צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם)
צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם) מתוך 
צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), התשמ״ג–1983
ק״ת תשמ״ג, 1090, 1634; תשמ״ד, 23, 1689; תשמ״ה, 384, 985, 1149, 1271, 1503; תשמ״ז, 355, 771, 1153; תשמ״ט, 243; תש״ן, 975; תשנ״ב, 459; תשנ״ד, 606; תשס״ג, 78; תשע״א, 1422.
עדכון סכומים: ק״ת תש״ן, 42; תשנ״ב, 397, 945, 1530; תשנ״ג, 715; תשנ״ד, 7, 767; תשנ״ה, 42, 1322; תשנ״ו, 31, 744; תשנ״ז, 14, 496, 1151; תשנ״ח, 667, 1352; תשנ״ט, 575, 1152; תש״ס, 602; תשס״א, 6, 1056; תשס״ב, 586; תשס״ג, 45; תשס״ו, 623; תשס״ח, 683; תשס״ט, 643; תש״ע, 985; תשע״א, 899; תשע״ב, 1030; תשע״ג, 872; תשע״ד, 984; תשע״ו, 826; תשע״ח, 1175; תשע״ט, 3048; תש״ף, 721; תשפ״א, 2735; תשפ״ב, 2538; תשפ״ג, 1976.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 5, 6, 15, 42 ו־43 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי״ח–1957, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת לפי סעיף 1(ב) לחוק־יסוד: משק המדינה, אני מצווה לאמור:
לפי סעיף 247(א)(3) לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע״ו–2016, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), התשמ״ג–1983 יעמוד בתוקפו עד יום 16.8.2024.
תוכן עניינים
פרק ראשון: הוראות כלליות
הגדרות [תיקון: תשמ״ד־2, תשמ״ז, תשמ״ז־3]
בצו זה –
”הרשות“ – מנהל האגף לרכב ולשירותי תחזוקה במשרד התחבורה, לרבות מי שהוא אצל לו את סמכויותיו לפי צו זה, כולן או מקצתן;
”הרשות המוסמכת“ – הרשות המוסמכת במשרד התחבורה, כמשמעותה בפקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], התשל״ט–1979;
”הוראות נוהל“ – הוראות נוהל לייצור וליבוא של מוצרי תעבורה שמוציאה הרשות, המופקדות לעיון באגף הרכב ושירותי תחזוקה, במשרד התחבורה בתל־אביב;
”יצרן“ – אדם העוסק, בין בעצמו ובין על ידי אחרים, בייצור מוצרי תעבורה או הרכבתם מחלקים או ממכללים, בין מייצור מקומי ובין מיובאים;
”ייצור“ – ייצור מוצרי תעבורה, הרכבתם, שינויים מבחינת הטיב, האיכות, הצורה, או מכל בחינה אחרת, ולרבות אריזתם או מזיגתם, שיפוץ מוצרי תעבורה;
”מוצר תעבורה“ – מכלל, מכשיר, חלק, חלק חילוף, לרבות חומר נוזלי או מוצק המשמש או היכול לשמש לתיקונו או להחזקתו של רכב, וכן אבזר המשמש או היכול לשמש להבטחת פעילותו התקינה של הרכב, או לבטיחותו או לנוחיותו של המשתמש בו, לרבות כל מוצר המתחייב על פי דין להיות חלק מציוד הרכב;
”מוצר תעבורה מקורי“ – מוצר תעבורה שהתקיימו בו אחד מאלה:
(1)
הוא ארוז באריזה של יצרן הרכב הנושאת את שם היצרן וסימנו המסחרי;
(2)
יצרן הרכב סימן אותו או את אריזתו במספר ואותו מספר מופיע בקטלוג של יצרן הרכב;
(3)
ניתן לזיהוי בקטלוג של יצרן הרכב;
”מוצר תעבורה חליפי“ – מוצר תעבורה לא מקורי;
”מוצר תעבורה משופץ“ – מוצר תעבורה משומש שעובד, נבדק והוכשר לשימוש ברכב;
”סחר במוצר תעבורה“ – מכירה וקניה של מוצר תעבורה בידי עוסק, בין אם מוצר התעבורה מיובא ובין אם הוא מיוצר בישראל;
”עוסק“ – מי שעיסוקו במכירת מוצרי תעבורה, תיקוני רכב או במתן שירותים לרכב;
”רשיון“ – רשיון לייצור מוצרי תעבורה או לסחר בהם;
”רשיון מפעל“ – כמשמעותו בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש״ל–1970;
”תכנית ייצור“ – אלה, כולם או מקצתם:
(1)
תיאורו של המוצר, נתוניו ומפרטי הייצור שלו, לרבות נתונים על משקלו, מידותיו וגבולות סבילותו;
(2)
שרטוטים וחישובים המאפשרים זיהוי כל חלק של המוצר והרכבתו למכלל שלם;
(3)
פרטים הנוגעים לעיבוד ולייצור החמרים של המוצר לרבות חלקים ומכללים שלו;
(4)
תהליך הייצור וההרכבה של המוצר;
(5)
סימונו של המוצר;
(6)
פרטים על כמות הייצור השנתית המשוערת של המוצר.
פרק שני: רשיונות
חובת רשיון
לא יעסוק אדם בייצור מוצרי תעבורה או בסחר במוצרי תעבורה אלא על פי רשיון מאת הרשות ובהתאם לתנאי הרשיון.
בקשה לרשיון
(א)
בקשה לרשיון תוגש לרשות בטופס שקבעה ושניתן להשיגו באגף הרכב ושירותי תחזוקה של משרד התחבורה.
(ב)
מבקש הרשיון ישיב תשובות מלאות ונכונות על כל שאלה שבטופס ועל שאלות נוספות לענין הבקשה, לדרישת הרשות.
(ג)
מבקש הרשיון ימציא לרשות מסמכים ופרטים נוספים, כפי שיידרש.
מתן רשיון ייצור
הרשות תיתן רשיון ייצור למבקש אשר הוכיח להנחת דעתה כי –
(1)
ברשותו ציוד מתאים לייצור;
(2)
ברשותו מקום ומבנה מתאימים לייצור ולאחסון;
(3)
הוא מעסיק ועומד לרשותו בלבד מנהל מקצועי שהוכיח להנחת דעת הרשות שיש לו ידע ונסיון בייצור;
(4)
מוצרי התעבורה עומדים בתקן לאומי זר או בינלאומי, תקן ישראלי או במפרט שפרסם מכון התקנים הישראלי, או בכל דרישה אחרת שקבעה הרשות;
(5)
הוא מקיים פיקוח הנדסי על איכות הייצור כפי שנקבע בהוראות נוהל.
מתן רשיון סחר
הרשות תיתן רשיון לסחר במוצרי תעבורה למבקש אשר הוכיח להנחת דעתה כי –
(1)
לרשותו מקום ומבנה מתאימים לאחסונם ולשיווקם של מוצרי תעבורה;
(2)
לרשותו ציוד הדרוש לשיווק מוצרי תעבורה;
(3)
הוא מעסיק ועומד לרשותו בלבד, מנהל מקצועי שהוכיח להנחת דעת הרשות שיש לו ידע ונסיון בסחר במוצרי תעבורה.
פטור [תיקון: תשמ״ז]
(א)
(1)
מי שבידו רשיון למפעל, פטור מחובת רשיון ייצור לפי סעיף 4 לגבי שיפוצם של מכללי רכב ששופצו לפי הוראות יצרן הרכב, ובלבד שהשתמש בתהליך השיפוץ במוצרי תעבורה שיובאו או יוצרו לפי הוראות צו זה;
(2)
מי שניתן לו רשיון למפעל פטור מחובת רשיון סחר לפי סעיף 5 לגבי מכירתם של מוצרי תעבורה המשמשים בפעולת תיקון והחזקה המבוצעות במפעלו;
(3)
על אף האמור בפסקאות (1) ו־(2) רשאית הרשות לחייב מי שבידו רשיון למפעל בקבלת רשיון לפי הוראות סעיפים 4 ו־5 כולם או מקצתם, לגבי ייצור מוצרי תעבורה, או סוג של מוצרי תעבורה, או סחר בהם.
(ב)
תוקף רשיון, ביטולו ותנאים [תיקון: תשע״א]
(א)
תקפו של רשיון הוא לתקופה שלא תעלה על שנתיים; הרשות רשאית לחדש רשיון או לסרב לחדשו.
(ב)
הרשות רשאית לבטל רשיון, להתלותו, להתנות בו תנאים, להוסיף עליהם, לבטלם או לשנותם.
העברת רשיון
(א)
לא יעביר אדם רשיון לאחר בכל דרך שהיא ולא יעשה בו שום עסקה, אלא בהיתר בכתב מאת הרשות ובהתאם לתנאי ההיתר.
(ב)
ניתן רשיון לתאגיד, לא ייעשה כל שינוי בתאגיד על ידי תוספת חבר או שותף או על ידי החלפתם של חברים או שותפים או על ידי העברת השליטה בתאגיד או על ידי ביטול מניות, העברתן או הקצאתן מחדש, בין שאלה נעשו בין חברי התאגיד לבין עצמם ובין שנעשו עם מי שאינו חבר התאגיד – אלא בהסכמה בכתב ומראש מאת הרשות.
(ג)
ניתן רשיון לתאגיד שהשליטה בו בידי תאגיד אחר או היו מניות ממניותיו בידי תאגיד אחר, יחולו הוראות סעיף קטן (ב) גם על התאגיד האחר.
אגרת רשיון [תיקון: תשס״ג]
(א)
בעד מתן רשיון או חידושו תשולם אגרה בשיעור שנקבע בתוספת הראשונה.
(ב)
סכום האגרה שבתוספת הראשונה ישתנה ב־1 באפריל של כל שנה (להלן – יום השינוי) לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – המדד), בחודש פברואר שקדם ליום השינוי לעומת המדד שפורסם בחודש פברואר בשנה שקדמה לה, ויעוגל לשקל החדש השלם הקרוב.
(ג)
המנהל הכללי של משרד התחבורה יפרסם בהודעה ברשומות את נוסח התוספת הראשונה כפי שהשתנה לפי סעיף קטן (ב).
הצגת רשיון [תיקון: תשמ״ד־2]
בעל רשיון יחזיק את רשיונו במקום עסקו, במקום הנראה לעין, ויציגו לרשות, לנציגה או לכל שוטר, לפי דרישתם.
פרק שלישי: ייצור
תכנית ייצור
בעל רשיון ייצור חייב להגיש לרשות, לפי דרישתה, תכנית ייצור לגבי כל מוצר כפי שדרשה.
הפסקת ייצור
(א)
דרשה הרשות להגיש תכנית ייצור ובעל רשיון לא הגישה או הגיש תכנית שאינה על פי דרישת הרשות, רשאית היא להורות על הפסקת הייצור.
(ב)
הורתה הרשות על הפסקת הייצור, יפסיק היצרן את הייצור במועד ובתנאים שהורתה.
פרק רביעי: הסחר במוצרי תעבורה
סחר במוצרי תעבורה [תיקון: תשמ״ד־2, תשמ״ז, תשנ״ב]
לא ימכור אדם, לא ייבא, לא יוציא מבית המכס, לא יציג למכירה ולא ירשה לאחר למכור או להציג למכירה מוצר תעבורה אלא אם נתקיים בו אחד מאלה:
(1)
הוא מיוצר לפי הוראות צו זה, בתנאי איכות, בתקן, מפרט או הוראות נוהל שקבעה הרשות או שנקבעו בתקנות התעבורה, התשכ״א–1961;
(2)
הוא מיובא על פי הוראות פקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], התשל״ט–1979, ובאישור הרשות המוסמכת ועומד בתנאי האיכות כפי שקבעה הרשות בהוראות נוהל;
(3)
אם הוא מוצר תעבורה חליפי – הוא מתאים במבנהו ובמידותיו למוצר תעבורה מקורי זהה.
אחריות למוצרי תעבורה [תיקון: תשנ״ב]
לא ימכור עוסק ולא ירשה לאחר למכור מוצר תעבורה אלא אם כן נתן לקונה בעת המכירה אחריות לפעילותו התקינה של המוצר, לתקופה שלא תפחת משלושה חדשים או לנסיעה של 6000 ק״מ, לפי המוקדם.
סימון מוצר תעבורה
(א)
לא ימכור אדם, לא יציג למכירה ולא ירשה לאחר למכור או להציג למכירה מוצר תעבורה, אלא אם שם היצרן, מענו וסמלו המסחרי טבועים, חרוטים, יצוקים או מודפסים על המוצר או על אריזתו באותיות ברורות הניתנות לקריאה בנקל; היה המוצר מחודש או משופץ, יסומנו המוצר או אריזתו במלים ”מחודש“ או ”משופץ“, לפי הענין, בשפה העברית, אם לא הורתה הרשות אחרת.
(ב)
הרשות רשאית לתת פטור מחובת סימון כאמור בסעיף קטן (א) בתנאים שתורה.
פרק חמישי: מחירי מוצרי תעבורה
הגדרות [תיקון: תשמ״ד־2, תשמ״ה, תשמ״ה־2, תשמ״ה־3]
בפרק זה –
”השער היציג“ – השער היציג שפרסם בנק ישראל התקף בעת הוצאת החשבונית;
”מחיר פו״ב“ – המחיר הסיטוני במטבע חוץ, ששולם לספק מוצרי תעבורה בחוץ לארץ, כמצויין בחשבונית הספק שאישרה הרשות המוסמכת והכולל הוצאות האריזה, הביטוח וההובלה עד לסיפון האוניה או המטוס בנמל המוצא, או המחיר במטבע חוץ, שנקבע למוצר תעבורה במחירון היצרן בחוץ לארץ, לאחר הפחתה של כל הנחה שניתנה ליבואן בעת הרכישה ושהוכחה לרשות המוסמכת;
”מחיר לצרכן“ – המחיר המרבי של מוצר תעבורה:
(1)
כשהוא מיובא, הנמוך מבין אלה ולמעט מס ערך מוסף –
(א)
מחיר פו״ב, כפול מקדם שנקבע בתוספת השניה מחושב במטבע ישראלי לפי השער היציג;
(ב)
המחיר שקבע היבואן למוצר;
(ג)
המחיר שקבעה הרשות;
(2)
כשהוא מתוצרת מקומית – מחיר המוצר כולל כל מס, אגרה או תשלום חובה אחר החלים על המוצר, למעט מס ערך מוסף שקבע יצרן מוצר התעבורה במחירון, או המחיר שקבעה הרשות;
(3)
כשהוא משומש – עד 50% מן המחיר לצרכן למוצר כאמור בפסקה (1);
”מספר קטלוגי“ – מספר זיהוי של מוצר התעבורה שקבעו היצרן או היבואן.
חובת מתן חשבונית [תיקון: תשמ״ד־2, תשמ״ה]
(א)
(1)
לא יעביר עוסק את הבעלות או החזקה במוצר תעבורה לידי קונה אלא אם נתן לו, בעת העברתו, חשבונית שבה צויין שמו של מוצר התעבורה, מספרו הקטלוגי ומחירו לצרכן;
(2)
המחיר לצרכן יירשם בחשבונית, בעמוד ה”מחיר לצרכן“ בנפרד מתשלומים אחרים, אם ישנם; לא ציין המוכר בחשבונית את המחיר לצרכן בנפרד כאמור, ייחשב המחיר הנקוב בחשבונית כמחיר לצרכן של מוצר התעבורה.
(ב)
עוסק המוכר מוצר תעבורה שלא שווק בידי יצרן הרכב יציין בחשבונית את שם יצרן המוצר ליד מספרו הקטלוגי.
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי העוסק לציין בחשבונית במקום מספר הקטלוגי של מוצר התעבורה את הפרטים שלהלן:
(1)
תוצר, דגם ושנת ייצור של הרכב שלו מיועד המוצר;
(2)
שם יצרן המוצר או המלים ”יצרן לא ידוע“;
(3)
סיווג המוצר לפי אחת מאלה:
(א)
מקורי (המשווק כחלק חילוף חדש בידי יצרן הרכב);
(ב)
חליפי (מוצר חדש שאיננו מקורי);
(ג)
משופץ;
(ד)
משומש.
(ד)
עוסק שקנה מוצר תעבורה לצורך מכירתו לצרכן, לא יקבל את הבעלות או החזקה בו אלא אם קיבל מהמוכר חשבונית שבה צויינו הפרטים כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב) או (ג).
(ה)
עוסק שקנה מוצר תעבורה לצורך מכירתו לאחר, ובידו חשבונית שהמחיר לצרכן הנקוב בה מתאים למחירון שהיה בתוקף ביום הוצאת החשבונית, וחלפו למעלה מ־60 ימים מיום הוצאתה, רשאי להוסיף בעת מכירת המוצר, על המחיר לצרכן בחשבונית האמורה, תוספת לפי השיעור שבו עלה מדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מן המדד שפורסם לאחרונה לפני יום הרכישה ועד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום המכירה, ובלבד שהוכיח לרשות כי היצרן או היבואן של המוצר הפסיקו את פעילותם ואין אפשרות לעדכן את מחיר המוצר.
מחירון מכירה במחיר לצרכן [תיקון: תשמ״ד־2, תש״ן]
(א)
לא ימכור אדם מוצר תעבורה במחיר העולה על המחיר לצרכן ולא ירשום בחשבונית מחיר העולה על ”המחיר לצרכן“.
(ב)
(1)
לא ימכור יצרן או יבואן מוצר תעבורה אלא אם ציין במחירון את מחירו לצרכן;
(2)
הרשות רשאית לקבוע את הפרטים שעל היצרן או היבואן לציין במחירון ולקבוע מועדים לעדכונו;
(3)
היצרן או היבואן יציג, וכן ימכור על פי דרישה, את המחירון של כל מוצרי התעבורה אותם הוא מייצר או מייבא.
(ג)
הרשות רשאית לדרוש מיצרן או יבואן של מוצר תעבורה להמציא לה כל מחירון שהוציא לענין מוצרי תעבורה שהוא מייצר או מייבא, ולמסור לה כל פרט הנוגע למחירים שקבע, במועד שקבעה הרשות; נדרש יבואן או יצרן כאמור, ימלא אחר הדרישה במועד שקבעה הרשות.
(ד)
יצרן או יבואן שהוציא מחירון ישמור אותו, או העתק ממנו, עד תום שנים עשר חדשים מיום החלפתו במחירון חדש.
קביעת מחיר לצרכן בידי הרשות
(א)
נמכר מוצר תעבורה ולא ניתנה לקונה חשבונית לפי סעיף 16 או החשבונית שניתנה לקוייה בפרט כלשהו, או נדרש מוכר להוכיח כיצד קבע את המחיר ולא עשה זאת, יהיה מחירו לצרכן של המוצר המחיר שקבעה הרשות.
(ב)
הרשות תקבע את המחיר לצרכן של מוצר התעבורה לפי מחירו הנמוך ביותר לצרכן של מוצר דומה ביום המכירה כאמור.
שמירת חשבונית [תיקון: תשמ״ד־2]
(א)
עוסק שקיבל חשבונית לפי צו זה, ישמור אותה או העתק ממנה עד תום שנים עשר חדשים מיום שרכש את מוצר התעבורה וכן יציג את החשבונית או העתק ממנה לרשות, לפי דרישתה.
(ב)
לא שמר עוסק את החשבונית או שעברו שנים עשר חדשים מיום שמכר את המוצר, ייקבע המחיר לצרכן כאמור בסעיף 18.
אחריות העוסק [תיקון: תשמ״ז]
עוסק אחראי לכל פגם במוצר תעבורה שנמכר על ידו בהתאם לתנאי האחריות שקבע היצרן.
פרק ששי: שונות
רשות מבצעת
הרשות ממונה על ביצוע צו זה והיא רשאית ליתן כל הוראה אשר לדעתה יש בה צורך לביצועו.
רישום הצהרות ודינים וחשבונות
(א)
הרשות רשאית לדרוש מכל בעל רשיון לנהל רישומים, פנקסים, הצהרות או דינים וחשבונות על גבי הטופס שהיא תקבע.
(ב)
מי שנדרש לנהל רישומים או פנקסים או למסור הצהרות או דינים וחשבונות, ירשום פרטים מלאים ונכונים, וישיב תשובות מלאות ונכונות על כל שאלה שבטופס ועל כל שאלה אחרת של הרשות, תוך הזמן שתורה.
הוראות הרשות
עוסק שברשותו מוצרי תעבורה חייב למלא אחר כל הוראה שנתנה הרשות מזמן לזמן לענין שימושם, עיבודם, שמירתם, יבואם, מחירם, העברתם, הובלתם, חלוקתם ומכירתם של מוצרי תעבורה.
הוראות שילוט
מי שיש לו רשיון על פי צו זה יציג במקום עסקו או במפעל, במקום שהורתה הרשות, שלט מתאים שבו יצויין שם בעל הרשיון ומענו ושם המנהל המקצועי ומענו.
שמירת דינים
האמור בצו זה אינו בא למעט מכוחו של כל דין.
ביטול
בטלים –
(1)
צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור וסחר במוצרי תעבורה), התשכ״ה–1965;
(2)
צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מחירי מוצרי תעבורה), התשל״ו–1976.
הוראות מעבר
תחילה
תחילתו של צו זה 60 ימים מיום פרסומו.
[תיקון: תשמ״ז־2, תשמ״ט, [הודעות]]
תוספת ראשונה
(סעיף 9)
[תיקון: תשנ״ד]
בעד רשיון לייצור מוצרי תעבורה ולמפעל לייצור גרורים (רכב שאינו מנועי), רשיון לסחר במוצרי תעבורה או בעד חידושם תשולם אגרה בשיעור של 401 שקלים חדשים (נכון לאפריל 2023).
[תיקון: תשמ״ה]
תוספת שניה
(סעיף 15)
1.
[תיקון: תשמ״ד]
(א)
מקדם של 3.03 לצמיגים ואבובים.
(ב)
מקדם של 2.88 למוצרי תעבורה פטורים ממס קניה.
(ג)
מקדם של 4.80 למוצרי תעבורה החייבים במס קניה.
2.
[תיקון: תשמ״ד, תשמ״ה]
הוכיח היבואן לרשות, להנחת דעתה, כי הוצאותיו על הובלה ימית של מוצר תעבורה עלו על 20% ממחיר המוצר פו״ב, יחולו מקדמים אלה:
(1)
למוצר תעבורה כאמור בסעיף 1(א) – 3.03;
(2)
למוצר תעבורה כאמור בסעיף 1(ב) – 3.15;
(3)
למוצר תעבורה כאמור בסעיף 1(ג) – 5.22.
3.
יבואן של מוצרי תעבורה רשאי להוסיף למחיר לצרכן שנקבע לפי סעיפים 1 ו־2 תוספת בשיעור של 15%, ובלבד שהוכיח להנחת דעתה של הרשות כי –
(1)
חלה עליו חובה לספק מוצרי תעבורה לרכב שהוא מייבא, כמפורט בסעיף 11 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב), התשל״ט–1978;
(2)
מוצרי התעבורה סופקו לו ישירות מאת יצרן הרכב עם חשבונית של היצרן.
4.
[תיקון: תשמ״ג]
יבואן של מוצרי תעבורה אשר עליהם חלה חובת הפקדה לפי צו הסדרת יבוא טובין (הפקדה), התשמ״ג–1983, יהיה רשאי להוסיף למחיר לצרכן שנקבע לפי סעיפים 1, 2 ו־3 תוספת בשיעור של 9%.
כ״ד באדר התשמ״ג (9 במרס 1983)
- חיים קורפו
שר התחבורה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.