פתיחת התפריט הראשי

ביאור:ויהי ערב ויהי בוקר

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

האנטרופיה הכוללת ביקום תמיד גדלה. המשמעות של אנטרופיה גדולה יותר היא אחידות גדולה יותר - האנטרופיה המירבית קיימת במערכת שבה כל החומר והאנרגיה מעורבבים ומפוזרים בצורה אחידה. לדוגמה, כוס מים שבתוכה יש קוביית סוכר שלמה היא בעלת אנטרופיה נמוכה יותר מאשר אותה כוס מים בדיוק, לאחר שהסוכר נמס והתערבב. ערבוב משמעו אנטרופיה גדֵלה.

אולם, בימי בריאת העולם קרה תהליך הפוך - ה' הפריד את הערבוב ויצר הבדלה ובקרה, כלומר, הקטין את האנטרופיה.

תהליך זה נזכר בכל יום ויום מימי הבריאה, בביטוי החוזר "וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי בֹקֶר":

  • המילה עֶרֶב באה מאותו שורש של המילה ערבוב ; לכן גם שעת שקיעת השמש נקראת בלשוננו "ערב", "שנתערבו בו הצורות" (אבן עזרא) , כי כשהשמש שוקעת, כל המראות מתערבבים וקשה להבחין ביניהם.
  • המילה בֹּקֶר באה מאותו שורש של המילה בקרה , שמשמעה בדיקה וחקירה, הבחנה ופיקוח ; לכן גם שעת זריחת השמש נקראת בלשוננו "בוקר", "שיוכל אדם לבקר בינות הצורות" (אבן עזרא) , כי כשהשמש זורחת, כל המראות מקבלים צורה ייחודית, ואפשר לבקר - להבחין - ביניהם.

המפרשים נחלקו במשמעות הפיסיקלית המדוייקת של הביטוי "ויהי ערב, ויהי בוקר" (ראו מסגרת למטה), אך בכל מקרה, ברור שאין הכוונה רק ללמדנו על תופעה פיסיקלית מסויימת שקרתה בימי הבריאה, אלא ללמדנו על מהות הבריאה, שהיא, כפי שכתבנו, הקטנת האנטרופיה - הפיכת חומר מעורבב ואחיד לישויות נפרדות ומבוקרות. בכל אחד מימי הבריאה, בתחילת היום היה ערב כלומר ערבוב, ובסוף היום היה בוקר כלומר בקרה והבדלה:

  1. ביום הראשון - בתחילת היום ערבוב של כל החומרים והצורות בתוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ובסוף היום בקרה והבחנה בין אור לחושך ובין צורות שונות שניתן להבחין בהן באור, (בראשית א ד): "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ"( פירוט ).
  2. ביום השני - בתחילת היום ערבוב בין כל המים שבעולם, ובסוף היום בקרה בין המים אשר מתחת לרקיע לבין המים אשר מעל הרקיע, (בראשית א ז): "וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ"(ראו רקיע השמים , ארובות השמים ).
  3. ביום השלישי - בתחילת היום ערבוב בין הים ליבשה ובין כל האדמה שבעולם, ובסוף היום בקרה בין הים ליבשה ובין האדמה לצמחים;
  4. ביום הרביעי - בתחילת היום ערבוב בין כל האור שבעולם, ובסוף היום בקרה בין המאורות הפולטים אור לבין האור עצמו והגופים המקבלים אותו; או - בתחילת היום ערבוב בין כל הימים, שכולם דומים זה לזה, ובסוף היום אפשרות של בקרה בין ימים שונים במשך השנה, בראשית א יד: " "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים..." "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" " ( פירוט ).
  5. ביום החמישי - בתחילת היום ערבוב בין כל המים שבימים, ובסוף היום בקרה בין הים לבין הדגים והעופות שהתפתחו מהם.
  6. ביום השישי - בתחילת היום ערבוב בין כל האדמה שמתחת לצמחים, ובסוף היום בקרה בין האדמה לבין החיות, ואחריהן האדם; "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי" ( פירוט ).

פסוקים דומיםעריכה

הפעולה שהופכת ערב ל בוקר , הפעולה המהותית של הבריאה, היא פעולת ההבדלה , פעולה שיש לה חשיבות רבה גם בעולם האנושי:

  • תפקידם של הכהנים הוא (ויקרא י י): "וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל, וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר".
  • גם כל בני ישראל צריכים (ויקרא יא מז): "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר, וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל"
  • הבדלה בין הלויים לבין שאר ישראל, דברי הימים א כה א: "וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן הנביאים[הַנִּבְּאִים] בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם וַיְהִי מִסְפָּרָם אַנְשֵׁי מְלָאכָה לַעֲבֹדָתָם"
  • הבדלה של המנהיגים מתוך עם ישראל, (עזרא י טז): "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר"
  • אך הדוגמה המובהקת ביותר היא באחד הפסוקים המאוחרים ביותר בתנ"ך, (נחמיה יג ג): "וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה, וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל": בני ישראל היו במצב של עֶרֶב , נישואי תערובת עם גויים, אך כששמעו את דברי התורה, הם הבדילו את עצמם מהתערובת, וכך למעשה נעשו שותפים למעשה הבריאה - ויהי ערב, ויהי בוקר .

פירושים נוספיםעריכה

ערב - משמעות המילהעריכה

1. המשמעות המקובלת של המושג עֶרֶב בלשון המקרא, כמו בלשון התלמוד ובלשון ימינו, היא הזמן שבו השמש שוקעת - זמן הדמדומים שבין היום לבין הלילה.

  • אולם, לפי זה קשה להבין מדוע הפסוק מדלג על הלילה - מדוע הוא "קופץ" מהערב לבוקר?

2. ייתכן שהמושג עֶרֶב , כמו המושג בוקר, בא ללמדנו, שגם בימי בראשית היה מעבר הדרגתי בין היום לבין הלילה, כמו בימינו (ספורנו, אברבנאל) .

  • אולם, אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי לכתוב רק ביום הראשון "ויעש ה' את הערב ואת הבוקר"; לא ברור מה הטעם לחזור על עובדה זו במשך כל הימים.

3. ייתכן שהמושג עֶרֶב כולל גם את הלילה. ניתן להסביר את הקשר בשתי דרכים:

א. "וכל הלילה נקרא ערב על שם תחלתו" (רד"ק) ; הכתוב משתמש במושג חלקי כדי לתאר את השלם ("מטונימיה" בלע"ז).

ב. המשמעות המקורית של השורש ערב היא צבע שחור, כמו צבעו של העורב וצבעו של הערוב (= זאב), ולכן כל התקופה שבה הצבע השחור שולט - מהשקיעה ועד הבוקר - נקראת ערב ( אביתר כהן, 4 כיווני האויר ).

  • אולם, לפי פירוש זה היה ראוי להשתמש במושג "לילה", שכבר נזכר והוגדר היטב בפסוקים הקודמים, ולא לבלבל את הקוראים בשני מושגים שונים לאותו הדבר.

4. לפיכך פירשנו שהמושג עֶרֶב מציין מצב של ערבוב, שהיה המצב ההתחלתי בכל אחד מששת ימי בראשית, והוא נועד להגדיר את מהות מעשה הבריאה - יצירת הבדלה ובקרה מתוך הערבוב.

ויהי - המשך או סיכום?עריכה

1. יש שפירשו, שהמשפט ויהי ערב ויהי בוקר מתאר אירועים שקרו אחרי אירועי היום, כלומר: אחרי שה' ברא את מה שברא, היה ערב (כלומר האור שקע), אחר-כך היה לילה (בין אם המושג עֶרֶב כולל גם את הלילה, או שהכתוב דילג על הלילה מסיבה כלשהי), ואחר-כך היה בוקר, ובכך הסתיים היום - יום אחד, יום שני וכו'.

לפי זה, היום קודם ללילה - היום כולל את הלילה שאחריו: "י"ב שעות היה היום, ואחר-כך הלילה י"ב, האור תחלה ואחר-כך החשך, שהרי תחלת בריאת העולם היה במאמר "יהי אור", וכל חשך שמקדם לכך, דכתיב וחשך על פני תהום - לא זהו הלילה... ויהי ערב ויהי בקר - אין כתיב כאן ויהי לילה ויהי יום, אלא ויהי ערב , שהעריב יום ראשון ושקע האור ויהי בקר , בקרו של הלילה, שעלה עמוד השחר, הרי הושלם יום אחד מן השישה ימים שאמר הקב"ה בעשרה מאמרות, ואחר-כך התחיל יום שני" (רשב"ם) .

ואכן, בקדשים הלילה הולך אחר היום, כמו שנאמר למשל לגבי קרבן תודה, (ויקרא ז טו): "וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו - בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל, לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר": כשמקריבים קרבן תודה, חייבים לסיים לאכול את כל בשרו באותו יום, ואסור להשאיר ממנו עד הבוקר; מכאן שה"יום" כולל גם את הלילה שאחריו, עד הבוקר (קאסוטו) .

הפרשן אבן עזרא מתאר חלום שבו נגלה אליו מלאך ואמר לו שהפירוש הזה מסוכן מאד, כי הוא עלול לגרום לבני ישראל לחלל שבת - לשמור שבת מהבוקר עד הבוקר הבא במקום מהערב עד הערב; כדי להילחם בפירוש זה הוא כתב איגרת שנקראה "איגרת השבת". אולם, לענ"ד אין צורך לקשר בין פירוש הפסוק לבין זמני כניסת השבת, שהרי הבריאה הסתיימה לפנות ערב . ראו גם:

2. ויש שפירשו, שהמשפט ויהי ערב ויהי בוקר מסכם את אירועי היום, כלומר: בתחילת היום היה ערב, אחר-כך היה לילה (בין אם המושג עֶרֶב כולל גם את הלילה, או שהכתוב דילג על הלילה מסיבה כלשהי), ואחר-כך היה בוקר, ואחר-כך היה היום - יום אחד, יום שני וכו'.

לפי זה, הלילה קודם ליום - היום כולל את הלילה שלפניו; וכך הוא, על-פי ההלכה, בכל החגים  והמועדים שבתורה, כמו ביום כיפור, (ויקרא כג לב): "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב, מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם". פירוש זה מתאים לסדר הבריאה - בתחילת הבריאה היה חושך, ורק אחר-כך נברא האור: "והנה כבר היה החושך קודם בריאת האור, לפיכך הזכיר הערב תחילה, וכן הוא יום התורה מערב עד ערב" ( שד"ל , אברבנאל) . את הפסוק שנאמר בסוף היום הראשון - "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" - אפשר לפרש, לפי זה, בשתי דרכים:

 א. האור שנברא ביום הראשון שקע מייד לאחר שנברא, ואז היה ערב, כלומר לילה; אחר-כך האור זרח, ואז היה בוקר, כלומר יום (ספר הכוזרי) ;

 ב. הערב שנזכר ביום הראשון הוא למעשה הלילה שקדם לבריאת האור, והבוקר שנזכר ביום הראשון הוא היום שזרח אחרי בריאת האור (אברבנאל).

  • אולם, בין אם הפסוק בא ללמד כך או אחרת, לא ברור מדוע יש צורך ללמד את זה שוב ושוב, בכל יום ויום.
  • גם כל הטענות שכתבנו על הפירושים השונים של המילה עֶרֶב נכונות גם לכאן.

3. לפיכך פירשנו, שהפסוק אכן מסכם את אירועי היום הקודם (כמו בפירוש 2), אך אין זה רק סיכום פיסיקלי של מצב האור והחושך, אלא סיכום מהותי, שמתאר את מהות הבריאה בכל יום ויום - מעבר בין ערבוב לבין בקרה.


תגובותעריכה

בבקר מ-זרח השמש

בערב מ-ערב השמש

על כן ערב = כאשר השמש במערב

מערב השמש הוא לאחר הצהרים

שעת הדמדומים והשקיעה זה כבר תום הערב לקראת החושך אשר מועדו בלילה

-- daian moshe, 2013-03-19 20:50:21

אבל ביום הראשון עדיין לא היתה שמש, ממילא גם לא היה שום דבר ששקע במערב...

-- Erel Segal Halevi, 2013-03-20 08:18:45

לא היתה שמש שתשקע במערב וגם לא היתה שמש לזרוח בבקר

תאור מות האדם בספר קהלת פרק אחרון כתוב:

(ב) עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם:

(ג) בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת:

לכן ערב ובקר ביום הראשון לשבוע מציינים את הזמנים של האור והחושך מבחינה רוחנית

תחילה היה חושך ורוח נכאה אשר יהוה לבדו ישאנה ואחרי כן היה אור רוחני של הרגשה טובה לכבוד אלהים כשמש ומגן

-- daian moshe, 2013-03-20 11:37:46

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-09-20.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/wyhi_erv_wyhi_boqr