאיר רבי מאיר באומר תמורת זו, וחזר ואמר תמורת זו. ומודה °רבי מאיר רבי מאיר שאם עמדו לפניו שני בהמות. אחת של עולה ואחת של שלמים. ואמר בהמה זו תמורה תחת שניהן תפשו, מפני שקבע שני שמות כאחת. הא זה אחר זה, אין את תופש אלא ראשון ראשון בלבד. לא כן אמר רבי שמואל ברבי יצחק רבי שמואל ברבי יצחק° בשם רב הונא רב הונא°. אמר זו תמורת עולה, חוזר בו בתוך כדי דבור אפילו ל°רבי מאיר רבי מאיר? מה שאמר רבי שמואל ברבי יצחק רבי שמואל ברבי יצחק° בשם רב הונא רב הונא° שאף לדעת רבי מאיר יכול לחזור בו בתוך כדי דיבור, זה דווקא כאן במתכוין לפחות. כגון שאמר תמורת עולה, וחזר ואמר לא תהיה תמורה כלל. אבל במתכוין להוסיף, כגון שאמר תמורת עולה, וחזר ואמר ותמורת שלמים. בזה אמר רבי מאיר תפוש לשון ראשון ואינו יכול לחזור בו . אמר, הרי זו תרומה. אפילו בתוך כדי דבור אינו חוזר בו. דאדם נשאל על הקדישו, כדקימא לן יש שאלה בהקדש. והלכך לענין חזרה נמי אמרינן דחוזר בתוך כדי דיבור . ואין אדם נשאל על תרומתו. אין הכוונה שלא נשאלים כלל על תרומה, אלא הכוונה שאין דרך להישאל על תרומה לפי שזו חובה, ואם ישאל כאן יצטרך להפריש במקום אחר, לפיכך בתרומה אינו יכול לחזור בו .
[ע"א]
13 ז_יג מיי' פ"ו מהל' עירובין הלכה ט"ז , טור ושו"ע או"ח סי' שפ"ו סעיף ט':
14 ז_יד מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה ח':
[ע"ב]
15 ז_טו מיי' פ"ז מהל' מעשר הלכה י"א:
16 ז_טז מיי' פ"ז מהל' מעשר הלכה י"ב , מיי' פ"ז מהל' מעשר הלכה י"ג:
-----------------------------------דף לג עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לג עמוד א]
תני, היו שני כלכלות ואמר מעשרות שניהם באחד מהם באיזה מהם שארצה. כיצד הוא עושה? נוטל עשרים תאנים מאיזה מהן שירצה. ומכל עשר דיסב שיקח, אית בהון יש בהם תרומת מעשר. עד כדון בשוות. היה בזו מאה ובזו מאתים, כיצד הוא עושה? נוטל מאיזה שירצה שלושים . אם לשם מאה הוא נוטל, שרצונו להכשיר רק אותה של מאה ונוטל מהשניה. הוא נוטל אחת עשרה ועוד תשיעית כשמואל שמואל (אמורא)° . עשרה כנגד התשעים ואחד כנגד התשע, ותשיעית כנגד האחד. אם לשם מאתים שרצונו להכשיר רק אותה. והוא מפריש מהשניה . הוא נוטל עשרים ושנים תאנים. בזו מאה ובזו אלף. אם לשם מאה הוא נוטל שרצונו להכשיר רק אותה. והוא מפריש מהשניה . נוטל אחד עשרה. אם לשם אלף הוא נוטל שרצונו להכשיר רק אותה. והוא רוצה להפריש מהשניה . אפילו הוא נוטל את כולה אינו משלים. שהרי צריך ליטול מאה ואחד עשרה . מי שיש לו כלכלה שיש בה מאה תאנים , והוא מבקש לעשרה. נוטל שני תישועין הכוונה לשמונה עשרה שהם פעמים תשע ותשוע של תשוע הכוונה אחד. עשר למעשר ראשון , ותשע למעשר שני. ויאמר תשע עשרה? אמר רבי זעירא רבי זעירא° דברי חכמים וחידותם. הרוצה להכניס מאה תאנים מתוקנות לתוך ביתו ולעשרן ממקום אחר. כשמפריש מעשר ראשון, לא די במה שיפריש על המאה שהכניס לביתו, אלא צריך להפריש גם על התאנים הנוספות שיפריש ממקום אחר לצורך מעשר שני . רואים כאילו היה ברשותו כמות מסוימת של טבל, שממנה הפריש מעשר ראשון, אחר כך הפריש מעשר שני. ואחר כל ההפרשות נשארו בידו מאה תאנים מתוקנות. לכן כשבא להפריש, צריך להביא מבחוץ תשיעית עבור מעשר שני, וכך נקבל את הכמות שהייתה צריכה להיות קדם הפרשת מעשר שני. ולאחר מכן תשיעית על המאה וגם על התשיעית שהוסיף עבור המעשר שני, וכך נקבל את כמות הטבל שאם נפריש ממנה מעשר ראשון ואחר כך מעשר ש/ני ישארו מאה חולין. לכן הרי זה נוטל על כל תאינה ותאינה שני תישועין. תשיעית אחת למעשר ראשון ואחד למעשר שני שהמעשר הוא תשיעית מבחוץ שאחר שלוקחים מעשר מהכמות השלמה, המעשר יהיה שוה תשיעית ממה שנותר כמות_הטבל_המקורית * 0.9 * 0.9=100 כמות_הטבל_המקורית = 123.4 12.34 עבור מעשר ראשון ו11.1 עבור מעשר שני ותישוע של תישוע שהוא מעשר ראשון על התישוע של מעשר שני שהפריש מבחוץ. שהן עשרים ושלש תאנים, ארבעה תישועים, ותישועו של תישוע. שהרי על מאה תאנים צריך להפריש אחד עשרה ותישוע למעשר ראשון. ואחד עשרה ותישוע למעשר שני . ועל זה צריך להוסיף מעשר ראשון על המעשר שני, אחד עבור תשעה, יחד עשרים ושלוש ושני תישועין. נשארו שני תאנים ותשוע. על שני התאנים מפריש שני תישועין, ועל התשוע מפריש תישוע של תישוע. יחד עשרים ושלוש תאנים, וארבע תישועין, ותישועו של תישוע
ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ז עריכה
מתני’: ז_יח מאה טבל, מאה חולין נוטל מאה ואחת כדי שודאי יעלה בידו אחד מהטבל שישמש תרומת מעשר. מאה טבל מאה מעשר. נוטל מאה ואחת שהרי זקוק לאחד עשרה לתרומת מעשר, ואף אם יעלו בידו מאה מהטבל, הרי מתוכם עשרה יהיו מעשר ראשון, ואותם יהפוך לתרומת מעשר על המאה של מעשר ראשון. וצריך עוד אחד שיהיה תרומת מעשר על המאה של טבל . מאה חולין מתוקנין מאה מעשר, נוטל מאה ועשר כדי שודאי יעלה בידו עשרה מהמעשר שישמשו לתרומת מעשר על המאה של מעשר
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לג עמוד ב]
מאה טבל ותשעים מעשר. תשעים טבל, ושמונים מעשר. לא הפסיד כלום. זה הכלל. כל זמן שהטבל מרובה בעשר, לא הפסיד כלום:
גמ’: תנן, מאה טבל שממנו הופרש תרומה גדולה. מאה חולין. נוטל מאה ואחת. כדי שיהיה בידו אחד שהוא טבל ודאי לתרומת מעשר, ואומר, תשעה של טבל שבתוך התערובת עם האחד שיש במאה ואחד שנטלתי, הם מעשר ראשון, והאחד הזה תרומות ומעשרות עליהם. ומוכרם לכהן במחיר תרומה בזול חוץ מדמי אותו אחד שאינו משלם. תנן, מאה טבל מאה מעשר. נוטל מאה ואחת. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° צריך להתנות ולומר, אם טבל עלה בידי הוא מעשר, ומה שבידי הרי הוא עשוי תרומת מעשר. אמר רבי יונה רבי יונה°. צריך לכפול תנייו ולומר, ואם לאו, לא עשיתי כלום. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אינו צריך לכפול תנייו. דין כדעתיה, ודין כדעתיה. שלרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° צריך להיות תנאי מבורר ורבי יוחנן רבי יוחנן° סובר שלא צריך תנאי מבורר דאיתפלגין. אמר תרומת שני כריים באחד מהן. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, שניהם קדשו ונעשו מדומעין, שאינו ידוע באיזה מהן התרומה. ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, לא קדשו כלל, מכיון שלא פירש באיזה כרי קבע התרומה. אף כאן אם לא יודע אם טבל הוא או מעשר, צריך להתנות עליו. דבלא כך לא חל עליו שם תרומת מעשר . אמר רבי מנא רבי מנא° . המשנה שלנו חולקת על °רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך. דתני, מעשר טבל שנתערב בחולין. אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציאו לפי חשבון. ואם לאו, °רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך אומר, יקרא לה שם לתרומת מעשר שבו, ויעלה באחד ומאה. ואם המשנה שלנו כ°רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך, במקום שימכור לכהן מאה ואחד סאין, יקרא שם לתרומת מעשר בכל מקום שהיא, ותבטל באחד ומאה . שהרי בטבל עצמו יש צ"ט חולין כנגד התרומת מעשר, ויחד עם החולין שהתערב בו, תתבטל התרומה ביותר מאחד ומאה. ויעלה סאה אחת ויתן לכהן, והשאר יקח לעצמו. אלא ודאי מתניתין פליגי על °רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך. והתנא במשנה סובר דאין מבטלים תרומה לכתחילה. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. אפשר להעמיד את המשנה כ°רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך. תיפתר, בדברים חשובין שאינם בטלים ואין להן עלייה. רבי הלל בן פזי רבי הלל בן פזי° בעי. ויפצע שישבור אותם ותיבטל חשיבותם ויתבטלו? אמר רבי יונה רבי יונה°, וכי מותר לפצע? לא כן תנינן, ז_יט נתפצעו האגוזים, נתפרדו הרמונים, נתפתחו החביות, נתחתכו הדלועים, נתפרסו הככרות, יעלו באחד ומאתים. לא נאמר אלא נתפצעו האגוזים . לשעבר בדיעבד. הא בתחילה לא. ואף °רבי אלעזר בן ערך רבי אלעזר בן ערך לא התיר אלא לקרא שם וממילא יתבטלו, אבל לבטל בידים לא התיר. תנן, זה הכלל. כל זמן שהטבל מרובה, לא הפסיד כלום. אמר רבי יונה רבי יונה°. כיני מתניתין. כל זמן שהטבל מרובה על המעשר ביותר מעשר, לא הפסיד כלום . כגון מאה טבל, ותשעים מעשר. שצריך לתת עשרה לתרומת מעשר. תשעה מתשעים שהיו מעשר, ואחד ממאה טבל. נוטל עשר מהתערובת. אם כל העשרה מהתערובת הרי תשעה מהם יהיו תרומת מעשר על המעשר, ואחד תרומת מעשר על המעשר של הטבל. ואם העשרה משל הטבל, הרי הם מעשר ראשון על הטבל, ויחזור ויעשה אותם תרומת מעשר. אבל אם הטבל היה מרובה על המעשר בפחות מעשר, שאז שיעור מעשר ראשון של הטבל אין בו כדי לפטור את המעשר מתרומות ומעשרות, ברור שיפסיד. כגון אם היה לו מאה טבל ותשעים וחמשה מעשר. שהוא צריך עשר וחצי לתרומות ומעשרות. וכיוון שאין לו מהטבל לתרומות ומעשרות רק עשר, וצריך ליטול חצי מהמעשר, וכדי שיהיה בטוח שהחצי יהיה מהמעשר, צריך ליטול מאה וחצי. אמר רבי לוינטי רבי לוינטי° בשם רבי יונה רבי יונה°. כל טבל דאנן קיימינן הכא, טבל לראשון ולשני אבל לא לתרומה גדולה. שלא אמרו אלא נוטל מאה ואחד. ולא תני עוד שתים ממאה לתרומה גדולה. תנן, מאה טבל, מאה מעשר. נוטל מאה ואחת ונותן לכהן . רבי אבהו רבי אבהו° אמר. אם רוצה שלא להפסיד כלום , איתפלגון °רבי רבי יהודה הנשיא ורבי דוסתי ברבי ינאי רבי דוסתי ברבי ינאי°. *חד אמר הגרסא המקורית "חד אמר עושה אותה שני למקום אחר וחרנא אמר עושה כולו שני למקום אחר ומפריש עליו ראשון למקום אחר" , עושה אותם את המאה טבל מעשר ראשון למקום אחר ונותן את כל המאתים ללוי. וחרנא אמר. עושה כולו את המאה טבל שני למקום אחר, ומפריש על המאה מעשר ראשון, תרומת מעשר ממקום אחר, ומשלם ללוי חלקו. ואוכל את המאה מעשר שני ואת המאה חולין בירושלים בקדושת מעשר שני. מה אנן קיימין כיצד עושים כשהמעשר גדול מהטבל? אם היו מאה מעשר ותשעים טבל. נוטל תשעים ושתים חסר עישור אחד. שמהטבל יכול להפריש תשע למעשר ולהפוך אותם לתרומת מעשר עבור תשעים מהמעשר, וחסר עוד אחד עבור העשר הנותרים, ועוד אחד פחות עשירית עבור הטבל עצמו. נמצא שצריך להפריש שנים עשרה פחות עשירית, ולכן צריך לקחת תשעים ושנים חסר עישור אחד . מאה מעשר ושמונים טבל. נוטל שמונה עבור שמונים מהמעשר ועוד שנים מהמעשר עצמו ועוד אחד פחות שני עשיריות נמצא נוטל שמונים ושלש חסר שני עשרונים. מיכן והילך לפי חשבון: תמיד מספר כל הטבל ועוד עשירית מההפרש בין המעשר לטבל, ועוד אחד פחות מספר עשריות כמספר העשרות שבין המעשר לטבל
ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ח עריכה
מתני’: מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין. ואמר, שורה חיצונה אחת, מעשר. ואינו ידוע איזו היא. נוטל שתי חביות לוכסן לתרומת מעשר
[ע"א]
18 ז_יח מיי' פ"ח מהל' מעשר הלכה ג':
[ע"ב]
19 ז_יט מיי' פט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א , מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ב:
-----------------------------------דף לד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לד עמוד א]
חצי שורה חיצונה אחת, מעשר. ואין ידוע איזו היא. נוטל ארבע חביות מארבע זויות. שורה אחת מעשר, ואינו ידוע איזו היא. נוטל שורה אחת לוכסן לתרומת מעשר. חצי שורה אחת מעשר. ואין ידוע איזה היא. נוטל שתי שורות לוכסן. חצי חבית אחת מעשר. ואינו ידוע איזו היא. נוטל מכל חבית וחבית:
גמ’: תנן, חצי שורה חיצונה אחת, מעשר. ואין ידוע איזו היא. נוטל ארבע חביות מארבע זויות. הרי כשאמר חצי שורה מעשר, לא פטר אלא חצי מהחביות. שיאמר חציה השני של אותה שורה מעשר על השאר, ותהיה כל השורה מעשר ויטול רק שתים כמו ברישא? אמר רבי כהן רבי כהן° בשם רבנין דקיסרין. בשהפריש על חציין ממקום אחר. תני, היו לפניו שתי חביות. אחת של מעשר טבל טהור, ואחת של מעשר טבל טמא. הרי זה מביא שני לגינין. ונוטל משתיהן. מזו כדי תרומת מעשר של שתיהן, ומזו כדי תרומת מעשר של שתיהן. ומגביה את אחד הלגינין ואומר. אם זהו הטהור, הרי הוא עשוי תרומת מעשר על שניהם. ואם לאו, לא עשיתי כלום. וחוזר ועושה כן בשני. נמצא באחד תרומה טהורה ובאחד חולין טמאים. ומספק נותן שניהם לכהן, והכהן שותה אחת וטובל שמא היא היתה הטמאה , ושותה השניה, דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבי אלעזר בן רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, אינו טובל אלא לבסוף אחר ששותה את שניהם . מאי טעמא ד°רבי רבי יהודה הנשיא? אני אומר, שמא שתה משקין טמאין תחילה. ומאי טעמא ד°רבי אלעזר בן רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון? אני אומר, שמא שתה משקין טמאין בסוף וכיוון שטומאת גוויה שנטמא כששותה משקים טמאים או אוכל דבר טמא, מלבד נבלת עוף טהור אינה אלא טומאה דרבנן הקלו . ז_כ הכל מודין בשותה משקין טמאין, שהוא אסור לאכל אפילו ספק תרומה. ואם שתה ספק משקין, כל עמא מודין שהוא מותר לאכל אפילו תרומה ודאי. אלא כי פליגי בהדא מתניתין. מאי טעמא ד°רבי רבי יהודה הנשיא? מאחר שעל ידי זה ועל ידי זה תתברר הטומאה, לפיכך טעון טבילה. דאין זה כספק משקין טמאים מאחר ואחד ודאי טמא. ואם ישתה שניהם על ידי זה ועל ידי זה תתברר הטומאה, לפיכך טעון טבילה גם אחר הראשון . ומה טעמא ד°רבי אלעזר בן רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון? מדובר בשותה פחות מרביעית. אם מדובר בשותה פחות מרביעית מה טעמא ד°רבי רבי יהודה הנשיא? שלא יבוא לידי רביעית . ולית ליה ל°רבי אליעזר בי רבי שמעון רבי אליעזר בי רבי שמעון שלא יבא לידי רביעית? אלא אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° . אין לך אלא כהדין פיתרא קדמיא כמו התירוץ הקדם. ד°רבי רבי יהודה הנשיא חשש שמא שתה משקין טמאין בתחילה. ו°רבי אליעזר בי רבי שמעון רבי אליעזר בי רבי שמעון חש שמא שתה משקין טמאין בסוף:
סליק פרק המזמין וסליקא לה מסכת דמאי
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת דמאי וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת דמאי וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת דמאי וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת דמאי כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":
קדיש בנוסח אשכנז / ספרד עריכה
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח עריכה
יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)
לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
ויש נוהגים במקום:
יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)