ירושלמי ברכות ג ג
<< | ירושלמי · מסכת ברכות · פרק ג · הלכה ג | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובבה"מ:
גמרא
עריכה"נשים"- מניין? (דברים, יא) ו"למדתם אותם את בניכם" - את בניכם, ולא את בנותיכם. "עבדים"- מניין? שנאמר: (דברים, ו) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד"; את שאין לו אדון אלא הקב"ה, יצא העבד- שיש לו אדון אחר. "קטנים"- מניין? (שמות, יג) "למען תהיה תורת ה' בפיך" בשעה שהוא תדיר בה.
"וחייבין בתפילה" - כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו.
"ובמזוזה"- דכתיב: (דברים, ו) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".
"וברכת המזון" - דכתיב: (דברים, ח) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך". תמן תנינן: (משנה, קידושין א, ז) "כל מצות עשה שהזמן גרמא- אנשים חייבים והנשים פטורות. וכל מ"ע שלא הזמן גרמא - אחד אנשים ואחד נשים חייבין." אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא? כגון סוכה לולב שופר ותפילין ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא? כגון אבידה ושילוח הקן מעקה וציצית. ר' שמעון פוטר את הנשים ממצות ציצית, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית א"ר אמר רב/י לייא טעמון דרבנן שכן אם היתה מיוחדת לו ליום וללילה שהיא חייבת בציצית. תני: "כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון" והא דתנינן: (משנה, ראש השנה ג, ח) "כל שאינו חייב בדבר אין מוציא את הרבים ידי חובתן" הא אם היה חייב אפי' אם יצא מוציא א"ר לייא שנייא היא ברכת המזון דכתיב בה (דברים, ח) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך"; מי שאכל - הוא יברך.
ר' יוסי ור' יודא בן פזי הוו מתיבין אמרו לא מסתברא בק"ש שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו לא מסתברא בתפילה שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה אינה טעונה ברכה אלא לילי י"ט הראשון בלבד לולב טעון ברכה כל שבעה ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמרין מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה נוהגת בלילות ובימים לולב אינו נוהג אלא ביום התיב רבי יעקב דרומיא הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים מיי כדון סוכה איפשר לה ליבטל ת"ת איפשר לו שלא ליבטל. תני אבל אמרו אשה מברכת לבעלה ועבד מברך לרבו וקטן לאביו לא כן א"ר אחא בשם ר' יוסי בי ר' נהוראי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו תיפתר בעונה אחריהן אמן כיי דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ותהא לו מאירה אבל אמרו תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר: