שולחן ערוך חושן משפט ז ה
<< · שולחן ערוך חושן משפט · ז · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
יש אומרים דשתויי יין מותרים לדון דיני ממונות אין עד נעשה דיין ודוקא עד שמעיד כגון אם העיד א' מהדיינים בפני חבריו על מעשה שראה אינו יכול להצטרף עמהם לדון על אותו מעשה אבל אם אינו מעיד כגון שהג' דיינים ראו המעשה אפי' כוונו ראייתן בתורת עדות אם ראוהו ביום נעשים דיינים ודנים על המעשה ההוא אבל אם ראוהו בלילה אין דנין ע"פ עצמן אבל בעדות אחרים דנין ואם הוזמנו להעיד אף בעדות אחרים אין דנין וי"א שאף בהוזמנו להעיד דנים בעדות אחרים.
- (וכל זה בדין דאורייתא אבל בדבר דרבנן עד נעשה דיין) (תוס' פ"ב דכתובות ונ"י שם ופ' אד"מ):
מפרשים
דשתויי יין כו': עד דיני ממונות אבל איסור והיתר אסור אפילו לא שתה אלא רביעית עד שיסיר יינו מעליו מיהו ביינות שלנו יש להקל בשתיית רביעית כ"כ מהרא"י סי' מ"ב ע"ש:
אין עד נעשה דיין: משום דבעינן עדות שיכול להזימה ולא יקבל הזמה על עצמו ומה"ט כשראו שלשתן ביום דאז אין עליהם שם עדי' מותרין לדון על פי ראייתן וכדמסיק:
אם העיד א' מהדיינין: פי' עם עוד אחד מהשוק:
בפני חבריו: כצ"ל פי' בפני ג' דקבלת עדות מיקרי דין ובעי' ג' ובע"ש כ' חבירו וטעות הוא וכגון שלקחו חבריו אח' במקומו כשקם להעיד ואחר שהעיד רוצה לחזור ולישב ולדון עמהם וכן פרש"י ועפ"ר:
אם ראוהו ביום כו': דאז אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מן הראייה ודנין על ראייתן אפילו אחר כמה ימים כמו על שמיעתן משא"כ כשראו בלילה דאז לא מהני שמיעה לא מהני גם כן הראיה לדון עליה עד שיעידו לפניהן אחרי':
אבל בדבר דרבנן עד נעשה דיין: וכ"כ הטור בסי' מ"ג [מ"ו] סי"ב והמחבר שם שעד הרואה (פי' בלילה) נעשה דיין בקיום שטרות שהן דרבנן וע"ל סי' מ"ו כמה פרטי דיני' עוד מזה:
(ד) אפי' כיוונו ראייתן בתורת עדות כו' ואע"פ דלקמן סי' ל"ו העליתי דבכונה לחוד הוי עד אע"פ שלא העיד אח"כ לענין דאם נמצא א' מהן קרוב או פסול כל העדות בטלה והר"ן מדמי לה להדדי ומביאו ב"י מ"מ י"ל כמ"ש התוספות והרא"ש פ' יש נוחלין בתחלה דוקא לענין נמצא א' מהן קרוב ופסול בטל העדות כשנצטרף בראי' משום גזירת הכתוב משא"כ לענין שלא יהי' דיין דטעמא דאין עד נעשה דיין הוא משום דבעינן ועמדו שני האנשים אלו העדי' לפני יי' אלו הדייני' או משום שהדייני' לא יקבלו הזמה על עצמן א"כ בנתכוין להעיד לחוד לא שייכי הני טעמי למפסלי' ע' בס' א"א דף צ"ט ע"ג:
(ה) אם ראוהו ביום כו' ובב"ח כתב דה"ה אם ראוהו בשבת וי"ט אינם נעשי' דייני' אע"ג דאינו אסור לדון אלא מדרבנן וצ"ע לדינא.
(ו) ואם הזמינו להעיד כו' וכ"כ הב"ח:
(ח) ממונות: אבל איסור והיתר אסור אפילו לא שתה אלא רביעית עד שיסיר יינו מעליו מיהו ביינות שלנו יש להקל בשתיית רביעית כ"כ מהרא"י סי' מ"ב עיין שם עכ"ל הסמ"ע.
(ט) נעשה: משום דבעינן עדות שיכול להזימה והוא לא יקבל הזמה על עצמו ומה"ט כשראו שלשתן ביום דאז אין עליהם שם עדים מותרים לדון ע"פ ראייתן כדמסיק. סמ"ע.
(י) אחד: פי' עם עוד א' מן השוק. סמ"ע.
(יא) כוונו: כתב הש"ך ואע"ג דבסי' ל"ו העליתי דבכוונ' לחוד הוי עד אע"פ שלא העיד אח"כ לענין אם נמצא א' קרוב או פסול דוקא התם בטל העדות משום גזרת הכתוב משא"כ כאן דטעמא דאין עד נעשה דיין הוא משום דבעינן ועמדו שני האנשים כו' או שהדיינים לא יקבלו הזמה על עצמן א"כ בנתכוין להעיד לחוד לא שייכי הני טעמי למיפסליה עכ"ל.
(יב) דרבנן: וכ"כ המחבר בסי' מ"ו סי"ב שעד הרוא' בליל' נעשה דיין בקיום שטרות דרבנן וע"ל סי' מ"ו כמה פרטי דינים עוד מזה עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך בשם הב"ח דה"ה אם ראוהו בשבת וי"ט אינם נעשים דיינים אע"ג דאין אסור לדון בהם אלא מדרבנן וצ"ע לדינא עכ"ל.
(ד) אין עד נעשה דיין. ונאמרו ונשנו בזה שני טעמים בתוספות אחד משום דבעינן ועמדו שני אנשים ואי אפשר להיות עד דיין ב' משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה והם לא יקבלו הזמה על עצמן. ועיין שם בתוספות שהקשו בפרק החובל דאם כן מה"ט לא יהי' העדים קרובים לדיינים משום דלא יקבלו הזמה על קרוביהם וע"כ משום דמצי מיתזם בבית דין אחר אם כן מה"ט גם העד יהי' דיין והזמה דידי' יהי' בבית דין אחר וע"ש. ובטעם הא' נמי קשה לי אם כבר הגיד את עדותו לפני בית דין אחר וקיים כבר מצות ועמדו שני אנשים למה לא יהי' דיין אח"כ ובש"ס ופוסקי' משמע דעד המעיד אינו יכול להיות דיין וכן עד החתום בשטר אע"פ שכבר נחקרה עדותו אינו רשאי להיות דיין. וכן לפי טעמא דהזמה נמי אם כבר העיד לפני בית דין את עדותו באיזו יום ובאיזו שעה למה לא יהי' דיין אח"כ דהא אם יוזם יקבלו הבית דין הראשון שהעידו לפניהם את עידי הזמתן. לכן נראה כפי הטעם משום הזמה ומה שהקשו תוספות דיתקיים הזמה בבית דין אחר כמו בעדים קרובים לדיינים נראה דבזה אפילו בבית דין אחר לא יתקיים הזמה דהא קיימא לן דאין העדים זוממין נהרגין עד שיוגמר הדין על פיהם כמבואר במשנה פרק קמא דמכות וכ"כ הרמב"ם בפרק ב' מהלכות עדות אין העדים זוממין נהרגין ולא משלמין ולוקין עד שיזומו אחר שנגמר הדין אבל הוזמו קודם גמר דין אין נענשין וכיון דקיימא לן עד זומם למפרע הוא נפסל אם כן אם יזומו הרי נפסלין מאותו שעה ואם כן נגמר הדין לפני פסולין וה"ל כמי שלא נגמר הדין ואין נענשין ומה"ט אפילו עדי' החתומי' בשטר דנעשה כמי שכבר נחקרה עדותו בבית דין אינו יכול להיות דיין דלא יוכל להתקיים בבית דין הזמה דיפסלו למפרע ואם כן לא הי' גמר דין לפני בית דין הכשר ואפילו למאן דאמר מכאן ולהבא הוא נפסל הרי הוא כמו לאותו עדות דפסול לכולי עלמא כדאי' בפרק חזקת הבתים עיין שם אחר זה מצאתי בקצור דברים הנ"ל במרדכי בשם השר מקוצי וכיונתי לדעת השר ת"ל:
(ה) שהשלשה דיינים. ודוקא שלשה אבל שנים לא וכדאי' בש"ס ובשלחן ערוך סימן רנ"ג ועיין בחידושי הרשב"א פ' החובל דיחיד מומחה אף על גב דיכול לדון ביחידי אבל אינו יכול לדון עפ"י ראייתו משום דאינו נאמן לעדות יותר מהדיוט ויכול הבעל דין להכחישו ולכך אינו יכול לדון עפ"י ראייתו לחידי' כי אם עפ"י שנים עדים יקום דבר עיין שם והיכא דאי' אחר עמו משמע דיכול לדון אם הוא מומחה ואף על גב דקבלת עדות לעולם בעינן שלשה ואפילו מומחין בעינן שלשה וכמ"ש הש"ך בסימן מ"ו סק"ח ואם כן לא שייך לא תהא שמיעה גדולה מראי' דהא השמיעה לא מהני בפני שנים זה אינו דטעמא דבעינן לעולם קבלת עדות בפני שלשה ואפילו מומחין בעי שלשה היינו משום דכל פחות משלשה הוי כמו עד מפי עד אבל אם הוא בעצמו הרואה לא שייך עד מפי עד. ולכן יכול לדון המומחה כשיש אחר עמו עפ"י ראייתם:
(ו) אם ראוהו ביום. כתב הב"ח דאם ראו בשבת וי"ט אין נעשין דיינים אף על גב דלא פסילי אלא מדברי סופרים ועיין ט"ז שחולק. והביא ראי' מדאמרינן מדרבנן נעשה דיין וש"ך הניחו ב צריך עיון ולענ"ד נראה כדעת הב"ח וראי' מהא דאמרינן בפ' י"נ שלשה שנכנסו לבקר את החולה ביום רצו עושין דין ודוקא שלשה אבל שנים לא וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מה"ס שנים שנכנסו לבקר את החולה וצוה בפניהם כותבין ואין עושין דין וג' רצו עושין דין וטעמא דלילה ושני' דכותבין ואין עושין דין לפי שבשעה שראו לא נראו להיות דייני' וכמ"ש רש"י פ' אד"מ ועיין בכ"מ. ולדעת הרמב"ם דבר תורה בחד סגי כמו שכתב הרמב"ם בפ"ב מה"ם ואם כן כיון [דהא] דשנים אין דנין אינו אלא מדרבנן למה לא יעשו דין הא בדרבנן עד נעשה דיין על כרחך צ"ל דלא אמרינן בדרבנן עד נעשה דיין אלא היכא דגוף העדות אינו צריך כלל מן התורה וכמו בקיום שטרות אבל היכא דהעדות צריך דבר תורה וראו בשעה שאין דנין מדרבנן גם כן אינו נעשה דיין לפי שנעשה עד ואין נעשה דיין. אמנם כד דייקית בי' תראה דהוא תליא באשלי רברבי דהא דעת רשב"ם בפ' יש נוחלין דאם עברו וקבלו עדות בלילה בדיעבד מהני היו רשאין להיו' דיינים עפ"י ראייתם שראו בלילה ועיין שם והיינו משום דלא תהא שמיע' גדולה מראי' וכי היכא דהשמיעה הי' בדיעבד כשר כן הי' הראי' כשר ומזה הוכיחו בתוספות ורא"ש דע"כ לילה אפילו בדיעבד פסול. אלמא דרשב"ם דסובר דבדיעבד כשר ע"כ צ"ל דלא אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראי' אלא ביום דנראו להיות דיינים אפילו לכתחלה אם כן לעולם לא היה עליהם תורת עדים אלא תורת דיינים וכאלו קבלו את העדות מפי השמועה אבל כיון דלכתחלה פסולי' להיות דיינים אם כן בלילה לא הי' עליהם תורת דייני' אלא תורת עדים ואין עד נעש' דיין ואם כן לפי זה שבת ויום טוב דבדיעבד דיניהן דין לדע' התוספות והרא"ש כשר דהא אפילו בלילה דהוא דאורייתא הוי אמרינן עד נעשה דיין אם הי' כשר בדיעבד אם כן מכ"ש שבת ויום טוב אבל לדעת הרשב"ם דס"ל כיון דלכתחלה פסול יותר נקרא עלי' שם עדים מן שם דיינים אם כן הוא הדין שבת ויום טוב לא הוי דיין אלא עד ואין עד נעשה דיין ואם כן כיון דאנן קיימא לן כדעת תוספות והרא"ש דקבלת עדות בלילה אפילו בדיעבד פסול וכמבואר בסימן כ"ח ואחריהם אנו נגררין בכל דוכתי ובפרט שאינו אלא מדרבנן הך דשבת וי"ט אם כן יש להקל בזה ויכולין לדון ע"פ ראייתם בשבת ויום טוב וכן עיקר: