בבא בתרא קע ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר אאלא לברר א"ל אנא נמי בלברר קאמינא:
מתני' מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב שובר אמר רבי יהודה נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים אמר לו רבי יוסי כך יפה לו ולא ירע כחו של זה:
גמ' אמר רב הונא אמר רב אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי אלא גב"ד מקרעין השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון אמר ליה רב נחמן לרב הונא ואמרי לה רב ירמיה בר אבא לרב הונא אי שמיעא ליה לרב הא [ברייתא] דתניא עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון הוה הדר ביה אמר ליה שמיע ליה ולא הדר ביה
רשב"ם
עריכהאמר ליה אנא נמי לברר קאמינא. כלומר כרבי סבירא לי ואם לא בירר דבריו הפסיד וכן פירש רבינו זקני מ"כ בפרק זה בורר אליבא דרבי שצריך לברר ואם לא הביא שטר הפסיד ויש לשון אחר ואין בו ממש ואע"פ שהלכה כרבי מחבירו בהא הלכתא כרבן שמעון שאין צריך לברר כדאמר רב גידל אמר רב:
מתני' מי שפרע מקצת חובו - במלוה בשטר מיירי ואיכא למיחש פן יחזור המלוה ויתבע כל חובו:
רבי יהודה אומר יחליף - יקרע אותו השטר ויכתוב לו שטר אחר לפי חשבון הנשאר מזמן ראשון כדמפרש בגמרא:
יכתוב שובר - וישמרהו הלוה:
לשמור שוברו - שאם אבד שוברו יחזור המלוה ויגבה כל חובו:
א"ל ר' יוסי כן יפה לו - למלוה שיהיה הלוה בדאגת שימור שוברו ולא המלוה דעבד לוה לאיש מלוה כדאמרינן בגמרא:
ולא ירע כחו - של מלוה להחליף שטרו כדאמר ר' יהודה כדי שיכוף לפרעו:
גמ' אין הלכה לא כרבי יהודה - שאמר יחליף ואפילו לכתוב לו מזמן ראשון על ידי עדים בלא בית דין כדמפרש ואזיל דלא אלימי עדים לקרוע שטר ולהחליף ולגבות מזמן ראשון:
ולא כר' יוסי - דאמר כותבין שובר וצריך לשמור שוברו מן העכברים:
וכותבין לו שטר אחר - לפי סכום המעות שחייב לו עדיין ורב תנא הוא ופליג:
אי שמיע ליה לרב הא דתניא - לקמן בשמעתין במילתיה דר' יהודה בפורע חצי חובו שמקרעין עדים כו':
הוה הדר ביה - רב והיה מודה שהלכה כר' יהודה דהא רב נמי ה"ק דמה לי ב"ד מה לי עדים:
שמעה ולא הדר ביה - דברייתא תני עדים מקרעין ואיהו אמר ב"ד דוקא ולא עדים:
תוספות
עריכהאלא לברר. פירש רבינו תם לברר אמיתת הדברים ולהעמיד על האמת ואם ימצאו ויאמרו לא ראינו מעולם מיחייב אבל אם לא ימצאם לא אבד בכך שאין סברא שהיה מחייבו לשלם על זה אם לא יוכל למצאן כי מה דין הוא זה שיפסיד בחנם אם לא יוכל לאמת דבריו שלא היה צריך לטעון ועוד דהכי משמע אנא נמי לברר קאמינא ולא לחייב שאם היה מחייבו לברר מה תשובה היא זו אנא נמי לברר מכל מקום היה