ביאור:בראשית א א

בראשית א א: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית א א.

בְּרֵאשִׁיתעריכה

1. התורה נפתחת בקביעה מהפכנית: לזמן יש ראשית, יש התחלה. זה לא מובן מאליו: דורות רבים של פילוסופים התווכחו על השאלה האם העולם הוא קדמון או שיש לו התחלה? (ראו מורה נבוכים ב יג). במאה השנים האחרונות הויכוח הגיע לפיסיקאים: אנשי תאוריית המצב היציב טענו שהיקום הוא קדמון ואנשי תיאוריית המפץ הגדול טענו שיש לו התחלה; רק בשנת 1965 הוכרע הויכוח לטובת תיאוריית המפץ הגדול. ואכן כך משתמע מהפסוק הראשון בתורה: "בְּרֵאשִׁית – בִּתְחִלַּת הַזְּמַן, וְהוּא רֶגַע רִאשׁוֹן בִּלְתִּי מִתְחַלֵּק, שֶׁלֹּא הָיָה זְמַן קֹדֶם לוֹ. בָּרָא – עָשָׂה אֵינוֹ יֶשְׁנוֹ, וּבָזֶה לֹא יִפֹּל זְמַן כְּלָל" (ספורנו). בתחילת הזמן, ברגע הראשון של הזמן, הוציא אלהים מאֵין ליֵש את כל השמים והארץ בבת-אחת. הפסוקים הבאים יפרטו איך חלקי הבריאה השונים נפרדו זה מזה וקיבלו את צורתם הסופית (ראו רמב"ן ורד"ק); אבל המסר העיקרי הוא שיש התחלה.

2. ניקוד האות "בְּ" רומז לפירוש נוסף. אם הכוונה לתאר את הרגע הראשון בבריאה ("in the beginning, God created..."), אז הראשית צריכה להיות מיודעת - "הָראשית", וניקוד המילה הראשונה צריך להיות "בָּרֵאשִׁית". ראשית שאינה מיודעת היא תמיד ראשית של משהו, כמו (בראשית י י): "רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ" או (בראשית מט ג): "רֵאשִׁית אוֹנִי". ראשית של מה? - "ראשית ברוא אלהים את השמיים ואת הארץ" (רש"י, אבן עזרא, רשב"ם). אם כך, הפסוק הראשון הוא רק תיאור זמן של משפט ארוך שהנושא שלו נמצא בפסוק ג המתאר את בריאת האור: "בתחילת בריאת השמיים והארץ, כאשר הארץ הייתה עדיין ריקה וחשוכה, אמר ה' יהי אור" ("in the beginning of God's creation..."). בריאת השמים והארץ עצמם אינה מתוארת כלל; זהו "מעשה בראשית" שחכמינו שייכו אותו לתורת הסוד וקבעו שהוא מעבר להשגתם של רוב בני האדם (רמב"ן). וההוכחה, המים המופיעים בפסוק ב ושלא פורש מתי נבראו (רש"י, רשב"ם). אם כך, השמים והארץ נבראו עוד לפני הפסוק הראשון. הפסוק הראשון רק קובע, שהדבר הראשון שה' החליט להוסיף לעולם הריק והחשוך היה האור.

3. התחביר המורכב של הפסוקים א-ג רומז לפירוש נוסף, "אין הפסוק הזה אומר אלא דורשני" (רש"י). לפי חכמי המדרש, המילה בראשית אינה תיאור זמן אלא תיאור סיבה, (בראשית רבה א ד): "ר' הונא בשם ר' מתנה אמר: בזכות שלושה דברים נברא העולם: בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים. ומה טעם? "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" - ואין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם"; ואין ראשית אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח ד): "ראשית דגנך"; ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות כג יט): "ראשית בכורי אדמתך""; וכן פירשו שהעולם נברא בזכות החכמה שנקראה ראשית, (משלי ח כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ועוד.

בָּרָאעריכה

1. הפועל בָּרָא, בבניין קל, נזכר בתנ"ך רק על פעולה אלהית. "ומצאנו שהאדם נקרא עושה ונקרא יוצר, ולא מצאנו בשום מקום שיקרא האדם בורא. ונראה שהונח השרש הזה להורות על כל דבר היוצא ממנהגו של עולם, כמו (שמות לד י): "אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ", (במדבר טז ל): "ואם בריאה יברא ה׳ ופצתה האדמה את פיה", (ישעיהו מח ז): "השמעתיך חדשות מעתה וכו׳ עתה נבראו ולא מאז", (ירמיהו לא כא): "כי ברא ה׳ חדשה בארץ"" (שד"ל).

לפיכך, יש מפרשים שהכוונה ליצירת יש מאין: "ברא - עשה אינו ישנו" (ספורנו), הפעולה האלהית המובהקת ביותר. אדם יכול ליצור רק יש מיש; רק ה' יכול ליצור יש מאין.

2. אולם, בכמה פסוקים הפועל ברא מציין יצירת יש מיש, כגון, "ויברא אלהים את התנינים, ושלש בפסוק אחד: ויברא אלהים את האדם, וברא חשך - שהוא הפך האור, שהוא יש ויש" (אבן עזרא). והפועל בֵּרֵא, בבניין פיעל, מציין יצירת מקום פנוי בתוך יער, "עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם...". מכאן שגם הפועל בָּרָא "טעמו - לגזור ולשום גבול נגזר, והמשכיל יבין" (אבן עזרא). וייתכן שהוא רומז לסוד בריאת העולם לפי הקבלה, שהוא יצירת חלל פנוי בתוך ה'. לפני בריאת העולם היה רק ה', וכדי לברוא את העולם הוא פינה בתוכו חלל, ולכן הוא נקרא בלשון חז"ל "מקומו של עולם".

אֱ-לֹהִיםעריכה

א. המילה 'אלהים' משמשת גם יחיד וגם רבים, בין בהקשר של הבורא ובין בהקשר של אלילים למיניהם. כן הוא בלשון העברית.

עצם משמעות המילה היא כעין שופט, דיין, מלך, מושל, אדון.

ב. הבורא נקרא 'א-להים'

כמו שאם יוסי הוא החכם בכיתה, אז יקראו לו 'חכם' ויאמרו 'חכם אמר את התשובה', 'חכם אמר שאין שיעור היום', כן גם פה, עקב היות הבורא עליון וגדול מכל שופט ומלך ואדון אחרים [שזאת משמעות עצם המילה 'אלהים'], לכן קוראים לו 'אלהים'.

ג. השגחה בעולם

העובדה שהתורה קוראת לו 'א-להים', [ולא 'בורא' וכד'], מעידה שא-להים משקיף ומביט ושופט בעולמו.
לכן לא נקרא 'בורא', כי זה היה לפני זמן רב, אך היותו 'א-להים' זה בכל עת ועת.

אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץעריכה

השמים והארץ נזכרו כבר בפסוק הראשון, אך בהמשך הפרק הם נזכרים כשמות לדברים אחרים,

  • הַשָּׁמַיִם - (בראשית א ח): "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ 'שָׁמָיִם'".
  • הָאָרֶץ - (בראשית א י): "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה 'אֶרֶץ'".

להסבר העניין ראו ראו ביאור:בראשית א ח וביאור:בראשית א י.

פסוקנו מתאר את תחילת בריאת השמים והארץ; הפסוק בתחילת הפרק הבא מתאר את סיום בריאת השמיים והארץ: (בראשית ב א): "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם". שני פסוקי המסגרת מתארים את בריאת השמיים והארץ, ובתוך המסגרת מפרטת התורה את הדברים שנבראו. אולם אין חפיפה מלאה בין המסגרת לבין מה שבתוכה: התורה אינה מפרטת את חלקי הבריאה השייכים לשמיים (למעט המאורות שהם בעצם חלק מהארץ: "להאיר על הארץ"). זאת בניגוד לתהלים קמח, שגם הוא מחלק בין השמיים והארץ, אבל מפרט ביחס לנבראי לשמיים: "הללוהו כל מלאכיו הללהו כל צבאיו". נראה שפשר השתיקה של התורה מנבראי השמיים היא ללמדנו שאכן יש להתרכז במה שנברא בארץ ולא במה שנברא בשמיים (מפי הרב יואל בן נון, ישיבת הר עציון).

מהי המשמעות המעשית של סיפור הבריאה?עריכה

רוב הראשונים עוסקים בפסוק כדי לשאול מדוע התורה מתחילה בסיפור הבריאה. רש"י שואל את השאלה מהכיוון של מדוע התורה לא התחילה עם המצווה הראשונה, ובכך משקף גישה הרואה בתורה בעיקרה ספר חוקים. תשובתו הקלאסית היא שהתורה מתחילה בסיפור הבריאה על מנת לתת מענה לגויים בעתיד שישאלו על זכותם של עם ישראל על ארץ ישראל בכך שאלוקים יצר את כל העולם ולכן זכותו להחליט למי לתת את ארץ ישראל. בכך משתקפת השקפה שהתורה היא גם היסטורית. הרמב"ן עונה על השאלה בכיוון אחר, בכך שהוא רואה את סיפור הבריאה כיסוד אמונה.