בבא בתרא קע א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
רבן שמעון בן גמליאל סבר אין אותיות נקנות במסירה ורבי סבר אותיות נקנות במסירה אמר ליה אביי א"כ פלוגתא לדמר אמר ליה ותפלוג אמר ליה הכי קאמינא לך מתניתא לא מיתרצא אלא כדמתרצא מר ואם כן קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרשב"ג אלא אמר אביי הכא במאי עסקינן כגון שנמצא אחד מהן קרוב או פסול ובפלוגתא דר' מאיר ור' אלעזר קא מיפלגי רבי סבר לה כרבי אלעזר דאמר אעדי מסירה כרתי ורבן שמעון בן גמליאל סבר לה כרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי והא אמר רבי אבא במודה היה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול אלא אמר רבי אבינא הכל מודים שאם כתוב בו הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מזוייפת שהוא פסול כדרבי אבא לא נחלקו אלא בשטר שאין עליו עדים כלל דרבי סבר לה כר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ורבן שמעון בן גמליאל סבר לה כרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי ואיבעית אימא במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קא מיפלגי דרבי סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ורבן שמעון בן גמליאל סבר צריך לקיימו והא איפכא שמעינן להו דתניא שנים אדוקין בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתו ולוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך גיתקיים השטר בחותמיו דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר יחלוקו והוינן בה ולית ליה לרבי הא דתנן דשנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו ואמר רבא אמר רב נחמן במקויים דכולי עלמא לא פליגי דיחלוקו כי פליגי בשאינו מקויים רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו הואי מקיים ליה גבי פלגא ואי לא חספא בעלמא הוא ורבן שמעון בן גמליאל סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ויחלוקו איפוך ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך אלא הכא בלברר קמיפלגי כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אמר ליה רבי יצחק יבואו פלוני ופלוני ויעידו אמר ליה אי לא אתו לא מהימנינא והא קיימא לן והמלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים אמר ליה אנא בההיא כשמעתא דמר סבירא לי דאמר רבי אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב זהאומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני ופלוני צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו [א"ל] והא אמר רב גידל אמר רב הלכה כדברי רבן שמעון בן גמליאל ואף רבי לא
רשב"ם עריכה
רבן שמעון בן גמליאל סבר אין אותיות נקנות במסירה - והלכך צריך עדי חזקה דכיון דא"ל אידך לך חזק וקני ויש לו עדים שהחזיק בה קנה דקרקע נקנית בכסף או בשטר מכירה ומתנה או בחזקה והכי קאמר רשב"ג נדון בחזקה ולא בשטר:
א"ל אביי - לרב דיני:
א"כ פלוגתא - דבריך לדמר שאמר רבה למעלה לרבן שמעון אותיות נקנות במסירה ואתה אומר לרבן שמעון אין אותיות נקנות במסירה:
א"ל - רב דימי לאביי ותפלוג כלומר איני חושש:
א"ל א"כ קשיא דר"ש בן גמליאל כו' - דהא על כרחך הוזקקנו לפרש הברייתא דלעיל כדמר:
אלא אמר אביי - מאי שטר דפליגי ביה רבי ורבן שמעון לאו בשטר הכתוב בשם אחר ומסרו לזה פליגי דהא בין לרבי בין לרבן שמעון אותיות נקנות במסירה כדאמרי' לרבי בהמוכר את הספינה (לעיל דף עו.) ולרבן שמעון לעיל בשמעתין כדמר אלא בשטר מכירה שכתב בו מוכר ללוקח זה כדין קרקע הנקנית בשטר פליגי וכגון שנמצא אחד מהעדים קרוב כו':
רבי סבר כרבי אלעזר - דאמר בגיטין בפרק המגרש (דף פו.) אין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם דעדי מסירה גורמין לכריתות גט ונמצא גט כשר בכתיבה בלא עדים אלא שיהא מוסרו לאשתו להתגרש בפני עדים דהא כתיב וכתב לה בכתיבה לחוד בלא חתימה מיירי ומיהו עדים בעינן שיראו שנתגרשה וה"נ כאילו אין עדים בשטר דמי הלכך נדון בשטר בלא עדי חזקה אלא שיביא עדים שנכתב ונמסר לו בפניהם שהשדה נקנה לו בשטר אע"פ שאין בו עדים:
ורבן שמעון בן גמליאל - אומר בחזקה הוא קונה אי א"ל לך חזק וקני שהשטר בלא עדים אינו קונה כר"מ דעדי חתימה עיקר דהאי דכתיב וכתב אחתימת עדים קפיד קרא:
מודה ר' אלעזר כו' - דדוקא גט שאין בו עדים כשר דאעדי מסירה קפיד רחמנא ומיהו אם חתמו שקר או עדים פסולים בתוך הגט הרי הוא פסול:
אלא אמר רבינא הכל מודים - רבי ורשב"ג מודים שאם מזוייף מתוכו שהוא פסול כדר' אבא דמודה ר' אלעזר כו':
ואיבעית אימא במודה - מערער שכתבו לשטר שביד זה פליגי וקאמר מערער לא מכרתיו לך וממני נפל השטר ומצאתו:
אין צריך לקיימו - דלא דמי לשאר דינים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר שאפילו אם היה זה מערער ואומר לא כתבתיו לא היה לנו לחשוד את זה הלוקח בכך שלא נחשדו ישראל לעשות שטרות מזוייפים אלא שהחמירו חכמים להצטרך קיום היכא דמערערי עליה הלכך כי אמר כתבתיו נהמניה למי שהשטר בידו:
צריך לקיימו - והכי קאמר רבן שמעון נדון בחזקה ולא בשטר שהשטר אינו מועיל לו כל זמן שלא נתקיים ע"י אחרים אע"פ שזה המערער מודה שכתבו דאיהו אמר כתבתי וקאמר נמי לא מסרתיו לו:
והא איפכא שמעינן להו - בפרק שנים אוחזין דתניא שנים אדוקים בשטר כו':
יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי - וגובה ליה מלוה כוליה וכדמפרשינן טעמא לקמן:
והוינן בה - הכי קאמרינן בפ' שנים אוחזין אמר מר יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי וגובה לו מלוה כוליה בתמיה ולית ליה לרבי כו' יחלוקו וה"נ יגבה חצי חוב הכתוב בשטר ולא יותר:
א"ר נחמן במקויים - בהנפק כולי עלמא לא פליגי דפלגי בין שניהם כדין משנתנו דשנים אוחזין:
אי מקיים ליה פליג - כלומר אז יש ממש בדבריו ויגבה מהם חצי חוב שבשטר ואידך פלגא יפסיד בשביל תפיסת הלוה שאדוק עמו בשטר:
אלא הכא בלברר קא מיפלגי - אדם שטוען למערער שני מיני חזקות יש לי אחת שיש בידי עדיין שטר מכירה שעשית לי על זה השדה ועוד שיש לי עדי חזקת שלש שנים וקאמר רבי נדון בשטר שצריך לברר ולאמת את דבריו ולהביא את השטר כמו שטען ועדי חזקה בלא שטר לא יועיל לו כאן מאחר שזה עומד ומערער לא מסרתי לך שטר מעולם ולא מכרתי לך ושלא כדין החזקת והלה טוען שטר יש עדיין בידי ואילו לא טען כך היה די לו בעדי חזקה כדאמר בחזקת הבתים דעד תלת שנין מזדהר איניש בשטריה טפי לא מזדהר ורבן שמעון סבר נדון אף בחזקה לבדה כאילו בא לידון בחזקה לבדה בלא שטר וכל שכן שאם הביא שטר מכירה לא בעי תו עדי חזקה דאין אדם צריך לברר ריבוי טענות שטען שאין צריכים לו וכי היכי דאילו טען מעיקרא אבד שטרי ויש לי חזקה שלש שנים די לו בכך כי טען נמי יש לי שטר עם החזקה די לו בחזקה בלא שטר:
תבעיה לדינא - ר' חייא לרבי אבא:
אטו לא מהימנינא - לומר פרעתי אפי' בלא עדים:
והא קיי"ל - בפרק שבועת הדיינין:
כשמעתך - דאמרת משמיה דרב צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו ומיהו אי אתו הני סהדי ואמרי לא היו דברים מעולם הא אמר רבא בפ' שבועת הדיינין כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' והלכתא כרבא ונשבע הלוה שפרעו ופטור:
א"ל - ר' אבא:
והאמר רב גידל אמר רב הלכה כרשב"ג - שאמר נדון אף בחזקה לבדה דכיון דלא היה צריך לטעון שטר יש בידי מאחר שאכלה שני חזקה אין צריך לברר את דבריו שהרבה לטעון מה שאין צריך ואנא נמי כיון דבלא עדים מהימנינא איני צריך לברר ולהביא עדים שאמרתי:
ואף רבי לא אמר אלא לברר - כלומר מן הדין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל שאף רבי לא נחלק אלא משום דסבירא ליה דצריך לברר את דבריו אחרי שטען יש לי שטר ורבי מודה שאם לא טען לא היה צריך אלא חזקה לבדה וכיון דלא הויא פלוגתייהו אלא כדי לברר נראין דברי רבן שמעון בן גמליאל שאין לו להפסיד בשביל שפת יתר:
עין משפט ונר מצוה עריכה
צב א מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה ט"ו, ומיי' פ"ד מהל' גירושין הלכה ב', סמ"ג עשין צד וסי' נ, טור ושו"ע חו"מ סי' נ"א סעיף ז', וטור ושו"ע אה"ע סי' ק"ל סעיף ו', וטור ושו"ע אה"ע סי' קל"ג סעיף א':
צג ב מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה י"ז, וסמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' נ"א סעיף ג' וסעיף ז, וטור ושו"ע אה"ע סי' ק"ל סעיף י"ז:
צד ג מיי' פי"ד מהל' מלוה ולוה הלכה י"ד, סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף ט"ו:
צה ד מיי' פ"ט מהל' טוען ונטען הלכה ט', סמג עשין צה, טור ושו"ע חו"מ סי' קל"ח סעיף א':
צו ה מיי' פי"ד מהל' מלוה ולוה הלכה י"ד, סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף ט"ו:
צז ו מיי' פי"א מהל' מלוה ולוה הלכה א', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' ע' סעיף א':
צח ז מיי' פ"ו מהל' טוען ונטען הלכה ה' ועיין בהשגות ובמגיד משנה, סמג עשין צה, טור ושו"ע חו"מ סי' ע' סעיף ב':
ראשונים נוספים
רבינו גרשום
רבי סבר אותיות נקנות במסירה. דכיון שמסר לו הלה את השטר קנה להכי אמר נידון בשטר דהיינו עיקר קניה:
ורשב"ג סבר אין אותיות נקנות במסירה. אא"כ החזיק נמי הקרקע להכי אמר אף בחזקה:
ואמר לי' אביי. לרב דימי את מוקים פלוגתייהו איפוך במאי דאוקי רבה. לרבה קרי אביי מר. א"כ פליג אדמר:
אמר ליה ותפלוג. ומה בכך אנא אמינא טעמא דידי והוא אמר טעמא דידיה:
אמר ליה אביי אם כן קשיא דרשב"ג אדרשב"ג. דהכא אמר איפכא כדאמר לעיל לטעמא דרב דימי:
אלא אמר אביי. לא קשיא הכא אמאי אמר רשב"ג אין אותיות נקנות במסירה כגון שנמצא אחד מן העדים שבשטר קרוב או פסול. ורבי דאמר נידון בשטר סבר לה כר' אלעזר דאמר לענין גט עדי מסירה כרתי. כלומר אותן שמוסר לה הגט בפניהם היינו עיקר כריתות וה"נ קא סבר דאע"ג דעדי השטר אחד קרוב או פסול נידון בשטר בעדי מסירה שאם יש לו עדים שמסר לו את השטר שכתב לו מכירה בפניהם מועיל לו השטר:
ורשב"ג סבר כר' מאיר דאמר עדי חתימה כרתי. היינו עיקר כריתות הלכך קסבר כיון דעדי חתימה דהאי שטר פסול נידון בחזקה ולא בשטר:
והאמר רבא. התם במס' גיטין מודה ר' אלעזר בגט מזוייף מתוכו. שאחד מן העדים קרוב או פסול פסול הגט ולא מועיל עדי מסירה. ועל מה נחלקו כגון על אותן ג' גיטין כגון כתב הגט ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש זמן ואין בו אלא עד אחד לא תינשא ואם נשאת הולד כשר דההוא לאו מזוייף מתוכו וכי האי גוונא נמי בשטרי מקח במזויף מתוכו בקרוב או פסול לא פליגי. אלא בדר' אבינא פליגי דאמר ר' אבינא הכל מודים. ר' ורשב"ג שאם אמרו בית דין או כתבו הוזקקנו לעדות של עדות ונמצאת עדותן מזוייפת ונמצא אחד קרוב או פסול היינו מזוייף מתוכה ואם בא לידון באותו שטר אין מועיל לו כלום עדי מסירה ועל מה נחלקו בשאין עליו עדים כלל דההוא לא הוי מזוייף מתוכו רשב"ג סבר עדי חתימה כרתי וכיון דאין עליו עדים ידון בחזקה בלבד:
ואיבעית אימא במודה בשטר כו' רבי סבר. כיון שמודה זה התובע בשטר שהוא כתבו לו אין צריכין לקיימו לא בחותמיו ולא להביא עדי חזקה. ורשב"ג סבר אע"פ שמודה שכתבו לו צריך לזה לקיימו להביא עדי חזקה ואם לא יכול לומר לו זה שמודה בשטר שטר אמנה הוא או שטר פסול. הלכך קאמר רבן שמעון בן גמליאל נידון בחזקה ולא בשטר:
ולוה אמר שלך הוא. ברור ששלך היה שכתבתי לך ופרעתי לך והחזרת לי ונפל ממני:
יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי. כלומר יביא עדים שמכירין חתימת ידי עדים וכשר וגובה הכל להכי צריך לקיימו לדברי רבי לפי שהורע כחו שנפל:
רבן שמעון בן גמליאל אומר יחלוקו. הואיל דשניהן אדוקין בו האי ממון המוטל בספק ויחלוקו יפרע לו הלוה החצי בלבד: והוינן בה לרבי אמאי לא יהא דין השטר זה כדין שנים שאדוקין בטלית שלדברי הכל יחלוקו: אלא במקויים השטר כולי עלמא לא פליגי דגובה המלוה פלגא דהיינו כ"א ישבע שאין לו פחות מחציו ויחלוקו:
רבי סבר אע"פ שמודה הלוה בשטר שכתבו צריך למלוה לקיימו ואי מקיים ליה גבי פלגא כדין הטלית ואי לא מקיים ליה חספא בעלמא הוא הואיל ואינו יוצא כולו מתחת ידו. ורשב"ג סבר הואיל דאדוק בחצי יחלוקו. אלמא דאיפכא שמעינן להו ולא מצית מוקמת דבהכי פליגי:
אלא הכא בלברר קמיפלגי. קס"ד השתא דתרוייהו סברי דחזקה עיקר והאי דקאמר נידון בשטר לא משום דצריך אלא קסבר הואיל וטען לפני בית דין דיש לו שני כחות חזקה ושטר צריך לברר טענתו שיש לו שטר להכי קאמר נידון בשטר עם החזקה. ורשב"ג סבר אין צריך לברר אלא בחזקה בלבד:
מאי לברר. כי הא דרב יצחק בריה דרב יוסף הוה מסיק זוזי כו':
אמר ליה. ר' אבא לר' יצחק נפחא:
והא אמר רב גידל אמר רב הלכה כרשב"ג. דאמר בחזקה בלבד נידון ואין צריך לברר שיראה השטר:
ואף רבי לא אמר. דנידון בשטר:
חידושי הרמב"ן
הא דקס"ד דרשב"ג סבר לה כר"מ דאמר עידי חתימה כרתי. הכי פירושא: בשטרות סבר לה כר"מ אבל בגיטין כר' אלעזר סבירא ליה דהכי אמרי' בגיטין (י"ב) אלא משום דלאו מסקנא הוא ולא חשו בגמ' לפרושה טפי.
בלברר קא מיפלגי. פר"ח ז"ל שאם טען ואמר אבד שטרי אינו נאמן לדברי רבי, ובספר המקח נמי אמר שאם לא הביא שטר ונמצאו דבריו בטלין או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה. וה"נ משמע בסנהדרין שאם נמצאו קרובין או פסולין לא בירר, וכן פי' שם רש"י ז"ל.
הכי גרסינן בכל נוסחי ספרד וזו היא גרסתן של גאונים ז"ל: והאמר רב גדל הלכה כדברי ר' ואף ר' לא אמר אלא לברר א"ל אלא נמי לבר' קאמינא. פי' שאם מתו או הלכו למדינת הים נאמן ואם באו ואמרו לא היו דברים מעולם משלם וקשיא להו לרבוות' ז"ל מהא דגרסי' בשבועות (מ"א ב') כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמני לה ולאו אדעתיה ושמעתי בפירושא דהתם כגון שבאו עדים והעידו על הפריעה ואלו אמרו לא פרעו מעולם בפנינו שכיון שפרעו בפני עדים שהרי הם לפניך בידוע שלא היה וכו' בפני מי שאין אדם זוכה לעולם באתה ענין פורע חובותיו אבל לא באו אחרים אינו נאמן והוחזק כפרן. ובמקומה (שבועות מא,ב) אפרש יותר בסייעת' דשמיא, ויש לרב ר' שמואל ז"ל גרסא אחרת אבל אינה.
חידושי הרשב"א
בלברר קמפלגי: ורבי לחומרא ורשב"ג לקולא, דרבי בעי לאוקמתא זו שטר וחזקה ולרשב"ג די לו בחזקה בלבד. אבל לכל האוקמתות דלמעלה רבי לקולא בשטר ורשב"ג לחומרא בחזקה ולא בשטר.
ולברר: פירש ר"ח ז"ל, דכיון שטוען קניתי בשטר והחזקתי, אין מקבלין עידי חזקה עד שיברר שטרו ורשב"ג סבר אם חזר ואמר אבד השטר זכין לו בחזקה. וכן באומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אומר לו יבואו פלוני ופלוני ויעידו, ואם יעידו הכי מוטב, ואם אמרו לא העדנו בדבר זה מעולם, הוחזק כפרן וחייב לשלם, ואם אמרו אין אנו זכורין או אין אנו מכוונין עכשיו העדות היטב, חוזרין לעיקר הדין, נשבע הנתבע שפרע ומיפטר. עד כאן. ואם הלכו עדים למדינת הים או שמתו לא הפסיד, והיינו דקאמר ליה ואי לא מייתינא מפסידנא, והא אף רבי לא אמר אלא לברר ואמר ליה אנא נמי לברר קאמינא, כלומר, כל שאתה יכול להביאם, אבל אם אינם ואי אתה יכול להביאם מודינא דלא מפסיד, וכן פירש הראב"ד ז"ל. ומכל מקום לדברי כלם אם באו והכחישוהו הוחזק כפרן.
ואיכא למידק, דהא אמרינן בפרק שבועת הדיינין (שבועות מא, ב) ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפת, אמר ליה ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אתו פלוני ופלוני ואמרו לא היו דברים מעולם, אמר רב ששת הוחזק כפרן, רבא אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה, וקיימא לן כרבא. ויש מי שתירץ, דהתם שאני דאמר ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, כמסתפק, אבל הכא דאמר פרעתיך, דטוען בריא, אם באו העדים והכחישוהו הוחזק כפרן. וליתא, מלישנא דגמרא הוא זה בטוען בריא ואינו אלא כמתמיה על מי שאומר בהפך, לאו מי אמינא לכו אנא לא תתלו בוקי סריקי בדרב נחמן, ולאו מי אמר' פלו' הכי והכי, וטובא איכא בתלמוד.
והר"ז הלוי ז"ל תירץ, דהכא באומר שהזמינם לעדות, דמילתא דרמיא עלייהו היא, והתם בשלא הזמינם. וגם זה אינו מחוור כלל, דאילו בהכי תליא מילתא לא הוו שבקי בעלי הגמרא כאן ושם מלגלויה. והראב"ד ז"ל פירש, דהתם נמי חייב, ולא בא רבא לומר אלא שלא הוחזק כפרן, שאילו אמר לאחר מיכן חזרתי ופרעתי נאמן, ולאפוקי מדרב ששת דאמר הוחזק כפרן. וגם זה אינו מחוור כל הצורך.
ומסתברא לי דהא דרבי יצחק נפחא ליתה, ולא בכי הא אמרה רבי, דעד כאן לא קאמר רבי אלא בשטר וחזקה, דחזקה מכח שטרא קא אתיא, והילכך כחדא מילתא היא וצריך לברורה, אבל אומר במלוה על פה פרעתי נאמן, וכי אמר פרעתי בפני עדים נאמנות פרעון לא מכח עדים קא אתי, ובכל כי הא מודה רבי דאינו צריך לברר, וכדאמרינן בריש פרק זה בורר (סנהדרין כג, א) גבי זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה דברי רבי מאיר וחכמים אומירים עד בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין, וכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מחלוקת בשתי כתי עדים, דרבי מאיר סבר צריך לברר, ורבנן סברי אין צורך לברר, ואמרינן לימא בדרבי ורשב"ג קא מיפלגי דתניא הבא לידון בשטר ובחזקה כולה וכו', וקיימא לן דבצריך לברר פליגי, ואמרינן אפילו תימא רבי עד כאן לא קאמר התם אלא בשטר וחזקה דחזקה מכח שטרא קא אתיא, אבל הכא דהני עדים לאו מכח עדים קא אתו אפילו רבי מודה דאין צריך לברר. ורבי יצחק נפחא דהכא הוה סבירא ליה דרבי אפילו בכי הא קאמר, וכמאן דסבר התם נמי דבפלוגתא דרבי ורשב"ג פליגי, וליתה, אלא כמאן דדחי דאפילו רבי מודה בכי האי, ורבא נמי הכין סבירא ליה, ומשום הכי קאמר דלא הוחזק כפרן ופטור, דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש ואמר ליה ולאו אדעתיה. ונ"ל כן מתוך דברי הרב אלפאסי ז"ל, שהוא ז"ל פסק כרבי דצריך לברר, והביא אותה של רבא דפרק שבועת הדיינין ולא הביא הא דרבי יצחק נפחא דהכא, דאלמא לא קיימא לן כותיה ואף על גב דאיהו כרבי אמרה. וזה כדברינו. כנ"ל.
יד רמ"ה
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק י (עריכה)
אמר ליה אביי אם כן פלגתה לדמר דאוקמיה לעיל לטעמיה דרבן שמעון בן גמליאל דאותיות נקנות במסירה. אמר ליה ותפלוג. אמר ליה אם כן קשיא דרשב"ג אדרשב"ג. ואידחייא לה הא דרב דימי. ואפי' הכי שמעינן מינה אפי' למאן דאמר אין אותיות נקנות במסירה, דמאן דאכיל לה לארעא שני חזקה וטעין דמזבן זבנה, אע"ג דלא נקיט בידיה שטרא ולא טעין נמי דשטרא הוה ליה ואירכס, לא אמרינן כי מהניא חזקה היכא דאיכא למימר שטרא הוה לי ואירכס מטעמא דטפי מתלת שני לא מזדהר איניש בשטריה, אלא אע"ג דלא זאבין מיניה בשטארא, כיון דטעין דזבנה מינה בחד מאנפי הקנאה דמהני בזביני מהניא ליה חזקה. דהא הכא דלמאן דאמר אין אותיות נקנות במסירה האי שטרא דנקיט מחזיק כמאן דליתיה דאמי ואיהו נמי לא קא טעין דזבן מיניה בשטרא אחרינא ואפילו הכי מהניא ליה חזקה:
צו. ואמרינן אלא אמר אביי הכא במאי עסיקינן כגון שנמצא אחד מהן קרוב או פסול ובפלוגתא דרבי מאיר ורבי אלעזר קא מיפלגי רבי סבר לה כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ורשב"ג סבר לה כר' מאיר דאמר עידי חתימה כרתי. כלומר לעולם האי שטרא דאפליגו ביה שטרא דבעלים הראשונים הוא אלא שטרא דזבינא ליה ארעא להאי מחזיק גופיה הוא, וכגון שנמצא אחד מעידי השטר קרוב או פסול, ואיכא עידי מסירה כשרין דמסריה לשטרא נהליה באנפיהו. רבי סבר לה כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי, ואע"ג דנמצא אחד מעידי חתימה קרוב או פסול מתכשר בעידי מסירה, והיינו דקתני נדון בשטר ולא צריך לעדי חזקה. ורשב"ג סבר לה כרבי מאיר דאמר עידי חתימה כרתי, ואע"ג דמסריה נהליה בעדים לא מתכשר בהכין, ואמטול הכי נדון בחזקה ולא סגיא ליה בשטר.
ומקשינן הא א"ר אבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול אלא כדר' אבינא דא"ר אבינא הכל מודים שאם הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת מזוייפת שהוא פסול לא נחלקו אלא כשאין עליו עדים כלל דרבי סבר לה כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, ונדון בשטר ולא באעי חזקה, ורבן שמעון בן גמליאל סבר לה כר' מאיר דאמר עידי חתימה כרתי. ובעי חזקה ולא סגיא ליה בהאי שטרא. ודוקא דטעין מחזיק דאקניה לארעא נהליה בחזקה או בכספא או בשאר אנפי הקנאות. אבל אי לא טעין דקניה אלא בהאי שטרא, לא מהניא ליה האי חזקה דשלש שני ולא מידי, דחזקה דשלש שנים לאו למקנא בגופא דהאי חזקה היא, אלא לראיה בעלמא היא, דכיון דאחזיק בה שלש שנים ולא מחי ביה מוכחא מילתא דאקנויי אקנייה נהליה בחד מאנפי הקנאות, וכיון דאיהו לא טעין דאקניה נהליה בחד מאנפי הקנאות הויא לה חזקה שאין עמה טענה דלא הויא חזקה, והאי שטרא לא מהני ליה למקנא בגויה. ואפילו בכתב לו על החרס שדי מכורה לך שדי נתונה לך במתנה דקתני (קידושין כו,א) הרי זה מכורה ונתונה לא הוי, מאי טעמא, התם כיון דלמיקנא בעלמא איכתיב ולאו (לי') [ל]ראיה קאני, אבל הכא כיון דחתימי עליה עדים שמע מינה לראיה אכתיב, ומגו דפסיל לראיה דהא אין עליו עדים פסיל נמי להקניה. תדע דגרסי' בפרק דיני ממונות בתרא (סנהדרין כח,ב) ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי וא"ל רב יוסף זיל קניה בעידי מסירה א"ל אביי והאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול א"ל זיל לא שבקי לי דאיתיב נהלך.
וש"מ דשטר שהיו שני עדים חתומין עליו ונמצא אחד מהן קרוב או פסול, אפי' לר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי פסול, אע"ג דמסריה נהליה בעדים כשרים, כדר' אבא דאמר מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול, ולא מהני לא לראיה ולא לקנייה. לא נחלקו אלא בשאין עליו עדים כלל ומסריה נהליה בעדים, רבי מאיר סבר עדי חתימה כרתי וכיון דלא חתימי עליו עדים פסול, ורבי אלעזר סבר עידי מסירה כרתי ואע"ג דליכא עידי חתימה כשר בין לראיה בין למקנא בגויה. וקי"ל כר' אלעזר:
צז. ומיהא נמי שמעינן דמאן דקאני ארעא בחד מאנפי הקנאות, אע"ג דלא הוה ליה שטרא מעולם ולא טעין שטרא הוה לי ואירכס, מהניא ליה חזקת ג' שנים לאוקומה בידיה. דהא הכא דאליבא דמ"ד עידי חתימה כרתי האי שטרא כמאן דליתיה דאמי ואפ"ה מהני ליה חזקה ונדון בחזקה כדאמרי' לעיל:
צח. איבעי תימא הכא בלברר קא מפלגי. רבי סבר ואף על פי שיש עמו חזקה צריך לברר את שטרו, אם נמצא שטרו כשר מעמידין שדה בידו, ואם לא יכול לברר את שטרו כגון שמתו עדיו או שהלכו למדינת הים ולא נמצאו עדים אחרים שמעידין על כתב ידן, כיון שלא נתברר שהוא פסול חוזר ונדון בחזקה. אבל אם נתברר ששטר מזויף הוא כגון שהיו עדיו קימין ואמרו מעולם לא חתמנו בו ואינו יכול לקיימו מפי אחרים בטל השטר ובטלה החזקה. והיינו דאמרינן בתוספתא (כאן פ"ב ה"א) האוכל מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה אינה חזקה. ורבן שמעון בן גמליאל סבר אינו צריך לברר כלל אלא נידון בחזקה כבתחלה. וקי"ל כרבי כדבענן למימר קמן:
שיטה מקובצת
רבי סבר אותיות נקנות במסירה ומאי אינו נדון בחזקה אינו צריך חזקה שאם מסר לו שטר זכותו קנה את השדה ואינו צריך לא חזקה ולא שטר מכר אחר ורבן שמעון בן גמליאל סבר נדון בחזקה כלומר צריך חזקה או שטר מכר וחדא מינייהו נקט. הראב"ד ז"ל.
אמר ליה אביי אי הכי פלגתא לדמר שהוא רבה כלומר זה הפירוש שלך חולק אתה בו על רבה דאוקמה לעיל לדרבן שמעון בן גמליאל דאותיות נקנות במסירה. ואמרינן ותפלוג כלומר ואם חולק הוא על רבה מה יש בכך וכי רבה תנא הוא שאין לחלוק עליו. ומהדרינן אם כן קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל כו'. הרא"ם ז"ל.
כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול. ומשום הכי אמר רבן שמעון בן גמליאל שצריך חזקה דכיון דקסבר עידי חתימה כרתי הרי השטר פסול וצריך הוא חזקה לראיה. ואם תאמר והא כיון שהשטר פסול אף חזקה נמי לא מהניא ליה דהא תניא בתוספתא בפרק חזקת הבתים האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה אף חזקתו בטלה יש לומר דבחזקת אכילת פירות שהיא לראיה ואינה קונה אין הכי נמי אבל הכא בחזקת נעל גדר ופרץ כל שהוא עסקינן שהוא קונה מצד עצמה וכן פירש רשב"ם ז"ל. ומיהו בירושלמי במסכת שבועות משמע דכי אמרינן דאוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה חזקתו בטלה דוקא כגון שלא טען מתחלה אלא שיש לו שטר דכיון שנמצאת פסולה הוא חוזר לדון בחזקה ולפיכך אינה טענה אבל אלו טען מתחלה שיש לו שטר חזקה אף על פי שנמצאת אונו בטלה אין חזקתו בטלה. הר"ן ז"ל. ועיין בחדושי הרמב"ן ז"ל.
בלברר קמפלגי. ורבי לחומרא ורבן שמעון בן גמליאל לקולא דרבי בעי לאוקמתא זו שטר וחזקה ולרבן שמעון בן גמליאל די לו בחזקה לבד אבל לכל האוקמתות דלמעלה רבי לקולא אפילו בשטר ורבן שמעון בן גמליאל לחומרא בחזקה ולא בשטר. הרשב"א ז"ל.
והכא בלברר קמפלגי. פירש רשב"ם ז"ל ואם לא ברר הפסיד. ולא נהירא דלישנא דלברר לא משמע כפירושו~ ועוד הא דקאמר ואף רבי לא אמר אלא לברר מה יוכל לומר יותר כיון דאם לא בירר הפסיד. ונראה לרבינו תם לפרש האי לברר דהכא היינו לעמוד על אמתות הדבר אם רוצה לצאת ידי שמים להביא השטר וכן נמי העדים שפרע בפניהם מיהו אם לא בירר לא הפסיד כיון שאינו אלא שפת יתר ואם היה רוצה לא היה צריך והכי איתא בירושלמי מנה לי בידך נתתי לך בפני פלוני ופלוני אתא עובדא קמיה דרבי ואמר יבואו פלוני ופלוני ויעידו כו' עד מעשה בא לפני רבי יהודה כרבן שמעון בן גמליאל קשיא דרבי ארבי לא קשיא לא רצה אלא לעמוד על אמתות הדברים. הרא"ש ז"ל.
וכן פירש הרא"ם ז"ל וזה לשונו: והכא בלברר קמפלגי. כלומר כיון דהיה די לו לומר מינך זבינתיה והרי החזקתי בה וקאמר הרי יש בידי שטר מוסף על החזקה קאמר רבי דצריך לברר את השטר שאומרים לו כיון שהרי אתה אומר שחזקתך מחמת שטר זה הוא ברר את השטר אם הוא מקויים אם לאו. ורבן שמעון בן גמליאל סבר כיון שהרי יש בידו חזקה אינו צריך לברר לפי שבחזקה די לו בה וחותכין את הדין ואין צריך לשטר ולעולם אם לא בירר את השטר ולא מצא מי שמקיים אותו דנין לו באותה חזקה ואין צריך לאותו שטר כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני אמר ליה יבואו פלוני ופלוני ויעידו. כלומר אלו לא אמרת בפני פלוני ופלוני היית נאמן לפי שהמלוה את חבירו בעדים כו' עכשיו שאמרת בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו. ואוקימנא דלברר בעלמא הוא דאמר ליה יבואו פלוני ופלוני ויעידו אבל לעולם אם לא באו כגון שהלכו להם למדינת הים או שמתו נאמן לומר פרעתיך הכא נמי אלו אמר מינך זבינתה והרי החזקתי בה היינו חותכין את הדין בחזקה ולא היינו מצריכים אותו לברר עכשיו שהוציא שטר עם החזקה אומרים לו לכתחילה ברר את שטרך שהרי החזקה מחמת השטר היא ואם לא מצא מי שיברר לו את השטר דנין לו בחזקה ואינו צריך לאותו שטר. עד כאן.
וכן כתב הראב"ד ז"ל וזה לשונו: והכא בלברר קמפלגי. אם טען זה ואמר יש לי שטר מכר ועדים לקיים שטרו לא הפסיד כלום וזהו שאמרו הלכה כרבי כן גורס גם כן רש"ל. ואף רבי לא אמר אלא לברר כלומר אם העדים כאן צריך שיביא אותם לברר דבריו אבל אם הלכו למדינת הים אין מעכבים עליו ואמר ליה אנא נמי לברר אמינא כלומר כיון שהעדים כאן יבואו ויעידו ומאי נידון בשטר ואינו נידון בחזקה דלא סגי ליה בחזקה עד שיביא שטרו ורבן שמעון בן גמליאל סבר אף בחזקה סגי ליה ואם אבד שטרו אין בכך כלום. ואי קשיא לך כיון דקיימא לן כרבי דאמר צריך לברר הא דאמרינן בפרק כל הנשבעין בההוא דאמר ליה לחבריה פרען זוזאי אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני כו' ואמר רבא כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש כו' כלומר לא הוחזק כפרן שהרי לא היה צריך לעדותם אלמא אינו צריך לברר. יש מי שמתרץ משום דאמר ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני דלאו דוקא קאמר ויש מי שמפרש שעל העדים אמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לפי שלא הוזקקו לעדות אבל אם אמר הוזקקו פלוני ופלוני לעדות זו וכששאלו אותם הכחישוהו הוחזק כפרן ואם אמרו שכחנו מחייבים אותו לפרוע. ואני אומר דהא דאמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש כו' לאו למימרא דלפטריה אלא שלא הוחזק כפרן שאם יצא משם חייב ולאחר זמן חזר ואמר פרעתיו נאמן דמשום צריך לברר לא מחזקינן ליה בכפרן אלא שאין פוטרים אותו עד שיברר. עד כאן לשונו.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: ולברר. פירש רבינו חננאל ז"ל דכיון שטען קניתי בשטר כו' יעויין שם וכן כתב הר"ן בחידושיו על ההלכות בפרק שבועת הדיינים.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה