ביאור:יהושע יא יב
יהושע יא יב: "וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּכֵּם לְפִי חֶרֶב, הֶחֱרִים אוֹתָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע יא יב.
וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ
עריכהכָּל עָרֵי הַמְּלָכִים
עריכהיהושע עשה התקפת לילה על מחנה המלכים שהוזמנו על ידי יבין מלך חצור להלחם בבני ישראל.
כיוון שצבא יבין לא היה מוכן להתקפה, המרכבות לא היו אסורות, והסוסים מאוכפים. ללא המרכבות והסוסים, כל היתרון הצבאי של יבין נמוג.
חייליו של יהושע הציתו את האוהלים וחתכו את המיתרים של האוהלים, שנפלו ולכדו את החיילים בתוך האוהלים.
בגלל ריבוי העמים נפרדים, שסביר שהיתה להם היסטוריה של עוינות, כל עם חשב שהאחרים מתקיפים אותו, נוצרה בהלה המונית, וכל צבא נס לעירו.
יהושע שלח את הצבא לרדוף, ואחר כך הצבא שב ליהושע, וביחד הם עלו על העיר חצור, בירת ממלכת יבין.
וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ
עריכהנאמר שיהושע לכד את המלכים ועריהם.
אין פירוט אם המלך נלכד בעירו או בנוסו לעירו.
את כל הערים. סביר שיהושע ביקר בכל הערים באזור, ולא חשוב אם המלך השתתף במאמץ של יבין מלך חצור או לא. יהושע לכד אותם ואת מלכם.
וַיַּכֵּם לְפִי חֶרֶב הֶחֱרִים אוֹתָם
עריכההמשפט לא ברור:
- האם הוא היכה אותם לפי חרב, כאשר ציוה משה,
- או הוא החרים אותם, כאשר ציוה משה.
- או שהוא היכה אותם ואחר כך גם החרים אותם, כפי שציוה משה.
- או את המלך הוא היכה לפי חרב, ואת העיר הוא החרים, כפי שציוה משה.
בהמשך נאמר: "רַק אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חֶרֶב, עַד הִשְׁמִדָם אוֹתָם, לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל נְשָׁמָה" (ביאור:יהושע יא יד), אולם לא נאמר שלא נשאר נפש, שריד או פליט. מכאן ניתן להבין שיהושע איפשר לאנשים לברוח מכנען לצפון ולהפך לפליטים ששרדו.
הֶחֱרִים אוֹתָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה
עריכהכאשר יהושע כבש את מלכי הדרום נאמר שיהושע החרים "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ביאור:יהושע י מ), אולם בחרם למלכי הצפון, יהושע עושה רק כדברי משה ולא את דברי אלוהים.
יהושע שינה את פקודת החרם של משה כרצונו:
- את יריחו הוא החרים: הרג ושרף הכול (חוץ מרחב ומשפחתה), ככתוב: "וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ. רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית יְהוָה" (ביאור:יהושע ו כד).
- את העי הוא החרים: הרג ושרף את העיר, ככתוב: "וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי, וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ביאור:יהושע ח כח), אולם את המקנה והשלל בני ישראל לקחו.
- את ערי הדרום יהושע החרים: הרג את האנשים בעיר בלבד, ככתוב: "וְאֶת מַקֵּדָה לָכַד יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת מַלְכָּהּ הֶחֱרִם אוֹתָם וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ" (ביאור:יהושע י כח).
כך יהושע עשה, מתוך מגוון האפשרויות, את דברי משה כרצונו: 'לחומרא או לקולא', לפי יכולתו והצורך הצבאי והכלכלי להווה ולעתיד.