תקנות התעבורה
תקנות התעבורה מתוך 
תקנות התעבורה, תשכ״א–1961
תקנות לביצוע הפקודה
ק״ת תשכ״א, 1425, 2518, 2525; תשכ״ב, 354, 1442, 2213, 2681; תשכ״ג, 221, 730, 1505, 2109, 2151; תשכ״ד, 242, 330, 389, 788, 1024, 1208, 1379, 1564, 1786, 1786; תשכ״ה, 184, 276, 376, 377, 1353, 1398, 1518, 1576, 2210, 2564, 2276, 2583, 2752; תשכ״ו, 213, 214, 519, 570, 882, 1681, 2440; תשכ״ז, 27, 214, 333, 416, 1567, 2896, 2896, 3164; תשכ״ח, 320, 1434, 1782; תשכ״ט, 125, 186, 421, 649, 1145, 1741, 1742; תש״ל, 501, 602, 699, 1044, 1090, 1476, 1604, 1718, 1767, 2049, 2152, 2237; תשל״א, 560, 631, 657, 1658; תשל״ב, 228, 324, 460, 864, 908, 1089, 1250, 1358; תשל״ג, 18, 178, 1450; תשל״ד, 1160, 1219, 1265; תשל״ה, 173, 676, 1094, 1335, 1660, 1813, 2029; תשל״ו, 2, 250, 536, 917, 2666; תשל״ז, 207, 532, 908, 1995, 2120, 2134, 2140, 2476א; תשל״ח, 702, 984, 990, 1382, 1428, 1790, 1985, 2060; תשל״ט, 2, 87, 476, 887, 1097, 1214, 1669, 1871; תש״ם, 730, 1188, 1260, 1396, 1617, 1767, 2114, 2147, 2206; תשמ״א, 101, 212, 220, 360, 714, 887, 1073, 1214; תשמ״ב, 489, 790, 830, 1259, 1310, 1604; תשמ״ג, 175, 899, 950, 1594, 1619; תשמ״ד, 31, 691, 951, 1737, 2086, 2468; תשמ״ה, 363, 578, 723, 1696; תשמ״ו, 274, 277, 436, 1138, 1438; תשמ״ז, 374, 540, 968, 1010, 1031; תשמ״ח, 174, 297, 800, 948; תשמ״ט, 250, 255, 609, 658, 894, 1111, 1326, 1435, 1467; תש״ן, 261, 380, 583, 711, 1215; תשנ״א, 102, 135, 242, 286, 352, 458, 458, 460, 803, 812, 836; תשנ״ב, 386, 387, 472, 711, 742, 1169, 1310, 1310; תשנ״ג, 43, 175, 334, 429, 429, 774, 824, 862, 898, 980; תשנ״ד, 73, 142, 252, 656, 893, 1178, 1304; תשנ״ה, 361, 589, 1237, 1622, 1702; תשנ״ו, 230, 282, 555, 652, 818, 985, 997; תשנ״ז, 144, 280, 281, 426, 427, 521, 593, 878, 1223; תשנ״ח, 8, 74, 253, 278, 436, 700, 745, 772, 794, 1228; תשנ״ט, 44, 113, 297, 523, 566, 733, 969, 996, 1135; תש״ס, 299, 639, 666; תשס״א, 222, 409, 698, 698, 814, 1072; תשס״ב, 26, 26, 82, 350, 615, 786, 1201; תשס״ג, 71, 111, 128, 415, 636, 696, 1145, 1149; תשס״ד, 38, 80, 95, 278, 496, 502, 504; תשס״ה, 66, 113, 165, 292, 440, 440, 633, 634, 635, 653, 654, 769, 795, 796, 896, 992, 992, 998, 999, 1003; תשס״ו, 12, 204, 205, 207, 252, 416, 475, 498, 597, 698, 764, 765, 772, 772, 778, 986, 987, 1146, 1146, 1147; תשס״ז, 22, 407, 462, 582, 582, 753, 754, 1075, 1076, 1076, 1080, 1112, 1113, 1113, 1129; תשס״ח, 38, 118, 118, 215, 217, 306, 598, 866, 878, 912, 1020, 1236, 1359, 1360; תשס״ט, 66, 66, 200, 389, 431, 596, 812, 1148, 1188, 1188, 1189, 1190, 1276, 1276, 1334; תש״ע, 50, 114, 114, 614, 614, 746, 878, 879, 879, 1147, 1148, 1148, 1266, 1266, 1393, 1499, 1490; תשע״א, 97, 272, 434, 620, 685, 868, 869, 977, 978, 979, 1150; תשע״ב, 200, 518, 528, 529, 687, 999, 1079, 1141, 1390, 1521, 1632, 1707; תשע״ג, 200, 211, 390, 593, 645, 646, 820, 882, 1211, 1212, 1213, 1374, 1535, 1615; תשע״ד, 26, 26, 303, 1056, 1056, 1119, 1200, 1586, 1626, 1626, 1698, 1701, 1723, 1759; תשע״ה, 334, 793, 950, 1217, 1222, 1846, 1887, 1904; תשע״ו, 174, 514, 516, 732, 776, 797, 1050, 1575, 1694, 2266; תשע״ז, 43, 329, 442, 596, 724, 764, 997, 1177, 1646, 1752, 1752; תשע״ח, 124, 187, 234, 236, 312, 784, 954, 1030, 1081, 1812, 1876, 2067, 2067, 2186, 2254, 2628, 2689; תשע״ט, 366, 366, 498, 1347, 1512, 2294, 2994, 3338, 4008, 4012, 4020, 4034, 4035; תש״ף, 138, 224, 224, 320, 418, 638, 766, 852, 860, 978, 1002, 1048, 1050, 1376, 1592, 1878, 1932; תשפ״א, 8, 544, 926, 1426, 1440, 1440, 1540, 1540, 1722, 2264, 2562, 2780, 2916, 3358 3850; תשפ״ב, 134, 894, 1082, 1134, 1442, 1528, 1712, 2668, 2966, 3336; תשפ״ג, 24, 240, 324, 396, 1056, 1166, 1168, 1218, 2118; תשפ״ד, 86, 102, 164, 288, 682, 704, 704, 740, 1520, 1562, 1856, 1928, 2270, 2458, 2986, 3394.
עדכון סכומים: ק״ת תשמ״ה, 1856; תשמ״ו, 248; תשמ״ט, 1182, 1336; תש״ן, 329, 916; תשנ״א, 494, 638, 1114; תשנ״ב, 715, 1412; תשנ״ג, 338, 1026; תשנ״ד, 615, 1241, 1310; תשנ״ה, 662, 1702, 1712; תשנ״ו, 535, 1470, 1494; תשנ״ז, 370, 972; תשנ״ח, 367, 504, 1123; תשנ״ט, 337; תש״ס, 339, 813; תשס״א, 1004; תשס״ב, 451, 1206; תשס״ג, 534; תשס״ו, 623; תשס״ז, 692; תשס״ח, 841; תשס״ט, 634; תש״ע, 817; תשע״א, 739; תשע״ב, 980; תשע״ג, 806; תשע״ד, 1006; תשע״ה, 1036; תשע״ו, 1056; תשע״ז, 696; תשע״ח, 982; תשע״ט, 2297; תש״ף, 588; תשפ״א, 2050; תשפ״ב, 2054; תשפ״ג, 1738; תשפ״ד, 1036, 1738.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 2, 4, 8, 12, 19ב, 23 ו־24 לפקודת התעבורה (להלן – הפקודה), סעיפים 14(א) ו־2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, וסעיף 3 לפקודת התעבורה (תיקון), תש״ט–1948, אני מתקין תקנות אלה ומצווה לאמור:
תוכן עניינים
[תיקון: תש״ל־3]
חלק א׳: כללי
[תיקון: תש״ל־3, תשע״ח־11]
פרק ראשון: פרשנות
הגדרות [תיקון: תש״ל־3, תשל״א־2, תשל״ב־4, תשל״ה־4, תשל״ה־7, תשל״ו־2, תשל״ו־3, תשל״ח־2, תשל״ח־3, תשל״ח־4, תש״ם־7, תשמ״ב־2, תשמ״ב־4, תשמ״ה, תשמ״ו, תשמ״ז, תשמ״ח, תשמ״ט־2, תשמ״ט־5, תשמ״ט־6, תשמ״ט־7, תשנ״א, תשנ״א־11, תשנ״ב־3, תשנ״ב־8, תשנ״ג־10, תשנ״ד, תשנ״ד־3, תשנ״ד־6, תשנ״ה־4, תשנ״ו־7, תשנ״ח, תשנ״ט־7, תש״ס־3, תשס״א־4, תשס״א־5, תשס״ב, תשס״ה־4, תשס״ה־6, תשס״ה־7, תשס״ה־14, תשס״ה־18, תשס״ו־8, תשס״ו־9, תשס״ו־14, תשס״ו־18, תשס״ז־4, תשס״ז־5, תשס״ז־10, תשס״ח־3, תשס״ח־4, תשס״ח־7, תשס״ח־9, תשס״ט־11, תשס״ט־14, תש״ע־6, תשע״א, תשע״ב־9, תשע״ג־11, תשע״ד־6, תשע״ד־12, תשע״ה־2, תשע״ה־4, תשע״ו־5, תשע״ו־7, תשע״ז־3, תשע״ז־6, תשע״ח־3, תשע״ח־8, תשע״ח־9, תשע״ט־8, תשפ״א־11, תשפ״א־14, תשפ״ב־4, תשפ״ג־7, תשפ״ג־9, תשפ״ד־9, תשפ״ד־16]
בתקנות אלה –
”אוטובוס“ – רכב מנועי המיועד להסעת 8 אנשים או יותר, נוסף על הנהג, ושצויין ברשיון הרכב כאוטובוס;
”אוטובוס זעיר“ – אוטובוס שנתקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא מיועד לפי מבנהו להסעת עד תשעה עשר נוסעים בנוסף לנהג;
(2)
מותקן בו מרכב תקני;
(3)
משקלו הכולל המותר אינו עולה על 5,000 ק״ג;
(4)
הוא מצוין ברשיון הרכב כאוטובוס זעיר או כאוטובוס זעיר ממוגן, לפי הענין;
”אוטובוס פרטי“ – אוטובוס שאינו רכב ציבורי;
”אוטובוס ציבורי“ – רכב ציבורי שהוא אוטובוס;
”אופנוע“ – רכב מנועי בעל שני גלגלים המורכבים זה אחרי זה, בין שחובר אליו רכב צדי ובין אם לאו;
”אופנוע להגשת עזרה ראשונה“ – אופנוע שהתקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא בעל מנוע שהספקו לא יפחת מ־12 קילוואט (16 כוח סוס);
(2)
הוא נושא עמו דרך קבע ציוד להגשת עזרה ראשונה;
(3)
ניתן לגביו אישור מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו;
(4)
ניתן לגביו ולגבי הארגז שבו נישא הציוד להגשת עזרה ראשונה, אישור של אגף הרכב במשרד התחבורה;
(5)
צוין ברישיונו כאופנוע להגשת עזרה ראשונה;
”אופניים עם מנוע עזר“ – אופניים בעלי שני גלגלים המורכבים זה אחר זה, שמותקן בהם מנוע חשמלי, ושהתקיימו בהם כל אלה:
(1)
ההספק המרבי של המנוע אינו עולה על 250 וואט;
(2)
המנוע החשמלי מופעל באמצעות דוושות האופניים;
(3)
כוח המנוע יורד עם העלייה במהירות האופניים ומפסיק את פעולתו כאשר מהירות האופניים עולה על 25 קמ״ש;
(4)
מותקן בהם:
(א)
צופר או פעמון;
(ב)
פנס קדמי בעל תאורה לבנה בהתאם לתקנה 132(1);
(ג)
פנס אחורי בעל תאורה אדומה בהתאם לתקנה 132(2);
(ד)
מחזירי אור בצבע צהוב על דוושות האופניים בהתאם לתקנה 132(3);
(ה)
מחזיר אור מאחור בהתאם לתקנה 130(3);
(5)
אם הם אופניים שנרכשו לפני יום ג׳ בתמוז התשע״ד (1 ביולי 2014) (להלן בתקנה זו ובסימן ב׳3 בפרק השני – המועד הקובע) –
(א)
הם עומדים בדרישות תקן אירופי EN 15194 (להלן – התקן האירופי), העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים בשעות עבודתו הרגילות ומשקלם הכולל אינו עולה על 30 ק״ג;
(ב)
לא מורכבת בהם מצערת המאפשרת שליטה רציפה בהספק המנוע באמצעות היד;
(6)
אם הם אופניים שנרכשו במועד הקובע או לאחריו –
(א)
הם עומדים בדרישות תקן רשמי ת״י 15194 – אופניים: ”אופניים עם מנוע עזר חשמלי – דרישות בטיחות ושיטות בדיקה“ (להלן – התקן הרשמי), כתוקפו מזמן לזמן, שעותק שלו מופקד לעיון הציבור במשרדי מכון התקנים הישראלי, והפניה אליו מצויה באתר האינטרנט של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים שכתובתו www.mot.gov.il; בהעדר הפניה כאמור לא יהיה תוקף לתקן הרשמי לעניין תקנות אלה;
(ב)
מורכבת בהם מצערת המאפשרת שליטה רציפה בהספק המנוע באמצעות היד, המפסיקה את פעולתה במהירות העולה על 6 קמ״ש;
(7)
הם מסומנים בתווית בהתאם לדרישות התקן האירופי והתקן הרשמי כאמור בפסקאות (5)(א) ו־(6)(א), לפי העניין;
”אורך כולל“ – המרחק בין הנקודה הקיצונית שבחזית הרכב לנקודה הקיצונית שבחלקו האחורי, כשהוא נמדד בין שני משטחים העוברים דרך הנקודות האמורות וניצבים לציר המרכזי;
”אזור מיתון תנועה“ – אזור שבו המהירות המרבית המותרת אינה עולה על 30 קמ״ש והוא מסומן בתמרור 222 בכניסה אליו ובתמרור 223 ביציאה ממנו;
”אזור קנס מוגדל“ – מקום האסור לחנייה או לעצירה של רכב שלגביו נקבע שיעור קנס מוגדל על פי צו לפי סעיף 30 לפקודה וסומן בשלט שבו צויין ”קנס מוגדל“;
”אמבולנס“ – רכב מנועי המיועד לפי מבנהו להסעה בשכיבה של הנזקקים להשגחה או טיפול רפואי בזמן הנסיעה ואשר ניתן לגביו אישור מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו או להסעה של בעלי־חיים חולים או פצועים ואשר ניתן לגביו אישור מאת מנהל משרד החקלאות ופיתוח הכפר או מטעמו;
”אתר תשתית“ – אתר לא מאויש שבו מצוי מיתקן המשמש תשתית ציבורית, לרבות תשתיות מים, חשמל, תקשורת, גז, מסילת ברזל וכבישים ואשר לא נעשית בו פעילות בידי אדם למעט תחזוקה;
”בוחן“ – אדם שנתמנה בכתב על ידי רשות הרישוי להיות בוחן לענין הפקודה והתקנות לפיה, כולן או מקצתן;
”בעלי־חיים“ – בהמות וחיות בית, למעט כלבים, חתולים ועופות בית;
”גובה כולל“ – המרחק מפני הדרך עד הנקודה הגבוהה ביותר של הרכב שאינו עמוס, לרבות סולמות וכל מיתקן, מכשיר או דבר אחר המחובר אליו;
”גורר“ – רכב מנועי מסחרי המותקן ומיועד לגרירת גרור, ושצויין ברשיון הרכב כגורר;
”גלגינוע“ – התקן דו־גלגלי או תלת־גלגלי שמותקן בו מנוע חשמלי, עומד בתקן ישראלי 6230 ”גלגינוע (קורקינט חשמלי) – דרישות בטיחות ושיטות בדיקה“ (להלן – תקן גלגינוע), כתוקפו מזמן לזמן, שעותק שלו מופקד לעיון הציבור במשרדי מכון התקנים הישראלי, והפניה אליו מצויה באתר האינטרנט של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים שכתובתו www.mot.gov.il, ואשר התקיימו בו כל אלה:
(1)
הספקו המרבי של המנוע אינו עולה על 250 וואט;
(2)
המנוע מופעל באמצעות מצערת יד;
(3)
המנוע מפסיק את פעולתו כאשר מופעלים הבלמים;
(4)
מהירותו המרבית אינה עולה על 25 קמ״ש;
(5)
משקלו העצמי של ההתקן לא עולה על 30 ק״ג;
”גרור“ – רכב שאינו רכב מנועי, המיועד לפי מבנהו להיגרר על ידי רכב מנועי מאחוריו, בין שהוא משמש ובין שאינו משמש להובלה, למעט רכב צדי;
”דיפרנציאל“ – מחלק כוח ותנועה שהרכיב יצרן רכב בתהליך ייצורו, המאפשר רדיוס סיבוב והעברת כוח הנעה בין גלגלים שונים באותו סרן כהגדרתו בתקנה 266;
”דרך מהירה“ – דרך שאיננה דרך עירונית, יש בה שני כבישים לפחות המיועדים לתנועת כלי רכב מנועיים בלבד, בני שני נתיבים לפחות לכל כיוון נסיעה, בין הכבישים מפריד שטח הפרדה, אין גישה לדרך מחצרים סמוכים ואין בה מפגשי מסילת ברזל או צמתים פרט להתמזגויות כבישים, ובכניסה לדרך מוצב תמרור המורה על ”דרך מהירה“;
”דרך עירונית“ – כל דרך בתחום המצוי בשטח שיפוטה של רשות מקומית או רשויות מקומיות הגובלות זו בזו ואשר בכניסה לאותו תחום מוצב תמרור שמשמעו ”כניסה לתחום דרך עירונית“, ועד למקום שבו מוצב תמרור שמשמעו ”קצה תחום דרך עירונית“;
”הסדר תנועה“ – תמרור וכל סימן או אות, או התקן בנוי, סלול או מוצב כדין בדרך או מופעל בה, לרבות כל עצם אחר המוצב בתחום הדרך, המיועד להסדיר את התנועה ואת אופן השימוש בדרך;
”הסעת תלמידים“ – הסעה בשכר של ילדים לבית ספר כהגדרתו בסעיף 70ג(ד) לפקודה או לפעילות מאורגנת בעבור ילדים, או חזרה מהם, למעט בנסיעה בקו שירות, או הסעה לפי חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות, התשנ״ד–1994; לענין זה, ”ילדים“ – מי שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים;
”זוטובוס“ – מונית שנתקיימו בה כל אלה:
(1)
מותקן בה מרכב אחוד עם חלונות;
(2)
משקלה הכולל המותר עולה על 2,200 ק״ג ואינו עולה על 3,500 ק״ג;
(3)
גובהה אינו פחות מ־175 ס״מ מפני הקרקע עד לנקודה הגבוהה ביותר שבגג המרכב, למעט כל חלק, מיתקן או תוספת שנקבעו על הגג שלא בידי היצרן בתהליך ייצורו של הרכב;
(4)
מותקנים בה, לרוחב המרכב, עד עשרה מקומות ישיבה לנוסעים, בנוסף למושב הנהג, ומספר הנוסעים צויין ברשיון הרכב;
”זמן תאורה“ – זמן הלילה וכן זמן אחר שבו הראות לקויה מחמת תנאי מזג האויר או מחמת סיבות אחרות;
”חומר מסוכן“ – כהגדרתו בתקנות שירותי הובלה, התשס״א–2001;
”חניה“ – העמדת רכב לזמן כל שהוא, שלא לשם העלאת אנשים או הורדתם או טעינת מטען או פריקתו מיד, בלי הפסקות, בין שיש ברכב נהג או אנשים או מטען ובין שאין;
”טיולית“ – רכב מנועי שנתקיימו בו כל אלה:
(1)
מותקן בו מרכב שאינו מרכב אחוד;
(2)
משקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק״ג;
(3)
(נמחקה);
(4)
מספר הנוסעים שמותר להסיע בו צוין ברשיון הרכב;
(5)
אם הרכב נרשם לראשונה לאחר כ״ב בטבת התשמ״ט (30 בדצמבר 1988) – מורכב בו מרכב תקני;
(6)
הוא מצוין ברשיון הרכב כטיולית;
”טרקטור“ – רכב מנועי המיועד לפי מבנהו לגרירה ולביצוע עבודות, שצויין ברשיון הרכב כטרקטור;
”טרקטור משא“ – טרקטור שנתקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא נע על 4 גלגלים לפחות;
(2)
משקלו הכולל המותר לא עולה על 1,800 ק״ג;
(3)
ההיגוי שבו נעשה באמצעות הגה;
(4)
הוא מצויד בדיפרנציאל בכל סרן;
(5)
הוא בעל משטח הטענה שהרכיב היצרן בתהליך ייצורו, המיועד לגרירה והובלת טובין, שרוחבו לא יפחת ממטר ולא יעלה על רוחב הרכב כפי שתוכנן על ידי היצרן ואורכו לא יפחת מ־80 ס״מ;
(6)
הספק מנועו המרבי יהיה כאמור בתקנה 363ג(1);
(7)
הוא מיועד לגרירה ולהובלת טובין;
(8)
משקלו העצמי לא יפחת מ־400 ק״ג;
(9)
הוא מיועד להסעת נהג ונוסע אחד בלבד לצד הנהג;
(10)
הוא בעל מרווח גחון שלא יפחת מ־15 ס״מ;
(11)
הוא מצויד בהילוך כוח;
(12)
הוא צוין ברישיון הרכב כטרקטור משא;
”טרקטורון“ – רכב שיצרנו הגדיר אותו כרכב שטח (All Terrain Vehicle) ומתקיימים בו כל אלה:
(1)
הוא נע על ארבעה גלגלים לפחות;
(2)
אופן הישיבה עליו הוא כשרגלי הנהג והנוסע משני צדי המושב;
(3)
ההיגוי שבו נעשה באמצעות כידון;
(4)
הוא מיועד להסעה של עד שני נוסעים כולל הנהג;
(5)
ברכב בעל מנוע בעירה פנימית – נפח מנועו אינו עולה על 1,500 סמ״ק;
(6)
הוא צוין ברישיון הרכב כטרקטורון;
”יבואן מסחרי“ – כהגדרתו בחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע״ו–2016 (להלן – חוק רישוי שירותים);
”יחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים“ – מיתקן הנעה קדמי לכיסאות גלגלים, המונע באמצעות מנוע חשמלי, שהתקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא מיועד להתקנה ולחיבור בחזית כיסאות גלגלים;
(2)
ההיגוי שבו נעשה באמצעות כידון או מוט היגוי בלבד;
(3)
הספק המנוע החשמלי אינו עולה על 400w (וואט);
(4)
מהירות נסיעתו המרבית, שנקבעה בידי יצרנו, אינה עולה על 12 קילומטר לשעה;
”ימין או שמאל“ – צד ימין או צד שמאל ביחס לכיוון תנועתו של הרכב אם הוא בתנועה, או ביחס לחזית הרכב אם אינו בתנועה;
”כביש“ – חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שנסלל או שופר לשם כך, או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו, למעט שולי הדרך;
”כביש חד־סטרי“ – כל כביש שתנועת כלי רכב מותרת בו בכיוון אחד בלבד;
”כושר נשיאה“ – משקל המשאות הניתנים להרמה ולשינוע על ידי מלגזה, לפי קביעת יצרן הרכב בהליך ייצורה;
”כלוב“ – מיתקן המיועד להגנה על הנוסעים ברכב שטח או בטרקטור משא שהוא אחד מאלה:
(1)
מיתקן הבנוי משתי קשתות המחוברות למרכב הרכב באמצעות שתי קורות לפחות, העומדות בעומס קבוע בלא עיוות בתצורתם כתוצאה מהעומס כאמור;
(2)
מיתקן הבנוי מקשת אחת המחוברת למרכב הרכב מאחורי מושב הנהג לרוחב הרכב, שהותקנה ברכב בידי יצרן הרכב בתהליך ייצורו;
”כסא גלגלים לנכה“ – (בוטלה);
”לילה“ – פרק זמן שבין תום רבע שעה לאחר שקיעת השמש לבין תחילת רבע שעה לפני זריחתה;
”מדרכה“ – חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו;
”מהנדס תנועה ותחבורה“ – מהנדס כהגדרתו בחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי״ח–1958, שהוא בעל ותק מקצועי של 7 שנים לפחות בתחום הנדסת תנועה ותחבורה, הרשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים כהגדרתו בחוק האמור, בענף הנדסה אזרחית באחד לפחות מהמדורים שלהלן:
(1)
מדור ”מבנים“;
(2)
מדור ”תחבורה“;
(3)
מדור ”תעבורה“;
(4)
מדור ”כבישים ומסלולים“;
”מחלף“ – מפגש דרכים במפלסים שונים הכולל את הדרכים המחברות בין המפגש;
”מונית“ – (נמחקה);
”מוצר תעבורה“ – כהגדרתו בחוק רישוי שירותים;
”מטען בתפזורת“ – מטען שעלול להישפך או לזלוג מהרכב בעת הובלתו, לרבות מטען שבהובלתו עלול להתאבך אבק או לרחף אל מחוץ לרכב המוביל;
”מכונה נגררת“ – מכונה בין שהיא מופעלת בכוח מיכני ובין אם לאו שאינה מיועדת להובלה ושאינה מסוגלת לנוע בכוח עצמה ומיועדת להיגרר;
”מכונה ניידת“ – רכב מנועי שלפי מבנהו מיועד לביצוע עבודות ואינו מיועד לגרירה;
”מכונה ניידת רגלית“ – מכונה ניידת שהתקיימו בה שני אלה:
(1)
מכוונת בידי אדם האוחז בה;
(2)
אינה מיועדת, על פי המבנה שלה, להסעת נהג או נוסעים על גביה;
”מלגזה“ – מכונה ניידת בעלת תורן או זרוע שליפה, שלהם מחובר מזלג או התקן אחר המיועדים להרמה ולשינוע של משאות, אשר צוינה ברישיונה כמלגזה;
”מנהל אגף הרכב“ – מי שמונה להיות מנהל אגף הרכב ושירותי תחזוקה במשרד התחבורה;
”מנהרה“ – דרך העוברת מתחת לכביש או מסילה, או מעבר תת־קרקעי אחר המיועד למעבר רכב, שלפניו הוצב תמרור המציין אותה;
”מסגרת בטיחות אחורית“ – (נמחקה);
”מספר שלדה“ – המספר שהטביע יצרן הרכב בעת ייצורו בשלדת הרכב, ובהעדר שלדה – במרכב;
”מעבדה מוסמכת“ – כהגדרת מעבדה מוסמכת לרכב בחוק רישוי;
”מעבר חציה“ – חלק הכביש המסומן כמיועד לחצייתו על ידי הולכי רגל;
”מפגש מסילת ברזל“ – מקום שדרך ומסילת ברזל חוצים זו את זו במפלס אחד והוא מסומן בתמרור שנקבע לכך;
”מפעל“ – מפעל בעל רישיון לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש״ל–1970;
”מפעל בודק“ – מפעל לבדיקת רכב לאחר תאונה שהורשה לכך לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש״ל–1970;
”המפקח על התעבורה“ – (נמחקה);
”מרכב אחוד“ – מרכב קשיח המותקן ברכב בתהליך ייצורו בין אם מחובר לשלדת הרכב (composite body) ובין אם הוא מרכב מסגרת (chassisless frame body) שחללו הפנימי תוכנן על ידי יצרן הרכב כך שיכלול תא נהג, מושבי נוסעים ומשטח הטענה פנימי למטען;
”מרכב תקני“ – מרכב מסוג כאמור בחלק ג׳ בתוספת השניה;
”משקל כולל מותר“ – המשקל העצמי בתוספת משקל האנשים והמטען שהתירה רשות הרישוי לרכב הנדון להסיע או להוביל;
”משקל עצמי“ – משקל הרכב ללא מטען וללא נהג, לרבות משקל כל אבזרי הרכב ומשקל הדלק, המים והשמן שבו;
”משרד התחבורה“ – משרד התחבורה והבטיחות בדרכים;
”מתן זכות קדימה“ – מתן אפשרות לעוברי דרך אחרים שלהם נקבעה זכות קדימה, להתקדם בדרך בלי לעצור, להמתין, לשנות את מהירותם או לסטות מקו התקדמותם;
”נכה“ –
(א)
אדם שרופא ממשלתי או רופא מוסמך ראשי שנתמנה בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות הנכים (טיפול רפואי), התשי״ד–1954, או רופא מוסמך ראשי שנתמנה בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות נכי המלחמה בנאצים (טיפול רפואי), התשט״ו–1955, אישר לגביו בכתב אחת משתי אלה:
(1)
שהוא נכה הזקוק לרכב כאמצעי תנועה בגלל רגליו הנכות;
(2)
שדרגת נכותו מגיעה ל־60% לפחות ותנועתו בדרכים בלי הרכב האמור עלולה לערער את מצב בריאותו;
ואם לא יכול היה לקבל אישור מאחד הרופאים האמורים – רופא שהסמיכה לכך רשות הרישוי אישר לגביו בכתב כי מתקיים בו האמור בפסקאות משנה (1) או (2);
(ב)
”עיוור“ – מי שהוא נזקק מחמת עיוורון כאמור בתקנה 4 לתקנות שירותי הסעד (מבחני נזקקות), התש״ל–1970;
(ג)
אדם שרופא מוסמך קבע שהוא מוגבל בהליכה וזקוק לכסא גלגלים לנכה;
”נעלי בטחון“ – טריזים בצורת משולש ישר־זווית המיועדים למניעת תזוזה מקרית של רכב;
”נתמך“ – גרור הבנוי כך שחלקו הקדמי נח על תומך;
”נתיב“ – חלק מרחבו של כביש, בין שסומן ובין שלא סומן, המספיק לתנועת טור אחד של כלי רכב, למעט רכב הנע על שני גלגלים;
”סוחר ברכב מיבואן“ – כהגדרתו בחוק רישוי שירותים;
”סוחר ברכב שאינו רכב מיבואן“ – כהגדרתו בחוק רישוי שירותים;
”עגלת יד“ – עגלה המוסעת בדרך בכוח גופו של אדם וכל מיתקן או מכונה הנעים על גלגלים ומוסעים כאמור, למעט עגלת ילדים ועגלת חולים;
”עובר דרך“ – המשתמש בדרך לנסיעה להליכה לעמידה או לכל מטרה אחרת;
”עמעום“ – כיבוי האור הגבוה בפנסי החזית, והדלקת האור הנמוך, כמשמעותם בתקנה 334;
”פנס תאורת יום (DRL – Daytime Running Lamps)“ – פנס המותקן בחזית הרכב המיועד לשיפור נראות הרכב בנסיעה ביום;
”פקודת הביטוח“ – פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש״ל–1970;
”צומת“ – השטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על ידי קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או על ידי הארכתם המדומה;
צומת אינו כולל –
(1)
התמזגות כבישים בדרך מהירה;
(2)
שטח המתהווה על ידי פגישה של כביש עם כניסה ויציאה לחצרים, או עם דרך גישה לבית, למגרש חניה, לתחנת דלק או למפעל, אלא אם סומן אחרת בתמרור;
(3)
התמזגות בכביש חד־סיטרי שבו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה ושלפניה הוצב תמרור א–20;
”ציוד חריג“ – רכב שמידותיו או משקלו הכולל המותר עולים על המותר לפי התקנות;
”קו עצירה“ – קו לרוחב כביש או בחלק מרחבו, המסמן גבול לשם עצירת רכב סמוך לרמזור או לתמרור עצירה או לפני מפגש מסילת ברזל, או במקום שבו שוטר מכוון את התנועה;
”קו שירות“, לענין אוטובוס ציבורי – הקו למהלך האוטובוס כפי שנקבע בתעריף המאושר, ברשיון או בתקנות שהותקנו על פי הפקודה, ולענין מונית – הקו למהלך המונית בנסיעת שירות שנקבע ברשיון השירות או בתקנות;
”קלנועית“ – רכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי שנתקיימו בו כל אלה:
(1)
רוחבו הכולל אינו עולה על מטר אחד;
(2)
ההיגוי שבו נעשה באמצעות כידון או מוט היגוי בלבד;
(3)
הוא מיועד לנוסע אחד או שניים בלבד;
(4)
מהירות נסיעתו המרבית המתוכננת על ידי יצרנו אינה עולה על 12 קילומטר לשעה;
(5)
הוא עומד בדרישות תקן ישראלי ת״י 1279 חלק 2 כיסאות גלגלים: כיסאות גלגלים מונעים חשמלית קלנועיות והמטענים שלהם;
(6)
הוא עומד בדרישות טכניות נוספות המפורטות בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד;
”קלנועית ביטחון“ – רכב מנועי בעל שלושה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי שהתקיימו בו כל אלה:
(1)
רוחבו הכולל אינו עולה על מטר אחד;
(2)
ההיגוי שבו נעשה באמצעות כידון;
(3)
הוא מיועד לנוסע אחד בלבד בעמידה;
(4)
משקלו העצמי אינו פחות מ־140 ק״ג;
(5)
משקלו הכולל אינו פחות מ־240 ק״ג;
(6)
הוא מצויד במערכת בלימה הידראולית המורכבת על שני גלגלים לפחות;
(7)
מהירות נסיעתו המרבית המתוכננת על ידי יצרנו אינה עולה על 16 קילומטר לשעה;
(8)
הוא עומד בתנאי היבוא לפי פקודת היבוא והיצוא, התשל״ט–1979, או בתנאים לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור רכב והרכבתו), התשכ״ז–1967, לפי העניין;
(9)
הוא רכב של משטרת ישראל או בשימושה או רכב שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון;
”קצין משטרה“ – מפקד משטרת מחוז או ראש מחלקת תנועה במטה הארצי של משטרת ישראל או נציגם לענין הנדון;
”רוחב כולל“ – רחבו של הרכב כשהוא נמדד בין שני משטחים אנכיים מקבילים העוברים דרך הנקודות הקיצוניות של הרכב משני צדדיו, למעט מראת תשקיף ומחוון־כיוון;
”הרופא המוסמך“ – כמשמעותו בסעיף 55א לפקודה;
”רחוב משולב“ – דרך המיועדת למשחקי ילדים, להולכי רגל ולרכב ואשר בכניסה אליה הוצב תמרור המורה על רחוב משולב;
”רכב איטי“ – רכב מנועי שלגביו נקבעה מהירות מקסימלית שאינה עולה על 40 קמ״ש על ידי רשות הרישוי ברשיונו של הרכב או בתקנות אלה;
”רכב אספנות“ – אופנוע, רכב נוסעים פרטי, אוטובוס, רכב עבודה, רכב חילוץ ורכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 12,000 ק״ג, שמלאו 30 שנים משנת ייצורו ואשר צוין ברשיון הרכב כרכב אספנות;
”רכב ביטחון“ – כל אחד מאלה, כשהם מפיצים בפנס מיוחד אור מהבהב ומשמיעים אות אזעקה בסירנה:
(1)
אמבולנס של מגן דוד אדום או אמבולנס שניתן לגביו אישור הפעלה למתן שירותי רפואה דחופים מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו;
(2)
אופנוע להגשת עזרה ראשונה שניתן לגביו אישור הפעלה למתן שירותי רפואה דחופים מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו;
(3)
רכב של משטרת ישראל;
(4)
רכב של צבא ההגנה לישראל;
(5)
רכב שמשמש את שירות בתי הסוהר לאחד מאלה (להלן – רכב שב״ס מבצעי):
(א)
למשימות מבצעיות ובלבד שניתן לגביו אישור על כך מאת נציב בתי הסוהר או מטעמו;
(ב)
לליווי של אסירים או עצירים;
(6)
רכב לכיבוי שריפות;
(7)
רכב שיטור משולב, ובלבד שמצוי בו שוטר;
(8)
רכב מסוים שרשות הרישוי אישרה אותו לכך;
”רכב בטיחותי“ – כהגדרתו בחוק הסעה בטיחותית לילדים נכים, התשנ״ד–1994;
”רכב המיועד לניסוי“ – רכב מנועי הנמצא בתהליך פיתוח ומיועד לבחינה ולניסוי ואשר צוין ברישיון הרכב כרכב ניסוי;
”רכב זעיר“ (Quadricycle) – רכב אשר מסווג על פי התקינה האירופית כסוג רכב L7e-A2 או L7e-CU או L7e-CP, ושהתקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא נע על 4 גלגלים;
(2)
(נמחקה);
(3)
הוא מיועד להסעת נהג ונוסע נוסף בלבד או מטען;
(4)
הספק מנועו אינו עולה על 15KW;
”רכב לתחבורה קלה“ – אופניים עם מנוע עזר או גלגינוע;
”רכב חילוץ“ – רכב מנועי המיועד לפי מבנהו לביצוע עבודות חילוץ וגרירה או גרירה נשלטת של רכב שיצא מכלל פעולה, שמורכב עליו באופן קבוע ציוד לביצוע העבודות ושצויין ברשיונו כרכב חילוץ;
”רכב חשמלי“ – רכב מנועי המונע במנוע חשמלי;
”רכב להסעת תלמידים“ – אוטובוס פרטי או רכב ציבורי המיועד לפי מבנהו לשמש להסעת תלמידים, שהתקיימו בו הדרישות המתייחסות לפנסי סימון ואיתות, חגורות בטיחות ושילוט, כפי שקבע השר לענין זה, המופקדות לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד, ושצוין ברישיונו שרשאי הוא לשמש כרכב להסעת תלמידים;
”רכב מדברי“ – רכב ציבורי בעל הנעה קדמית ואחורית שמורכב בו מרכב תקני ושצויין ברשיון הרכב כרכב מדברי;
”רכב מורכב“ – תומך שמצורף אליו נתמך;
”רכב מחובר“ – רכב מנועי שמצורף אליו גרור;
”רכב מיושן“ –
(1)
רכב, למעט טרקטור, גרור ואוטובוס, שבמועד חידוש רשיונו מלאו תשע עשרה שנים משנת ייצורו;
(2)
אוטובוס שבמועד חידוש רשיונו מלאו חמש עשרה שנים משנת ייצורו;
”רכב מסחרי אחוד (delivery van)“ – (נמחקה);
”רכב מסחרי בלתי אחוד (pick up)“ – (נמחקה);
”רכב פרטי דו שימושי“ (double purpose)" – (נמחקה);
”רכב נוסעים פרטי“ – רכב מנועי פרטי המיועד להסיע נוסעים אשר צוין ברישיון הרכב שלו סיווג ראשי M1;
”רכב סיור“ – רכב ציבורי המיועד להסיע עד שמונה נוסעים מלבד הנהג ואשר צוין ברשיון הרכב כרכב סיור;
”רכב צדי“ – מיתקן להובלת אדם או מטען, המורכב על גלגל והמחובר לאופנוע מצדו;
”רכב שטח“ – רכב מנועי המיועד לפי מבנהו לנוע בדרכי עפר בלבד, ואשר התקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא נע על 4 גלגלים לפחות;
(2)
נפח מנועו אינו עולה על 2,000 סמ״ק;
(3)
משקלו העצמי אינו עולה על 1,300 ק״ג;
(4)
ההיגוי שבו נעשה באמצעות הגה;
(5)
הוא מיועד להסעת נהג ומספר נוסעים, כפי שקבע היצרן;
(6)
מורכבים בו בתהליך הייצור צמיגים בעלי לחץ אוויר נמוך;
(7)
הוא צוין ברישיון הרכב כרכב שטח;
”רכב שיטור משולב“ – רכב המופעל על ידי רשות מקומית ומשטרת ישראל, שאושר על ידי ראש מחלקת התנועה של משטרת ישראל ושצוין ברישיונו כרכב שיטור משולב;
”רכינוע“ – רכב מנועי בעל זוג גלגלים המחוברים בציר אחד המונע באמצעות מנוע חשמלי שנתקיימו בו כל אלה:
(1)
רוחבו הכולל אינו עולה על 90 ס״מ;
(2)
ההיגוי, העצירה והייצוב שלו נעשים באמצעות הטיית הגוף ומערכת ייצוב גירוסקופית חשמלית;
(3)
הוא מיועד לנוסע אחד בלבד;
(4)
מהירותו המרבית המתוכננת בידי היצרן אינה עולה על 13 קילומטר לשעה;
(5)
משקלו העצמי אינו עולה על 60 ק״ג;
(6)
משקלו הכולל המותר אינו עולה על 160 ק״ג;
(7)
הוא קיבל אישור ממעבדה מוסמכת לכך שהוא עומד בדרישות טכניות המפורטות בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב שבמשרד התחבורה, בשעות העבודה הרגילות של המשרד ובאתר האינטרנט שלו, בענינים כמפורט להלן:
(א)
יציבות;
(ב)
נראות;
(ג)
מניעת החלקה;
”רשות תימרור מרכזית“ – המפקח על התעבורה שמונה לכל שטח המדינה או אדם שהמפקח אצל לו בהודעה ברשומות מסמכויותיו כרשות תימרור מרכזית, לכל שטח המדינה או לחלק ממנה;
”רשות תימרור מקומית“ – מי שהמפקח על התעבורה שמונה לכל שטח המדינה מינה אותו, בהודעה ברשומות, להיות רשות תימרור מקומית לגבי התחום או המקומות שקבעה;
”רשות תימרור מקומית לניהול תנועה“ – מי שהמפקח הארצי על התעבורה מינה אותו, בהודעה ברשומות, לרשות תימרור מקומית לניהול תנועה, לגבי התחום או המקומות שפורטו במינוי;
”שביל“ – דרך או חלק מדרך שאינו כביש שהוקצה לסוג עוברי דרך;
”שול הדרך“ – השטח שאין לצדו מדרכה הסמוך לשפת הכביש, עד לרוחב של ארבעה מטרים או עד לקצה תעלת ניקוז, כאשר דופן התעלה מצוי פחות מארבעה מטרים משפת הכביש;
”שטח הפרדה“ – כל מבנה, אי תנועה, סימון שטח על פני הדרך, גינה, שטח לא סלול וכיוצא באלה, המחלקים את הדרך לארכה;
”שטח הפרדה בנוי“ – שטח הפרדה המחלק את הדרך לאורכה באמצעות התקן מוגבה מעל הכביש כגון אבן שפה מוגבהת, מעקה בטיחות או צמחיה;
”שנת ייצור“ – (נמחקה);
”תומך“ – רכב מנועי המיועד לתמוך ולגרור נתמך;
”תלת אופנוע“ – רכב מנועי הנע על שלושה גלגלים ואשר צויין ברשיונו כתלת אופנוע או תלת קטנוע ובלבד שמשקלו העצמי אינו עולה על 550 ק״ג ואינו מיועד להובלת טובין;
”תעודה“ – רשיון, היתר, אישור או פטור;
”תמרור“ – כל סימון, אות או איתות לרבות רמזור, שקבעה רשות התימרור המרכזית ואשר הוצב או סומן על פי הסמכה או על פי הוראה מאת רשות תימרור כדי להסדיר את התנועה בדרכים או כדי להזהיר או להדריך עוברי דרך;
”תעריף“ – שכר הסעה וכל שירות הכרוך בה, שנקבע בחיקוק או בתנאי רשיון שניתן על פי חלקים ה׳ או ו׳, או רשימת קווי שירות כמשמעותו בתקנה 384 ושכר הנסיעה שנקבע לקו שירות כאמור או לחלק ממנו, הכל לפי הענין;
”תקלת בטיחות סדרתית“ – כהגדרתה בחוק רישוי שירותים.
[תיקון: תש״ל־3]
פרק שני: הוראות כלליות
בקשה לתעודה [תיקון: תש״ל־3]
הוראות תקנות אלה לגבי בקשה לתעודה יחולו גם על בקשה לחידוש התעודה.
הגשת בקשה [תיקון: תש״ל־3]
(א)
כל בקשה לפי תקנות אלה תוגש בכתב לרשות המוסמכת לתת את התעודה או לרשות אחרת שנקבעה (בפרק זה – הרשות), ואם נקבע לבקשה מסויימת טופס לפי תקנות אלה, תוגש הבקשה לפי הטופס כאמור; היתה הבקשה לחידוש התעודה, תצורף אליה התעודה המוחלפת.
(ב)
המבקש ימציא לרשות בבקשתו פרטים, מסמכים, תצלומים, תכניות, הצהרות ופרטים נוספים, כפי שתדרוש, וישיב נכונה על כל שאלה שיישאל בקשר לבקשתו.
סמכויות הרשות לגבי תעודות [תיקון: תש״ל־3]
(א)
הרשות רשאית, לפי שיקול דעתה, לתת תעודה או לסרב לתתה, לחדשה או לסרב לחדשה, ורשאית היא להתנות בה תנאים, להוסיף עליהם או לשנותם, בדרך כלל או לסוג מסויים או למקרה מיוחד, להגביל את תקופת תקפה, להתלותה ולבטלה, זולת אם יש בפקודה או בתקנות אלה הוראה אחרת.
(ב)
תעודה או כל שינוי תנאי או הגבלה בה יינתנו בכתב.
המצאת תעודות לשם רישום שינויים [תיקון: תש״ל־3]
החליטה הרשות על שינוי בתעודה שנתנה, לרבות התנאים וההגבלות שבה, תודיע על כך לבעליה. בעל תעודה שקיבל הודעה כאמור, חייב להמציא את התעודה תוך הזמן הנקוב בהודעה על מנת שהרשות תרשום בה את השינוי.
ביטול תעודות [תיקון: תש״ל־3]
הודיעה הרשות לאדם על ביטול תעודה שנתנה לו או על התלייתה, חייב אותו אדם להחזירה לרשות תוך הזמן הנקוב בהודעה.
פטור לסוגיו [תיקון: תש״ל־3]
מקום שאפשר לתת פטור לפי תקנות אלה יכול שיינתן לאדם או לסוג בני אדם בכלל או למקרה מיוחד, או לסוג של מקרים.
חובה למילוי תנאי תעודות [תיקון: תש״ל־3]
מי שנתנה לו תעודה חייב למלא אחרי התנאים או ההגבלות הכלולים בה, ולא ישתמש בה אדם אלא בהתאם לתנאים או ההגבלות כאמור.
חובת החזקת תעודות [תיקון: תש״ל־3, תשל״ח־4, תשמ״ז, תשנ״ה־4, תשנ״ו־7, תשע״ג־12, תשע״ח־14]
(א)
לא ינהג אדם ברכב אלא אם כן נמצאים אתו כל אלה:
(1)
אחד לפחות מאמצעי הזיהוי המפורטים להלן:
(א)
תעודת זהות שניתנה לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965;
(ב)
דרכון ישראלי תקף שניתן לפי חוק הדרכונים, התשי״ב–1952;
(ג)
רישיון נהיגה תקף שניתן לפי הפקודה, הכולל את תמונת בעל הרישיון;
(ד)
(2)
תעודת ביטוח כמשמעותה בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש״ל–1970;
(3)
כל תעודה שניתנה על פי דין לגבי נהיגתו של אותו אדם או לגבי הרכב שבו הוא נוהג;
(4)
רשימת תנאים שניתנה על פי דין לגבי נהיגתו של אותו אדם או לגבי הרכב שבו הוא נוהג;
(5)
(פקעה).
(ב)
הנוהג ברכב או אדם שיש לו שליטה על הרכב ונמצא בקרבתו יציג כל רשיון או תעודה אחרת, כאמור בתקנת משנה (א), לכל אדם שהורשה לכך על ידי הרשות או לכל שוטר או לבוחן הנושא עמו תעודת בוחן, לפי דרישתם. לא היה בידי נוהג הרכב להציג אותה שעה אחת התעודות האמורות, יציג אותה בעצמו, תוך חמישה ימים, במקום שנקבע על ידם.
(ג)
אדם יחזיק את התעודות כאמור בתקנה זו בכל עת במצב נקי וניתן לקריאה.
תוית ברכב לנוהג חדש [תיקון: תש״ן־4, תשנ״א־11, תשס״ה־18, תשע״ח־3]
(א)
לא ינהג נוהג חדש כמשמעותו בסעיף 12א לפקודה ברכב נוסעים פרטי וברכב מסחרי אחוד שמשקלו הכולל המותר עד 3,500 ק״ג אלא אם כן הוצמדה תוית כאמור בתוספת השניה (בתקנה זו – התוית) בחלון האחורי של הרכב בשוליו התחתונים כך שתיראה לנוהג אחריו.
(ב)
לא ינהג אדם שאינו נוהג חדש, כאמור, כשהתוית מוצמדת לחלון הרכב.
המועד לפעולה [תיקון: תש״ל־3]
מקום שתקנות אלה מטילות על אדם חובה למסור הודעה או לעשות פעולה, תימסר ההודעה או תיעשה הפעולה תוך 15 יום, זולת אם יש בתקנות אלה הוראה מפורשת אחרת.
איסור שינויים בתעודות [תיקון: תש״ל־3]
לא ישנה אדם שאינו מוסמך לכך פרט בתעודה, על ידי כתיבה, שרטוט, מחיקה, טשטוש או הוספה או בכל אופן אחר ולא יחזיק תעודה ששונתה כאמור.
כפל תעודות [תיקון: תש״ל־3, תשל״ז־6, תשס״ג־4, תשפ״א־7]
(א)
רשות הרישוי רשאית לתת כפל תעודה למבקש אשר פנה לרשות ובמועד פנייתו רשאי להחזיק בה, ובלבד ששולמה האגרה לכך.
(ב)
מצא בעל התעודה או מי שהרכב בשליטתו או מי שאחראי לרכב את התעודה המקורית לאחר שקיבל כפל ממנה – יחזיר את הכפל לרשות.
חובה להודיע על שינוי [תיקון: תש״ל־3, תשל״ג־3, תשל״ז־6, תשמ״ו, תשס״ז־11]
(א)
בעל תעודה יודיע על כל שינוי שחל בכל פרט מן הפרטים הרשומים בתעודה וימציא לרשות לפי דרישתה את התעודה לשם רישום השינוי בה; שלחה הרשות לבעל התעודה תעודה נוספת שנכללו בה השינויים, יחזיר בעל התעודה את התעודה הקודמת לרשות.
(א1)
על אף האמור בתקנת משנה (א), על שינוי שחל בכתובת למשלוח דואר, יודיע בעל תעודה שהוא תושב כהגדרתו בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965, לפקיד הרישום כמשמעותו בחוק האמור.
(ב)
בעל רשיון נהיגה שנתגלו אצלו מחלות לב או מגבלות במערכת העצבים, העצמות, הראייה או השמיעה, יודיע על כך מיד במכתב רשום לרשות הרישוי.
הטלת חובה [תיקון: תש״ל־3]
לא נקבע על מי מוטלת חובה בתקנות אלה יראוה כמוטלת על הנהג, על בעל רשיון הרכב, על בעל הרכב, על המחזיק ברכב ועל מי שהשליטה עליו בידו.
תחולת תקנות על רכב משא [תיקון: תשס״ד־2]
חובה או איסור החלים לגבי רכב מסחרי, רכב מסחרי אחוד או רכב מסחרי בלתי אחוד, הקבועים בתקנה מתקנות אלה, יראו אותם כחלים גם לגבי רכב המצוין ברישיונו כרכב משא, רכב משא אחוד או רכב משא בלתי אחוד, לפי הענין.
שימוש בהתאם לרשיון [תיקון: תש״ל־3]
לא ישתמש אדם ברכב באופן השונה מן השימוש הנקוב ברשיון הרכב או בכל תעודה אחרת שניתנה על פי הפקודה או תקנות אלה.
אגרות [תיקון: תשל״ח־2, תשמ״ג־4, תשמ״ד־3, תשס״ג, תשס״ו־15]
(א)
האגרות לפי תקנות אלה יהיו כמפורט בתוספת הראשונה, והן ישתנו ב־1 באפריל של כל שנה (להלן – יום השינוי), לפי השינוי במדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – המדד), בחודש ינואר שקדם ליום השינוי לעומת המדד שפורסם בחודש ינואר בשנה שקדמה לה, ויעוגל לשקל החדש השלם הקרוב.
(ב)
המנהל הכללי של משרד התחבורה יפרסם בהודעה ברשומות את נוסח התוספת הראשונה כפי שתואמה לפי האמור בתקנת משנה (א).
תנאים למתן תעודה או לחידושה [תיקון: תש״ם־3, תשמ״א־6, תשמ״ז, תשס״ה־19]
מקום שתקנה מתקנות אלה מתנה מתן תעודה מאת רשות שהוסמכה לכך (להלן בתקנה זו – הרשות) או חידושה, רשאית היא שלא לתתה למבקש התעודה (להלן – המבקש), להתלותה או שלא לחדשה אם –
(1)
יש לגבי המבקש רישום במרשם הפלילי של הרשעה, בעבירה שלדעת הרשות יש בה כדי למנוע מתן תעודה או חידושה, אלא אם כן חלפו שבע שנים מתום ריצוי העונש על העבירה האמורה או מיום מתן גזר הדין – אם היה העונש מאסר על תנאי או פסילה על תנאי, או מיום תשלום הקנס אם היה העונש קנס;
(2)
לדעת הרשות קיים לגבי המבקש חשש, שבעיסוקו לפי התעודה יש כדי לפגוע בבטחון המדינה; החלטה של הרשות שלא לאשר מתן תעודה או חידושה כאמור לא תתקבל אלא על פי פניה של משטרת ישראל או שירות הביטחון הכללי;
(3)
הוגש נגד המבקש כתב אישום על עבירה פלילית אשר לדעת הרשות יש בה כדי לפגוע ביכולתו לעסוק על פי התעודה;
(4)
המבקש היה פסול מלהחזיק או מלקבל רשיון נהיגה במשך שנתיים שקדמו להגשת הבקשה;
(5)
רשיון הנהיגה של מבקש התעודה נפסל על תנאי ותקופת התנאי טרם נסתיימה;
(6)
המבקש הורשע בעבירת תעבורה או בעבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב שגרמה לתאונת דרכים בתקופה של שנתיים שקדמה להגשת הבקשה;
(7)
המבקש הורשע בשלוש עבירות תעבורה או יותר או בעבירה לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי״ח–1957, למעט עבירות חניה, בתקופה של שנה שקדמה להגשת הבקשה.
ביטול תעודה או התלייתה [תיקון: תשמ״ז]
הרשות שנתנה תעודה לפי תקנות אלה רשאית לבטלה או להתלותה עד שיתמלאו תנאים שתקבע, אם –
(1)
נתקיים בבעל התעודה האמור בתקנה 15ב(1) עד (3);
(2)
הוברר לרשות שתנאי מתנאי התעודה לא קויים או שהנסיבות שהיו קיימות בעת מתן התעודה השתנו או שהתעודה הושגה על סמך הודעה כוזבת.
[תיקון: תש״ל־3]
חלק ב׳: הדרך והתנועה בה
[תיקון: תש״ל־3]
פרק ראשון: סמכויות
[תיקון: תש״ל־3]
סימן א׳: המפקח על התעבורה
סמכויות המפקח הארצי על התעבורה [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־12, תשל״ה־2, תשל״ט, תשמ״ג־4, תשמ״ז, תשמ״ט־6]
המפקח הארצי על התעבורה רשאי –
(1)
לקבוע בהודעה ברשומות את דוגמאות התמרורים, סוגיהם, מידותיהם, צבעיהם, צורותיהם, משמעויותיהם, אופן הצבתם וסימונם;
(2)
לקבוע הסדרי תנועה או לפטור מהם באופן כללי או למקרה מסוים.
מתן פטור לעורך ניסוי [תיקון: תשע״ח־11]
(א)
המפקח הארצי על התעבורה רשאי, למטרת ביצוע ניסוי, בהתייעצות עם רשות הרישוי ועם קצין משטרה, להחליט על מתן פטור לעורך הניסוי או מי מטעמו, מהאמור בתקנה אחת או יותר מהתקנות שבפרק השני לחלק ב׳ לתקנות אלה בתנאים או בלא תנאים, לפי העניין.
(ב)
בהחלטה לפי סעיף קטן (א) ישקול המפקח הארצי על התעבורה את ההשפעות האפשריות של ביצוע הניסוי על התנועה, ובכלל זה את השיקולים האלה:
(1)
השמירה על בטיחות המשתמשים בדרך במהלך הניסוי, ולרבות משתתפי הניסוי;
(2)
צמצום ההפרעה לזרימת התנועה בדרכים שעלולה להיגרם כתוצאה מביצוע הניסוי;
(3)
מתן מענה לאירועי חירום שעלולים להתרחש במהלך ביצוע הניסוי;
בתקנה זו, ”ניסוי“ – שימוש בטכנולוגיה חדשה, או שימוש חדש בטכנולוגיה קיימת, במטרה לבחון את אופן תפקודה בדרך כהגדרתה בסעיף 1 לפקודה.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ב׳: רשות תימרור מרכזית
סמכות רשות תמרור מרכזית [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשל״ה־4, תשמ״ט־6, תשפ״ג־7]
(א)
רשות תמרור מרכזית רשאית להורות לרשות תמרור מקומית, או לרשות תימרור מקומית לניהול תנועה, על קביעת הסדר תנועה, שינויו, ביטולו ודרך אחזקתו.
(ב)
ניתנה הוראה כאמור בתקנת משנה (א) ורשות התמרור המקומית או רשות התימרור המקומית לניהול תנועה, לפי העניין, לא פעלה על פיה, רשאית רשות התמרור המרכזית לקבוע את הסדר התנועה ויראו אותו כאילו הוצב, סומן, הופעל או סולק בידי רשות התימרור המקומית או בידי רשות התימרור המקומית לניהול תנועה, לפי העניין.
[תיקון: תשפ״ג־7]
סימן ב׳1: רשות תימרור מקומית לניהול תנועה
הגדרה [תיקון: תשפ״ג־7]
בסימן זה, ”הסדר לניהול תנועה“ – אחד או יותר מהתמרורים 201 עד 212, 629פ, 701 עד 721, 723 עד 729, לרבות תמרור כאמור המיועד להציג מסר אחד מתוך מספר מסוים שעשוי להתחלף או להידלק או לכבות, כפי הנדרש.
סמכות רשות תימרור מקומית לניהול תנועה [תיקון: תשפ״ג־7]
(א)
רשות תימרור מקומית לניהול תנועה, לאחר התייעצות עם רשות תימרור מקומית שבתחום או במקום שפורט במינויה, עם קצין משטרה, ולגבי דרכים שבשטח צבאי שבמרחב הפיקוד – עם קצין משטרה צבאית פיקודי, ועם מהנדס תנועה ותחבורה, רשאית לקבוע, להציב, להתקין, להפעיל, לרשום, לתחזק, לשנות או להסיר כל הסדר לניהול תנועה בתחומים או במקומות שפורטו במינויה.
(ב)
רשות תימרור מקומית לניהול תנועה שקבעה הסדר תנועה כאמור בתקנת משנה (א) תהיה אחראית להצבתו, התקנתו, הפעלתו, רישומו, הסרתו או אחזקתו, והכול לפי הצורך.
(ג)
על אף האמור בתקנה 18, מינה המפקח הארצי על התעבורה רשות תימרור מקומית לניהול תנועה בתחום או במקום מסוים, רשות התימרור המקומית לא תהיה מוסמכת לעניין כל הסדר לניהול תנועה, באותו תחום או מקום, לפי העניין; המפקח על התעבורה שמינה כאמור יודיע בכתב על כך לרשות התימרור המקומית האמורה.
(ד)
רשות תימרור מקומית לניהול תנועה רשאית, לאחר התייעצות עם רשות התימרור המקומית שלגבי תחומה היא מונתה, עם קצין משטרה, ולגבי דרכים שבשטח צבאי שבמרחב הפיקוד, עם קצין משטרה צבאית פיקודי, ועם מהנדס תנועה ותחבורה, להורות לאותה רשות תימרור מקומית על קביעת הסדר תנועה שנועד במישרין לתפעול הסדר לניהול תנועה, הצבתו, התקנתו, הפעלתו, סימונו, רישומו, שינויו, הסרתו, מחיקתו או דרך אחזקתו, ובלבד שאותה רשות תימרור מקומית מונתה או נקבע לה תחום לגבי אותו הסדר תנועה.
(ה)
ניתנה הוראה כאמור בתקנת משנה (ד) ורשות התימרור המקומית לא פעלה על פיה, רשאית רשות התימרור המקומית לניהול תנועה לקבוע את הסדר התנועה האמור בתקנת משנה (ד) ויראו אותו כאילו נקבע, הוצב, הותקן, הופעל, סומן, נרשם, שונה, הוסר או נמחק, לפי העניין, בידי רשות התימרור המקומית, ותחול תקנה 18(ד) בשינויים המחויבים.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ג׳: רשות תימרור מקומית
סמכות רשות תימרור מקומית [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשמ״ט־6, תשנ״א־11, תשנ״ה־4, תשס״א־2, תשס״א־5, תשס״ג־4, תשס״ז־11, תשע״א, תשע״ב־9, תשע״ג־4, תשע״ד, תשע״ז־7, תשפ״ג־7]
(א)
רשות תימרור מקומית רשאית לקבוע, להציב, להתקין, להפעיל, לסמן, לרשום, לשנות, להסיר או למחוק, בכל דרך שבתחומה, כל הסדר תנועה, למעט תמרורים 230, 231, 309, 310, 501 עד 509 ו־511 עד 516, וזאת לאחר התייעצות עם הגורמים המפורטים להלן –
(1)
קצין משטרה, ולגבי דרכים שבשטח צבאי – עם קצין משטרה צבאית פיקודי;
(2)
מהנדס תנועה ותחבורה;
(3)
רשות תימרור מקומית לניהול תנועה שבתחומה או בחלק מתחומה, אם יש כזו.
(ב)
נוסף על האמור בתקנת משנה (א), רשות תימרור מקומית רשאית לקבוע, להציב, להתקין, להפעיל, לסמן, לרשום, לשנות, להסיר או למחוק, בכל דרך שבתחומה הסדרי תנועה לפי תמרורים 501 עד 509 ו־511 עד 516, וזאת לאחר התייעצות עם הגורמים האמורים בתקנת משנה (א), ובלבד שרשות התימרור המרכזית קבעה לה תחום, בהודעה ברשומות, לעניין תמרורים אלה או חלקם.
(ב1)
(פקע).
(ג)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), אם הודיעה רשות תימרור מרכזית לרשות תימרור מקומית, בהודעה בכתב, כי נדרשת הסכמתה של רשות התימרור המרכזית לעניין תחום מסוים או לגבי הסדר תנועה מסוים, רשות התימרור המקומית אינה רשאית לפעול כאמור בתקנות המשנה האמורות אלא בהסכמה כאמור; רשות התימרור המרכזית תפרסם על כך הודעה ברשומות.
(ד)
רשות תימרור מקומית שקבעה הסדר תנועה כאמור בתקנה זו, תהיה אחראית להצבתו, התקנתו, הפעלתו, סימונו, רישומו, הסרתו, מחיקתו או אחזקתו, והכול לפי הצורך.
[תיקון: תש״ל־3, תשמ״ט־6]
(בוטלה).
כללי תעתיק [תיקון: תשס״ח־4]
שמות המופיעים על גבי תמרורים ייכתבו על פי כללי התעתיק, מכתב עברי לכתב לטיני ולכתב ערבי, שהחליטה עליהם האקדמיה ללשון העברית לפי סעיף 10 לחוק המוסד העליון ללשון העברית, התשי״ג–1953, ושפורטו בהנחיות המפקח על התעבורה.
פטור מחובת סימון אבני שפה [תיקון: תשע״ג־14]
(א)
רשות תימרור מקומית רשאית להתנות חניה בתשלום בדרך אף אם אבני השפה לא סומנו לסירוגין בצבע כחול או אם אין אבני שפה בהתקיים אחד מאלה:
(1)
אבני השפה עשויות מאבן מעוצבת;
(2)
מקום שבו מוצבת עמדת תשלום לצד כל מקום חניה;
(3)
בדרך מתבצעות עבודות שאינן מאפשרות סימון אבני השפה ומוצב בו תמרור 901.
(ב)
פטור מסימון דרך לסירוגין בצבע כחול, בדרך שאין בה אבני שפה או בדרך כאמור בתקנת משנה (א)(1) יחול רק אם הציבה רשות התימרור המקומית תמרור 626 או 627 ותמרור 439 או תמרור ס־51 ותמרור 629 הכולל הודעה בדבר חובת התשלום, ימי התשלום ושעות התשלום או עמדת תשלום, במרחק שאינו עולה על 60 מטרים בין תמרור לתמרור, בין תמרור לעמדת תשלום או בין עמדת תשלום לעמדת תשלום;
בתקנה זו, ”עמדת תשלום“ – מיתקן מסומן המוצב על מדרכה או בשול דרך, המשמש לתשלום בעבור החניה בדרך שבה החניה מותנית בתשלום.
[תיקון: תש״ל־3, תשס״א־2]
סימן ד׳: קצין משטרה וקצין משטרה צבאית פיקודי
סמכות קצין משטרה וקצין משטרה צבאית פיקודי [תיקון: תש״ל־3, תשס״א־2]
(א)
קצין משטרה רשאי להציב בדרך תמרור זמני הנושא עליו סימון מטעם משטרת ישראל ויראוהו כמוצב כדין.
(ב)
קצין משטרה צבאית פיקודי רשאי להציב תמרור זמני הנושא עליו סימון מטעם המשטרה הצבאית בשטח צבאי שבמרחב הפיקוד ויראוהו מוצב כדין.
[תיקון: תש״ל־3]
פרק שני: התנהגות בדרך
[תיקון: תש״ל־3]
סימן א׳: כללי
חובתו של עובר דרך [תיקון: תש״ל־3, תשל״ו־3]
(א)
כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.
(ב)
כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא –
(1)
יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך;
(2)
יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא יתן מקום לגרום נזק כאמור;
(3)
יפריע את התנועה ולא יעכבנה;
(4)
יסכן חיי אדם.
(ג)
לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.
ציות לתמרורים [תיקון: תש״ל־3, תשל״א־4]
(א)
עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין.
(ב)
האותות הניתנים על ידי רמזור, למעט אור צהוב מהבהב, יהיו עדיפים על כל תמרור הקובע מתן זכות קדימה.
ציות לשוטר, פקח ועובד חברת נתיבי ישראל בע״מ [תיקון: תש״ל־3, תשל״ב־4, תשל״ז־6, תשמ״ג־2, תשנ״ה־4, תשנ״ח, תשס״א־6, תשס״ג־4, תשס״ו־6, תשס״ז־11, תשע״א, תשע״ד־9]
(א)
עובר דרך חייב לציית –
(1)
להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי, או אדם הנמנה עם הג״א כשהוא בתפקיד רשמי בפועל מטעם משטרת ישראל ובמדים, או שיש עליו סימן זיהוי חיצוני בולט אחר שאושר, או שוטר צבאי במדים או פקח עירוני במדים שהוא עובד רשות מקומית שהוסמך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה (בתקנה זו – פקח עירוני);
(1א)
להוראות שנותן עובד במדים של רשות תימרור מקומית או מטעמה, שהוסמך לכך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה, לצורך הכוונת התנועה במקום שבו מבצעת רשות התימרור המקומית עבודת סלילה או אחזקה של כביש המצוי בתחומה;
(2)
לאותות הניתנים על ידי שוטר במדים או על ידי שוטר צבאי במדים או על ידי פקח עירוני או על ידי עובד חברת נתיבי ישראל בע״מ או על ידי עובד נת״א במדים.
(ב)
הציות כאמור חובה הוא אף אם ההוראה או האות הם בניגוד לתקנות או בניגוד לתמרורים או להוראות כלליות אחרות בענין סדרי תנועה שניתנו על ידי כל רשות מוסמכת לכך.
(ג)
תמרור נייד שהוצב בדרך על ידי שוטר יראוהו כתמרור שהוצב כדין.
איתות שוטר ופקח להכוונת תנועה [תיקון: תש״ל־3, תשנ״ח]
(א)
(1)
האות ”התקדם“ יינתן בהושטת זרוע או שתיהן במקביל לכיוון התנועה כשכף היד פתוחה, או על ידי אור לבן בזמן תאורה;
(2)
האות ”עמוד“ יינתן בהרמת היד כשכף היד פתוחה לכיוון התנועה או על ידי סימון באור אדום בזמן תאורה; האות ”עמוד“ יכול להינתן גם בהרמת היד או הידיים אפקית לצדדים כשכף היד פתוחה לכיוון התנועה; על הנוהגים ברכב, הבאים מהכיוון שאליו מופנית היד או מהכיוון שאליו מופנה גבו של השוטר או של הפקח העירוני, לעצור את רכבם.
(ב)
האות שיינתן על ידי שוטר או על ידי פקח עירוני יחייב גם אם ניתן בצורה לא מדוייקת, ובלבד שלא היה ספק סביר לגבי משמעות האות.
בקיאות ברכב [תיקון: תש״ל־3]
לא ינהג אדם רכב אלא אם הוא בקי בהפעלתו ובשימוש בו.
הנוהג ברכב [תיקון: תש״ל־3]
אדם שמתקיים בו אחד מאלה לא ינהג רכב:
(1)
הוא שרוי במצב העלול לסכן עוברי דרך;
(2)
הוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים;
(3)
הוא אינו מסוגל לנהוג ברכב בבטחון סביר מחמת מצב נפשו או מחמת חולשה או ליקוי גופני;
(4)
הוא במצב השולל ממנו את השליטה ברכב או את ראיית הדרך והתנועה בה.
מצב כללי של הרכב [תיקון: תש״ל־3, תשל״ח־4, תשמ״ז, תשס״א־2, תשע״ה]
(א)
לא ינהג אדם רכב כשהרכב נמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך.
(ב)
לא ינהג אדם רכב אלא אם מבנהו של הרכב, ציודו, אביזריו, סימונו ונשיאת מטענו הם בהתאם להוראות הפקודה או תקנות אלה, לרבות תנאים בהיתר וברשיון.
(ג)
לא ינהג אדם רכב כאשר הרכב במצב השולל מהנהג שליטה בו.
(ד)
לא ינהג אדם רכב שבו הוגבלה בכל אופן שהוא, למעט הגבלה זניחה, יכולתו לראות את הדרך והתנועה בה מן השמשה הקדמית של הרכב או האחורית או זו שלצד הנהג או זו שלצד הנוסע במושב הקדמי.
(ה)
על אף האמור בתקנת משנה (ד) מותר לנהוג ברכב שבו קיימת הגבלת ראות מן השמשה האחורית, אם מותקנות ברכב, מכל שנת ייצור, מראות תשקיף.
(ו)
לא יתקין אדם ברכב מכשיר או אבזר המשבש או העלול לשבש מכשיר אכיפה ובכלל זה שיבוש היכולת לזהות את הרכב, ולא ינהג אדם ברכב שיש בו מכשיר כאמור.
חובה להחזיק בהגה או בכידון [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשנ״ד־7, תשנ״ח, תשס״ח־4]
(א)
נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.
(ב)
(1)
בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –
(א)
לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;
(ב)
לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s);
(2)
בתקנת משנה זו –
”דיבורית“ – התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;
”טלפון“ – מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג.
תצוגה הנראית לנהג [תיקון: תשס״ז־11, תשס״ט־6, תשע״ח־8]
(א)
ברכב מנועי המצוי בנסיעה לא תופעל תצוגה הנראית ממושב הנהג, יותקן ברכב מנגנון לניתוקה בהיות הרכב בנסיעה ולא ינהג בו אדם אלא אם נותקה התצוגה כאמור.
(ב)
האמור בתקנת משנה (א) לא יחול על תצוגה המיועדת לבקרה או ניווט של הרכב או על מערכות תצוגה בכלי רכב המשמשים את משטרת ישראל או את הרשות הארצית לכבאות והצלה או את שירות הביטחון הכללי לצורך מילוי תפקידם או את צבא־הגנה לישראל למטרה ביטחונית.
(ג)
על אף האמור בתקנה זו, רשאי השר ליתן היתר להפעלה למטרה בטיחותית של תצוגה הנראית לנהג גם בעת נסיעת הרכב, ובלבד שהתצוגה אינה מחייבת צפייה רצופה בה והנהג ברכב שבו מותקנת תצוגה כאמור קיבל הכשרה לשימוש בה תוך כדי נהיגה.
חובה להחזיק במושכות [תיקון: תש״ל־3]
הרוכב על בהמה או המוליך אותה יחזיק בידיו את המושכות כל זמן שהיא נמצאת בדרך ואינה קשורה לעצם קבוע.
מכשירים אופטיים [תיקון: תש״ל־3, תשל״ז־6, תשמ״ג־4]
(א)
בעל רשיון נהיגה המסתייע בשעת בדיקת כושר ראייתו במשקפים אופטיים או בעדשות מגע (להלן בתקנות אלה – מכשירים אופטיים) או שצויינה ברשיונו חובה להסתייע במכשירים אופטיים לא ינהג רכב מנועי אלא אם הוא מרכיב אותם מכשירים, ולא ינהג אוטובוס, מונית או רכב מסחרי המסיע מעל 8 נוסעים אלא אם הוא מחזיק אצלו בשעת הנהיגה מכשירים אופטיים כאמור, נוסף על המכשירים שהוא מרכיב.
(ב)
הוראות תקנת משנה (א) יחולו על מי שנוהג ברכב מנועי שעה שהוא לומד נהיגה או שעה שהוא נבחן בחינת נהיגה, אם בטופס הבקשה לרשיון נהיגה צויינה חובה להסתייע במכשירים אופטיים.
(ג)
לא ינהג אדם רכב מנועי אם הוא מרכיב עדשות טלסקופיות.
דרך שיוחדה למשחקי ילדים [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ח]
(א)
יוחדה דרך למשחקי ילדים ונאסרה בה נהיגת כלי־רכב על ידי הצבת תמרור מתאים בתוספת שלט בצורת מלבן ועליו מודעה ”משחקי ילדים“ – לא ינהג אדם ברכב באותה דרך, אלא אם הדבר דרוש לצרכי אדם מתושבי הסביבה או לצרכי הציבור ואין לספקם בדרך אחרת.
(ב)
הנוהג ברכב ברחוב משולב יאפשר להולכי רגל ולילדים המשחקים בו את פעילותם ולא ימשיך בנסיעה אלא אם כן הבטיח שנסיעתו לא תסכן אותם.
רכב משטרה [תיקון: תש״ל־3, תשל״ה־4, תשנ״ה־4, תשס״ג־4, תשס״ג־5, תשס״ה־2, תשס״ו־17, תשס״ו־19, תשס״ז־9]
(א)
רכב של משטרת ישראל שהנוהג בו או הנמצא בו ממלא תפקיד רשמי בפועל לא יחולו לגביו הוראות חלק ב׳ אם היה בקיומן כדי למנוע את מילוי התפקיד.
(ב)
רכב שבשימוש צבא הגנה לישראל שהנוהג או הנמצא בו ממלא תפקיד רשמי בפועל, לא יחולו לגביו הוראות חלק ב׳, אם היה בקיומן כדי למנוע את מילוי התפקיד, ובלבד שיתקיים אחד מאלה:
(1)
הרכב נמצא בתוך שטח המוחזק בידי צבא הגנה לישראל או בשטח שמפקד צבאי הכריז עליו שטח סגור לפי תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, לרבות לצורכי אימונים בשטח האמור;
(2)
נעשה שימוש ברכב לצורכי אימונים, בדרך פתוחה למעבר הציבור, באישור ראש אגף התנועה במשטרת ישראל או נציג שהוסמך מטעמו.
(ג)
(בוטלה).
(ד)
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ב׳: הכביש ונתיביו
החובה להשתמש בכביש בלבד [תיקון: תש״ל־3, תשל״א־2, תשנ״ב־3, תשנ״ו־7, תשס״א־2, תשע״ז־7, תשפ״א־13]
(א)
במקום שיש כביש לא יסע נוהג רכב אלא בכביש, אלא אם יש הוראה אחרת בחלק זה.
(ב)
עובר דרך ישתמש בדרך או בקטע ממנה בהתאם לשימוש הרגיל והמתוכנן של הדרך לרבות השימוש והציות למיתקני הדרך שהוצבו או סומנו גם אם מיתקנים אלה ניזוקו או נפרצו ואינם מונעים אותה שעה את המעבר והשימוש בדרך; בתקנת משנה זו, מיתקני דרך – לרבות גדר, מעקה, גינה וכיוצא באלה.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (א) –
(1)
רשאי מי שלומד נהיגה או משתלם בנהיגה, כשהוא מלווה במורה נהיגה, לסטות לשול הדרך ולחזור לכביש על פי הוראות מורה הנהיגה;
(2)
רשאי נוהג רכב לחצות את הקו המסמן את שול הדרך ואת השול, כדי להגיע לאתר התשתית הנמצא בצד הדרך או לחזור ממנו לכביש;
(3)
אם הוצב בשול הדרך תמרור 501, רשאי הנוהג ברכב מן הסוג שצוין בתמרור לנסוע בו, ויראו לגביו את שול הדרך כאילו היה כביש.
ייעודו של כביש, שביל או נתיב [תיקון: תש״ל־3, תשל״ט, תשמ״ז, תשנ״ה־4]
(א)
בכביש, בשביל או בנתיב שיועדו וסומנו לסוג מסויים של כלי רכב או לעוברי דרך מסויימים, לא ישתמשו נוהגי רכב או עוברי דרך אחרים.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), רוכב אופנים ישתמש בצדו הימני הקיצוני של הכביש אף אם הוא כביש שבו הוקצה נתיב לתחבורה ציבורית.
התנועה בצד ימין [תיקון: תש״ל־3]
נוהג רכב ישתמש ככל האפשר בצדו הימני הקיצוני של הכביש, אף בכביש חד־סטרי, או בצדו הימני הקיצוני של הנתיב המיועד לאותו סוג רכב, הכל בכפוף להוראות חלק זה.
דרך מחולקת [תיקון: תש״ל־3, תשל״ט, תשנ״א, תשנ״ה־4, תשנ״ו־7, תשנ״ז־8, תשס״ה־4, תשס״ח־4, תשע״ה]
(א)
בדרך המחולקת לארכה על ידי שטח הפרדה, יראו כל אחד מהכבישים משני צדי שטח ההפרדה ככביש חד־סטרי.
(ב)
בדרך המחולקת על ידי שטח הפרדה, ישתמש הנוהג ברכב או בבעל־חיים בצד שמימין לשטח ההפרדה, לא יעבור אותו ולא יעמיד בו רכב או בעל־חיים אלא אם הותר הדבר על־פי תמרור ובמקום שהותר.
(ג)
בכביש המחולק על ידי קו הפרדה רצוף ישתמש הנוהג ברכב או בבעל־חיים בצד שמימין לקו, ולא יעבור אותו אלא אם נמצא קו קטעים סמוך לקו ההפרדה בצדו הימני.
(ד)
בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חצים המובילים לצומת, לא ייכנס הנהג לצומת, לא יעבור בו ולא יצא ממנו אלא בכיוון חץ שסומן בנתיב שממנו נכנס לצומת; לעניין תקנת משנה זו, ”צומת“ – לרבות מפגש עם כביש אחר.
(ה)
בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה לא ייכנס נוהג רכב מסחרי או רכב עבודה שמשקלו הכולל המותר עולה על 10,000 ק״ג לצומת ולא יעבור בו אלא בנתיב הימני ביותר באותו כיוון נסיעה אלא אם כן הוצב בו תמרור 613 המתיר לרכב נסיעה בנתיבים נוספים; לענין זה לא יובא במנין הנתיבים נתיב שיועד לתחבורה ציבורית.
כיוון התנועה בכביש חד־
לא ינהג אדם רכב בכל קטע של כביש חד־סטרי בכיוון הפוך לכיוון המותר באותו כביש.
מעבר על פני מדרכה או שולי הדרך [תיקון: תש״ל־3, תשל״ו־3, תשנ״א, תשנ״ב־3, תשנ״ה־4, תשפ״א־13]
(א)
על אף האמור בתקנה 34(א), רשאי אדם לנהוג רכב או בעלי חיים על פני מדרכה, שביל או נתיב שיועד וסומן לסוג מסוים של רכב או של עובר דרך מסוים, לשם חצייתם כדי להיכנס לחצרים או לצאת מהם.
(ב)
הנוהג ברכב שאינו מנועי, וכן בטרקטור וברכב איטי, חייב להימין ולנסוע בשולי הדרך אם הדבר דרוש ואפשר כדי לתת מעבר לתנועה שמאחוריו, ואולם החובה האמורה לא תחול אם הוצב בשול הדרך תמרור 501.
(ג)
הוראת תקנת משנה (א) לא תחול על רכב העוסק בניקוי המדרכה, השביל או הנתיב.
נהיגה סביב מקום חסום [תיקון: תש״ל־3]
(א)
נמצא בכביש מבנה, עמוד, אי או שטח סגור לתנועת כלי רכב המחייבים סטיה מן הכיוון הישר, לא יעבור נוהג רכב או מוליך בעלי־חיים אלא מימינם אלא אם יש תמרור במקום המורה לנהוג משמאלם.
(ב)
נמצא מקום חסום כאמור בכביש חד־סטרי, יעברו נוהגי כלי הרכב הן מימינו והן משמאלו, זולת אם תמרור מורה על אופן הסטיה.
תנועת מכונה ניידת [תיקון: תשמ״ח, תשמ״ט־6, תשנ״ו־7, תשנ״ח, תשס״ה־6, תשס״ה־14, תש״ע־10]
(א)
לא ינהג אדם במכונה ניידת שמהירותה המרבית המתוכננת על ידי יצרנה עד 30 ק״מ בשעה או במכונה ניידת רגלית בדרך אלא לשם חצייתה וכאשר הנסיעה היא לביצוע העבודה של המכונה הניידת או בדרך עירונית שבתחום של עד 500 מטרים מהמפעל של בעלה כמשמעותו בחלק י׳ או מחזיקה.
(ב)
לא יגרור אדם במכונה ניידת גרור אלא אם כן הגרור הוא ציוד לביצוע העבודה שאליה מיועדת המכונה הניידת על פי קביעת יצרנה.
(ג)
לא ינהג אדם במכונה ניידת שרוחבה, אורכה או גובהה חורגים מהקבוע בתקנה 313 ובכפוף לאמור בתקנה 279(ג)(4) עד (6), לפי הענין.
(ד)
קצין משטרה כהגדרתו בתקנה 85(ז) רשאי להתיר באישור בכתב ובתנאים שיקבע תנועת מכונה ניידת החורגת מהתנאים האמורים בתקנה זו.
(ה)
(בוטלה).
(ו)
לא ינהג אדם במכונה ניידת אלא אם כן נקט את כל האמצעים הדרושים למניעת סיכון, פגיעה, או הפרעה לתנועה.
(ז)
לא ינהג אדם במכונה ניידת במהירות העולה על 40 קמ״ש.
(ח)
לא ינהג אדם ולא יפעיל מלגזה אלא אם כן קיבל הדרכה לפי תכנית שאישרו רשות הרישוי והאגף לפיקוח על העבודה במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה וניתן היתר לכך מאת רשות הרישוי.
(ט)
לא ינהג אדם מכונה ניידת אופנית אלא אם כן קיבל הדרכה לפי תכנית שאישרה רשות הרישוי ומאת גוף שאישרה לכך, וניתן לו היתר מאת רשות הרישוי לנהוג מכונה ניידת כאמור.
[תיקון: תשמ״ט־5, תשנ״ה־4]
(בוטלה).
תנועת טרקטורון ובטיחותו [תיקון: תשנ״ד־6, תשע״ט־5]
(א)
לא ינהג אדם בטרקטורון בכביש אלא לשם חצייתו או כאשר הנסיעה היא בכביש שבתחום מושב או קיבוץ.
(ב)
מהירות נסיעתו של טרקטורון לא תעלה על 40 קמ״ש.
(ג)
הנוהג בטרקטורון לא יסיע עליו אדם נוסף אלא אם כן קיבל היתר לכך מאת רשות הרישוי וההיתר נרשם ברשיון הרכב.
(ד)
לא ינהג אדם בטרקטורון ולא ירשה לאחר לנסוע עליו אלא אם כן הנוהג וכל נוסע חובשים קסדת מגן שסומנה כאמור בפרט 9 לחלק ג׳ בתוספת השניה, ובלבד שמבנה הקסדה יכסה את אפרכסת האוזן, והיא תהיה קשורה ברצועה שתמנע את נפילתה בשעת הנסיעה.
תנועת טרקטור משא ובטיחותו [תיקון: תשס״ה־6, תשס״ז־6]
(א)
הנוהג בטרקטור משא לא יסיע עליו אדם נוסף אלא אם כן ניתן היתר לכך מאת רשות הרישוי וההיתר נרשם ברישיון הרכב.
(ב)
מהירות נסיעתו של טרקטור משא לא תעלה על 40 קמ״ש.
(ג)
לא ינהג אדם בטרקטור משא ולא ירשה לאחר לנסוע עליו אלא אם כן הנוהג וכל נוסע חגורים בחגורת בטיחות כאמור בחלק ג׳ לתוספת השניה.
תנועת רכב שטח ובטיחותו [תיקון: תשס״ה־6]
(א)
לא ינהג אדם רכב שטח בכביש אלא לשם חצייתו.
(ב)
מהירות נסיעתו של רכב שטח לא תעלה על 40 קמ״ש.
(ג)
הנוהג ברכב שטח לא יסיע עליו אדם נוסף אלא אם כן קיבל היתר לכך מאת רשות הרישוי וההיתר נרשם ברישיון הרכב.
(ד)
לא ינהג אדם ברכב שטח ולא ירשה לאחר לנסוע עליו אלא אם כן הנוהג וכל נוסע חגורים בחגורת בטיחות כאמור בחלק ג׳ לתוספת השניה.
הגבלת נהיגה בטרקטור [תיקון: תשס״ה־6]
(א)
לא ינהג אדם בטרקטור שמשקלו העצמי עולה על 3,200 ק״ג או שצמוד אליו גרור שמשקלו הכולל המותר עולה על 4,000 ק״ג אלא לאחר 6 חודשים מיום שניתן לו רישיון לפי תקנה 177.
(ב)
נוהג בטרקטור לא יסיע נוסע על הטרקטור אלא לאחר שחלפו שלושה חודשים מיום שניתן לו רישיון כאמור.
תנועת מכונה ניידת רגלית [תיקון: תשס״ה־14, תשס״ו־8]
(א)
לא ינהג אדם במכונה ניידת רגלית אלא אם כן מלאו לו 16 שנים.
(ב)
הנוהג במכונה ניידת רגלית לא יסיע עליו אדם אחר.
(ג)
על אף האמור בתקנה 54 לא ינהג אדם במכונה ניידת רגלית במהירות העולה על 4 ק״מ בשעה.
[תיקון: תשס״ו־8]
סימן ב׳1: קלנועית
פטור מחובת רישיון רכב [תיקון: תשס״ו־8]
בעל קלנועית והנוהג בה פטור מחובת רישום ורישוי לפי סעיף 2 לפקודה.
פטור מחובת רישיון נהיגה [תיקון: תשס״ו־8]
הנוהג בקלנועית פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה.
נהיגת קלנועית [תיקון: תשס״ו־8, תשע״ה]
(א)
לא ינהג אדם בקלנועית אלא לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים או שהוא נכה שמלאו לו ארבע עשרה שנים.
(ב)
לא ינהג אדם בקלנועית אלא אם כן מצבו הגופני והנפשי מאפשר לו להפעילה בבטחה.
(ג)
לא ינהג אדם בקלנועית אלא אם כן הוא בקיא בהפעלתה.
תנועת הקלנועית [תיקון: תשס״ו־8, תשס״ח־4, תשע״ה]
(א)
לא ינהג אדם בקלנועית בכביש אלא לשם חצייתו.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר לנהוג בקלנועית בכביש אם מתקיים אחד מאלה:
(1)
הכביש הוא בתחומי מושב, קיבוץ או כפר;
(2)
הכביש הוא בדרך עירונית ומתקיים אחד מאלה:
(א)
אין לצד הכביש מדרכה;
(ב)
לא ניתן לנסוע על המדרכה מפאת מידותיה, מצבה או מכשולים המצויים עליה;
(ג)
בנסיעה בקלנועית לא ניתן לעלות על המדרכה או לרדת ממנה.
(ב1)
לא ינהג אדם בקלנועית במנהרה.
(ג)
לא ינהג אדם בקלנועית במהירות העולה על 12 קילומטר לשעה.
(ד)
בתקנה זו – ”נהיגה“ – לרבות דחיפת הקלנועית.
[תיקון: תשס״ו־14, תשס״ט־14]
סימן ב׳2: רכינוע
פטור מחובת רישיון רכב [תיקון: תשס״ו־14, תשס״ט־14]
בעל רכינוע והנוהג בו פטור מחובת רישום ורישוי לפי סעיף 2 לפקודה.
פטור מחובת רישיון נהיגה [תיקון: תשס״ו־14, תשס״ט־14]
הנוהג ברכינוע פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה.
נהיגת הרכינוע [תיקון: תשס״ו־14, תשס״ט־14, תשע״ט־5]
(א)
לא ינהג אדם ברכינוע אלא לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים.
(ב)
לא ינהג אדם ברכינוע אלא אם כן הוא בקיא בהפעלתו.
(ג)
לא ינהג אדם ברכינוע אלא אם כן הוא חובש קסדת מגן שסומנה כאמור בפרט 1א(2) לחלק ג׳ בתוספת השנייה, ובלבד שהיא תהיה קשורה ברצועה שתמנע את נפילתה בשעת הנהיגה.
(ד)
הוראות תקנה זו יחולו בין אם מתקיימות ברכינוע פסקאות (4) עד (7), כולן או חלקן, להגדרה ”רכינוע“ ובין אם לאו.
תנועת הרכינוע ובטיחותה [תיקון: תשס״ו־14, תשס״ט־14, תשע״ט־5]
(א)
לא ינהג אדם ברכינוע בכביש אלא לשם חצייתו או אם הכביש בתחום מושב או קיבוץ.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר לנהוג ברכינוע בכביש שאינו בתחומי מושב או קיבוץ, אם התקיים אחד מאלה:
(1)
אין לצד הכביש מדרכה;
(2)
לא ניתן לנסוע על המדרכה מפאת מידותיה, מצבה או מכשולים המצויים עליה;
(3)
לא ניתן בנסיעה ברכינוע לעלות על המדרכה או לרדת ממנה.
(ג)
לא ינהג אדם ברכינוע במהירות העולה על 13 קילומטר לשעה.
(ד)
הוראות תקנה זו יחולו בין אם מתקיימות ברכינוע פסקאות (4) עד (7), כולן או חלקן, להגדרה ”רכינוע“ ובין אם לאו.
מבנה הרכינוע [תיקון: תשע״ט־6]
(א)
לא ינהג אדם ברכב מנועי שהוא בעל זוג גלגלים יחיד המחוברים בציר אחד, אלא אם כן מתקיימות בו פסקאות (1) עד (7) להגדרה רכינוע.
(ב)
לא ישנה אדם את המבנה של רכינוע באופן שיגרום לכך שיחדלו מלהתקיים בו דרישות ההגדרה רכינוע, כולן או חלקן.
[תיקון: תש״ע־6, תשע״ד־12]
סימן ב׳3: אופניים עם מנוע עזר
נהיגה והחזקה באופניים עם מנוע עזר [תיקון: תש״ע־6, תשע״ד־12, תשע״ד־14, תשע״ו־7, תשע״ט־6, תשפ״ד־9]
(א)
לא ינהג אדם באופניים שבהם מותקן מנוע עזר או יחזיק בהם בבעלותו, בין אם מתקיימות בהם פסקאות (5)(א) ו־(6)(א) בהגדרת אופניים עם מנוע עזר ובין אם לאו, אלא אם כן –
(1)
מלאו לו שש עשרה שנים או יותר;
(2)
באופניים כאמור התקיימו הדרישות האלה:
(א)
אם נרכשו לפני המועד הקובע –
(1)
המנוע החשמלי מופעל באמצעות דוושות האופניים בלבד;
(2)
מסומן על גביהם מספר השלדה וסימון לפי התקן האירופי, לרבות סימון ההספק המרבי של המנוע החשמלי והמהירות המרבית של האופניים;
יראו אופניים המסומנים לפי פסקת משנה (2) כאילו נרכשו לפני המועד הקובע זולת אם מספר השלדה, תאריך הייצור או אמצעי זיהוי אחר על האופניים מעידים אחרת;
(ב)
אם נרכשו במועד הקובע או לאחריו –
(1)
המצערת אינה מאפשרת שליטה רציפה בהספק המנוע במהירות העולה על 6 קמ״ש;
(2)
מסומן על גביהם מספר שלדה וסימון בר־קיימא של המילים ”אופניים עם מנוע עזר“;
(3)
הודבקה עליהם תווית בהתאם למאפיינים והמידות של הסימון שבתוספת הארבע עשרה, שתמוקם במקום מרכזי וגלוי לעין על גבי שלדת האופניים, והתקיים בהם האמור באותה תווית;
(3)
התקיים בו אחד מאלה:
(א)
ניתן לו רישיון נהיגה לפי סימן ב׳ לפרק השני לחלק ג׳, לרבות רישיון נהיגה שאיננו בתוקף, ולמעט רישיון נהיגה לפי תקנה 179;
(ב)
עמד בהצלחה בבחינה עיונית לפי תקנה 205 לאחת מדרגות רישיון הנהיגה האמורות בפסקת משנה (א);
(ג)
ניתן לו אישור מאת רשות הרישוי על עמידתו בהכשרה לנהיגה כאמור, בעניינים האמורים בתקנה 205;
(4)
הוא חובש קסדת מגן, כאמור בסעיף 65ג לפקודה, שמוצמד לה מחזיר אור שייראה בבירור על ידי המשתמשים האחרים בדרך.
(ב)
מי שמתקיים בו האמור בתקנת משנה (א)(3) יהיה פטור מהחובה האמורה בסעיף 10(א) לפקודה.
(ג)
בעל רכב לתחבורה קלה כהגדרתו בתקנה 299א מסוג אופניים עם מנוע עזר או מי שרכב כאמור בשליטתו, לא ירשה לאדם לנהוג ברכב כאמור שברשותו אלא אם כן התקיימו בנוהג הוראות פסקאות (1) ו־(3) לתקנת משנה (א), ובלבד שלא יהיה אחראי לנהיגתו בידי אדם שלא התקיים בו האמור, אם הוכיח שנקט את כל האמצעים הסבירים למניעת נהיגתו של אותו אדם.
שינויים באופניים עם מנוע עזר [תיקון: תשע״ט־6]
לא ישנה אדם את המבנה של אופניים עם מנוע עזר, באופן שיגרום לכך שיחדל מלהתקיים בהם האמור בתווית הסימון כאמור בתוספת הארבע־עשרה, ואם הוא יצרן, יבואן או משווק של אופניים עם מנוע עזר – באופן שיחדלו מלהתקיים בהם פסקאות (1) עד (7) להגדרה אופניים עם מנוע עזר או דרישות תקנה 39טז(2)(א) או (ב), לפי העניין, כולן או חלקן.
[תיקון: תש״ע־6, תשע״ד־12, תשפ״ד־9]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ע־6]
(פקעה).
[תיקון: תשע״ו־7]
סימן ב׳3א: גלגינוע
[תיקון: תשע״ו־7, תשפ״ד־9]
(בוטלה).
סימון [תיקון: תשע״ו־7]
גלגינוע יישא תווית סימון כאמור בחלק ג׳ לתוספת השנייה וצמיגיו יסומנו על ידי היצרן או היבואן לפי הוראות תקן גלגינוע.
[תיקון: תשע״ג־11]
סימן ב׳4: קלנועית ביטחון
פטור מחובת רישיון רכב [תיקון: תשע״ג־11]
בעל קלנועית ביטחון והנוהג בה פטור מחובת רישום ורישוי לפי סעיף 2 לפקודה.
פטור מחובת רישיון נהיגה [תיקון: תשע״ג־11]
הנוהג בקלנועית ביטחון פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה.
[תיקון: תשע״ז־6]
סימן ב׳5: יחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים
פטור מחובת רישיון רכב [תיקון: תשע״ז־6]
בעל יחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים והנוהג בה פטור מחובת רישום ורישוי לפי סעיף 2 לפקודה.
פטור מחובת רישיון נהיגה [תיקון: תשע״ז־6]
הנוהג ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה.
נהיגה ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים ובטיחות תנועתה [תיקון: תשע״ז־6]
(א)
לא ינהג אדם ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים אלא לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים או שהוא נכה שמלאו לו ארבע עשרה שנים.
(ב)
לא ינהג אדם ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים בכביש אלא לשם חצייתו.
(ג)
לא ינהג אדם ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים במהירות העולה על 12 קילומטר לשעה.
(ד)
לא ינהג אדם ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים אלא אם כן היא רתומה לכיסא גלגלים.
(ה)
לא ינהג אדם ביחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים אלא אם כן קיבל אישור ממעבדה מוסמכת לכך שדגם המיתקן עומד בדרישות הטכניות המפורטות בנוהל שקבע מנהל אגף הרכב לעניין בדיקת המעבדה, אשר נמסר למעבדה ועומד לעיון הציבור באגף הרכב שבמשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד ובאתר האינטרנט שלו, בעניינים כמפורט להלן:
(1)
אופן החיבור לכיסא הגלגלים;
(2)
יציבות יחידת ההינע החיצונית המשולבת עם כיסא הגלגלים;
(3)
כושר בלימה;
(4)
תאורה;
(5)
עמידת הדגם בדרישות תאימות אלקטרומגנטית (EMC);
(6)
התנאים הקבועים בפסקאות (1) עד (4) להגדרת יחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים.
[תיקון: תשע״ז־6]
סימן ב׳6: רכב זעיר
נהיגה ברכב זעיר [תיקון: תשע״ז־6]
לא ינהג אדם ברכב זעיר אלא בדרך עירונית בלבד.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ג׳: סטיה, פניה ונסיעה אחורנית
סטיה מנתיב נסיעה [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון.
(ב)
בכביש שאינו חד־סטרי המחולק לשלושה או לחמישה נתיבים לא ינהג אדם רכב בנתיב המרכזי אלא כשהוא עוקף רכב אחר, או כשהוא מתכונן לפנות שמאלה, או כשהנתיב יוחד על ידי תמרור רק לתנועה בכיוון שהוא נוסע בו.
(ג)
נוהג רכב בכביש כאמור בתקנת משנה (ב) לא יעבור לנתיב הנמצא משמאל לנתיב המרכזי.
אין פניה אלא בבטחה [תיקון: תש״ל־3]
נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש.
פניה ימינה [תיקון: תש״ל־3]
נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצדו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש.
פניה שמאלה [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשמ״ז]
(א)
נוהג רכב המתכוון לפנות שמאלה יתחיל את פנייתו –
(1)
מכביש חד סטרי – כאשר רכבו נמצא בצד שמאל של הכביש;
(2)
מכביש דו סטרי – כאשר רכבו נמצא ככל האפשר קרוב לאמצע הכביש ובלבד שלא יפריע את התנועה מכל כיוון אחר;
(3)
מכביש דו סטרי שיש בו שני נתיבים או יותר – מהנתיב השמאלי ביותר שבכיוון הנסיעה.
(ב)
נוהג רכב הפונה שמאלה ייכנס לכביש שלתוכו הוא פונה –
(1)
בכביש חד סטרי – לנתיב השמאלי ביותר שבכיוון הנסיעה;
(2)
בכביש דו סטרי שבו נתיב אחד בכיוון הנסיעה – בקשת רחבה לצד הימני של הכביש;
(3)
בכביש דו סטרי שיש בו שני נתיבים או יותר – לנתיב השמאלי ביותר שבכיוון הנסיעה.
(ג)
הוראות תקנה זו לא יחולו אם סומן בכביש אחרת.
פניית פרסה [תיקון: תש״ל־3, תשל״ו־3, תשמ״ו, תשמ״ח, תשע״ח־11]
(א)
לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן – פניית פרסה) אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא.
(ב)
בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה; ולעניין תקנת משנה זו, יראו תמרור או סימון המחייב נסיעה בכיוון מסוים בלבד, שאיננו פנייה שמאלה או פניית פרסה, כתמרור או סימון האוסר על פניית פרסה.
נסיעה אחורנית [תיקון: תש״ל־3]
נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –
(1)
סיכון או פגיעה;
(2)
הטרדה או הפרעה.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ד׳: פגישה ועקיפה
פגישה בדרך צרה ובדרך תלולה [תיקון: תש״ל־3]
(א)
שני כלי רכב הבאים מכיוונים נגדיים בכביש שאינו רחב במידה מספקת למעבר חפשי של שניהם, יפחיתו הנוהגים ברכב את מהירות נסיעתם ויימינו את רכבם ככל האפשר לשפת הכביש ולפי הצורך אף מעבר לשפת הכביש, עד כדי בטחון מפני התנגשות.
(ב)
נפגשו כלי הרכב כאמור בדרך תלולה והנסיבות מחייבות עצירתו של אחד מהם, חייב הרכב היורד להיעצר.
עקיפה [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשל״ז־6, תשמ״ד־2, תשמ״ז, תשמ״ט־6, תשנ״א, תשנ״א־11, תשנ״ה־4, תשס״ה־4, תשס״ח־4, תשע״א, תשע״א־7, תשע״ח־11]
(א)
נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי.
(ב)
מותר לנוהג רכב לעקוף רכב אחר מצדו הימני במקרים אלה:
(1)
נוהג הרכב האחר נמצא בנתיב לפניה שמאלה בלבד או מתכוון לפנות שמאלה ואותת על כך;
(2)
בפניה שמאלה אל כביש חד־סטרי או אל כביש שיש בו שני נתיבים או יותר בכל כיוון נסיעה ועד שנוהג הרכב האחר השלים את פנייתו לתוך הנתיב השמאלי;
(3)
נוהג הרכב נוסע בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית;
(4)
נוהג הרכב נוסע בנתיב המיועד לפניה ימינה בלבד.
(ג)
בלי לפגוע בהוראות תקנת משנה (א) ותקנה 35, בכביש חד־סטרי שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה, אשר מחמת צפיפות התנועה נעים בו כלי רכב בטורים בכל נתיב, לא יראו כעקיפה את תנועתם של כלי רכב הנעים בנתיב אחד הנוסעים במהירות העולה על המהירות שבה נוסעים כלי הרכב שבנתיב האחר, ובלבד שהדבר לא יגרום הפרעה או סיכון לתנועה.
(ד)
נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא.
(ה)
נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל־חיים באחד מאלה:
(1)
הראות לקויה או שדה הראיה חסום או מוגבל;
(2)
הוא נמצא אחרי התמרור א–30 לפני מפגש מסילת ברזל, ועד אחרי מפגש מסילת הברזל;
(3)
הוא מתקרב אל מעבר חציה להולכי רגל המסומן על פני הכביש או על ידי תמרור המציין מקום מעבר חציה להולכי רגל, ועד שעבר את מקום מעבר החציה;
(4)
הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת;
(5)
הוא חוצה קו הפרדה רצוף, אלא אם כן בסמוך לו בצדו הימני נמצא קו קטעים;
(6)
(נמחקה).
(ו)
הוראת פסקה (4) בתקנת משנה (ה) לא תחול על –
(1)
עקיפה בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה;
(2)
עקיפת בעלי־חיים, רכב בעל שני גלגלים או רכב הנגרר על ידי בהמה, ובלבד שהעקיפה ממלאה אחר ההוראות האחרות של תקנות אלה.
(ז)
נוהג רכב לא יעקוף רכב, ולא יעבור על פני רכב, שעצר לפני צומת, לפני מעבר חציה או לפני מפגש מסילת ברזל לשם מילוי אחרי הוראות חלק זה.
(ח)
נוהג רכב לא יעקוף רכב עוקף אלא אם הכביש חד־סטרי או בכביש שהותרה בו העקיפה לפי תמרור או לפי הוראות תקנות אלה ויש בו יותר משני נתיבים באותו כיוון נסיעה; לענין זה לא יבוא במנין הנתיבים נתיב שיועד לתחבורה ציבורית; הוראות תקנת משנה זו לא יחולו על אוטובוס, למעט אוטובוס זעיר, ועל רכב מסחרי או על רכב עבודה שמשקלם הכולל עולה על 3,500 ק״ג ורכב כאמור לא יעקוף רכב עוקף אחר בכל דרך.
רכב שנעקף [תיקון: תש״ל־3, תשל״ו־3, תשמ״ו־4, תשנ״ה־4, תשפ״א־13]
(א)
נוהג רכב שנעקף, יסיט את רכבו עד כמה שאפשר לשפת הכביש כדי לאפשר לרכב העוקף, לעקוף בבטחה ולא יגדיל את מהירות נסיעתו עד לאחר שהרכב העוקף עבר על פניו.
(ב)
נוהג ברכב המוביל מטען חורג, ואשר אין אפשרות לעקפו עקב תנאי הדרך והתנועה בה, חייב להאיט את מהירות נסיעתו, ובמידת האפשר והצורך לרדת מעבר לשפת הכביש ואף לעצור את הרכב, כדי לתת לכלי רכב הנמצאים מאחוריו לעקפו בבטחה.
(ג)
הנוהג ברכב מנועי שבשל מטענו, או בשל שיפוע הדרך, נאלץ לנסוע במהירות נמוכה שיש בה כדי לעכב כלי רכב הנוסעים מאחוריו, חייב להימין ולנסוע בשול הדרך כאשר השול מיוצב באספלט ופנוי כדי לתת לכלי רכב שמאחוריו אפשרות לעקפו, ואולם החובה האמורה לא תחול אם הוצב בשול הדרך תמרור 501.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ה׳: ריווח
ריווח בין רכב לרכב [תיקון: תש״ל־3, תשנ״א־3]
(א)
לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.
(ב)
בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב.
נסיעה בשיירה [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשנ״ה־4]
(א)
כשכלי רכב נוסעים זה אחר זה בדרך שאינה דרך עירונית, ישמור הנוהג ברכב על ריווח מספיק בין רכבו ובין הרכב הנוסע לפניו, כדי להבטיח זרימה תקינה של התנועה וכדי לאפשר לרכב הבא מאחוריו, אשר מהירות נסיעתו עולה על שלו, להיכנס ללא סיכון לאותו ריווח.
(ב)
רכב מחובר, רכב מורכב או רכב הגורר רכב אחר דינם לענין תקנה זו כרכב אחד.
(ג)
הוראות תקנה זו לא יחולו על לוויות ותהלוכות.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ו׳: מהירות
מהירות סבירה [תיקון: תש״ל־3]
לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב.
האטה [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ח, תשנ״ח, תשס״ח־4]
בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה:
(1)
בתוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם;
(2)
בדרך שאיננה פנויה;
(3)
כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא;
(4)
בהיכנסו לעקומות חדות ובנסעו בהן;
(5)
בקרבת קבוצת ילדים או בקרבת התקהלות;
(6)
בהתקרבו למעבר חציה;
(7)
בהתקרבו לפסגה או למקום שבו שדה הראיה מוגבל;
(8)
בירידה תלולה או ארוכה;
(9)
בהתקרבו לגשר צר ובעברו עליו;
(10)
בפגשו או בעקפו קבוצת אנשים ההולכת בסך;
(11)
בפגשו או בעקפו בעלי־חיים;
(12)
בהתקרבו אל אוטובוס העומד בתחנה ובעברו על ידו;
(13)
בהתקרבו אל אוטובוס, טיולית או רכב מסחרי המסיע ילדים וסומן כך, שנעצר לשם העלאת ילדים או הורדתם, ובעברו על ידו;
(14)
ברחוב משולב;
(15)
באזור מיתון תנועה;
(16)
במנהרה.
בלימת פתע [תיקון: תש״ל־3]
לא יבלום נוהג רכב את רכבו פתאום, אלא לשם מניעת תאונה שאי־אפשר למנעה בדרך אחרת או אם הדבר הכרחי מטעמי בטיחות התנועה; האמור בתקנה זו לא יחול על בלימת רכב לשם ניסוי בלמיו, בתנאי שלא יערוך אדם ניסוי כזה אלא לאחר שנקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים והבטיח שאין הניסוי עלול לסכן או להפריע לרכב הנוסע בדרך.
מהירות מרבית מותרת [תיקון: תש״ל־3, תשל״א־2, תשל״ג־3, תשל״ה־2, תשל״ח־4, תשל״ט, תש״ם־3, תשמ״ג־2, תשמ״ז, תשמ״ח, תשמ״ט־5, תשנ״א, תשנ״א־11, תשנ״ד, תשנ״ד־6, תשנ״ה־4, תשנ״ו־7, תשנ״ז־8, תשנ״ח, תשנ״ט־2, תש״ס־3, תשס״א־2, תשס״ג־4, תשס״ה־4, תשס״ח־4, תשע״א־4, תשע״ב־9, תשע״ד־4]
(א)
לא ינהג אדם ברכב בדרך במהירות העולה על הקבוע בטבלה שלהלן:
| סוג הרכב | מקום | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| דרך עירונית | דרך עירונית שמוצב בה תמרור 426 או 426פ | דרך שאינה עירונית | דרך שאינה עירונית שמוצב בה תמרור 426 או 426פ | דרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי | דרך מהירה | דרך מהירה שמוצב בה תמרור 426 או 426פ | |
| מהירות מרבית מותרת בקילומטרים לשעה | |||||||
|
(1) רכב מנועי למעט סוג רכב כאמור בפסקאות (2) עד (5)
| 50 | כמצוין בתמרור | 80 | כמצוין בתמרור | 90 | 110 | כמצוין בתמרור |
|
(2) אוטובוס שאינו אוטובוס זעיר
| 50 | כמצוין בתמרור | 80 | כמצוין בתמרור | 90 | 100 | כמצוין בתמרור ולא עולה על 100 |
|
(3) רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 12,000 ק״ג וברכב עבודה וטיולית
| 50 | כמצוין בתמרור ולא יעלה על 50 | 80 | כמצוין בתמרור ולא עולה על 80 | 80 | 80 | כמצוין בתמרור ולא עולה על 80 |
|
(4) (נמחקה)
| |||||||
|
(5) רכב איטי, טרקטור ומכונה ניידת
| 40 | כמצוין בתמרור ולא עולה על 40 | 40 | כמצוין בתמרור ולא עולה על 40 | 40 | סגורה בפניו | סגורה בפניו |
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם ברחוב משולב או באזור מיתון תנועה במהירות העולה על 30 קמ״ש.
(ג)
כל הדרכים המצוינות בתקנת משנה (א) למעט כביש פנימי בתחום מושב וקיבוץ סגורות בפני טרקטורון, ובלבד שלא ינהג אדם בטרקטורון במהירות העולה על 40 קמ״ש.
(ד)
(1)
רשות הרישוי רשאית לציין ברשיונו של רכב מהירות מרבית מותרת פחותה מן המפורט בתקנת משנה (א), אם לדעתה דרוש לעשות כן.
(2)
לא ינהג אדם במהירות העולה על המהירות המרבית שצוינה ברשיון הרכב.
(3)
(נמחקה).
(ה)
לא ינהג אדם רכב בקטע המסומן בתמרור, במהירות העולה על הקבוע בתמרור.
(ה1)
רשות התימרור המרכזית רשאית לקבוע בקטע דרך מהירות מרבית מותרת השונה מן האמור בתקנת משנה (א), ובלבד שהמהירות המרבית המותרת שתיקבע לא תעלה על המפורט להלן:
(1)
בדרך עירונית – 80 קמ״ש;
(2)
בדרך שאינה עירונית ושאינה דרך מהירה – 100 קמ״ש ובדרך כאמור בת שני נתיבים לכל כיוון נסיעה עם שטח הפרדה בנוי – 110 קמ״ש;
(3)
בדרך מהירה – 120 קמ״ש.
(ה2)
לא תקבע רשות התימרור המרכזית מהירות מרבית מותרת בדרך מהירה כאמור בתקנת משנה (ה1)(3), אלא לאחר התייעצות עם ראש אגף התנועה של משטרת ישראל.
(ו)
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ז׳: מפגש מסילת ברזל
האטה לפני מפגש [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10]
(א)
נוהג רכב המתקרב למפגש מסילת ברזל (להלן – מפגש) יאיט את מהירות רכבו עד כדי אפשרות לעצור על אתר לפני המסילה, וינקוט כל האמצעים להבטיח את מעברו על פני המפגש ללא עיכוב וללא תקלה.
(ב)
הוראות תקנת משנה (א) יחולו על נוהג רכב המתקרב למפגש המוגן על ידי מחסום או המסומן באות אזהרה על ידי רמזור, פעמון או אמצעי אזהרה אחרים גם כשהמחסום או אות אזהרה כאמור אינם פועלים.
עצירה לפני מפגש [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ו־2, תשמ״ו־4]
(א)
בנסיבות האמורות להלן חייב נוהג רכב המתקרב למפגש לעצור את רכבו לפני קו העצירה, ובאין קו עצירה – לפני המחסום הקרוב, ובאין מחסום – במרחק של לא פחות מארבעה מטרים לפני פס המסילה הקרוב, ולא ימשיך בנסיעה אלא לאחר שנפתח המחסום או פסק אות האזהרה, ובאין מחסום או אות אזהרה – לאחר שעבר הרכב הנוסע במסילת הברזל (להלן – רכבת); ואלה הנסיבות:
(1)
רכבת מתקרבת נראית, נשמעת או משמיעה אות אזהרה;
(2)
מוצב לפני המפגש תמרור המורה על עצירה;
(3)
ניתן אות אזהרה על התקרבות רכבת, בין בדגל, בין באמצעות עדשה אדומה מהבהבת שמותקנת ליד תמרור המציין מקום מפגש ובין בכל דרך אחרת;
(4)
המחסום שלפני המפגש חוסם את הדרך או חלק ממנה או מתחיל להתנועע לקראת חסימת הדרך או פתיחתה.
(ב)
נוהג רכב העוצר את רכבו לפני מפגש בנסיבות האמורות בתקנת משנה (א)(2) ינהג כדלקמן:
(1)
יכבה את מקלט הרדיו, מקלט הטלויזיה או הקלטת הפועלים ברכבו;
(2)
יפתח את חלון הרכב הקרוב אליו, ובאוטובוס גם את הדלת הקדמית;
(3)
יאזין ויסתכל לשני הכיוונים לאורך המסילה כדי להיווכח אם אין רכבת מתקרבת או אם אין אות אזהרה על התקרבות רכבת, ולא ימשיך בנסיעה אלא לאחר שנוכח שאין רכבת מתקרבת ושאין אות אזהרה.
מעבר אוטובוס במפגש סלול [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ו־2, תשמ״ז]
הנוהג באוטובוס או ברכב המסיע, או המיועד להסיע, אחד־עשר נוסעים או יותר לרבות הנהג לא יחצה מסילת ברזל אלא אם כן הדרך בה הוא מגיע אל המפגש סלולה אספלט או בטון במרחק של 20 מטרים לפחות מן הפס הקרוב אליו.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ח׳: איתות
חובה לאותת ודרך האיתות [תיקון: תש״ל־3]
(א)
נוהג רכב העושה אחד מאלה:
(1)
מתכונן לנוע או להפנות את רכבו;
(2)
מתכוון לסטות מנתיב נסיעתו;
(3)
עוצר את רכבו;
יתן אות בזמן וממרחק מספיקים כדי להזהיר עוברי דרך אחרים ובצורה המבטיחה כי האות ייראה לעיניהם, זולת אם סיבה סבירה מנעה אותו מלתת אות כאמור.
(ב)
נתן נוהג רכב אות כאמור בתקנת משנה (א) יפסיק את מתן האות משהשלים אותה פעולה שלשמה ניתן האות.
מתן אות [תיקון: תש״ל־3, תשנ״ו־7]
(א)
אות כאמור בתקנה 58(א) יינתן כדלקמן:
(1)
לענין פסקאות (1) ו־(2) – על ידי מחוון כיוון;
(2)
לענין פסקה (3) – על ידי אור הבלימה.
(ב)
התקלקלו מכשירי האיתות האמורים בתקנת משנה א׳ או באין מכשירים כאלה ברכב, יתן הנהג את האות בידו.
(ג)
נוהג רכב רשאי להוסיף לאות הניתן במכשירים כאמור בתקנת משנה א׳ אות בידו, אם נראה לו כי נסיבות הענין מצדיקות זאת.
האותות [תיקון: תש״ל־3, תשנ״ו־7]
(א)
האות להנעת רכב העומד מצד ימין של הכביש, וכן האות לשם פניה או סטיה שמאלה יינתן –
(1)
במחוון כיוון – על ידי הארת אור מהבהב מצדו השמאלי של הרכב;
(2)
ביד – בהוצאת הזרוע השמאלית עד למרפק מחוץ לרכב בקו אפקי.
(ב)
האות להנעת רכב למעט אופניים העומד מצד שמאל של הכביש, וכן האות לשם פניה או סטיה ימינה יינתן –
(1)
במחוון כיוון – על ידי הארת אור מהבהב מצדו הימני של הרכב;
(2)
ביד – בהנעת כף היד השמאלית והזרוע במעגל מחוץ לרכב בכיוון מהלך השעון;
(3)
באופניים – בהרמת הזרוע הימנית בקו אופקי ובניצב לכיוון הנסיעה של האופניים.
(ג)
האות לעצירה או להאטת המהירות יינתן –
(1)
באור הבלימה; או
(2)
ביד – בנענוע כף היד השמאלית והזרוע למעלה ולמטה, מחוץ לרכב, כשהזרוע בקו אפקי וכף היד מופנית כלפי מטה.
(ד)
נוהג רכב בעל הגה ימני או שמקום מושבו אינו מאפשר לו ליתן את האותות ביד כדין, יתן אותם במכשיר חשמלי.
הנוהג בעקבות רכב אחר [תיקון: תש״ל־3]
נתן נוהג רכב הנע בכביש אות כאמור בתקנה 60, חייב כל נוהג רכב הבא בעקבותיו להאיט ולנהוג בזהירות ולעצור אם יש צורך בכך, כדי לאפשר לנוהג הרכב שלפניו לפנות, לסטות, להאיט או להיעצר – ללא הפרעה.
שימוש באות אזהרה [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ז, תשנ״א, תשנ״א־11, תשנ״ב־3, תשנ״ה־4, תשנ״ו־7, תשנ״ח־2, תשנ״ט־7, תשס״ח־9, תשע״ח־9]
(א)
לא ישמיע אדם ברכב מנועי אות אזהרה בסירנה או בכל כלי או אמצעי אחר ולא יפיץ אור מהבהב צבעוני, אלא אם תקנות אלו מורות אחרת או אם ניתן לו היתר לכך מאת רשות הרישוי.
(ב)
מקום שתקנות אלה מורות כי רכב יפיץ אור מהבהב או מקום שניתן היתר לרכב להפיץ אור מהבהב, יהיה הפנס כאמור בחלק ג׳ בתוספת השניה וצבעו –
(1)
ברכב משטרה, ברכב משטרה צבאית, ברכב הג״א וברכב צה״ל וברכב שב״ס מבצעי שאושר כרכב בטחון – כחול או כחול־אדום;
(1א)
ברכב שיטור משולב – כחול־צהוב;
(2)
באמבולנס של מגן דוד אדום, באמבולנס של צה״ל, ברכב לכיבוי אש – אדום;
(3)
ברכב שאישרה רשות הרישוי כרכב בטחון – אדום ובאישור ועדה משותפת לרשות הרישוי ולאגף התנועה במשטרת ישראל – כחול;
(4)
ברכב גרירה וחילוץ, ברכב עבודה, ברכב ליווי לפי תקנה 85, ברכב שמידותיו חורגות, ברכב המוביל מטען חורג ובכל רכב שקיבל היתר מרשות הרישוי – צהוב.
(ג)
הנוהג ברכב כאמור בתקנת משנה (ב) לא יפיץ אור מהבהב כאמור אלא אם כן הדבר דרוש למילוי התפקיד המוטל עליו ובשעות מילוי התפקיד בלבד ורכב גרירה וחילוץ לא יפיץ אור מהבהב אלא בעת גרירה או חילוץ בפועל.
השימוש בצופר [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ז, תשס״ה־4]
(א)
מתן אות בצופר לא יהיה ממושך או חוזר יותר מן הדרוש לפי הנסיבות.
(ב)
(בוטלה).
(ג)
בדרך עירונית לא ישמיע אדם אות אזהרה בצופר אלא למתן אות אזהרה למניעת סכנה קרובה שאין למנוע אותה באופן אחר.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ט׳: זכות קדימה
רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשל״ט, תשמ״ח, תשמ״ט־6, תשנ״א, תשנ״ה־4, תשנ״ו־7, תש״ס־3, תשס״ח־4, תשע״ח־11]
(א)
לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה:
(1)
נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין;
(2)
נוהג רכב המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפסקה (1);
(3)
נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להיכנס לדרך סלולה או לחצותה יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה.
(ב)
נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי־רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה –
(1)
יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך;
(2)
יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש.
(ג)
נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר.
(ד)
נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה – לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר.
(ה)
נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא ייכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב – יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת.
(ו)
נוהג רכב שנתיב נסיעתו מסתיים ועליו לסטות לנתיב סמוך, ייתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות.
(ז)
נוהג רכב המתקרב למעגל תנועה שלפניו מוצב תמרור 303, ייתן זכות קדימה לרכב הנמצא בתוך מעגל התנועה.
כניסה לצומת [תיקון: תש״ל־3, תשל״א־4, תש״ם־3]
לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור.
הסעת רכב [תיקון: תש״ל־3]
לא יסיע אדם רכב שעמד או חנה בצד הכביש אלא לאחר שהבטיח כי אפשר להיכנס למסלול התנועה ללא סיכון או הפרעה לעוברי דרך; הוא ייכנס במהירות שאין בה כדי סיכון או הפרעה, לאחר שנתן אות כאמור בסימן ח׳.
הולכי רגל במעבר חציה [תיקון: תש״ל־3, תשע״ה־2]
(א)
נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך.
(א1)
נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה.
(א2)
התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה.
(ב)
מעבר החציה המחולק על ידי שטח הפרדה, יראו כל חלק ממעבר החציה כמעבר נפרד.
כביש חסום [תיקון: תש״ל־3]
כביש שנחסם או שנשאר בו מקום לתנועה בכיוון אחד בלבד, יציית עובר דרך לסימון הניתן על־ידי שוטר, אתת או תמרור; לא היה בו אחד מאלה יתן עובר דרך שנתיב תנועתו נחסם, זכות קדימה לבא כנגדו.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן י׳: חניה, עמידה ועצירה
חניה, עמידה ועצירה [תיקון: תש״ל־3, תש״ם־3, תשמ״ח]
(א)
הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על־ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה.
(ב)
הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על –
(1)
העלאת נוסעים או הורדתם בשולי הדרך;
(2)
פעולות חילוץ נפגעים או רכב שיצא מכלל פעולה;
(3)
ביצוע עבודות ציבוריות כאשר אין אפשרות אחרת לבצען ובמידה הדרושה לביצוע העבודות האמורות בשולי הדרך;
(4)
רכב צה״ל שנעצר לשם מילוי תפקיד צבאי.
(ג)
בדרך מהירה אסורה העלאת נוסעים או הורדתם או עצירת רכב, העמדתו או חנייתו בכל מקום שבין הגדרות הקובעות את גבולות רצועת הדרך, אלא אם סומן אחרת.
(ד)
קצין משטרה רשאי להתיר בכתב ובתנאים שייראו לו עצירת רכב בכביש לצורך ביצוע עבודות כאמור בפסקה (3) לתקנת משנה (ב) ובעל ההיתר חייב למלא אחרי תנאי ההיתר.
(ה)
הוראות תקנות משנה (א), (ב) ו־(ג) לא יחולו על עצירתו או העמדתו של רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד באופן זמני על פני הכביש עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכלל במהירות האפשרית.
(ו)
לא יחנה אדם רכב, לא יעמידנו ולא ישאירנו עומד בדרך אם –
(1)
רחבו עולה על 2.50 מטר, למעט רכב צה״ל שנעצר לשם מילוי תפקיד צבאי;
(2)
הוא גרור או נתמך שנותק מגורר או תומך, אלא בעת ביצוע עבודות כאמור בתקנה 69(ב)(3).
העמדה לצידי דרך של רכב המיועד לרוכלות [תיקון: תשל״ח־4]
(א)
לא יעצור אדם רכב המיועד להובלות, ולממכר מזון, פרחים, סחורות, ציוד וכיוצא באלה למסחר או להובלות, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד לצידי דרך שאיננה דרך עירונית, אלא במקום שסודר ואושר על פי דין לחניית רכב כאמור מחוץ לרצועת הדרך והשוליים וסודרה אליו גישה למקום כאמור.
(ב)
הוראות תקנת משנה (א) יחולו על כל המקומות שפורטו בתקנה 72(א) המצויים בתחום דרך שאיננה עירונית.
סימון רכב עומד על פני הדרך [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשמ״ו־4, תש״ס־3, תשס״ה־4]
(א)
רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד על פני הדרך, יציב נוהג הרכב משולש אזהרה כאמור בתקנה 367 שיהא נראה לעין נוהג רכב הבא מאחוריו ממרחק של 100 מטרים לפחות.
(ב)
בנוסף על האמור בתקנת משנה (א), אם היה הרכב עומד בזמן תאורה בדרך שאיננה דרך עירונית, או אם היה הכרח להשאיר את הרכב בדרך כאמור בזמן תאורה –
(1)
באוטובוס, ברכב עבודה או ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק״ג יציב הנוהג ברכב מיתקן עם אור מהבהב צהוב כאמור בתקנה 366, או יפעיל מכשיר המותקן ברכב ואשר באמצעותו ניתן להפעיל את כל מחווני הכיוון המותקנים ברכב בעת ובעונה אחת (להלן – מכשיר להפעלת מחווני כיוון);
(2)
ברכב, למעט רכב כאמור בפסקה (1), רשאי הנוהג בו להשתמש במכשיר להפעלת מחווני כיוון.
הפרעה לתנועה או הסתרת תמרור [תיקון: תש״ל־3]
לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד באופן –
(1)
שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה;
(2)
שהוא מסתיר תמרור או חלק ממנו מעיני עוברי דרך.
מקומות אסורים בעצירה, בהעמדה ובחניה [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשל״א־2, תשל״ח־4, תשמ״א־5, תשמ״ד־2, תשמ״ח, תשנ״א, תשנ״ה־4, תשס״א־6, תשס״ה־4, תשס״ח־4, תש״ע־14, תשע״ב־9, תשע״ה, תשע״ח־11, תשפ״א־13, תשפ״ב־9]
(א)
לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות:
(1)
בצד שמאל של הדרך אלא אם הכביש הוא חד־סטרי או בניגוד לכיוון הנסיעה; לענין תקנת משנה זו לא יראו בכביש חד־סטרי כביש שהוא חלק מדרך המחולקת על ידי שטח הפרדה;
(2)
על שביל אופניים מסומן בתמרור, ובלבד שמותר לעצור אופניים, להעמידם או להחנותם במדרכה או בשביל כאמור אם אין בכך הפרעה לתנועה;
(2א)
על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפקודה ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל;
(2ב)
בדרך שהוצב לפניה תמרור 401;
(3)
בתוך צומת או בתחום שנים עשר מטר ממנו, פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו;
(4)
במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב, פרט להעלאת נוסעים והורדתם;
(5)
(נמחקה);
(6)
בתוך מעבר חציה או בתחום שנים עשר מטר לפניו;
(7)
בתחום שנים עשר מטר לפני קו עצירה;
(8)
בתחום הדרך מעשרים מטרים מהפס הקרוב ביותר של מפגש מסילת הברזל עד עשרים מטרים אחרי המפגש;
(9)
בכביש, לרבות שולי הדרך, שבו קיים בכיוון הנסיעה נתיב אחד בלבד המסומן בקו הפרדה בלתי מרוסק;
(10)
בצד רכב אחר העומד או חונה בצדה של הדרך;
(11)
על גשר או בתוך מנהרה או בתחום 50 מטרים לפניה או לאחריה;
(12)
בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש, ובאין סימון כאמור – בתוך עשרים מטר לפני תמרור ”תחנת אוטובוסים“ ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים עשר מטר או יותר;
(13)
בצד מעקה בטיחות להולכי רגל בשפת הכביש, אלא אם תמרור מורה אחרת;
(14)
בתוך תחום תחנת מוניות המסומנת בתמרור שהוצב או סומן, פרט לעצירה לשם העלאת או הורדת נוסעים;
(15)
ליד תמרור המסמן תחנת הסעה לחיילים, אלא לשם העלאת חיילים והורדתם;
(16)
ליד תמרור 437 בניגוד להוראות התמרור, או ליד תמרור 437 שהוצב מתחתיו ובצמוד לו תמרור 439 שבו צוינו פרטי רכב מסוים של נכה, אם הרכב אינו זה שפרטיו צוינו בתמרור האמור; צוינו בתמרור ימים או שעות מסוימים – יחול האמור בפסקה זו רק בימים או בשעות שצוינו בתמרור.
(ב)
לא יעמיד אדם ולא יחנה אוטובוס המיועד להסיע עשרים נוסעים או יותר בדרך, אף במקום שבו מותר להעמיד רכב או להחנותו, אלא אם תמרור מורה אחרת.
(ג)
לא יעמיד אדם בלילה רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 10,000 ק״ג או רכב עבודה ולא יחנה רכב כאמור באזור שנאסרה בו החנייה והעמדת רכב בידי רשות תמרור מקומית.
(ד)
על אף האמור בתקנת משנה (א)(12), מותרת החניה בתחנת אוטובוסים בשבתות ובמועדי ישראל אם הוצב בה תמרור 439 המתיר חניה בשבתות ובמועדי ישראל.
איסור התנעת אוטובוס חונה [תיקון: תש״ס־3]
(א)
לא יופעל מנוע של אוטובוס בזמן חניה עד להעלאת הנוסעים באוטובוס אלא כדי למלא אוויר במערכת הפנאומטית שלו.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר להפעיל מנוע של אוטובוס בזמן חניה למשך 10 דקות לפני העלאת הנוסעים לאוטובוס, או במקומות שאינם בתוך שטחים בנויים ומאוכלסים ושאינם בקטעי דרך שבתים בנויים לצדם.
רכב המוצע למכירה או שרשיונו פקע [תיקון: תש״ל־3]
לא יחנה ולא יעמיד אדם בדרך רכב המוצע למכירה או רכב שרשיונו פקע.
רכב שנשאר בלי השגחה [תיקון: תש״ל־3, תשס״א־2, תשע״ה]
(א)
לא יחנה ולא יעמיד אדם רכב אלא לאחר שנקט באמצעי הזהירות הדרושים כדי להבטיח שהרכב לא יזוז ולא ינוע בהעדר נהג.
(ב)
לא יחנה ולא יעמיד אדם רכב בלי השגחה אלא לאחר שהופסקה פעולת המנוע ומנגנון ההדלקה, הוצא מפתח ההצתה והופעלו הבלמים המיועדים לבלימת קבע.
(ב1)
על אף האמור בתקנת משנה (ב), מי שמפעיל מנוף או כלי אחר המחובר לרכב והמופעל רק באמצעות המנוע של הרכב, רשאי שלא להפסיק את פעולת המנוע ובלבד שהרכב נמצא בהשגחתו ושנקט את כל האמצעים הדרושים כדי להבטיח שהרכב יישאר במקומו.
(ג)
נוהג רכב לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד בדרך בעלת שיפוע אלא לאחר שבלם את גלגליו כראוי; היה רכב מנועי במורד – יטה הנוהג את הגלגלים הקדמיים לאבן השפה או לשפת הכביש הקרובה אליו וישלב אותו בהילוך אחורי, ואם היה בעליה – יטה את הגלגלים הקדמיים לעבר הכביש כשיש בו אבני שפה, או לשפת הכביש אם אין בו אבני שפה, וישלב אותו בהילוך קדמי; ברכב בעל הילוכים אוטומטיים, ישלב הנוהג את הילוך החניה.
(ג1)
על אף האמור בתקנת משנה (ג), ברכב שיצרנו קבע לגביו הוראות לעניין עמידה וחניה יפעל הנוהג ברכב על פי הוראות היצרן.
(ד)
רכב שחובה לשאת בו נעלי בטחון שהועמד או הוחנה בדרך משופעת יציב נהגו גם את נעלי הבטחון מתחת לגלגלים האחוריים.
חניה, עצירה ועמידה סמוך לשפת הכביש [תיקון: תש״ל־3]
העוצר, המעמיד או המחנה רכב בכביש אשר בו מותר לעצור, להעמיד או להחנות יעמידנו בקו מקביל לשפת הכביש, בין אם יש בו אבני שפה ובין אם לאו, כשהגלגלים הקרובים לאבני השפה או לשפת הכביש הם במרחק של לא יותר מארבעים ס״מ מהם, זולת אם התירה רשות התימרור המקומית באותו כביש חניה זוויתית וסימנה אותו לצורך זה.
חניה מותרת לפי תמרור [תיקון: תש״ל־3, תשל״א־4, תש״ם־3, תשמ״ט־7, תשנ״א, תשנ״ה־4, תשס״א־6, תשס״ה־18, תשע״ב־9]
(א)
על אף האמור בסימן זה, מותר לעצור, להעמיד או להחנות רכב בכל מקום שיש בו תמרור המתיר עצירה, עמידה או חניה.
(ב)
נוהג במונית רשאי לעצור לאיסוף נוסע או להורדתו בקטע דרך עירונית, גם אם הוצב בו תמרור 433 או 818 למעט בתחום תחנת אוטובוס.
(ג)
לא יחנה אדם רכב או מכלית המיועדים או המשמשים להובלת דלק, נוזל קורוזיבי, חומר רדיואקטיבי, חומר מאכל, חומר רעיל, גז או חומר מתלקח אחר, או גלילים להכלת חומר כאמור, אם משקל הרכב או המכלית עולה על 3,500 ק״ג ולא ישאיר רכב או מיכלית כאמור עומדים בדרך במרחק פחות מ־400 מטרים מבנין מגורים או ממבנה ציבורי אלא לצורך פריקה או טעינה של החומר המסוכן לבנין או למבנה האמורים, או ממנו, או במקום שיועד לחניית רכב כאמור ואושר על ידי רשות התימרור המקומית.
גרירת רכב והחזרתו, נעילת רכב ושחרורו [תיקון: תש״ל־3, תש״ם־8, תש״ם־9, תשמ״א־8, תשמ״ב־2, תשמ״ו]
רכב שהורחק, הוחסן או שגלגליו ננעלו לפי סעיף 70א לפקודה, לא יוחזר לבעלו ולא ישוחרר מנעילתו אלא לאחר ששילם את האגרה או התשלום שנקבעו בתוספת החמישית.
איסור נעילת רכב ושחרורו [תיקון: תש״ל־3, תש״ם־8, תש״ם־9, תשמ״ו, תשמ״ח]
(א)
לא יינעל רכב העומד או חונה בדרך ולא ישוחרר רכב שגלגליו ננעלו כדין אלא בידי מי שהורשה לכך כדין.
(ב)
אין באמור בתקנת משנה (א) כדי למנוע מבעל רכב לנעול גלגלי רכבו ובתנאי שינעל את גלגלי ההנעה בלבד בעת שהרכב חונה במקום שהחניה מותרת לרכב מסוגו.
[תיקון: תש״ל־3, תש״ם־9]
סימן י״א: הסעת נוסעים והובלת מטען
בטיחות בנסיעה [תיקון: תש״ל־3, תשע״ה]
(א)
לא יסע אדם ברכב – פרט לאופנוע, תלת אופנוע, אופניים או תלת־אופן – והנוהג בו לא יניח לאדם לנסוע בו, אלא כשגופו כולו בפנים הרכב ובמצב המבטיח את שלומו.
(ב)
הנוהג רכב לא יסיע אותו ולא ימשיך בהסעתו, אלא אם דלתותיו סגורות וננקטו כל שאר אמצעי הזהירות להבטחת שלומו של נוסע ושל כל אדם הנמצא בסמוך לרכב.
(ג)
נוהג ברכב ציבורי המסיע אדם בכיסא גלגלים יעשה זאת לאחר שהכיסא עוגן לרכב, הנוסע היושב בכיסא חגור בחגורת בטיחות וננקטו אמצעי זהירות להבטחת שלומו של הנוסע בכיסא ושל האדם הנמצא בסמוך לו ברכב.
פתיחת דלת וסגירתה [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך.
(ב)
לא יפתח אדם את דלתו של רכב ולא יניח הנוהג בו לפתוח את דלתו, כל עוד הרכב נע.
עליה לרכב וירידה ממנו [תיקון: תש״ל־3]
לא יעלה לרכב אדם, למעט הנוהג, ולא ירד ממנו ולא יניח הנהג או הממונה על הרכב לעלות אליו או לרדת ממנו, אלא –
(1)
כשהרכב עומד;
(2)
מצדו הימני של הרכב כשהוא עומד בצד ימין של הדרך;
(3)
מצדו השמאלי של הרכב כשהוא עומד כדין מצד שמאל של הדרך; אולם מי שיושב לצד הנהג רשאי לצאת מצדו הימני של הרכב, לאחר שנקט באמצעי הזהירות הדרושים;
(4)
במקום המיועד לעליה ולירידה, אם יש ברכב מקום כזה.
הסעה לצד הנהג [תיקון: תש״ל־3]
(א)
נוהג רכב מנועי המסיע לצדו אדם אחר, לא יסיענו אלא לצדו הימני אם ההגה הוא שמאלי, או לצדו השמאלי אם ההגה הוא ימני, ולא יסיע לצדו יותר מאדם אחד, אלא בהיתר מטעם רשות הרישוי ובהתאם לתנאי ההיתר.
(ב)
רשות הרישוי רשאית לתת היתר להסעת שני נוסעים על גבי טרקטור, מלבד הנהג, ובלבד שיותקנו מקומות ישיבה בצורה המבטיחה את שלום הנוסעים, בהתאם לתנאי ההיתר.
הסעת תלמידים [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ד־2, תשמ״ט־7, תשנ״א, תשנ״ו־7, תשס״ה־14, תשס״ו־9, תשע״ז־6]
(א)
לא יבצע אדם הסעת תלמידים, אלא ברכב להסעת תלמידים.
(א1)
לא ינהג אדם ברכב להסעת תלמידים ולא ירשה בעל רכב להסעת תלמידים ומי שהשליטה ברכב כאמור בידו לנהוג ברכב להסעת תלמידים אלא אם כן נמצא ברכב אישור שנתי בדבר תקינות מערכת התרעה על השארת ילדים ברכב כאמור בתקנה 364ז.
(ב)
לא ינהג אדם ברכב להסעת תלמידים, אלא אם כן הותקן בו, מלפניו ומאחוריו, שלט כמפורט בפרט 3 בחלק ג׳ שבתוספת השניה והנראה מבחוץ באופן ברור ועליו המילה ”ילדים“, ולא ינהג אדם רכב הנושא עליו שלט כאמור, אלא אם כן הוא מבצע הסעת תלמידים.
(ב1)
לא יסיע אדם ילדים בעמידה בהסעת תלמידים.
(ב2)
הנוהג ברכב להסעת תלמידים יפעיל את פנסי האיתות המותקנים בו על פי הדרישות שנקבעו לגבי רכב להסעת תלמידים, בכל עת שדלתות הרכב פתוחות.
(ג)
אדם המבצע הסעת תלמידים, לא יניח עליית הילדים אל הרכב וירידתם ממנו אלא כמפורט להלן:
(1)
באוטובוס זעיר וברכב מסחרי – מהדלת הקדמית הימנית או מהדלת הימנית השניה מקדמת הרכב;
(2)
ברכב שאיננו מנוי בפסקה (1) – מהדלת הקדמית הימנית.
(ד)
אדם המבצע הסעת תלמידים לא יחל בנסיעה אלא לאחר שווידא כי כל הילדים השלימו את ירידתם מהרכב והתרחקו מנתיב נסיעתו.
(ה)
אדם המבצע הסעת תלמידים יסרוק את הרכב בתום ההסעה כדי לוודא שלא נותרו בו ילדים.
חובת חגירת ילדים ברכב [תיקון: תשמ״ד־2, תשנ״א, תשנ״א־2, תשס״ה, תשס״ח־4, תשע״ה]
(א)
בתקנה זו ובתקנה 83ב –
”מושב אחורי“ – כל מושב שאינו מושב קדמי ברכב;
”מושב בטיחות“ – מושב הרתום לרכב באמצעות חגורת בטיחות המיועד להסעת ילדים ברכב, שמותקנות בו חגורות המיועדות לרתימת הילד אליו, העומד בתקן המפורט בפרט 4 לחלק ג׳ בתוספת השניה;
”מושב מגביה“ – מושב המיועד להסעת ילדים ברכב כשהילד היושב עליו רתום בחגורת הבטיחות של הרכב והעומד בתקן המפורט בפרט 4 לחלק ג׳ בתוספת השניה.
(ב)
לא יסיע אדם במושב קדמי ברכב מנועי ובמושב אחורי ברכב מנועי ששנת ייצורו 1983 ואילך, למעט אוטובוס שאינו אוטובוס זעיר פרטי, מונית ואופנוע –
(1)
ילד שטרם מלאו לו 3 שנים, אלא אם כן הוא רתום במושב בטיחות המתאים לגובהו ומשקלו של הילד;
(2)
ילד שמלאו לו 3 שנים וטרם מלאו לו שמונה שנים, אלא אם כן הוא רתום במושב בטיחות או במושב מגביה המתאים לגובהו ומשקלו של הילד.
(ג)
לא יסיע אדם ברכב כאמור בתקנת משנה (ב) ילד שטרם מלאו לו שנה, אלא אם כן גבו של מושב הבטיחות מופנה לחזית הרכב.
(ד)
לא יסיע אדם ילד במושב הבטיחות או במושב מגביה במקום שיש מולו כרית אוויר, אלא אם כן נותק המנגנון להפעלתה.
חובת חגירה של חגורת בטיחות [תיקון: תשנ״ג־6, תשנ״ג־8, תשנ״ד־4, תשנ״ה־4, תשס״א־6, תשס״ד־7, תשס״ה, תשס״ה־14, תשס״ו־9, תשע״ה]
(א)
לא ינהג אדם ולא יסע ברכב מן הסוגים האמורים בתקנה 364א או בכל רכב שבו מותקנות חגורות בטיחות אלא אם כן הנוהג והנוסעים בו חגורים בחגורת בטיחות או רתומים במושב בטיחות או במושב מגביה כאמור בתקנה 83א, לפי הענין.
(ב)
(בוטלה).
(ג)
על אף האמור בתקנה זו, מונית ואוטובוס שניתן לגביו רישיון סיור כהגדרתו בתקנה 386, שהותקן בהם במקום הנראה לעין הנוסעים, שלט המציין את חובת הנוסעים לחגור חגורת בטיחות, רשאי הנוהג בהם להסיעם גם אם הם אינם חגורים.
פטור מחגורת בטיחות [תיקון: תשנ״ג־6, תשנ״ג־8, תשנ״ד, תשנ״ט־2, תש״ס־3, תשס״א־2, תשס״א־6, תשס״ו־9, תשס״ז־8, תשס״ט]
הוראות תקנה 83ב לא יחולו על –
(1)
עובד בשירות הבטחון הכללי שיש לו אישור בכתב מאת ראש שירות הבטחון הכללי, מאבטח שיש לו אישור בכתב מאת קצין מוסמך או שוטר הנוהג ברכב של משטרת ישראל ואשר המפקח הכללי של המשטרה אישר, בכתב, כי הוא רכב מבצעי, ועל כל נוסע בו; בפסקה זו, ”מאבטח“, ”קצין מוסמך“ – כהגדרתם בחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ״ח–1998;
(1א)
חייל הנוהג ברכב צבאי בנסיעה לצורך ביצוע משימה מבצעית וכל נוסע ברכב זה; בפסקה זו –
”נסיעה מבצעית“ – נסיעה לצורך ביצוע משימה שאושרה בכתב בידי קצין מוסמך כמשימה מבצעית;
”קצין מוסמך“ – קצין שהוסמך בפקודות הצבא כהגדרתן בסעיף 1 לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו–1955, לאשר משימה מבצעית;
(2)
הנוהג והנוסע ברכב שרשות הרישוי פטרה מהחובה להתקין בו חגורות בטיחות מסיבות טכניות המונעות התקנתן או השימוש בהן והפטור נרשם ברשיון הרכב;
(3)
אדם שרשות הרישוי פטרה אותו, בכתב, מן החובה לחגור חגורת בטיחות על סמך אישור אחד מאלה:
(א)
מהרופא המוסמך כהגדרתו בתקנה 193(ב), כי אינו מסוגל מטעמים רפואיים לחגור חגורת בטיחות;
(ב)
מרופאו, כי הוא פגוע בגפיו העליונות והמלצת הרופא היא לפטור אותו מלחגור חגורת בטיחות;
(ג)
כי מלאו לו ארבע עשרה שנים ומשקל גופו אינו עולה על 35 ק״ג וגובהו אינו עולה על 150 ס״מ;
(4)
(נמחקה);
(5)
הנוהג במונית בדרך עירונית כשיש בה נוסעים וכן הנוסעים במונית בדרך עירונית במושב האחורי;
(6)
הנוהג ברכב בשעת נסיעה לאחור;
(7)
מורה מוסמך כהגדרתו בתקנה 170, בזמן נהיגה בדרך, בידי אדם הלומד נהיגה, באוטובוס או ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק״ג, ובוחן נהיגה בעת שהוא עורך את הבחינה המעשית ברכב כאמור.
[תיקון: תשפ״א־12, תשפ״א־15]
(פקעה).
הסעת נוסעים [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשל״א־4, תשל״ג־3, תשל״ו־3, תשל״ט־2, תשל״ט־3, תשמ״ב־2, תשמ״ג, תשמ״ד־2, תשמ״ה־4, תשמ״ו, תשנ״א, תשנ״ב־3, תשנ״ב־5, תשנ״ג־4, תשנ״ד, תשנ״ה־4, תשנ״ו־7, תשנ״ז־3, תשס״א־5, תשס״ה־4, תשס״ה־13, תשס״ו־8, תשס״ח־4, תשע״א, תשע״ה, תשע״ח־3, תשע״ט־8]
(א)
(בוטלה).
(ב)
לא יסיע אדם ולא ירשה לאחר להסיע ברכב מן הסוגים כמפורט בטור א׳ להלן נוסעים במספר העולה על הנקוב לצד אותו סוג בטור ב׳ להלן:
| טור א׳ סוג הרכב | טור ב׳ מספר נוסעים מרבי |
|---|---|
|
(1) אוטובוס זעיר
| כפי שצויין ברשיון הרכב |
|
(2) רכב נוסעים פרטי
| כמספר החגורות ברכב וברכב הפטור מהתקנת חגורות בטיחות כמספר המקומות ברכב |
|
(3) רכב חשמלי
| כפי שצויין ברשיון הרכב |
|
(4) רכב מסחרי אחוד שמשקלו הכולל המותר עד 3,500 ק״ג
| 8 נוסעים מלבד הנהג זולת אם ברשיון הרכב צויין פחות ואם ביום ז׳ באדר התשנ״ג (28 בפברואר 1993), היה לו ברשיונו, היתר להסיע יותר מ־8 נוסעים מלבד הנהג – לפי הקבוע ברשיונו |
|
(5) רכב מסחרי אחוד שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק״ג
| 8 נוסעים מלבד הנהג זולת אם ברישיון הרכב צוין פחות; ואם ביום ז׳ באדר התשנ״ג (28 בפברואר 1993) היה לו, ברישיונו, היתר להסיע יותר מ־8 נוסעים מלבד הנהג – לפי הקבוע ברישיונו |
|
(6) רכב מסחרי בלתי אחוד
|
(1) אם מותקן בו מרכב תקני – 8 נוסעים מלבד הנהג בכל הרכב ולא יותר מ־6 נוסעים בנוסף לנוסעים שבתא הנהג והכל אם לא צויינו ברשיון הרכב פחות נוסעים
(2) אם מותקן בו מרכב לא תקני – 6 נוסעים מלבד הנהג בכל הרכב ולא יותר מ־4 נוסעים במרכב והכל אם לא צויינו ברשיון הרכב פחות נוסעים
|
|
(7) רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק״ג
|
(1) אם מותקן בו מרכב תקני – מספר נוסעים כפי שצויין ברשיון הרכב ולא יותר מ־30 נוסעים מלבד הנהג
(2) אם מותקן בו מרכב שאינו מרכב תקני – 6 נוסעים מלבד היושבים לצדו של הנהג, ואם היה לו ביום ז׳ באדר התשנ״ג (28 בפברואר 1993) היתר להסעת יותר מ־6 נוסעים מלבד היושבים לצדו של הנהג – לפי ההיתר
|
|
(8) טיולית
| כפי שצויין ברשיון הרכב |
|
(9) רכב מדברי
| כפי שצויין ברשיון הרכב |
|
(10) רכב סיור ומונית
| כפי שצויין ברשיון הרכב |
|
(11) | כמספר המקומות בתא הנהג בלבד |
|
(12) גרור או טרקטור
| כפי שצויין ברשיון הרכב |
|
(13) אמבולנס
| 6 נוסעים מלבד הנהג או מספר נמוך יותר שצוין ברישיון הרכב |
(ב1)
על אף האמור בתקנת משנה (ב), ברכב שניתן לו רישיון רכב בידי קצין צבא הגנה לישראל שהואצלה לו סמכות כרשות הרישוי, מותר להסיע נוסעים במספר העולה על המספר האמור בתקנת משנה (ב) ובלבד שמספרם ואופן הסעתם יהיה על פי פקודות הצבא.
(ג)
לא ינהג אדם רכב מסחרי אחוד, רכב מסחרי שמשקלו הכולל עולה על 3,500 ק״ג, טיולית או רכב מדברי שיש בו מקום ליותר מ־11 נוסעים, כשהוא מסיע נוסעים, אלא אם כן הרכב נושא עליו שלט ”נוסעים“ כמפורט בפרט 3 בחלק ג׳ שבתוספת השניה.
(ד)
(בוטלה).
(ה)
ברכב כאמור בתקנות משנה (ב) ו־(ג) ובאוטובוס כשאינו מסיע נוסעים בקו שירות, לא יסיע אדם קבוצת ילדים שגילם עד 14 שנים, המונה 9 ילדים או יותר (בתקנת משנה זו – קבוצה) אך לא למעלה ממספר הנוסעים הנקוב בתקנות המשנה האמורות, אלא אם כן בידו היתר מאת רשות הרישוי להסעת קבוצה, לאחר שסיים בהצלחה השתלמות למסיעי ילדים שאישרה רשות הרישוי.
(ו)
הוראות תקנת משנה (ה) לא יחולו על מי שקיבל, לראשונה, רשיון נהיגה לדרגות 5, 6, 7 ו־11 לאחר יום ט׳ בטבת התשנ״ו (1 בינואר 1996).
(ז)
(בוטלה).
הסעת נוסעים בשכר [תיקון: תשל״ז־7, תשמ״ו, תשנ״ב־5, תשנ״ג־4, תשנ״ה־4, תשס״א־2, תשס״ב־2, תשס״ד, תשס״ה־3, תשס״ז, תשס״ח־2, תשע״ד־2, תשע״ח־5, תשע״ט־5]
לא יסיע אדם ולא ירשה לאחר להסיע נוסעים בשכר או בתמורה אחרת אלא אם כן הוא מסוג המצוין בטור א׳ להלן ובתנאים המצויינים לצידו בטור ב׳:
| טור א׳ סוג הרכב | טור ב׳ התנאים |
|---|---|
|
(1) אוטובוס ואוטובוס זעיר ציבורי
| כאמור בחלק ה׳ |
|
(2) מונית
| כאמור בחלק ו׳ |
|
(3) (א) (נמחק)
(ב) טיולית
(ג) רכב מדברי
(ד) רכב סיור
(ה) רכב בטיחותי
| הרכב יעמוד כולו לרשות מזמין ההסעה ולא יגבה שכר מכל נוסע בנפרד |
|
(4) רכב מסוג N1 ורכב מסוג N2 שמוגנו נגד ירי
| הרכב מסיע נוסעים מישראל לאזור או מהאזור לישראל; בפסקה זו, ”אזור“ – יהודה והשומרון |
|
(5) רכב נוסעים פרטי
| בהסעה שהיא הסעה שיתופית כאמור בתקנה 84ב |
|
(6) אמבולנס
| בעת שהמוסע בו נזקק להשגחה או טיפול רפואי בזמן הנסיעה. |
הסעות שיתופיות [תיקון: תשע״ח־5]
יראו הסעה בשכר או בתמורה אחרת ברכב נוסעים פרטי כהסעה שיתופית, אם מתקיימים לגביה כל אלה:
(1)
סכום השכר או שווייה של תמורה אחרת בעד ההסעה שיקבל המסיע ישולם או ינתן, לפי העניין על ידי כל אחד מהנוסעים בהסעה בלבד, ולא יעלה על חלקו היחסי של כל אחד מהם בהוצאות הישירות של הנסיעה;
(2)
המסיע בהסעה, לא ביצע יותר משתי הסעות לפי תקנה זו באותו יום;
(3)
לא בוצעו ברכב הנוסעים הפרטי יותר משתי הסעות ביום של נוסעים כמפורט לפי תקנה זו;
(4)
מספר הנוסעים בהסעה אינו עולה על ארבעה, מלבד המסיע;
(5)
הנוסעים בהסעה נוסעים בה בעקבות תיאום מראש עם המסיע; לעניין פסקה זו, ”תיאום מראש“ – לרבות באמצעות יישום מחשב;
לעניין תקנה זו –
”הוצאות ישירות“ – סכום מרבי של 2 שקלים חדשים לכל קילומטר של הנסיעה;
”חלק יחסי“ – ההוצאות הישירות כשהן מחולקות בשווה בין כל הנוסעים ברכב באותה נסיעה, לרבות המסיע.
הובלת מטען [תיקון: תש״ל־3, תשל״ז־6, תשמ״א־5, תשמ״ב־2, תשמ״ג, תשמ״ג־5, תשמ״ז, תשמ״ח, תשמ״ט־6, תשנ״א, תשנ״ג־3, תשנ״ד־7, תשנ״ז־8, תש״ס־3, תשס״ט־4, תשע״ח־11, תשפ״א־11, תשפ״ג־6]
(א)
לא יוביל אדם מטען ברכב או עליו ובעל רכב או מי שהשליטה עליו לא יניח ולא ירשה להוביל מטען ברכב או עליו אלא אם כן מבנה הרכב, על כל חלקיו ואבזריו, מתאים להובלת המטען בבטיחות וכאשר –
(1)
המטען אינו חורג –
(א)
מחוץ לדפנות הצדדיים ואינו גורם להרחבתם, ובאין דפנות לרכב – מחוץ לצדי הקרקעית המיועדת למטען, ובאין קרקעית – מחוץ לרוחב הכולל של הרכב;
(ב)
יותר ממטר אחד מחוץ לנקודה הקיצונית ביותר של החלק הקדמי והאחורי של הרכב כפי שקבעם יצרן הרכב, ובלבד שבמטען שאורכו חורג עד מטר אחד מן החלק הקדמי או האחורי של הרכב – יהיה המטען יחידת אורך אחת ואם היו שתי יחידות לא יפחת אורך כל אחת מהן מ־6 מטרים;
(2)
המטען מסודר באופן –
(א)
שגבהו מפני הדרך ועד הנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו עולה על –
1.
2.50 מטר – ברכב שמשקלו הכולל המותר עד 1,500 ק״ג;
2.
3.00 מטר – ברכב שמשקלו הכולל המותר מ־1,501 ק״ג עד 3,500 ק״ג;
3.
3.50 מטר – ברכב שמשקלו הכולל המותר מ־3,501 ק״ג עד 8,000 ק״ג;
4.
4.00 מטר – ברכב שמשקלו הכולל המותר מעל 8,000 ק״ג;
(ב)
שהמטען או מכסהו לא יחסום ולא יגביל את שדה ראייתו של הנוהג ברכב מלפניו ולצדדיו, לא יסתיר מעיני הנהג את מראות התשקיף, למעט כאשר הרכב שמוביל את המטען מלווה כל העת על ידי רכב אחר ולא יחסום את הכניסה לתא הנהג והיציאה ממנו;
(ג)
שהמטען או מכסהו לא יסתיר מעיני עוברי דרך אחרים את הפנסים, לוחיות־הזיהוי, מחווני הכיוון או המחזירורים של כלי הרכב; וכל סימון אחר למטרת בטיחות;
(3)
חלוקת המשקל של המטען של הרכב וסידורו מאפשרים הובלת המטען בבטיחות וביציבות;
(4)
המטען, מכסהו ומכסה הרכב, מחוזקים היטב באופן שלא יישמטו ולא יתרופפו עקב הנסיעה או מחמת הרוח; וברכב מסוג N2, N3 ו־O, למעט גרור חקלאי, המטען מאובטח לרכב בהתאם לדרישות תקן ישראלי ת״י 6395 – חלק 1 – ”אבטחת מטענים ברכב מסחרי: שיטות ודרישות, מדצמבר 2015“, כתוקפו מזמן לזמן, שעותק שלו הועמד לעיון הציבור באגף לרכב ושירותי תחזוקה במשרד, וכן באתר האינטרנט של מכון התקנים (להלן – תקן אבטחת מטענים);
(5)
המשקל הכולל של הרכב והמטען המובל בו לא יעלו על המשקל הכולל המותר ועל המטען המורשה לפי רשיון הרכב והעומס על הסרנים לא יעלה על העומס המרבי שנקבע לפי תקנות אלה או בידי יצרן הרכב, לפי הנמוך יותר;
(6)
(נמחקה).
(א1)
לא יוביל אדם מטען, ובעל הרכב או מי שהשליטה עליו לא יורה ולא ירשה להוביל מטען, ברכב מסוג N3, אלא אם כן עבר נהג הרכב המוביל את המטען השתלמות מקצועית בנושא יישום הוראות תקן אבטחת מטענים, כאמור בתקנה 183ג; הודעה על הגורמים שאישרה רשות הרישוי להעברת ההשתלמות המקצועית כאמור בתקנה זו תפורסם באתר האינטרנט של המשרד.
(ב)
כלי רכב המחוברים זה לזה, והמובילים מטען שמחמת ארכו אין אפשרות להובילו בכלי רכב אחד ומפאת צורתו אינו ניתן לחלוקה, רואים אותם לענין תקנה זו כרכב אחד.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר 15,000 ק״ג ויותר מטען רחב חורג כמפורט להלן:
(1)
היה רוחב המטען מעל 2.50 מטר ועד 3.40 מטר, יוצב שלט לפני הרכב ומאחוריו ובו המילים ”זהירות – מטען רחב“, ובלבד שהמטען מהווה יחידה אחת ואינו חורג יותר מ־45 ס״מ מעבר לדפנות הרכב מכל צד ובזמן תאורה יותקנו בנקודות הקיצוניות של המטען מלפנים ומאחור פנסי רוחב כאמור בתקנה 340 ובצדי המטען תאורה היקפית כמשמעותה בתקנת משנה (ז);
(2)
עלה רוחב המטען על 3.40 מטר יותקנו שלטים ותאורה כאמור בפסקה (1), ובלבד שהרכב ילווה בכל עת על ידי רכב אחד לפחות שיסע מאחוריו בכביש חד־סטרי ומלפניו בכביש דו־סיטרי;
(3)
עלה רוחב המטען על 3.40 מטר – לא יובילו אדם ברכב אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר.
(ד)
על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 15,000 ק״ג מטען שהוא יחידה אחת שאינה ניתנת לחלוקה או שהוא מכולה המשמשת להובלה ימית והוא חורג בגובה, כמפורט להלן:
(1)
עד 4.80 מטר – בכפוף להוראות התמרורים;
(2)
עלה גובה המטען על 4.80 מטר – לא יובילו אדם ברכב אלא אם כן קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר; בתקנת משנה זו, ”גובה מטען“ – גובה הנמדד מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען או של הרכב.
(ד1)
על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר להוביל ברכב שלהלן מטען חורג בגובה כמפורט להלן, ובלבד שרשות הרישוי נתנה היתר לכך, וההיתר נרשם ברישיון הרכב:
(1)
ברכב מסחרי מסוג N3, בעל שני משטחי הובלה המורכבים זה מעל זה והמשמש להובלת רכב – מטען שגובהו מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו עולה על 4.40 מטרים, ובלבד שניתן לגביו אישור היצרן שהרכב מיועד להוביל מטען בגובה האמור ובכפוף לבדיקת יציבות כמפורט בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה, בשעות העבודה הרגילות של המשרד ובאתר האינטרנט של המשרד;
(2)
ברכב מחובר, או ברכב מורכב מסוג N3 שמחובר לו גרור מסוג O4, בעל שלושה משטחי הובלה המורכבים זה מעל זה, שמשקלו הכולל המותר 36,000 ק״ג ויותר והמשמש להובלת רכב – מטען שגובהו מפני הדרך עד לנקודה הגבוהה ביותר של המטען אינו עולה על 4.80 מטרים, ובלבד שניתן לגביו אישור היצרן שהרכב מיועד להוביל מטען בגובה האמור וכן נתקיימו תנאים אלה:
(א)
ברכב שטרם ניתן לגביו רישיון רכב –
(1)
והוא מסוג N3 – הותקנה מערכת בקרת יציבות כהגדרתה בתקנה 324;
(2)
והוא מסוג O4 – הותקנה מערכת בקרת יציבות כהגדרתה בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה, בשעות העבודה הרגילות של המשרד ובאתר האינטרנט של המשרד, וכן הוא עמד במבחן יציבות כמפורט באותו נוהל;
(ב)
ברכב שניתן עליו רישיון רכב – ניתן לגביו אישור מאת מעבדה מוסמכת לבדיקת חלוקת עומסים ולחישוב תאורטי של יציבותו, כמפורט בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה, בשעות העבודה הרגילות של המשרד ובאתר האינטרנט של המשרד.
(ד2)
על אף האמור בתקנת משנה (ד1), רכב שניתן לגביו היתר לפי אותה תקנת משנה –
(1)
לא יוביל בו אדם מטען זולת רכב;
(2)
לא ינהג בו אדם אלא במסלול נסיעה שאישר מראש ובכתב המפקח הארצי על התעבורה, וכן יחזיק ברכב בעת הנהיגה בו את האישור המקורי של מסלול הנסיעה או צילום ממנו המאושר כנאמן למקור בידי קצין בטיחות, ויציגו לשוטר על פי דרישתו.
(ה)
על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להוביל ברכב מסחרי מטען שאורכו עולה על אורך הרכב כמפורט להלן:
(1)
המטען אינו חורג יותר משליש אורכו של משטח ההטענה ובלבד שהמטען מהווה יחידת אורך אחת וחלוקת העומס על הסרנים תהיה לפי תקנות אלה;
(2)
ברכב שאורכו יחד עם המטען החורג עד 20 מטרים – כאמור בפסקה (1) ובתנאי שהרכב יסומן בשלטים לפני הרכב ומאחוריו ובהם המלים ”זהירות מטען ארוך“ והותקנו ברכב מחזירורים כאמור בתקנה 345(ג) שיותקנו בקצוות המטען מאחור, אם המטען חורג מאחורי הרכב ומלפנים אם המטען חורג מלפני הרכב; עלה אורך המטען החורג על מטר אחד יותקנו שני מחזירורים כאמור;
(3)
עלה אורכו של הרכב יחד עם המטען החורג על 20 מטרים לא יוביל בו אדם את המטען החורג אלא אם קיבל היתר לכך מאת קצין משטרה ובהתאם לתנאי ההיתר.
(ה1)
(נמחקה).
(ו)
נדרש רכב ליווי לפי הוראות תקנה זו, יותקן בו שלט מלפניו ומאחוריו ובו המלים ”זהירות – מטען חורג“ והנוהג ברכב הליווי יסע במרחק המאפשר לו קשר עין עם הרכב המוביל את המטען החורג.
(ז)
בתקנה זו –
”תאורה היקפית“ – מערכת תאורה על ידי פנסים מסביב למטען החורג שיהיו מחוברים זה לזה במרחק שלא יעלה על 100 ס״מ ואורם צהוב ושייראו במזג אויר נאה למרחק של 150 מטרים לפחות;
”קצין משטרה“ – ראש לשכת התנועה או מי שהוא הסמיכו וכן קצין משטרה צבאית ראשי או מי שהוא הסמיכו לגבי רכב של צבא־הגנה לישראל;
”שלט“ – שלט מהסוג האמור בחלק ג׳ בתוספת השניה.
הובלת מכולות [תיקון: תשל״ו־3, תשל״ז־6, תשנ״א]
(א)
לא יוביל אדם ולא ירשה לאחר להוביל מכולה (Container) ברכב אלא אם מותקנים ברכב התקני חיבור סובב (Twist Locks) לפי הוראות תקנה זו.
(ב)
לא יותקנו התקני חיבור סובב למכולה ברכב אלא אם כן הם מהסוג האמור בחלק ג׳ בתוספת השניה.
(ג)
לא יותקנו התקני חיבור סובב אלא ברכב מסחרי, למעט גרור או נתמך, שמשקלו הכולל המותר אינו פחות מ־16,000 ק״ג, אולם מותר להתקין התקני חיבור סובב בגרור שמשקלו הכולל המותר הוא 15,000 ק״ג לפחות.
(ד)
על אף האמור בתקנת משנה (ג) מותר להתקין –
(1)
בנתמך בעל סרן אחד לפחות התקני חיבור סובב למכולה שאורכה 6.10 מטר (20 רגל), ובלבד שמשקלו הכולל המותר הוא 15,000 ק״ג לפחות;
(2)
בנתמך בעל 2 סרנים או יותר התקני חיבור סובב למכולה בכל הגדלים, ובלבד שמשקלו הכולל המותר 29,000 ק״ג לפחות.
(ה)
מספר התקני חיבור סובב ודרך התקנתם ברכב יהיו כלהלן:
(1)
4 התקני חיבור סובב שיותקנו בארבע פינות המסגרת או המשטח של הרכב ושיוצמדו למכולה ברכב המותאם להובלת מכולה אחת;
(2)
8 התקני חיבור סובב שיותקנו במסגרת או במשטח הרכב שארבעה מהם יוצמדו לכל מכולה ברכב המותאם להובלת שתי מכולות.
(ו)
לא יוביל אדם ולא ירשה לאחר להוביל מכולה ברכב אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1)
הרכב אושר ברשיונו להוביל מכולות ובהתאם לתנאי האישור;
(2)
המכולה לא תבלוט מן החלק האחורי של הרכב;
(3)
לא יהיו בארגז הרכב דפנות או דלתות בשעת הובלת המכולות, אולם מותר להוביל מכולה אשר אחת משתי הדפנות – הקדמית או האחורית – של הרכב סגורה, ובלבד שמשטח הרכב ארוך מהמכולה המובלת ברכב;
(4)
בשעת הובלת המכולה יהיו התקני החיבור הסובב צמודים למכולה ונעולים כך שימנעו הזזתה או הישמטותה בכל תנאי הדרך והנסיעה בה.
(ז)
לא יינתן אישור להובלת מכולה שאורכה עולה על 6.10 מטר אלא בנתמך.
(ח)
לא יינתן אישור לרכב להובלת מכולה אלא אם אישרה רשות הרישוי את התקנת התקני חיבור סובב בו ובכפוף לתנאי האישור.
(ט)
בתקנה זו, ”מכולה“ – מכל או ארגז משלוח או כל אמצעי דומה, למעט רכב או חמרי אריזה, שנתקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא בעל אופי של קבע ומתוכנן במיוחד להקל על הובלת טובין באמצעי תובלה אחד או יותר ללא צורך בשטעון נוסף;
(2)
מצוייד במתקנים המאפשרים העברה נוחה מאמצעי תובלה אחד למשנהו ולהצמדתו לרכב על ידי התקני חיבור סובב;
(3)
רחבו אינו עולה על 250 ס״מ.
הובלת ארגז מתחלף [תיקון: תשמ״ו]
(א)
בתקנה זו –
”ארגז מתחלף“ – מכל או ארגז או אמצעי אחר להובלת טובין המתוכנן לטעינה ופריקה על ידי מגבה נוע ומצויד באמצעי ריתום מתאימים שקבע יצרן מגבה הנוע או שאישרה מעבדה מוסמכת;
”מגבה נוע“ – מיתקן המחובר לרכב דרך קבע והמיועד להטעין או לפרוק ארגז מתחלף מהסוג המותאם לו.
(ב)
לא יוביל אדם ולא ירשה לאחר להוביל ארגז מתחלף אלא אם כן מותקן ברכב מגבה נוע מסוג שאישרה רשות הרישוי והרכב מצויד באמצעי ריתום המותאמים לארגז המתחלף וברשיון הרכב אושרה הובלת ארגז מתחלף בלבד.
הובלת מטען ברכב שאין בו תא נהג נפרד [תיקון: תשנ״ב־8]
לא יוביל אדם ולא ירשה לאחר להוביל מטען ברכב שאין בו תא נהג נפרד, אלא אם כן הופרד תא המטען מהמושבים במחיצה מתאימה להגנת מושבי הנהג והנוסעים או ננקט כל אמצעי אחר להגנת הנוסעים.
הובלת מטען בתפזורת [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ב־4, תשפ״א־11]
לא יוביל אדם ולא ירשה לאחר להוביל ברכב מטען בתפזורת אלא ברכב שיועד לכך, כאשר גובה המטען אינו עולה על גובה דופנות הארגז של הרכב, לרבות הסולמות שהותקנו כדין ברכב, וכשהמטען מכוסה באופן שימנע התאבכות אבק או שפיכת כל חומר ממנו בהתאם לדרישות פרק ד׳ בתקן אבטחת מטענים.
[תיקון: תש״ל־3, תשל״ט־2, תשמ״ד־2, תשמ״ד־4, תשמ״ה־2, תשמ״ז, תשע״ו־5]
(בוטלה).
סימון קצה של מטען חורג [תיקון: תש״ל־3, תשל״א־2, תשמ״ח, תשנ״א]
(א)
היה מטען חורג מחוץ לחלק הקדמי ביותר של הרכב, יסמן המוביל את המטען בקצה החורג כאמור, בין בזמן תאורה ובין שלא בזמן תאורה במשולש.
(ב)
היה מטען חורג מחוץ לחלק האחורי ביותר של הרכב, יסמן המוביל את המטען בקצה החורג כאמור, בין בזמן תאורה ובין שלא בזמן תאורה במשולש.
(ג)
המשולשים האמורים בתקנות משנה (א) ו־(ב) יהיו כאמור בחלק ג׳ בתוספת השניה ויוחזקו תמיד במצב נקי.
(ד)
הוראות תקנה זו יחולו בין אם הרכב נמצא בתנועה ובין אם הוא עוצר, עומד או חונה.
סמכויות שוטרים [תיקון: תש״ל־3, תש״ם־3, תשנ״ד־7]
(א)
מצא שוטר רכב מוביל מטען שלא בהתאם להוראות סימן זה, רשאי הוא להורות את הנוהג בו להפסיק את הנסיעה עד שיפורק אותו חלק מהמטען המובל שלא בהתאם להוראות האמורות, או עד שהמטען יסודר בהתאם להן; הוראה זו אינה גורעת מאחריותו של נוהג הרכב לפי כל חיקוק.
(ב)
נוסף על האמור בתקנת משנה (א), רשאי שוטר להורות לנוהג רכב כאמור להביא את הרכב למקום קרוב ככל האפשר ובמועד שהורה לצורך שקילתו ולקבלת תעודה על שקילת הרכב ורשאי השוטר להורות לנוהג רכב כאמור להילוות אליו לאותו מקום לצורך שקילת הרכב וקבלת תעודת השקילה.
(ג)
נמצא לאחר השקילה כאמור בתקנת משנה (ב) כי המשקל חורג מהוראות תקנות אלה – ישולמו הוצאות השקילה על ידי נוהג הרכב.
(ד)
נוהג רכב כאמור בתקנה זו המציג שטר מטען כמשמעותו בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרורים), התשל״ט–1978, יהיה שטר המטען ראיה לכאורה למשקל המטען המובל ברכב.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן י״ב: גרירה
גרירת רכב מנועי [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשמ״ז, תשנ״א]
(א)
רכב מנועי (להלן בתקנה זו – רכב) הנגרר על־ידי רכב אחר, מחמת שיצא מכלל פעולה או מסיבה אחרת, יחובר אל הרכב הגורר במוט חיבור מתאים וחזק במידה מספקת באופן שהמרחק בין שני כלי הרכב לא יעלה על 2.5 מטר; אמצעי החיבור יסומנו בסימן צבעוני בולט לעין, ויוארו בזמן התאורה.
(ב)
על הרכב הנגרר יותקן מאחור שלט כמפורט בחלק ג׳ בתוספת השניה בצורה הנראית לעין, ובזמן תאורה יותקן בקצה השמאלי של הרכב הנגרר אור אדום ואור שיאיר את לוחיות הזיהוי.
(ג)
על הרכב הגורר יותקן מלפנים שלט כמפורט בחלק ג׳ בתוספת השניה בצורה הנראית לעין.
(ד)
לא יגרור אדם רכב אלא אם גלגלי הסרן הקדמי או הסרן האחורי שלו מורמים פרט אם הרכב הנגרר נהוג על ידי אדם בעל רשיון נהיגה לגבי סוג הרכב הנגרר.
(ה)
הוראות תקנת משנה (ד) לא יחולו כאשר הרכב נגרר באמצעות מיתקן אשר מפעיל את היגוי הרכב הנגרר ואושר על ידי רשות הרישוי.
(ו)
לא יגרור אדם רכב על ידי רכב אחר אלא אם הדבר ניתן להיעשות בבטחה.
(ז)
ברכב נגרר לא יימצאו אנשים פרט לנוהג כאמור בתקנת משנה (ד).
סייגים לגרירה [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ג, תשמ״ז, תשס״א־6, תשס״ה־14, תשע״ו־2, תשע״ח־3]
(א)
לא יגרור אדם מכונה נגררת הפטורה מרישום ורישוי אלא בטרקטור או ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 2,200 ק״ג או לפי היתר מאת רשות הרישוי.
(ב)
לא יגרור אדם גרור או נתמך אלא לפי תנאי הגרירה שנקבעו ברשיון הרכב של הגורר, הגרור או הנתמך על־ידי רשות הרישוי, ובלבד שבמקרה של סתירה בין תנאי הגרירה שנקבעו ברישיון הרכב של הגורר לבין תנאי הגרירה שנקבעו ברישיון הרכב של הגרור או של הנתמך, יגברו תנאי הגרירה שנקבעו ברישיון הרכב של הרכב הגורר.
(ב1)
(נמחקה).
(ג)
לא יגרור אדם רכב מנועי ברכב פרטי או ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר פחות מ־2,200 ק״ג או במונית אלא לפי היתר מרשות הרישוי.
(ד)
לא יגרור אדם רכב ברכב בעל שלושה גלגלים או פחות.
(ה)
לא יגרור אדם רכב באמצעות מכונה ניידת אלא אם כן הרכב הנגרר הוא ציוד לביצוע עבודה שהמכונה הניידת, על פי קביעת יצרנה, מיועדת לבצע.
(ו)
לא יגרור אדם יותר מרכב אחד אלא לפי היתר רשות הרישוי.
(ז)
לא יגרור אדם ברכב גרור, אלא אם כן מותקנים ברכב ובגרור מיתקני ריתום וגרירה תקינים מסוג כמפורט בפרט 27 בחלק ג׳ בתוספת השניה או למפרט שאישר מנהל אגף הרכב.
גרירת גרור ונתמך [תיקון: תש״ל־3, תשל״ג־3]
(א)
על גרירת גרור או נתמך יחולו הוראות תקנות 300 ו־371 עד 379.
(ב)
לא ינהג אדם בגורר או בתומך אם אין מגע מספיק בין גלגל מגלגלי הגרור או הנתמך לבין פני הדרך בגלל צורת חיבורם או הטענתם.
(ג)
לא יגרור אדם יותר מגרור אחד, אלא לפי היתר מאת רשות הרישוי.
(ד)
לא יגרור אדם גרור חקלאי הפטור מחובת רישום ורשיון לפי תקנה 279, אלא בטרקטור; רשות הרישוי רשאית לתת היתר לגרירת גרור חקלאי ברכב שאינו טרקטור; אם גרור כאמור נרשם וניתן עליו רשיון לפי הוראות הפקודה יחולו עליו הוראות תקנות 300 ו־371 עד 379 לפי הענין.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן י״ג: רכב בטחון
חובת עוברי דרך לגבי רכב בטחון [תיקון: תש״ל־3]
(א)
היה רכב הבטחון מתקרב, ינהגו עוברי הדרך שבה הוא עובר או עומד לעבור לפי הוראות אלה:
(1)
נוהגי רכב ומוליכי בעלי־חיים – יתנו זכות קדימה לרכב הבטחון ויטו מיד את כלי רכבם או את בעל החיים למקום קרוב ככל האפשר לשפת הכביש הימנית ורחוק מצומת ויעצרו שם עד שרכב הבטחון יעבור;
(2)
הולכי רגל הנמצאים בכביש – יפנו אותו מיד עד שיעבור רכב הבטחון.
(ב)
לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב בטחון אלא בריווח של לפחות מאה מטר ממנו; אין הוראה זו חלה על נוהג רכב בטחון אחר או רכב הקשור באותה שעה בתפקידי רכב הבטחון.
הוראות מיוחדות לנוהג רכב בטחון [תיקון: תש״ל־3, תשע״ה־7, תשע״ט־5]
נוהג רכב בטחון רשאי בשעת מילוי תפקידו –
(1)
לחנות או לעמוד, שלא בהתאם להוראות שניתנו על פי דין;
(2)
לעבור על פני תמרור או רמזור המורים על עצירה בלי להיעצר, ובלבד שהאיט את מהלכו במידה שהבטיחות מחייבת זאת;
(3)
לעבור על המהירות המותרת;
(4)
לעבור על ההוראות המגבילות את כיווני הנסיעה ואת הפניות לכיוונים מסויימים;
(5)
להשתמש בנתיב נסיעה שיועד לתחבורה ציבורית;
(6)
לנסוע בנתיב שסומן בתמרור כנתיב סגור;
אולם לא יעשה כן אלא במידה הדרושה למילוי התפקיד המוטל עליו, ותוך כדי נקיטת אמצעי זהירות על מנת למנוע סיכון או פגיעה בעוברי דרך או ברכוש.
הפצת אור והשמעת קול [תיקון: תש״ל־3, תשנ״ו־7, תשנ״ט־7, תשס״ח־9, תשע״ח־9]
נוהג רכב מן הסוג המנוי בהגדרה ”רכב ביטחון“ או כל הנוסע בו, לא יפיץ אור מהבהב בפנס שהותקן בו לפי תקנה 62 ולא ישמיע אות אזעקה בסירנה, אלא בשעת מילוי תפקידו ובלבד שהדבר דרוש לשם מילוי התפקיד.
[תיקון: תשנ״א־8]
סימן י״ג1: רכב תפעולי
הגדרות [תיקון: תשנ״א־8, תשנ״ד־6]
בסימן זה –
”איזור רכב תפעולי“ – איזור שבו מופעל רכב תפעולי ואשר בכניסה אליו וביציאה ממנו הוצב, באישורה של רשות התימרור המקומית, תמרור א–43 האחד מציין כניסה לאיזור רכב תפעולי והאחר מציין את היציאה ממנו;
”מפקח על רכב תפעולי“ – מי שרשות הרישוי מינתה, בכתב, להיות מפקח על רכב תפעולי;
פטור מחובת רישום ורישוי [תיקון: תשנ״א־8]
רכב תפעולי פטור מחובת רישום ורישוי על פי הפקודה.
היתר לרכב תפעולי [תיקון: תשנ״א־8]
(א)
המפקח על רכב תפעולי רשאי לתת היתר להפעלת רכב תפעולי שתוקפו לא יעלה על שנה אחת ובתנאי שהרכב התפעולי נבדק על ידו ונמצא כשיר לתנועה או להפעלה.
(ב)
המפקח על רכב תפעולי רשאי לבטל, לשנות או להתלות כל היתר שנתן לפי סימן זה לפני תום תוקפו אם נתברר לו שבעליו, מחזיקו, מפעילו, או נהגו של הרכב התפעולי לא ציית להוראותיו.
נהיגת רכב תפעולי [תיקון: תשנ״א־8, תשנ״ב־3]
לא ינהג אדם רכב תפעולי, לא ישתמש בו ולא יפעיל אותו אלא באיזור רכב תפעולי ובלבד שנתקיימו כל אלה:
(1)
ניתן לגבי הרכב התפעולי, לפי סוגו, היתר להפעלתו מאת המפקח על רכב תפעולי ובהתאם לתנאים שבהיתר;
(2)
בידי נוהג או מפעיל הרכב התפעולי רשיון נהיגה מתאים לסוג הרכב הנהוג או המופעל על ידו או היתר לנהיגתו שניתן מאת המפקח על רכב תפעולי;
(3)
לגבי הרכב התפעולי ניתנה תעודת ביטוח בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש״ל–1970.
סמכויות המפקח על רכב תפעולי ותפקידיו [תיקון: תשנ״א־8, תשנ״ב־3, תשע״ד־10]
(א)
המפקח על רכב תפעולי יקבע לגבי הרכב התפעולי את כל אלה:
(1)
משקלו הכולל המותר של הרכב התפעולי;
(2)
ייעודו של הרכב התפעולי, לרבות גרירת גרורים והסעת נוסעים;
(3)
מספר הגרורים שיוכל לגרור ויחס משקל כולל מותר שבין הגורר לבין הגרורים;
(4)
מספר הנוסעים שיוסעו והתנאים להסעתם;
(5)
מספר זיהוי על הרכב התפעולי ואופן רישומו על הרכב;
(6)
אופן רישומם של המשקל הכולל של הרכב ושל המשקל המרבי הכולל שהוא רשאי לגרור;
(7)
אמצעי הבטיחות ככל שימצא לנכון, כגון שרשרות בטחון, נעלי בטחון, מחזירי אור, תאורה וכיוצא באלה שיש להתקינם ברכב התפעולי;
(8)
מהירות הנסיעה המרבית של הרכב התפעולי, לסוגיו ולתכונותיו, בהתאם לתנאי השטח, שעות ההפעלה, תנאי התאורה, עומס התנועה והולכי הרגל שבאיזור רכב תפעולי;
(9)
מסלולי נסיעה ותמרורים להבטחת התנועה באיזור רכב תפעולי ככל שיראה לנחוץ;
(9א)
מספר שעות הנהיגה הכולל המותר ביום עבודה ובשבוע עבודה, ההפסקות המזעריות בנהיגה הנדרשות במהלך יום עבודה ומספר שעות מזערי של מנוחה מחוץ לעבודה אחרי יום עבודה ואחרי שבוע עבודה; לעניין פסקה זו –
”נהיגה“ – כמשמעותה בתקנה 168(ג);
”יום עבודה“ – תקופה רצופה של 24 שעות ו־”שבוע עבודה“ – תקופה רצופה של שבעה ימים.
(ב)
המפקח על רכב תפעולי רשאי להוסיף על הדרישות המפורטות בתקנת משנה (א) אם לפי שיקול דעתו נחוץ הדבר לבטיחות התנועה באזור הרכב התפעולי או להורות על הפסקת השימוש בו.
(ג)
המפקח על רכב תפעולי ינהל כרטיס מעקב לכל רכב תפעולי שהוא נתן לגביו היתר, ובו יצוינו פרטי הרכב, לרבות הפרטים המנויים בתקנת משנה (א), לפי הענין, וכן התאריכים שבהם נערכה ביקורת תקופתית ברכב, תיקונים בו וכל פרט אחר שיראה לנכון (להלן בסימן זה – כרטיס המעקב); כרטיס המעקב יוצג בידי המפקח על הרכב התפעולי לפי דרישת רשות הרישוי.
חובת ציות להוראות [תיקון: תשנ״א־8]
בעלו, מחזיקו, מפעילו ונהגו של רכב תפעולי יקיים כל הוראה שנתן לו המפקח על רכב תפעולי לגבי הפעלתו של הרכב התפעולי.
פטור [תיקון: תשנ״א־8, תשע״ד־10]
הוראות התקנות המנויות להלן לא יחולו על רכב תפעולי ועל נהגו או מפעילו, ובלבד שננקטו כל אמצעי הזהירות הדרושים לבטיחות התנועה ולמניעת כל סיכון או פגיעה כפי שקבע המפקח על רכב תפעולי: 9(א), 21(ב)(1) ו־(3), 40(א), 43, 44, 45(2), 47 – לגבי עקיפת רכב תפעולי אחר, 48(ב) ו־58(א) ובלבד שהנהג או המפעיל נקט כל אמצעי הזהירות כדי להודיע לעובר דרך אחר על כוונותיו, 70, 71(1), 72(3), (8) ו־(10), 74(ב), 75, 85, 85א, 88, 90(א) ו־(ד), 91(ה) ו־(ו), 92(ג), 97, 101, 104, 105, 106 ו־168.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן י״ד: אורות
חובת החזקת מערכת האורות במצב תקין [תיקון: תש״ל־3]
לא ישתמש אדם ברכב אלא אם מערכת האורות שבו מותקנת ופועלת כהלכה.
הארת רכב מנועי [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ה, תשנ״ב, תשנ״ג, תשנ״ג־3, תשנ״ד, תשנ״ו־7, תש״ס־3, תשס״ה־14, תשע״ו־9, תשע״ח־11, תשפ״ד־9]
(א)
לא ינהג אדם רכב מנועי למעט רכב לתחבורה קלה בזמן תאורה אלא כשפנסי החזית והפנסים האחוריים מאירים ולוחית הזיהוי האחורית מוארת.
(ב)
לא ינהג אדם אופנוע בדרך אלא כשמאירים בו פנסי החזית או הפנסים המיועדים בלבדית לנסיעה ביום.
(ג)
לא ינהג אדם מונית, אוטובוס או רכב מנועי מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 14,999 ק״ג, בכל דרך וברכב מנועי אחר, למעט אופנוע, בדרך שאינה דרך עירונית, בתקופה שמיום 1 בנובמבר ועד 31 במרס בכל שנה, אלא כשמאירים בו פנסי החזית או פנס תאורת יום והפנסים האחוריים.
(ד)
לא ינהג אדם רכב אשר רחבו הכולל הוא 210 ס״מ או יותר אלא אם מאירים בו, נוסף על האמור בתקנת משנה (א), גם פנסי רוחב.
(ה)
לא ינהג אדם רכב מנועי במנהרה שבכניסה אליה הוצב תמרור 439 שעליו כתוב ”מנהרה הדלק אורות“ אלא כשמאירים פנסי החזית והפנסים האחוריים.
הארה בדרך עירונית [תיקון: תש״ל־3, תשס״ח־7]
בדרך עירונית לא ידליק הנוהג את האור הגבוה שבפנסי החזית, אלא אם אין הדרך מוארת כראוי.
עמעום [תיקון: תש״ל־3, תשל״ז־6, תשמ״ח, תשס״ח־7]
(א)
הנוהג ברכב מנועי שפנסיו מאירים באור גבוה, יעמעם אורותיו בכל אחד מאלה:
(1)
הוא נוסע לקראת רכב אחר באותה דרך עד שיעבור אותו רכב אחר, או כשהוא נוסע לקראת רכב אחר הנמצא בדרך סמוכה ועלול לסנוור נוהג רכב אחר;
(2)
הוא עוצר;
(3)
הוא נוסע מאחרי רכב אחר ואלומת האור הגבוה שלו מאירה את חלקו האחורי של הרכב הנוסע לפניו, אולם מותר לאותת קצרות על ידי הבהוב האור הגבוה כדי להזהיר את נוהג הרכב שלפניו כי בכוונתו לעקפו או לעבור על פניו, ובלבד שלא יאותת כאמור, אם הוא עלול לסנוור נוהג רכב אחר הבא לקראתו.
(ב)
בשעת העמעום יהיה האור הנמוך כאמור בתקנה 334(ג).
הארת רכב עומד [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא יעמיד אדם בזמן התאורה רכב בחלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב ולא ישאיר שם רכב עומד, ומי שהשליטה על הרכב בידו לא יניח שהרכב יעמוד או יישאר כאמור אלא אם –
(1)
ברכב מנועי שרחבו עולה על מטר אחד ובאופנוע עם רכב צדי – מאירים פנסי החניה ופנס אחורי או מאירים בו פנסי הרוחב או פנס צידי המותקן על דופן הרכב שלצד הכביש, המראה אור לבן מלפנים ואור אדום מאחור;
(2)
ברכב שרחבו הכולל הוא 210 ס״מ או יותר – מאירים בו פנסי הרוחב וכן הפנס האחורי;
(3)
ברכב אחר – פנס המפיץ אור לבן או צהוב דולק בו מלפנים ומחזירור אדום קבוע בו מאחור.
(ב)
הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על רכב –
(1)
העומד בדרך שמצב התאורה בה מאפשר הבחנה ברכב ממרחק סביר על־ידי עוברי דרך;
(2)
שמערכת אורותיו אינה במצב תקין, ובלבד שיתקיימו לגביו הוראות תקנה 70(א).
פנס אזהרה [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשמ״ז, תשמ״ח, תשמ״ט־6, תשנ״א, תשס״א־6, תשע״ה]
לא ינהג אדם רכב מכל סוג שהוא שאורכו הכולל, עם מטען או בלעדיו, עולה על 20 מטרים או רוחבו עולה על 3 מטרים או רכב ליווי כמשמעותו בתקנה 85(ו), אלא אם כן מותקן על גג תא הנהג פנס כאמור בחלק ג׳ בתוספת השניה, המפיץ אור צהוב מהבהב הנראה לעוברי הדרך מכל הכיוונים, ואם התקנת הפנס על גג תא הנהג אינה מאפשרת נראות האור המהבהב לעוברי הדרך מכל הכיוונים, גם פנס נוסף – במקום אחר ברכב המאפשר זאת.
אורות גרור ונתמך [תיקון: תש״ל־3]
הוראות סימן זה יחולו גם על גרור ונתמך שאינם מחוברים לגורר או לתומך; נתמך המחובר לתומך יראוהו כחלק בלתי נפרד מהתומך.
אורות רכב צדי [תיקון: תש״ל־3]
לא ינהג אדם בזמן תאורה אופנוע עם רכב צדי אלא אם מאיר בו בנוסף לפנס החניה גם פנס הרכב הצדי.
רכב המיועד להובלת מטענים ארוכים [תיקון: תש״ל־3]
לא ינהג אדם בזמן תאורה רכב מנועי שמחובר אליו גרור או נתמך המיועדים להובלת מטענים ארוכים והבנויים ללא רצפה ודפנות, ושרחבו הכולל עולה על 120 ס״מ, אלא אם מאירים עליו פנסים המותקנים על שרשרות או על כבלים כאמור בתקנה 369.
אורות מכונות נגררות [תיקון: תש״ל־3, תשע״ה]
בכפוף לאמור בתקנה 97, לא יגרור אדם בזמן תאורה מכונה נגררת אלא אם כן קבועים בה מאחוריה מצד שמאל מחזירור בצבע אדום או פנס מפיץ אור אדום הנראים לעין במזג אוויר נאה ממרחק של 150 מטרים.
אורות רכב מסוג אחר [תיקון: תש״ל־3]
לא יסיע אדם בזמן התאורה רכב מסוג שלא פורש בסימן זה, אלא אם מאיר בו פנס המפיץ אור לבן או צהוב, הקבוע בצדו השמאלי במקום הנראה לעין מלפנים ומאחור, וכן קבוע מאחוריו בצדו השמאלי מחזירור בצבע אדום.
זרקור, פנס ערפל ופנס לנסיעה אחורנית [תיקון: תש״ל־3, תשל״ג־3, תשנ״א־11]
(א)
לא ישתמש אדם בזרקור בדרך אלא לשם תיקון הרכב או חיפוש מקום.
(ב)
תקנת משנה (א) לא תחול על המשתמש בזרקור ברכב בטחון או ברכב צה״ל בתפקיד צבאי.
(ג)
לא ישתמש אדם בזרקור אלא כשהרכב אינו נע ואורו אינו מופנה לאורך הדרך או אל מול פני רכב אחר.
(ד)
הותקנו ברכב פנסי ערפל כאמור בתקנות 347 ו־347א מותר להפעילם רק במקרה של ערפל או כשיורד גשם שוטף או שלג.
(ה)
לא ישתמש אדם בפנס לנסיעה אחורנית, אלא בשעת נסיעה אחורנית.
[תיקון: תש״ל־3, תשע״ו־7]
פרק שלישי: הולכי רגל, אופנוע, גלגינוע, אופניים ובעלי־חיים
[תיקון: תש״ל־3]
סימן א׳: הולכי רגל
סייג בהליכה [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא ילך אדם בכביש ולא יסיע בו עגלת ילדים או עגלת חולים או כיסא חולים, אלא אם אין בצד הכביש מדרכה או שוליים תקינים או שביל שהוקצה להולכי רגל.
(ב)
הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על אדם החוצה כביש.
הליכה בכביש [תיקון: תש״ל־3]
(א)
ההולך בכביש, ילך סמוך לשפתו, מצדו השמאלי כשפניו אל התנועה הבאה לקראתו.
(ב)
כאשר קבוצת אנשים צועדת בזמן תאורה בכביש בלתי מואר חייבים הצועד ראשון והצועד האחרון בקבוצה לצד התנועה לשאת אור נייד או מחזיר אור הנראה לנהגי כלי רכב ממרחק סביר; האחריות לקיום הוראה זו מוטלת הן על מי שארגן את צעידת הקבוצה והן על האחראי עליה בצעידתה.
חציית כביש [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא יחצה אדם כביש אלא לאחר שבדק את מצב התנועה בו ונוכח שאפשר לחצותו בבטיחות.
(ב)
אם יש בקרבת המקום מעבר חציה, מנהרה או גשר המיועדים למעבר הולכי רגל, לא יחצה הולך רגל את הכביש אלא בהם.
(ג)
אם אין בקרבת המקום מעבר חציה, מנהרה או גשר כאמור אך יש בקרבת מקום צומת, יחצה הולך רגל את הכביש בקרבת צומת.
(ד)
בכל מקרה יחצה הולך רגל כביש במהירות סבירה ובקו ישר והקצר ביותר בין קצות הכביש ולא יתעכב בכביש שלא לצורך.
ירידה ממדרכה [תיקון: תש״ל־3]
לא ירד הולך רגל ממדרכה או ממקום מבטחים אחר שבדרך באופן פתאומי או מבלי שנקט בזהירות מספקת, בשעה שרכב מתקרב אליו ממרחק שאין סיפק בידי נוהג הרכב לעצור את הרכב כדי למנוע תאונה.
[תיקון: תשכ״ה־7, תש״ל־3]
(בוטלה).
שהיה בכביש [תיקון: תש״ל־3]
לא יעמוד אדם בכביש בין כדי לעצור רכב לשם נסיעה ובין לכל מטרה אחרת, אלא בתוקף תפקיד רשמי.
מעקה בטיחות [תיקון: תש״ל־3, תשס״ה־14]
(א)
הולך רגל לא יחצה כביש במקום שבו מותקן מעקה בטיחות להולכי רגל בצד הכביש או גדר בשטח ההפרדה שבדרך או כאשר בשטח ההפרדה גדלה צמחיה, וזאת אף אם אין המעקה, הגדר או הצמחיה מונעים את המעבר.
(ב)
לא יימצא הולך רגל בכביש בקטע שבו מוצב מעקה בטיחות להולכי רגל.
הפרעה במדרכה [תיקון: תש״ל־3]
לא יגרום אדם הפרעה לתנועת עוברי דרך במדרכה.
תחולה [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשמ״ח]
(א)
(ב)
עיוורים [תיקון: תש״ל־3]
לא ילך עיוור בכביש אלא אם הוא מלווה על ידי אדם מבוגר שאינו עיוור או כלב מאולף, או אם הוא מחזיק מקל לבן או נושא באופן בולט סימן שנקבע לכך על ידי המפקח על התעבורה.
חציה במפגש מסילת ברזל [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא יחצה אדם מסילת ברזל במפגש אלא לאחר שבדק שאין רכבת מתקרבת ונוכח שאפשר לחצות את המסילה בבטיחות.
(ב)
בנסיבות האמורות בתקנה 56(א) לא יחצה אדם מסילת ברזל ולא יתקדם מעבר למחסום או לגדר שליד המסילה ובאין גדר או מחסום – לא יותר מאשר ששה מטרים לפני פס המסילה הקרוב.
(ג)
לא יעבור אדם דרך מחסום של מפגש, מסביב לו, מעליו או מתחתיו בשעה שהוא סגור או תוך כדי סגירתו.
איסור הליכה במנהרה [תיקון: תשס״ח־4]
לא ילך אדם במנהרה, לא יסיע בה עגלת־יד, עגלת ילדים, עגלת חולים או כיסא חולים ולא יחצה את הכביש העובר בה.
[תיקון: תש״ל־3, תשנ״א, תשס״א־6]
סימן ב׳: אופנוע או תלת־אופנוע
[תיקון: תש״ל־3, תשנ״א]
(בוטלה).
נסיעה באופנוע [תיקון: תש״ל־3, תשל״ג, תשל״ה־2, תשל״ט, תש״ם־3, תש״ם־7, תשמ״א־5, תשנ״א, תשנ״ט־9, תשס״א־6, תשס״ה־4, תשס״ו־9, תשע״ט־5]
(א)
לא ינהג אדם אופנוע או תלת־אופנוע אלא כשהוא יושב על מושב הקבוע באופנוע והמיועד לנוהג בו.
(ב)
לא ינהג ולא ירכב אדם על אופנוע או תלת־אופנוע אלא כשרגליו נמצאות משני צדי האופנוע, או במקום המיועד לכך.
(ב1)
לא ירכב אדם על אופנוע אלא אם כן רגליו מונחות על תומכי הרגליים המיועדים לנוסע באופנוע, ולא ירשה נוהג האופנוע לאחר לרכב עליו, אלא אם כן רגליו מונחות כאמור.
(ג)
לא ינהג אדם אופנוע או תלת־אופנוע, לא ירכב עליו ולא ירשה לאחר לרכב עליו אלא אם כן הוא חובש קסדת מגן שסומנה כאמור בפרט 9 לחלק ג׳ לתוספת השנייה ובלבד שמבנה הקסדה יכסה את אפרכסת האוזן והיא תהיה קשורה ברצועה שתמנע את נפילתה בשעת הנסיעה.
(ד)
הוראות תקנת משנה (ג) לא יחולו על נוהג רכב מסוג שרשות הרישוי, מטעמי בטיחות, פטרה את הנוהג בו מן החובה לחבוש קסדה בהתקיים התנאים שקבעה בפטור; הרשות תציין את דבר הפטור ברישיון הרכב.
(ה)
(בוטלה).
הרכבת אנשים על אופנוע [תיקון: תש״ל־3, תשנ״א־5, תשס״א־5, תשס״ז־4]
(א)
נוהג אופנוע או תלת־אופנוע בדרך לא ירכיב עליו אדם אחר אלא על גבי המושב המיועד לכך והקבוע מאחורי הנוהג כשרגליו של האדם האחר נמצאות משני צדי האופנוע, או כשהוא יושב במושב הקבוע שברכב הצדי.
(ב)
נוהג אופנוע או תלת־אופנוע בדרך לא ירכיב עליו אדם אחר, אלא אם האופנוע עשוי לרכיבתם של אנשים במספר הרוכבים עליו, ולא ירכב אדם על אופנוע נהוג בידי אחר אלא אם הוא עשוי כאמור.
(ג)
הובלת חפצים [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10]
לא יוביל רוכב על אופנוע חבילה, צרור או חפץ המונעים ממנו, או העלולים למנוע ממנו, שליטה מלאה על רכבו או שהם –
(1)
עולים בארכם על 70 ס״מ;
(2)
חורגים מחוץ לחלק הקדמי ביותר או לחלק האחורי ביותר של האופנוע.
נסיעה בצד רכב אחר [תיקון: תש״ל־3]
הרוכב על אופנוע או תלת־אופנוע לא יסע בצדו של רכב אחר, לרבות אופניים או אופנוע, אלא כדי לעקפו או לעבור על פניו כדין.
[תיקון: תשע״ו־7]
סימן ב׳1: גלגינוע
נהיגה בגלגינוע [תיקון: תשע״ו־7, תשע״ט־5, תשע״ט־6, תשפ״ד־9]
(א)
לא ינהג אדם על גלגינוע אלא אם כן מלאו לו 16 שנים; בסימן זה, ”גלגינוע“ – לרבות התקן כאמור בפסקה (2) להגדרה ”קורקינט ממונע“ בתוספת השנייה לחוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע״ו–2016.
(ב)
לא ירכב אדם על גלגינוע אלא בשביל מיוחד או נתיב מיוחד שהוקצו לתנועת אופניים וסומנו בתמרור (להלן – שביל אופניים), ובאין שביל אופניים – בכביש, ואולם מותר להולך רגל להוביל גלגינוע על המדרכה אם אין בכך הפרעה להולכי רגל.
(ג)
לא ינהג אדם בגלגינוע אלא אם כן התקיים בו האמור בתקנה 39טז(א)(3).
(ד)
מי שמתקיים בו האמור בתקנת משנה (ג) יהיה פטור מהחובה האמורה בסעיף 10(א) לפקודה.
(ה)
בעל רכב לתחבורה קלה כהגדרתו בתקנה 299א מסוג גלגינוע או מי שרכב כאמור בשליטתו, לא ירשה לאדם לנהוג ברכב כאמור אלא אם כן התקיימו בנוהג הוראות תקנות משנה (א) ו־(ג), ובלבד שלא יהיה אחראי לנהיגתו בידי אדם שלא התקיים בו האמור, אם הוכיח שנקט את כל האמצעים הסבירים למניעת נהיגתו של אותו אדם.
כללי נהיגה על גלגינוע [תיקון: תשע״ו־7, תשע״ט־5, תשע״ט־6]
(א)
(נמחקה).
(ב)
לא ינהג אדם על גלגינוע אלא אם כן הוא חובש קסדת מגן שסומנה כאמור בחלק ג׳ בתוספת השנייה הקשורה ברצועה שתמנע את נפילתה בשעת הרכיבה; לקסדה כאמור יוצמד מחזיר אור שיראה בבירור על ידי המשתמשים האחרים בדרך.
(ג)
הנוהג על גלגינוע, לא ירכיב עליו אדם נוסף.
(ד)
מבנה הגלגינוע [תיקון: תשע״ט־6]
(א)
לא ינהג אדם בגלגינוע אלא אם כן התקיים בו האמור בתווית הסימון כאמור בפרט 1א לחלק ג׳ בתוספת השנייה.
(ב)
לא ישנה אדם את המבנה של גלגינוע, באופן שיגרום לכך שיחדל מלהתקיים בו האמור בתווית הסימון האמורה בתקנת משנה (א) ואם הוא יצרן, יבואן או משווק של גלגינוע – באופן שיחדלו מלהתקיים בו דרישות ההגדרה גלגינוע, כולן או חלקן.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ג׳: אופניים ותלת־אופן
רכיבה על אופניים [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא ירכב אדם על אופניים אלא אם הם במצב תקין וראויים לשימוש.
(ב)
לא ירכב אדם על אופניים אלא על גבי המושב הקבוע המחובר אליהם.
הרכבת אנשים על אופניים [תיקון: תש״ל־3]
(א)
הרוכב על אופניים לא ירכיב עליהם אדם, אלא אם הם עשויים לרכיבתם של אנשים במספר הרוכבים עליהם, ולא ירכב אדם על אופניים נהוגים בידי אחר אלא אם הם עשויים כאמור.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להרכיב ילד שטרם מלאו לו 8 שנים על אופניים המצויידים במושב נפרד המבטיח את שלום הילד המורכב עליהם.
(ג)
מי שטרם מלאו לו 14 שנה לא ירכיב אדם אחר על אופניים.
הובלת חפצים ונסיעה בצד רכב אחר [תיקון: תש״ל־3]
איסור להתחבר אל רכב אחר ואיסור גרירה [תיקון: תש״ל־3]
(א)
הרוכב על אופניים לא יאחז ברכב אחר הנע בדרך, ולא יחבר אליו את רכבו באופן אחר.
(ב)
לא יגרור אדם באופניים.
ריווח בין אופניים לרכב אחר [תיקון: תש״ל־3]
הרוכב על אופניים ישמור על ריווח בינו ובין רכב הנוסע לפניו, כדי שיספיק להיעצר מיד וללא חשש תאונה במקרה של עצירה או מתן אות על ידי הרכב שלפניו.
נסיעה בצד ימין [תיקון: תש״ל־3]
הרוכב על אופניים ירכב קרוב ככל האפשר לשפתו הימנית של הכביש וינהג בזהירות ובמיוחד בעברו רכב העומד או בעקפו רכב הנע באותו כיוון.
רכיבה על אופניים במקומות מסויימים [תיקון: תש״ל־3, תשס״ח־4, תשע״ד־12, תשע״ה, תשע״ו־3, תשע״ו־7]
(א)
לא ירכב אדם על אופניים על מדרכה או על חלק מהדרך המיועד להולכי רגל בלבד; אולם מותר להולך רגל להוביל אופניים על המדרכה אם אין בכך הפרעה להולכי רגל.
(ב)
הוקצה בדרך שביל אופניים וסומן בתמרור מתאים לא ירכב רוכב אופניים בכל חלק אחר של הדרך אלא בשביל האופניים.
(ג)
לא ירכב אדם על אופניים במנהרה.
(ד)
(נמחקה).
(ה)
על אף האמור בתקנה 128, בדרך שאינה עירונית, שבה שול הדרך פנוי ומיוצב באספלט, ירכב רוכב אופניים בשול, קרוב ככל הניתן לשפתו הימנית.
(ו)
לא ירכב אדם שגילו פחות משתים עשרה שנים על אופניים בדרך שאינה עירונית.
(ז)
לא יעבור רוכב אופניים במעבר חציה ברכיבה אלא במעבר חציה לרוכבי אופניים המסומן בתמרור 812; ואולם מותר להולך רגל להוביל אופניים במעבר חציה לצורך חציית כביש.
רכיבה על אופניים בליווי רכב ליווי [תיקון: תשע״ה]
(א)
לא ירכב אדם על אופניים בדרך שאינה עירונית, בקבוצה המונה עשרה רוכבים לפחות, אלא בליווי רכב כאמור בתקנת משנה (ב).
(ב)
הנוהג ברכב ליווי כאמור בתקנת משנה (א) ינהג מאחורי הרוכב האחרון בקבוצת רוכבי האופניים ובמרחק סביר ממנו ויפעיל את ארבעת מחווני הכיוון ברכב.
ציוד אופניים [תיקון: תש״ל־3, תש״ם־7, תשמ״ג־2, תשנ״א]
לא ירכב אדם על אופניים אלא אם הם מצויידים בכל עת –
(1)
בפעמון;
(2)
במנגנון בלימה יעיל לעצירה;
(3)
במחזיר אור על אחורי האופניים מסוג כאמור בחלק ג׳ בתוספת השניה;
(4)
(נמחקה).
תקינות הציוד [תיקון: תש״ל־3]
הציוד המפורט בתקנה 130 יהיה בכל עת במצב תקין.
אורות אופניים [תיקון: תש״ל־3, תש״ם־3, תש״ם־7, תשמ״ט־6, תשע״ט־6]
לא ירכב אדם על אופניים בזמן תאורה אלא אם –
(1)
מאיר בהם פנס קבוע מלפנים המפיץ אור לבן הנראה לעין במזג אוויר נאה ממרחק של 150 מטר לפחות מלפני הרכב;
(2)
מאיר בהם פנס קבוע המפיץ אור אדום מאחורי האופניים;
(3)
יש מחזירי אור בצבע צהוב על דוושות האופניים.
הולך רגל המסיע אופניים [תיקון: תש״ל־3, תשע״ו־7]
לענין חלק זה, הולך רגל המוביל אופניים בדרך, דינו כדין רוכב אופניים, זולת אם מהקשר הדברים משתמע אחרת.
סמכות שוטר [תיקון: תש״ל־3]
מצא שוטר אופניים שרוכבים עליהם תוך הפרת הוראות תקנות שהותקנו על פי הפקודה, רשאי הוא להוציא את האוויר ואת השסתומים כדי למנוע המשך רכיבה עליהם תוך הפרת הוראה כאמור.
תלת־
אורות תלת־
(א)
בזמן תאורה לא ירכב אדם על תלת־אופן אלא אם נתקיימו הוראות אלה:
(1)
בתלת־אופן שבו הגלגל היחיד נמצא לפנים –
(א)
מאיר בו פנס קבוע מלפנים ומפיץ אור לבן הנראה לעין במזג אוויר נאה ממרחק של 150 מטר לפחות מלפני הרכב;
(ב)
מאירים בו מלפנים באור הנראה לעין במזג אוויר נאה ממרחק של 150 מטר לפחות שני פנסים המסמנים את רחבו;
(ג)
מחזירור, בצבע אדום, קבוע בו על הכנף השמאלית מאחור הנראה לעין במזג אוויר נאה ממרחק של 150 מטר לפחות;
(2)
בתלת־אופן שבו הגלגל היחיד נמצא מאחור –
(א)
מאירים בו מלפנים שני פנסים כאמור בפסקה (1)(ב);
(ב)
שני מחזירורים, בצבע אדום, קבועים בו מאחור על הכנף האחורית וכן על הארגז מצד שמאל, והם נראים לעין במזג אוויר נאה ממרחק של 150 מטר לפחות.
(ב)
מחזירור בתקנה זו יהיה מסוג כאמור בחלק ג׳ בתוספת השניה.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ד׳: בעלי־חיים
איסור לעזוב בעלי חיים ללא פיקוח [תיקון: תש״ל־3]
(א)
אדם שבידו ההשגחה על בעל חיים ימנע אותו מלעלות על דרך או לשוטט או לנוע בה אלא בפיקוחו.
(ב)
לא ישאיר אדם בעל חיים בדרך ללא השגחה, בין שבעל החיים רתום לרכב ובין שאיננו רתום, אלא לזמן קצר בלבד ולאחר שקשרו אל עצם קבוע באופן שבעל החיים לא יוכל לשוטט בדרך.
הולכת בעלי חיים בכביש [תיקון: תש״ל־3, תשס״ח־4]
(א)
לא יוליך אדם עדר בדרך אלא אם אין אפשרות להוליכו במקום אחר ובלבד שנקט כל האמצעים כדי למנוע ככל האפשר הפרעת התנועה.
(ב)
המוליך בעל חיים או הרוכב עליו בכביש לא יוליכו אלא בצדו הימני הקיצוני אם יש לכביש מדרכה, או בשוליים הימניים של הדרך – אם אין מדרכה, ולא יוליך זה בצד זה יותר משני בעלי חיים פרט לאמור בתקנת משנה (א).
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (ב) מותר לשוטר הרוכב על בעל חיים לנהוג אותו או להוליכו בצדו השמאלי של הכביש.
(ד)
לא יוליך אדם בעל חיים במנהרה ולא יחצה עמו את הכביש העובר בה.
הולכת גמלים [תיקון: תש״ל־3]
לא יוליך אדם בדרך שיירת גמלים אלא כשהם קשורים זה לזה בטור ערפי ובקבוצות של לא יותר מחמישה גמלים.
איסור רכיבה והולכת בעל חיים בידי קטין [תיקון: תש״ל־3]
מי שלא מלאו לו 12 שנה לא יוליך בעל חיים בדרך ולא ירכב עליו, ולא ימסור אדם את ההשגחה על בעל חיים בדרך למי שלא מלאו לו 12 שנה.
רכיבה על בעל חיים בהתקרב רכב [תיקון: תש״ל־3]
בהתקרב רכב מנועי אל בעל חיים, יעשה הרוכב על בעל החיים או המוליך אותו כל אשר לאל ידו כדי לפנות את הדרך לרכב המנועי.
סימון בזמן התאורה [תיקון: תש״ל־3]
(א)
המוליך בעל חיים בודד או הרוכב עליו בדרך, ישא בזמן התאורה בצדו השמאלי פנס דולק לבן או צהוב בהיר, הנראה ממרחק סביר לעוברי דרך משני הכיוונים מלפניו ומאחוריו.
(ב)
לא יוליך אדם ולא ירשה לאחר להוליך עדר בדרך בזמן התאורה, אלא אם אדם אחד נושא בראש העדר בצדו השמאלי פנס דולק באור לבן או צהוב בהיר ואחד נושא בקצה האחורי של העדר בצדו השמאלי פנס דולק באור אדום והאורות נראים לעוברי דרך ממרחק סביר.
[תיקון: תשע״ה]
סימן ד׳1: עגלה
תנועת עגלה [תיקון: תשע״ה]
(א)
לא ינהג אדם בעגלה אלא בתחומי מושב, קיבוץ או כפר.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א) רשאי אדם לנהוג בעגלה בתחומי רשות מקומית במקום שהתירה לו בכתב רשות התימרור המקומית, בהתייעצות עם קצין משטרה ובלבד שהנהיגה היא למטרות נופש ופנאי.
(ג)
האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב) לא יגרע מהאמור בהוראות כל דין.
[תיקון: תש״ל־3]
סימן ה׳: עגלת־יד
התחולה על עגלת־
(א)
הוראות תקנות 21 עד 23, 25 עד 28, 31, 33 עד 48, 58, 60, 64 עד 68, 85 עד 89, 144, 145, 153 ו־154 יחולו על אדם המסיע עגלת־יד בדרך כאילו היה נוהג ברכב שאינו רכב מנועי, זולת אם ניתנה לגביו במפורש הוראה אחרת בחלק זה.
(ב)
לא יעמיד אדם עגלת־יד במקום שאסור לכלי רכב לעצור, לעמוד או לחנות בו לפי פקודת התעבורה או תקנות, חוקי עזר או הוראות שניתנו על פיה.
(ג)
לא יסיע אדם בעגלת־יד אדם אחר.
(ד)
המסיע עגלת־יד בדרך יציית להוראות התמרורים כאילו היה נוהג רכב שאיננו רכב מנועי, והוא כשאין הוראה אחרת בחלק זה.
(ה)
(בוטלה).
(ו)
מותר להסיע על מדרכה עגלת־יד שרחבה אינו עולה על 100 ס״מ אם אין בכך הפרעה להולכי רגל.
(ז)
(בוטלה).
(ח)
(בוטלה).
[תיקון: תש״ל־3]
פרק רביעי: תאונות
תאונת דרכים שתוצאתה הריגה או פגיעה בגוף [תיקון: תש״ל־3, תשל״ב־4, תשל״ז־6, תשמ״ד־2, תשס״א־6, תשע״ט־10]
(א)
נוהג רכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נהרג אדם או נפגע, יפעל לפי הוראות אלה:
(1)
יעצור מיד את הרכב במקום התאונה או קרוב אליו ככל האפשר, ולא יזיזנו ממקומו אלא אם יש הכרח להשתמש ברכב לצורך ביצוע האמור בפסקה (2) או אם שוטר הרשה את הדבר;
(2)
בהתאם לנסיבות המקרה ומקום התאונה, יגיש לכל אדם שנפגע באותה תאונה עזרה מתאימה ובמיוחד –
(א)
ידאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע;
(ב)
יגיש לנפגע עזרה ראשונה שביכלתו להגיש על פי הכשרתו;
(ג)
יזעיק למקום התאונה את שירותי ההצלה המקצועיים הנחוצים על פי נסיבות המקרה ובין השאר, אמבולנס, משטרה ומכבי אש;
(ד)
ימתין ליד הנפגע עד להגעת שירותי ההצלה המקצועיים;
(ה)
במקום שאין אפשרות לפנות את הנפגע באמבולנס ידאג להעברתו ברכב מתאים אחר לתחנת עזרה ראשונה, לבית חולים או לרופא.
(3)
ימסור לשוטר, או לאדם שנפגע או לנוהג רכב אחר המעורב באותה תאונה, או לכל נוסע או אדם שהיה בחברתו של הנפגע, את שמו ומענו, את מספר רשיון הנהיגה ומספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, ויציג, לפי דרישתם, את תעודת הביטוח ואת אחד מאמצעי הזיהוי כמפורט בתקנה 9(א)(1) וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם;
(4)
יודיע מיד ככל האפשר ובאמצעי הקשר המהירים ביותר לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה על אירועה ויפרט בהודעה את –
(א)
שמו ומענו;
(ב)
מקום האירוע ומקום הימצאו הוא, ואם ידוע לו – גם שם האדם שנפגע ולאיזה מקום הועבר לטיפול;
(5)
(נמחקה).
(ב)
לא יזיז אדם רכב המעורב בתאונה כאמור בתקנת משנה (א), אלא אם הרשהו שוטר לעשות כן, או אם יש הכרח בכך לצורך הגשת עזרה למעורבים בתאונה זו.
תאונת דרכים שתוצאתה נזק לרכב אחר או לרכוש אחר [תיקון: תש״ל־3, תשע״ט־10]
(א)
נוהג רכב המעורב בתאונה או בפגיעה ברכב אחר, או ברכוש אחר, שאינו רכב, הנמצא על הדרך או סמוך לה, ונגרם נזק לרכב האחר או לרכוש האמור בלבד, ימסור בו במקום לנוהג הרכב האחר או לבעל הרכוש או לממונה עליו או לשוטר שהזדמן למקום את שמו ומענו, את מספר רשיון הנהיגה שלו ואת מספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, וכן את מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת, ויציג לפי דרישתם את אחד מאמצעי הזיהוי כמפורט בתקנה 9(א)(1) ואת תעודת הביטוח וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם.
(ב)
אם כלי הרכב המעורבים בתאונה או בפגיעה והעומדים במקום אירועה גורמים או עלולים לגרום הפרעה לתנועה, יפנו נוהגיהם את הכביש לתנועה חפשית ומיד לאחר מכן ימלאו אחר האמור בתקנת משנה (א).
(ג)
היה הרכב האחר שניזוק עומד ללא השגחה, או שבעל הרכוש או הממונה עליו לא היה במקום –
(1)
ישאיר נוהג הרכב המעורב בתאונה או בפגיעה הודעה בכתב על גבי הרכב שניזוק, במקום בולט לעין, ובמידת האפשר יעשה כן גם לגבי רכוש שניזוק, ובה יפרט את הפרטים הנזכרים בתקנת משנה (א);
(2)
יודיע הנוהג ברכב תוך 24 שעות ממועד קרות התאונה לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה או הפגיעה על אירועה ויפרט שמו ומענו, זולת אם מסר את הפרטים לשוטר שנזדמן במקום ושמו או מספרו של השוטר ידועים לו.
חובת עזרה מצד נוהגי כלי רכב [תיקון: תש״ל־3, תשל״ז־6, תשס״א־6]
נוהג רכב העובר במקום תאונת דרכים שבו נמצא נפגע, ייעצר ולא ימשיך בנסיעתו עד שעשה כל שביכלתו כדי להגיש כל עזרה הדרושה לנפגע או כדי לבוא לעזרתו בהתאם לתקנה 144(א)(2).
הודעת שוטר ודו״ח בוחן תנועה [תיקון: תשמ״א־5]
הודעת שוטר ודו״ח בוחן תנועה לענין סעיף 27 לפקודה, יהיו לפי טפסים שבתוספת החמישית או בנוסח דומה להם; טופס כאמור יכול שיהיה חלק מטופס אחר או בנפרד.
[תיקון: תש״ל־3]
פרק חמישי: הוראות שונות
איסור השימוש בתמרורים והצבתם [תיקון: תש״ל־3]
(א)
אין להשתמש למטרות תימרור אלא בתמרורים שנקבעו לפי תקנה 16.
(ב)
לא יציב אדם ולא יסמן על פני דרך או בקרבתה תמרור או כל סימן, אות או ציון הדומים לתמרור, אלא בהתאם להוראות תקנות אלה.
איסור פגיעה בתמרור [תיקון: תש״ל־3]
לא יפגע אדם בתמרור או באבזריו שהוצב או סומן כדין, לא יסלקו, לא ישחיתו, לא יזיזו, לא ישנהו ולא יטשטשהו.
[תיקון: תשל״ז־6, תשס״א־6]
(בוטלה).
איסור שימוש בתמרור לתעמולה [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ח]
לא ישתמש אדם בתמרור לצרכי תעמולה או פרסומת בדרך או בקרבתה, בין בדמות התמרור בלבד ובין בצירוף עם כל ציור או סימן אחר, אלא אם הורשה לכך בכתב על ידי רשות התימרור המרכזית.
רכב שעשועים [תיקון: תש״ל־3, תש״ם־3, תשנ״ז־8]
(א)
לא ינוע אדם ברכב שעשועים בכביש, אלא אם הכביש יוחד למשחקי ילדים בהתאם לתקנה 31.
(ב)
שוטר רשאי להורות למי שמשתמש ברכב שעשועים, בכביש או בדרך שלא יוחדו למשחקי ילדים, להפסיק את הנסיעה ברכב כאמור ורשאי הוא בעצמו או בעזרת אחר להרחיק רכב שעשועים מכביש או מדרך כאמור ולהביאו לתחנת משטרה קרובה.
(ג)
(בוטלה).
שימוש בדרך שלא כדין [תיקון: תש״ל־3, תשל״ח־4]
(א)
לא יעשה אדם ללא סמכות על פי דין ולא ירשה לאחר לעשות מעשה שיש בו כדי לצמצם, לסכן או למנוע את השימוש הכללי בדרך, להקטין את מהירות הנסיעה המותרת בה או להפריע את התנועה החפשית.
(ב)
עשה אדם מעשה כאמור בתקנת משנה (א) על פי סמכות כדין, חייב הוא לסיימו ולהחזיר את המצב לקדמותו מיד אחרי שנסתיים הצורך במעשה.
(ג)
לא יתקין אדם, לא יציב ולא ירשה לאחר להתקין או להציב לרוחב דרך אמצעי חסימה מכל סוג שהוא, לרבות שרשרת, כבל, חוט ברזל או מחסום אחר כיוצא באלה.
(ד)
הוראות תקנת משנה (ג) יחולו גם על רשות מקומית, אך לא יחולו על מחסום שבכניסה לחצרים, למפעלים, למגרשי חנייה ובכניסה למקומות אחרים מאושרים בידי רשות תימרור מרכזית ולא יחולו על מקומות עבודה ודרכים בשלבי עבודה כאמור בתקנה 167.
הנחת דבר בדרך סילוקו וסימונו [תיקון: תש״ל־3, תשל״ט, תשמ״ג, תשס״ח־4]
(א)
לא יניח אדם על פני הדרך, ולא יגרום לכך שיניחו עליה, כל דבר העלול לסכן, להפריע או להטריד את עוברי הדרך או את כלי רכבם, או לפגוע בהם באופן אחר, ואם עשה כן, או אם דבר כאמור שבהחזקתו או שהונח בשבילו על פני הדרך נמצא על פני הדרך, יסלק אותו מיד מעל פני הדרך.
(ב)
מי שהניח או שגרם שיונח על פני הדרך או שהונח בשבילו על פני הדרך דבר כאמור בתקנת משנה (א) ואין אפשרות סבירה לסלקו מיד, יסמן אותו כאמור בתקנת משנה (ד).
(ב1)
בתקנות משנה (א) ו־(ב), ”הנחה“ – לרבות שפיכה.
(ג)
המרחיק מן הדרך רכב שנפגע או שנשבר, יסלק כל זכוכית או כל חומר מטריד אחר שנפל מן הרכב על פני הדרך.
(ד)
הממונה על תיקון דרך יגדור ויסמן באופן שהורתה רשות התימרור את מקום העבודה ואת החמרים שמשתמשים בהם לתיקון הדרך לאחר שערך אותם בערמות; הגידור והסימון כאמור יהיו בהתאם להנחיות שנתנה רשות התימרור.
נזק לדרך והפרעת התנועה [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא ינהג אדם ולא יגרור רכב שגלגליו, חישוקי גלגליו, או כל חלק אחר ממנו או ממטענו, אבזריו או ציודו גורמים או עשויים לגרום נזק לדרך או הפרעה לתנועה, בין בשל מבנה הרכב או מצבו ובין בשל אחזקתו הלקויה, אלא לפי היתר מאת קצין משטרה.
(ב)
לא ינהג אדם ולא יגרור בכביש שנסלל או שופר לתנועת כלי רכב או בשוליו, רכב שחישוקי גלגליו עשויים מתכת ואינם בעלי צמיגי גומי או מצופים גומי.
תיקון רכב בדרך [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא יתקן אדם רכב בדרך או במקום חניה ציבורי.
(ב)
נתקלקל רכב בדרך, תוך כדי נסיעתו, קלקול קל המעכב את התחלת הנסיעה או המשכתה, מותר לתקנו במקום שאירע הקלקול, ובלבד שלא ייגרמו על ידי כך מטרד או אי־נוחות לעוברי דרך או במקום החניה הציבורי ושהרכב יישאר באותו מקום אך לזמן הדרוש לתיקונו ולא למעלה מעשרים וארבע שעות, ובלבד שמקום התיקון איננו קטע דרך הגובל עם מוסך או בית מלאכה לתיקון רכב.
(ג)
אדם המתקן רכב או מחליף גלגל לא יימצא בכביש באופן שגופו בולט אל מחוץ לדופן הצדדי של הרכב כלפי זרם התנועה, אלא אם אין דרך סבירה אחרת לבצע את התיקון.
הפרשת חמרים [תיקון: תש״ל־3]
לא ינהג אדם רכב ולא יעמידו בדרך אם הרכב מפריש גזים, עשן, שמן או חומר דלק במידה העולה על ההפרשה הרגילה בכלי רכב מסוג זה או במידה העשויה לגרום הטרדה לעוברי דרך או לפגוע בבטיחות.
חפץ נשרך [תיקון: תש״ל־3]
לא ינהג אדם רכב כשחפץ נשרך ממנו על הדרך באופן הפוגע או הנוגע בדרך, למעט שרשרת הארקה המותקנת ברכב מטעמי בטיחות והיא קבועה מתחתיו ונשרכת מאחוריו.
רעש לא רגיל [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא ינהג אדם רכב המשמיע רעש לא רגיל שמקורו בליקוי שברכב או בהזנחת הטיפול בו או בכל חלק ממנו או בסידורו הפגום של מטען שעליו.
(ב)
לא יגרום אדם על ידי רכב לרעש בדרך עירונית אלא במידה הדרושה להפעלתו התקינה.
איסור אימונים, התעמלות ומשחקים בדרך [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא יתאמן אדם בדרך, לא יתרגל ולא יתעמל בה, ולא ישתתף במשחקים בתחרויות ספורט, במירוצי אופניים ובדומה, אלא אם ניתן לו, או לקבוצת בני אדם שהוא נמנה עמה, היתר לכך על ידי קצין משטרה, ובהתאם לתנאי ההיתר.
(ב)
הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על צבא־הגנה לישראל ועל משטרת ישראל.
נסיעה בירידה [תיקון: תש״ל־3]
(א)
לא ינהג אדם ברכב מנועי בירידה אלא כשאחד מהילוכיו מחובר ומופעל.
(ב)
הוצב בדרך תמרור המזהיר על ירידה מסוכנת לא ינהג אדם רכב מנועי באותה ירידה אלא בהילוך נמוך מתאים לפי סוג הרכב ובהתחשב במידת השיפוע ואורך הירידה.
(ג)
הותקנו ברכב מנגנונים מיוחדים להאטת מהירות הנסיעה בירידה, על נוהג הרכב להפעילם שעה שהוא נוהג בירידה כאמור בתקנת משנה (ב).
מילוי דלק [תיקון: תש״ל־3, תשנ״ו־7]
לא ימלא אדם את מיכל הדלק של רכב מנועי ולא יסיר את מכסה פתח המיכל, והנוהג ברכב מנועי לא יניח לאחר למלא את המיכל או להסיר את מכסה פתח המיכל –
(1)
כל עוד המנוע פועל;
(2)
כל עוד הרכב נמצא בקרבת אש, עשן או אדם מעשן;
(3)
אם הרכב הוא אוטובוס, או רכב המוביל יותר מ־11 אנשים – כל עוד יש בו נוסעים.
הפצת מודעות והשלכת חפצים [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תש״ם־3]
(א)
לא יפיץ אדם מודעה, כרוז או נייר מתוך רכב.
(ב)
לא ישליך אדם חבילה, צרור, אשפה, פסולת או כל חפץ אחר מתוך רכב.
אחריות בעל הרכב [תיקון: תש״ל־3]
(א)
בעל הרכב, או מי שהרכב נמצא בשליטתו, לא יורה ולא יניח לנוהג באותו רכב לנהוג בו, להעמידו או להחנותו שלא בהתאם לתקנות, לרבות חוקי עזר, שהותקנו לפי הפקודה.
(ב)
כל מקום שהוראות חלק זה מטילות אחריות על נוהג ברכב תחול האחריות גם על בעל הרכב; זולת אם הוכיח בעל הרכב שהעבירה נעשתה בלי ידיעתו והסכמתו או שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את ביצועה.
חובת הורים ואפוטרופסים [תיקון: תש״ל־3]
הורים, אפוטרופסים וכל מי שבידו השגחה על קטינים שטרם מלאו להם שתים־עשרה שנה, לא יניחו לקטינים כאמור הנתונים להשגחתם לעבור על הוראות חלק זה.
הסעה בכוח הגוף [תיקון: תש״ל־3]
לענין חלק זה, מי שמסיע רכב בכוח גופו דינו כדין נוהג רכב.
שמירת לוחיות־
(א)
לא ינהג אדם ברכב אלא אם לוחיות־הזיהוי שעליו הן במצב תקין ונקי ומותקנות באופן שניתן להבחין ברשום על גבי הלוחיות לאור היום ובמזג אוויר נאה –
(1)
ברכב בעל 4 גלגלים או יותר – ממרחק של 40 מטר לפחות;
(2)
ברכב אחר – ממרחק של 20 מטר לפחות.
(ב)
לא ינהג אדם ולא ירשה לאחר לנהוג ברכב הרשום בישראל אלא אם הרכב נושא עליו לוחיות זיהוי או סימני היכר מיוחדים שנקבעו לגבי הרכב על ידי רשות הרישוי.
דרך הצילום במצלמה [תיקון: תש״ל־3, תשל״ז־6, תשל״ח־4, תשמ״א־5, תשנ״ז־8, תשס״ג־4]
(א)
צילום לענין סעיף 27א לפקודה ייעשה במצלמה שהוצבה כאמור בו, באישורו של ראש אף התנועה או ראש מחלקה באגף התנועה במשטרת ישראל. אישור כאמור יכול שיהיה כללי או למקרה מסויים.
(ב)
במצלמה יצולם רכב העומד או נוסע בניגוד להוראות הפקודה או תקנות שלפיה (להלן – הרכב המצולם).
(ג)
בצילום של המצלמה יופיעו –
(1)
מספר הרישום של הרכב המצולם;
(2)
תאריך וזמן הצילום כשהוא נמדד בשעון רגיל או דיגיטלי;
(3)
מקום הימצא הרכב המצולם בעת הצילום;
(4)
הרכב הנוסע לפני הרכב המצולם באותו נתיב;
(5)
מהירות הנסיעה של הרכב המצולם;
(6)
מהירות הנסיעה של הרכב המצולם ושל הרכב שלפניו באותו נתיב, בציון מירווח הזמן שבין שני כלי הרכב;
(7)
האותות – אדום או אדום עם צהוב – שברמזור, בכיוון נסיעת הרכב המצולם, לגבי הנתיב הקבוע לאותו כיוון.
תחולת התקנות על העוסקים בתיקון דרך [תיקון: תש״ל־3, תשל״א־4, תשל״ח־4]
הוראות התקנות המנויות להלן לא יחולו על אנשים או על רכב או על ציוד בשעה שהם עוסקים בפועל בתיקון דרך או בשיפורה או בטיפול באבזרי הדרך, ובמקום העבודה בלבד ובתנאי שננקטו כל אמצעי הזהירות הדרושים לבטיחות התנועה:
[תיקון: תשל״ה־2, תשל״ה־3, תש״ם־3, תשנ״א־8]
(בוטלה).
שעות נהיגה [תיקון: תש״ל־3, תשנ״ו־7, תשע״ג, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3, תשפ״ד־4, תשפ״ד־5, תשפ״ד־11]
(א)
הנוהג רכב ציבורי, אוטובוס פרטי או רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 6,000 ק״ג, והנוהג רכב מנועי מסוג אחר המסיע או המורשה על פי רשיון או היתר להסיע אחד עשר אנשים או יותר בנוסף על הנהג –
(1)
לא יתחיל את יום עבודתו בנהיגה אלא אחרי מנוחה שמחוץ לעבודה במשך 7 שעות רצופות לפחות;
(2)
לא ינהג בו יותר מ־12 שעות בכל תקופה של 24 שעות ולא יותר מ־68 שעות בכל תקופה של 7 ימים;
(3)
יפסיק נהיגתו לחצי שעה לפחות במשך כל תקופת נהיגה של 4 שעות רצופות כאמור בתקנת משנה (ג), למעט ההפסקות לפי תקנת משנה זו;
(4)
לא ינהג יותר מ־9 שעות אלא אם הפסיק את נהיגתו לשעה לפחות אחרי נהיגה במשך 6 שעות רצופות אך לא יאוחר מאשר אחרי נהיגה במשך 8 שעות ו־30 דקות רצופות;
(5)
יימצא במנוחה שמחוץ לעבודה לפחות במשך 25 שעות רצופות (להלן בתקנה זו – יום מנוחה), בכל תקופה של 8 ימים, ובלבד שמספר ימי המנוחה כאמור בשנה לא יפחת מ־52; הוראות פסקה זו לא יחולו על נוהג רכב מנועי שאיננו רכב ציבורי, אוטובוס פרטי או רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 6,000 ק״ג, המסיע שמונה אנשים או יותר בנוסף על הנהג שלא בדרך עיסוקו הרגיל.
(ב)
מי שבידו השליטה על רכב מנועי מהסוגים המפורטים בתקנת משנה (א) או על הנוהג רכב מנועי כאמור, לא יניח לנוהג לנהוג אלא בהתאם להוראות תקנה זו.
(ג)
בתקנה זו, ”נהיגה“ – נהיגה בפועל, עבודה אחרת הקשורה ברכב מנועי או בטיפול במטען המובל עליו ובטעינתו, סידורו או פריקתו של מטען כאמור או טיפול בנוסעים המוסעים ברכב, לרבות ההפסקות לפי פסקאות (3) ו־(4) לתקנת משנה (א), והמתנה או הפסקה הכרוכה בפעולות האמורות במישרין או בעקיפין.
(ד)
הוראות תקנה זו לא יחולו על הנוהג רכב של צה״ל שלגביו חלות הגבלות של שעות נהיגה כפי שנקבעו בפקודת הצבא.
שעות נהיגה בין־
(החל ממועד שפרסם שר התחבורה והבטיחות בדרכים ברשומות כי מדינת ישראל אישררה את האמנה כהגדרתה בתקנת משנה (א)):
(א)
בתקנה זו –
”האמנה“ – האמנה בדבר עבודת צוות נהגים בכלי רכב העוסקים בנהיגה בינלאומית משנת 2006 של ארגון האומות המאוחדות (האו״ם) שניתן לעיין בה באתר משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – https://www.gov.il/
”הפסקה“ – פרק זמן במהלך שעות העבודה שאינו זמן נהיגה, ובו הנהג אינו מבצע פעולת נהיגה ברכב או כל פעולה אחרת לצורכי עבודה, ומשמש את הנהג לצורך התרעננות;
”זמן נהיגה“ – פרק הזמן במהלך שעות העבודה שבו הנוהג ברכב מבצע פעולת נהיגה ברכב;
”מנוחה“ – פרק זמן שאינו במהלך שעות העבודה;
”מנוחה יומית“ – מנוחה יומית מלאה או מנוחה יומית מופחתת, שאינה מנוחה שבועית;
”מנוחה יומית מופחתת“ – מנוחה של 9 שעות רצופות לפחות, והקצרה מ־11 שעות רצופות;
”מנוחה יומית מלאה“ – מנוחה שהיא אחת מאלה:
(1)
מנוחה של 11 שעות רצופות לפחות, במהלך 24 שעות מרגע תום המנוחה היומית הקודמת;
(2)
מנוחה בשתי פעימות – הראשונה של 3 שעות רצופות לפחות והשנייה של 9 שעות רצופות לפחות, במהלך 24 שעות מרגע תום המנוחה היומית הקודמת;
”מנוחה שבועית“ – מנוחה שבועית מלאה או מנוחה שבועית מופחתת, שאינה מנוחה יומית;
”מנוחה שבועית מופחתת“ – מנוחה של 24 שעות רצופות לפחות, והקצרה מ־45 שעות רצופות, שתחילתה לא תאוחר מתום 6 יממות שיחלו מתום המנוחה השבועית הקודמת;
”מנוחה שבועית מלאה“ – מנוחה של 45 שעות רצופות לפחות, שתחילתה לא תאוחר מתום 6 יממות שיחלו מתום המנוחה השבועית הקודמת;
”נהיגה בין־לאומית“ – נהיגה לצורך עיסוקו של הנוהג ברכב מנועי, שבמהלכה חוצה הנוהג באמצעות כלי הרכב גבול יבשתי אחד לפחות, בין מדינות, למעט נהיגה כאמור ברכב מנועי המפורט בתקנת משנה (יא)(4);
”פעולת נהיגה ברכב“ – אחת מהפעולות המפורטות להלן הנעשית במסגרת עיסוקו:
(1)
נהיגה בפועל ברכב;
(2)
טיפול ברכב או במטען המובל על הרכב ובטעינתו, סידורו או פריקתו של מטען כאמור;
(3)
טיפול בנוסעי הרכב;
”שבוע“ – פרק הזמן שבין 00:00 ביום שני ל־23:59 ביום ראשון.
(ב)
הנוהג נהיגה בין־לאומית לא יחרוג מפרקי זמן הנהיגה המפורטים להלן:
(1)
9 שעות מתוך 24 שעות רצופות; פרק זמן זה ניתן להארכה ל־10 שעות סך הכול, לכל היותר, ולא יותר מפעמיים בשבוע עבודה;
(2)
56 שעות סך הכול, בכל פרק זמן של 7 ימים רצופים;
(3)
90 שעות סך הכול, בכל פרק זמן של 14 ימים רצופים.
(ג)
זמן הנהיגה לפי תקנת משנה (ב)(1), לא יתחיל אלא לאחר שהנוהג נהיגה בין־לאומית סיים מנוחה יומית.
(ד)
בלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (ב), בכל פרק זמן של 7 ימים, הנוהג בנהיגה בין־לאומית לא יבצע מנוחה יומית מופחתת יותר משלוש פעמים.
(ה)
בלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (ב)(3), בכל פרק זמן של 14 ימים, הנוהג בנהיגה בין־לאומית יבצע שתי מנוחות שבועיות מלאות.
(ו)
על אף האמור בתקנת משנה (ה) ובלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (ב)(3), בכל פרק זמן של 14 ימים יכול נוהג בנהיגה בין־לאומית להיות במנוחה שבועית רגילה אחת ומנוחה שבועית מופחתת אחת, ובלבד שישלים את המנוחה השבועית המופחתת לסך כולל של 45 שעות ברציפות, לפחות בתוך 14 ימים מתום השבוע שבו בוצעה המנוחה.
(ז)
(1)
הנוהג בנהיגה בין־לאומית המסיע נוסעים בשכר בהסעה בודדת, יכול לדחות את המנוחה השבועית לפרק זמן של 12 ימים לכל היותר מתום המנוחה השבועית המלאה הקודמת, בתנאי שבסוף 12 ימים אלה יקבל את אחד מאלה:
(א)
שתי מנוחות של 45 שעות רצופות לפחות;
(ב)
שתי מנוחות בתקופת 12 הימים כאמור והן מנוחה של 45 שעות רצופות ומנוחה נוספת של 24 שעות רצופות לפחות, ובלבד שיושלמו במנוחה נוספת של 24 שעות רצופות לפחות בתוך שבועיים מתום תקופת 12 הימים כאמור.
(2)
האמור בתקנת משנה זו יחול על נוהג בנהיגה בין־לאומית שמתקיימים בו כל התנאים האלה:
(א)
הוא יצא להפסקה כאמור בתקנת משנה (ח) לאחר נהיגה של 3 שעות או במהלך הנהיגה בין השעות 22:00 ו־06:00, וצוות לו נהג אחד נוסף לפחות;
(ב)
הוא מסיע נוסעים בשכר בשירות הסעה המתבצע במשך 24 שעות רצופות לפחות במדינה שהיא צד לאמנה או במדינה אחרת שלא בה התחיל השירות; לעניין זה, ”שירות הסעה“ – שירות שבו כלי הרכב עומד לרשות קבוצת נוסעים מסוימת שאינה משתנה במהלך הנסיעה;
(ג)
הוא נוהג ברכב הסעות שמותקן בו טכוגרף דיגיטלי כאמור בתקנה 364ד והמצויד בציוד הקלטה כמפורט בתוספת 1B לנספח לאמנה.
(ח)
הנוהג בנהיגה בין־לאומית יצא להפסקה לפי אחד מאלה:
(1)
לאחר זמן נהיגה של ארבע וחצי שעות, למשך 45 דקות רצופות לפחות, וזאת אלא אם כן התחיל פרק זמן מנוחה;
(2)
לאחר זמן נהיגה של ארבע וחצי שעות, למשך 15 דקות רצופות לפחות, ולאחר מכן הפסקה נוספת למשך 30 דקות רצופות נוספות לפחות בזמן הנהיגה שנותר או מיד עם סיומו.
(ט)
נוהג בנהיגה בין־לאומית החורג מהאמור בתקנה ינהג כלהלן:
(1)
יציין את הסיבה לחריגה ביומן הנסיעות כמשמעותו בתקנה 364ד, ובכלי רכב שבו טכוגרף דיגיטלי כהגדרתו בתקנה 364ד(ה), יציין את הסיבה לחריגה באופן האמור או על תדפיס של המידע המופק מהטכוגרף הדיגיטלי;
(2)
יבצע את האמור בפסקה (1) בלא דיחוי בהגיעו למקום עצירה מתאים;
(3)
אין באמור בתקנת משנה זו כדי לגרוע מהוראות תקנות משנה (א) עד (ח) ו־(י) עד (יב) לעניין משך הנהיגה המרבי המותר.
(י)
מי שבידו השליטה על סידורי הנסיעה של רכב מנועי מהסוגים המפורטים בתקנה זו או של הנוהג ברכב מנועי כאמור, לא יאפשר נהיגה ברכב אלא בהתאם לאמור בתקנה זו.
(יא)
האמור בתקנת משנה זו לא יחול על אחד או יותר מאלה:
(1)
רכב מסוג M שבו עד שמונה מושבים נוסף על מושב הנהג, רכב מסוג L ואופניים;
(2)
רכב מסוג N אשר משקלו הכולל המותר אינו עולה על 3.5 טון;
(3)
רכב מנועי המשמש להסעת נוסעים בשכר, הנוסע במסלול קבוע שאורכו שאינו עולה על 50 ק״מ הכולל נקודות עצירה שנקבעו מראש;
(4)
רכב מנועי שמהירותו המרבית 30 קמ״ש;
(5)
רכב ביטחון וכל רכב המשמש לסיוע הומניטרי;
(6)
כלי רכב מנועי שפעילותו מקיימת את אחת המטרות המפורטות בתקנה 293(א)(1) עד (6), למעט פסקה (5א) שבה;
(7)
כלי רכב מנועי המשמש להובלה שאינה מסחרית של מטען שמשקלו אינו עולה על 7.5 טון;
(8)
כלי רכב מנועי שגורם מוסמך לכך על פי כל דין קבע שהוא בעל ערך היסטורי, שאינו לשימוש מסחרי להובלת אנשים או מטען.
(יב)
בעל רכב המבצע נהיגה בין־לאומית לפי תקנה זו חייב בהתקנת טכוגרף דיגיטלי בכלי הרכב, ויחולו לגבי כלי הרכב, בעליו ונהגו הוראות תקנה 364ד.
איסור שימוש באזניות בדרך [תיקון: תש״ל־4, תשמ״ב־2]
לא ינהג אדם רכב ולא ילך עובר דרך בכביש כשלאוזניו צמודות אוזניות המחוברות למכשיר להשמעת צלילים או קולות, למעט אוזניות המחוברות למכשיר שמיעה רפואי.
[תיקון: תשמ״ב־3]
פרק שישי: בדיקת שכרות
הגדרות [תיקון: תשמ״ב־3, תש״ע־3]
בפרק זה –
”אלכוהול“ – כוהל אתילי, אתנול, אתיל אלכוהול;
”בדיקת נשיפה“ – בדיקת אויר נשוף של אדם באמצעות מכשיר שאישר שר הבריאות, בהתייעצות עם שר התחבורה, בהודעה ברשומות, והמכשיר מראה את ריכוז האלכוהול באויר הנשוף או את שווה ערכו בדמו של הנבדק בדוגמה של נשיפה שסיפק אותו נבדק;
”בדיקת מעבדה“ – בדיקת דוגמה של דם או שתן למדידת ריכוז האלכוהול בדם או הימצאותם של סמים משכרים או מסוכנים בגופו של הנבדק, במעבדה או במוסד רפואי;
”המידה הקבועה“ – (נמחקה);
”נבדק“ – אדם שנדרש להיבדק לפי הוראות פרק זה;
”ריכוז אלכוהול בגוף“ – ריכוז אלכוהול בדגימת אוויר נשוף או בדגימת דם, העולה על אחד מאלה, לפי העניין:
(1)
240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף;
(2)
50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם.
איסור נהיגת רכב בהשפעת משקה או סם מעל המידה הקבועה [תיקון: תשמ״ב־3]
(א)
לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור.
(ב)
בעל רכב או הממונה עליו לא ירשה לשיכור לנהוג בו.
(ג)
לענין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה.
בדיקת שכרות [תיקון: תשמ״ב־3]
(א)
היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על רכב הוא שיכור, רשאי השוטר לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או של שתן לבדיקת מעבדה או לדרוש ביצוען של הבדיקות כאמור בפרק זה, כולן או חלקן.
(ב)
בדיקת נשיפה תיעשה במקום שעצר השוטר את הרכב או שמצא את הנוהג בו או במקום אחר שקבע השוטר.
(ג)
בדיקת דם או שתן תיעשה במעבדה או במוסד רפואי שקבע השוטר מבין רשימת המעבדות והמוסדות הרפואיים שאישר שר הבריאות לענין זה.
בדיקת נשיפה [תיקון: תשמ״ב־3, תשנ״ד־4]
(א)
היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על הרכב הוא שיכור או שהוא מעורב בתאונת דרכים, רשאי הוא לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה.
(ב)
הראתה בדיקת הנשיפה כי ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק עולה על המידה הקבועה, תשמש תוצאת הבדיקה ראיה בבית משפט הדן בעבירה לפי סעיפים 62(3) ו־64ב לפקודה, או לפי פרק זה (להלן – עבירות נהיגה תוך שכרות).
(ג)
(בוטלה).
(ד)
(בוטלה).
בדיקת דם [תיקון: תשמ״ב־3, תשנ״ד־4]
(א)
(בוטלה).
(ב)
שוטר רשאי לדרוש מנבדק בדיקת מעבדה לדוגמה של דם אף אם לא בוצעה מכל סיבה שהיא בדיקת נשיפה.
(ג)
נעשתה בדיקת מעבדה, יהיו תוצאות הבדיקה ראיה בבית משפט על עבירת נהיגה תוך שכרות.
סירוב להיבדק והתליית רשיון נהיגה [תיקון: תשמ״ב־3]
(א)
סירב נוהג רכב או הממונה על רכב להיבדק לפי דרישת שוטר בבדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או שתן לבדיקת מעבדה, דינו – מאסר שנה או קנס עשרת אלפים שקלים, ורשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון הנהיגה לתקופה של שנתיים.
(ב)
שוטר שמונה להיות רשות רישוי לענין סעיף 52 לפקודה, רשאי להתלות את רשיון הנהיגה של מי שסירב למסור דוגמאות כאמור בתקנת משנה (א) או של מי שתוצאות בדיקת נשיפה או בדיקת מעבדה הראו כי ריכוז הסם או האלכוהול בגופו עולה על המידה הקבועה; התליית רשיון נהיגה כאמור תהיה לתקופה שלא תעלה על 24 שעות.
אופן הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה [תיקון: תשמ״ב־3]
(א)
הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה של נבדק אחד או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולות אלה:
(1)
בדיקת אויר חפשי מאלכוהול (blank sample), ובלבד שתוצאות הבדיקה לא תעלינה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד אויר, או ריכוז שווה ערך שלא יעלה על 10 מיליגרם אלכוהול ב־100 מיליליטר של דם;
(2)
בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול (standard sample) בתחום של 240 עד 480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף או בתחום שווה ערך ל־50 עד 100 מיליגרם אלכוהול למאה מיליליטר של דם, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.
(ב)
תבוצע בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז אלכוהול בדוגמת האויר הנשוף של הנבדק, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.
אופן הבדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה [תיקון: תשמ״ב־3]
בדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה תיעשה כאמור להלן ותהיה ראיה קבילה בבית המשפט:
(1)
איזור הדקירה בגוף הנבדק יחוטא בחומר שאינו מכיל כוהל;
(2)
דוגמת הדם תלקח לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי בכמות שריכוזו הסופי בדוגמת הדם לא יפחת מאחוז אחד למאה;
(3)
כלי הקיבול יסומן כמקובל בסימון מוצגים משפטיים מסוג זה ויועבר למעבדה לבדיקה;
(4)
הבדיקה תבוסס על שיטה מקובלת;
(5)
תוצאת בדיקת דם חופשי מאלכוהול (blank sample) לא תעלה על עשרה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם;
(6)
מקדם השונות (coefficient of variation) של שיטת הבדיקה לא יעלה על 10 אחוזים למאה;
(7)
המעבדה תמסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמה בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971.
תעודות [תיקון: תשמ״ב־3]
(א)
תוצאות בדיקת נשיפה יינתנו בפלט של מכשיר הבדיקה או בדו״ח פעולה של הבודק כשהוא חתום בידו, ובלבד שהדו״ח מפרט את תוצאות הבדיקה מועדה ופרטיו של מבצע הבדיקה, ויכול שיינתנו בהודעה של שוטר לפי סעיף 27 לפקודה.
(ב)
תוצאות בדיקת דם או שתן במעבדה יינתנו בחוות דעת של מומחה לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971.
חלק ג׳: נהגים
פרק ראשון: פרשנות
הגדרות [תיקון: תשל״א־4, תשס״ב־7, תשע״א־7, תשע״ז־9, תשפ״ד־9]
בחלק זה –
”בית ספר“ – בית ספר לנהיגה;
”בעל בית ספר“ – בעל רשיון בית ספר שניתן לפי סעיף 15 לפקודה, לרבות מנהל בית ספר או האחראי להפעלתו, והוא כשאין בחלק זה הוראה מפורשת אחרת;
”הדרכה“ – הוראת נהיגה ברכב מנועי שלא מטעם בית־ספר;
”הוראה“ – לימוד עיוני ומעשי בבית ספר;
”חוק מרשם האוכלוסין“ – חוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965;
”מבחן שליטה“ – מבחן לבדיקת מיומנות וכושר השליטה של נהג ברכב;
”מורה מוסמך“ – אדם שניתן לו רשיון להוראת נהיגה;
”מנהל מקצועי“ – מורה מוסמך שניתן לו היתר לניהול מקצועי של בית ספר;
”רישיון ישיבה בישראל“ – רישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(1) עד (4) לחוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952;
”תושב ישראל“ – כהגדרת ”תושב“ בסעיף 1(א) לחוק מרשם האוכלוסין.
פרק שני: רישוי נהגים
סימן א׳: בקשה לרשיון נהיגה
מתן רשיון נהיגה [תיקון: תשכ״א, תשל״ז־6]
רשיון נהיגה כאמור בסעיף 10 לפקודה יינתן בהתאם להוראות פרק זה.
בקשה לרשיון וחובת בדיקות ובחינות [תיקון: תשמ״ב־2]
(א)
מבקש רשיון נהיגה יגיש בקשה בטופס שניתן לקבלו במשרדי רשות הרישוי ולטופס יוצמד תצלום מדוייק שישקף במדה סבירה את פניו של המבקש.
(ב)
מבקש רשיון נהיגה יעמוד בבדיקות ובבחינות כאמור בתקנות אלה.
[תיקון: תשכ״ד־5, תשע״ז־5]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ל־10, תשע״ח־16]
(בוטלה).
תקופת תוקף רשיון ומועד חידושו [תיקון: תשכ״ח, תשנ״א־9, תשנ״ג־2, תשנ״ו־2, תשס״ה, תשס״ה־7, תשס״ה־14, תשס״ו, תשס״ו־2, תש״ע־12, תש״ע־16, תשע״א־7, תשע״ז־3, תשע״ז־9, תש״ף־7, תש״ף־9, תש״ף־16, תשפ״א־6]
(א)
רשות הרישוי רשאית לתת רישיון נהיגה או לחדשו למי שהוא בעל רישיון נהיגה מן הדרגות המנויות בתקנות 182 עד 185 וכן בעל היתר לפי תקנות 84(ה) ו־190 ומורה מוסמך – לתקופה של עד עשר שנים, ולמי שהוא בעל רישיון נהיגה שאינו מן הדרגות האמורות – לתקופה שעד כל מועד שבעל רישיון הנהיגה חייב בבדיקות רפואיות לפי תקנה 196(ב); הוראה זו לא תחול על מי –
(1)
שהוראות תקנה 196(א) חלות עליו ורשיונו יחודש עד למועד שבו הוא חייב בבדיקות רפואיות בהתאם לתקנה האמורה;
(2)
(נמחקה);
(3)
נוהג חדש כמשמעותו בסעיף 12א לפקודה;
(4)
שאיננו רשום במרשם האוכלוסין, ורישיונו יחודש לתקופה שעד חמש שנים, ובלבד שתוקפו יהיה מותנה בכך שבידי בעל רישיון הנהיגה רישיון ישיבה בישראל שהוא בר־תוקף;
(5)
שהוא בעל היתר לפי תקנה 190(5), ורישיונו יחודש לתקופה שעד שנתיים ובלבד שיוכיח שסיים השתלמות בהגשת עזרה ראשונה שאישר מנהל משרד הבריאות או מטעמו;
(6)
שרישיונו מחודש לראשונה לאחר תום התקופה שבה הוא היה נוהג חדש כמשמעותו בסעיף 12א לפקודה, ורישיונו יחודש לתקופה שעד חמש שנים.
(7)
(8)
שחייב בהשתלמות בנהיגה לפי תקנה 213 ורשות הרישוי אישרה לדחות את ביצועה אחרי שנתן סיבה סבירה לאי־יכולתו לבצעה במועד שנקבע לפי התקנה האמורה, ורישיונו יחודש לתקופה של עד שנתיים בכל פעם, עד שיוכיח כי עבר את ההשתלמות.
(ב)
רשיון שחודש לתקופה האמורה בתקנת משנה (א) למעט לפי פסקאות (3), (4) ו־(8) יהיה בתוקף עד יום הולדתו של בעל הרשיון בשנה שבה יפוג תוקף הרשיון.
הגבלות לחידוש הרשיון [תיקון: תשכ״ד־5, תשל״ז־6, תשנ״ט־4, תשס״ה־4]
(א)
קבלת רשיון נהיגה או חידושו ייעשו בידי מבקש הרשיון או בעל הרשיון על ידי תשלום האגרה, בטופס שייחדה לכך רשות הרישוי.
(ב)
מבקש רשיון או חידושו לא ישלם את האגרה, אם מיום הגשת הבקשה לרשיון נהיגה או לסוג רשיון נהיגה או לחידושו, לפי המאוחר, התקיים בו אחד מאלה:
(1)
נפסל מלקבל רשיון נהיגה או מלהחזיק ברשיון נהיגה לפי הפקודה או לפי כל חיקוק אחר;
(2)
נתגלו אצלו מחלת לב או שינויים במערכת העצבים, העצמות, הראיה או השמיעה, אשר יש בהם כדי להשפיע על כושרו הרפואי לנהוג ברכב או בסוג רכב, אשר לא דווחו לרשות הרישוי לפי תקנה 13(ב);
(3)
נתגלו שינויים במערכת השמיעה, והוא מבקש או מחדש רשיון לפי תקנות 184 ו־185 או היתר לפי תקנות 84(ה) ו־190.
רשיון נהיגה ממוחשב [תיקון: תשכ״ד־5, תש״ם־7, תשמ״ד־5, תשמ״ו־5, תש״ן־5, תשנ״ד־5, תשנ״ט־2, תשס״ו־2, תשע״ז־9]
(א)
רשיון נהיגה כאמור בתקנה 173 יהיה בר תוקף רק אם הונפק יחד עם צילום בעלו על ידי מחשב משרד התחבורה; רשות הרישוי לא תנפיק ולא תחדש רשיון נהיגה אלא כאמור בתקנה זו.
(א1)
תקנת משנה (א) לא תחול על רישיון נהיגה שניתן למי שאיננו רשום במרשם האוכלוסין כאמור בתקנה 173(א)(4).
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות הרישוי להנפיק רשיון נהיגה זמני, ובלבד שתוקפו לא יעלה על 180 ימים ויחולו עליו הוראות תקנה 174ב, לפי הענין.
(ג)
מבקש רישיון נהיגה לאחר יום א׳ בטבת התשס״ו (1 בינואר 2006) או בעל רישיון נהיגה שרישיונו מחודש במועד הראשון שלאחר המועד האמור, יצטלם לצורך הפקת רישיון הנהיגה על פי תקנה זו, אף אם תמונתו מצויה כבר במחשב משרד התחבורה.
רשיון נהיגה זמני [תיקון: תשכ״ד־5, תשל״ג־3, תשנ״ד־5, תשס״ג־4, תשע״א־7]
(א)
עמד מבקש רשיון בבחינות כאמור בתקנות אלה או ביקש בעל רשיון נהיגה שינוי סוג רשיונו, או הוגבל רשיונו לסוג מסויים, רשאית רשות הרישוי לתת לו רשיון זמני לנהוג ברכב מנועי מן הסוג שתקבע לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים.
(ב)
בעל רשיון נהיגה שנעשה שינוי ברשיונו וניתן לו רשיון נהיגה זמני (להלן בתקנה זו – רשיון נהיגה זמני) לא יחולו עליו הוראות התקנה 174 כעבור תקופת תקפו של רשיון הנהיגה הזמני אם הוטבע רשיון הנהיגה לפי תקנה 174 בחותמת שנקבעה על ידי רשות הרישוי במקום המיועד לחותמת הבנק.
(ג)
(ד)
תקופת תקפו של רשיון נהיגה זמני תבוא במנין התקופה שבעדה שולמה האגרה לפי תקנה 219.
(ה)
(בוטלה).
(ו)
הוראות תקנות משנה (א)–(ד) יחולו גם על בעל רשיון נהיגה המבקש כפל רשיון נהיגה לפי תקנה 12.
(ז)
רשיון נהיגה זמני יוצמד לתעודת הזהות, לתעודת עולה או לדרכון של מקבלו.
(ח)
רשיון נהיגה זמני שניתן ופקע לא יראוהו כרשיון נהיגה שפקע לענין סעיף 63 לפקודה.
רישיון לתושב אזור [תיקון: תש״ל־10, תשס״ב־7]
פסילת רישיון לתושב חוץ [תיקון: תשע״א־7, תשע״ז־9]
רשות הרישוי רשאית לפסול רישיון נהיגה שניתן לפי תקנה 174א למי שאיננו תושב ישראל ואין בידו רישיון ישיבה בישראל.
[תיקון: תשע״ג־10]
סימן א׳1: תכנית הליווי
תכנית הליווי והוכחתה [תיקון: תשע״ג־10, תשע״ז־3]
(א)
נהג חדש צעיר ינהג עם מלווה במשך 50 שעות לפחות (להלן – שעות הליווי); שעות הליווי יכללו 20 שעות נהיגה בדרך עירונית, 15 שעות נהיגה בדרך שאינה דרך עירונית ו־15 שעות נהיגה בשעות הלילה; לעניין תקנה זו, ”שעות הלילה“ – כהגדרתן בסעיף 12א1(ד)(2) לפקודה.
(ב)
היה הנהג החדש הצעיר זכאי למימון הליווי לפי תקנה 176ה, יהיה המלווה של הנהג החדש הצעיר בעל רישיון להוראת נהיגה, שעות הליווי יהיו 12 שעות לפחות, ויכללו 4 שעות נהיגה בדרך עירונית, 4 שעות נהיגה בדרך שאינה דרך עירונית ו־4 שעות נהיגה בשעות הלילה.
(ג)
השלים הנהג החדש הצעיר את תכנית הליווי, יגיש לרשות הרישוי הצהרה על כך, בנוסח שאישרה רשות הרישוי; ההצהרה תוגש בכתב, בדואר אלקטרוני או בטופס מקוון המצוי באתר משרד התחבורה.
מידע לנהג חדש צעיר [תיקון: תשע״ג־10]
רשות הרישוי תיתן לנהג חדש צעיר, יחד עם היתר הנהיגה, נוסח הצהרה כאמור בתקנה 175ב(ג) וכן הסברים ומידע בכתב בשפות עברית, אנגלית או ערבית, לפי בחירתו, בין השאר בעניינים אלה:
(1)
מי רשאי להיות מלווה;
(2)
משך תקופת הליווי וחלוקה לשעות;
(3)
החובה לחתום על הצהרה בדבר השלמת תכנית הליווי;
(4)
מידע הקשור לקבלת היתר נהיגה נוסף;
(5)
פטור למי שעבר תכנית חונכות לנהגים של צבא־הגנה לישראל;
(6)
הגבלות החלות על נהג חדש שגילו עד 21 שנים, לעניין הסעת נוסעים;
(7)
עבירות המנויות בתוספת השלישית לפקודה ובחינות ובדיקות רפואיות שעל הנהג החדש לעבור אם עבר עבירה כאמור.
פטור מתכנית הליווי [תיקון: תשע״ג־10]
נהג חדש צעיר יהיה פטור מתכנית הליווי אם ביצע תכנית חונכות לנהגים של צבא־הגנה לישראל מסוג קליטה והכשרת הנהג ביחידה, ובלבד שהמציא לרשות הרישוי אישור על כך מאת קצין הבטיחות היחידתי.
זכאות למימון ליווי בתשלום [תיקון: תשע״ג־10]
נהג חדש צעיר שהוכיח לרשות הרישוי שמתקיים בו אחד מהתנאים המפורטים להלן, יראו אותו כמי שנבצר ממנו לבצע את תכנית הליווי באמצעות מלווה, והוא יהיה זכאי למימון מאוצר המדינה לשם ביצוע תכנית הליווי באמצעות מלווה שהוא בעל רישיון להוראת נהיגה שאישרה רשות הרישוי ובכפוף לתנאי האישור:
(1)
הוא מקבל תשלום או גמלה לפי פרט (1)(א) או (2) לתוספת הראשונה לחוק הבטחת הכנסה, התשמ״א–1980;
(2)
הוא מקבל תשלום לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל״ב–1972, והוא זוכה כאמור בתקנה 3(3) לתקנות המזונות (הבטחת תשלום), התשל״ג–1972;
(3)
סמוך לפני שמלאו לו 18 שנים הוא קיבל גמלה או תשלום כאמור בפסקה (1) או (2);
(4)
הוא חייל המשרת בצבא־הגנה לישראל, המחזיק תעודת חייל בודד תקפה, והציג אישור מאת קצין תנאי השירות ביחידתו כי לפי פקודות הצבא הוא זכאי בשל כך למענק חודשי קבוע.
סימן ב׳: רשיונות נהיגה והיתרים לסוגיהם
רישיון נהיגה דרגה A2 [תיקון: תשכ״ד־5, תשנ״א, תשנ״ט־9, תשס״ה־4, תשע״א־10, תשע״ד־7]
רישיון נהיגה דרגה A2 הוא רישיון לנהוג באופנוע שנפח מנועו עד 125 סמ״ק ושהספק מנועו אינו עולה על 11 קילווט (להלן – KW) (14.916 כוח סוס) ובלבד שהיחס בין ההספק למשקל העצמי לא יעלה על 0.1 KW/KG.
[תיקון: תשכ״ד־5, תשנ״ד, תשס״א־6, תשס״ה־4, תשס״ה־7]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ד־5, תשנ״א, תשנ״ד, תשס״א־6, תשס״ה־4]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ד־5, תשנ״א, תשנ״ד]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ד־5, תשנ״א, תשנ״ד]
(בוטלה).
[תיקון: תשנ״א, תשנ״ד]
(בוטלה).
רישיון נהיגה דרגה A1 [תיקון: תשכ״ד־5, תשכ״ח, תשל״א־4, תשמ״ה־4, תשנ״ד־6, תשס״ה־4, תשס״ה־6, תשס״ה־17, תשע״א־10, תשע״ד־7]
רישיון נהיגה דרגה A1 הוא רישיון לנהוג באופנוע שהספק מנועו עד 35 KW (47.46 כוח סוס) ובלבד שהיחס בין ההספק למשקל העצמי לא יעלה על 0.2 KW/KG ובאופנוע להגשת עזרה ראשונה, אם ניתן מאת רשות הרישוי היתר מיוחד בכפוף לאמור בתקנה 190.
רישיון נהיגה דרגה A [תיקון: תשכ״ד־5, תשכ״ח, תשל״א־4, תשמ״א־6, תשמ״ז, תשמ״ט־5, תשנ״ב־3, תשנ״ב־5, תשנ״ג־5, תשנ״ד־6, תשנ״ה־4, תש״ס־2, תשס״א־5, תשס״ב, תשס״ה־4, תשס״ה־6, תשע״א־10, תשע״ד־7]
רישיון נהיגה דרגה A הוא רישיון לנהוג באופנוע כאמור בתקנות 176 ו־177 ובאופנוע שהספק מנועו עולה על 35 KW (47.46 כוח סוס).
רישיון נהיגה דרגה 1 [תיקון: תשכ״ד־5, תשל״ט, תש״ם־7, תשמ״א־6, תשמ״ז, תשמ״ט־5, תשנ״ב־5, תשנ״ד־4, תשנ״ה־3, תשנ״ה־4, תש״ס־2, תשס״א־6, תשס״ב, תשס״ה־4, תשס״ה־6, תשס״ה־17, תשס״ז־6, תש״ע־10, תש״ע־16]
רישיון נהיגה דרגה 1 הוא רישיון לנהוג –
(1)
בטרקטור למעט טרקטור משא, גם אם צמוד אליו גרור שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 10,000 ק״ג, אם נתקיימו בו התנאים האמורים בתקנה 189(א);
(2)
במכונה ניידת, למעט מלגזה, ובבימה מתרוממת ניידת; לעניין זה, ”בימה מתרוממת ניידת“ – מיתקן הרמה נייד המיועד להרים אנשים מתוך משטח עבודה כהגדרתו בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ״ח–1988, לעמדת עבודה בגובה, שהכניסה אליו והיציאה מתוכו אפשריים במצבו התחתון בלבד;
(3)
במלגזה שכושר הנשיאה שלה עד 20,000 ק״ג;
(4)
בטרקטורון אם ניתן היתר מאת רשות הרישוי לפי תקנה 190;
(5)
ברכב שטח;
(6)
בטרקטור משא, ובלבד שלא ינהג בו בכביש אלא לשם חצייתו או כאשר הנסיעה היא בכביש שבתחום מושב או קיבוץ.
[תיקון: תשנ״ה־3, תשס״א־6, תשס״ה־4]
(בוטלה).
רישיון נהיגה דרגה B [תיקון: תשכ״ד־5, תשנ״ה־3, תשס״א־6, תשס״ה־4, תשס״ה־17, תשס״ז־5, תש״ע־10, תש״ע־16, תשע״ז־6, תשע״ח־6, תשע״ח־9, תשפ״א־2, תשפ״ד]
(א)
רישיון נהיגה דרגה B הוא רישיון לנהוג –
(1)
ברכב מנועי שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק״ג ושמספר הנוסעים בו מלבד הנהג אינו עולה על 8, ולמעט מונית, רכב סיור ואוטובוס ציבורי;
(2)
ברכב כאמור בתקנה 179(2) עד (5);
(2א)
בטרקטורון;
(2ב)
ברכב זעיר;
(3)
באמבולנס, ברכב לכיבוי שריפות, ברכב שב״ס מבצעי, ברכב חילוץ וברכב אחר שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון, ובלבד שהמשקל הכולל המותר של רכב כאמור אינו עולה על 3,500 ק״ג, ולגבי אמבולנס – אינו עולה על 4,000 ק״ג, ושלבעל הרישיון ניתן היתר כאמור בתקנה 190(2);
(4)
בטרקטור משא;
(5)
ברכב מנועי עם אבזרים מיוחדים אשר צוין ברישיון הרכב שלו כי הוא רכב רפואי מיוחד, שמשקלו הכולל אינו עולה על 5,000 ק״ג ומספר הנוסעים בו, מלבד הנהג, אינו עולה על 8;
(6)
ברכב שצוין ברישיונו כרכב להוראת נהיגה, שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 4,000 ק״ג ושמותקנים בו אבזרים מיוחדים שאישר המוסד לביטוח לאומי, ובלבד שלא ינהג בו אלא מורה מוסמך.
(ב)
בעל רישיון נהיגה לפי תקנה זו רשאי לנהוג ברכב כאמור בתקנת משנה (א)(1) גם אם צמוד לרכב גרור ובלבד שהמשקל הכולל המותר של הרכב הגורר ושל הגרור יחד, לא יעלה על 5,000 ק״ג.
רישיון נהיגה דרגה C1 [תיקון: תשכ״ד־5, תשל״ח־4, תשנ״ה־4, תש״ס־2, תשס״ה־4, תשס״ה־17, תש״ע־10, תשע״ו־5, תשע״ז־6, תשע״ח־3]
(א)
רישיון נהיגה דרגה C1 הוא רישיון לנהוג –
(1)
ברכב מנועי מסחרי וברכב עבודה שמשקלו הכולל המותר לפי רישיונו, עולה על 3,500 ק״ג אך אינו עולה על 12,000 ק״ג, גם אם צמוד אליו גרור שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק״ג;
(2)
ברכב כאמור בתקנה 180(א)(1) עד (2ב);
(3)
ברכב כאמור בתקנה 180(א)(3) שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 12,000 ק״ג ושניתן לבעל הרישיון היתר כאמור בתקנה 190(3) על פי התנאים האמורים בה;
(4)
במלגזה;
(5)
(ב)
מי שהיה בעל רישיון נהיגה לפי תקנה 179 כנוסחה ערב תחילתן של תקנות התעבורה (תיקון מס׳ 3), התשס״ה–2005 (להלן – התקנות המתקנות) (ביום 1.1.2007), יהיה רשאי לנהוג ברכב כאמור בתקנה זו גם אם מספר הנוסעים בו אינו עולה על אחד עשר.
רישיון נהיגה דרגה C [תיקון: תשכ״ד־5, תשל״א־4, תשל״ז־6, תשל״ח־4, תשל״ט, תשמ״ב־2, תשנ״ג־5, תשס״ה־4, תשס״ה־17, תש״ע־10]
רישיון נהיגה דרגה C הוא רישיון לנהוג –
(1)
ברכב כאמור בתקנה 181;
(2)
ברכב מנועי מסחרי וברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר עולה על 12,000 ק״ג;
(3)
(נמחקה).
רישיון נהיגה דרגה C+E [תיקון: תשכ״ד־5, תשכ״ט־5, תשל״א־4, תש״ם־7, תשנ״ג־5, תש״ס־2, תשס״ה־4]
רישיון נהיגה דרגה C+E הוא רישיון לנהוג ברכב מנועי מסחרי וברכב עבודה –
(1)
שמשקלו הכולל המותר לפי רישיונו עולה על 3,500 ק״ג, גם אם צמוד אליו גרור או נתמך;
(2)
ברכב כאמור בתקנה 182;
(3)
בציוד חריג, אם ניתן היתר מאת רשות הרישוי ובהתאם לתנאי ההיתר.
רישיון נהיגה דרגה D2 [תיקון: תשס״ז־5, תשע״ו־5]
רישיון נהיגה דרגה D2 הוא רישיון לנהוג באוטובוס זעיר שמספר הנוסעים בו אינו עולה על שישה עשר, מלבד הנהג, וברכב כאמור בתקנה 180.
רישיון נהיגה דרגה D3 [תיקון: תשס״ז־5, תשע״ו־5]
רישיון נהיגה דרגה D3 הוא רישיון לנהוג ברכב כאמור בתקנה 184(א)(1) ו־(3), ובאוטובוס זעיר פרטי, שמספר הנוסעים בו אינו עולה על שישה עשר, מלבד הנהג.
(א)
המחזיק רישיון נהיגה לפי תקנות 182 או 183 שהיה בתוקף במועד פרסומן של תקנות התעבורה (תיקון מס׳ 8), התשפ״א–2020 (ביום 10.3.2021), חייב בביצוע השתלמות מקצועית בנושא יישום הוראות תקן אבטחת מטענים, כפי שאישרה רשות הרישוי אצל גורם שאישרה להעברת ההשתלמות המקצועית, בהיקף שלא יפחת משמונה שעות, עד יום ח׳ בטבת התשפ״ג (1 בינואר 2023); הודעה על הגורמים שאישרה רשות הרישוי להעברת ההשתלמות המקצועית כאמור בתקנה זו תפורסם באתר האינטרנט של המשרד.
(ב)
גורם שאישרה רשות הרישוי להעברת ההשתלמות המקצועית ידווח לרשות הרישוי על ביצוע השתלמות בידי חייב כאמור בתקנת משנה (א) ורשות הרישוי תציין את דבר ביצוע ההשתלמות ברישיונו.
רישיון נהיגה דרגה D1 [תיקון: תשכ״ד־5, תשס״ה־4, תשס״ז־5, תשע״ו־5, תשפ״ד־7]
(א)
רישיון נהיגה דרגה D1 הוא רישיון לנהוג –
(1)
(נמחקה);
(2)
במונית, ברכב סיור ובאוטובוס זעיר; ואולם לעניין נהיגה ברכב מסוג אוטובוס זעיר שיש בו מעל 16 מקומות נוסף על הנהג, שמי שנוהג בו קיבל רישיון לדרגה D1 לפני יום י״ט בתמוז התש״ע (1 ביולי 2010), ובלבד שנבחן בבחינה מעשית כמשמעותה בתקנה 206;
(3)
ברכב כאמור בתקנה 180.
(ב)
(בוטלה).
רישיון נהיגה דרגה D [תיקון: תשכ״ד־5, תשס״ה־4, תשס״ה־17]
רישיון נהיגה דרגה D הוא רישיון לנהוג –
(1)
באוטובוס;
(2)
ברכב כאמור בתקנות 180 ו־184;
(3)
ברכב מדברי שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק״ג ובטיולית;
(4)
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ד־5, תשס״ה־4]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ד־5, תשל״ז־6, תשמ״ב־2, תשמ״ח, תשמ״ט־5, תשס״ה־4]
(בוטלה).
רשיון נהיגה למי שלא מלאו לו 18 שנים [תיקון: תשכ״ד, תשכ״ד־5, תש״ל־7, תשל״ז, תשל״ח־4, תשל״ט, תשמ״א־6, תשמ״ב־4, תשמ״ט־6, תשנ״א, תשנ״א־5, תשנ״ג־3, תשנ״ט־2, תשס״ה־4, תשס״ו־2, תשס״ז־5, תשע״ג־9]
(א)
מותר לתת רישיון נהיגה דרגה A2 או דרגה 1 לאדם שמלאו לו שש עשרה שנים ובלבד שהמציא הסכמה בכתב למתן הרשיון מאת הורו או אפוטרופסו, אם טרם מלאו לו שבע עשרה שנים.
(ב)
(בוטלה).
(ג)
(בוטלה).
סייגים למתן רשיונות נהיגה מסוימים [תיקון: תשכ״ד־5, תשכ״ה־9, תשכ״ח, תשל״א־4, תשל״ג־3, תשל״ז־6, תש״ם־3, תשמ״ג־4, תשמ״ה, תשמ״ה־4, תשמ״ז, תשמ״ח, תשנ״א, תשנ״ב־3, תשנ״ד, תשנ״ד־6, תשנ״ה־3, תשס״ה־4, תשס״ה־6, תשס״ה־14, תשס״ה־17, תשס״ז־5, תש״ע־10, תשע״ד־7, תשע״ו־5, תשע״ז־3, תש״ף־3, תש״ף־13]
(א)
לא יינתן רשיון נהיגה לפי תקנה 179(1) אלא למבקש שעבר קורס לנהיגה בטרקטור שאישרה רשות הרישוי ועל פי תכנית שאישרה, ועמד בהצלחה במבחנים בסיום הקורס וקיבל תעודה או אישור על כך.
(א1)
(נמחקה).
(ב)
לא יינתן רשיון נהיגה לפי תקנה 182 אלא אם כן נתקיימו במבקש כל אלה:
(1)
הוא תושב ישראל ומלאו לו תשע עשרה שנים;
(2)
היה בעל רשיון נהיגה לפי תקנה 181(1) במשך תקופה של שנה לפחות שקדמה להגשת הבקשה;
(3)
השלים לימודיו בקורס לנהגי רכב כבד ועמד בהצלחה בבחינות שנערכו על פי תכנית שאישרה רשות הרישוי;
(4)
המציא אישור רפואי מאת הרופא המוסמך, על התאמתו מבחינה רפואית לנהוג ברכב כאמור בתקנה 182.
(ג)
לא יינתן רשיון נהיגה לפי תקנה 183 אלא אם כן נתקיימו במבקש כל אלה:
(1)
הוא תושב ישראל ומלאו לו עשרים שנים;
(2)
הוא בעל רשיון נהיגה לפי תקנה 182 תקופה של שנה אחת לפחות שקדמה להגשת הבקשה;
(3)
השלים לימודיו בקורס לנהגי רכב כבד ועמד בהצלחה בבחינות שנערכו על פי תכנית שאישרה רשות הרישוי;
(4)
המציא אישור רפואי מאת הרופא המוסמך, על התאמתו מבחינה רפואית לנהוג ברכב כאמור בתקנה 183.
(ד)
לא יינתן רשיון נהיגה לפי תקנה 184 אלא אם כן נתקיימו במבקש כל אלה:
(1)
הוא תושב ישראל ומלאו לו 21 שנים;
(2)
(נמחקה);
(3)
הוכיח לרשות הרישוי על פי מבחנים שקבעה, את ידיעת השפה העברית, כדי קרוא וכתוב, ידיעת השפה הערבית במידה הדרושה וכן ידיעה בסיסית באנגלית או בצרפתית במידה הדרושה;
(4)
לא נתקיים בו האמור בתקנה 15ב;
(5)
המציא אישור רפואי מאת הרופא המוסמך, על התאמתו מבחינה רפואית לנהוג ברכב ציבורי;
(6)
עבר קורסים שאישרה רשות הרישוי, על פי תכנית שאישרה, להכשרת נהגי רכב ציבורי, ובין היתר במתן עזרה ראשונה רפואית, נהיגה נכונה וכיבוי שריפות, עמד בהצלחה במבחנים בסיום הקורסים האמורים וקיבל תעודה או אישור על כך;
(7)
(ה)
לא יינתן רשיון נהיגה לפי תקנה 185 אלא אם כן נתקיימו במבקש התנאים הנדרשים בתקנת משנה (ד), בשינויים המחוייבים לפי הענין, והיה בעל רשיון נהיגה לפי תקנות 180 או 181, בתקופה של שנתיים שקדמה להגשת הבקשה ואולם אם הוא בעל רישיון נהיגה לפי תקנה 183 כנוסחה ערב תחילת התקנות המתקנות, לא יחולו עליו התנאים האמורים בתקנת משנה (ד)(2), (3) ו־(6) ויהיה פטור מבחינה עיונית.
(ו)
(בוטלה).
(ז)
לא יינתן רשיון נהיגה לפי תקנה 178 אלא אם כן מלאו למבקש 21 שנים, והיה בעל רשיון נהיגה לפי תקנה 177 במשך תקופה של שנה אחת לפחות קודם להגשת הבקשה.
(ח)
לענין תקנה זו ותקנות 190 ו־203(ב), רשאית רשות הרישוי לאשר כי תקופה שבה היה אדם בעל רישיון נהיגה לאומי כהגדרתו בתקנה 562, תיחשב כתקופה שבה היה בעל רישיון נהיגה בדרגה המקבילה לדרגת הרישיון הלאומי שלו.
(ט)
לא יינתן רישיון נהיגה לפי תקנה 183א אלא אם כן היה המבקש בעל היתר לפי תקנה 7(ב) לתקנות התעבורה (תיקון מס׳ 2), התש״ס–2000 או התקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא תושב ישראל ומלאו לו 18 שנים;
(2)
היה בעל רישיון נהיגה לפי תקנה 180 במשך שנתיים לפחות;
(3)
לא התקיים בו האמור בתקנה 15ב;
(4)
המציא אישור רפואי מאת הרופא המוסמך, על התאמתו מבחינה רפואית לנהוג ברכב ציבורי מסוג אוטובוס זעיר;
(5)
עבר קורסים שאישרה רשות הרישוי, על פי תכנית שאישרה, להכשרת נהגי רכב ציבורי מסוג אוטובוס זעיר, ובין השאר במתן עזרה ראשונה רפואית, כיבוי שריפות, הסעת ילדים ונהיגה נכונה, עמד בהצלחה במבחנים בסיום הקורסים האמורים וקיבל תעודה או אישור על כך.
(י)
לא יינתן רישיון נהיגה לפי תקנה 183ב אלא אם כן המבקש –
(1)
היה בעל רישיון נהיגה לפי תקנה 180 במשך שנתיים לפחות;
(2)
סיים קורס להסעת נוסעים ועמד בהצלחה במבחנים לפי תכנית שאישרה רשות הרישוי ובידו אישור על כך;
(3)
עמד במבחן שליטה.
[תיקון: תשמ״ה־4, תשמ״ז]
(בוטלה).
היתר לנהיגת אוטובוס זעיר פרטי, רכב ביטחון ורכב חילוץ [תיקון: תשכ״ח, תש״ל־10, תשל״א־4, תשל״ה־2, תשמ״ב־4, תשמ״ה־4, תשמ״ז, תשמ״ט־6, תש״ס־2, תשס״ב, תשס״ה־4, תשס״ה־6, תשס״ה־7, תשס״ה־18, תשס״ז־4, תשס״ז־5, תשס״ז־6, תש״ע־16, תשע״א־7, תשע״ח־9]
רשות הרישוי רשאית לתת היתר –
(1)
(נמחקה);
(2)
כאמור בתקנה 180(א)(3) אם המבקש –
(א)
היה בעל רשיון נהיגה לפי תקנה 180 במשך שנתיים לפחות;
(ב)
מלאו לו 21 שנים;
(ג)
הוא תושב ישראל או שניתן לו היתר לפי תקנה 578ב ואישור מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו, ולא נתקיים בו האמור בתקנה 15ב;
(ג1)
לעניין היתר לנהיגה באמבולנס – הוכיח לרשות הרישוי על פי מבחנים שקבעה, שליטה מלאה בשפה העברית, לרבות קריאה וכתיבה, וכן שליטה בסיסית באנגלית;
(ד)
סיים בהצלחה קורס לנהגי אמבולנס, רכב כיבוי אש או רכב ביטחון, לפי הענין, ועמד בהצלחה במבחנים לפי תכנית שאישרה רשות הרישוי ולגבי אמבולנסים – שאישר גם משרד הבריאות ובידו אישור על כך;
(3)
כאמור בתקנה 181(3) אם המבקש –
(א)
היה בעל רשיון נהיגה לפי תקנה 181 במשך שנתיים לפחות;
(ב)
הוא תושב ישראל ומלאו לו 21 שנים;
(ג)
לא נתקיים בו האמור בתקנה 15ב;
(ד)
סיים בהצלחה קורס למפעילי רכב חילוץ וגרירה או קורס כאמור בפסקה (2)(ד), לפי העניין, ובידו אישור על כך;
(4)
(נמחקה);
(5)
כאמור בתקנה 177 אם המבקש –
(א)
היה בעל רישיון נהיגה לפי תקנה 177;
(ב)
לא נתקיים בו האמור בתקנה 15ב;
(ג)
סיים קורס עזרה ראשונה שאושר בידי מנהל משרד הבריאות או מטעמו;
(ד)
סיים קורס נהיגת אופנוע בחירום שאישרה רשות הרישוי;
ואולם אם היה למבקש היתר לפי תקנה 190(2), יהיה פטור מן התנאים הקבועים בפסקאות משנה (ב) ו־(ג);
(6)
כאמור בתקנה 179(4) אם המבקש היה בעל רישיון נהיגה לפי תקנה 179, סיים קורס נהיגה בטרקטורון לפי תכנית שאישרה רשות הרישוי ועמד בהצלחה במבחן נהיגה מעשי בטרקטורון.
היתר לנהיגה לצורך בדיקה [תיקון: תשנ״ד, תשס״ה־19, תשס״ז־4, תשע״א־7]
(א)
רשות הרישוי רשאית ליתן היתר לנהיגת כלי הרכב המפורטים בטור א׳ ובתנאים המפורטים לצדם בטור ב׳, לצורך בדיקתם, כשהם בלא נוסעים או מטען:
| טור א׳ – סוגי הרכב | טור ב׳ – התנאים |
|---|---|
|
(1) מונית, אוטובוס זעיר ציבורי ואמבולנס שמשקלם העצמי אינו עולה על 3,500 ק״ג, רכב סיור
| רישיון נהיגה לפי תקנה 180 |
|
(2) רכב כיבוי אש, רכב חילוץ ורכב להובלת חומרים מסוכנים, שמשקלם הכולל המותר אינו עולה על 12,000 ק״ג, טיולית, אוטובוס זעיר ציבורי ואמבולנס שמשקלם העצמי עולה על 3,500 ק״ג
| רישיון נהיגה לפי תקנה 181 |
|
(3) רכב כיבוי אש, רכב חילוץ ורכב להובלת חומרים מסוכנים, שמשקלם הכולל המותר עולה על 12,000 ק״ג
| רישיון נהיגה לפי תקנה 182 |
|
(4) אוטובוס
| רישיון נהיגה לפי תקנה 181 ועמידה בהצלחה במבחן מעשי בנהיגת אוטובוס, ובלבד שמלאו למבקש ההיתר 21 שנים |
(ב)
ההיתר יינתן על פי אישור מאת מנהל אגף הרכב או מי שהוא הרשה לכך, לבוחן רכב העובד במחלקת הניידות באגף הרכב או למנהל מקצועי במפעל כמשמעותו בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש״ל–1970 (להלן – הצו), וכן ל־4 עובדים נוספים לכל היותר, במפעל בעלי הסיווג המקצועי הגבוה ביותר במכונאות רכב מאת משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, שעליהם המליץ המנהל המקצועי לפני מנהל אגף הרכב או על פי אישור מאת הרשות לקצין בטיחות, לגבי הרכב של המפעל שבו הוא מועסק או המופעל על ידו; לעניין תקנה זו, ”הרשות“, ”קצין בטיחות“ – כהגדרתם בתקנה 579.
(ג)
תוקפו של ההיתר יפקע אם רישיון המפעל או הסמכת המנהל המקצועי שניתנו לפי הצו או הסמכת קצין הבטיחות לא יהיו בתוקף או אם הפסיק בעל היתר את עבודתו במפעל שבו הועסק בעת שקיבל את ההיתר; רשות הרישוי רשאית לבטל או להתלות היתר על פי המלצת מנהל אגף הרכב או הרשות, לפי העניין.
(ד)
נהיגת רכב לצורך בדיקתו על פי היתר לפי תקנה זו תהיה למרחק שלא יעלה על 20 קילומטרים מהמפעל; על הרכב יותקן שלט כמפורט בפרט 9ב לחלק ג׳ שבתוספת השניה, אשר יואר בזמן תאורה.
(ה)
לא ינהג אדם רכב בהתאם להיתר שניתן לפי תקנה זו אלא אם כן ההיתר נמצא אתו ויציג אותו לשוטר, לפי דרישתו.
היתר לנהיגה לצורך החניית כלי רכב [תיקון: תשע״ח־6]
(א)
מנהל אגף הרישוי או מי שהוא הרשה לכך רשאי לתת היתר לנהיגת כלי הרכב המפורטים בטור א׳ ובתנאים המפורטים לצדם בטור ב׳, לצורך חנייתם בחניון, כשהם בלא נוסעים או מטען, ובלבד שהחניון הוא חניון המשרת כלי רכב מהסוג האמור בטור א׳:
סימן ג׳: בדיקות רפואיות
[תיקון: תשע״ט־9, תש״ף, תש״ף־7, תשפ״ב־8]
(בוטלה).
הצהרה בדבר מצב רפואי [תיקון: תשע״ט־9, תש״ף, תש״ף־7, תשפ״ב־8]
(א)
מבקש רישיון נהיגה ימלא הצהרה בדבר מצבו הרפואי, הכוללת את פרטי המידע המפורטים בתוספת ארבע עשרה א׳ (להלן בתקנה זו – הצהרה) ויגיש אותה לרשות הרישוי באופן דיגיטלי; הרשות תפרסם הודעה על האופן הדיגטלי שבו ניתן להגיש הצהרה כאמור באתר האינטרנט של משרד התחבורה.
(ב)
הרשות תאפשר למבקש המתקשה בשימוש באמצעים דיגיטליים לבצע את ההגשה במשרדי הרישוי באמצעות עמדת מחשוב וסיוע למבקש או באמצעי אחר המאפשר הגשה דיגיטלית; הרשות תפרסם הודעה על אמצעי הסיוע לפי תקנת משנה זו באתר האינטרנט של משרד התחבורה.
(ג)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב) רשאית הרשות, מטעמים מיוחדים, לאפשר למבקש להגיש את ההצהרה בכתב באמצעות דואר רשום.
(ד)
הרשות תבחן את ההצהרה שהגיש המבקש ותפעל כמפורט להלן:
(1)
לגבי מי שמבקש רישיון לדרגות המפורטות בתקנות 176 עד 181, מי שמבקש להוסיף על דרגתו הקיימת את הדרגה המפורטת בתקנה 183ב וכן מי שמבקש היתר כאמור בתקנות 190 עד 190א1, תיתן לו אישור ולפיו לא נמצא כי קיימת מניעה רפואית להמשיך בהליך להוצאת רישיון נהיגה, או, אם ראתה בכך צורך, תעביר את ההצהרה לבחינה של רופא שהיא מינתה לעניין תקנה זו;
(2)
לגבי מי שמבקש להוסיף על דרגתו הקיימת את אחת מדרגות הרישיון המפורטות בתקנות 182 עד 183א, 184 ו־185 תזמן אותו לבדיקה אצל הרופא המוסמך.
(ה)
רופא כאמור בתקנה משנה (ד)(1) רשאי לתת למבקש אישור רפואי לנהיגה לאחר שבחן את ההצהרה שהועברה אליו והוא רשאי, בטרם ייתן אישור כאמור, להפנות את המבקש לבדיקה רפואית או לבקש ממנו מסמך רפואי הנדרשים לצורך בירור מצבו הרפואי של המבקש; ראה הרופא כי לא ניתן לתת אישור כאמור, יעדכן את רשות הרישוי על כך והיא תזמן את המבקש לבדיקה בידי רופא מוסמך.
מידע כוזב או מטעה [תיקון: תשע״ט־9, תש״ף, תש״ף־7, תשפ״ב־8]
הגיש מבקש רישיון נהיגה את אחד או יותר מהמפורטים להלן, רשאית רשות הרישוי לסרב לתת לו רישיון נהיגה, להתלות את רישיונו או שלא לחדשו, לפי העניין, ובלבד שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו:
(1)
הצהרה כאמור בתקנה 191א(א) הכוללת מידע כוזב או מטעה;
(2)
מסמך הכולל מידע כוזב או מטעה לרופא שמינתה רשות הרישוי או לרופא המוסמך, לפי העניין.
עריכת הבדיקות [תיקון: תשל״ז־6, תשס״ג־4, תשס״ו־11, תשע״ט־9, תשע״ט־11, תש״ף, תש״ף־7, תשפ״ב־8]
(א)
הבדיקה כמפורט בתקנה 196 תיערך על ידי רופא, אשר יפרט את ממצאיו בטופס שקבעה רשות הרישוי ולפי הפרטים שבטופס.
(א1)
בדיקה לפי תקנת משנה (א) תיערך בידי רופא המכיר את עברו הרפואי של הנבדק מתוך אחת מאלה:
(1)
הוא מטפל בנבדק דרך קבע, זה שלוש שנים לפחות;
(2)
עיון בתיקו הרפואי בכל קופת חולים שבה היה חבר הנבדק, בשלוש השנים שקדמו לבדיקה;
(3)
עיון בתיקו הרפואי הצבאי של הנבדק;
(4)
אם הנבדק הוא עולה חדש כמשמעותו בתקנה 216, וטרם חלפו שלוש שנים ממועד עלייתו – בכל דרך שתניח את דעתו, ובלבד שהבדיקה תיערך בידי רופא בקופת החולים שבה חבר הנבדק, והוא יפרט בטופס הבדיקה את מקור ידיעותיו בדבר עברו הרפואי של הנבדק.
(ב)
בדיקת כושר הראיה תיעשה באמצעות מכשיר שאישר לכך המנהל הכללי של משרד הבריאות ובדרך שהורה.
אישור רפואי לנהיגה [תיקון: תשל״ז־6, תשמ״ז־4, תשע״ז־3]
(א)
תוצאות הבדיקות כאמור בתקנה 192 יובאו לפני רשות הרישוי, ואם הניחו את דעתה, תתן למבקש אישור רפואי לנהיגה, ובלבד שתוצאות בדיקות שנערכו על פי תקנה 196 יובאו בפני רופא שמינתה לכך רשות הרישוי.
(ב)
לא הניחו תוצאות הבדיקות כאמור בתקנה 192 את דעתה של רשות הרישוי, רשאית היא להורות כי המבקש יעבור בדיקות נוספות או יציג מסמכים רפואיים נוספים, והיא רשאית להורות כי בדיקות נוספות כאמור יבוצעו אצל הרופא המוסמך וכי מסמכים נוספים כאמור יוצגו לו לרבות לפי דרישתו.
קבלת מידע מהמרשם הפלילי [תיקון: תשמ״ט־7, תשע״ז־3, תשע״ח־4]
הרופא המוסמך, חבר בוועדת ערר כאמור בתקנה 195 או מי מטעמם, רשאי להביא בחשבון מידע מן המרשם הפלילי לפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ״א–1981 לגבי מבקש רשיון או בעל רשיון, לצורך עריכת בדיקות לפי סימן זה.
אישור הרופא המוסמך [תיקון: תשל״ז־6]
היה הרופא המוסמך סבור כי המבקש כשיר מבחינת בריאותו, בתנאים או ללא תנאים, לנהוג ברכב מן הסוג שלגביו הוגשה הבקשה לרשיון נהיגה, יתן לו אישור רפואי לנהיגה; הרופא המוסמך רשאי לקבוע באישור תנאים והגבלות כפי שיראה לנכון.
ועדת ערר [תיקון: תשכ״ח, תשכ״ח־3, תש״ל־10, תשל״ז־6, תשמ״ב־2]
(א)
מבקש רשיון נהיגה או בעל רשיון נהיגה הרואה עצמו נפגע מהחלטת הרופא המוסמך, רשאי לערור בפני ועדת ערר תוך 30 ימים מיום שהודעה לו ההחלטה האמורה.
(ב)
ועדת הערר תפעל במותבים של שלושה רופאים; חברי המותב והיושב ראש שלו ייקבעו בידי יושב ראש הועדה מתוך הרשימה שאישר שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות.
החלטות ועדת הערר [תיקון: תשמ״ב־2]
(א)
ועדת הערר רשאית לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לשנותה או לבטלה או להורות על בדיקה מחודשת בידי הרופא המוסמך (להלן – בדיקה מחודשת) של מבקש רשיון הנהיגה או של בעל רשיון הנהיגה (להלן בתקנה זו – המבקש) או ליתן החלטה אחרת ככל שיחייב הענין.
(ב)
קבעה ועדת הערר מועד לבדיקה מחודשת של מבקש לא תיערך למבקש כל בדיקה מחודשת לפני המועד שקבעה הועדה.
(ג)
דחתה ועדת הערר את הערר בלי שקבעה מועד לבדיקה מחודשת כאמור בתקנת משנה (ב) לא תיערך למבקש בדיקה מחודשת אלא אם חלפה שנה מיום שניתנה ההחלטה של ועדת הערר.
(ד)
נבדק מבקש בדיקה מחודשת כאמור בתקנת משנה (ב) או (ג) ונמצא בלתי כשיר לנהיגת רכב לא תיערך למבקש כל בדיקה מחודשת נוספת אלא אם חלפו שנתיים מיום שנתנה ועדת הערר את החלטתה.
(ה)
המבקש בדיקה מחודשת כאמור בתקנות משנה (ג) או (ד) יצרף לבקשתו חוות דעת מפורטת החתומה בידי רופא מומחה.
אגרות [תיקון: תשמ״ז]
אגרה בעד בדיקה רפואית או בעד ערר בפני ועדת ערר כאמור בסימן זה תהיה כמפורט בתוספת הראשונה וכאמור בתקנה 15א.
מסירת מידע רפואי [תיקון: תשמ״ט־9, תש״ן]
(א)
רופא מוסמך או ועדת ערר, לפי הענין, ימסרו למבקש רשיון נהיגה או לבעל רשיון נהיגה שבדקוהו, לפי בקשתו, את תוצאות הבדיקה הרפואית שנערכה לו, ממצאיה ונימוקים (להלן – הממצאים).
(ב)
סברו רופא מוסמך או ועדת ערר, לפי הענין, כי מסירת הממצאים, כולם או חלקם, לידי מבקש רשיון נהיגה או בעל רשיון נהיגה עלולה לפגוע בו מטעמים רפואיים, ימסרו את הממצאים שביקש לידי רופא מטעמו.
בדיקות רפואיות חוזרות [תיקון: תש״ל־10, תשל״א־4, תשל״ז־6, תשמ״ט־9, תשנ״ג, תשנ״ו־7, תשנ״ט־2, תשס״ה־4, תשס״ו־2, תש״ע־12, תש״ע־16, תשע״ז־3, תשע״ז־9, תשע״ט־9, תש״ף, תש״ף־7, תשפ״ב־8, תשפ״ד־12]
(א)
בעל רשיון נהיגה לפי תקנות 182 עד 185 וכן בעל היתר לפי תקנות 84(ה) ו־190 ומורה מוסמך חייב לעבור בדיקות רפואיות בהתאם לסימן זה אחת לחמש שנים החל בשנה שבה מלאו לו 60 שנה ועד לשנה שבה מלאו לו 70 שנה, ואחרי כן כל שנתיים ובכל פעם שיחדש את רישיון הנהיגה שלו לפחות.
(ב)
בעל רשיון נהיגה לרכב מסוג שלא צויין בתקנת משנה (א) חייב לעבור בדיקות רפואיות כאמור בשנה שבה מלאו לו 75 שנה ובשנה שבה מלאו לו 80 שנה, ואחרי כן כל שנתיים ובכל פעם שיחדש את רישיון הנהיגה שלו לפחות.
(ב1)
(בוטלה).
(ג)
על בדיקות כאמור בתקנה זו יחולו הוראות תקנות 192 [צ״ל: 191א] עד 195ג.
(ד)
לא התייצב בעל רשיון כאמור לבדיקות כאמור בתקנה זו או שנבדק ונמצא בלתי כשיר לנהיגת רכב, לא יחודש רשיון הנהיגה שלו.
כושר שמיעה [תיקון: תשל״ז־6, תשמ״ג־4, תשנ״ט־2, תשס״ה־4]
(א)
לא יינתן רשיון נהיגה לפי תקנות 184 עד 185 או היתר לפי תקנה 84(ה) ו־190 אלא למי שכושר השמיעה באוזן אחת לפחות שלו אינו פחות מ־40 דציבלים לפי ממוצע תדירויות 500, 1000 ו־2000 הרץ.
(ב)
מבקש רשיון נהיגה רשאי להסתייע במכשיר שמיעה כדי להתאים את כושר שמיעתו לקבוע בתקנת משנה (א).
חדות הראיה [תיקון: תשכ״ד־5, תשל״ז־6, תש״ם־3, תש״ם־7, תשמ״ג־4, תשנ״ד־4, תשנ״ה־4, תשנ״ט־2, תשס״ה־4]
(א)
בדיקת חדות הראיה תיעשה בכל עין בנפרד ותימדד לפי שיטת סנלן (Snellen) כאשר על הנבדק לזהות לפחות 4 ספרות מתוך 5.
(ב)
חדות הראיה לא תהיה גרועה –
(1)
(2)
מ־6/12 בכל אחת משתי העיניים, לגבי מבקש רשיון נהיגה לפי תקנות 178 ו־181 עד 185, או לגבי מבקש היתר לפי תקנות 84(ה) ו־190.
שדה ראיה [תיקון: תשמ״ג־4, תשמ״ד־2, תשנ״ד־4, תשנ״ט־2, תשס״ג־4, תשס״ה־4, תשע״א־7]
(א)
שדה הראייה לא יפחת –
(1)
מ־120 מעלות בכיוון אופקי בשתי העינים יחד, לגבי מבקש רשיון נהיגה לפי תקנות 176, 177, 179 ו־180, גם אם מבקש הרשיון כאמור סובל מאבדן הרבע העליון של שדה הראייה (Quadrinopsia); ולגבי מבקש רשיון כאמור שיש לו כושר ראייה בעין אחת בלבד יהיה אותו שדה ראייה בעין האחת;
(2)
מ־140 מעלות בכיוון אופקי בשתי העיניים יחד, לגבי מבקש רשיון לפי תקנות 178, 181 עד 185, או לגבי מבקש היתר לפי תקנות 84(ה) ו־190.
(ב)
לא ינתן רשיון נהיגה למבקש הסובל –
(1)
מאבדן יותר ממחצית הרביע התחתון של שדה הראיה או מאבדן שדה הראיה מסוג המיאנופסיה (Hemianopsia) או סקוטומה (Scotoma) מרכזית;
(2)
מאבדן הרביע העליון של שדה הראיה או שאין לו ראיה בינוקולרית (Binocular Vision) מלאה, אם הוא מבקש רשיון נהיגה לפי תקנות 181 עד 185 או מבקש היתר לפי תקנות 84(ה) ו־190.
(ג)
בדיקת שדה הראיה כאמור בתקנת משנה (ב), תיעשה עם תיקון אופטי בפרימטר גולדמן מכויל באיזופטר (Isopter) III 4 E ולא בפרימטר ממוחשב ואולם אם למבקש ליקוי ברבע התחתון של שדה הראיה או פגיעה ברשתית שגרמה לליקוי בשדה הראיה, רשאי הרופא המוסמך לבדוק את שדה הראיה בדרך האמורה בתקנת משנה (ד).
(ד)
בדיקת שדה הראיה על ידי ועדת ערר, כאמור בתקנה 195, תהיה לפי שיטת איסטרמן עם פרימטר ממוחשב בחדר סטנדרטי ולא יינתן רשיון למבקש אלא אם כן קיבל ציון 85 לפחות.
מכשירים אופטיים [תיקון: תשמ״ג־4, תשמ״ד, תשנ״ד־4, תשנ״ט־2, תשס״ג־4, תשס״ה־4]
(א)
מבקש רשיון נהיגה רשאי להסתייע במשקפיים או בעדשות מגע כדי להתאים את ראייתו לחדות הראיה האמורה בתקנה 198.
(ב)
ההפרש בין עצמת הזכוכיות במכשירים אופטיים לעין אחת ובין עצמת הזכוכית לעין השניה (Anisometropia), למבקש רשיון נהיגה לפי תקנות 181 עד 185 או מבקש היתר לפי תקנות 84(ה) ו־190 לא יעלה על 4.5 דיאופטריות.
חוסר עדשה [תיקון: תשכ״ה־9, תשכ״ח, תש״ל־10, תשמ״ג־4, תשנ״ט־2, תשס״ג־4, תשס״ה־4, תשס״ו־2]
(א)
מבקש רשיון נהיגה לפי תקנות 176 עד 180 הסובל מחוסר עדשה (Aphakia), לא ינהג רכב מנועי אלא אם כן הוא מרכיב מכשיר אופטי כדי להתאים את ראייתו לכושר האמור בתקנות 198(ב)(1) ו־199(א)(1).
(ב)
מבקש רשיון נהיגה לפי תקנות 181 עד 185, או מבקש היתר לפי תקנה 84(ה) ו־190, הסובל מחוסר עדשה, לא ינהג ברכב מנועי אלא אם כן הוא מרכיב עדשת מגע כדי להתאים את ראייתו לכושר האמור בתקנות 198(ב)(2) ו־199(א)(2).
עדשה מושתלת [תיקון: תשמ״ג־4]
כושר הראייה של מבקש רשיון נהיגה שלו עדשה מושתלת (Pseudophakia) ייבדק על פי האמור בתקנות 198 ו־199 ויעמוד בתנאים האמורים בסימן זה.
עוורון לילה [תיקון: תשמ״ג־4]
מבקש רשיון נהיגה הסובל מעוורון לילה, לא ינהג רכב מנועי בזמן תאורה.
ראייה כפולה [תיקון: תשמ״ג־4, תשנ״ט־2, תשס״ג־4, תשס״ה־4]
(א)
מבקש רשיון נהיגה לפי תקנות 176 עד 180 הסובל מראייה כפולה לא ינהג רכב מנועי אלא כשעינו האחת מכוסה.
(ב)
סימן ד׳: בחינות
בדיקות לפני בחינה [תיקון: תשמ״ג־4, תשע״ז־3, תשפ״ג־5]
(א)
תוצאות של בחינות ובדיקות שעמד בהן מבקש רישיון נהיגה לפי פרק זה יהיו בתוקף לתקופה של חמש שנים.
(ב)
בחינות [תיקון: תשמ״ג־4, תשנ״ב־3, תשנ״ט־9, תשס״ה־4, תשס״ז־8, תשע״א־7]
(א)
מבקש רשיון נהיגה ייבחן בהתאם לתקנות אלה בבחינה עיונית ובבחינה מעשית.
(ב)
מבקש רישיון נהיגה לפי תקנות 176 עד 178, אשר בידו רישיון נהיגה לפי תקנה 180, פטור מבחינה עיונית, ואם היה בידו רישיון נהיגה לפי תקנה 180 במשך שלוש שנים לפחות והוא מבקש רישיון נהיגה לפי תקנה 176, יהיה פטור גם ממבחן התנהגות בדרך בבחינה המעשית.
(ג)
מבקש רשיון לפי תקנה 176 אשר עבר את הבחינה המעשית בתלת־אופנוע, רשיונו יוגבל לנהיגה בתלת־אופנוע בלבד.
רכב לביצוע בחינה מעשית [תיקון: תשכ״ח, תש״ל־10, תשל״א־2, תשל״ט, תשמ״ד־4, תשנ״א, תשנ״ד, תשע״ח־13]
(א)
הבחינה תיערך במקום, בזמן וברכב שתורה רשות הרישוי.
(ב)
לא תיערך בחינה אלא ברכב שהתקיים בו האמור בתקנה 225(א)(2) וכן שקיים לגבי נהיגתו של הנבחן בו בעת הבחינה ביטוח להנחת דעתה של רשות הרישוי.
(ג)
נבחן הנוהג ברכב, כשהוא מלווה על ידי בוחן, פטור מחובת רשיון נהיגה.
(ד)
הבחינה באופנוע יכול שתיערך כשהבוחן מלווה עד שלושה נבחנים כאשר הבוחן והנבחנים נוהגים כל אחד באופנוע; לא תיערך בחינה כאמור בתקנת משנה זו אלא אם כל אחד מהנבחנים עמד במבחנים של כושר שליטה ברכב שנערכו במקום שאישרה לכך רשות הרישוי.
(ה)
(בוטלה).
הבחינה העיונית [תיקון: תשכ״ד־5, תשס״ז־8]
בבחינה העיונית ייבחן מבקש רשיון נהיגה בנושאים אלה, כולם או מקצתם:
(1)
דיני התעבורה;
(2)
צורת התמרורים, משמעותם והמודעות המצויות בהם או בקשר להם;
(3)
התנהגות בדרך;
(4)
אופן פעולת רכב מנועי, חלקיו ומנועיו, השימוש והטיפול בהם.
הבחינה המעשית [תיקון: תשכ״ד־5, תשס״ז־8, תשע״ח־13]
(א)
רשות הרישוי תערוך את הבחינה המעשית בנהיגה לפי סימן זה.
(ב)
בבחינה המעשית ייבחן מבקש רשיון נהיגה בפעולות אלה, כולן או מקצתן:
(1)
התנעה;
(2)
נהיגה ותמרון במצבים שונים;
(3)
עצירה לרבות בלימה;
(4)
נתינת אותות וסימנים וציות לתמרורים;
(5)
התנהגות בדרך;
(6)
טיפול ברכב מנועי.
אישור מרכז בחינות מעשיות בנהיגה [תיקון: תשע״ח־13]
(א)
רשות הרישוי רשאית לבצע בחינה מעשית בנהיגה באמצעות מפעיל מרכז בחינות מעשיות בנהיגה שרשות הרישוי אישרה לכך והתקשרה עמו בחוזה, שנבחר לפי חוק חובת המכרזים, התשנ״ב–1992 (בסימן זה – התקשרות עם רשות הרישוי), לאחר שמצאה כי התקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא מעסיק את אלה:
(א)
עובדים העומדים בתנאים לשם קבלת הסמכה לבוחני נהיגה שפורטו במסגרת ההתקשרות עם רשות הרישוי, ושמספרם כפי שפורט במסגרת ההתקשרות כאמור;
(ב)
מנהל מקצועי העומד בדרישות שפורטו בתנאי ההתקשרות עם רשות הרישוי;
(ג)
בעלי תפקידים אחרים הנדרשים, לשם ניהולו המקצועי, כפי שפורט בתנאי ההתקשרות עם רשות הרישוי;
(2)
עומדים לרשותו כלי רכב לצורך עריכת בחינות מעשיות בנהיגה לדרגות האמורות בתקנות 176 עד 178, לשימוש בוחני הנהיגה באתרים שבהם מתבצעות בחינות כאמור;
(3)
עומד לרשותו ציוד הנדרש לשם יישום תקנות אלה, כמפורט בתנאי ההתקשרות עם רשות הרישוי; בכלל זה, ציוד מחשוב, עמדות צפייה בסרטונים, ומקום ומיתקנים לנוחות הנבחנים ומורי הנהיגה שלהם;
(4)
הוא פועל על פי תקנות 206ב עד 206ד ועל פי תנאי ההתקשרות עם רשות הרישוי, וכן ערך נוהלי עבודה שאישרה רשות הרישוי המבטיחים עמידה באמור בתקנות האמורות ובתנאים כאמור.
(ב)
רשות הרישוי תפרסם באתר האינטרנט של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, מידע בדבר אופן עריכת הבחינה המעשית בנהיגה ובכלל זה מידע בדבר צילום מהלך הבחינה, האופן שבו נקבעים מסלול הבחינה וזהות הבוחן שיערוך אותה, המקום והמועדים שבהם ניתן לצפות בסרטוני הבחינה והמועד שבו ניתן להגיש ערר על תוצאות הבחינה ואופן הגשתו.
אופן ביצוע בחינה מעשית בנהיגה [תיקון: תשע״ח־13]
(א)
רשות הרישוי תקיים בחינה מעשית בנהיגה באמצעות בוחן נהיגה שייבחר ביום הבחינה מבין הבוחנים הזמינים לבחון באותו יום שהם גם מוסמכים לבחון לדרגת רישיון הנהיגה שלגביה נערכת בחינה מסוימת.
(ב)
בחינה מעשית בנהיגה תתבצע במסלול נסיעה שייבחר באופן אקראי וממוחשב מבין המסלולים שאישרה רשות הרישוי, ותכלול ביצוע של מגוון פעולות מבין אלה המנויות בתקנה 206.
(ג)
רשות הרישוי תיצור טופס בחינה ממוחשב לצורך חיווי תקינות או אי־תקינות של ביצוע של כל אחת מן הפעולות שנכללו בבחינה כאמור בתקנה 206ב(ב), בנפרד, ולצורך ציון נטילת השליטה ברכב מידי הנבחן.
(ד)
מהלך הבחינה המעשית בנהיגה, למעט בחינה לדרגות האמורות בתקנות 176 עד 179, יתועד על ידי מצלמות שיצלמו את פנים הרכב ואת הסביבה מחוץ לו, באמצעות סרטונים שיקליטו את הנאמר בפנים הרכב אך שלא ייראו בהם פניהם של הנוסעים ברכב ושלא יאפשרו את זיהוי פניהם של עוברי הדרך מחוץ לו בעת הצפייה בהם.
(ה)
הסרטונים שצולמו כאמור בתקנת משנה (ד), יישמרו במחשב הלוח של הבוחן, ויועברו למאגר נתוני הבחינות המעשיות בנהיגה של רשות הרישוי בתום כל סבב מבחנים המסתיים בנקודת היציאה אליהם, ולכל המאוחר בתום יום העבודה; לאחר העברת הסרטונים למאגר כאמור, יימחקו הסרטונים ממחשב הלוח.
תוצאת הבחינה המעשית בנהיגה [תיקון: תשע״ח־13]
(א)
רשות הרישוי תקבע את תוצאת הבחינה המעשית בנהיגה באופן ממוחשב, על פי שקלול ממוחשב של החיוויים כאמור בתקנה 206ב(ג).
(ב)
רשות הרישוי תחליט אם לתת לנבחן רישיון נהיגה, לפי תוצאת הבחינה המעשית בנהיגה ותוצאות שאר הבחינות והבדיקות שנערכו לו לפי תקנות אלה והיא תמסור לנבחן הודעה על החלטתה בתוך יום עבודה אחד מביצוע הבחינה, במסרון או באמצעות מורה הנהיגה שלו, לפי בקשת הנבחן.
שמירת תיעוד מסלול הבחינה המעשית בנהיגה, טפסיה וצילומיה והעיון בהם [תיקון: תשע״ח־13]
(א)
רשות הרישוי תשמור במאגר נתוני הבחינות המעשיות בנהיגה, לגבי כל בחינה מעשית בנהיגה שנערכה, את כל אלה (להלן – החומר שנאגר):
(1)
טופס הבחינה שנערך לפי תקנה 206ב(ג);
(2)
צילום מהלך הבחינה שנערך לפי תקנה 206ב(ד).
(ב)
שמירה כאמור בתקנת משנה (א) תהיה עד לתום תקופה של 30 ימים מיום הבחינה, לכל היותר, ובתום התקופה האמורה תבער רשות הרישוי ממאגר נתוני הבחינות המעשיות בנהיגה את החומר שנאגר.
(ג)
מאגר נתוני הבחינות לא יכלול כל מידע נוסף זולת האמור בתקנת משנה (א).
(ד)
נבחן או מורה הנהיגה שלו, רשאי, בתקופה של עד 7 ימים מהיום שבו קיבל את הודעת רשות הרישוי כאמור בתקנה 206ג(ב), בשעות העבודה שפורסמו כאמור בתקנה 206א(ב), לעיין בחומר שנאגר.
(ה)
לאחר התקופה האמורה בתקנת משנה (ד) עד לביעורו של החומר שנאגר, העיון בו יהיה פתוח לפני הגורמים האלה, כמפורט לצדם:
(1)
לפני מפקח של רשות הרישוי שרשות הרישוי אישרה לשם הפיקוח על ביצוע הבחינה המעשית לפי סימן זה ולפי תנאי ההתקשרות עם רשות הרישוי ולשם קבלת החלטה בערר שהוגש לפי תקנה 206ה; פיקוח לפי פסקת משנה זו ייערך בהתאם לאמות המידה שרשות הרישוי גיבשה לצורך כך ובלבד שהפיקוח יכלול צפייה בחלק מסרטוני הבחינה בלבד ולא יכלול צפייה בסרטוני הבחינה באופן רצוף ובזמן שהבחינה מתקיימת;
(2)
לפני עובדי מרכז הבחינות כאמור בתקנה 206א שרשות הרישוי אישרה לצורך בדיקת אופן הביצוע של בחינת הנהיגה המעשית באמצעות הבוחנים שמעסיק מרכז הבחינות כאמור בתקנה 206א; בבדיקה כאמור יבחנו עובדי מרכז הבחינות כי ביצוע הבחינה נערך בהתאם לתנאי ההתקשרות עם רשות הרישוי.
(ו)
רשות הרישוי תפריד את מאגר נתוני הבחינות המעשיות בנהיגה מכל מאגר מידע אחר, והיא לא תעביר את המידע הכלול בו או מקצת המידע, לכל מאגר מידע אחר והיא לא תצליבו עם כל מידע אחר.
ערר על הבחינה המעשית בנהיגה [תיקון: תשע״ח־13]
(א)
נבחן בבחינה מעשית בנהיגה החולק על תוצאת הבחינה המעשית או על חיווי בטופס הבחינה כאמור בתקנה 206ב(ג), רשאי להגיש לרשות הרישוי ערר מקוון, בעצמו או באמצעות מורה הנהיגה שלו, בתוך 7 ימים מהיום שבו קיבל את הודעת רשות הרישוי כאמור בתקנה 206ג(ב); בערר יצוינו פרטי הנבחן, האופן שבו הוא מבקש כי תימסר לו ההחלטה בערר, מועד הבחינה, ונימוקי הערר.
(ב)
מפקח של רשות הרישוי כאמור בתקנה 206ד(ה)(1), רשאי, לאחר שעיין בערר ובחומר שנאגר הנדרש להחלטה בערר, להחליט על שינוי החיווי שניתן כאמור בתקנה 206ב(ג) לגבי אחת או יותר מבין הפעולות שביצע הנבחן במהלך הבחינה המעשית בנהיגה וכן רשאי הוא לשנות את תוצאת הבחינה בהתאם לשינוי החיווי כאמור, בתוך 14 ימים מיום הגשת הערר; לא שינה מפקח את תוצאת הבחינה, רשאי הנבחן להיבחן מחדש באופן המפורט בתקנות אלה.
(ג)
מצא המפקח של רשות הרישוי כאמור בתקנה 206ד(ה)(1) כי בחינת הנהיגה המעשית בוצעה שלא באופן הקבוע בסימן זה, יראו את הנבחן כמי שלא ביצע את הבחינה.
(ד)
ההחלטה בערר תימסר לנבחן באופן שהוא ביקש על גבי הערר.
בחינות נוספות [תיקון: תשכ״ד־5, תשמ״ב־2, תשנ״ו־7, תשס״ה־4]
(א)
מבקש רשיון נהיגה לפי תקנות 181 עד 183 ייבחן גם בידיעות על אופן הטענת מטען, הובלתו ופריקתו.
(ב)
מבקש רשיון נהיגה כאמור בתקנת משנה (א) וכן מבקש רשיון נהיגה לפי תקנות 184 ו־185 ייבחן גם בכיבוי שריפות ברכב מנועי.
(ג)
(1)
ידיעת השפה העברית המדוברת;
(2)
ידיעות בשפה הערבית במידה הדרושה למילוי תפקידו כנהג ציבורי;
(3)
ידיעת הארץ, ישוביה ומוסדותיה החשובים;
(4)
עקרונות התנהגות של נהג ציבורי;
(5)
הגשת עזרה ראשונה לנפגעים.
[תיקון: תשל״ט, תש״ם־3, תשמ״ג, תשמ״ג־4]
(בוטלה).
מבחנים ובדיקות לנהג חדש [תיקון: תשע״ג־9, תשע״ז־3]
נהג חדש אשר הורשע בעבירה מן העבירות המנויות בתוספת השלישית לפקודה, לא יחודש רישיון הנהיגה שבידו אלא אם כן יעמוד בבחינות ובבדיקות אלה:
(1)
אם לא הטיל עליו בית המשפט עונש של פסילה מהחזיק רישיון נהיגה, או שהטיל עליו פסילה כאמור לתקופה של עד 3 חודשים – בחינה עיונית;
(2)
אם הטיל עליו בית המשפט עונש של פסילה מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה העולה על שלושה חודשים – בחינה עיונית ובחינה מעשית;
(3)
נוסף על האמור בפסקאות (1) ו־(2), אם הורשע לפי סעיף 62(3) לפקודה, לפי תקנה 26(2) או בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל חבלה של ממש – גם בדיקות רפואיות אצל הרופא המוסמך.
מסירת פרטים ותשובות [תיקון: תשכ״א]
מי שחייב להיבחן כאמור בסימן זה חייב להמציא לבוחן פרטים מלאים ונכונים או תעודות שיידרש.
כשלון בבחינה [תיקון: תשס״ז־8]
נכשל מבקש רשיון נהיגה בבחינה, רשאית רשות הרישוי לקבוע את המועד שבו ייבחן שנית לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים מיום הבחינה הקודמת.
אגרת בחינה נוספת [תיקון: תשכ״ד־5, תשס״ז־8]
(א)
בשעת הגשת בקשה להיבחן ישלם המבקש את אגרת הבחינה כמפורט בתוספת הראשונה חלק א׳.
(ב)
לא התייצב המבקש לבחינה, או התייצב ונכשל בה, ונקבע לו מועד נוסף לבחינה, ישלם המבקש אגרת בחינה כאמור בתקנת משנה (א).
(ג)
חובת תשלום אגרת בחינה נוספת לפי תקנת משנה (ב) לא תחול בכל אחד מאלה:
(1)
הוא לא התייצב לבחינה והודיע לרשות הרישוי לפני מועד הבחינה על אי־התייצבותו למועד שנקבע ונתן סיבה סבירה, להנחת דעתה של רשות הרישוי, על אי־יכולתו להתייצב;
(2)
הוא התייצב לבחינה, אך הבחינה לא קויימה בשל תקלות שנתגלו ברכב, בעת הבחינה;
(3)
הוא התייצב לבחינה והבחינה נדחתה או לא קויימה על פי הוראות רשות הרישוי.
[תיקון: תשל״ז־2]
סימן ה׳: הזמנת בעלי רשיונות לבירור, לקבלת הדרכה, לבחינה ולבדיקה
הזמנת בעל רשיון נהיגה לבירור
רשות הרישוי רשאית להזמין בעל רשיון נהיגה להתייצב בפניה במקום ובמועד הנקובים בהזמנה, לשם –
(1)
בירור כושר הנהיגה שלו, לרבות פסילתו מהחזיק ברשיון או התנאת תנאים ברשיון;
(2)
בירור נסיבות כל עבירה הנוגעת לכושר הנהיגה שלו, ושעליה הורשע;
(3)
כל ענין אחר הקשור בכושר הנהיגה שלו וברשיון הנהיגה שבידו, לרבות עניני הסברה והדרכה.
הזמנת בעל רשיון נהיגה לבדיקה ולבחינה [תיקון: תשכ״ח, תשל״ז־6, תשע״ט־9, תש״ף, תש״ף־7, תשפ״ב־8]
(א)
רשות הרישוי רשאית בכל עת להזמין מבקש רישיון נהיגה או בעל רשיון נהיגה לבדיקה רפואית לרבות בדיקת כושר ולבחינה עיונית ומעשית, והוראות חלק זה – למעט תקנה 209 – יחולו על המוזמן כאילו הוא מבקש רשיון נהיגה.
(ב)
נכשל בעל רשיון נהיגה בבדיקה או בבחינה, רשאית רשות הרישוי לפסלו מהחזיק רשיון נהיגה או לכלול ברשיון תנאים כאמור בסעיף 53 לפקודה.
(ג)
האגרה בעד בדיקה רפואית לפי סימן ג׳ לפרק השני והאגרה בעד הדרכה בנהיגה לפי סעיף 54 לפקודה, יהיו בשיעורים הנקובים בתוספת הראשונה.
הפקדת רשיון נהיגה של מוזמן [תיקון: תשל״ז־2]
הוזמן בעל רשיון נהיגה לבירור, לבדיקה, לבחינה, לקבלת הסבר או הדרכה בנהיגה, רשאית רשות הרישוי להורות על הפקדת רשיונו עד לסיום הבירור, הבדיקה, הבחינה או ההדרכה, ולתת לו רשיון לנהוג ברכב מנועי מן הסוג שקבעה ברשיון זמני לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים.
פסילת רישיון לנהגים מסוכנים [תיקון: תש״ע־15]
(א)
רשות הרישוי תפסול את רישיון הנהיגה של נהג שבדרך נהיגתו יש משום סכנה לעוברי דרך כאמור בסעיף 56 לפקודה, לחמש שנים, אם הורשע בכך שבמהלך 5 שנים רצופות שקדמו להחלטתה של רשות הרישוי ביצע אחד מאלה:
(1)
30 עבירות תעבורה, למעט עבירות חניה;
(2)
חמש עבירות מהעבירות המנויות בסעיף 40א(א)(1) לפקודה או בתוספת העשירית לה.
(ב)
קביעת קיומן ותוקפן של הרשעות לצורך תקנה זו, תהיה כאמור בתקנה 545, בשינויים המחויבים.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות הרישוי במקרה מסוים, לקצר את תקופת הפסילה מטעמים אישיים מיוחדים של הנהג שתרשום בהחלטתה, ובכלל זה נכות או מצב רפואי קשים שלו או של בן משפחתו הקרוב המצריך נהיגה שלו ברכב, ובלבד שתקופת הפסילה לא תפחת משלוש שנים; לעניין תקנת משנה זו, לא יראו את היות רישיון הנהיגה מקור פרנסתו של הנהג כטעם אישי המצדיק לקצר את הפסילה.
(ד)
אין בתקנה זו כדי לגרוע מתוקפה או מתקופתה של כל פסילה אחרת שהוטלה על הנהג.
השתלמות בנהיגה [תיקון: תשמ״ח־3, תשנ״א־5, תשס״ו־2, תש״ע־16, תשע״א־7]
(א)
רשות הרישוי תזמין בכל שנה בעל רשיון נהיגה למעט מי שהוא בעל רישיון נהיגה לפי תקנה 179, בלבד, שבאותה שנה מלאו חמש שנים מיום שקיבל לראשונה את רשיון הנהיגה, שיעבור השתלמות בנהיגה במועד ובמקום שקבעו רשות הרישוי או מי מטעמה ויעמוד בהצלחה במבחן בסופו (להלן – השתלמות בנהיגה); תקנה זו תחול גם על מי שקיבל רישיון נהיגה לפי תקנה 216, אם במועד שבו ניתן לו הרישיון, חלפו פחות משנתיים מיום שקיבל לראשונה רישיון נהיגה לאומי כהגדרתו בתקנה 562.
(ב)
משתתף בהשתלמות בנהיגה שנעדר מעל 20% משעות הלימוד שבה, או שנכשל שלוש פעמים במבחן שבסופה, יראו אותו כמי שלא עבר את ההשתלמות; על אף האמור בתקנת משנה זו, רשאית רשות הרישוי לפטור בעל רישיון נהיגה מנוכחות בהשתלמות אם שוכנעה כי אין הוא מסוגל להשתתף בה עקב מגבלה גופנית או כי אין הוא מבין את השפות שבהן היא מתקיימת, ובלבד שתורה על תנאים לפטור שיבטיחו כי מי שניתן לו פטור כאמור, ילמד באופן אחר את התכנים הנלמדים בה.
(ג)
רשות הרישוי לא תחדש רשיונו של בעל רשיון נהיגה כמשמעותו בתקנת משנה (א), במועד חידוש הרשיון שיחול לאחר שהוזמן כאמור, אלא אם כן הציג אישור כי עבר השתלמות בנהיגה.
(ד)
רשות הרישוי רשאית לפטור בעל רשיון נהיגה כמשמעותו בתקנת משנה (א) מלקבל השתלמות בנהיגה אם קיבל הדרכה אחרת בנהיגה על פי התקנות.
(ה)
(נמחקה).
השתלמות מעשית בנהיגה [תיקון: תשס״ג־7, תשס״ה־18]
(א)
”בעל רישיון נהיגה“ –
(1)
נוהג חדש כמשמעותו בסעיף 12א לפקודת התעבורה, למעט נוהג חדש שהוא בעל רישיון נהיגה לפי תקנה 179;
(2)
בעל רישיון נהיגה לפי תקנות 182, 183, 184 לנהיגת רכב ציבורי ו־185, בעל היתר לפי תקנות 84(ה) או 190(2) ו־(3) לתקנות העיקריות או בעל היתר לפי תקנה 7 לתקנות התעבורה (תיקון מס׳ 2), התש״ס–2000;
”משתלם“ – בעל רישיון נהיגה המבקש להשתלם בהשתלמות מעשית.
(ב)
בעל רישיון נהיגה יעבור השתלמות מעשית בנהיגה (להלן – השתלמות מעשית), בהתאם לתכנית שתכין רשות הרישוי ובמגרש שאישרה לכך ופרסמה לגביו הודעה.
(ג)
בעל רישיון נהיגה כאמור בתקנת משנה (א)(1) יעבור השתלמות מעשית לאחר תום שישה חודשים מיום שנעשה נוהג חדש וכל עוד הוא נוהג חדש; בעל רישיון נהיגה כאמור בתקנת משנה (א)(2) יעבור השתלמות מעשית מדי חמש שנים.
(ד)
על אף האמור בתקנת משנה (ג), רשות הרישוי תהיה רשאית להתיר לחייל לעבור את ההשתלמות המעשית במהלך 30 חודשים מיום שהחייל נעשה נוהג חדש, אם הוגשה בקשה לגביו על ידי רשות הרישוי מטעם צבא־הגנה לישראל.
(ה)
רשות הרישוי לא תחדש את רישיונו של בעל רישיון נהיגה אלא אם כן עבר השתלמות מעשית לפי תקנות אלה.
בקשה לאישור המגרש [תיקון: תשס״ג־7]
רשות הרישוי תאשר מגרש לקיום השתלמות מעשית (להלן – המגרש), לאחר שיוכיח מבקש האישור להנחת דעתה, כי התקיימו כל אלה:
(1)
המגרש תואם את המפרט הטכני שערכה והעמידה לעיון הציבור;
(2)
מבקש האישור התקשר להעסקתם של מנהל מקצועי ומדריכים שהוסמכו בהתאם לתקנות אלה;
(3)
בחזקתו של מבקש האישור כלי רכב שישמשו את המשתלמים בהשתלמות מעשית, וקיימת לגביהם תעודת ביטוח כמשמעותה בפקודת הביטוח וביטוח לכיסוי סיכוני צד שלישי להנחת דעתה של רשות הרישוי, הכוללים שימוש בכלי הרכב להשתלמות מעשית;
(4)
לא נתקיים במבקש האישור האמור בתקנה 15ב(1) עד (3), ואם היה מבקש האישור תאגיד, לא נתקיים בבעלי התאגיד האמור בתקנה 15ב(1) עד (3).
מדריך בהשתלמות מעשית [תיקון: תשס״ג־7, תשס״ה־18]
(א)
רשות הרישוי רשאית להסמיך מדריך בהשתלמות מעשית, למבקש שנתקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא תושב ישראל;
(2)
הוא בעל רישיון להוראת נהיגה או מחזיק בידו תעודת בוחן נהיגה שנתנה רשות הרישוי;
(3)
לא נתקיים בו האמור בתקנה 15ב;
(4)
הוא בעל רישיון נהיגה תקף לגבי אותו סוג רכב שבו הוא מבקש להדריך בהשתלמות מעשית בתקופה של 5 שנים לפחות, ועמד במבחן שליטה בו; על אף האמור בפסקה זו, רשאי בעל רישיון נהיגה לפי תקנות 180, 181, 182 או 183 לשמש מדריך בהשתלמות מעשית לבעל רישיון נהיגה לפי תקנה 184 לנהיגת רכב ציבורי;
(5)
סיים קורס למדריכים בהשתלמות מעשית ועמד בהצלחה בבחינות שאישרה רשות הרישוי.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א)(2) ו־(5), רשאית רשות הרישוי על פי המלצת ועדת החריגים האמורה בתקנה 213ה, לפטור את המבקש מן התנאים האמורים בהן, אם הוכיח להנחת דעתה כי הוא בעל ידע או ניסיון מן הסוג הנדרש לשם הדרכה בהשתלמות מעשית.
(ג)
תפקידי מדריך בהשתלמות מעשית הם כלהלן:
(1)
לוודא כי נתקיימו במשתלם הוראות תקנה 213ו;
(2)
לערוך את ההשתלמות המעשית לפי תכנית הלימודים שהכינה רשות הרישוי.
מנהל מקצועי של מגרש [תיקון: תשס״ג־7]
(א)
רשות הרישוי רשאית להסמיך מנהל מקצועי של מגרש למבקש שנתקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא תושב ישראל;
(2)
הוא בעל הסמכה למדריך בהשתלמות מעשית לפי תקנה 213ג;
(3)
הוא בעל ניסיון של חמש שנים לפחות בתפקיד ניהולי להנחת דעתה של רשות הרישוי;
(4)
לא נתקיים בו האמור בתקנה 15ב;
(5)
מחזיק בידו אחת או יותר מהתעודות האלה: כתב הסמכה לניהול מוסך במכונאות רכב כמשמעותו בסעיף 12 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש״ל–1970, שמאי רכב כמשמעותו בסעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), התש״ם–1980, בוחן רכב כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת התעבורה, מנהל מקצועי של בית ספר לנהיגה כמשמעותו בתקנה 251 או קצין בטיחות בתעבורה כהגדרתו בתקנה 579.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א)(2) ו־(5), רשאית רשות הרישוי, על פי המלצת ועדת החריגים האמורה בתקנה 213ה, לפטור את המבקש מן התנאים האמורים בהן, אם הוכיח, להנחת דעתה, כי הוא בעל ידע או ניסיון מן הסוג הנדרש לשם ניהול מקצועי של מגרש.
(ג)
תפקידי מנהל מקצועי של מגרש הם כלהלן:
(1)
לפקח על עריכת ההשתלמות המעשית לפי תכנית ההשתלמות שהכינה רשות הרישוי;
(2)
לפקח על קיום התנאים האמורים בתקנה 213ב;
(3)
לפקח על תקינות וכשירות כלי הרכב שבחזקת המגרש בהתאם להוראות כל דין;
(4)
לערוך השתלמויות מקצועיות למדריכים במגרש, לפי הוראות רשות הרישוי;
(5)
לברר תלונות שהוגשו בכל הקשור להשתלמות מעשית.
ועדת חריגים [תיקון: תשס״ג־7]
(א)
רשות הרישוי תמנה ועדת חריגים בת 5 חברים כלהלן:
(1)
שני נציגים של משרד התחבורה, שאחד מהם ישמש יושב ראש הועדה;
(2)
נציג של האגף להכשרה מקצועית במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה;
(3)
נציג הארגון של מורים לנהיגה המייצג את המספר הגדול ביותר של מורים לנהיגה;
(4)
נציג ציבור.
(ב)
ועדת החריגים תדון בהרכב של שלושה חברים לפחות וביניהם נציג אחד של משרד התחבורה.
(ג)
ועדת החריגים תודיע לרשות הרישוי בכתב את המלצתה בדבר מתן פטור כאמור בתקנות 213ג(ב) או 213ד(ב), לפי הענין.
תנאים לביצוע השתלמות מעשית [תיקון: תשס״ג־7]
לא תבוצע השתלמות מעשית אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
רישיון הנהיגה של המשתלם הוא בר תוקף;
(2)
לרכב שבו מתבצעת השתלמות מעשית יש רישיון רכב תקף וביטוח כאמור בתקנה 213ב(3).
סמכות רשות הרישוי [תיקון: תשס״ג־7]
(א)
רשות הרישוי רשאית למנות מפקח מטעמה שיהיה רשאי –
(1)
להיכנס בכל עת למגרש, לבקש הצגת כל מסמך או קובץ מחשב וכל פרט אחר הנוגע להפעלת המגרש;
(2)
לזמן בכל עת את בעל המגרש, המנהל המקצועי של המגרש או מדריך בהשתלמות מעשית לבירור כל ענין הנוגע לביצוע ההשתלמות המעשית.
(ב)
רשות הרישוי רשאית לבטל, להתלות, לסרב לחדש או להתנות תנאים באישורו של מגרש, או בהסמכתו של מנהל מקצועי של מגרש או מדריך בהשתלמות מעשית אם –
(1)
הופרו הוראות תקנות אלה או הוראות כתב ההסמכה;
(2)
חל שינוי בפרט מן הפרטים אשר בהסתמך עליו ניתן האישור או כתב ההסמכה, או שנתברר כי פרטים אלה לא היו נכונים בעת מסירתם.
תוקף הסמכות [תיקון: תשס״ג־7]
אישור מגרש לפי תקנה 213ב או הסמכה לפי תקנות 213ג ו־213ד יהיו לתקופה של 5 שנים, אלא אם כן החליטה רשות הרישוי אחרת במקרה מסוים מראש.
משלוח ההזמנה [תיקון: תשס״א־5, תשס״ז־11, תשע״ז־3]
הזמנה תישלח לבעל הרישיון בדואר רשום, לפי הכתובת שנרשמה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, ויראו אותה כמסורה לבעל הרישיון בתום 15 ימים מיום משלוחה, אלא אם כן הכתובת הרשומה כאמור יסודה בטעות של רשות מרשויות המדינה.
חובה להתייצב [תיקון: תשמ״ד־4, תשע״ז־3]
(א)
בעל רשיון שהוזמן כאמור, חייב להתייצב במקום ובמועד הנקובים בהזמנה, אלא אם נתן לרשות הרישוי, לפני המועד הקבוע, סיבה סבירה לאי־יכלתו להתייצב.
(א1)
דרישה להמצאת מסמכים לרופא המוסמך, תישלח לבעל הרישיון בדואר רשום, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה ויראו אותה כמסורה לבעל הרישיון בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה.
(ב)
לא התייצב בעל רשיון שהוזמן כאמור בתקנת משנה (א) או לא המציא מסמכים כפי שנדרש כאמור בתקנת משנה (א1) ולא נתן לרשות הרישוי סיבה סבירה לאי יכלתו להתייצב או להמציא את המסמכים כאמור, רשאית רשות הרישוי להתלות את תוקף רשיון הנהיגה שלו עד שיתייצב במקום ובמועד שקבעה.
[תיקון: תשס״ב־7]
סימן ו׳: המרת רישיון נהיגה
רישיון נהיגה לבעל רישיון נהיגה לאומי [תיקון: תשכ״א, תשנ״ד־6, תשס״ב־7, תשס״ה־4, תשס״ו־2, תשס״ז־4, תש״ע־11, תשע״ז־3, תשע״ז־9, תשע״ז־10, תשע״ח־6, תשע״ט־9, תש״ף, תש״ף־7, תשפ״ב־8]
(א)
רשות הרישוי רשאית לתת למבקש רישיון נהיגה שבידו רישיון נהיגה לאומי כהגדרתו בתקנה 562, שהוא בר תוקף, ושדרגתו מקבילה לאחת מהדרגות המנויות בתקנות 176 עד 185, רישיון נהיגה בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה הלאומי שלו, אם נתקיימו בו אלה:
(1)
אם הוא –
(א)
נמצא בישראל לפי אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, התש״י–1950 (להלן – עולה חדש) – הוא הגיש את בקשתו בתוך חמש שנים מיום עלייתו;
(ב)
תושב ישראל ושהה מחוץ לישראל, שישה חודשים רצופים לפחות לאחר קבלת הרישיון הלאומי – הוא הגיש את בקשתו בתוך חמש שנים מיום שובו לישראל;
(ג)
תושב מדינת חוץ – הוא הגיש את בקשתו בעת שהיתה ברשותו רישיון ישיבה בישראל, ובלבד שהוא הגיש את בקשתו בתוך 5 שנים מיום כניסתו לישראל ובלבד שרשות הרישוי לא תיתן לו רישיון נהיגה אלא לפי תקנות 176 עד 181;
(2)
עומד בתנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(3)
עמד בבדיקות ראיה כאמור בתקנות 198 עד 201ג, אלא אם כן הורתה רשות הרישוי, מטעמים מיוחדים, שעליו לעמוד גם בבדיקות רפואיות לפי תקנות 192 [צ״ל: 191א] עד 197;
(4)
לענין הדרגות המנויות –
(א)
בתקנות 176 עד 181, עמד גם במבחן שליטה ולענין הדרגה המנויה בתקנה 181, עמד גם בבדיקות רפואיות כאמור בתקנות 192 [צ״ל: 191א] עד 197;
(ב)
בתקנות 182 עד 185, נתקיימו בו גם כל אלה:
(1)
עמד בבדיקות רפואיות כאמור בתקנות 192 [צ״ל: 191א] עד 197;
(2)
עמד בהצלחה בבחינות נהיגה לפי תקנות 203 עד 207 ו־209;
(ג)
(1)
הוא אף סיים קורס לנהגי רכב ציבורי שאישרה רשות הרישוי ועמד בבחינות ונתמלא בו האמור בתקנה 189(ד)(3);
(2)
לא נתמלא בו האמור בתקנה 15ב.
(ב)
לא עמד המבקש פעמיים במבחן שליטה, לא יינתן לו רישיון נהיגה, אלא אם כן עמד בבדיקות ובחינות כאמור בתקנות 191 עד 210.
(ג)
בעד מבחן שליטה ישלם הנבחן אגרה כמפורט בפרט 2א בחלק א׳ לתוספת הראשונה.
(ג1)
על אף האמור בתקנה זו, מבקש שהיה בעל רישיון נהיגה לאומי קבוע במשך חמש שנים לפחות, מדרגה המקבילה לאחת הדרגות המנויות בתקנות 176 עד 180 –
(1)
פטור מבדיקת ראייה כאמור בתקנת משנה (א)(3);
(2)
פטור ממבחן שליטה כאמור בתקנת משנה (א)(4).
(ד)
רשות הרישוי רשאית לפטור מבקש מקיום הבדיקות והמבחנים כאמור בתקנת משנה (א) כולם או חלקם, אם מתקיים בו אחד מאלה:
(1)
לא חידש רישיון נהיגה שניתן לו לפי הפקודה;
(2)
הוא אזרח חוץ, בעל רישיון נהיגה לאומי תקף, המבקש להמיר רישיון נהיגה בדרגות המנויות בתקנות 176 עד 178 ו־180, ובתנאי שהוא נמנה עם אחד מאלה:
(א)
הסגל הדיפלומטי או הקונסולרי של מדינת חוץ;
(ב)
ארגון האומות המאוחדות;
(ג)
נציגות קרן המטבע הבין־לאומי או הבנק הבין־לאומי לשיקום ולפיתוח;
(ד)
ארגון בין־לאומי אחר – בהתאם לצו שנתן שר החוץ לפי חוק חסינויות וזכויות (ארגונים בין־לאומיים ומשלחות מיוחדות), התשמ״ג–1983;
(ה)
עובד זר מומחה כאמור בפסקה (4) להגדרה ”עובד זר מומחה“ שבתקנה 1 לתקנות עובדים זרים (פטורים למעסיקי מומחים זרים), התשס״ז–2007;
(3)
רישיון הנהיגה הלאומי שברשותו ניתן לו מאת מדינה או גוף מדיני אחר כמפורט בתוספת השתים עשרה אשר בינו לבין ישראל קיימת אמנה בנושא המרת רישיונות נהיגה, וזאת בהתאם לתנאים שנקבעו לעניין זה באותה אמנה.
(ה)
על אף האמור בתקנת משנה (א), לא תיתן רשות הרישוי רישיון למבקש שבידו רישיון נהיגה כאמור בתקנה 578א.
[תיקון: תשנ״ד־6, תשס״ב־7]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ו־7, תשל״ט]
(בוטלה).
פטור מתחולת כללי התקנות
רשות הרישוי רשאית לפטור בהיתר בכתב, באופן כללי או למקרה מסויים מתחולת כל תקנה מתקנות חלק זה, ולקבוע בו תנאים, לבטלו או לשנות תנאיו.
סימן ז׳: אגרות רשיון נהיגה
אגרת רשיון נהיגה [תיקון: תשכ״ד־5, תשנ״ט־4, תש״ס־3]
(א)
אגרה בעד רשיון נהיגה או חידוש רשיון נהיגה תהיה כמפורט בתוספת הראשונה חלק א׳.
(ב)
מבקש רשיון נהיגה או מבקש חידוש רשיון נהיגה ישלם את האגרה בעד רשיון נהיגה או בעד חידושו לבנק מורשה על פי דין לחשבון הסילוקים של רשות הרישוי.
(ג)
מבקש רשיון נהיגה או מבקש חידוש רשיון נהיגה אשר התקיים בו האמור בתקנה 174(ב), לא ישלם את האגרה בעד רשיון נהיגה או בעד חידושו, אלא לפי אישור רשות הרישוי.
פטור נציגים דיפלומטיים ונציגי האו״ם מאגרת רשיון נהיגה [תיקון: תשמ״א־3, תשמ״ד־4]
(א)
נציג דיפלומטי או קונסולרי של מדינת־חוץ או פקיד המועסק על ידי נציגות דיפלומטית או קונסולרית של מדינת־חוץ, שהם אזרחי חוץ ואינם עוסקים בכל עסק או מקצוע אחר, פטורים מתשלום אגרת רשיון נהיגה, ובלבד שאותה מדינה מעניקה פטור מקביל.
(ב)
נציג של ארגון האומות המאוחדות או אדם המועסק בשליחות מטעם ארגון האומות המאוחדות, וכן פקיד המועסק על ידי ארגון האומות המאוחדות שהם אזרחי־חוץ ואינם עוסקים בכל עסק או מקצוע אחר, פטורים מתשלום אגרת רשיון נהיגה.
(ג)
(בוטלה).
[תיקון: תשל״ה־2, תשפ״א־7]
(בוטלה).
פרק שלישי: הוראה והדרכה בנהיגה
סימן א׳: תלמיד נהיגה
גיל הלומד נהיגה [תיקון: תש״ל־7, תשל״א־4, תשל״ה־7, תשל״ז, תשל״ז־6, תשמ״א־6, תשנ״א, תשנ״א־5, תשנ״ג־3, תשנ״ד־4, תשנ״ט־2, תשס״א, תשס״א־6, תשס״ג־4, תשס״ה־4, תשס״ז־8, תשע״ג־9, תשע״ח־3, תשע״ט־3]
(א)
לא ילמד אדם נהיגה ברכב מנועי על ידי נהיגת הרכב בדרך אלא לאחר שמלאו לו –
(1)
שש עשרה שנים –
(א)
אם הוא לומד לנהוג באופנוע כאמור בתקנה 176 ובלבד שהמציא למורה הנהיגה הסכמה בכתב של הורו או אפוטרופסו ללימוד הנהיגה, אם טרם מלאו לו שבע עשרה שנים;
(ב)
אם הוא לומד לנהוג במכונה ניידת;
(ג)
אם הוא תלמיד במגמת מכונאות רכב בבית ספר מקצועי שאישרה, לצורך זה, רשות הרישוי ונתנה לו היתר ללמוד נהיגה;
(2)
שמונה עשרה שנה – אם הוא לומד לנהוג ברכב אחר;
(3)
(בוטלה).
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א)(2), רשאי אדם ללמוד נהיגה ברכב מנועי –
(1)
כאמור בתקנה 180(א) לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים וחצי;
(2)
שבע עשרה שנה לגבי תקנה 181(א)(1), ובלבד שלא יינתן רשיון נהיגה לפי התקנה האמורה אלא אם מלאו למבקש שמונה עשרה שנים.
(ג)
(1)
מבקש רשיון נהיגה לא ייבחן בבחינה המעשית כאמור בתקנות 206 ו־207 אלא אם כן מלאו לו שש עשרה שנים ותשעה חודשים אם הוא מבקש רשיון לפי תקנה 180, ושבע עשרה שנים וחצי אם הוא מבקש רשיון לפי תקנה 181.
(2)
על אף האמור בפסקה (1), מבקש המיועד לשירות בטחון כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986, ואושר כי הוא נתקבל להכשרה קדם־צבאית בנהיגת רכב כבד וכי הוא לומד נהיגה אצל מורה מטעם צבא־הגנה לישראל, לא ייבחן כאמור בתקנות 202 עד 210 אלא אם כן מלאו לו שבע עשרה שנים.
(ג1)
מבקש רישיון נהיגה לפי תקנות 176 עד [במקור: או] 180 רשאי להיבחן בבחינה העיונית, כאמור בתקנה 205, אם מלאו לו 15 שנים וחצי.
(ד)
מבקש רשיון נהיגה לפי תקנה 179 רשאי ללמוד נהיגה בטרקטור אם מלאו לו חמש עשרה שנים.
לימוד נהיגה לתושב חוץ [תיקון: תשע״א־7, תשע״ז־9]
מי שאיננו תושב ישראל, לא ילמד נהיגה ברכב מנועי על ידי נהיגת רכב בדרך ולא ייבחן בבחינת נהיגה עיונית או מעשית, אלא אם כן יש בידו רישיון ישיבה בישראל.
כשירות רפואית של הלומד נהיגה [תיקון: תשכ״ד־5, תשל״ז־6, תשע״ט־9, תש״ף, תש״ף־7, תשפ״ב־8]
לא ילמד אדם נהיגה ברכב מנועי על ידי נהיגת הרכב בדרך אלא אם הגיש הצהרה לרשות הרישוי או נבדק לפי סימן ג׳ לפרק השני וקיבל אישור כי לא נמצא כי קיימת מניעה רפואית להמשיך בהליך להוצאת רישיון נהיגה או אישור רפואי לנהיגה.
אחריות המלמד נהיגה [תיקון: תשכ״ד־5, תשכ״ז־4, תשכ״ז־8, תשל״ז־6, תשנ״א, תשנ״ז־8, תשע״א־7, תשע״ט־5]
(א)
לא ידריך אדם ולא יורה נהיגה בבית ספר אלא למי שנתמלאו בו הוראות התקנות 221 עד 222.
(ב)
לא ידריך אדם באופנוע ולא יורה נהיגה באופנוע אלא אם המדריך או המורה וכן המתלמד, הכל לפי הענין, חובשים קסדת מגן שסומנה כאמור בפרט 9 לחלק ג׳ בתוספת השניה, ובלבד שמבנה הקסדה יכסה את אפרכסת האוזן והיא תהיה קשורה ברצועה שתמנע את נפילתה בשעת הנסיעה.
(ג)
המורה נהיגה ברכב בבית ספר או המדריך אדם בנהיגה אחראי לקיומן של תקנות אלה בשעת ההוראה או ההדרכה.
סימן ב׳: בתי ספר לנהיגה
בקשה לרשיון [תיקון: תשל״ז־6]
בקשת רשיון להחזקת בית ספר ולניהולו לפי סעיף 15 לפקודה (להלן – רשיון בית ספר) תוגש לרשות הרישוי שבמחוזה מבקשים להקים את בית הספר.
מתן רשיון [תיקון: תשל״ה־2, תשל״ט, תשמ״ה־4, תשמ״ז, תש״ע־16, תשע״ח־13]
(א)
לא יינתן רשיון בית ספר אלא לאחר שהמבקש הוכיח, להנחת דעתה של רשות הרישוי, כי עומדים לרשותו:
(1)
מקום מתאים למשרד, למתן שירותים של בית ספר לנהיגה, להוראה עיונית ולהחניית הרכב של בית הספר, ובלבד שלא יהא בו מטרד או הפרעה לסדרי התנועה או לבטיחותה ולא יתנהל בו עסק אחר מלבד הוראת נהיגה;
(2)
כלי רכב רשומים על שמו או על שם מורה מוסמך המלמד באותו בית ספר או על שם חברת החכר ובלבד שהחוכר הוא המבקש או מורה מוסמך המלמד באותו בית ספר ופרטיו נרשמו ברישיון הרכב מן הסוג המתאים להוראת נהיגה בבית ספר לנהיגה לפי מפרטים שקבעה רשות הרישוי ומותקנים בהם מיתקנים וציוד אחר שדרשה רשות הרישוי כדי להבטיח למי שמורה נהיגה בשעת ההוראה או לבוחן נהיגה בשעת הבחינה את השליטה המלאה ברכב, או כדי להבטיח תיעוד של מהלך הבחינה המעשית;
(3)
המיתקנים והציוד הדרושים לצרכי הוראה;
(4)
מנהל מקצועי שרשות הרישוי נתנה לו היתר לניהול בית ספר שיעמוד לרשות בית ספר אחד בלבד.
(ב)
לא נתקיים במבקש האמור בתקנה 15ב(1) עד (3), ואם היה המבקש תאגיד, בבעלי התאגיד לא נתקיים האמור בתקנה 15ב(1) עד (3).
בית ספר לנהיגת טרקטורים [תיקון: תשל״ה־2]
(א)
לא יינתן רשיון לבית ספר ללימודים עיוניים בנהיגת טרקטור, אלא לאחר שהמבקש הוכיח להנחת דעתה של רשות הרישוי כי עומדים לרשותו כל אלה:
(1)
מקום ומשרד מתאימים ללימודים עיוניים לנהיגת טרקטורים;
(2)
מיתקנים וציוד הדרושים להוראה העיונית;
(3)
מנהל מקצועי שמינתה לכך רשות הרישוי.
(ב)
לא יינתן רשיון לבית ספר ללימודים מעשיים בנהיגת טרקטור אלא אם המבקש הוכיח לרשות הרישוי כי עומדים לרשותו כל אלה:
(1)
מגרש אימונים במקום מתאים שאישרה לכך רשות הרישוי;
(2)
טרקטורים וגרורים מסוג ובמספר שתקבע רשות הרישוי;
(3)
מנהל מקצועי שניתן לו היתר מאת רשות הרישוי;
(4)
מקום מתאים למשרד בית הספר;
(5)
מיתקנים וציוד הדרושים להוראת נהיגה בטרקטורים.
אגרת רשיון לבית ספר [תיקון: תשמ״ז]
אגרה בעד רשיון בית ספר לנהיגה תהיה כמפורט בתוספת הראשונה חלק ב׳ וכאמור בתקנה 15א.
סמכויות הרשות
רשות הרישוי רשאית לאשר את המנהל המקצועי או לסרב לאשרו, או להגביל ברשיון את המספר והסוג של כלי הרכב שיורשו לבית הספר ולקבוע בו את אזור פעולתו.
רשיון לתאגיד
(א)
ניתן רשיון בית ספר לתאגיד – לא ייעשה כל שינוי בתאגיד על ידי הוספה או החלפה של חבר או שותף, או על ידי העברת השליטה בתאגיד או על ידי העברה, הוספה, חלוקה חדשה של זכויות, או על ידי ביטול, העברה או הקצאה חדשה של מניות, בין חברי התאגיד לבין עצמם או ביניהם לבין מי שאינו חבר התאגיד – אלא בהסכמה בכתב ומראש מאת רשות הרישוי.
(ב)
ניתן רשיון בית ספר לתאגיד שהשליטה בו היתה בידי תאגיד אחר או שהיו מניות ממניותיו בידי תאגיד אחר, יחולו הוראות תקנת משנה (א) גם על התאגיד האחר.
העברת רשיון בית ספר
לא יעביר אדם רשיון בית ספר בכל דרך שהיא, ולא ירשה לאחר להחזיק או לנהל בית ספר על פי רשיון זה, אלא לפי היתר בכתב מאת רשות הרישוי.
הצגת רשיון
בעל רשיון בית הספר יחזיקו במקום בולט בבית ספרו.
סימני היכר
(א)
רשות הרישוי רשאית, בהודעה שתפורסם ברשומות, לקבוע סימני היכר מיוחדים לרכב המשמש לצרכי הוראת נהיגה וכן את מידת הסימנים, צבעם, צורתם, מקום ואופן ציונם על הרכב.
(ב)
קבעה רשות הרישוי סימני היכר כאמור, חייב בעל בית ספר וכל מורה מוסמך המשתמש ברכב לסמן את הרכב כאמור בשעת הוראת הנהיגה.
(ג)
לא יסמן אדם רכב בסימן היכר כאמור, ולא ינהג ברכב הנושא סימן היכר כאמור בזמן שאין מורים בו נהיגה.
בקורת הרכב והציוד
בעל בית ספר ימציא לרשות הרישוי לשם בדיקה וביקורת, בכל עת שתדרוש ובכל מקום שתקבע, את הרכב והציוד המשמשים לצרכי הוראת נהיגה בבית ספרו.
סמכות להיכנס לשם בקורת
רשות הרישוי, או מי שהוסמך על ידיה לצורך זה (להלן – המבקר), רשאית בכל עת סבירה להיכנס לכל בית ספר לשם –
(1)
בדיקת הרכב, הציוד והמיתקנים ובקורת עליהם;
(2)
בקורת שיטות ההוראה;
(3)
בקורת הרשיונות הנדרשים לפי תקנות אלה וכל דבר הנוגע לפיקוח על בתי ספר לנהיגה ולהוראת נהיגה.
הזמנת בעל בית ספר
(א)
לא מצאה רשות הרישוי או המבקר את בעל בית הספר או את מנהלו המקצועי במשרד בית הספר, יתייצב בעל בית הספר או מנהלו המקצועי במקום או במועד שקבעו.
(ב)
הודעה הקובעת מועד ומקום כאמור, יראו אותה כאילו נמסרה בתום שבעה ימים מיום שליחתה, אם נשלחה בדואר רשום לפי המען שברשיון בית הספר.
העסקת מורה מוסמך בלבד
(א)
לא יעסיק בעל בית ספר בהוראת נהיגה אלא מורה מוסמך ולא ירשה למי שאינו מורה מוסמך להורות נהיגה בבית ספרו.
(ב)
לא יעסיק בעל בית ספר מורה מוסמך בהוראת נהיגה אלא באותו סוג רכב שהמורה הורשה להורות בו לפי הרשיון להוראת נהיגה שניתן לו על פי סעיף 15 לפקודה.
(ג)
לא יעסיק בעל בית ספר בהוראה עיונית אלא מורה מוסמך שקיבל מאת רשות הרישוי היתר להוראה עיונית.
תכנית לימודים
(א)
רשות הרישוי רשאית לקבוע לבית ספר תכנית לימודים.
(ב)
קבעה רשות הרישוי תכנית לימודים כאמור, חייב בעל בית ספר וכל מורה מוסמך להורות נהיגה לפי התכנית, אך מותר להם להוסיף על התכנית.
אופן הוראת נהיגה באופנוע [תיקון: תש״ל־10, תשנ״א]
(א)
הוראת נהיגה מעשית באופנוע תיעשה בשני שלבים.
(ב)
בשלב הראשון ילמד התלמיד שליטה באופנוע כשהלימוד נעשה במגרש שהוכשר לצורך זה או במקום אחר כשאין בלימוד בו כאמור כדי להפריע או לסכן עוברי דרך ואושר על־ידי רשות הרישוי; בסיום שלב זה ייבחן התלמיד בדרך שתורה רשות הרישוי על ידי מורה מוסמך או על ידי המנהל המקצועי של בית הספר שבו הוא לומד.
(ג)
בשלב השני ילמד התלמיד התמצאות בתנועה בדרך, ובלבד שלא ילמד מורה מוסמך תלמיד בשלב השני אלא אם התלמיד עמד בהצלחה בבחינה כאמור בתקנת משנה (ב).
(ד)
הוראת הנהיגה בשלב השני כאמור בתקנת משנה (ג) יכול שתיעשה כשהמורה מלווה עד שלושה תלמידים כאשר המורה והתלמידים נוהגים, כל אחד, באופנוע.
(ה)
(נמחקה).
הוראה ברכב שאושר
(א)
לא יורה אדם נהיגה ולא ירשה בעל בית ספר להורות נהיגה בבית ספרו אלא ברכב שאושר בכתב לצורך זה על ידי רשות הרישוי.
(ב)
לא יינתן אישור אלא לרכב שקיים לגביו ביטוח סיכוני צד שלישי, להנחת דעת רשות הרישוי, שתקפו כתקופת תוקף האישור.
[תיקון: תשל״א־2, תשל״ט, תשמ״ד־4, תשנ״ג־6]
(בוטלה).
הפסקת תקפו של אישור
הוכח לרשות הרישוי שמשתמשים בבית ספר ברכב שאינו מתאים, או שחדל להתאים, לתנאים המפורשים בתקנה 225(א)(2), רשאית היא, בצו שיישלח לבעל בית הספר בדואר רשום, להפסיק את תקפו של האישור שניתן לגבי אותו רכב; ניתן צו כאמור, יחזיר בעל בית הספר לרשות הרישוי את האישור תוך 5 ימים מיום שנשלח אליו הצו.
פירוק מיתקנים שברכב
בעל בית ספר שקיבל צו כאמור יפרק מיד את המיתקנים המיוחדים שברכב המשמשים להוראת נהיגה וימסור על כך הודעה בכתב לרשות הרישוי עם החזרת האישור כאמור בתקנה 237.
אי־
כל עוד הצו האמור בתקפו לא ישתמש בעל בית ספר ברכב שלגביו ניתן הצו לצורך הוראת נהיגה ולא ירשה לאחר להשתמש בו כאמור.
החזרת אישור
תוקנו הפגמים שבגללם ניתן הצו, רשאית רשות הרישוי לבטל את הצו ולהחזיר את האישור לבעל בית הספר.
[תיקון: תש״ף־17]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ף־17]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ף־17]
(בוטלה).
מתן תעודה
(א)
בעל בית ספר יתן לרשות הרישוי לגבי כל אדם שלמד בבית ספרו, עם גמר הלימוד או הפסקתו, תעודה בצורה שקבעה רשות הרישוי ובה יצויין:
(1)
שם בית הספר ושמות מוריו שאצלם למד;
(2)
סוג הרכב עליו למד ומספר רשיון ההחזקה של הרכב;
(3)
מספר השיעורים שקיבל וסדרם;
(4)
מועדי תחילת הלימודים וסיומם;
(5)
תוצאות הבחינות שנערכו בבית הספר בהן נבחן.
(ב)
התעודה תהיה חתומה על ידי בעל בית הספר ומנהלו המקצועי.
(ג)
לא יידרש כל תשלום או תמורה בעד מתן תעודה כאמור.
[תיקון: תש״ל־9]
סימן ג׳: מורים מוסמכים
בקשה לרשיון [תיקון: תש״ל־9, תשל״ח־4]
(א)
בקשה למתן רשיון להוראת נהיגה לפי סעיף 16 לפקודה או היתר להוראה עיונית כאמור בתקנות 234(ג) ו־245(ב) או היתר לניהול מקצועי כאמור בתקנה 225(א)(4) תוגש לרשות הרישוי.
(ב)
לא יעסוק אדם בהוראה עיונית אלא אם קיבל היתר לכך מאת רשות הרישוי.
סמכויות לבחון [תיקון: תש״ל־9]
(א)
הבחינות למורים מוסמכים ייערכו על ידי רשות הרישוי או מי שהסמיכה לכך והן יתקיימו במועד ובמקום שקבעה רשות הרישוי.
(ב)
כל בחינה יכול שתיערך שלבים שלבים שכל אחד מהם יהיה במועד אחר.
(ג)
בעד הבחינות לפי סימן זה ישולמו האגרות המפורטות בחלק ב׳ של התוספת הראשונה.
[תיקון: תשכ״ג־3, תשכ״ד־7, תש״ל־9]
(בוטלה).
תנאים למבקש רשיון [תיקון: תש״ל־9, תשל״ה־2, תשל״ו־3, תשל״ז־6, תשל״ח־4, תש״ם־3, תשמ״ב־2, תשמ״ה־4, תשמ״ז, תשנ״א־11, תש״ס־3, תשס״ו־2, תשע״ו־5]
(א)
על המבקש רשיון להוראת נהיגה ברכב מנועי, למעט טרקטור, לעמוד בתנאים אלה:
(1)
מלאו לו 21 שנה;
(2)
הוא תושב ישראל;
(3)
לא נתקיים בו האמור בתקנה 15ב;
(4)
המציא אישור שכושר הראיה שלו בשתי העיניים הוא כאמור בתקנות 198(ב)(2) ו־199(א)(2) ואישור רפואי כאמור בתקנות 192 ו־193;
(5)
סיים שתים עשרה שנות לימוד, או סיים בהצלחה לימודים במכינה להוראת נהיגה שמשרד הכלכלה אישר אותה לכך;
(6)
עמד בהצלחה בבחינות שנקבעו או אושרו על ידי רשות הרישוי בנושאים שלהלן:
(א)
מבחני התאמה;
(ב)
מבחני ידע בנושאים: גיאומטריה, מתמטיקה, פיסיקה ועברית, ברמה של עשר שנות לימוד בהתאם לתכנית מאושרת על ידי משרד החינוך והתרבות;
(7)
הוא בעל רשיון נהיגה תקף לגבי אותו סוג רכב שבו הוא מבקש רשיון הוראה, והוכיח, בדרך שהורתה רשות הרישוי, את כושר נהיגתו ברכב האמור להנחת דעתה;
(8)
היה לו רשיון נהיגה במשך שלוש שנים לפחות לרכב מהסוג שלגביו מבוקש רשיון ההוראה.
(ב)
הוראות תקנת משנה (א), למעט פסקה (6), יחולו גם לגבי מבקש רשיון הוראה לטרקטור.
(ג)
(בוטלה).
תנאים למתן רשיון [תיקון: תש״ל־9, תשל״ו־3, תשע״ח־13, תש״ף־17]
(א)
לא יינתן רשיון להוראה אלא אם המבקש –
(1)
הוא בוגר בית ספר להכשרה מקצועית למורים מוסמכים לנהיגה אשר אושר על ידי רשות הרישוי ובהתאם לתכנית לימודים שאושרה על ידיה;
(2)
עמד בהצלחה בבחינות למורים מוסמכים בגמר הלימודים בבית הספר, בהתאם לתכנית בחינות שנקבעה או אושרה על ידי רשות הרישוי;
(3)
(נמחקה);
(4)
הראה כי ברשותו ספר רישום יומי, שניתן לציין בו לגבי כל תלמיד לחוד את כל אלה; לעניין זה, ”ספר רישום יומי“ – ספר דיגיטלי כפי שהורתה לו רשות הרישוי או ספר מסוג אחר כפי שהרשות הורתה לו:
(א)
שמו, מענו וגילו;
(ב)
מועד התחלת הלימודים;
(ג)
מספר השיעורים, סדרם ותמציתם;
(ד)
מועד סיום הלימודים;
(ה)
פרטי הבחינות שנבחן בהן ותוצאותיהן.
(ב)
רשיון הוראה לטרקטור לגבי מבקש אשר אינו ממלא אחר האמור בתקנת משנה (א), יינתן לאחר שעמד בהצלחה בבחינות בהתאם לתכנית בחינות שנקבעה או שאושרה על ידי רשות הרישוי.
(ג)
(1)
מבקש היתר להוראה עיונית, אשר נתמלאו לגביו התנאים האמורים בתקנת משנה (א), רשאי לקבל היתר להוראה עיונית;
(2)
מבקש היתר להוראה עיונית, אשר לא נתמלאו לגביו התנאים האמורים בתקנת משנה (א), רשאי לקבל רשיון להוראה עיונית לאחר שעמד בהצלחה בבחינות בהתאם לתכנית בחינות שנקבעה או אושרה על ידי רשות הרישוי.
[תיקון: תש״ל־9, תשמ״א־6, תשמ״ו, תשמ״ט־6, תשנ״א, תשס״ה־4]
(בוטלה).
פטור [תיקון: תשכ״ח, תש״ל־9, תשל״ו־3, תשמ״ג־2, תשס״ד־4]
(א)
רשות הרישוי רשאית לפי שיקול דעתה לפטור מבקש רשיון מן התנאים המפורטים בתקנות 247 ו־248, כולן או מקצתן, אם הוא עולה חדש או תושב חוזר ועסק כמורה לנהיגה בחוץ לארץ.
(ב)
רשות הרישוי רשאית, לפי שיקול דעתה, לפטור מבקש רשיון אשר שימש במשרד הרישוי בתפקיד בוחן נהגים או מורי נהיגה, ואשר עסק בפועל עקב מילוי תפקידו בהסמכת נהגים או מורי נהיגה, בתקופה של לפחות 5 שנים לפני מועד הגשת הבקשה ובהמלצת מנהל המשרד מן התנאים המפורטים בתקנות 247 ו־248, כולן או מקצתן, למעט התנאי האמור בתקנה 248(א)(3).
(ג)
רשות הרישוי רשאית לפטור מן התנאים המפורטים בתקנות 247 ו־248, כולם או מקצתם, למעט התנאים האמורים בתקנות 247(א)(3) ו־248(א)(3), מבקש רישיון שעסק בפועל בהוראת נהיגה בצבא הגנה לישראל (להלן – מורה נהיגה צבאי), במשך שתים עשרה שנים שהחלו אחרי יום כ״ו בטבת התשס״ג (31 בדצמבר 2002) או אם נתקיימו בו אלה:
(1)
שימש מורה נהיגה צבאי במשך שתים עשרה שנים לפחות שהסתיימו לא לפני יום י״ט באב התשנ״ט (1 באוגוסט 1999) או שימש מורה נהיגה צבאי במשך שמונה שנים לפחות שתחילתן לא יאוחר מיום כ״ג באב התשס״ב (1 באוגוסט 2002);
(2)
סיים בהצלחה קורס הסבה לפי תכנית שאישרה רשות הרישוי; אם שימש מורה נהיגה צבאי במהלך אחת התקופות האמורות בפסקה (1), כולה או מקצתה, לתלמידים שהיו בעלי רישיון נהיגה – סיים בהצלחה קורס השלמה לפי תכנית שאישרה רשות הרישוי.
(ד)
רישיון כאמור בתקנת משנה (ג) יהיה מן הסוג התואם את דרגת רישיון הנהיגה הגבוהה ביותר שבהוראתה עסק מורה הנהיגה הצבאי במשך שנתיים לפחות.
(ה)
על אף האמור בתקנת משנה (ג)(1), רשאית רשות הרישוי ליתן פטור כאמור בתקנת משנה (ג), כולו או מקצתו, למי ששימש מורה נהיגה צבאי במשך שש שנים לפחות ועיסוקו כמורה נהיגה צבאי הופסק על ידי צבא הגנה לישראל לאחר כ״ג באב התשס״ב (1 באוגוסט 2002).
תנאי להוראת נהיגה [תיקון: תשמ״ו, תשע״ז־3]
(א)
לא יורה בעל רשיון להוראת נהיגה אלא במסגרת בית ספר לנהיגה בעל רשיון בר תוקף על פי סימן ב׳ לפרק זה.
(ב)
בעל רישיון להוראת נהיגה אשר לא היה רשום בבית ספר לנהיגה ולא עסק בהוראת נהיגה במשך חמש שנים או יותר, יחויב במבחנים שתקבע רשות הרישוי, כתנאי לרישומו בבית ספר לנהיגה, בנושאים שלהלן, כולם או חלקם:
(1)
דיני תעבורה;
(2)
נהיגה נכונה;
(3)
נוהלי רישוי;
(4)
מתודיקה עיונית;
(5)
מתודיקה מעשית.
[תיקון: תשל״ט]
סימן ד׳: מנהלים מקצועיים של בתי ספר לנהיגה
מתן היתר לניהול מקצועי [תיקון: תשכ״ח־3, תש״ל־9, תשל״ה־2, תשל״ט, תש״ם־3, תשמ״ה־4, תשמ״ז, תש״ס־3]
(א)
על המבקש היתר לניהול מקצועי של בית ספר להוראת נהיגה ברכב מנועי לעמוד בתנאים אלה ולא יינתן לו היתר לניהול מקצועי אלא אם קיימים בו תנאים אלה:
(1)
הוא מחזיק ברשיון להוראת נהיגה ועסק למעשה בהוראת נהיגה באותו סוג רכב שלגביו מבוקש ההיתר לניהול מקצועי במשך שלוש שנים לפחות שקדמו להגשת הבקשה;
(2)
לא נתקיים בו האמור בתקנה 15ב;
(2א)
סיים 12 שנות לימוד;
(3)
אושר בידי ועדת בוחנים כאמור בתקנה 252;
(4)
סיים בהצלחה קורס למנהלים מקצועיים של בית ספר לנהיגה שאישרה רשות הרישוי בהתאם לתכנית לימודים שאושרה;
(5)
עמד בהצלחה בבחינות שאישרה רשות הרישוי למנהלים מקצועיים של בתי ספר לנהיגה בגמר הלימודים בבית הספר.
(ב)
רשות הרישוי רשאית לפי שיקול דעתה לפטור מבקש היתר לניהול מקצועי, אשר שימש במשרד הרישוי בתפקיד של רב בוחן ראשי או רב בוחן או מפקח על בתי ספר לנהיגה ואשר עסק בפועל עקב מילוי תפקידו בהסמכת מורי נהיגה או נהגים, מן התנאים המפורטים בתקנה זו, כולן או מקצתן.
ועדת בוחנים [תיקון: תש״ל־9, תשל״ט, תשנ״ו־7]
(א)
ועדת בוחנים כאמור בתקנה 251(א)(3) תהיה של ארבעה חברים, והם:
(1)
המפקח הארצי על בתי ספר לנהיגה שבמשרד התחבורה;
(2)
מנהל משרד הרישוי שבמחוזו הוגשה הבקשה, ובהעדרו – המפקח על בתי ספר לנהיגה באותו מחוז;
(3)
(נמחקה);
(4)
נציג האגף להכשרה מקצועית שבמשרד העבודה והרווחה;
(5)
נציג הארגון של בתי ספר לנהיגה המייצג את המספר הגדול ביותר של בתי ספר לנהיגה.
(ב)
ועדת הבוחנים תשב בהרכב של שלושה חברים לפחות וביניהם נציג אחד של משרד התחבורה והוא ישמש יושב ראש הועדה.
(ג)
ועדת הבוחנים תודיע לרשות הרישוי בכתב את המלצותיה לענין התאמת המבקשים להשתתף בקורס למנהלים מקצועיים של בתי ספר לנהיגה.
תפקידי המנהל המקצועי [תיקון: תשל״ט]
אלה תפקידי המנהל המקצועי:
(1)
לפקח על כך שהמורים המלמדים בבית הספר ימלאו אחר הוראות פקודת התעבורה והתקנות לפיה (להלן – דיני התעבורה) והוראות רשות הרישוי שהיא העבירה אליו;
(2)
לפקח על כך שהרכב של בית הספר או המופעל בידיו יהיה בכל עת במצב תקין ושיתמלאו בו הוראות דיני התעבורה;
(3)
לפקח על ביצוע שיטת ההוראה ותכנית הלימודים שקבעה רשות הרישוי;
(4)
בירור תלונות של תלמידים בבית ספר בענין לימוד הנהיגה והוראתה בידי מורים בבית הספר.
[תיקון: תשל״ט]
סימן ה׳: הוראות כלליות
בחינות נוספות והשתלמות [תיקון: תש״ל־9]
(א)
מורה מוסמך או מנהל מקצועי ייבחנו בחינה נוספת כל אימת שתדרוש רשות הרישוי, אם היא משוכנעת שהדבר דרוש מטעמי בטיחות הציבור או יעילות ההוראה; לא התייצב לבחינה או נכשל בה רשאית רשות הרישוי לבטל את רשיונו או להתלותו עד שיתמלאו התנאים שתקבע.
(ב)
רשות הרישוי רשאית להזמין מורה מוסמך או מנהל מקצועי להתייצב במקום ובמועד שתקבע לשם קבלת הדרכה, אם לדעתה הדבר דרוש להשלמת ידיעותיו של המורה.
תקופת תוקף רשיון וביטולו [תיקון: תש״ל־9, תשמ״ד־4, תשמ״ו]
(א)
רשיון או היתר שניתן או חודש בהתאם לפרק זה יהיה לתקופת תקפו של רשיון הנהיגה של המבקש רשיון הוראה או היתר (להלן בתקנה זו – מבקש).
(ב)
רשות הרישוי רשאית לקבוע ברשיון הנהיגה של המבקש את הרשיון או ההיתר שניתן לפי פרק זה, ובלבד שהאגרה שתשולם בעד רשיון הנהיגה תכלול גם את האגרה בעד הרשיון או ההיתר שניתנו לפי פרק זה.
(ג)
מורה מוסמך יחזיק ברשותו בשעת הוראת נהיגה את רשיון ההוראה ואת רשיון הנהיגה שלו.
(ד)
מורה מוסמך שנפסל מהחזיק ברשיון נהיגה – בטל רשיון הוראת הנהיגה שלו לגבי אותה תקופה בה הוא פסול מהחזיק ברשיון נהיגה, בכפוף לתנאים שקבעה רשות הרישוי.
[תיקון: תשל״ט]
סימן ו׳: הדרכה
היתר להדרכה
(א)
לא ידריך אדם בנהיגה אלא לפי היתר לכך מאת רשות הרישוי ובהתאם לתנאי ההיתר.
(ב)
בעל היתר יחזיק אותו ברשותו בשעת ההדרכה ברכב.
סייגים ותנאים להדרכה [תיקון: תשל״א־2, תשמ״ד־4, תשנ״ג־6]
(א)
לא יינתן לאדם היתר הדרכה, ולא ידריך אדם, אם בשלוש השנים שקדמו להדרכה נפסל מהחזיק רשיון נהיגה, או הורשע על עבירת תעבורה או על עבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב ושגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש.
(ב)
לא יינתן לאדם היתר הדרכה, ולא ידריך אדם, אלא בסוג הרכב שיש לו רשיון עליו ושבו נהג למעשה במשך שלוש השנים שקדמו להדרכה והיה לו רשיון נהיגה לרכב כזה באותה תקופה.
(ג)
(בוטלה).
מיתקנים מיוחדים ברכב
רשות הרישוי רשאית, בין היתר, לדרוש התקנת ציוד ומיתקנים מיוחדים ברכב שעליו מבוקש ההיתר.
ביטוח הרכב
לא ידריך אדם בנהיגה אלא ברכב שקיים עליו ביטוח, להנחת דעת רשות הרישוי, שתקופת תקפו היא כתקופת תקפו של היתר ההדרכה.
גיל מינימלי של מדריך
לא ידריך אדם בנהיגה אלא אם מלאו לו 21 שנה.
תמורה בעד הדרכה
(א)
לא ידרוש אדם ולא יקבל, לא יתן ולא יציע שכר או תמורה אחרת בעד הדרכה.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א) רשאית רשות הרישוי, לפי שיקול דעתה, להרשות למורה מוסמך, במקרה מסוים, לקבל שכר או תמורה אחרת בעד הדרכה.
סימני היכר ברכב
(א)
רשות הרישוי רשאית, בהודעה שתפורסם ברשומות, לקבוע סימני היכר מיוחדים לרכב המשמש לצרכי הדרכה בנהיגה וכן את מידת הסימנים, צבעם, צורתם, מקומם ואופן ציונם על הרכב.
(ב)
קבעה רשות הרישוי סימני היכר כאמור, חייב המדריך לסמן את הרכב לזמן ההדרכה כאמור; לא ינהג אדם ברכב המסומן כאמור אלא בזמן שמדריכים בו.
למידה אצל מדריך
לא ילמד אדם נהיגה אצל מדריך שלא נתמלאו בו הוראות סימן זה.
[תיקון: תשל״ט, תשמ״ז]
סימן ז׳: ערר
[תיקון: תשמ״ו־4]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ח, תשל״ו־3, תש״ם־3, תש״ם־7, תשמ״ז]
(בוטלה).
[תיקון: תשס״ז־11]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ג־4, תשל״ז־6, תשל״ט]
סימן ח׳: שימוש בדרכים לשם לימוד נהיגה (בוטל)
[תיקון: תשכ״ג־4, תשל״ז־6]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ג־4, תשל״ז־6]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ג־4, תשל״ז־6]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ג־4, תשכ״ו־7, תשל״ז־6]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ג־4, תשל״ז־6]
(בוטלה).
[תיקון: תשכ״ג־4, תשל״ז־6]
(בוטלה).
חלק ד׳: כלי רכב
פרק ראשון: הוראות כלליות
סימן א׳: פרשנות
הגדרות [תיקון: תשכ״ד־6, תש״ל, תשל״ב־4, תשל״ח־4, תשמ״א־5, תשמ״ב־2, תשמ״ב־4, תשמ״ו, תשנ״א, תשנ״ב־5, תשנ״ה־4, תשנ״ח, תשנ״ט־4, תשס״ה־4, תשס״ה־19, תשע״ב־6, תשע״ב־12, תשע״ה־4]
בחלק זה –
”אוטובוס מפרקי“ – אוטובוס המורכב משני מרכבים קשיחים המאפשרים מעבר חופשי של הנוסעים בין המרכבים;
”אורך שלוחה אחורית“ – המרחק ממרכז הסרן או מרכז צמד הסרנים האחוריים עד הנקודה הקיצונית האחורית ביותר של הרכב, למעט כלי רכב בעל שלישיית סרנים אחוריים שלגביו ייקבע המרחק על ידי רשות הרישוי;
”בדיקת אב־טיפוס“ – אחד מאלה:
(1)
בדיקת דגם של רכב מסוג מסויים מתוך סדרת ייצור ראשונה שהובאה לישראל או יוצרה או הורכבה בה, לרבות שינוי באותה סדרת ייצור או הרכבה כאמור;
(2)
בדיקת דגם חריג של רכב מן הדגם המוכר בארץ ונרשם לפי הפקודה;
”גלגל חמישי“ – מיתקן המותקן בתומך המאפשר חיבור באמצעים מכניים למיתקן המותקן בנתמך והשגת תאימות מרבית בין התומך לנתמך ברכב מורכב;
”יצול החיבור“ – מוט או מיתקן המותקן בחלקו הקדמי של הגרור והמיועד לחיבורו אל מיתקן החיבור של הגורר;
”מדינות NAFTA“ – ארצות הברית של אמריקה, קנדה ומקסיקו;
”מתלה אוויר“ – מערכת המיועדת לבלום או לשכך זעזועים ברכב, לפי הנחיה 96/53/EC לרבות כל העדכונים שנתפרסמו על פיה, דרישות תקן FMVSS כהגדרתו בתוספת השניה לרכב המיוצר במדינות NAFTA או מערכות שוות ערך;
”למבדה“ – (נמחקה);
”מרכז צמד סרנים“ – הנקודה המרכזית של המרחק בין שני מרכזי ציריו של צמד סרנים;
”משקל כולל לסרן“ – המשקל המועבר על הדרך על ידי כל הגלגלים המורכבים על סרן אחד;
”נזק גלמי“ – נזק ישיר שנגרם לרכב ללא קשר לאמור בכל פוליסת ביטוח שהוצאה לגבי הרכב למעט ירידת ערך הרכב;
”סרן“ – ציר או מערכת צירים המורכבים לרחבו של הרכב, הנושאים גלגל או גלגלים המעבירים את משקל הרכב על פני הדרך;
”פנסי חזית מסוג מאושר“ – (נמחקה);
”ציר מרכזי“ – משטח מאונך העובר דרך מרכז הסרן הקדמי ומרכז הסרן האחורי;
”צמד סרנים“ – סרנים שהמרחק בין מרכזיהם אינו עולה על 150 ס״מ ואינו פחות מ־130 ס״מ;
”שלישיית סרנים בנתמך“ – סרנים שהמרחק בין מרכזיהם אינו עולה על 140 ס״מ ואינו פחות מ־130 ס״מ;
”שלישיית סרנים ברכב מנועי“ – שלישייה המורכבת מצמד סרנים מונע וסרן קדמי בודד המצויד במערכת היגוי שהמרחק בין מרכז הסרן הקדמי לבין מרכז הסרן הקדמי שבצמד הסרנים אינו עולה על 180 ס״מ ואינו פחות מ־130 ס״מ;
”שלישיית סרנים עם היגוי בנתמך“ – סרנים שהמרחק בין מרכזיהם עולה על 140 ס״מ, שאחד מהם לפחות הוא בעל אפשרות היגוי;
”רוחק הסרנים“ – המרחק ממרכז הסרן הקדמי עד למרכז הסרן האחורי; בנתמך ובגרור בעלי סרן אחד – המרחק ממרכז הסרן ועד לפין הראשי אשר בגלגל החמישי (fifth wheel) או עד למרכז מיתקן החיבור, הכל לפי הענין;
”רכב“ – רכב מנועי וכן גרור ונתמך אלא אם כן יש בחלק זה הוראה מפורשת אחרת;
”רכב משא“ – רכב מנועי המשמש או שנועד לפי מבנהו לשמש להובלת טובין;
”רכב באבדן גמור“ (Total Loss) – רכב ששמאי רכב קבע לגביו שהוא יצא מכלל שימוש או שהנזק הגולמי בו הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב;
”רכב משוקם“ – (נמחקה);
”רכב ציבורי“ – (נמחקה);
”פנקס הרכב“ – פנקס בו רשומים פרטי הרכב ומיפרטי התוצרת שלו כפי שתקבע רשות הרישוי לגבי סוג הרכב;
”רשיון רכב“ – פנקס הרכב, בצירוף אישור על תשלום אגרת רשיון הרכב וכשירותו לתנועה, ובצירוף אישור על שינוי רישום בעלות על הרכב – בטפסים שקבעה רשות הרישוי;
”שווי הרכב“ – שווי הרכב בשוק המכוניות המשומשות כפי שהוא מתפרסם מעת לעת בפרסום המקובל על חברות הביטוח, ולעניין רכב מסוג M1 ו־N1 שווי הרכב לפי קוד הדגם המופיע ברישיון הרכב;
”שמאי רכב“ – מי שבידו תעודה בת־תוקף כמשמעותה בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), התש״ם–1980;
”שנת ייצור“ – השנה שנרשמה ברשיון הרכב כשנת ייצורו.
סימן ב׳: כללי
[תיקון: תשנ״א]
(בוטלה).
שמירת הוראות
הוראות חלק זה אינן באות לגרוע אלא להוסיף לכל תקנה אחרת מתקנות אלה.
פטור כללי [תיקון: תשכ״א, תשכ״ה־4, תשכ״ו־7, תשכ״ח, תשל״א־2, תשמ״ה, תשס״ו־8, תשע״ה־4]
(א)
רשות הרישוי רשאית לפטור כל רכב מהוראות תקנה מתקנות חלק זה למעט תקנה 282(א)(3), והיא רשאית, לגבי רכב מסויים, להוסיף על הוראות חלק זה, אם לפי שיקול דעתה, נחוץ הדבר לבטיחות התנועה ולמניעת תאונות או לזרימת התנועה או להבטחת השימוש ברכב לייעודו לפי רשיון הרכב.
(ב)
רכב שאינו נע על גלגלים בעלי צמיגי גומי או גלגלים המצופים גומי פטור מהוראות סעיפים 2 ו־5 לפקודה.
(ג)
עגלה הרתומה לבהמה פטורה מחובת רישום ומחובת רשיון לפי סעיף 2 לפקודה ויחולו עליה הוראות חוק עזר שהותקן על ידי מועצת עיריה או מועצה מקומית על פי סעיף 77(א)(6) לפקודה.
[תיקון: תשכ״א, תש״ל־10]
(בוטלה).
החלת חובה או איסור [תיקון: תשס״ח־5]
רכב שצוין ברישיונו מועד עלייתו לכביש לפי תקנה 282(א)(4), יראו חובה או איסור הקבועים בתקנות אלה והמתייחסים לשנת הייצור של הרכב, כמתייחסים למועד עלייתו לכביש.
ציון דרגת זיהום האוויר ברישיון הרכב [תיקון: תשס״ט־8]
ברישיון הרכב תצוין דרגת זיהום האוויר של הרכב, אשר תחושב לפי נוהל ”חישוב דרגת זיהום האוויר לרכב“, שקבע מנהל אגף הרכב בהתייעצות עם מנהל אגף איכות האוויר במשרד להגנת הסביבה, המתפרסם באתר האינטרנט של משרד התחבורה ועומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד.
ציון קוד דגם ברישיון הרכב [תיקון: תשע״ב־12]
ברישיון הרכב יצוין קוד הדגם של הרכב אשר ייקבע לפי נוהל ”קביעת קוד דגם לצורך חישוב שווי הרכב“, שקבע מנהל אגף הרכב בהתייעצות עם סמנכ״ל כלכלה ברשות המסים במשרד האוצר, המתפרסם באתר האינטרנט של משרד התחבורה ועומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד.
ציון רמת האבזור ברישיון הרכב [תיקון: תשע״ג־13]
ברישיון הרכב תצוין רמת האבזור הבטיחותי של הרכב, אשר תיקבע לפי נוהל ”מערכות בטיחות“, שקבע מנהל אגף הרכב בהתייעצות עם סמנכ״ל תכנון וכלכלה ברשות המסים במשרד האוצר, המתפרסם באתר האינטרנט של משרד התחבורה והעומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד.
פרק שני: רישום ורישוי רכב מנועי
סימן א׳: רשיון רכב
בקשה לרישום ולרשיון רכב [תיקון: תשכ״א, תשכ״ו, תשל״ז, תשל״ז־6, תש״ם־7, תשמ״א־5, תשמ״ד־2, תשנ״ז־8, תשנ״ט־4, תשס״ג־4, תשס״ט־7, תשס״ט־19, תשס״ט־11, תשע״ג־7, תשע״ד־2, תשע״ח־8]
(א)
בעליו של רכב מנועי, גרור או נתמך המבקש את רישומם, וכן המבקש רשיון רכב, חידושו או רישום העברת בעלות הרכב, יגיש בקשה לרשות הרישוי או למי שהיא הסמיכה לכך בטופס שנקבע.
(ב)
המבקש ישיב תשובה נכונה ומלאה על כל שאלה שבטופס האמור ועל כל שאלה אחרת של רשות הרישוי, וכן יוכיח, לפי דרישתה, את זהות הרכב לפי מספר השלדה, את הבעלות עליו ואת תשלום המכס, המסים וההיטלים או האגרות החלים על הרכב האמור, וכן יוכיח, לפי דרישת רשות הרישוי, כי כל קנס שמבקש הרשיון או חידושו נתחייב בו בדין בשל עבירת תעבורה או בשל עבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב, שולם במועדו וכן האגרות בעד החזקת מקלט רדיו המותקן ברכב שולמו.
(ב1)
על אף האמור בתקנת משנה (ב), היה המבקש יבואן מסחרי, המבקש לרשום רכב על שמו, רשאית רשות הרישוי לרשום את הרכב על שמו אף אם לא שולמו מסי היבוא החלים על הרכב.
(ב2)
רכב שנרשם על שם יבואן מסחרי כאמור בתקנת משנה (ב1), יראוהו עם רישומו כרכב שהשימוש בו הופסק לפי תקנה 290 ורשות הרישוי תרשום זאת במרשם כלי הרכב, עד למועד שבו תודיע רשות המסים לרשות הרישוי כי שולמו מסי היבוא בעדו.
(ב3)
היה המבקש בעל רישיון סוחר ברכב מיבואן או בעל רישיון סוחר ברכב שאינו רכב מיבואן, והוא מבקש את רישום הרכב לצורך מסחר בו, יציג את הרישיון כאמור, לפי העניין, לפני רשות הרישוי או לפני מי שהיא הסמיכה לכך.
(ב4)
רכב שהתקיים בו האמור בתקנת משנה (ב3), יירשם במרשם כלי הרכב כרכב שהשימוש בו הופסק כאמור בתקנה 290.
(ב5)
חלפו 12 חודשים ממועד ייצורו של רכב שנרשם כאמור בתקנת משנה (ב4), בלי שנעשה שינוי רישום בעלות בו, יראו את הרכב כרכב שהפסקת השימוש בו הסתיימה והוא יירשם על שם בעל רישיון הסחר; לעניין תקנת משנה זו, ”מועד ייצורו“ – כהגדרתו בסיפה של פסקה (4) לתקנה 282(א).
(ג)
נרשם רכב כאמור בתקנה 274 וניתן עליו רשיון רכב, לא תתקבל לגביו בקשה לרשיון חדש, אלא לחידוש רשיון.
(ד)
(נמחקה).
(ה)
בתקנה זו,
”הבעל“ – לרבות אחד מאלה:
(1)
הבעל הרשום ברשיון הרכב;
(2)
אחד ממנהליו או עובדיו של תאגיד שאושר לכך בכתב על ידי התאגיד – אם הרכב רשום על שם תאגיד;
(3)
מי שהבעל הרשום ברשיון הרכב נתן לו יפוי כוח בכתב;
(4)
מי שהוכיח להנחת דעתה של רשות הרישוי שהוא סוחר בכלי רכב מנועיים או אחד מעובדיו שהוא הסמיכו ורשות הרישוי אישרה אותו – אם הרכב נקנה אצל אותו סוחר סמוך להגשת הבקשה;
”יבואן“ – (נמחקה);
”מסי היבוא“ – מכס, מס קניה ביבוא, מס ערך מוסף ביבוא ומסים והיטלים אחרים המוטלים ביבוא.
רישום סוג הרכב [תיקון: תשס״ה־4, תשס״ה־17, תשס״ח־13, תשע״א־10, תשע״ד־7, תשע״ז־6]
(א)
בעת רישומו של רכב או לאחר בדיקה ואישור אב טיפוס של רכב כאמור בתקנה 282, או לאחר שניתן היתר לשינוי מבנה ברכב כאמור בתקנה 380, תקבע רשות הרישוי את סיווגו הראשי של הרכב על פי אחת הקטגוריות המנויות להלן:
(1)
רכב מסוג M – רכב מנועי בעל 4 גלגלים לפחות אשר תוכנן, נבנה ויועד להסיע נוסעים;
(2)
רכב מסוג N – רכב מנועי מסחרי בעל 4 גלגלים לפחות אשר תוכנן, נבנה ומיועד להובלת טובין או רכב שצוין ברישיונו כרכב עבודה;
(3)
רכב מסוג O – גרור או נתמך אשר תוכנן, נבנה ומיועד להובלת טובין או שצוין ברישיונו כרכב עבודה;
(4)
רכב מסוג L – אופנוע;
(5)
רכב מסוג T – טרקטור או מכונה ניידת.
(ב)
נוסף על האמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות הרישוי לקבוע את סוג הרכב על פי סיווג משנה של כל אחד מהסיווגים הראשיים ועל פי ייעודו של הרכב ולציין ברישיונו שימוש ייעודי שאישרה לו, אם אישרה.
(ג)
סוג הרכב שנקבע על פי האמור בתקנה זו יירשם ברישיון הרכב ויחולו על הרכב הוראות תקנות אלה לפי סוגו הרשום.
(ד)
טבלת סוגי הרכב היא כמפורט להלן:
(1)
רכב מסוג M:
| סוג הרכב | |
|---|---|
| סיווג ראשי | סיווג משנה |
| M1 – רכב שבו עד 8 מושבים נוסף על מושב הנהג ומשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק״ג |
1. (א) פרט
(ב) אמבולנס
(ג) כיבוי אש
(ד) אוטובוס פרטי
(ה) (נמחקה)
|
|
2. (א) מונית
(ב) רכב סיור
(ג) רכב מדברי
(ד) אוטובוס ציבורי
(ה) רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה
| |
| M2 – רכב נוסעים שבו יותר מ־8 מושבים נוסף על מושב הנהג ומשקלו הכולל המותר אינו עולה על 5,000 ק״ג או רכב נוסעים שבו עד 8 מושבים, ומשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק״ג אך אינו עולה על 5,000 ק״ג |
1. מונית
|
|
2. רכב סיור
| |
|
3. אוטובוס פרטי
| |
|
4. אוטובוס ציבורי
| |
|
5. רכב מדברי
| |
|
6. אמבולנס
| |
|
7. כיבוי אש
| |
|
8. טיולית
| |
|
9. רכב בטיחותי
| |
|
10. רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה
| |
| M3 – רכב בעל יותר מ־8 מושבים מלבד מושב הנהג, שמשקלו הכולל המותר עולה על 5,000 ק״ג |
1. (נמחק)
|
|
2. (נמחק)
| |
|
3. אוטובוס פרטי
| |
|
4. אוטובוס ציבורי
| |
|
5. רכב מדברי
| |
|
6. אמבולנס
| |
|
7. כיבוי אש
| |
|
8. טיולית
| |
|
9. רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה
| |
(2)
רכב מסוג N:
| סוג הרכב | |
|---|---|
| סיווג ראשי | סיווג משנה |
| N1 – רכב N שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק״ג |
1. כיבוי אש
|
|
2. חילוץ
| |
|
3. עבודה
| |
|
4. חומרים מסוכנים
| |
| N2 – רכב שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק״ג אך אינו עולה על 12,000 ק״ג |
1. כיבוי אש
|
|
2. חילוץ
| |
|
3. עבודה
| |
|
4. חומרים מסוכנים
| |
|
5. ציוד חריג
| |
|
6. תומך
| |
|
7. רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה
| |
| N3 – רכב N שמשקלו הכולל המותר עולה על 12,000 ק״ג |
רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה
|
(3)
רכב מסוג O:
| סוג הרכב | |
|---|---|
| סיווג ראשי | סיווג משנה |
| O1 – גרור שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 750 ק״ג |
1. חומרים מסוכנים
|
|
2. עבודה
| |
|
3. ציוד חריג
| |
| O2 – גרור ונתמך שמשקלו הכולל המותר עולה על 750 ק״ג אך אינו עולה על 3,500 ק״ג | |
| O3 – גרור ונתמך שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק״ג אך אינו עולה על 10,000 ק״ג | |
|
רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה
| |
|
רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה
| |
(4)
רכב מסוג L:
| סוג הרכב | |
|---|---|
| סיווג ראשי | סיווג משנה |
| L1 – אופנוע שנפח מנועו אינו עולה על 125 סמ״ק ובלבד שהספק מנועו עד 11 KW (14.916 כוח סוס) והיחס בין ההספק למשקל העצמי לא יעלה על 0.1 KW/KG |
רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה
|
| L2 – אופנוע בעל הספק מנוע עד 35 KW (47.46 כוח סוס) ובלבד שהיחס בין ההספק למשקל העצמי לא יעלה על 0.2 KW/KG |
1. אופנוע להגשת עזרה ראשונה
|
|
2. רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה
| |
| L3 – אופנוע שאינו מסיווג L1 או L2 |
1. אופנוע להגשת עזרה ראשונה
|
|
2. רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה
| |
|
רכב זעיר
| |
(5)
רכב מסוג T:
| סוג הרכב | |
|---|---|
| סיווג ראשי | סיווג משנה |
| T1 – טרקטור |
1. טרקטור משא
|
|
2. רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה
| |
|
רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה וכן רכב שטח
| |
| T3 – מכונה ניידת | |
תשלום אגרות [תיקון: תשכ״א, תשכ״ד־6, תשכ״ו־6, תשל״ב־4, תשל״ח־2, תש״ם־7, תשמ״ו־4, תש״ס־3, תש״ע־13]
(א)
אגרה בעד רשיון רכב או חידושו תהיה כמפורט בתוספת הראשונה ובשיעור שהוא בתוקף בתאריך חידוש הרשיון כנקוב ברשיון הרכב.
(ב)
שולמה האגרה אחרי מועד פקיעת תקפו של הרשיון יהיה שיעורה כשיעור האגרה שהוא בתוקף ביום התשלום או כשיעור שהיה בתוקף ביום פקיעת תוקפו של הרישיון, בצירוף הפרשי הצמדה, לפי הגבוה מביניהם; לעניין תקנת משנה זו, יחושבו הפרשי הצמדה לפי שיעור השינוי בין מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – המדד) הידוע ביום התשלום, לעומת המדד שהיה ידוע ביום פקיעת תוקפו של הרישיון, כשהוא מעוגל לשקל החדש השלם הקרוב.
(ג)
מבקש רשיון רכב או חידושו רשאי לשלם לחשבון הסילוקים של רשות הרישוי את האגרות וההיטלים החלים על הרכב בבנק מורשה על פי דין.
אגרת רישיון רכב של נכה [תיקון: תשכ״ג, תש״ם־7, תשס״ג־4, תשס״ד־5, תשע״א־9, תשע״ב־5, תשע״ח־3, תשפ״א־7]
(א)
נכה ישלם אגרת רישיון רכב כמפורט בתוספת הראשונה בעבור רכב אחד שנתקיימו בו כל אלה:
(1)
הרכב הוא רכב נוסעים פרטי, רכב מסחרי שמשקלו הכולל אינו עולה על 5,000 ק״ג, אוטובוס זעיר פרטי או אופנוע;
(2)
הוא רשום על שם אחד או יותר מאלה בלבד: על שמו, על שם בן זוגו, על שם האפוטרופוס שלו, על שם האומן שלו כהגדרתו בחוק אומנה לילדים, התשע״ו–2016 או על שם חברת החכר, ובלבד שהציג הסכם חכירה שבו הוא רשום כחוכר הרכב, וההחכר על פי ההסכם הוא החכר מימון; לעניין זה, ”החכר מימון“ – החכר על פי הסכם שבו נקבע כי השירות היחיד שנותן המחכיר לחוכר תמורת דמי החכירה, הוא זכות השימוש ברכב;
(3)
הוא אינו משמש לצורכי עסק או מסחר.
(ב)
נמכר רכב שהתקיים בו האמור בתקנת משנה (א) למי שלא מתקיים בו האמור, ישלם הקונה את מלוא אגרת רישיון הרכב לפי פרט 10א בחלק ג׳ לתוספת הראשונה, בעבור כל חודש של התקופה שמיום שנרשם הרכב על שמו עד יום פקיעת הרישיון.
פטור מטעמים מיוחדים [תיקון: תשס״ג־4]
שר התחבורה יפטור בעל רכב מאגרת רישום או מאגרת רישיון או יורה להחזיר לו אגרה כאמור ששילם, אם שוכנע כי הפטור או ההחזר מוצדקים בשל זכות לאגרה מופחתת שלא מומשה.
הבאת רכב לבדיקה [תיקון: תשכ״א, תשל״ב־4, תשמ״ד, תשמ״ו, תשמ״ט־7, תשנ״א־11, תשנ״ב־8, תשס״ג־4, תשע״ב־4, תשע״ה־4, תשע״ו־5, תשע״ט־8]
(א)
המבקש רשיון רכב או חידושו יביא את הרכב למשרד רשות הרישוי שאליו הגיש את הבקשה או לתחנת בדיקה שאישרה רשות הרישוי או למקום אחר שתורה רשות הרישוי ובמועד שתורה.
(ב)
הרכב ייבדק וייבחן על ידי בוחן או על ידי מעבדה מוסמכת, כפי שתורה רשות הרישוי כדי לברר אם נתקיימו בו כל התנאים שנקבעו ואם הינו ראוי לשימוש.
(ב1)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), מבקש רישיון לרכב מדגם שרשות הרישוי נתנה את אישורה לאב טיפוס שלו לפי תקנה 282(א)(2) שיבואן מסחרי ייבא אותו או שיוצר על ידי בעל רישיון לייצור רכב ושיווקו כהגדרתו בחוק הרישוי וטרם נרשם, יביא את הרכב לבדיקה במוסך שירות של היבואן שייבא אותו או למוסך של בעל הרישיון לייצור רכב ושיווקו כאמור שייצר אותו; הרכב ייבדק וייבחן בידי בוחן בפיקוח מעבדה מוסמכת לפי הנחיות היצרן שאישר מנהל אגף הרכב וכדי לברר אם התקיימו בו הוראות תקנות אלה.
(ב2)
האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), לא יחול על –
(1)
רכב פרטי עד תום שלוש שנים מהמועד שבו ניתן עליו רישיון רכב לראשונה;
(2)
רכב פרטי שהוא רכב השכרה כהגדרתו בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ״ה–1985, או שהוא רכב של מפעל כהגדרתו בתקנה 579, עד תום שנתיים המהמועד שבו ניתן עליו רישיון רכב לראשונה.
(ג)
רכב המובא לבדיקה ובחינה יהיה נקי וצבוע כראוי.
(ד)
בעליו של רכב כאמור בתקנה 271 יהיה נוכח בעת הבדיקה כאמור.
(ה)
המבקש חידוש רשיון לרכב מנועי כתום 15 שנה לאחר שנת ייצורו לפי הרשום ברשיון הרכב, יציג לפני הבדיקה תעודה מאת מוסך מורשה, בנוסח שקבעה הרשות, המאשרת כי מערכת הבלמים המותקנת ברכב נבדקה או תוקנה ונמצאה במצב תקין תוך שלושה חדשים לפני מועד הבדיקה.
(ו)
המבקש חידוש רשיון לרכב מיושן, למונית בתום עשר שנים משנת ייצורה או לרכב אספנות יציג לפני הבדיקה תעודה מאת מוסך מורשה בנוסח שקבעה הרשות, כי הרכב נבדק תוך שלושה חדשים לפני מועד הבדיקה ונמצא במצב מכני תקין.
[תיקון: תשל״א־2, תשע״ה־4]
(בוטלה).
בדיקת בלמים ברכב ציבורי וברכב מסחרי [תיקון: תשל״א־4, תש״ם־5, תשמ״א־5, תשמ״ב־2, תשנ״ו־7, תשס״ה־4]
(א)
מערכת הבלמים של אוטובוס, מונית, רכב סיור, טיולית, רכב מדברי, רכב עבודה ושל רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 16,000 ק״ג ייבדקו לפחות פעם אחת בכל ששה חודשים במוסך שניתן לו רשיון כדין (להלן – מוסך מורשה) ובלבד שהבדיקה האחרונה נעשתה תוך שלושה חודשים לפני מועד הבדיקה כאמור בתקנה 273.
(ב)
חובת קיומה של תקנה זו תחול על בעל הרכב או מחזיקו.
(ג)
המבקש חידוש רשיון רכב כאמור בתקנת משנה (א), יציג לפני הבדיקה כאמור בתקנה 273 שתי תעודות מאת מוסך מורשה, בנוסח שקבעה הרשות, כי מערכת הבלמים המותקנים ברכב נבדקה או תוקנה ונמצאה במצב תקין במועדים האמורים בתקנת משנה (א).
בדיקת בלמים ברכב שבו מותקנים בלמי אויר [תיקון: תשמ״ז]
(א)
ברכב שמותקנת בו מערכת בלמי אויר, תיבדק המערכת הפניאומטית (להלן בתקנה זו – המערכת) אחת לשנה ובלבד שהבדיקה נעשתה תוך שלושה חדשים לפני מועד בדיקת הרכב כאמור בתקנה 273.
(ב)
המבקש חידוש רשיון רכב יציג לפני הבדיקה כאמור בתקנה 273 תעודה מאת מוסך מורשה בדבר תקינות המערכת.
(ג)
ברכב כאמור בתקנה 273ב תיבדק גם המערכת.
(ד)
תחילתה של תקנה זו –
(1)
לגבי רכב שבו מותקנת מערכת לפי תקן EEC מס׳ 71/320 – ביום ב׳ בניסן התשמ״ז (1 באפריל 1987);
(2)
לגבי רכב שבו תותקן מערכת כאמור בתקנה 326 – ביום ח׳ בתשרי התשמ״ח (1 באוקטובר 1987).
בדיקת חורף [תיקון: תשנ״ח, תש״ס־3, תשס״ה־4, תשס״ז־11, תשס״ט־13, תשע״ט־13, תשפ״א, תשפ״ב, תשפ״ג־2]
(א)
רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 10,000 ק״ג, רכב אספנות, רכב עבודה ואוטובוס למעט אוטובוס זעיר פרטי – אשר חלפה שנה מיום שנרשמו לראשונה חייבים בבדיקת חורף שתיערך מ־1 באוגוסט של כל שנה במוסך כאמור בחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע״ו–2016, או בתחנת בדיקה כאמור בתקנה 273.
(ב)
לא ינהג אדם ברכב כאמור בתקנת משנה (א), בתקופה שבין 1 בדצמבר של כל שנה עד 31 במרס של כל שנה, אלא אם כן בידו תעודה מאת במוסך [צ״ל: מוסך] או תחנת בדיקה בנוסח שהורה עליו מנהל אגף הרכב, כי הרכב נבדק בבדיקת חורף ונמצא תקין.
(ג)
בתקנה זו, ”בדיקת חורף“ – בדיקה שנערכה על פי מפרט והוראות אחרות של מנהל אגף הרכב, המופקדים לעיון הציבור במשרד התחבורה, או מבחן רישוי שנתי של הרכב שנעשה בתקופה שבין 1 באוגוסט של כל שנה עד 30 בנובמבר של כל שנה.
מתן רשיון רכב [תיקון: תשכ״א, תשכ״ד־6, תשכ״ו־7, תשל״ב־4, תשמ״ז, תשנ״א־5, תשע״ג־7, תשע״ד־2, תשפ״ג־8]
תעודת ביטוח [תיקון: תשל״ב־4, תשל״ז־6]
(א)
המבקש רשיון או חידוש רשיון לרכב מנועי כמשמעותו בפקודת הביטוח, ימציא לרשות הרישוי או למי שהיא הסמיכה לצורך בדיקות רכב –
(1)
תעודת ביטוח כמשמעותה בפקודת הביטוח, שניתנה בהתאם לפקודת הביטוח; או
(2)
ראיה, להנחת דעתה של רשות הרישוי, כי הרכב הוא רכב שנתמלאו בו הוראות סעיף 4(3)(ד) לפקודת הביטוח.
(ב)
המבקש לרשום שינוי בעלות של רכב לפי תקנה 284, ימציא לרשות הרישוי תעודות כאמור בתקנת משנה (א).
(ג)
המבקש לרשום שינוי בעלות של רכב לפי תקנה 284א, יציג בפני מקבל ההצהרה לפי דרישתו את הבקשה לרישום שינוי בעלות, שטר מכר, והתעודה כאמור בתקנת משנה (א).
תקופת תוקף הרשיון [תיקון: תשכ״א, תשכ״ד־6, תשל״ב־4, תש״ם־7, תשנ״ו־7, תשע״ח־3, תשע״ט]
(א)
רשיון רכב או חידושו יהיה לתקופה של שנה אחת או לתקופה קטנה משנה, אם אין הוראה אחרת בתקנה זו.
(ב)
רשיון רכב או חידושו לטרקטור יהיה לתקופה של שנתיים.
(ב1)
(נמחקה).
(ג)
לא יהיה תוקף לרשיון רכב אלא לתקופה שבעדה שולמה האגרה ובלבד שצורף לפנקס הרכב –
(1)
אישור על תשלום אגרות והיטלים החתום בחותמת רשות הרישוי או בחותמת הבנק כאמור בתקנה 272, או אישור המעיד על פטור מן האגרות וההיטלים האמורים;
(2)
חותמת כשירות לתנועה כאמור בתקנה 274(א);
יראו רשיון בר־תוקף מיום תשלום האגרה ולא יהיה בתשלום האגרה כדי לתת תוקף לרשיון למועד שקדם ליום התשלום, אלא אם נאמר במפורש אחרת בתקנות אלה.
(ד)
נרשם רכב וניתן עליו רשיון לראשונה, מותר לתת את הרשיון לתקופה של פחות משנה; ובלבד שהאגרה שתשולם עליו תהיה בשיעור של 1⁄12 מאגרת הרשיון השנתית החלה על הרכב – לכל חודש מלא של תקופת תוקף הרשיון.
סייגים למתן רשיון רכב על אוטובוס או מונית [תיקון: תשכ״ה, תשכ״ה־2, תשמ״ה־4, תשנ״ג־5, תשנ״ג־10, תשנ״ד, תשנ״ד־6, תשנ״ט־7, תשס״ה־10, תשפ״א־4, תשפ״א־10]
על אף האמור בתקנות 274 ו־276 לא יינתן רשיון רכב על –
(1)
(2)
מונית שאינה מסוג זוטובוס, ומונית שמתקיימות בה דרישות המפרט הטכני לרכב להסעת נכים שאישר מנהל אגף הרכב (בתקנה זו – מונית המיועדת להסעת נכים), אלא אם כן ניתן לגביהם רשיון לפי תקנה 490(א)(1) או (2);
(3)
מונית מסוג זוטובוס שאינה מיועדת להסעת נכים, אלא אם כן ניתן לגביה רשיון לפי תקנה 490(א)(2);
(4)
(פקעה).
פטור [תיקון: תשכ״ה־12, תשכ״ה־14, תשכ״ו־3, תש״ל, תשל״א־2, תשמ״א־3, תשמ״ד־4]
מאגרת רישום ואגרת רשיון רכב פטור רכב של כל אחד מאלה:
(1)
עובדי ארגון האומות המאוחדות שהם אזרחי חוץ, ואינם עוסקים בכל עסק או מקצוע אחר;
(2)
הפטריארך הלטיני;
(3)
הפטריארך היווני־האורתודוכסי;
(4)
הארכיבישוף האנגליקני;
(5)
הקוסטוס הפרנציסקני;
(6)
הפטריארך הארמני־האורתודוכסי;
(7)
הארכיבישוף של הכנסיה האתיופית האורתודוכסית;
(8)
הארכיבישוף הקופטי;
(9)
הארכיבישוף הסורי־האורתודוכסי;
(10)
הארכיבישוף המרוניטי;
(11)
הארכיבישוף היווני־הקתולי;
(12)
הארכיבישוף היווני־האורתודוכסי;
(13)
הבישוף הלטיני;
(14)
הראש הרוחני של העדה הדרוזית;
(15)
ראשי הדת הבהאית;
(16)
ראשי העדה האוונגלית–אפיסקופלית;
(17)
(נמחקה);
(18)
(נמחקה).
סייגים למתן רשיון רכב פרטי ורכב מסחרי [תיקון: תשכ״ז־4, תש״ם־7]
על אף האמור בתקנות 274 ו־276, לא יינתן רשיון לרכב שתקנה 364א חלה לגביו ולא יחודש רשיונו אלא אם נתקיימו הוראות התקנה האמורה.
תנאים לרישום רכב המשמש להובלת חומרים מסוכנים [תיקון: תשל״ט־2, תשנ״א־11]
(א)
לא יירשם רכב המשמש או המיועד לשמש להובלת נוזל קורוזיבי ולא יינתן לו רשיון אלא אם נתמלאו בו הוראות תקן ישראלי מס׳ 819, ולא יירשם רכב המשמש או המיועד לשמש להובלת חומר מתלקח אלא אם נתמלאו בו הוראות תקן ישראלי מס׳ 922 ובעל הרכב המציא לרשות תעודת בדיקה ממעבדה מאושרת כמשמעותה בחוק התקנים, תשי״ג–1953.
(ב)
לא יירשם רכב המשמש או המיועד לשמש להובלת חומרים מסוכנים אלא אם הרכב עומד בדרישות שקבע מנהל אגף הרכב או מי שהוא הסמיך לכך בהודעה ברשומות.
דרך רישום פרטי הרישיון להפעלת מונית [תיקון: תשע״ד־11]
(א)
המבקש להירשם כבעל רכב ברישיון רכב הרשום או המיועד להירשם כמונית, יפרט בהודעה לרשות הרישוי בטופס הערוך לפי טופס 5 בתוספת השלוש עשרה ושנחתם בפני עורך דין כמפורט בטופס, את מספר הרישיון להפעלת מונית שישמש להפעלתה (להלן בפרק זה – רישיון הפעלה), וכן את שמו ומספר זהותו של בעל רישיון ההפעלה.
(ב)
רשות הרישוי תרשום ברישיון הרכב הרשום כמונית את פרטי רישיון ההפעלה ופרטי בעליו כאמור בתקנת משנה (א) (להלן בפרק זה – פרטי רישיון ההפעלה).
(ג)
התיר המפקח על התעבורה לפי סעיף 14ד לפקודה את העברתו של רישיון ההפעלה המצוין ברישיון הרכב הרשום כמונית, יודיע על כך לרשות הרישוי; רשות הרישוי תשנה את פרטי בעל רישיון ההפעלה ברישיון הרכב בהתאם להודעה האמורה ותשלח לבעל הרכב רישיון רכב שבו נרשם השינוי.
תנאים מיוחדים ברשיון רכב [תיקון: תשכ״ו, תש״ע־17, תשע״ה־4]
ברשיון רכב רשאית רשות הרישוי להתנות, בין השאר, תנאים בענינים אלה:
(1)
קביעת מהירות מכסימלית שונה מזו שנקבעה בתקנות שהותקנו על פי הפקודה;
(2)
קביעת סימון מיוחד לרכב;
(3)
ציוד, אביזרים ומכשירים, נוסף על הקבוע בתקנות שהותקנו על פי הפקודה;
(4)
הגבלת העברת הבעלות על כלי רכב מחמת אי תשלום המכס, המסים, ההיטלים או האגרות החלים עליו וכן מחמת תניה כאמור הרשומה בתעודות הרישום של הרכב;
(5)
הגבלת העברת הבעלות על כלי רכב שהעברתו הוגבלה או הותנתה בידי רשות מוסמכת לפי פקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], התשל״ט–1979, וכל עוד ההגבלה או התנאי כאמור בתוקפם;
(6)
הגבלת העברת בעלות על כלי רכב שהותקן בו מיתקן לשימושו הייחודי של בעל הרכב וכל עוד הוא מותקן בו;
(7)
(8)
הגבלת העברת בעלות על כלי רכב שרשות הרישוי התירה לבעליו שימוש בציוד חריג לפי תקנה 315;
(9)
הגבלת העברת בעלות ברכב המיועד לניסוי;
(10)
הגבלת העברת בעלות על כלי רכב שנמסרה לבעליו הודעה כאמור בתקנה 306א(ב) והוא לא תוקן בהתאם להנחיות היצרן.
מתן רשיון רכב מיוחד
(א)
רשות הרישוי רשאית לפי שיקול דעתה לתת רשיון רכב מיוחד וכן לוחיות־זיהוי לצורך נסיעה חד־פעמית של רכב מסויים שאין עליו רשיון רכב בר־תוקף ולקבוע בו תנאים לאחר שמבקש הרשיון –
(1)
מסר הצהרה על מצבו התקין של הרכב;
(2)
מילא אחרי הוראות תקנה 275;
(3)
שילם את האגרה הקבועה.
(ב)
הרשיון האמור יהיה לתקופה שלא תעלה על 48 שעות.
פטור גרור חקלאי מחובת רישום ורשיון [תיקון: תשכ״א, תשל״ז־6, תשמ״ב־2, תשמ״ב־4, תשמ״ג־2, תשמ״ד־4, תשמ״ה, תשמ״ח, תשמ״ט־6, תשנ״א]
(א)
בעלו של גרור חקלאי וכן מחזיקו פטורים מחובת רישום ורשיון רכב לפי סעיף 2 לפקודה, אם –
(1)
משקלו הכולל המותר אינו עולה על 1,500 ק״ג, ארכו הכולל לרבות יצול החיבור אינו עולה על 500 ס״מ, רחבו הכולל אינו עולה על 220 ס״מ וגבהו הכולל לרבות המטען אינו עולה על 380 ס״מ;
(2)
(3)
הגרור מצוייד בנעלי בטחון הקשורות אליו בשרשראות;
(4)
שם בעליו של הגרור ומענו וכן משקלו הכולל המותר רשומים על דפנו הימנית או מאחוריו על רקע שחור באותיות וספרות לבנות שגובה כל אחת מהן 30 מ״מ לפחות ורחבה 20 מ״מ לפחות.
(ב)
בעליה של מכונה נגררת וכן מחזיקה פטורים מחובת רישום ומחובת רשיון רכב לפי סעיף 2 לפקודה, אם נתמלא בה האמור בתקנת משנה (א)(2), (3) ו־(4).
(ג)
בעלה ומחזיקה של מכונה נגררת חקלאית (להלן בתקנת משנה זו – מכונה חקלאית) שמשקלה הכולל המותר מ־1,001 ק״ג עד 3,000 ק״ג, פטורים מחובת רישום ומחובת רשיון רכב לפי סעיף 2 לפקודה, אם נתקיימו בה תנאים אלה:
(1)
במכונה החקלאית נתמלא האמור בתקנת משנה (א)(2)(3) ו־(4);
(2)
מכונה חקלאית שמשקלה הכולל המותר מ־1,001 ק״ג עד 2,000 ק״ג – תיגרר על ידי טרקטור שמשקלו העצמי מ־2,301 ק״ג עד 3,200 ק״ג (קבוצה 3 בסיווג שקבעה רשות הרישוי);
(3)
מכונה חקלאית שמשקלה הכולל המותר מ־2,001 ק״ג עד 3,000 ק״ג – תיגרר על ידי טרקטור שמשקלו העצמי מ־3,201 ק״ג ויותר (קבוצה 4 בסיווג שקבעה רשות הרישוי);
(4)
עלה רוחב המכונה החקלאית על 250 ס״מ – תישא בחזיתה שלט בגודל 35×125 ס״מ שעליו כתוב ”זהירות רכב רחב“, ובזמן תאורה יותקנו בה פנסי רוחב ותאורה היקפית כאמור בתקנה 85(ג)(1);
(5)
עלה רוחב המכונה החקלאית על 340 ס״מ יקויים בה האמור בתקנה 85(ג)(2);
(6)
עלה גובה המכונה החקלאית על 400 ס״מ ועד 480 ס״מ, לא תנוע בדרכים אלא אם קוים בה האמור בתקנה 85(ד)(1) ו־(2);
(7)
בנוסף לאמור בפסקאות (5) ו־(6), לא יניע אדם מכונה חקלאית בדרך אלא בכפוף להוראות תקנות אלה, ולא יניע אדם מכונה חקלאית בדרכים שנאסרה בהן התנועה בהודעה שהודיע המפקח על התעבורה ברשומות;
(8)
קצין משטרה כהגדרתו בתקנה 85(ז) רשאי להתיר באישור בכתב ובתנאים שיקבע תנועת מכונה חקלאית שמשקלה או מידתה חורג מהאמור בתקנת משנה זו;
(9)
אורך הטרקטור הגורר והמכונה החקלאית ביחד לא יעלה על 15.50 מטר;
(10)
במכונה החקלאית יהיו מחווני כיוון ואורות בלימה שיופעלו מהטרקטור הגורר, הם יהיו ניידים וניתנים להסבה על נקלה;
(11)
המכונה החקלאית כשירה לתנועה ובידי הנוהג בטרקטור הגורר אישור ממוסך מורשה או ממעבדה מוסמכת כי המכונה החקלאית נבדקה בשנה האחרונה וכי היא כשירה לתנועה.
פטור מכונה ניידת מחובת רישום ורשיון [תיקון: תשכ״א, תשכ״ו־7, תשל״א־4, תשמ״ח, תשמ״ט־6, תשנ״ו־2, תשס״ה־4, תשס״ה־19]
(א)
בעליה ומחזיקה של מכונה ניידת אשר לפי מבנה אינה מסוגלת לנוע במישור במהירות העולה על 40 ק״מ לשעה או הרשומה לפי חוק רישום ציוד הנדסי, התשי״ז–1957, פטור מחובת רישום ומחובת רשיון רכב לפי סעיף 3 לפקודה, אם –
(1)
נתמלאו בה הוראות תקנות 317, 318, 319, 320, 321, 322, 334, 335, 336, 337, 338, 339, 340, 341, 342, 344, 345, 350, 351, 352, 357, 361, 367, 370;
(2)
שם בעליה ומענו ומשקלה הכולל המותר רשומים על הדופן הימנית או מאחור על רקע שחור באותיות וספרות לבנות שגובה כל אחת מהן 30 מ״מ לפחות ורחבה 20 מ״מ לפחות, או היא נושאת לוח מספר כקבוע בסעיף 7 לחוק רישום ציוד הנדסי, התשי״ז–1957;
(3)
(נמחקה).
(ב)
לא ינהג אדם במכונה ניידת אלא אם כן הוא מחזיק:
(1)
(2)
בתעודה שניתנה לו מאת מוסך מורשה כי המכונה הניידת נבדקה בשנה האחרונה ונמצאה כשירה לתנועה וכי נתמלאו בה ההוראות האמורות בפסקאות (1) ו־(2) בתקנת משנה (א);
(3)
בתעודת ביטוח כמשמעותה בפקודת הביטוח.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (ב)(1), הנוהג במכונה ניידת רגלית פטור מחובת רישיון נהיגה.
רישום או חידוש רשיון לרכב מיושן ולרכב באבדן גמור [תיקון: תשכ״ב, תשכ״ב־2, תשכ״ב־4, תשכ״ג־4, תשכ״ו־4, תשכ״ח, תשל״ה־2, תש״ם־5, תשמ״ב־4, תשמ״ה־4, תשמ״ט־7, תש״ן־4, תשנ״א־11, תשנ״ב־3, תשנ״ב־6, תשנ״ו־7, תשס״ה־7, תשס״ה־19, תשס״ו־8, תשס״ח־7, תשע״ה־4, תשע״ח־3, תשע״ח־8, תשע״ט־10, תשע״ט־12]
(א)
לא יינתן ולא יחודש רשיון רכב –
(1)
לרכב באבדן גמור;
(2)
למונית – בתום שתים עשרה שנים משנת ייצורה;
(3)
לרכב נוסעים פרטי המשמש להוראת נהיגה – בתום עשר שנים משנת ייצורם;
(3א)
לאמבולנס, למעט אמבולנס מהסוג האמור בפסקה (7) – בתום חמש עשרה שנים משנת ייצורם;
(4)
לרכב חילוץ שמשקלו הכולל המותר עד 16,000 ק״ג – בתום תשע עשרה שנים משנת ייצורו;
(5)
לאוטובוס ולטיולית – בתום עשרים שנים משנת ייצורו;
(6)
לאופנוע להגשת עזרה ראשונה – בתום שבע שנים משנת ייצורו;
(7)
לאמבולנס שמוגן נגד ירי או בעל הנעה על כל הגלגלים – בתום תשע עשרה שנים משנת ייצורו.
(ב)
רשיון לרכב מיושן ולמונית בתום עשר שנים משנת ייצורה יהיה לששה חודשים ובלבד שבעל הרכב יציג לפני בדיקת הרכב תעודה כאמור בתקנה 273(ו), ולגבי רכב חילוץ שמשקלו הכולל המותר עולה על 16,000 ק״ג, ימציא בעלו, אחת לשנה, גם אישור ממעבדה מוסמכת, על פי המפרט שקבע מנהל אגף הרכב, כי הרכב נבדק בתוך שלושה חדשים לפי מועד הבדיקה ונמצא במצב תקין.
(ג)
לא יחודש רשיון לרכב מיושן אם חלפו שנתיים מיום שפג רשיונו.
(ד)
האמור בתקנת משנה (ג) לא יחול על רכב מסוג M1, N1, L, O1 ו־N2 שמשקלו הכולל המותר לא עולה על 6,000 ק״ג ובלבד שבעל הרכב המציא תעודה כאמור בתקנה 273(ו) ואישור ממעבדה מוסמכת או תעודת בדיקה שניתנה בידי מנהל מקצועי של מפעל בודק, על פי מפרט שקבע מנהל אגף הרכב, כי הרכב נבדק בתוך שלושה חדשים לפי מועד הבדיקה ונמצא במצב תקין.
רכב אספנות [תיקון: תשנ״א־11, תשס״ה־19, תשס״ט־13, תשע״ח־8]
(א)
רשיון לרכב אספנות יהיה לשנים עשר חדשים, בכפוף לאמור בתקנה 273 ו־273ד, ובלבד שבעלו יציג תעודה, כאמור בתקנה 273(ו), פעם אחת בשנה.
(ב)
בעל רכב אספנות יתקין בו לוחית זיהוי שתכלול את המילים ”רכב אספנות“.
(ג)
רכב אספנות לא ינוע בדרך בשעות 07.00 ועד 09.00 בימים א׳ עד ה׳ שאינם חלים בחג או במועד.
(ד)
(נמחקה).
(ה)
רכב אספנות פטור מתשלום אגרה בעד תקופה שבה לא היה רשיון הרכב תקף.
(ו)
לא יסיע אדם באוטובוס, שצוין ברישיון הרכב כרכב אספנות, יותר משישה נוסעים.
(ז)
(נמחקה).
בדיקה ואישור של מפרטי רכב [תיקון: תשל״ז־7, תשמ״ג־2, תשנ״ד־4, תשנ״ה־4, תשנ״ה־7, תשנ״ז־8, תשנ״ט־8, תשס״ג־4, תשס״ה־4, תשס״ה־19, תשס״ח־5, תשס״ט־3, תשס״ט־11, תש״ע, תש״ע־17, תשע״ב, תשע״ב־6, תשע״ג־3, תשע״ד־8, תשע״ה־4, תשע״ה־6, תשע״ז, תשע״ט־8, תש״ף־2, תש״ף־8, תש״ף־14, תש״ף־15, תשפ״ג, תשפ״ג־3, תשפ״ד־8, תשפ״ד־10]
(א)
לא יירשם רכב ולא יינתן עליו רישיון, אלא אם כן –
(1)
עמד בדרישות החובה בענינים המפורטים בתקנת משנה (ד);
(2)
רשות הרישוי בדקה ואישרה כי באב טיפוס של אותו דגם רכב התקיימו כל התנאים האמורים בתקנות אלה לאותו סוג רכב וכי הומצא לרשות הרישוי אחד מאלה, לפי העניין:
(א)
לרכב שיוצר על פי תקינה אירופית – תעודה מאת מעבדה מוסמכת;
(ב)
לרכב שיוצר על פי התקינה הפדרלית של ארצות הברית – אישור ממינהל הבטיחות האמריקני המעיד כי הרכב עומד בדרישות התקינה הפדרלית של ארצות הברית;
(ג)
לרכב מסוג M1, M2, N1 ו־N2 שיוצר על פי התקינה הקנדית – אישור ממשרד התחבורה הקנדי או מורשה מטעמו המעיד כי הרכב עומד בדרישות התקינה הקנדית;
(ד)
תעודה המעידה על רישום הרכב באחת ממדינות הקהילה האירופית או בארצות הברית ולגבי רכב מסוג M1, M2, N1 ו־N2 – תעודה המעידה על רישום הרכב בקנדה;
(ה)
כל תעודה אחרת לפי דרישת רשות הרישוי לצורך הוכחת עמידת האב טיפוס של אותו דגם רכב בכל התנאים האמורים בתקנות אלה לאותו סוג רכב ולצורך הוכחה כי הרכב תואם את האב טיפוס של אותו דגם רכב;
(3)
טרם חלפו 12 חודשים ממועד ייצורו; ואולם רשות הרישוי תרשום רכב ותיתן עליו רישיון אף בחלוף התקופה האמורה, אם התקיים בו אחד מאלה:
(א)
הרכב יוצר בידי כמה יצרנים והושלם תהליך ייצורו, המוגדר בהנחיות האיחוד האירופי (EC), המופקדות לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה, בשעות העבודה הרגילות של המשרד, ובאתר האינטרנט של המשרד, כרכב שיוצר בשלבים (multi-stage) (להלן – רכב שיוצר בשלבים) כדלהלן:
(1)
רכב מסוג M או N שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק״ג, או מסוג M או N שסווג כאמבולנס או כרכב עבודה שטרם חלפו 24 חודשים ממועד ייצור השלדה שלהם;
(2)
רכב עבודה אשר ייעודו כיבוי אש ומשקלו הכולל המותר עולה על 15,000 ק״ג ורכב עבודה אשר ייעודו משאבת בטון, עגורן שאינו אינטגרלי, שמשקלו הכולל המותר עולה על 25,000 ק״ג – שטרם חלפו 30 חודשים ממועד ייצור השלדה שלהם;
(3)
(נמחקה);
(4)
רכב ממוגן ירי, רכב מסוג O, רכב נכים ורכב מסוג T2 – שטרם חלפו 24 חודשים ממועד ייצורו;
(5)
עגורן נייד – שטרם חלפו 60 חודשים ממועד ייצורו;
(6)
(פקעה);
(א1)
(נמחקה);
(ב)
הרכב הוא מהסוגים המנויים בסעיף 33(א) לחוק הרישוי שניתן עליו רישיון ייבוא לפי סעיף 33(ב) לחוק האמור (להלן – יבוא אישי), וטרם חלפו 24 חודשים ממועד ייצורו, או אם מועד ייצורו אינו ידוע – מהמועד שבו נרשם הרכב לראשונה לתנועה בדרכים במדינת חוץ;
(ג)
הרכב הוא מהסוגים המנויים בסעיף 33(א) לחוק הרישוי, O1 ו־O2 יובא בידי תייר, תושב חוץ או תושב חוזר וטרם חלפו 4 שנים ממועד ייצורו, או אם מועד ייצורו אינו ידוע – מהמועד שבו נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינת חוץ;
(ד)
הרכב מסוג M ו־N שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 4,500 ק״ג ורכב מסוג O1 ו־O2 יובא בידי עולה חדש, נציג או נציגות של האומות המאוחדות, או נציג או נציגות של מדינת חוץ;
(ה)
הרכב הוא רכב אספנות שיובא או רכב שניתן עליו רישיון יבוא לתקופה קצובה;
(ו)
הרכב הוא של צבא הגנה לישראל, של שירות הביטחון הכללי, של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, של משטרת ישראל, של כנסת ישראל או רכב לכיבוי אש או לטיפול בחומר מסוכן, כהגדרתו בחוק החומרים המסוכנים, התשנ״ג–1993, של הרשות הארצית לכבאות והצלה, וטרם חלפו 12 שנים ממועד ייצורו;
(ז)
רכב שיוצר בארץ על ידי בעל רישיון לייצור רכב ושיווקו כהגדרתו בחוק הרישוי, למעט רכב כאמור שיוצר בשלבים – שטרם חלפו 24 חודשים מהיום שבו אישרה רשות הרישוי כי באב טיפוס של אותו דגם רכב התקיימו כל התנאים האמורים לפי תקנת משנה (א)(2);
(ח)
רכב המיועד לניסוי;
(ט)
הרכב הוא מסוג N או O ומתקיימים כל אלה:
(1)
הרכב מיועד לביצוע עבודת תשתית בפרויקט תשתית לאומי;
(2)
הרכב יירשם על שם תאגיד הרשום במדינת חוץ;
(3)
לרכב רישיון רכב תקף במדינת חוץ;
(4)
רישיון הרכב לא יחודש בחלוף 3 שנים ממועד רישומו לראשונה אלא אם כן אישר מנהל אגף הרכב את הארכת תוקפו של הרישיון לתקופה שלא תעלה על 5 שנים ממועד רישומו לראשונה;
(י)
הרכב הוא רכב שהיה ברשותו של הכוח הרב־לאומי, כהגדרתו בחוק חסינויות וזכויות (הכוח הרב־לאומי), התשמ״ב–1982, וטרם חלפו 8 שנים ממועד ייצורו;
בפסקה זו,
”רכב“ – למעט רכב מסוג T1 ו־T3, רכב שטח;
”עגורן נייד“ – מכונת הרמה בעלת זרוע המורכבת על שלדה אינטגרלית שכושר ההרמה שלה עולה על 150 טון מטר;
”רכב נכים“ – רכב מסוג M1, M2, N1 ו־N2 שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 5,000 ק״ג המיועד לנהיגה על ידי נכה או הסעתו בכיסא גלגלים בעל רישיון ייצור רכב ושיווקו כהגדרתו בחוק הרישוי באישור מעבדה מוסמכת ביצע בו שינויי מבנה, בין השאר, מסוג הנמכת רצפה, התקנת אמצעי עיגון, התקנת מיתקן הרמה וצוין ברישיונו שימוש ייעודי לנכים;
(4)
יצוין ברישיון הרכב מועד עליית הרכב לכביש כמפורט להלן:
(א)
ברכב הנרשם בארץ לראשונה, ושלא נרשם לתנועה בדרכים במדינת חוץ – מועד רישום הרכב בארץ או שנים עשר חודשים ממועד ייצור הרכב, המוקדם מבין השניים;
(ב)
ברכב הנרשם בארץ לראשונה, ושנרשם בעבר לתנועה בדרכים במדינת חוץ – שנים עשר חודשים ממועד ייצור הרכב או מועד הרישום לראשונה לתנועה בדרכים ממדינת החוץ, המוקדם מבין השניים;
(ג)
ברכב שיוצר בשלבים, שנרשם בארץ לראשונה ולא נרשם בעבר לתנועה בדרכים במדינת חוץ – מועד ייצור הרכב ועד להשלמת תהליך הייצור – מועד רישום הרכב בארץ;
(ג1)
ברכב מסוג T, שנרשם בארץ לראשונה ולא נרשם בעבר לתנועה בדרכים במדינת חוץ – מועד רישום הרכב בארץ;
(ד)
ברכב אספנות – שנת ייצור הרכב (model year) המופיעה ברישיון הרכב שניתן לרכב במדינת חוץ או שנת הייצור של הרכב המיוצגת בספרה עשירית של מספר השלדה של הרכב לפי תקן ISO 3779 או מפרט SAE J272;
בתקנת משנה זו, ”מועד ייצור“ – היום האחרון בחודש שבו הושלם ייצור הרכב או השלדה, לפי העניין;
(4א)
רשות הרישוי ציינה ברישיון הרכב, במועד רישומו לראשונה, מידע בדבר הרכב בהתאם לנתוניו במועד הרישום לראשונה, הכול כמפורט להלן:
(1)
ברכב שמתקיים בו האמור בהגדרה ”רכב חדש“ או בהגדרה ”רכב שנרשם במדינת חוץ“ כהגדרתם בחוק רישוי שירותים – את המילים ”רכב חדש“;
(2)
ברכב שלא מתקיים בו האמור באחת מההגדרות שבפסקת משנה (1) – את המילים ”רכב משומש“;
(5)
הרכב הוא רכב שיובא ביבוא אישי למעט רכב אספנות ורכב שיובא בידי נציג או נציגות של האומות המאוחדות או נציג או נציגות של מדינת חוץ וניתנה עליו תעודת בדיקה כמשמעותה בתקנה 309;
(6)
הרכב הוא רכב שייבא יבואן זעיר ובלבד שאינו רכב חדש או רכב שנרשם במדינת חוץ וניתנה על הרכב תעודת בדיקה כמשמעותה בתקנה 309; לעניין זה, ”יבואן זעיר“, ”רכב חדש“, ”רכב שנרשם במדינת חוץ“ – כהגדרתם בחוק רישוי שירותים.
(א1)
על אף האמור ברישה של פסקה (3) לתקנת משנה (א), רכב שיובא על ידי יבואן מסחרי והתקופה של 12 חודשים ממועד ייצור הרכב הסתיימה בעת שהיתה בתוקף ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, לפי סעיף 9ג לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי״א–1951, יירשם ויינתן עליו רישיון אם טרם חלפו 13 חודשים ממועד ייצורו; לעניין זה, ”ההכרזה על מצב מיוחד בעורף“ – לרבות ההכרזה שניתנה ביום י׳ בתמוז התשע״ד (8 ביולי 2014).
(ב)
מנהל אגף הרכב רשאי לקבוע תקנים והוראות נוהל לרכב או לחדשם מזמן לזמן לכל אחת מדרישות החובה האמורות בתקנה זו ואת התנאים להוכחת עמידת הרכב בדרישות כאמור; התקנים הוראות הנוהל והתנאים האמורים יעמדו לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד וכן באתר האינטרנט של המשרד.
(ג)
התקנים והוראות הנוהל האמורים בתקנת משנה (ב) יהיו מבוססים על הנחיות האיחוד האירופי (EC) או על דרישות התקינה הפדרלית של ארצות הברית של אמריקה ולגבי רכב מסוג M1 ו־N1 על דרישות התקינה הקנדית, וכן על התקינה הישראלית.
(ד)
דרישות החובה לענין תקנת משנה (א) הן לענינים כמפורט להלן ולכל עניין אחר הנוגע לתקינת הרכב, ייצור הרכב ורישום ורישוי הרכב במדינת חוץ:
(1)
רמת רעש;
(2)
זיהום אוויר;
(3)
מכלי דלק או הגנה תת־רכבית אחורית;
(4)
משטח לוחית רישוי אחורית;
(5)
מערכת היגוי – Steering Effort;
(6)
צירים ונועלי דלתות;
(7)
צופר;
(8)
ראות אחורית – Rear Visibility;
(9)
מעצורים;
(10)
תאימות אלקטרו־מגנטית – Suppression (Radio);
(11)
עשן דיזל – Diesel Smoke;
(12)
התאמת מבנה פנימי – Interior Fittings;
(13)
מניעת גניבות ואימובילייזר;
(14)
הגנת הגה – Protective Steering;
(15)
חוזק כיסא;
(16)
פרופיל חיצוני לכלי הרכב – Exterior Projections;
(17)
מד אוץ והילוך אחורי – Speedometer and Reverse Gear;
(18)
טבלת זיהוי – Plates (Statutory);
(19)
נקודות עיגון לחגורות – Seat Belt and Anchorages;
(20)
הרכבה של תאורה ואבזרי תאורה – Installation of Lighting and Light Signalling Devices;
(21)
מחזיר אור – Retro Reflectors;
(22)
נורות רכב – End-Outline, Front-Position (side), Rear-Position (side), Stop, Side Marker, Daytime Running Lamps;
(23)
נורות כיוון – Direction Indicator;
(24)
נורות ללוחית רישוי אחורית;
(25)
פנסי חזית (כולל נורה) – Headlamps (Including Bulbs);
(26)
פנס ערפל בחזית הרכב – Front Fog Lamps;
(27)
וו גרירה – Towing Hooks;
(28)
פנס ערפל אחורי;
(29)
פנס לנסיעה אחורית;
(30)
פנס חניה – Parking Lamps;
(31)
חגורות בטיחות;
(32)
שדה ראיה קדמי;
(33)
זיהוי בקרת הרכב – Identification of Control;
(34)
מערכת מזרים אוויר להפשרת כפור והפגת אדים משמשת החזית – Defrost/Demist;
(35)
מערכת מגבי שמשות ומנגנון להתזת מים לשמשת החזית – Wash/Wipe;
(36)
מערכת חימום;
(37)
מגיני בוץ וכנפיים לרכב נוסעים – Wheel Guards;
(38)
משענת ראש – Head Restraints;
(39)
פליטת CO2 וצריכת דלק – CO2 Emissions/Fuel Consumption;
(40)
הספקי מנוע;
(41)
זיהום אוויר ממנועי דיזל – Diesel Emissions;
(42)
הגנה צדית של רכב מפני התנגשות – Lateral Protection;
(43)
התקנים למניעת התזת מים ובוץ – Spray-Suppression Systems;
(44)
קביעת מידות ועומסים לרכב מסוג M1;
(45)
בטיחות שמשות;
(46)
צמיגים;
(47)
מגביל מהירות;
(48)
קביעת מידות ועומסים נוסף על האמור בסעיף 44;
(49)
פרופיל מבנה חיצוני לכלי הרכב מסוג N – External Projections of Cabs;
(50)
צימודים מכניים – Couplings;
(51)
עמידות באש – Flammability;
(52)
אוטובוסים – Buses and Coaches;
(53)
עמידות בהתנגשות חזיתית – Frontal Impact;
(54)
עמידות בהתנגשות צד – Side Impact;
(55)
כלי רכב המיועד להובלת חומרים מסוכנים – Vehicles Intended for the Transport of Dangerous Goods;
(56)
הגנה תת־רכבית קדמית;
(57)
הגנת הולכי רגל – Pedestrian Protection;
(58)
מערכת בקרת יציבות.
(ד1)
על אף האמור בתקנת משנה (א)(1), רשאית רשות הרישוי לרשום ולתת רישיון רכב לרכב המיועד לניסוי, לרכב ייחודי המיועד לצרכים ביטחוניים ולרכב ייחודי כהגדרתו בדירקטיבה 2007/46/EC, גם אם הרכב אינו עומד בכל דרישות החובה, בהתאם להוראות נוהל שקבע מנהל אגף הרכב המבוססות על דירקטיבה 2007/46/EC, על עדכוניה, אשר עומדות לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד וכן באתר האינטרנט של המשרד.
(ה)
אגרה בעד בדיקה ומתן אישור כאמור בתקנה זו תהיה כמפורט בפרט 21 בחלק ג׳ בתוספת הראשונה ותשולם בידי מבקש אותה בדיקה.
[תיקון: תשל״ז־3, תשמ״ה־4, תשנ״ב־3]
סימן א׳1: דלק, רעש, זיהום אויר והפרעות קשר לרכב
תנאים לרישום רכב [תיקון: תשל״ז־3, תשמ״ד־2, תשמ״ו, תשמ״ו־4, תשנ״א, תשנ״א־11, תשנ״ב־3, תשנ״ב־4, תשנ״ג־10, תשנ״ד־6, תשנ״ו־2, תשע״ה־6, תשע״ט־8]
(א)
לא יירשם רכב מנועי אלא אם כן עמד, לענין מניעת זיהום אויר, תצרוכת והתאמת דלק ומניעת רעש, בתנאים האמורים בחלק ג׳ שבתוספת השניה; לענין זה, ”רכב מנועי“ – רכב מנועי המופעל במנוע בנזין, ושהמהירות המתוכננת על ידי יצרנו עולה על 50 קמ״ש ורכב מנועי המופעל במנוע דיזל שהמהירות המתוכננת על ידי יצרנו עולה על 25 קמ״ש, למעט טרקטור ומכונה ניידת.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א) רשאי מנהל אגף הרכב להתיר רישום רכב המיוצר בארצות הברית של אמריקה (להלן – ארה״ב), קנדה או מקסיקו משנת ייצור 1995 או לאחריה, שאינו עומד בתנאים האמורים בחלק ג׳ לתוספת השניה, אם הוכח להנחת דעתו כי הרכב מיוצר על פי התקנים הפדרליים של ארה״ב והוא הותר לשיווק בארה״ב, או לגבי רכב מסוג M1, N1 ו־N2 כי הרכב מיוצר על פי התקנים של קנדה והוא הותר לשיווק בקנדה.
רפידות בלם ומצמד [תיקון: תשל״ז־3, תשנ״א־11, תשנ״ב־3, תשס״ה־4]
(א)
לא יירשם רכב ששנת ייצורו 1991 ואילך ולא יחודש רשיונו של רכב ביום 1 בינואר 1992 או לאחריו אלא אם כן במערכת הבלמים ובמצמד מותקנות רפידות כמפורט בפרט 11 שבחלק ג׳ בתוספת השניה.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי מנהל אגף הרכב, כפי שייראה לו בנסיבות הענין, להתיר כי ברכב מסוים יותקנו רפידות אחרות.
מניעת הפרעות קשר [תיקון: תשל״ז־3, תשמ״ד־2, תשמ״ד־4, תשמ״ו, תשנ״א, תשנ״א־11, תשנ״ב־3, תשנ״ג־10]
רכב מנועי, למעט טרקטור ומכונה ניידת, ששנת ייצורו 1981 או לאחריה, שבו המנוע בעל הצתה חשמלית, יעמוד בתקנים כמפורט בפרק [צ״ל: בחלק] ג׳ בתוספת השניה, למניעת הפרעות קשר אלחוטי.
רישום רכב עם מנוע דיזל [תיקון: תשל״ז־3, תשנ״א, תשנ״ב־3, תשנ״ג־9, תשנ״ד־6, תשס״ז־7]
לא יירשם לראשונה רכב עם מנוע דיזל ששנת ייצורו 1993 או לפניה.
[תיקון: תשל״ז־3, תשנ״א־11, תשנ״ב־3]
(בוטלה).
[תיקון: תשמ״ה־4, תשנ״א־11, תשנ״ב־3]
(בוטלה).
[תיקון: תשנ״א, תשנ״ב־3]
(בוטלה).
[תיקון: תשנ״א־11, תשנ״ב־3]
(בוטלה).
סימן ב׳: שינויים ברישום רכב
אישור לרישום שינוי בעלות [תיקון: תש״ל־10, תשל״ב־4, תשל״ב־7, תשל״ו־3, תשמ״ג־2, תשנ״ו]
(א)
רשות הרישוי תאשר רישום שינוי בעלות ברכב לאחר שהוכח, להנחת דעתה, כי שולמו כל האגרות והמסים החלים עליו, לפי הענין, כי הוסרה הגבלה לפי תקנה 277(4), כי הוסר מהרכב משכון או עיקול ולא קיימת הגבלה אחרת לרישום השינוי.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות הרישוי לאשר רישום שינוי בעלות ברכב כאשר ההגבלה טעונה, על פי דין, רישום ברשיון הרכב גם לאחר שינוי רישומו.
הגבלה על העברת בעלות [תיקון: תשס״ח־5]
לא תועבר לראשונה, בעלות ברכב שיובא בידי נציג או נציגות של מדינת חוץ, אם חלפו 12 שנים ממועד עליית הרכב לכביש כמשמעותו בתקנה 282(א)(4), וברכב שיובא בידי נציג של האומות המאוחדות – אם חלפו 5 שנים מהמועד האמור; האמור בתקנה זו לא יחול על העברת בעלות ברכב בבעלות נציג של מדינת חוץ לנציג של מדינת חוץ או על העברת בעלות ברכב בבעלות נציג של האומות המאוחדות לנציג של האומות המאוחדות.
רישום שינוי בעלות ברכב [תיקון: תשל״ב־4, תשל״ו־3, תשנ״ו, תשס״ג־4, תש״ע־2, תשע״ו־10, תש״ף־3, תש״ף־13]
(א)
נמכר רכב הרשום לפי הפקודה, יחולו הוראות אלה:
(1)
בעל הרכב וקונה הרכב יפנו לבנק שבו מצוי מסוף מקוון (On Line) אל רשות הרישוי (בסימן זה – בנק מקוון) ויזהו עצמם בפני פקיד הבנק;
(2)
הוכח לפקיד הבנק מקוון כי אין הגבלה כמשמעותה בתקנה 283(א) לגבי רישום שינוי הבעלות, ימסור לצדדים טופס לאישור שינוי בעלות (להלן – שטר מכר) שבו הודפסו פרטי הצדדים ופרטי הרכב;
(2א)
בעל רישיון סחר כמשמעותו בתקנה 291(ב) (להלן – בעל רישיון סחר), שצוינה בו המטרה הקבועה בתקנה 293(5א) הקונה רכב לצורך מסחר בו, יציג לפני פקיד הבנק המקוון את רישיון הסחר שלו ופרטיו יודפסו על שטר המכר;
(3)
לאחר שחתמו הצדדים על שטר המכר, ישלם מבקש רישום שינוי הבעלות אגרה בשיעור הקבוע בחלק ג׳ בתוספת הראשונה, לפי סוג הרכב;
(4)
מששולמה אגרת רישום שינוי הבעלות ימסור פקיד הבנק המקוון לצדדים קבלה על תשלום האגרה אשר תצורף לרשיון הרכב ותהווה אישור על רישום הבעלות החדשה ברכב; הבנק יעביר העתק מהקבלה לרשות הרישוי;
(5)
הוכח לפקיד הבנק המקוון כי יש הגבלה לגבי רישום שינוי הבעלות, יודיע על כך לצדדים ויפסיק טיפולו בבקשה.
(ב)
רכב כאמור בתקנת משנה (א)(2א), שנרשם על שם בעל רישיון סחר, יראוהו, עם רישומו, כרכב שהשימוש בו הופסק לפי תקנה 290, ופקיד הבנק המקוון ירשום זאת בשטר המכר.
(ג)
על אף האמור בתקנה זו, רשות הרישוי רשאית לאשר לבעל רישיון סחר, שלפי המידע שבידה ביקש לרשום לגבי כלי הרכב הרשומים על שמו או על שם רישיון סחר שבבעלותו מעל 1,500 שינויי בעלות בשנה בממוצע בשלוש השנים שקדמו למתן האישור, לבקש את רישום שינוי הבעלות בכלי רכב הרשומים על שמו לפי המפורט להלן:
(1)
בעל רישיון הסחר (בתקנת משנה זו – המוכר) יחזיק מסוף מקוון אל רשות הרישוי לצורך בקשת רישום שינוי בעלות בכלי רכב הרשומים על שמו ויתקשר עמה בהסכם לצורך זה (להלן – מסוף מקוון);
(2)
נציג המוכר שרשות הרישוי אישרה לשם כך, יזהה את הקונה ויבדוק באמצעות המסוף המקוון כי אין הגבלה כמשמעותה בתקנה 283(א), לגבי רישום שינוי הבעלות;
(3)
לא היתה הגבלה לגבי רישום שינוי הבעלות למעט הגבלה שנרשמה לבקשת המוכר, יחתום הקונה בפני נציג המוכר על בקשה לרישום הרכב על שמו שבו יפורטו בין השאר פרטי הרכב ופרטי הקונה, ועל ייפוי כוח לטובת המוכר שמכוחו יוכל המוכר לבקש את שינוי רישום הבעלות; נציג המוכר ייתן לקונה עותק מהבקשה ומייפוי הכוח וכן ייתן לו התחייבות לפעול כאמור בפסקה (4); לעניין פסקת משנה זו –
”פרטי הקונה“ – לרבות שם, מספר זהות ומען;
”פרטי הרכב“ – לרבות תוצר, דגם, מספר רישוי, מספר שלדה ומועד עלייה לכביש;
(4)
חתם הקונה על הבקשה ועל ייפוי הכוח כאמור בפסקה (3), ידווח המוכר לרשות הרישוי באופן מיידי, באמצעות המסוף המקוון, על המכירה, וממועד זה ועד לרישום שינוי הבעלות ברכב, לא תרשום לגביו רשות הרישוי הגבלה כמשמעותה בתקנה 283(א);
(5)
המוכר יבטל כל הגבלה מטעמו על העברת הבעלות ויבקש באמצעות המסוף המקוון את שינוי רישום הבעלות, ורשות הרישוי תרשום את שינוי הבעלות ותמסור למוכר אסמכתה מקוונת על כך, והכול בתוך שישה ימי עסקים ממועד ביצוע המכירה;
(6)
המוכר יודיע לקונה בדרך שהוסכמה ביניהם עם קבלת האסמכתה המקוונת כאמור בפסקה (5), וכן ימסור לקונה עותק מהאסמכתה כאמור בתוך שבעה ימים;
(7)
רשות הרישוי תשלח למוכר אחת לחודש את פירוט סך כל האגרות שעליו לשלם, לפי השיעור הקבוע לאגרה בפרט 1 לחלק ג׳ בתוספת הראשונה, בעד שינויי בעלות שנרשמו כאמור בתקנת משנה זו בחודש שקדם להגשת הפירוט והמוכר ישלם את סכום האגרות שבפירוט בתוך שבעה ימים מיום קבלתו;
(8)
עד היום העשירי בכל חודש יעביר המוכר לרשות הרישוי קובץ ובו עותקים סרוקים של המסמכים האמורים בפסקה (3) לגבי שינויי בעלות שביקש לרשום בחודש שקדם להעברה לרשות.
(ד)
נרשם שינוי בעלות כאמור בתקנת משנה (ג), תשלח רשות הרישוי לקונה אישור בדבר רישום הבעלות על שמו, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שנרשם השינוי.
(ה)
רשות הרישוי רשאית לבטל אישור לבצע העברת בעלות באמצעות מסוף מקוון שנתנה לפי תקנת משנה (ג), אם במשך שנתיים רצופות ממתן האישור האמור, פחת מספר שינויי הבעלות שרשם בעל רישיון סחר מ־1,500 בממוצע, או אם מצאה שהפר 3 פעמים או יותר במהלך שנה אחת את הוראות תקנת משנה (ג), ובלבד שנתנה התראה על אפשרות הביטול, לאחר ההפרה השנייה שמצאה.
(ו)
במקרה של בעלים יחיד של רכב וקונה יחיד, העברת בעלות ברכב הרשום לפי הפקודה יכולה להתבצע באופן מקוון בהתקיים התנאים שלהלן:
(1)
אין הגבלה כמשמעותה בתקנה 283(א) לגבי רישום שינוי הבעלות;
(2)
זהות הצדדים אומתה בתהליך העברת הבעלות;
(3)
שולמה אגרה בשיעור הקבוע בחלק ג׳ בתוספת הראשונה, לפי סוג הרכב;
רשות הרישוי תפרסם הודעה על האופן המקוון שבו ניתן לבצע העברת בעלות ברכב באתר האינטרנט של משרד התחבורה.
רישום שינוי בעלות במשרד [תיקון: תשל״ב־4, תשנ״ו, תש״ף־3, תש״ף־13]
במקרים המפורטים להלן ייעשה רישום שינוי הבעלות במשרד רשות הרישוי:
(1)
שינוי רישום הבעלות לא יכול להיעשות בבנק מקוון או באופן מקוון בשל קיום הגבלה כאמור בתקנה 284(5);
(2)
המבקש פטור מאגרת רישום שינוי הבעלות כי הוא –
(א)
פטור מתשלום אגרת רישום או אגרת רשיון לרכב לפי סעיף 17 לפקודה;
(ב)
מוסד או אגודה כאמור בסעיף 15 לחלק ג׳ בתוספת הראשונה;
(ג)
רכש את הרכב בדרך ירושה או שהרישום נעשה על שמו כמנהל עזבון;
(ד)
נכה;
(ה)
מבקש לרשום רכב הרשום על שמו גם על שם בן זוגו.
[תיקון: תשל״ו־3, תשנ״ד־4]
(בוטלה).
רכישת רכב בירושה [תיקון: תשמ״א־8, תשמ״ו־4, תשע״א־7, תשע״ח־3]
(א)
רכש אדם בדרך ירושה רכב הרשום על שם המוריש, יודיע על כך לרשות הרישוי שאצלה רשום הרכב וימציא לה את כל המסמכים המפורטים להלן:
(1)
צו ירושה, צו קיום צוואה או הודעה על הסכם לחלוקת העיזבון, הערוכה באופן שאישרה רשות הרישוי;
(2)
(נמחקה);
(3)
רשיון הרכב האמור.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א)(1), רשאית רשות הרישוי לרשום על שם בן זוגו של מוריש רכב נוסעים פרטי שהיה רשום על שם המוריש ערב פטירתו ושנטל לפי סעיף 11(א) לחוק הירושה, התשכ״ה–1965, אם המציא לרשות הרישוי תעודת פטירה של המוריש והוכיח להנחת דעתה של רשות הרישוי כי הוא בן הזוג היחידי של המוריש, וכי המוריש לא ציווה את הרכב לאחר.
עדכון רשומות רשות הרישוי [תיקון: תשכ״א, תשכ״ז־7, תשכ״ח, תשכ״ח־3, תשל״ב־4, תשל״ו־3, תשל״ז־6, תש״ם־3, תשמ״א־5, תשמ״ג־5, תשנ״ד־4, תשנ״ו, תשנ״ו־7]
(א)
רשות הרישוי תעדכן רשומותיה ותשנה את רישום הבעלות בהן –
(1)
על פי הנתונים שקיבלה מאת הבנק המקוון;
(2)
בעת ששינוי רישום הבעלות נעשה במשרד הרישוי כאמור בתקנה 284א.
(ב)
תאריך התשלום בבנק או המועד שבו נעשה השינוי במשרד הרישוי ייראו כתאריך רישום שינוי הבעלות.
מינוי אפוטרופוס [תיקון: תשל״ב־4]
ניתן צו למינוי אפוטרופוס לנכסי חסוי בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ״ב–1962, והומצא הצו לרשות הרישוי, תירשם הערה ברשיון הרכב על מינוי אפוטרופוס.
העברת רכב ציבורי [תיקון: תשכ״ה, תשע״ד־11]
(א)
לא יעביר אדם לאחר בכל דרך שהיא רשיון רכב ציבורי, אלא בהיתר מאת רשות הרישוי שאצלה רשום הרכב האמור.
(ב)
בקשה להעברת רשיון רכב ציבורי תוגש לרשות הרישוי בטופס שאפשר להשיגו במשרדה; המבקש ישיב תשובה נכונה ומלאה על כל שאלה שבטופס ויצרף לבקשה את המסמכים וההצהרות שתדרוש רשות הרישוי.
(ג)
רשות הרישוי רשאית, לפי שיקול דעתה, להתיר או לסרב להתיר העברת רשיון רכב ציבורי.
(ד)
הוראות התקנות 283, 284, 285 ו־286 לא יחולו על רכב ציבורי אלא אם ניתן עליו היתר כאמור בתקנה זו ולאחר שניתן.
(ה)
לא יינתן היתר כאמור בתקנה זו, אלא אם ניתן האישור בהתאם לתקנה 388 לגבי אוטובוס ולגבי מונית – אם מי שרישיון הרכב מועבר על שמו מסר פרטי רישיון הפעלה לפי תקנה 276ה.
(ו)
בתקנה זו ”רכב ציבורי“ – לרבות רכב שצויין כאמבולנס ברשיון הרכב.
רישום שינוי בעלות ברכב לימוד נהיגה [תיקון: תשס״ה־19, תש״ע־16]
לא יאושר רישום שינוי בעלות ברכב, שצוין ברישיונו כרכב לימוד נהיגה, אלא בהיתר מאת רשות הרישוי ולא יינתן היתר כאמור אלא אם כן נרשם הרכב ברישיון בית ספר בהתאם לתקנה 225; לעניין תקנה זו, ובלי לגרוע מן האמור בתקנות 283 עד 284א, יראו שינוי בפרטי החוכר כאמור בתקנה 225(א)(2), כרישום שינוי בעלות ברכב.
דרך שינוי פרטי הרישיון להפעלת מונית [תיקון: תשע״ד־11, תשע״ח־3]
(א)
בעל רכב הרשום כמונית (להלן – בעל מונית) המבקש לשנות את רישיון ההפעלה שפרטיו רשומים ברישיון הרכב לפי תקנה 276ה, יחתום בפני פקיד הרישוי על בקשה לפי פרט 1(א) שבטופס 6 לתוספת השלוש עשרה ויצרף לה את אחד מאלה, לפי העניין:
(1)
הסכמת בעל רישיון ההפעלה לשינוי שתיחתם בפני פקיד הרישוי במועד החתימה על הבקשה כאמור, כמפורט בפרט 1(ב) לטופס האמור;
(2)
הסכמת בעל רישיון ההפעלה לשינוי שתיחתם בפני עורך דין, כמפורט בפרט 1(ב) לטופס האמור;
(3)
תצהיר ערוך כדין כי הוא ביקש את הסכמת בעל רישיון ההפעלה לשינוי, במסמך שנמסר אישית או בדואר רשום, 30 ימים לפחות לפני הגשת בקשתו לרשות הרישוי.
(ב)
הגיש בעל המונית בקשה וצירף לה את הנדרש כאמור בתקנת משנה (א), תמחק רשות הרישוי את רישיון ההפעלה שפרטיו נרשמו ברישיון הרכב האמור.
(ג)
מחקה רשות הרישוי רישום רישיון הפעלה כאמור בתקנת משנה (ב), בעל המונית יפרט בהודעה כאמור בתקנה 276ה את פרטיו של רישיון הפעלה אחר ורשות הרישוי תרשום אותם בדרך ובתנאים המפורטים בתקנה האמורה; לא התקיים האמור, השימוש ברכב יופסק ורישיונו יופקד בידי רשות הרישוי, עד להתקיימות האמור בתקנה 276ה, או עד לביטול רישומו של הרכב כמונית לפי תקנות אלה, לפי המוקדם.
(ד)
בעל רישון הפעלה המבקש למחוק את רישום פרטי רישיון ההפעלה שלו שנרשמו ברישיון רכב לפי תקנה 276ה, יחתום בפני פקיד הרישוי על בקשה לפי פרט 2(א) שבטופס 6 לתוספת השלוש עשרה ויצרף לה את אחד מאלה, לפי העניין:
(1)
הסכמת בעל המונית לשינוי שתיחתם בפני פקיד הרישוי במועד החתימה על הבקשה כאמור, כמפורט בפרט 2(ב) לטופס האמור;
(2)
הסכמת בעל המונית לשינוי שתיחתם בפני עורך דין, כמפורט בפרט 2(ב) לטופס האמור;
(3)
תצהיר ערוך כדין כי הוא ביקש את הסכמת בעל המונית לשינוי, במסמך שנמסר אישית או בדואר רשום, 30 ימים לפחות לפני הגשת בקשתו לרשות הרישוי.
(ה)
הגיש בעל רישיון הפעלה בקשה וצירף לה את הנדרש כאמור בתקנת משנה (ד), יחולו תקנות משנה (ב) ו־(ג), בשינויים המחויבים, ואם השימוש ברכב הופסק בשל כך, תשלח רשות הרישוי הודעה בדואר רשום על כך לבעל המונית בהקדם האפשרי.
[תיקון: תשל״ב־4, תשל״ז־6, תשמ״ב־4, תשנ״ז־8, תשנ״ט־4]
(בוטלה).
רכב שיצא מכלל שימוש או הוצא מישראל [תיקון: תשכ״א, תשל״ב־4, תשל״ו־3, תשמ״ב־4, תשמ״ג־5, תשמ״ד־4, תש״ס־3]
(א)
רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק, שנקבע כרכב באבדן גמור או שעומד להישלח לצמיתות אל מחוץ לישראל (להלן בתקנה זו – רכב שיצא מכלל שימוש), חייב בעל הרכב הרשום ברשיון, בעל הרכב לפי כל דין, שמאי הרכב, או מי שהרכב הועבר לו מכוח הסכם מכירה, צו של בית משפט או לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז–1967, או מכוח פוליסת ביטוח, להודיע על כך לרשות הרישוי בטופס או באמצעים ממוחשבים שהורתה עליהם רשות הרישוי, להחזיר לה את רשיון הרכב ולהסיר מהרכב את לוחיות הזיהוי.
(ב)
נמסרה לרשות הרישוי הודעה כאמור בתקנת משנה (א) – תבטל את רישומו ורשיונו של הרכב.
(ג)
(נמחקה).
(ד)
(נמחקה).
הפסקת השימוש ברכב [תיקון: תשכ״א, תשל״ה־2, תש״ס־3, תשס״א־6]
(א)
הפסיק אדם את השימוש ברכב לתקופה העולה על חודש ימים, יודיע על כך לרשות הרישוי באופן ובדרך שתחליט ויראו כאילו הופסק השימוש ברכב ביום קבלת ההודעה.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), אם הוכח להנחת דעתה של הרשות, כי אירע אחד המקרים המפורטים להלן, יראו כאילו הופסק השימוש ברכב ביום קרות המקרה אף אם ניתנה הודעה במועד המאוחר להם:
(1)
ניתנה הודעת אי־שימוש ברכב לפי תקנה 308;
(2)
הרכב יצא מכלל שימוש בגלל תאונה שאירעה לו;
(3)
בעל הרכב נפטר;
(4)
בעל הרכב אושפז בבית חולים באורח פתאומי;
(5)
הרכב נתפס בידי רשות מוסמכת לפי דין.
(ג)
להודעה האמורה יצורף רשיון הרכב אם הוא בתוקף ומצוי ברשות בעליו.
(ד)
לאחר מסירת הודעה כאמור, לא ינהג אדם ברכב.
פטור מאגרה והחזרתה [תיקון: תש״ס־3, תשס״ג־4, תשס״ט־7, תשע״ב־5, תשע״ג־7]
(א)
בעל רכב פטור מאגרת רישיון רכב, החל מהיום הקובע, אם נתקיים ברכב אחד מאלה:
(1)
האמור בתקנה 289;
(2)
הוראות תקנה 290 ובמשך חודש ימים אחד לפחות;
(3)
הרכב נגנב, נמסרה למשטרה הודעה על כך והוא לא הוחזר לבעליו בתוך חודש ימים מיום ההודעה;
(4)
הרכב נרשם כאמור בתקנה 272א(א)(2), ולעניין פסקה זו, יהיה הפטור האמור בתקנה זו, למעט סכום האגרה שבו הוא חייב לפי תקנה 272א;
בתקנה זו, ”היום הקובע“ – אחד מאלה, לפי הענין:
(1)
יום ביטול הרישום ורישיון הרכב לפי תקנה 289, למעט לגבי רכב באבדן גמור;
(2)
יום קרות הנזק שבשלו נקבע הרכב כרכב באבדן גמור;
(3)
יום ההודעה למשטרה על גניבת הרכב;
(4)
יום ההודעה על הפסקת השימוש ברכב לפי תקנה 290;
(5)
יום קרות אחד מהמקרים המפורטים בתקנה 290(ב);
(6)
היום שבו אישרה רשות הרישוי כי התקיים בבעל הרכב האמור בתקנה 272א.
(ב)
שולמה אגרת הרשיון בעבור התקופה הפטורה מאגרה כאמור בתקנת משנה (א), זכאי בעל הרכב להחזר האגרה ששילם בעבור התקופה האמורה, ובלבד שהגיש בקשה להחזר כאמור לא יאוחר משלוש שנים מהיום הקובע; היה בעל הרכב זכאי להחזר לפי פסקה (4) לרישה של תקנת משנה (א), יופחת מן ההחזר סכום האגרה שבו הוא חייב לפי תקנה 272א לגבי אותה תקופה.
(ג)
החזר האגרה ישולם בסך שהיחס בינו לבין האגרה כולה שווה ליחס בין התקופה הפטורה מאגרה לפי תקנת משנה (א) לתקופת הרשיון כולה; לסך האמור יצורפו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפי המדד הידוע ביום ביצוע החזר האגרה לעומת המדד שהיה ידוע ביום תשלום האגרה, כשהוא מעוגל לשקל הקרוב.
(ד)
על אף האמור בתקנת משנה (א)(2), בעל רכב שהשימוש בו הופסק לפי תקנה 271(ב2) אינו פטור מאגרת רישיון רכב.
סימן ג׳: רשיון סחר
מתן רשיון סחר [תיקון: תשל״ז־6]
(א)
רשות הרישוי המייחדת לאדם תו מסחרי לפי סעיף 9 לפקודה, תתן לו רשיון מסחרי בהתאם להוראות סימן זה.
(ב)
התו והרשיון המסחרי כאמור (להלן – רשיון סחר) ישאו שניהם מספר רישום אשר הוקצה על ידי רשות הרישוי.
בקשה לרשיון סחר [תיקון: תשמ״ג־2]
המבקש רשיון סחר יגיש בקשה לרשות הרישוי.
מתן רשיון סחר לסוחר של רכב מנועי [תיקון: תשמ״ג־2, תשס״ה־19, תשע״ג־7]
(א)
לא יינתן רשיון סחר לסוחר של רכב מנועי אלא אם הוכיח, להנחת דעתה של רשות הרישוי, כי –
(1)
לרשותו מקום מתאים לניהול עסקו ולהחניית כלי הרכב שהוא סוחר בהם;
(2)
לא התקיים בו האמור בתקנה 15ב(1) עד (3), ואם היה המבקש תאגיד, בבעלי התאגיד לא התקיים האמור באותה תקנה.
(ב)
נוסף על האמור בתקנת משנה (א), מבקש רישיון סחר למטרה האמורה בתקנה 293(א)(5א) לצורך מכירת רכב כאמור בתקנה 271(ב4), יידרש גם לחתום על התחייבות, בנוסח שאישרה רשות הרישוי, לתת מידע והדרכה לרוכשי כלי רכב כאמור מעסקו לפי הנחיות שתיתן לו רשות הרישוי.
המטרות למתן רשיון סחר [תיקון: תש״ע־2]
(א)
לא יינתן רשיון סחר אלא לאחת המטרות המנויות להלן:
(1)
בדיקת רכב או ניסויו כשהוא הולך ונבנה או לאחר שנעשו בו תיקונים;
(2)
ניסוי רכב בשביל אדם העומד לקנותו או הסעת הרכב על פי דרישתו של אדם כזה לאיזה מקום שהוא לצורך בדיקה או נסיון;
(3)
הבאת רכב שנמכר ממקום מכירה למקום שיעד לו הקונה;
(4)
הבאת רכב לבית מלאכה או לבית חרושת שם עומדים לבצע בו תיקונים, או החזרתו מבית מלאכה או מבית חרושת כאמור;
(5)
הבאת רכב לאחר שנבנה לנמל ולתחנת רכבת או למרכז המכירה של בית החרושת;
(5א)
קניית רכב ומכירתו דרך עיסוק;
(6)
כל מטרה אחרת שרשות הרישוי תראה אותה כמטרה מסחרית.
(ב)
רשות הרישוי תציין ברישיון הסחר מטרה אחת או יותר מבין המטרות המנויות בתקנת משנה (א), שלשמה ניתן רישיון הסחר.
[תיקון: תשס״ה־19]
(בוטלה).
השימוש ברשיון סחר [תיקון: תשס״ה־19]
לא ישתמש אדם ולא ירשה לאחר להשתמש ברשיון סחר אלא למטרות המפורטות בתקנה 293 שצויינו ברשיון ואלא אם הרכב שבו הוא נוהג, נושא עליו את לוחיות זיהוי כאמור בתוספת השלישית.
אגרה ותעודת ביטוח [תיקון: תשס״ה־19]
לא יינתן ולא יחודש רישיון סחר אלא אם כן שילם המבקש את האגרה הקבועה בפרט 13 לחלק ג׳ של התוספת הראשונה והצהיר כי ברשותו תעודת ביטוח המכסה שימוש ברישיון סחר לשם נסיעה ברכב.
[תיקון: תש״ע־4]
(בוטלה).
איסור הסעה
המסיע על־פי רשיון סחר לא יסיע, ולא יניח לאחר להסיע –
(1)
בתמורה;
(2)
יותר מארבעה אנשים מלבד הנהג, והם: בעל הרשיון או עובדו, הקונה, יועציו הטכניים או עובדיהם.
איסור הובלה [תיקון: תשע״ט־8]
המסיע ברשיון סחר לא יוביל מטען כלשהו, למעט –
(1)
המטען הדרוש לבדיקת כושרו של הרכב, ולא יוריד את המטען האמור אלא במקום שבו הוטען;
(2)
הובלת נתמכים חדשים מהנמל לחצר היבואן בתצורה שהם מגיעים במקור מהיצרן שמחוץ לישראל כמקשה אחת ובכפוף לקיום תנאים אלה:
(א)
הנתמך יישא עליו לוחית זיהוי הניתנת לבעל רישיון סחר לפי תקנה 295, לפי סעיף 2 לתוספת השלישית, בתוקף;
(ב)
המטען הוטען במקור ואובטח לרכב הנושא אותו על ידי יצרן הנתמכים או שקצין בטיחות מטעם היבואן אישר בכתב כי המטען נרתם לרכב הנושא באופן בטיחותי.
[תיקון: תשפ״ד־9]
סימן ג׳1: רכב לתחבורה קלה
הגדרות [תיקון: תשפ״ד־9]
בסימן זה –
”בעל הרכב“, לעניין רכב לתחבורה קלה – מי שרכב לתחבורה קלה רשום על שמו, לפי תקנה 299ב;
”הזדהות אלקטרונית“ – הזדהות ברמת ודאות גבוהה, תוך שימוש באמצעי אלקטרוני שהוא אחד מאלה:
(1)
אמצעי זיהוי אלקטרוני הכולל אימות רב־גורמים, ובו שני פרטי אימות לפחות;
(2)
אמצעי זיהוי אלקטרוני אחר שאישר השר בהודעה ברשומות, שההזדהות באמצעותו היא ברמת ודאות שלא תפחת מרמת הוודאות המושגת באמצעות האמצעי כאמור בפסקה (1);
”חוק מרשם האוכלוסין“ – חוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965;
”יצרן לוחית זיהוי“ – בעל רישיון לייצור והטבעה של מוצר תעבורה מסוג לוחית רישוי לפי סעיף 98 לחוק רישוי שירותים;
”מספר רישום“ – צירוף של אותיות לועזיות וספרות, שהקצתה רשות הרישוי לבעל רכב לתחבורה קלה;
”מערכת רישום“ – מערכת ממוחשבת של רשות הרישוי המשמשת לביצוע רישום של רכב לתחבורה קלה על שם בעליו וביטול רישום כאמור;
”פרט אימות“ – פרט ייחודי שנועד לאמת זהות;
”פרטי קשר“ – מספר טלפון וכתובת דואר אלקטרוני;
”תושב ישראל“ – כהגדרת ”תושב“ בחוק מרשם האוכלוסין.
רישום ופטור מחובת רישוי [תיקון: תשפ״ד־9]
(א)
רכב לתחבורה קלה יירשם לפי סימן זה, בלבד, באופן מקוון או בדרך האמורה בתקנה 299ה.
(ב)
רכב לתחבורה קלה יירשם על שם אחד מאלה:
(1)
תאגיד;
(2)
יחיד שהתקיימו בו שני אלה:
(א)
הוא בן 16 שנים לפחות;
(ב)
התקיים בו האמור בתקנה 39טז(א)(3).
(ג)
רכב כאמור בתקנת משנה (א) יהיה פטור מרישוי, והוראות סימן א׳ לא יחולו עליו, אלא אם כן נאמר אחרת בסימן זה.
(ד)
(ה)
לא יירשם יותר מאדם אחד לבעל רכב לגבי רכב לתחבורה קלה מסוים.
(ו)
לא יירשם במערכת הרישום שעבוד, עיקול או זכות צד שלישי אחרת על רכב לתחבורה קלה.
רישום מקוון [תיקון: תשפ״ד־9]
(א)
מי שבבעלותו רכב לתחבורה קלה, ירשום אותו על שמו במערכת הרישום באופן מקוון לאחר שהזדהה בהזדהות אלקטרונית, באופן המפורט להלן:
(1)
ימסור פרטי קשר המצויים בשימושו;
(2)
יציין את סוגו של הרכב שבבעלותו, יצרנו ומספר השלדה או מספרו הסידורי, לפי העניין, כפי שהקצה היצרן;
(3)
יצהיר כי הרכב האמור נושא סימון כי הוא עומד בדרישות תקנות אלה לעניין מבנהו, מהירותו, הספק מנועו ומשקלו, אם נקבעו לעניין אותו סוג רכב, ולפי הידוע לו לא בוצעו שינויים ברכב הנוגעים לעמידתו בדרישות אלה;
(4)
אם הוא תאגיד, מורשה מטעמו יצהיר בשם התאגיד כי מתקיים האמור בפסקה (3) ויתחייב בשמו כי התאגיד לא ימסור את הרכב האמור לידי מי שלא מלאו לו 16 שנים ושלא התקיים בו האמור בתקנה 39טז(א)(3).
(ב)
השלים אדם את רישום הרכב כאמור בתקנת משנה (א), רשות הרישוי תשלח לו אישור דיגיטלי על כך, לפי פרטי הקשר שמסר בעת הרישום, הכולל את פרטי בעל הרכב כפי שנרשמו במערכת הרישום, פרטי הרכב שנרשמו, מספר רישום שהעניקה לו והפניה למידע על יצרני לוחיות זיהוי.
(ג)
מספר רישום יהיה אישי ולא יהיה ניתן להעברה (להלן – מספר רישום אישי).
(ד)
בעל הרכב שנרשם כאמור, ירכוש לוחית זיהוי מיצרן לוחיות זיהוי מורשה לפי חוק רישוי שירותים, שבה יוטבע מספר הרישום האישי המצוין באישור הדיגיטלי האמור בתקנת משנה (ב); רשימה עדכנית של יצרני לוחיות זיהוי מפורסמת באתר האינטרנט של המשרד לפי סעיף 6 לחוק רישוי שירותים.
(ה)
על אף האמור בתקנת משנה (ב), היה לאותו אדם מספר רישום אישי ואין רכב לתחבורה קלה הרשום על שמו במועד ביצוע הרישום, האישור הדיגיטלי יכלול את מספר הרישום האישי האמור.
ביטול רישום באופן מקוון [תיקון: תשפ״ד־9]
(א)
חדל רכב תחבורה קלה להיות ברשותו של בעל הרכב דרך קבע, מכל טעם שהוא, ובכלל זה בשל העברתו לאחר, גניבתו או יציאתו מכלל שימוש, יחולו הוראות אלה:
(1)
בעל הרכב האמור יסיר ממנו את לוחית הזיהוי, אם הדבר ניתן;
(2)
בעל הרכב האמור יצהיר על כך במערכת הרישום, לאחר שהזדהה בהזדהות אלקטרונית.
(ב)
הצהיר בעל רכב תחבורה קלה כאמור בתקנת משנה (א)(2), תבטל רשות הרישוי את רישומו על שמו.
רישום וביטול רישום שלא באופן מקוון [תיקון: תשפ״ד־9]
(א)
על אף האמור בתקנות 299ג ו־299ד, מי שבבעלותו רכב לתחבורה קלה ומתקיים בו אחד מהתנאים המפורטים להלן, יכול לבצע רישום לרכב האמור ולבטל רישום כאמור באמצעות פקיד בסניף של רשות הרישוי:
(1)
מי שאינו תושב ישראל ורשות הרישוי טרם נתנה לו מספר מזהה המיועד לשימוש במרשמיה;
(2)
מי שאין באפשרותו לבצע רישום של רכב לתחבורה קלה על שמו או לבטל רישום כאמור באמצעות גישה והזדהות אלקטרונית במערכת הרישום באופן מקוון.
(ב)
פקיד בסניף של רשות הרישוי יבצע רישום של כלי תחבורה קלה על שמו של אדם לפי תקנת משנה (א), לאחר שזיהה את מבקש הרישום על פי תעודה מזהה; לעניין זה, ”תעודה מזהה“ – תעודת זהות, דרכון זר או מסמך המעיד על רישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952.
הטבעה והתקנה של לוחית זיהוי [תיקון: תשפ״ד־9]
(א)
יצרן לוחית זיהוי לא יתקין לוחית זיהוי ברכב תחבורה קלה אלא לבקשת בעל הרכב שנרשם לפי סימן זה, ובהתאם למספר הרישום האמור באישור הדיגיטלי לפי תקנה 299ג(ב) שהוצג לפניו.
(ב)
יצרן לוחית הזיהוי יזהה את מבקש הנפקת לוחית הזיהוי ויוודא את ההתאמה בין פרטי הזיהוי שלו לפרטי בעל הרכב המפורטים באישור הדיגיטלי ובין פרטי הרכב באישור האמור לבין פרטי הרכב שעליו מבוקש להתקין את הלוחית; אם בעל הרכב תאגיד, יזהה את נציג התאגיד, יוודא שבידו הרשאה מאת התאגיד להנפקה ולהתקנה של לוחית זיהוי ברכב לתחבורה קלה שבבעלותו של התאגיד ושהרכב נרשם על שם התאגיד.
הודעה על אמצעי אלקטרוני להזדהות [תיקון: תשפ״ד־9]
רשות הרישוי תפרסם באתר האינטרנט של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים רשימה של אמצעי הזיהוי האלקטרוניים שתעודכן מזמן לזמן.
סימן ד׳: סימני זיהוי לרכב
נשיאת לוחיות זיהוי ברכב [תיקון: תשל״ז־6, תשמ״ט־6, תשנ״א, תשס״ה, תשס״ו־8, תש״ע־6, תשפ״ד־9]
(א)
רכב הרשום בישראל יישא עליו שתי לוחיות זיהוי; אולם אופנוע, רכב לתחבורה קלה, גרור ונתמך ישאו לוחית זיהוי אחת שתותקן מאחורי הרכב.
(ב)
בלוחיות הזיהוי של רכב הרשום בישראל יתקיימו התנאים המפורטים בתוספת השלישית.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (א),
(1)
בכלי הרכב המפורטים בתוספת העשירית תותקן לוחית זיהוי נוספת שמתקיימים בה התנאים המפורטים בתוספת השלישית;
(2)
לעניין רכב לתחבורה קלה –
(א)
אם עקב מבנה הרכב קיימת מניעה להתקין לוחית זיהוי מאחורי הרכב, תותקן הלוחית על הרכב מלפנים;
(ב)
בעת שנוהגים בו שלא בדרך הוא פטור מנשיאת לוחית זיהוי.
מקום התקנת לוחיות־
(א)
לוחיות־הזיהוי יותקנו על הרכב מלפנים ומאחור, או אחת מהם בלבד, בהתאם להוראות תקנה 300, במקומות המיועדים לכך על ידי היצרן, ובאין מקום כזה – לפי הוראות רשות הרישוי.
(ב)
לוחיות הזיהוי יהיו תמיד נקיות ולא יוסתרו על ידי חלק מחלקי הרכב או המטען שעליו.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (א), בכלי הרכב המפורטים בתוספת העשירית תותקן לוחית זיהוי נוספת שמתקיימים בה התנאים המפורטים בתוספת השלישית.
לוחית זיהוי שניזוקה [תיקון: תשכ״א־2, תשמ״ז־3, תשמ״ז־5, תשמ״ט־6, תשנ״ו־7]
לוחית זיהוי שניזוקה או שנשחתה תוחלף בחדשה.
שמירת לוחית זיהוי [תיקון: תשנ״ו־7, תשס״ח־7, תשפ״ד־9]
(א)
לא יסיר אדם לוחית זיהוי מרכב אלא לשם החלפתה כאמור בתקנה 302 או לביטולה כאמור בתקנה 289, ולעניין רכב לתחבורה קלה – אם ביטל את הרישום על שמו של הרכב האמור לפי תקנה 299ד(א)(1).
(ב)
לא יוסיף אדם על לוחית הזיהוי סימנים או מספרים על אלה שקבעה רשות הרישוי ולא ישנה בה דבר, לא יטשטש את צבעה ולא ישחית אותה בכל צורה שהיא.
סימני היכר מיוחדים
(א)
רשות הרישוי רשאית להורות בהודעה שתפרסם ברשומות שרכב מסויים או סוג של רכב ישא באופן ובצורה שייקבעו בהודעה האמורה את לוחיות־הזיהוי, הסמלים, אותיות־ההיכר, צבעי ההיכר וסימני ההיכר האחרים שנקבעו בה.
(ב)
רשות הרישוי רשאית להורות כאמור בתקנת משנה (א) לגבי כל שטח המדינה או חלק ממנו.
(ג)
פורסמה הוראה לפי תקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב שצויין בהודעה ולא ירשה לאחר לנהוג רכב כאמור אלא אם הרכב נושא עליו את לוחיות־הזיהוי, הסמלים, אותיות ההיכר, צבעי ההיכר או סימני ההיכר האחרים שנקבעו.
איסור נשיאת סימני היכר אחרים [תיקון: תשכ״א, תשכ״ה־9, תשנ״ח]
(א)
לא ינהג אדם ולא ירשה לאחר לנהוג ברכב הרשום בישראל, אלא אם הרכב נושא עליו לוחיות־זיהוי או סימני היכר מיוחדים כאמור בחלק זה.
(ב)
לא ינהג אדם ולא ירשה לאחר לנהוג ברכב הרשום בישראל כשהרכב נושא עליו לוחית־זיהוי או סימן־זיהוי או סימון שאינם אמורים בתקנת משנה (א).
(ג)
רשות הרישוי רשאית להורות על הסרת כל לוחית־זיהוי, סימן־זיהוי או סימון שאינם אמורים בתקנת משנה (א).
(ד)
(בוטלה).
פרסומת [תיקון: תשנ״ח, תשס״א־6]
לא ינהג אדם ולא ירשה לאחר לנהוג ברכב הנושא עליו פרסומת המתחלפת בזמן נהיגת הרכב ופרסומת העלולה להפריע את שדה הראיה, המסתירה את פנסי הרכב, המפריעה להפעלתו של הרכב או הפוגעת במבנה הרכב ובתקינותו.
פרק שלישי: מבנה הרכב
סימן א׳: מצב הרכב והפיקוח על תקינותו
תקינות רכב
רכב וכל החלקים, האביזרים והציוד המורכבים עליו או המותקנים בו יהיו בכל עת במצב תקין ובמצב שאין בו כדי לגרום רעש, הפרעה, נזק או סכנה לנמצאים עליו, בתוכו או על ידו, לעוברי דרך או לרכוש.
תקלת בטיחות סדרתית [תיקון: תשע״א, תשע״ה־4, תשע״ח־8]
(א)
(נמחקה).
(ב)
לא תחדש רשות הרישוי רישיון רכב שנמסרה לבעליו הודעה כאמור בסעיף 50 לחוק רישוי שירותים, אם חלפו יותר משישה חודשים מיום שנמסרה לו ההודעה והוא לא תוקן בהתאם להנחיות יצרן הרכב, ובלבד שרשות הרישוי הודיעה על כך בכתב לבעל הרכב 45 ימים לפחות לפני תאריך חידוש הרישיון.
(ג)
לא תעביר רשות הרישוי את הבעלות ברכב שרישיונו לא חודש כאמור בתקנת משנה (ב) והגבלת העברת הבעלות נרשמה ברישיון הרכב לפי תקנה 277(10).
הזמנה לבדיקה [תיקון: תשכ״ו, תשכ״ו־7, תשל״ג־3]
(א)
בוחן הנושא עמו תעודת בוחן של רשות הרישוי וכן שוטר הנושא עמו תעודת בוחן תנועה של המשטרה, רשאים בכל עת להזמין לבדיקה וכן לבדוק כל רכב.
(ב)
סבור שוטר שאיננו בוחן תנועה של המשטרה כי הרכב עלול לסכן את התנועה, רשאי הוא להזמין את הרכב לבדיקה בכל עת בפני בוחן תנועה של המשטרה או בפני בוחן במשרד רשות הרישוי.
(ג)
בעליו או מחזיקו של רכב שהוזמן כאמור יביאנו לבדיקה במקום ובמועד שנקבעו בהזמנה.
הודעת אי־
(א)
סבור בוחן או שוטר הנושאים עמם תעודה כאמור בתקנה 307(א) כי רכב שניתן עליו רשיון רכב עלול לסכן את התנועה או לא נתמלאו בו תנאים שנקבעו לגביו כדין, ימסור לנוהג בו או למי שמחזיק בפועל ברכב הודעה (להלן – הודעת אי שימוש), בה יפורטו הפגמים ברכב או התנאים שלא נתמלאו ברכב, לפי הענין, יודיע על כך לרשות הרישוי אשר תרשום ברישיון הרכב הערה בדבר הודעת אי־השימוש שניתנה, ובלבד שיפרט בהודעת אי־השימוש אם הותר לו לעשות שימוש ברכב, בכפוף להוראות תקנת משנה (ד); שוטר או בוחן כאמור בתקנת משנה זו רשאי לעכב את מתן ההודעה לרשות הרישוי ל־48 שעות, ואם הוכח להנחת דעתו כי הרכב תוקן בתוך 48 שעות משעת מסירת הודעת אי־שימוש כאמור, יחזיר את רישיון הרכב לבעל הרכב או למי שנמסרה לו הודעת אי־השימוש.
(ב)
סבור שמאי רכב כי ברכב שניזוק יש נזק גולמי העולה על 60 אחוזים, ימסור לנוהג בו או לבעלו הודעה על אבדן גמור ויודיע על כך לרשות הרישוי בטופס שנקבע, וכן יעביר את רשיון הרכב לרשות הרישוי.
(ג)
החליטה הרשות שעל פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), התש״ם–1980, לשנות הודעת אי שימוש שמסר שמאי רכב, תודיע על כך לרשות הרישוי בטופס שנקבע.
(ד)
לא ישתמש אדם ברכב שעליו נמסרה הודעת אי־שימוש, אלא לשם נסיעה לתיקונו או למילוי התנאים שפורטו בה וכן כדי להביאו למשרד הרישוי לשם עריכת בדיקה נוספת, והכל ככל ששימוש כאמור הותר בהודעה שנמסרה.
(ה)
נוכחה רשות הרישוי על פי בדיקה נוספת, כי הפגמים שפורטו בהודעת אי־השימוש תוקנו, תבטל את הודעת אי־השימוש ותסיר את ההערה שנרשמה ברישיון הרכב, למעט במקרה שבו הרכב נקבע בידי שמאי רכב כרכב באבדן גמור.
(ו)
רשות הרישוי לא תחזיר ולא תחדש רשיון רכב שנקבע בידי שמאי רכב כרכב באבדן גמור.
שימוש ברכב שניזוק [תיקון: תשנ״ט־4, תשע״ד־5, תשע״ה־4]
(א)
בעליו של רכב, קצין בטיחות או מי שהשליטה על הרכב בידו, לא ישתמש ברכב ולא ירשה לאחר להשתמש בו אם נגרם בו נזק למערכת ההיגוי, לבלמים, לשלדה, לקורת האורך, לקורת הרוחב, לחלקי המרכב שמעבר לקו ציר הגלגלים הקדמיים והאחוריים, למסגרת גג המרכב, לרצפת המרכב בתא הנוסעים או למערכת המתלים הקדמיים והאחוריים או נזק שגרם לפתיחת כריות אוויר, אלא לאחר שהרכב תוקן במפעל וניתנה עליו תעודת בדיקה בידי מנהל מקצועי של מפעל בודק הערוכה לפי טופס 1 שבתוספת השלוש עשרה (להלן – תעודת בדיקה).
(א1)
על אף האמור בתקנת משנה (א), ניתן להשתמש ברכב שנגרם לו נזק כאמור בתקנת משנה (א) לאחר שתוקן במפעל לצורך הבאתו לבדיקה במפעל בודק וזאת עד לשלושה ימים לאחר גמר התיקון.
(א2)
המנהל המקצועי במפעל שתיקן רכב שנגרם לו נזק כאמור בתקנת משנה (א) לרבות נזק בטיחותי יעביר את הרכב למפעל בודק לשם קבלת תעודת בדיקה.
(ב)
לא ניתנה תעודת בדיקה כאמור בתקנת משנה (א) יודיע על כך המנהל המקצועי במפעל שבו תוקן הרכב לרשות הרישוי.
(ג)
שמאי רכב שבדק רכב שנגרם לו נזק בטיחותי יודיע לרשות הרישוי כי לרכב נגרם נזק בטיחותי ויציין את המועד שבו בדק את הרכב וזאת בטופס הערוך לפי טופס 2 שבתוספת השלוש עשרה.
(ד)