פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית א יב

בראשית א יב: "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב."

תרגום ויקיטקסט: והארץ אכן הוציאה דשא (צמחיה): עשב המייצר זרע ייחודי בהתאם למינהו של העשב, וגם עץ עושה פרי אשר זרעו של העץ נמצא בו (בפרי) בהתאם למינהו של העץ; ואלהים ראה שעולם הצומח עם המינים השונים שיש בו הוא טוב.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית א יב.

ציווי לעומת ביצועעריכה

ישנם מספר הבדלים בין הציווי בפסוק יא לבין הביצוע בפסוק זה, כגון:

  • בציווי - תדשא הארץ, בביצוע - תוצא הארץ;
  • בציווי - עץ פרי עושה פרי, בביצוע - עץ עושה פרי.

לפי חכמי המדרש, הארץ שינתה ולא קיימה את ציווי הבורא כראוי: (בראשית רבה ה ט): "אמר לה הקב"ה: 'תדשא הארץ... עץ פרי עושה פרי' - מה הפרי נאכל אף העץ נאכל; והיא לא עשתה כן, אלא: 'ותוצא הארץ... עץ עושה פרי' - הפרי נאכל והעץ אינו נאכל". בתוכנית המקורית, הארץ היתה אמורה להפוך בעצמה ל"דשא" צומח וחי; וכן העץ היה אמור להיות בעצמו "פרי" אכיל וטעים. אבל בביצוע, הארץ נשארה דוממת ורק "הוציאה" דשא, והעץ נשאר קשה וגס ורק "עשה" פרי.

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹבעריכה

הפסוק מתאר את בריאת המינים השונים של צמחים, ואז אומר שאלהים ראה כי טוב (למרות ההבדלים בין הציווי לביצוע). המשמעות היא שכל המינים השונים של צמחים הם טובים בעיני הבורא, ולכן ראוי לשמור עליהם, לא להזיק לצומח ובמיוחד לא לגרום להכחדה של מין ממיני הצומח; ראו ביאור:וירא אלהים כי טוב.