ביאור:בראשית א ח
בראשית א ח: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ 'שָׁמָיִם'. וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי בֹקֶר; יוֹם שֵׁנִי."
תרגום ויקיטקסט: - ואלהים קרא לרקיע (האטמוספירה) בשם "רקיע השמיים" וציווה עליו להיות צמוד אל השמיים (החלל החיצון) ולשקף אותם. ובתחילת היום היה ערבוב בין כל המים שבעולם ובסופו היתה בקרה והבדלה בין המים התחתונים לבין המים העליונים; זה היה יום שני של בריאה.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית א ח.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם - הרי השמים כבר נזכרו בפסוק א?! עריכה
נאמר ב(בראשית א א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", כלומר השמיים נבראו כבר בתחילת היום הראשון או אף לפניו. לעומת זאת, בפסוקנו נאמר לכאורה שהרקיע, שנעשה ביום השני, הוא השמיים, ובפסוק י נאמר שהיבשה, שהתגלתה ביום השלישי, היא הארץ! כמה הסברים:
1. ביום הראשון נבראו השמים והארץ, אבל לא נקבע למה ישמשו; ואילו ביום השני, במאמר "יהי רקיע", קבע השי"ת מקומו של רקיע "בתוך המים", וציווה עליו להבדיל "בין מים למים". ולפי זה, "ויעש אלהים את הרקיע" פירושו: קבעו במקומו הראוי לו; שכן עצם בריאתו היתה כבר ביום הראשון.
בדומה לזה פירשו המפרשים: "ויקרא אלהים לרקיע שמים. ביום השני קראם בשם הזה כאשר הלביש אותם צורת רקיע, כי בראשון היו שמים בבריאה, אבל אין השם נתפש בהם עד שלבשו הצורה הזו" (רמב"ן), "ויקרא וגו'. כאן הודיע כי אלו הם האמורים בפסוק בראשית וגו', ומה שקראם בפסוק ראשון בשם שמים פירוש בריאה אחת שעתיד לקרותה שמים, ולעולם לא קרא ה' לו שם זה עד יום ב'" (אור החיים).
2. פסוק א מתאר את המפץ הגדול, הרגע שבו נבראה התערובת הקדמונית שממנה התפתחו אחר-כך השמיים והארץ וכל צבאם. לאחר מכן מתואר איך מתוך התערובת הזאת נפרדו חלקים נבדלים כגון הרקיע ביום השני והיבשה ביום השלישי.
- אולם, כבר בפסוק ב נאמר "והארץ היתה" - כבר ביום הראשון הייתה ארץ. ומסתבר שאותו הדבר נכון גם לגבי השמיים - הם היו כבר ביום הראשון.
3. הרקיע שנעשה ביום השני אינו זהה לשמיים. מה שנאמר בפסוקנו "ויקרא א-להים לרקיע שמים" – אין הכוונה שהשם "שמים" בא במקום השם "רקיע", אלא שה' הוסיף לרקיע את השם "שמים". ואכן, בהמשך הפרק הוא אינו נקרא "שמים" סתם אלא תמיד "רקיע השמים" וראו עוד על שינויי-שמות במקרא.
השמיים בפרק זה הם הריק החשוך שאנחנו מכנים היום "החלל החיצון" (וראו ביאור:שמים). הרקיע הוא שכבת האויר שאנחנו מכנים היום "אטמוספירה". ה' קרא לו "רקיע השמיים" כי תפקידו להיות סמוך לשמיים, לחצוץ בין הארץ לבין השמיים, ולשקף דרכו את השמיים: "ויקרא אלהים לרקיע שמים - מפני שפעלות השמימיים יגיעו לנו באמצעותו" (ספורנו). וראו ביאור:קריאות ושמות בבריאת העולם וגם ביאור:רקיע השמים.
4. מסתבר שבפסוק הראשון, השמים מסמלים את הרִיק והארץ מסמלת את החומר. בתחילת הבריאה החומר התחיל להתפזר בריק ולהתקבץ לגופים שמימיים, שאת המבנה שלהם היום אנחנו חוקרים ומגלים, ובתהליך זה נוצר האור, להאיר את החושך.
5. פרופסור Scott B. Noegel במאמרו "God of Heaven and Sheol", מציע הסבר למילים אלו.[1] הוא משתמש בתנ"ך, במקורות האכדים והשומרים, ככתוב בחוקי חמורבי, סיפור גלגמש, אנומה אליש, וסיפור עשתר, שמסבירים שבתקופה ההיא חילקו את היקום לחמישה חלקים. הוא מסביר שביום הראשון נוצרו רק המרחבים: "הַשָּׁמַיִם" (heaven) (smm) ו"הָאָרֶץ" (ars) (underworld), ולמרות שבתורה משתמשים באותם מילים ביום הראשון ובימים השני והשלישי, ברור שמדובר במשהו אחר, הן 'השמים' 'והארץ' של יום ראשון כבר נוצרו, ואין צורך ליצור אותם בשנית.
כבר בפעם הראשונה כאשר מופיעות המילים "הַשָּׁמַיִם" ו"הָאָרֶץ", בפסוק א', הן מופיעות עם 'ה' - הידיעה, כאילו שברור במה מדובר. כאשר המילים "שָׁמָיִם" ו"אֶרֶץ" מופיעות מחדש בפסוקים ח' ו-י', כפרטים חלקיים של המערכת הכללית, המילים מוגדרות מחדש ומופיעות בלי 'ה' - הידיעה, כדי להודיע לנו שאלו דברים חדשים ושונים שלא הוצגו בעבר, למרות השימוש באותן מילים.
- בפסוק א, המילה "הַשָּׁמַיִם" (smm) מתארת את הכוכבים והמרחב האין-סופי העליון (heaven), והמילה "הָאָרֶץ" (ars) מתארת את המרחב האין-סופי התחתון (underworld) המשלים את המרחב האין סופי העליון. בהמשך הכוונה תהיה לשאול, מגורי נשמות המתים.[2]
- בפסוקים ח-י, המילה "שָׁמָיִם" (smm) מתארת את האזור שבו נמצאים העננים מעל היבשה (המים העליונים) (sky) אשר נוצרו ביום השני, והמילה "אֶרֶץ" (ars) מתארת את מעשה המרקעה שהפריד בין המים העליונים למים התחתונים, ככתוב (בראשית א ז): "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ", וזאת היתה היבשה שאלוהים קרא לה ארץ ביום השלישי (בראשית א י). המילה "יַמִּים" מתארת את המים התחתונים בתוך היבשה ומסביבה, והנוזל שעליו צפה היבשה (ואכן היבשה באמת צפה על ים של לבה נוזלית).
אלוהים ברא את הכל, למעלה ולמטה עד אין סוף. אין יוצר או שליט אחר מבלעדיו והוא שוכן בכל המרחב.
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר עריכה
הביטוי מציין את התהליך המרכזי בבריאת העולם שהוא הפיכת תערובת למציאות מבוקרת - הקטנת האנטרופיה; ראו ביאור:ויהי ערב ויהי בוקר.