מחייבו ואדרבה מה שמזכיר לברר אינו כי אם קושיא על טעמו כמו שפירש רשב"ם ואף רבי לא אמר אלא לברר הלכך לא מסתבר טעמא לחייבו משום הכי ובשבועות פרק שבועת הדיינים (דף מא:) דקאמר אתו פלוני ופלוני ואמרו לא היו דברים מעולם ואמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר ולאו אדעתיה תימה דאמר הכא צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו וי"ל דרבא כרשב"ג ס"ל כדפסיק רב (פפא) א"נ אפי' [לרבי] וכדפי' ר"ת דמפרש הכא אם לא בירר לא הפסיד דיש לו לברר כל מה שיוכל ומ"מ אי לא משכח להו או אומרים להד"מ י"ל דלא מפסיד אבל תימה שרשב"ם הביאה על זה שצריך שיבאו פלוני ופלוני ויעידו משמע שרוצה להעמידה כרבי אפילו לפי' שלו ושמא היה רוצה לומר דגרע היכא דלא הביאם מהיכא דאייתינהו ואמרו להד"מ ולא הבנתי כלל ויש מישבים דבריו אליבא דרבן שמעון בן גמליאל וסובר שהלכה כוותיה ואפי' למ"ד התם הוחזק כפרן אתי שפיר כרבן שמעון בן גמליאל די"ל דלא אמר ר"ש בן גמליאל אלא דא"צ להביא:
אין הלכה לא כר' יהודה כו'. פירש רשב"ם דאמר עדים מקרעים את השטר דהכי משמע יחליף אפילו בעדים וכן הוא לפי המסקנא דשמיע ליה ברייתא ולא הדר דאיהו מכשר בעדים ואיהו מצריך ב"ד אבל רב נחמן לא היה סובר מילתיה דרב הכי דא"כ מאי הא דקאמר לרב הונא אי שמיע ליה כו' הוה הדר ביה ממה שהיה אומר אין הלכה כר' יהודה מי אלימא ממתני' דמשמע נמי בעדים ואפ"ה פליג עליה וא"ת במשנה לא תני עדים בהדיא מ"מ איהו ס"ל דעדים קאמר ופליג עליה דתנא הוא ופליג ונראה לר"י דרב נחמן סבר לה למילתיה דרב הכי אין הלכה כרבי יהודה דאמר יחליף וכותבין ליה מזמן שני דס"ל דרבי יהודה מזמן שני קאמר מדלא פירש במשנה וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון וממאי דהדר ליה ר' יוסי וכן יפה לו ולא יגרע כחו של זה משמע דר' יהודה מזמן שני קאמר דאי מזמן ראשון מה הורעת כח איכא והשתא קאמר שפיר אי הוה שמיע ליה הא דתניא עדים מקרעין לו את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון הוה הדר ממאי דמצריך ב"ד כדי לכתוב מזמן ראשון ולא הוה פליג אברייתא בהכי שכל עצמו לא בא אלא לאפוקי ממה שהיה סבור שר' יהודה לא היה מכשיר מזמן ראשון בלבד כלל אפי' בב"ד מדלא קאמר ליה במתניתין ובא רב לומר שאע"פ שבעדים י"ל שאין להכשיר מזמן ראשון בב"ד מיהא ראוי להכשיר ואי הוה ידע דר' יהודה הוה מכשיר אפי' בעדים מזמן ראשון לא הוה פליג עליה ותימה דלעיל (דף קסח.) בנמחק כותבין לו מזמן ראשון כן פירש רשב"ם התם וביום פלוני דקאמר התם היינו שהיה כתוב זמן ביום פלוני והכי משמע קצת מדבעי ב"ד ואמאי לא כותבין הכא מזמן ראשון כי התם לרבי יהודה אליבא דרב דהוה ס"ד דמזמן שני כותבין לר' יהודה ומצינן למימר דרב נחמן ס"ל דרב הוה מוקי לה ההיא דנמחק בכתיבת זמן ראשון אליבא דנפשיה ואליבא דר' יהודה מזמן שני דמגופה דההיא משנה לא מוכחא לר' יהודה אי מזמן ראשון אי מזמן שני אף על גב דמצרכי בית דין איכא למימר מזמן שני דאפי' מזמן שני איכא למימר שאין לעדים לכתוב שלא מדעת לוה ואפילו אותם עדים שעשאוהו אין רשאין לעשות אחר שכיון שעשו שליחותן אין חוזרין ועושין שליחותן דומיא דגט שאם צוה לכתוב גט וליתן לשלוחו שנעשה שליח להולכה וכתבו ונתנו לו ונמחק או אבד שאין יכולין לעשות אחר כדמוכח בפרק התקבל (גיטין דף סג:) ואע"פ שיש לתת חילוק שבדין שבגט לא יעשו גט שני דבעינן שיאמר לסופר כתוב ולעדים לחתום ומן השני לא אמר להם כלום אבל הכא בלא צווי יכול להיות כשר שאינו אלא לראיה לגלות שנשתעבדו נכסיו על ידי השטר הראשון ואחרי שנשתעבדו לא יפקע השעבוד ומ"מ אע"פ שאין דומה לגמרי לגט נוכל לומר שאין להם לכתוב עליו שעבוד שלא מדעת כיון שנאבד מן המלוה אותו שכתבו ונתנו לו על פי לוה אין רשאין לעשות אחר כ"ש עדים אחרים שזה השטר מזיק לו אפילו לא יכפור כלום שאע"פ שגם אם לא נכתב היה גובה מלקוחות שלקחו אחר שנמחק הראשון כאילו היה קיים כיון דאית ליה קלא להאי מלוה כדמשמע בחזקת הבתים (לעיל דף מב.) אי לא משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף היתה מלוה על פה גובה מן הלקוחות אף על גב דמצי לאטעויינהו ללקוחות ולומר להן בשעת מכר פרעתי ושטרא ליכא לאפוקי עלייהו מ"מ מזיק השטר השני ללוה שאם יפרע לו ואין לו שטר אין לו לדאוג כלום ואם יש שטר זימנין דמשתמיט ולא יהיב ליה ואמר יהיבנא לך למחר או ליומא אוחרא והדר גבי זימנא אחריתי ועוד יש לומר דרב נחמן ס"ל דמודה רב היכא דנמחק שעושין לו בית דין שטר אחר מזמן ראשון משום דהתם אין לחוש אם זה דומה למוקדם כיון שבית דין בעצמם כותבין אותו דבית דין אלימי לאפקועי ממונא ולא יבא לחתום בשטר מוקדם על ידי שנכשיר זה אבל הכא כותבין ליה עדים הלכך אין להם כח לחתום מזמן ראשון שדומה למוקדם שלא יבאו לחתום בשטרי מוקדמין ועוד יש לומר דגבי נמחק אין דומה כל כך למוקדם מאחר שזהו שטר ראשון אלא שמעתיקין אותו אבל הכא שטר חדש שהיו כותבין בו זמן ראשון היה דומה למוקדם וקצת היה משמע דבנמחק נמי זמן שני והכי משמע לישנא קצת דקאמר הוציא שטר מחוק ביום פלוני ומיהו הוה קשה איפכא לרב דאמר זמן ראשון ולר' יהודה דבסמוך דאמר אפילו בעדים מזמן ראשון ואין לומר שבנמחק אין ראוי כל כך זמן ראשון שאינו מדעת שניהם כי כמו שפירש ר"י ורבינו שמואל נראה עיקר תדע דהא בהגוזל קמא (ב"ק דף צח:) גבי שורף שטרות אי דאיכא סהדי כו' ומשמע שאז לא יפסיד כלום ועוד תימה דלעיל בנמחק בעי ב"ד לכ"ע והכא קאמר ר' יהודה עדים ובזה אומר ר"י דהכא דכתיבי מדעת שניהם לא בעו אלא עדים אבל בנמחק כותבין שלא בפני הלוה וכיון שמזיק לו נראה אין לעדים לעשותו שלא מדעתו:
עין משפט ונר מצוה
עריכהצט א מיי' פט"ו מהל' טוען ונטען הלכה א' ועיין בהשגות ובמגיד משנה, סמג עשין צה, טור ושו"ע חו"מ סי' ק"מ סעיף ד':
ק ב מיי' פ"ו מהל' טוען ונטען הלכה ה', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' ע' סעיף ב':
קא ג מיי' פכ"ג מהל' מלוה ולוה הלכה ט"ו, סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' נ"ד סעיף א':
ראשונים נוספים
אלא לברר. קאמר דמטרחינן ליה לאיתויי שטרא ואי לא מייתי לא מעכב ונאמן אף אנא נמי אע"ג דלא אתו סהדי מהימנא:
אמר ליה אנא נמי לברר קאמינא לך. דיבואו פלוני ופלוני ויעידו כדי שיתבררו דבריך ובלאו הכי מהימנת. ואמר לן רבי דאמר ליה ר' יצחק נפחא אנא נמי לברר קאמינא לא כדקאמרת דרבי לא אמר דנידון בשטר אינו אלא כדי לברר ולא משום דוקא קאמר אנא סבירא לי דהאי לברר משום דוקא קאמר וצריך תרתי אף את אי לא מבררת (דצריך) לא מהימנת:
פיס' ר"י אומר יחליף. שטרו ויכתוב שטר אחר מן המותר בלבד ויקרע שטר ראשון ויכתוב זמן שטר שני מן אותו יום שיפרע לו המקצת ואל יכתוב מזמן כתיבת שטר הראשון לפי שכיון שנקרע לא מצי טריף למפרע מן זמן ההלואה אלא מן יום כתיבת שטר שני טריף לקוחות:
ור' יוסי אמר. לא יקרע שטר הראשון אלא יכתוב לו המלוה ללוה שובר ממה שפרע לו ויתן לו:
אמר ר' יהודה. אם כן צריך הלוה שישמור שוברו מן העכברים שאם יאכלוהו עכברים יוציא מלוה שטרו ויגבה ממנו כל חובו כבתחלה:
א"ל ר' יוסי וכן יפה לו. שיהא שומר שוברו:
ואל ירע כחו של זה. ונכתב לו זמנו משעת פריע' מוטב שירע כחו של לוה משום דעבד לוה לאיש מלוה:
אין הלכה כר' יהודה. דמתני' דסבירא ליה דיחליף ויכתוב מזמן שני:
ולא כר' יוסי. דאמר יכתוב שיבר:
אי שמיעא ליה לרב הא דתניא. דבקריעת עדים סגי הוה הדר ביה ממאי דאמר דבית דין מקרעין:
אמר ליה ודאי שמיעא ליה ולא הדר. דקסבר טריף האי מלוה לקוחות בהאי חצי שטר מזמן ראשון כמו שהיה עושה כשהיה כל חובו שלם דבית דין יש להם כח לעשות כן:
הא דתנן וכן יפה לו ולא ירע כחו של זה. ה"ק כן יפה ללוה עצמו שלא ירע כחו של מלוה להחליף שכרו לזמן שני שאם היה עושה כן לא היה מלוה רוצה לקבל ממנו פרעון לחצאין שלא יפסי' שעבודו מזמן ראשון ותקנה גדולה היא ללוה לקבל ממנו לחצאין וטוב יפה לו שלא יהא נועל דלת בפני לווין ור"י דמתני' סבור הוא דר' יהודה מזמן שני קאמר והרב ר"ש פי' וכן יפה לו למלוה, ולא מחוור.
ודאמרי' אי שמיט ליה הא דתניא עדים מקרעין הוה הדר ביה. כלומר אי הוה ידע דר' יהודה מזמן ראשון קאמר ואפי' הכי מכשיר בעדים היה סומך עליו ולא היה מצריך ב"ד אלא משום שהיה סומך עליו מזמן שני קאמר הוא שאמר אין הלכה כר' יהודה ואמר לה על זה אמר אין הלכה דעל כרחך בעינן בית דין.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק י (עריכה)
צט. כי הא דרב יצחק הוה מסיק ביה זוזיה בר' אבא אתא לקמיה דר' יצחק נפחא אמר ליה הב לי זוזאי אמר ליה פרעתיך בפני פלוני ופלוני א"ל יבואו פלוני ופלוני ויעידו. אמר ליה ואי לא אתו לא מהימנא והא קי"ל המלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים אמר ליה (אבא בשמעתיה) [אנא כשמעתיה] דמר סבירא לי דא"ר אבא א"ר אדא בר אהבה אמר רב האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו אמר ליה והא אמר רב גידל אמר רב הלכה כדברי ר' ואף ר' לא אמר אלא לברר א"ל אנא נמי לברר קאמינא. וש"מ דהמלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים. ואם א"ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו, דאי אתו הנך פלוני ופלוני ואמרי לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן ומיחייב לשלומי ליה. ואי ליתינהו להנך פלוני ופלוני משתבע נתבע היסת ומפטר. והני מילי דטעין פרעתיך בפני פלוני ופלוני דמשמע דבריא ליה דפרעיה באנפיהו, וכיון דאתו הנך פלוני ופלוני ואמרי לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן, אבל (הכא) [היכא] דא"ל ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני דרך תמיהא דמשמע דמספקא ליה מילתא וקא בדיק עלה דמילתא מתובע, אע"ג דאתו הנך פלוני ופלוני ואמרי לא היו דברים מעולם לא הוחזק כפרן, דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש ולאו אדעתיה כדמיברר בפרק שבועת הדיינין (שבועות לד,ב):
ק. ושמעינן נמי מינה דהלכה כרבי דאמר הבא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר ואינו נידון בחזקה. ואף רבי לא אמר אלא לברר את טענתו ואת שטרו, שאם נמצא מזויף בטלה חזקתו. ואם לא נתברר שהוא מזוייף אע"פ שלא יכול לקיימו נידון בחזקה כדברירנא לעיל:
יד. מי שפרע מקצת חובו ר' יאודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב שובר א"ר יאודה נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים אמר לו רבי יוסי וכן יפה לו ואל י (א) רע כחו של זה. הא דקתני מי שפרע מקצת חובו, לא תימא דוקא היכא דקביל מלוה מיניה ההוא מקצת בתורת פרעון, אלא אפי' היכא דלוה קא בעי למפרעיה מקצת ומלוה קאמר ליה או הב לי כוליה חוב ושקול שטרך ואי לא לא מקבילנא מינך מידי, הדין עם הלוה ומיחייב לקבולי מיניה ההוא מקצת. ולמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, לרבי יהודה יחליף, ולרבי יוסי יכתוב שובר. דהא בהדיא אמרינן התם (ב"מ עז,ב) האי מאן דמסיק ביה מאה זוזי בחבריה ופרעיה זוזא זוזא פירעון הוי תרעומת אית ליה עילויה, ואי דלא מחייב לקבולינהו מיניה לא קבולי ליקבלינהו מיניה ולא תרעומת תהוי ליה עלויה. אלא לאו ש"מ דמיחייב לקבלינהו מיניה, ואפילו במלוה בשטר נמי כדבעינן לברורי קמן. ובהא פליגי, רבי יהודה סבר יחליף, כלומר עידי השטר מקרעין לו את השטר הראשון וכותבין לו שטר אחר בשאר הממון מזמן ראשון, אבל למכתב שובר לא כדאמרינן טעמא שלא יהא הלוה צריך לשמור שוברו מן העכברים. ורבי יוסי סבר יכתוב שובר כדי שיחוש הלוה לעצמו שמא יאבד שוברו וימהר לפרעו כדי ליטול את שטרו. וקימא לן כרבי יוסי. ואי קשיא לך בין לרבי יאודה בין לרבי יוסי אמאי יחליף ואמאי יכתוב שובר, לכתביה ביני שיטי שטרא, דאמחיק ליה מיפסיל ליה שטרא, דאמרי' דילמא תנאה הוה ביה ומחקיה. לא תיקשי לך, לרבי יהודה היינו טעמא דיחליף כי היכי דלא לפגום שטריה, לרבי יוסי היינו טעמא דיכתוב שובר כדי שיכוף לפרעו:
קא. והא דתנן מי שפרע מקצת חובו רבי יהודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב שובר, א"ר הונא אמר רב אין הלכה לא כר' יהודה דאמר יחליף ולא כרבי יוסי דאמר יכתוב שובר אלא בית דין מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון. אבל סהדי דשטרא גופיהו לא מצו כתבי ליה שטרא אחרינא.
א"ל ר"נ לרב הונא ואמרי לה רב ירמיה בר אבא לרב הונא אי שמיע ליה לרב הא דתניא עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון הוה הדר ביה. דקס"ד דכי אמר רב אין הלכה כר' יהודה משום דקסבר האי יחליף דקא"ר יהודה למכתב ליה שטר אחר מזמן שני היא, ועלה הוא דפליג רב וקאמר מזמן ראשון, ואפי' עדים גופייהו מצו כתבי ליה אחרינא מזמן ראשון, ואי הוה שמיע ליה הא דתניא לר' יהודה עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון הוה הדר ביה מיהא דאמר אין הלכה כר' יהודה.
מתניתין. וכן יפה לו ואל יורע כחו של זה. כלומר כן יפה ללוה שלא יורע כחו של מלוה להחליף שטרו שאם היה מחליפו היה מגרע כחו לפי שמתחלה כשהיה החוב גדול והיה עליו קול של חוב גדול היה חנוק לפרעו וזילי נכסיה אבל עכשיו שהחוב קטן אינו מרגיש בו ולא יפרענו לעולם ואלו היה עושה כן לא היה מלוה רוצה לקבל ממנו פרעון לחצאין אלא היה כופהו לפרוע בבת אחת הילכך יפה לו ללוה שלא יגרע למלוה כחו בכך וכן מפורש בירושלמי על משנתינו אינו דומה אימתו של שטר גדול לאימתו של שטר קטן ומהאי טעמא נמי הוא דאמרינן בגמרא כדי שיכוף הלוה לפרעו כלומר כדי שיכוף אותו עמו כמו שהיה כופהו מתחלה ולא יגיע כחו. הר"ן ז"ל.
גמרא: אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי. פירש רשב"ם ז"ל לא כרבי יהודה דאמר יחליף בעדים. ולא נהירא דאם כן מאי קאמר ליה רב נחמן אי שמיע ליה לרב הא דתניא כו' מי אלימא ליה ממתניתין כו'. ונראה לפרש אין הלכה כרבי יהודה דאמר יחליף מזמן שני והכי שמיע ליה לרב מילתיה דרבי יהודה מדקאמר רבי יוסי ואל יורע כחו דהיינו הרעת כח שמפסיד שעבודו מזמן ראשון כו' ככתוב בתוספות. ותימה לעיל גבי נמחק שטר חובו משמע דמזמן ראשון כותבים מדאצטריך בית דין ולא פליג רבי יהודה. ויש לומר דלא דמי לנמחק דהתם לא נמחל השעבוד שהרי לא נפרע עדיין אבל פרע מקצת כבר נתבטל השטר כיון דנמחל מקצת השעבוד ואין לעשות שטר אחר מזמן ראשון. תוספי הרא"ש ז"ל.
וכן פירש הראב"ד ז"ל וזה לשונו: הא דאמר ליה רב נחמן לרב הונא אי הוה שמיע ליה לרב הא דתניא כו'. הוה הדר ביה דהוא אמר בית דין קורעים כו' וחוזרים וכותבים מזמן ראשון אבל העדים אין כותבים אלא מזמן שני. אי קשיא לך הא מדקאמר רב אין הלכה כרבי יהודה הא ודאי שמיע ליה. ולא היא דאפשר דרב אמתניתין קאי ורבי יהודה דמתניתין סבר עדים כותבים לו מזמן שני אבל מזמן ראשון כלל כלל לא לא בית דין ולא עדים ואפילו במצות לוה לא ועלה אמר רב אין הלכה כרבי יהודה דבית דין מיהא כותבים מזמן ראשון שלא במצות לוה. עד כאן.
וז"ל הר"י ז"ל בעליות: אמר רב הונא אמר רב אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי אלא בית דין מקרעין כו'. פירוש אין הלכה כרבי יהודה דקאמר יחליף מזמן שני ולא אשכח תקנתא להחליף מזמן ראשון על ידי בית דין. ואם תאמר מנא ליה לרב דרב יהודה יחליף מזמן שני קאמר. יש לומר מדאמר רבי יוסי ואל יורע כחה אלמא לרבי יהודה מזמן שני קאמר. מיהו למסקנא דשמעתין דחזינן בברייתא דקאמר רבי יהודה עדים מקרעין את השטר כו' והא דקאמר ליה רבי יוסי ואל יורע כחו פרישנא דהכי קאמר ליה אי מזמן שני קאמרת פליגנא עלך בתרתי. ואפשר דרבי יהודה דמתניתין יחליף מזמן ראשון קאמר (רבי) ורבי יוסי שאמר ליה ואל יורע כחו משום דלא ידע מאי קאמר רבי יהודה כדפרישנא בברייתא ורב דאמר אין הלכה כרבי יהודה כו' משום דרבי יהודה סבר יחליף בעדים מזמן ראשון ורב סבר דוקא בבית דין. אך נראה לי דודאי יחליף דמתניתין פירושו יחליף מזמן שני דאי מזמן ראשון ובעדים הא קתני רישא והן עושים לו קיום כו' משמע דאית ליה לתנא דמתניתין אליבא דכולי עלמא דצריך בית דין דאם איתא דרבי יהודה פליג ארישא ודאי היה זקוק לפרש דבריו ולשנות יחליף בעדים מזמן ראשון. וליכא למימר נמי דיחליף דמתניתין יחליף בבית דין ומזמן ראשון קאמר. חדא דמי קתני יחליף בבית דין. ועוד דהא קתני ברישא והן עושים לו קיום איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני משמע דאפילו בית דין אין רשאים לכתוב אלא מזמן שני כמו שכתבנו לעיל ותנא דברייתא דקתני עדים מקרעים את השטר כו' דרבי יהודה סבירא ליה נמי גבי נמחק שטר חובו דאין צריך בית דין לרבי יהודה. וכן מצאתי בירושלמי גבי מי שנמחק שטר חובו רב אמר צריך קיום בית דין אמר רבי ירמיה אלו שמע רב להדא מילתא לא הוה אמר לה להדא מילתא וגבי מי שפרע מקצת חובו כו' גרסינן התם רב אמר צריך להזכיר זמנו של ראשון בשני וזה שלא כדברי ברייתא דגמרא דילן. רבי יוחנן בעי אם להזכיר זמנו של ראשון בשני על הדא אמר רבי יוסי כן יפה לו ואל יורע בחזקה. והלכתא כוותיה דרב אבל לא לענין משנתינו הלכתא כוותיה לענין מי שנמחק שטר חובו או שנשרף בפני עדים בית דין עושים לו קיום מזמן ראשון אבל לא עדים אפילו מזמן שני אבל מדעת הלוה כותבים לו שטר מזמן שני ולית הלכתא כוותיה לענין מי שפרע מקצת חובו דרב אזדא לטעמיה דאמרינן לקמן רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין כותבים שובר וקיימא לן כותבים שובר הילכך אין בית דין נזקקים לכתוב שטר אחר מזמן ראשון ולפי דאין הלכה כרב לענין משנתינו השמיטה הרב הגאון ז"ל עד כאן לשון הר"י ז"ל בעליות.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה