אמרי במערבא/מסכת חגיגה
מסכת חגיגה
עריכהפרק א - הכל חייבין
עריכהכולם חייבים בראיית פנים בעזרה
עריכהמתניתא בראיית קרבן (שיש שפטורים מלהביא קרבן), אבל בראיית פנים (לבוא לעזרה) אפילו קטן חייב.
בבבלי - לא הובא, ותוס' (ד"ה הכל) הביאו את הירושלמי והקשו עליו.
לבן עזאי נשים באות לא רק לשמוע
עריכהאתיא דרבי לעזר בן עזריה (שאמר שהנשים באות להקהל כדי לשמוע ולא כדי ללמוד) דלא כבן עזאי, דתנינא תמן: מיכן אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה.
בבבלי - לא הובא, ותוס' הביאו את הירושלמי (ד"ה נשים).
"למען ילמדון" ממעט גם חרש וגם אילם
עריכהחברייא בשם רבי לעזר: למען ישמעון ולמען ילמדון - עד כדון במדבר ואינו שומע (שפסוק זה ממעט אותו), חרש שומע ואינו מדבר (מנלן למעט אותו)? רבי אילא בשם רבי לעזר: למען יִלְמְדוּן ולמען ילמדון (קרבן העדה: דורש מהוא"ו. פני משה: קרי ביה למען יְלַמְּדוּ לאחרים, וכן משמע ביבמות פי"ב ה"ד (סח:) שהגירסא היא: למען ילמדון למען ילמידון).
בבבלי - "למען ישמעו" ממעט מדבר ואינו שומע, ו"למען ילמדו" ממעט שומע ואינו מדבר.
מחלוקת כמה כותנות לכל כהן
עריכההירושלמי כאן הובא גם ביומא פ"ג ה"ו (טז:), ועיין מה שכתבנו שם.
שוטה מאבד מה שנותנים לו
עריכההירושלמי דן בזה בגיטין פ"ז ה"א (לח:), ועיין מה שכתבנו שם.
המקור ששוטה פטור מראייה
עריכהשוטה (מנלן שפטור מראייה) - אמר רבי לעזר: אתה הראית לדעת.
בבבלי - לא הובא מקור לזה.
קטן שהוא חירש
עריכהשמואל בר אבא בעא קומי (לפני) רבי זעורה: קטן חרש מהו שיהא חייב? אמר ליה: איתא חמי (בוא וראה) יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא (הגר לא יהיה עדיף מהאזרח, דהיינו: הוא קל וחומר)? אילו גדול חרש פטור, קטן חרש לא כל שכן?
בבבלי - שאל לגבי קטן שהוא גם חיגר או סומא, והסיק שכל היכא שגדול חייב מדאורייתא קטן חייב מדרבנן, וכל היכא שגדול פטור מדאורייתא קטן פטור אפילו מדרבנן.
המקור לר"י שמלים אנדרוגינוס בשבת
עריכההירושלמי כאן הובא גם בשבת פי"ט ה"ג (פח.), ועיין מה שכתבנו שם.
המקור שעבדים פטורים מראיה
עריכהעבדים - נישמעינה מן הדא: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, את שאין לו אדון אלא הקב"ה, יצא העבד שיש לו אדון אחר.
בבבלי - דחו זאת, והסיקו שפטור מגזירה שווה מאשה, והפסוק רק לחצי עבד וחצי בן חורין1.
המקור שחולה פטור מראיה
עריכהחולה - דכתיב ושמחת.
בבבלי - מקורו מ"רגלים".
הקב"ה בוכה ובתי גוואי ובראי - אינם בירושלמי
עריכהבבבלי - הביא אגדה שהקב"ה בוכה, וחילוק בין בתי גוואי (בתים פנימיים שלפני הקב"ה) לבתי בראי (בתים חיצוניים), וכן לקמן יג. חילק שבבתי גוואי יש אור לפני הקב"ה, ובבתי בראי חושך. ובירושלמי לא הוזכר כלל2.
מהיכן בירושלים מודדים להר הבית, נהר השילוח
עריכהמאיכן (מהיכן) את מודד (שיעור של קטן "שאינו יכול לעלות מירושלים להר הבית" - מהיכן בירושלים) - מן החומה או מן הבתים? תני שמואל: מן השילוח (שם נהר), ושילוח היה באמצע המדינה.
בבבלי - לא דן כלל איזה מקום הוא בירושלים.
מי שריחו רע פטור מראיה
עריכהמוכי שחין ופולפסין (פוליפוס, חולי שריחו רע) פטורין מן הראיה, דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה (ואלו אינם ראויים לבוא שמה שאין זה כבוד כלפי מעלה).
בבבלי - היא רק דעת אחרים שהמקמץ והמצרף נחושת והבורסי פטורים מהראיה, ולומדים זאת מ"כל זכורך", שאינם ראויים לעלות עם כל זכורך.
ג"ש לה לה
עריכההירושלמי דן בזה בברכות פ"ג ה"ג (כה.), ועיין מה שכתבנו שם.
פסוקים שרבי היה בוכה בהם, שמואל רבן של נביאים
עריכההירושלמי דן בזה בחגיגה פ"ב ה"א (ח:), ועיין מה שכתבנו שם.
דברים שנכתבים לאדם על פנקסו
עריכההירושלמי דן בזה בחגיגה פ"ב ה"א (ח:), ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת מה מקור השיעורין
עריכהאמר רבי יונה: וכל השיעורין לא חכמים הן שנתנו? וכו' דרבי יוחנן דו אמר (שאמר) כל השיעורין הלכה למשה מסיני.
בבבלי - בעירובין ד: ובסוכה ו. פשוט ששיעורים הם הלכה למשה מסיני. וביומא פ. היתה דעה שבית דינו של יעבץ (עתניאל בן קנז) תיקנו את השיעורים, ודחו שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר, אלא שזו הלכה למשה מסיני ושכחום וחזרו ויסדום3. אמנם בברכות מא: הגירסא בגמרותינו היא ששיעורים מדרבנן.
במה מקיים שמחה בשבת
עריכההירושלמי כאן הובא גם בסוכה פ"ד ה"ה (יט:), ועיין מה שכתבנו שם.
שמיני רגל בפני עצמו רק לארבעה דברים
עריכההירושלמי כאן הובא גם בסוכה פ"ה ה"ז (כה:), ועיין מה שכתבנו שם.
תלמיד חכם שפרש מהתורה
עריכהרבי שמעון בן מנסיא אומר: אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחילה ונתעוות, ואי זה זה? זה תלמיד חכם שפירש מן התורה.
בבבלי - במשנה במקום רבי שמעון בן מנסיא הוא רבי שמעון בר יוחאי.
לימוד תורה והחזקת הלומדים, אותי עזבו ותורתי שמרו
עריכהתני רבי שמעון בן יוחי: אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל - דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים וכו'. רבי יודן נשייא (רבי יהודה הנשיא) שלח לרבי חייה ולרבי אסי ולרבי אמי למיעבור בקרייתא דארעא דישראל למתקנן לון ספרין ומתניינין (לתקן להם סופרים ושונים). עלון לחד אתר ולא אשכחון לא ספר (מלמד מקרא) ולא מתניין (שוני משניות). אמרין לון: אייתון לן נטורי קרתא (הביאו לנו את שומרי העיר)! אייתון לון סנטורי קרתא (הביאו להם את השומרים). אמרון לון: אילין אינון נטורי קרתא? לית אילין אלא חרובי קרתא! אמרין לון: ומאן אינון נטורי קרתא? אמר לון: ספרייא ומתנייניא. הדא היא דכתיב אם ה' לא יבנה בית וגו'. רבי חונה רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: מצאנו שויתר הקב"ה לישראל על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, ועל מאסם בתורה לא וויתר. מה טעמא? ויאמר ה' על אשר עשו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים אין כתיב כאן, אלא ויאמר ה' על עזבם את תורתי. אמר רבי חייה בר בא (אבא): אותי עזבו - אוותרה, שמא את תורתי שמרו, שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו השאור (קרבן העדה ומראה הפנים הביאו גירסא: המאור) שבה היה מקרבן אצלי.
בבבלי - כל זה לא הובא.
מה גדול - תלמוד או מעשה, מעשה בתלמיד שגמל חסד
עריכההירושלמי כאן הובא גם בפסחים פ"ג ה"ז (כד.), ועיין מה שכתבנו שם.
הבושה לומר "לא שמעתי" ולומר "שמעתי ושכחתי"
עריכההרי שילחנו לכם אדם גדול, ומה הוא גדולתו? שאינו בוש לומר לא שמעתי.
בבבלי - לא הובא. בזבחים קא. כתוב שמשה לא בוש לומר "לא שמעתי" אלא אמר "שמעתי ושכחתי", והשיירי קרבן וציון ירושלים כאן הוכיחו משם ש"שמעתי ושכחתי" הוא בושה גדולה יותר, ובירושלמי כאן מוכח ש"לא שמעתי" הוא בושה גדולה יותר.
התרת נדרים בלי טלית אלא בפלונס
עריכההירושלמי כאן הובא גם בנדרים פ"י ה"ח (לה:), ועיין מה שכתבנו שם.
דין שאין יודעים מהו מקורו - הוא הלכה למשה מסיני
עריכהאם באת הלכה תחת ידיך ואין את יודע מה טיבה (מה המקור שלה) - אל תפליגינה לדבר אחר (אלא היא הלכה למשה מסיני), שהרי כמה הלכות נאמרו למשה מסיני וכולהן משוקעות במשנה.
בבבלי - לא הובא.
מהו רוב התורה ומה חביב יותר - שבכתב או שבע"פ
עריכהרבי זעורה בשם רבי לעזר: אכתוב לו רובי תורתי - וכי רובה של תורה נכתבה (הרי רובה בע"פ)? אלא מרובין הדברים הנדרשין מן הכתב (גזירה שווה, היקש ושאר י"ג מידות) מן הדברים הנדרשין מן הפה (הלכה למשה מסיני). וכיני (כך הוא, בתמיה)? אלא חביבין הדברים הסמוכין לכתב (שיש להם רמז בתורה) מן הדברים הסמוכין לפה (שאין להם רמז בתורה אלא בע"פ) וכו'. רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן: נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב ואין אנו יודעין איזה מהן חביבין, אלא מן מה דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, הדא אמרה אותן שבפה חביבין.
בבבלי - גיטין ס: היא מחלוקת האם רוב התורה בכתב או בע"פ. וכן לא דן שם אלו חביבין יותר, אלא כתב שהברית נכרתה בשביל דברים שבע"פ, ודורש זאת מהפסוק "כי על פי הדברים האלה".
כל התורה ניתנה למשה מסיני
עריכההירושלמי כאן הובא גם במגילה פ"ד ה"א (כח.), ועיין מה שכתבנו שם.
מורים הלכה למעשה רק מהתלמוד
עריכהאין מורין לא מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספות (תוספתות), אלא מן התלמוד.
בבבלי - נידה ז: נאמר להיפך, אין למדין הלכה מפי תלמוד. אך הרשב"ם (בבא בתרא קל: ד"ה עד) פירש שהתלמודים לא נחלקו, אלא שכוונת הבבלי שאין מורים מדברים שאמר הרב בדרך לימודו, וכוונת הירושלמי שכן מורים מפסקים שכתבו האמוראים.
אסור לטמא את הטהור
עריכהכשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור.
בבבלי - לא הובא4.
ספק בקדשים ותרומה האם שריפה או תלייה
עריכהאם באת הלכה תחת ידיך (בתרומה או קדשים), ואין את יודע אם לתלות אם לשרוף, לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה, שאין לך חביב בתורה מפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין והן בשריפה. רבי יוסי בעי: ולמידין דבר שאין מצותו לכאן מדבר שמצותו לכאן? (בתמיה).
בבבלי - לא הובא.
פרק ב - אין דורשין
עריכההמשנה רק לרבי עקיבא שהפסוק מיותר
עריכהדרבי עקיבה היא (המשנה שאין דורשין בעריות בשלושה), ברם כרבי ישמעאל, דרבי ישמעאל תני אזהרות לעובדה (משום שרק לרבי עקיבא "איש איש אל כל שאר בשרו" מיותר).
בבבלי - דחו את המקור מפסוקים והסיקו שהמקור מסברא5.
אגדות על בריאת האדם - אינן בירושלמי
עריכהעיין מה שכתבנו בסנהדרין פ"ד ה"ט (כג:).
בתחילה העולם היה ממים ומשלג
עריכהבתחילה היה העולם מים במים וכו', חזר ועשאו שלג וכו', חזר ועשאו ארץ.
בבבלי - לא הובא.
פסוקים שרבי היה בוכה בהם, שמואל רבן של נביאים
עריכהזה אחד מששה מקריות (פסוקים) שהיה רבי קורא אותן ובוכה וכו', והרי דברים ק"ו, מה אם שמואל רבן של נביאים שכתוב בו וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע וגו' נתיירא מיום הדין, אנו על אחת כמה וכמה.
בבבלי - ד: הובאו פסוקים אלו, אך שם אמוראים שונים בכו, ובירושלמי הוא רבי. כמו כן בבבלי נקרא "שמואל הצדיק", ולא "רבן של נביאים".
נפרעים מהעבודה זרה
עריכהכשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד (שהקב"ה נפרע גם מהעבודה זרה עצמה).
בבבלי - לא הובא.
דברים שנכתבים לאדם על פנקסו
עריכהאפילו דברים שאין בהן חט (חטא) נכתבין לאדם על פינקסו, ומי מגיד לאדם? הבל היוצא מפיו.
בבבלי - ה: הובא בדומה לזה: שאפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידים לו בשעת מיתה.
הרג גמלים להוכיח שהעולם עומד על הרוח
עריכהאדריינוס שאל לעקילס הגר: קושטין אתון אמרין דהין עלמא קיים על רוחא? אמר ליה: אין. אמר ליה: מן הן את מודע לי (מהיכן תוכיח לי)? אמר ליה: אייתי לי הוגנין (גמלים קטנים). אייתי ליה הוגנין. אטעונונון טעוניהון, אקימון וארבעון (הטעינם משא, העמידם והושיבם). נסתון וחנקון (חנק אותם והרגם). אמר ליה (עקילס): הא לך, אקימון (העמידם עכשיו)! אמר ליה: מן דחנקתון אמרת לי (לאחר שחנקת אותם אתה אומר לי להעמידם)? כלום חסרתנון, לא רוחא היא דנפקת מינהון? (והרי חיסרתי מהם רק רוח, ומוכח שהעולם עומד על הרוח).
בבבלי - לא הובא מעשה זה.
בתי גוואי ובראי - אינם בירושלמי
עריכהעיין מה שכתבנו בחגיגה פ"א ה"א (ג.).
התורה דומה לאש ושלג, מעשה מרכבה
עריכההתורה הזו דומה לשני שבילים, אחד של אור (אש) ואחד של שלג. היטה בזה - מת באור, היטה בזו - מת בשלג. מה יעשה? יהלך באמצע (שצריך ללמוד אך אסור לדרוש במעשה מרכבה).
בבבלי - גם כן מפורש שאסור לדרוש במעשה מרכבה, אך לא הובא משל זה.
לא מפרסמים רזי תורה, מותר ללמד רק בני אדם כשרים
עריכההירושלמי דן בזה בעבודה זרה פ"ב ה"ז (טו.), ועיין מה שכתבנו שם.
חשמל, סנדלפון, דינור, המרכבה - אינם בירושלמי
עריכהבבבלי - האריך כאן בענייני מלאכים: חשמל (מעין מלאכים), מלאך אחד ששמו סנדלפון שקושר כתרים לקונו6, ארבע החיות שבמרכבה (וביאר שהארי מלך שבחיות, השור מלך שבבהמות, נשר מלך שבעופות ואדם מתגאה עליהן), נהר דינור שיוצא מזיעתם של חיות ונשפך על ראש רשעים בגיהינם (נהר דינור הוזכר גם בברכות נח:). ובירושלמי כל אלו לא הוזכרו כלל7.
תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם - אינם בירושלמי
עריכהבבבלי - הביא שהיו תשע מאות ושבעים וארבע דורות שנגזרו להיבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו, עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור (וכן הוזכרו בשבת פח: ובזבחים קטז.). ובירושלמי לא הוזכרו8.
הקב"ה נראה כבחור וזקן וכיסאותיו - אינם בירושלמי
עריכהבבבלי - הובא שהקב"ה נראה לפעמים כבחור ולפעמים כזקן, ושיש לפניו שני כיסאות. ובירושלמי לא הוזכר9.
עיברה ועדיין היא בתולה
עריכההירושלמי דן בזה בכתובות פ"א ה"ג (ד:), ועיין מה שכתבנו שם.
המעשה באלישע בן אבויה
עריכהאלישע בן אבויה שהיה הורג רבי תורה. אמרין: כל תלמיד דהוה חמי ליה משכח באוריתא - הוה קטיל ליה (אלישע היה הורג תלמידים שעוסקים בתורה). ולא עוד אלא דהוה עליל לבית וועדא (היה נכנס לבית המדרש) והוה חמי טלייא קומי ספרא (והיה רואה ילדים לומדים תורה), והוה אמר: מה אילין יתבין עבדין הכא (מה הם עושים כאן)? אומנותיה דהן - בנאי, אומנותיה דהן - נגר, אומנותיה דהן - צייד, אומנותיה דהן - חייט (שכל אחד מהם ילך לאומנותו, ולא ילמדו תורה), וכיון דהוון שמעין כן - הוון שבקין ליה ואזלין לון וכו'. טוב אחרית דבר מראשיתו - בזמן שהוא טוב מראשיתו, ובי היה המעשה (כך אמר אלישע בן אבויה), אבויה אבא מגדולי ירושלם היה, ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד, ולרבי אליעזר ולרבי יהושע בבית אחר וכו'. וישבו ונתעסקו בדברי תורה וכו', וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אמר להן אבויה: רבותיי, מה באתם לשרוף את ביתי עלי? אמרו לו: חס ושלום, אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה וכו', והיתה האש מלחכת אותן וכו'. אמר להן אבויה אבא: רבותיי אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה - לתורה אני מפרישו. לפי שלא היתה כוונתו לשם שמים, לפיכך לא נתקיימו באותו האיש וכו'. ויש אומרים ע"י שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם אמר זו תורה וזו שכרה? זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן זה הוא הלשון שהיה יגיע בתורה כל ימיו זו תורה וזו שכרה? דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים. ויש אומרים: אמו כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עבודה זרה והריחה מאותו המין, והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה (כארס של נחש). לאחר ימים חלה אלישע אתון ואמרון לרבי מאיר: הא רבך באיש (רבך חולה). אזל בעי מבקרתיה ואשכחיה באיש. אמר ליה: לית את חזר בך? אמר ליה: ואין חזרין (ואם חוזרים) מתקבלין? אמר ליה: ולא כן כתיב - תשב אנוש עד דכא, עד דיכדוכה של נפש מקבלין. באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת. והיה רבי מאיר שמח בלבו, ואומר: דומה שמתוך תשובה נפטר רבי.
בבבלי - מעשיו של אלישע בן אבויה הובאו יותר בקיצור, לא הובא שהיה הורג תלמידים10 ומוציאם מבית המדרש, לא הובא הסיפור עם מילתו, ועם אימו, ולא הובא שרבי מאיר אמר שדומה שמתוך תשובה נפטר11. מאידך, הבבלי הוסיף שהטעם שיצא לתרבות רעה הוא שראה למעלה את מיטטרון, ובירושלמי אינו12. ותוס' (ד"ה שובו) הביא באריכות חלק מהמעשה בירושלמי. המעשה שראה את לשונו של רבי יהודה הנחתום הובא גם בבבלי קידושין לט:, אך שם היא לשונו של חוצפית המתורגמן שדבר אחר גררה.
המתכבד בקלון חבירו
עריכההמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.
בבבלי - לא הובא, הרמב"ם כתב זאת (תשובה פ"ג הי"ד), ועין משפט וציון ירושלים כאן העירו שהכסף משנה לא הראה מה מקורו של הרמב"ם.
העולם נברא באות בי"ת
עריכהרבי יונה בשם רבי לוי: בבי"ת נברא העולם, מה בי"ת סתום מכל צדדיו ופתוח מצד אחד, כך אין לך רשות לדרוש מה למעלן ומה למטן מה לפנים ומה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולבא (ולהבא). אומרין לבי"ת: מי בראך? והוא מראה להן בנקודה ואומר: זה שלמעלן. ומה שמו? והוא מראה להן בנקודה שלאחריו, ואומר: ה' שמו, אדון שמו. דבר אחר: ולמה בבי"ת, שהוא בלשון ברכה ולא באל"ף שהוא לשון ארירה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן: בשתי אותיות נבראו שתי עולמות העולם הזה והעולם הבא, אחד בה"א ואחד ביו"ד וכו'.
בבבלי - הדעה שהעולם נברא בבי"ת לא הובאה, ובמנחות כט: הובא רק שהעולמות נבראו ביו"ד וה"א.
המעשה ששמעון בן שטח תלה מכשפות
עריכההירושלמי כאן הובא גם בסנהדרין פ"ו ה"ו (כח:), ועיין מה שכתבנו שם.
אסור להסתכל בכהנים בשעה שמברכים
עריכההירושלמי דן בזה במגילה פ"ד ה"ח (לב:), ועיין מה שכתבנו שם.
דוד מת בשבועות
עריכהדוד מת בעצרת.
בבבלי - לא הובא.
המקור שאין קרבן חגיגה בשבת
עריכההירושלמי כאן הובא גם במגילה פ"א ה"ד (ה:), ועיין מה שכתבנו שם.
שמיני רגל בפני עצמו רק לארבעה דברים
עריכההירושלמי דן בזה בסוכה פ"ה ה"ז (כה:), ועיין מה שכתבנו שם.
ביום טבוח - של מי העורות של הקרבנות
עריכהעורות (של עולות שמקריבים ביום טבוח) של מי (שהרי אם מקריבים ביום טוב פשיטא שהם של כל המשמרות, אך כאן הוא יום טבוח)? רבי טבי בשם רבי יאשיה: איתפלגון רבי יוחנן ורשב"ל, רבי יוחנן אמר של כל המשמרות, רבי שמעון בן לקיש אמר של אותו המשמר.
בבבלי - לא הובא, וכן לא הובא ברמב"ם. והמשנה למלך (כלי המקדש פ"ד ה"ה) הקשה למה הרמב"ם לא הביא זאת.
מחלוקת אם כה"ג מתלבש בכליו בכל יום, מתי הציץ מרצה
עריכההירושלמי כאן הובא גם ביומא פ"א ה"ב (ו:), ועיין מה שכתבנו שם.
טעם איסור מלאכה בחול המועד
עריכההירושלמי דן בזה במועד קטן פ"ב ה"ג (ט.), ועיין מה שכתבנו שם.
הטעם לנטילת ידיים לחולין
עריכהיש ידיים לחולין דברי הכל היא, כדי שיהא בדל מן התרומה.
בבבלי - חולים קו. גם כן הובא טעם זה, והבבלי שם הוסיף לזה אסמכתא מהפסוק "וידיו לא שטף במים", וכן הוסיף שהטעם לנטילת ידיים לפירות הוא משום נקיות.
בגדי קודש מדרס לחטאת - אינו בירושלמי
עריכהבגדי עם הארץ מדרס לפרושים, בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש.
בבבלי - במשנה הוסיף גם: בגדי קודש מדרס לחטאת.
נטילת ידיים לסעודה
עריכההירושלמי דן בזה בברכות פ"ח ה"ב (נח:), ועיין מה שכתבנו שם.
חולין שנעשו על טהרת קודש הם כחולין
עריכהפרק ג - חומר בקודש
עריכהטעם החומר בקודש מבתרומה
עריכה(הטעם שמחמירים יותר בקודש מבתרומה) מפני שאוכלי תרומה זריזין, ואוכלי קודש אינן זריזין.
בבבלי - האריך בפירוש החומרות שבקודש, אך לא הביא טעם לזה.
מחלוקת האם יש י"ג מעלות או י"ב
עריכהמעשה שנכנסו שבעה זקינים לעבר את השנה בבקעת רימון, ומי היו רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון רבי נחמיה ורבי ליעזר בן יעקב ורבי יוחנן הסנדלר. אמרו: כמה מעלות בקודש ובתרומה? רבי מאיר אומר: שלש עשרה, רבי יוסי אומר: שתים עשרה וכו'. ועמדו משם בנשיקה, וכל מאן דלא הוה ליה גולה הוה חבריה קטע פלגא דגולתיה ויהב ליה (ציון ירושלים מוכיח מגמרא זו שרבי אליעזר בן יעקב הוא תלמידו של רבי עקיבא, ודן בזה).
בבבלי - מחלוקת האם י' מעלות או י"א, ותוס' (כ: ד"ה חומר) דן מדוע לא מנה עוד שתי מעלות.
שימוש רבו בישיבה ובעמידה
עריכההירושלמי כאן הובא (בשינוי לשון קל) גם בשבת פ"י ה"ה (סג:), ועיין מה שכתבנו שם.
מהו בית הצביטה
עריכהבית צביעה שאמרו בין בפנים בין בחוץ, כדרך שהנקיים תופסין בו.
בבבלי - נקרא בית הצביטה, ונחלקו האם הוא מקום שצובטו או מקום שנקיי הדעת צובעין.
המעשה שניקבה חבית ופקקה בסנדל
עריכההנושא את המדרס הוא נושא את התרומה אבל לא את הקודש - רבי בא (אבא) בשם רב יהודה: מפני מעשה שאירע, מעשה באחד שניקבה חביתו ופקקה בסנדלו.
בבבלי - המעשה אינו שניקבה החבית, אלא נפסקה הרצועה של סנדלו והניחה על החבית ונפלה וטימאה את החבית.
האם אפשר להקריב קומץ בשני כלים
עריכהרבי בון בר חייה בעי: קומץ מהו שיקרב בשני כלים?
בבבלי - מנחות ז: היא מחלוקת אמוראים האם קרב בשני כלים.
אוסף דינים מסופקים שמחמירים בהם
עריכההירושלמי כאן הובא גם בעירובין פ"ט ה"ד (נח.), ועיין מה שכתבנו שם.
גר שנתגייר ועם הארץ שנעשה חבר, האם נאמנים למפרע
עריכההירושלמי כאן הובא גם בעירובין פ"ט ה"ד (נח.), ועיין מה שכתבנו שם.
המקום "מודיעית" במקום "מודיעין"
עריכהמן המודיעית ולפנים וכו'.
בבבלי - הלשון "מודיעין".
חבירות למים
עריכהאין חבירות למים (לא הקילו ברגל שעם הארץ יהיה נאמן גם על מים, משום שמים הם בחינם ואין סיבה להקל בהם).
בבבלי - לא הובא.
המקור לכך שברגל כולם חברים
עריכהירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו - עיר שהיא עושה כל ישראל חברים.
בבבלי - לומדים זאת מהפסוק "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים".
שבת של אסרו חג דינה כרגל שע"ה נאמנים
עריכהיום טוב שחל להיות בערב שבת אוכל אף תשבות הרגל כרגל (גם שבת שלאחר הרגל (שהיא אסרו חג), הריהי כרגל ועמי הארץ נאמנים בה).
בבבלי - לא הובא.
מתי מטבילים את השולחן שניטמא
עריכהשולחן שניטמא מטבילין אותו בזמנו (קרבן העדה: רק לאחר שבעה ימים) אפילו בשבת דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים מיד.
בבבלי - לא הובא.
הטבילו את המנורה והצדוקים לגלגו על כך
עריכהפעם אחת הטבילו את המנורה, אמרו צדוקים: ראו פרושים מטבילין גלגל חמה.
בבבלי - לא הובא.
כמה כלים היו בעזרה, והטעם לזה
עריכהתמן תנינן: נכנסו ללישכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: כנגד תשעים ושלש אזכרות שכתוב בפרשת חגי זכריה ומלאכי. אמר רבי חונה: חישבתים ואינן אלא שמונים ושלש, כנגד שמונים ושלש חותמות שכתוב בעזרה.
בבבלי - לא דן בטעם שהם תשעים ושלושה13, ולא הביא דעה שהם שמונים ושלוש.
עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו - אינו בירושלמי
עריכהמזבח הזהב שהוא אמה על אמה וכו'.
בבבלי - כתב כאן שבזמן שבית המקדש היה קיים המזבח מכפר, ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו. ובירושלמי לא הובא.
ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון - אינו בירושלמי
עריכהעיין מה שכתבנו בברכות פ"ט ה"א (סב.).
סיום המסכת
עריכהמפני שמשתמשין בה על גב חביליה, וכא (וכאן) מפני שמשתמשין בו על גב חביליו (מסיים בדיני טומאת כלי המקדש).
בבבלי - מסיים באגדתא על תלמידי חכמים, גיהינם ופושעי ישראל14.
1 במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
2 דרך הירושלמי לא להביא אגדות שעוסקות במעשיו של הקב"ה (ומה שנראה כביכול כהגשמה), והבבלי מביאן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף מח.
3 מצאנו בעוד מקום שהבבלי מקשה שאין נביא רשאי לחדש דבר, ומסיק ששכחום וחזרו וייסדום, והירושלמי לא חושש לכלל זה שאין נביא רשאי לחדש דבר. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סא.
4 דרך הירושלמי להדגיש שאסור לאסור את המותר, והבבלי לא כותב זאת. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ו.
5 במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
6 דרך הירושלמי לא להביא אגדות שעוסקות במעשיו של הקב"ה (ומה שנראה כביכול כהגשמה), והבבלי מביאן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף מח.
7 דרך הירושלמי למעט בשמות מלאכים ושדים, והבבלי מביאם. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף מז.
8 הבבלי עוסק גם בענייני העתיד לבוא וגם בדברים שקודם בריאת העולם, אך הירושלמי ממעט בזה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף נח.
9 דרך הירושלמי לא להביא אגדות שעוסקות במעשיו של הקב"ה (ומה שנראה כביכול כהגשמה), והבבלי מביאן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף מח.
10 הירושלמי מספר בכמה מקומות על ישראלים שהיו הורגים זה את זה, והבבלי ממעט בזה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף מא.
11 כדרך הבבלי לקצר במעשים שהובאו בירושלמי באריכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף לד.
12 דרך הירושלמי למעט בשמות מלאכים ושדים, והבבלי מביאם. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף מז.
13 כדרך הירושלמי להביא טעם אגדתי, והבבלי ממעט בטעמים כאלה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף לג.
14 דרך הבבלי במקומות רבים לסיים מסכתות בסוגיות שאינן הלכתיות, כגון מעשה או אגדה, אך הירושלמי מסיים בסוגיא הלכתית. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף עד.