שולחן ערוך חושן משפט ע א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אסור להלוות בלא עדים ואפי' לתלמיד חכם אלא א"כ הלוהו על המשכון והמלוה בשטר משובח יותר וכל המלוה בלא עדים עובר משום לפני עור לא תתן מכשול וגורם קללה לעצמו המלוה את חבירו בעדים בלא קנין ובלא שטר אין צריך לפרעו בעדים אלא נאמן בשבועת היסת לומר פרעתיך:

הגה: אבל אם קבל קנין אפי' בלא שטר לא יוכל לומר פרעתי דהוי כשטר דכל קנין לכתיבה עומד (ב"י בשם התרומות בשער כ"ה ומרדכי פ"ק דכתובות) ויש חולקין (שם במרדכי) וע"ל סי' ל"ט סעיף ה' וכ"מ שנאמן לומר פרעתי נאמן לו' מחלת לי אע"פ שמחילה טענה גרועה היא (מרדכי פ' השותפין וכ"כ לקמן סי' פ"ב):

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

אסור להלוות בלא עדים כו':    כן הוא בגמ' דעובר אלפני עור לא תתן מכשול (פרש"י שיבא הלוה לכפור מדעתו) וגם המלו' גורם קללה לעצמו שהבריו' יאמרו שתובע לחבירו מה שלא חייב לו:

ואפי' לת"ח:    פי' אף דמסתמא הת"ח לא יכפרנו מדעתו ולית ביה משום לפני עור לא תתן מכשול ואז ג"כ לא יבא לידי שיגרום קללה לעצמו מ"מ יש לחשוש שמחמת טרדת למודו ישכחנו וישבע שאינו חייב ויגרום לעצמו קללות כנ"ל ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

אלא אם כן הלוהו על המשכון:    דאז לא שייך בו הני טעמי כ"כ המ"מ וה"ט דלית ביה משום כפירה דהמלוה יהא נאמן בשבועתו עד כדי דמי המשכון וגם אין קללה מהבריות כיון דהמשכון בידו יאמינו לו שודאי הלוהו:

משובח יותר:    משום דבהלואתו על המשכון אכתי יש קללה קצת כשהן חלוקין כמה הלוה עליו משא"כ כשהלוה בשטר דהכל רואין הסך שכתוב בו ויודעין ברור שחייב לו והפרעון הוא טענה גרוע דא"כ שטרו בידו מאי בעי וק"ל:

נאמן בשבועת היסת לומר פרעתיך:    היינו דוקא לאח"ז שקבע להלואתו אבל תוך הזמן אינו נאמן וכמ"ש המחבר לעיל סי' ל"ט ס"ס ה' ע"ש:

דכל קנין לכתיבה עומד:    פי' וה"ל לחשוש שיש בידו שטר או יקח עוד שטר מעידי קנין דהא כותבין שטר קנין אפי' זמן מרובה אחר ההלואה וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ל"ט ס"ג ולא היה לו לפרוע עד שיתן לו השטר או השובר וק"ל:

מחלת לי כו':    ע"ל סי' פ"ב סי"א:
 

ש"ך - שפתי כהן

(א) ואפי' לת"ח דמסתמא לא יכפור אפילו הכי יש לחוש שמחמת טרדת למודו ישכח:

(ב) משובח יותר. לפי שנזכר סכום ההלואה כן כתב הסמ"ע ולפי זה משמע דהוא הדין כתב יד אבל בתשו' מהרשד"ם סי' כ"ג כתב דדוקא שטר אבל לא כתב יד וע"ש:

(ג) וגורם קללה לעצמו. שהבריות יקללוהו מחמת שתובע לחבירו מה שאינו חייב לו:

(ד) ויש חולקין והעיקר כסברא הראשונה וכן הוא דעת רוב הפוסקים וכמעט כולם וכמ"ש בספרי וכן כתב מהר"ר ישעיה טראני שבתשו' ן' לב סוף ספ' א' עיין שם וכן משמע בכמה דוכתי וכן מדברי הפוסקים והטור. וכן לעיל סי' ל"ט סעיף ג' וריש סי' נ"א ולקמן סי' ע"ה ס"ד בהג"ה וכן מדברי הרמב"ם והטור לקמן סי' פ"ז סל"א וסוף סי' פ"ח וכ"פ בס' אגודות אזוב דף פ' ע"ד ואע"פ שפסק כן משום דלא ידע מאן נינהו היש חולקי' ואשתמיטי' דברי ראבי"ה במרדכי פ"ק דכתובות שהביא בד"מ וגם דעת הרמב"ן בהר"ן פ"ב דכתובות נראה להדיא כן וכן כתב בתשו' מהר"ש כהן ספר שני סי' ס"ד בשם הרמב"ן ע"ש וכן הבאתי לקמן סי' פ"א סעיף כ"ג ס"ק נ"ט שכן כתב הריב"ש סי' תע"ח בשם חכמי הצרפתים מ"מ לענין דינא העיקר כסברא הראשונה וכמ"ש בספרי ע"ש וגם הרמב"ן גופיה כ' בפרק גט פשוט גבי כי כתביתו שטרי אקנייתא וז"ל וש"מ דקנין בלא שטר טורף מן המשועבדים ומכאן סמכו המחברים לומר עוד שאינו יכול לומר פרעתי בשטר עכ"ל ולא חלק על זה:

(ה) וע"ל סי' ל"ט ס"ה. דכאמן לו' פרעתי לכ"ע דשאני התם שהזמין אחרים בקנינו וכן מבואר בע"ש שם ע"ש:
 

באר היטב

(א) להלוות:    כן הוא בגמרא דעובר על לפני עור לא תתן מכשול שיבא הלוה לכפור מדעתו וגם המלוה גורם קללה לעצמו שיאמרו הבריות שתובע לחבירו מה שאינו חייב לו. סמ"ע.

(ב) המשכון:    דאז יאמינו לו שודאי הלוהו כיון שהמשכון בידו. שם.

(ג) יותר:    לפי שנזכר סכום ההלואה כ"כ הסמ"ע ולפ"ז משמע דה"ה כת"י אבל בתשובת מהרשד"ם סי' כ"ג כתב דדוקא שטר אבל לא כתב ידו וע"ש. ש"ך.

(ד) פרעתיך:    היינו דדוקא לאחר זמן שקבע להלואתו אבל תוך הזמן אינו נאמן וכמ"ש בסי' ל"ט סוף סעיף ה' ע"ש. סמ"ע.

(ה) עומד:    וה"ל לחשוש שיש בידו שטר או יקח עוד שטר מעידי קנין דהא כותבין אפי' זמן מרובה אחר ההלואה כמ"ש הט"ו בסי' ל"ט ס"ג ולא ה"ל לפרוע עד שיתן לו השטר או שובר. שם.

(ו) חולקין:    כתב הש"ך דהעיקר כסברא הראשונה וכן הוא דעת רוב הפוסקים וכמעט כולם וכן משמע בכמה דוכתי כו' ע"ש וע"ל סי' פ"ב סי"א.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש