ביאור:חרם
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
חרם = קודש קודשים או שקץ ותועבה?
עריכהזהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
[בעקבות "חוק החרם" השנוי במחלוקת]
המושג חרם הוא אחד המושגים הכי מוזרים בלשון המקרא. הוא מופיע בתנ"ך במשמעויות שונות באופן קיצוני. מצד אחד:
- (ויקרא כז כח): "אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם אִישׁ לה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹֹֹ, מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל; כָּל חֵרֶם - קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לה'". אדם יכול להחרים חלק מהרכוש שלו, ואז הרכוש נחשב קודש קודשים לה' (ובהמשך נאמר שהוא נמסר לכהנים, (במדבר יח יד): "כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה").
ומצד שני:
- (דברים ז כו): "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ, שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא"- אסור להביא פסלי עבודה זרה אל הבית כי הם "חרם"!
אז מה הוא החרם - קודש קודשים או שקץ ותועבה?
משמעות נוספת של חרם היא מלחמה של הריגה מוחלטת:
- הכנענים החרימו את בני ישראל שניסו להיכנס לארץ, (במדבר יד מה): "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה", (דברים א מד): "וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה".
- וכעבור ארבעים שנה בני ישראל נקמו, במדבר כא ב: " "וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לה' וַיֹּאמַר 'אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם'." "וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתהם ואֶת עָרֵיהֶם, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה" ", (דברים ב לד): "וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד", (דברים ג ו): "וַנַּחֲרֵם אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם הַנָּשִׁים וְהַטָּף", (דברים ז ב): "וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם", (דברים כ יז): "כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם , הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ", (יהושע ב י): "כִּי שָׁמַעְנוּ אֶת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֵת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאֶתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם", (יהושע י א): "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם", (יהושע יא כ): "כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאֶת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה", וכך בפסוקים רבים נוספים המתארים את כיבושי יהושע, וגם בהמשך, (שופטים א יז): "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה"
- כך נצטוו בני ישראל גם ביחס לעיר שאנשיה עובדים עבודה זרה, דברים יג טז: " "הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר ההיא לְפִי חָרֶב, הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי" "חָרֶב... וְלֹא" "יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" "; וכך עשו גם לאנשים שלא השתתפו במלחמה נגד האונס הקבוצתי בגבעה, (שופטים כא יא): "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּל זָכָר וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב זָכָר תַּחֲרִימוּ"
עוד יותר מבלבל, שבכמה פרשות מופיעות כמה משמעויות זו לצד זו, למשל בפרשת כיבוש יריחו:
- (יהושע ו יז): "וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לה', רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית, כי החבאתה את המלאכים אשר שלחנו"- מצד אחד נאמר שהעיר תהיה "חרם... לה'", כלומר קודש; מצד שני נאמר "רק רחב הזונה תחיה", כלומר המשמעות של חרם היא הריגה.
- יהושע ו יח: " "וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם , פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם" "אוֹתוֹ. וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל - קֹדֶשׁ הוּא לה', אוֹצַר ה' יָבוֹא" " - מצד אחד נאמר שאסור לקחת מהחרם כי זה יעכור (יקלקל וישחית) את מחנה ישראל, ומצד שני נאמר שכל כלי המתכת (שגם הם חרם) הם קודש לה', ויש להביא אותם אל אוצר ה'.
- (יהושע ו כא): "וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב"- כאן החרמה היא הריגה.
- (יהושע ז א): "וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם , וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם , וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"- כאן חרם הוא הרכוש שהוקדש לה' (לשון זהב ואדרת), וגם בהמשך: (יהושע ז יא): "חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם".
- יהושע ז יב: " "וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, כִּי הָיוּ לְחֵרֶם ; לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם" "מִקִּרְבְּכֶם. קֻם" " " "קַדֵּשׁ אֶת הָעָם וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם" "" - כאן חרם הוא תועבה, דבר שצריך להשמיד; אבל מצד שני צריך להתקדש כדי להסיר את החרם.
- (יהושע ז טו): "וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹֹֹֹֹֹ, כִּי עָבַר אֶת בְּרִית ה' וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל"- שתי משמעויות במילה אחת - מי שנלכד והורשע בלקיחת דבר מהחרם, כלומר מהקודש - דינו שיוחרם, כלומר ייהרג.
בפרשת עמלק, נראה שהיתה מחלוקת בין שמואל לשאול מה צריך לעשות בחרם:
- המצוה היתה, (שמואל א טו ג): "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹֹֹֹֹֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר"
- שאול החרים, כלומר הרג, את כל העם, חוץ מאת אגג ואת הצאן והבקר, שמואל א טו ח: " "וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי" "חָרֶב. וַיַּחְמֹל" "שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ" ".
- בהתחלה הוא הודה שלא החרים את הכל, (שמואל א טו טו): "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל 'מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם, אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לה' אֱלֹהֶיךָ, וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ'";
- אבל אחרי ששמואל הוכיח אותו ואמר, (שמואל א טו יח): "וַיִּשְׁלָחֲךָ ה' בְּדָרֶךְ וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם"
- הוא שינה את דעתו ואמר שהוא דווקא שמע בקול ה', שמואל א טו כ: " "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ה' וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת עֲמָלֵק" "הֶחֱרַמְתִּי . וַיִּקַּח" "הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לה' אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל" ". כלומר: "דווקא כן קיימתי את המצוה - המצוה היתה להחרים, ואני באמת החרמתי, במשמעות של הקדשה לה'".
פסוק תמוה במיוחד הוא:
- (ויקרא כז כט): "כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם מִן הָאָדָם - לֹא יִפָּדֶה, מוֹת יוּמָת"(ראו החרמת חיים ).
ועל דרך הדרש, ייתכן שהנביא זכריה חזה שבעתיד לא יהיה חרם מכל סוג שהוא נגד ההתיישבות, ובפרט בירושלים:
- (זכריה יד יא): "וְיָשְׁבוּ בָהּ, וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם לָבֶטַח"!
מקורות נוספים
עריכהחרם מופיע גם במשמעות של רשת דייגים:
- (יחזקאל כו ה): "מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַיָּם כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי ידוד וְהָיְתָה לְבַז לַגּוֹיִם"
- (יחזקאל כו יד): "וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה עוֹד כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי נְאֻם ד' ה'"
- (יחזקאל לב ג): "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' וּפָרַשְׂתִּי עָלֶיךָ אֶת רִשְׁתִּי בִּקְהַל עַמִּים רַבִּים וְהֶעֱלוּךָ בְּחֶרְמִי"
- יחזקאל מז י: " "וְהָיָה י[עָמְדוּ] עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד" "
- (חבקוק א טו): "כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל"
- (חבקוק א טז): "עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה"
- (חבקוק א יז): "הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל"
- (קהלת ז כו): "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ"( פירוט )
- ואולי יש קשר בין משמעות זו לבין המשמעות "הריגה מוחלטת", כי כשדייגים פורשים חרם, הם צדים את כל הדגים שבמים, ולא משאירים להם שריד, (מיכה ז ב): "אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם"
ושבי"ל פירש: " "חרם - ענינו השמדה, והושאל לקודש בעבור שהוא מוחרם מבני האדם מלהנות בו" " (שבי"ל, קונקורדנציה לתנ"ך) .
פסוקים נוספים:
- (מלכים א ט כא): "בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם , וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה"
- (מלכים א כ מב): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ"
- (מלכים ב יט יא): "הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל"
- (ישעיהו יא טו): "וְהֶחֱרִיָם ה' אֵת לְשׁוֹן ים מִצְרַיִם וְהֵנִיף ידו עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים"
- (ישעיהו לד ב): "כִּי קֶצֶף לידוד עַל כָּל הַגּוֹיִם וְחֵמָה עַל כָּל צְבָאָם הֶחֱרִימָם נְתָנָם לַטָּבַח"
- (ישעיהו לד ה): "כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד וְעַל עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט"
- (ישעיהו לז יא): "הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל"
- (ישעיהו מג כח): "וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים"
- (ירמיהו כה ט): "הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם ידוד וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם"
- (ירמיהו נ כא): "עַל הָאָרֶץ מְרָתַיִם עֲלֵה עָלֶיהָ וְאֶל יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד חֲרֹב וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם נְאֻם ה' וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ"
- (ירמיהו נ כו): "בֹּאוּ לָהּ מִקֵּץ פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ סָלּוּהָ כְמוֹ עֲרֵמִים וְהַחֲרִימוּהָ אַל תְּהִי לָהּ שְׁאֵרִית"
- ירמיהו נא ג: " "אֶל יִדְרֹךְ ידרך הַדֹּרֵךְ קַשְׁתּוֹ וְאַל יִתְעַל בְּסִרְיֹנוֹ וְאֶל תַּחְמְלוּ אֶל בַּחֻרֶיהָ הַחֲרִימוּ כָּל צְבָאָהּ" "
- (יחזקאל מד כט): "הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם הֵמָּה יֹאכְלוּם, וְכָל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לָהֶם יִהְיֶה"
- (מיכה ד יג): "קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְהַחֲרַמְתִּי לה' בִּצְעָם וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ"
- (מלאכי ג כד): "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם"
- (דברי הימים א ב ז): "וּבְנֵי כַּרְמִי עָכָר עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם"
- דברי הימים א ד מא: " "וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת המעינים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם כִּי מִרְעֶה לְצֹאנָם שָׁם" "
- (דברי הימים ב כ כג): "וַיַּעַמְדוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב עַל יֹשְׁבֵי הַר שֵׂעִיר לְהַחֲרִים וּלְהַשְׁמִיד וּכְכַלּוֹתָם בְּיוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר עָזְרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ לְמַשְׁחִית"
- (דברי הימים ב לב יד): "מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ אֲבוֹתַי אֲשֶׁר יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת עַמּוֹ מִיָּדִי כִּי יוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי"
- (עזרא י ח): "וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה"
תגובות
עריכההחרם הוא חרם לאלהים לאמור חומר שהוקדש לאלהים
כשנשבעים "חי יהוה" מתכוונים שהאדם ימות גופו אך חי אלהים
כל מה שהוחרם ליהוה למשל המעשר הוא קודש ורק קדושים יכולים לאכלו אך אם זר יאכל מן החרם אז הזר הזה יוחרם לאלהים לאמור מסתכן בנפשו
חרם משמעותו שייך לאלהים וחי יהוה זה קדושה כל כך גדולה שאין אדם יכול לחיות בה לאמור למות האדם
החרם בישראל כחומר קדוש נועד לכהנים הקדושים כי הם אנשי אלהים אך מי שיגע בחרם בחומר הקדוש הזה אז באופן יחסי רוחו נמוכה מאד ולא תוכל להכיל את קדושת החומר של החרם לכן האדם הזר יומת
אראל שאל שאלה אחת ויחדידה ספציפית לגבי כל פסוק ואענה לך
- -- daian moshe, 2011-07-15 11:24:24
בערבית חראם זה קודש. בעברית אני חושב שהקשר לחרם-רשת דייגים הוא, שהרשת מבדילה סכום דגים מתוך הים הגדול. אם כך המילה מתייחסת לעצם ההבדלה, ההקדשה, בין אם לחיוב או לשלילה.
ואגב, לדעתי חרם-רשת דייגים בא מהמילה חורים, בכתיב חסר.
- -- hagai hoffer, 2011-07-15 12:17:29
דיין, איך תסביר את דברים ז כו: "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ, שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא", והרי חפצי עבודה זרה בוודאי לא הוקדשו לאלהים?
חגי, אכן המושג הבדלה נזכר גם ביחס לשקצים, ויקרא כ כה: "והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא". אם כך, ייתכן שחרם הוא הבדלה חזקה במיוחד - כמו שרשת דייגים מבדילה בין המתים לחיים.
- -- אראל, 2011-07-15 13:01:14
חגי הופר הדייגים מחרימים את הדגים חרם לאדם שאוכלם
אראל כאשר אדם חוטא לאלהים אז מקומו לא בארץ לאמור אצל האלהים במוות
ספר במדבר פרק יז
(א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ: כאשר אנשי משכב הזכר נקראים קדשים
כל חטא שאדם חוטא מן הקודש אז חלים עליו כל העוונות של הקדושים ונא הבן כי בני אהרן הכהן נושאים את עוון המקדש
אלהים צדיק הוא אל חי אך אל מת זה אדם רשע
כאשר יעקב אבינו ראה את עשו הוא אמר לו :
(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי:
כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ [עשו הרשע] כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי:
עשו הרשע? כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים כן כי כל הרשעות נמצאת אצל האלהים ומי שרוצח אז גוזרים עליו ללכת לאלהים למות ומי שנואף גם גוזרים עליו ללכת לאלהים למות
מי שחטא קצת ושב להתהלך בדרך האלהים מה שנקרא חוזר בתשובה וככה כל איש לפי חטאו עליו לשאת את עוונות הקודש
מי שבגלל חטאו נחשב לבן מות אז הוא מוחרם ליהוה
- -- daian moshe, 2011-07-15 14:12:39
אראל שרטט לך גרף שתי סקאלות אחד של רוחניות ואחד של חומריות
על הרוחניות והחומריות להיות שוים בלשון המאזניים
אם בן-אדם מתענה צם לכבוד אלהים אז הוא מגדיל את הרוחניות שלו על חשבון החומריות
אם אדם עשה חסד צדקה ומשפט אז הוא מגדיל את הרוחניות שלו ותבוא עליו ברכה גם מבחינה חומרית בבריאות טובה או בכסף וכולי
ואם בן אדם חטא אז מבחינה רוחנית הוא ירד ואז יורדת גם החומריות שלו פגיעה בבריאות או בכסף
אם בן אדם חטא מאד בבנפשו ואין לו כפרה אז הוא מוחרם לאלהים
- -- daian moshe, 2011-07-15 14:26:26
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:חרם - קודש קודשים או שקץ ותועבה?
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-07-21.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/xrm