ביאור:יהושע יא ז
יהושע יא ז: "וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם, וַיִּפְּלוּ בָּהֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע יא ז.
וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה
עריכהוַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ
עריכהייתכן שיהושע ידע שהמלכים נועדים במי מרום, כי אלוהים לא אמר לו על מיקומם והוא ידע לאיפה להוביל את הצבא להתקפת פתע.
אולם יהושע ישב וחיכה בסבלנות לפקודת אלוהים.
אלוהים הודיע ליהושע "כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת" (ביאור:יהושע יא ו), ויהושע בא עליהם "פִּתְאֹם", מכאן ניתן להבין שיהושע עשה התקפה לפני אילת השחר, מוקדם בבוקר כאשר עדיין חשוך. מכאן ניתן להבין שאלוהים דיבר עם יהושע באותו הזמן בבוקר. או שיהושע שמע את אלוהים בחלום, או שיהושע דאג ולא ישן, ואז אלוהים דיבר איתו.
ברגע שאלוהים דיבר עם יהושע בלילה, הוא קם, והקים את צבא הקבע שלו להתקפה.
וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה
עריכהכל עם ישראל חנה בגלגל, כי המקום מאובטח בערבות יריחו, ובני ישראל מוגנים על ידי הירדן במזרח והמדבר מסביב. צבא שיתקיף אותם לא תהיה לו גישה לירדן ולמים, אלא אם הם יבאו מהצפון.
יהושע לא לקח את כל העם. הוא לקח רק את "עַם הַמִּלְחָמָה".
סביר שבני ראובן, גד וחצי מנשה, החלוצים נכללו בצבא הזה. זה היה "כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא" (ביאור:יהושע ד יג). בנוסף סביר שכל שאר עשרת השבטים סיפקו כמות מקבילה של לוחמים לשמירה על המחנה ולצאת לקרב, כך שהיו לשרות יהושע כמאה אלף לוחמים מנוסים ואמיצים למלחמותיו.
כאשר יהושע יצא להלחם במלכי הדרום נאמר: "וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל, הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ, וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל" (ביאור:יהושע י ז). הפעם הוא לא לקח את "גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל" בנוסף לעם המלחמה. סביר שגיבורי החיל היו הגבעונים שיהושע כפה עליהם לשרת אותו ואת מזבח ה' (ביאור:יהושע ט כז). יהושע לא לקח אותם כי במלחמה הזאת החיווים מתחת לחרמון הצטרפו למלחמה נגדו (ביאור:יהושע יא ג), ויהושע החליט שעדיף שהגבעונים לא יצטרכו להלחם באחיהם, וזאת כשם שהפלישתים סרבו שדוד יצטרף למלחמתם בשאול המלך ובני ישראל (שמואל א כט ד).
וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה
עריכהיהושע עצמו יצא בראש הצבא. אלוהים אמר לו: "לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ" (ביאור:יהושע י ח), ויהושע חשש לוודא האם הכוונה: בפני כל עם ישראל, או רק בפניו אישית, לכן הוא אישית הוביל את הכוחות.
לא נאמר לאיפה יהושע בא, למרות שבהמשך ברור שחלק מהצבא הגיע למי מרום.
כידוע, כדי ליצור מהומה בצבא המורכב מעמים רבים, שלחלקם יש היסטוריה של עוינות הדדית, לא צריך צבא גדול, כפי שיהושע למד מאברם, שלקח 318 לוחמים ועוד בני ברית, והתקיף ארבע מלכים גדולים מהצפון (ביאור:בראשית יד יד-טו). כאשר יש התקפת פתע בלילה, ורוב הצבא ישן באוהלים, התקפה מהירה שמציתה ומפילה את האוהלים הבוערים על הישנים, תגרום לבהלה גדולה מאוד כפי שעשה גדעון עם שלוש מאות לוחמים ואש בכדים (שופטים ז טז) לצבא המידינים, עמלקים ובני קדם. גדעון גם פיצל את צבאו לשלוש ראשים כדי להתקיף כל עם במחנה שלו, ולהגדיל את המהומה מכל הכיוונים. במלחמה כזאת קל לזהות את האויב, כי הם לא הספיקו ללבוש מדים, ורצים בבגדי השינה שלהם.
יהושע יצא מהגלגל מוקדם בבוקר, צעד כל היום והלילה לאורך הירדן, עד שהגיע לפני אילת השחר למי מרום (חוקרים חושבים שזה היה מדרום אגם החולה ליד העיר חצור). יהושע היה חייב לעשות זאת כי אלוהים פקד עליו בפרוש: "כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ביאור:יהושע יא ו), ואלוהים לא הרשה לו לדחות את ההתקפה ביום נוסף. כך התנועה של יהושע היתה מהירה, ואדם לא היה יכול לרוץ ולהודיע ליבין שיהושע מתקדם לעברו.
סביר שגם יהושע חילק את צבאו לראשים, לפי המחנות של המלכים שנועדו עם יבין מלך חצור, וכל ראש התקיף מחנה אחר.
יהושע ידע שהוא יגרום לבהלה ומנוסה של הכנענים לעריהם בכל הכיוונים. למרות שלא נאמר, סביר שיהושע שלח יחידות לעשות מחסומים לאורך הדרכים, כדי לתפוס את הנסים לפני שהם מגיעים לערי מבצר, כפי שקרה במלחמה בדרום (ביאור:יהושע י כ), לכן נאמר: "וַיַּכֻּם, עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד" (ביאור:יהושע יא ח) לפני שהם הגיעו לערי מבצר, ואז היה קל ליהושע לכבוש את הערים ולהחרים את יושביה.
פִּתְאֹם
עריכה"פִּתְאֹם" - במהירות, ללא התראה מוקדמת, במפתיע, לְפֶתַע פִּתְאֹם (מילוג).
ניתן להבין שיהושע עשה התקפת פתע מוקדם בבוקר, וכל הצבאות של המלכים ישנו בבטחה ובשלוה, ללא שמירה רצינית. הם היו בטוחים בכוחם המשותף והעדיפו להיות צפופים ביחד, ללא הפרדה בין הצבאות.
וַיִּפְּלוּ בָּהֶם
עריכההניקוד נוסף מאות שנים מאוחר יותר ולא ברור עם המילה היא "וַיִּפְּלוּ" או "וַיַפְלוּ".
"וַיַפְלוּ" - שורש 'פלה' - הפריד, קיפח, הוּסַר, הוּצָא, נִפְשַׁט, נִשְׁלַף (מילוג), ככתוב: "וְהִפְלָה יְהֹוָה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם" (שמות ט ד).
- כאשר בני ישראל התקיפו, כל הצבאות נפרדו, יצאו ונשלפו אחד מהשני בבהלה, ונסו לכל הכיוונים.
"וַיִּפְּלוּ" - שורש 'נפל' - נמשך מטה, צנח, נשמט, נהרג במלחמה, ירד בערכו (מילוג), ככתוב: "וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה, וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה, וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ" (ביאור:בראשית יד י). (קשה לקבל שהפרוש כאן זה שהם מתו, כי בפסוק הבא נאמר: "וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּכּוּם" (ביאור:יהושע יא ח), ואין ספק שהם לא יכולים למות לפני שמכים בהם.)
ההצהרה 'ויפלו בהם' אינה ברורה: האם זה 'ויפלו עליהם', 'ויפלו מהם', 'ויפלו אותם', וכך הביטוי מכסה הרבה אפשרויות:
- בני ישראל נפלו על צבאות הכנענים.
- האוהלים נפלו על החיילים הישנים של צבאות הכנענים.
- צבאות הכנענים נסו ונפלו לפני בני ישראל.
סביר שהכל נכון ביחד. יהושע נפל על מחנה המלכים, הוא הפריד ופיצל את צבאות המלכים, האוהלים נפלו על הכנענים, הם נסו בבהלה, ונפלו ומתו לפני בני ישראל המכים בהם.