תוספות ישנים על הש"ס/יבמות/פרק ט
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
א) וי"ל דהא לא קשה מידי דאי ליתא לדרב דימי אין למפרך ליתני כדפרישית דהא לא הוה קמ"ל רבותא [בזה] דפשיטא דהיכא דהאחד ישראל והאחד מצרי הלך אחר פסולן אבל פריך שפיר תלמודא דאם איתא לדרב דימי הו"ל למיתני מצרי שני שנשא שתי מצריות וכו' ולאשמעינן רבותא דהיכא נמי שהאיש והאשה פסולים הלך אחר הפסול יותר דזה לא שמעינן:
ומאי כשרה כשרה לכהונה. פי' כהנת וקרי לה כשרה משום דמצוה לכהן לישא כהנת כדאמרי' בפרק ואלו עוברין:
לכל עונשין בלאוין קאמר דבמצות עשה אינן שוין שהרי מצות עשה שהז"ג נשים פטורות:
מתני' ולא מזונות ומיירי בלותה ואכלה דאל"ה פשיטא דהא בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה אלא מיירי שהלך בעלה למד"ה ולותה ואכלה וא"ת אפ"ה מאי אריא משום שהיא פסולה אפילו כשרה נמי אמרינן הניח מעותיו על קרן הצבי אותו האיש שהלוה לה א) כדאמרי' הלך בעלה למד"ה ועמד איש אחד ופרנס אותה הניח מעותיו על קרן הצבי וי"ל ה"מ היכא דלא מסר לה דרך הלואה אלא מסר בגלל בעלה ואין לו לאיש לתבוע לא לבעל ולא לאשה שהרי האיש לא שם במלוה להן. והאשה לא שאלה מאתו. אבל הכא שלותה ממנו לא הניח מעותיו על קרן הצבי אלא המלוה תובע את האשה והאשה תובעת את בעלה וגם אם נתגרשה האשה משלמת המזונות לאיש שהלוה לה והכא בשניה לא ישלם הבעל מזונות שלותה ואכלה ולא נהירא דדומיא דאמרינן בשניה אין לה מזונות קאמר באלמנה לכה"ג יש לה מזונות ובגמרא משמע דאלמנה לכה"ג אין לה מזונות בלותה ואכלה אלא נראה דבשניה לית לה מזונות אף לאחר מיתת הבעל דקנסינן ליה. אבל באלמנה לכה"ג יש לה מזונות בלאחר מיתה כדמשמע בגמרא:
א) ואין להקשות ממה דמשמע מההיא דהיכא דפסל זרע לא מרגלא ליה והכא פ"ה שהוא פסול הבעל. דא"ל דמודה רש"י דפסול זרע הוי שפיר פיסול בעל ולא מרגלא ליה:
ממזרת ונתינה איכא בינייהו למ"ד מפני שמרגילה זו היא מרגילתו וא"ל הלא הוי ממזר י"ל דאפשר לטהרו כדאמרינן יכולים ממזרים ליטהר כיצד ממזר נושא שפחה הולד עבד שחררו הולד בן חורין ותימה מאי קאמר זו היא מרגילתו הלא אין מרווחת בו כלום שהרי אף אם תנשא לממזר יכולה ליטהר בנה כדפרישית וי"ל דמ"מ היא מרגילתו שיקרא זרעה על שם ישראל גמור ולמורי ראש"י נראה דאין אנו צריכים לזה אף אם אינה מרווחת כלום הכשר בדבר מ"מ מרגלא ליה כדאמרי' יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא וכן פ"ה לעיל. וכן מוכח בתלמודא דבשניה אמרינן לעיל קנסוה בכתובתה אע"פ שאינה מוספת שום הכשר אלא משום שהיא רוצה להנשא יותר מהאיש. וא"ת א"כ מאי פריך אחרי כן ולר' אליעזר דאמר ה"ז עבד וממזר הא לא מרגלא ליה. ומאי קא פריך הלא מ"מ אינה נפסדת כלום בדבר שהרי גם אם תנשא לממזר כדינה יהיה בנה ממזר. ואי משום דלא מרווחא שום הכשר הלא פי' דמ"מ מרגלא ליה משום שרוצה להנשא. וי"ל דשפיר פריך לר' אליעזר דאמר ה"ז עבד וממזר א"כ איכא פסול לבעל שעל (ידה) [ידו] א) הוי זרעו נפסל וא"כ לא מרגלא ליה כדאמרינן לעיל כ"מ שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו שהוא מרגילה והיא אינה מרגילתו:
סוטה ודאי איכא בינייהו דלמ"ד מפני שמרגילה זו היא מרגילתו ואי תקשי הדרא קושיא לדוכתין ולר' עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין הא לא מרגלא ליה שהרי היא סוטה ודאי וחייבי לאוין היא לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי בן כיפר ואמרי אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שהוסתרה וי"ל דהא אמרינן לעיל הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר ואפי' ר"ע מודה:
או א) אינו אלא אפילו מעשר עני. דאין בו קדושה כלל:
אף שעריך האמור כאן מעשר עני. וא"ת ומעשר ראשון מנלן אי מכ"ש דמעשר עני הא אין מזהירין מן הדין וי"ל דאין זה אלא גלוי מלתא בעלמא:
אי מההיא ה"א ללאו וכו' וא"ת כיון דידעי' [דחייב] מיתה ל"ל קרא ללאו. וי"ל דאצטריך קרא דלא תוכל למעשר עני שאין בו קדושה וא"ת ומיתה מנלן למעשר עני דממעשר ראשון לא ילפינן ליה שהרי אין במעשר עני קדושה וי"ל כיון שראינו מלא תוכל שמעשר ראשון ומעשר עני שוין לענין לאו ה"ה לענין מיתה שאין לחלק בהם:
ה"ג מר בריה דרבינא אמר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות. הניחא למ"ד משום יחוד אלא למ"ד משום גרושה פי' שמא יגרשנה בעלה ותהא זרה והעולם לא ידעו ויתנו לה תרומה:
גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר וא"כ אפילו תתגרש יכולה לאכול:
ולטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה. פי' אמאי אמרי' לקמן אין חולקין תרומה בבית הגרנות ולא מחלק הספר בשום נשים משמע אף בבת כהן ואמאי אין חולקין לה מי לא אכלה בתרומה ואפי' אם נתגרשה. י"ג איפכא אלא למ"ד משום גרושה גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה פי' אמאי אמרינן במתני' בת כהן מאורסת ללוי לא תאכל בתרומה ולטעמיך גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר. ולא נהירא פירוש זה דמאי קשיא ליה מתניתין אמאי בת כהן ללוי לא תאכל בתרומה הלא טעמא רבא איכא משום דאיפסלא באירוסין כדאמרינן לעיל האירוסין פוסלין ולאו טעמא משום גרושה לכן נראה גי' ראשונה:
(נחזור לראשונות) [ואידך] כריב"ל דאמר בעשרה מקומות וכו' והקשה הר' שמואל מאיוור"א היכי מצינן למימר דהאי קרא מיירי בכהנים והכתיב בההוא ענינא ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן וא"כ בלוים מיירי שנותנים תרומת מעשר לכהן דאי בכהנים הא לא מחייבי להפרישה דשלהם היא. וא"ל דמ"מ איירי קרא גם בלוים דלוים כתיבי אכן גם בכהנים איירי. זה א"א לומר. דא"כ מאי מוכח ר' עקיבא מואכלתם אותו בכל מקום דלא איירי קרא בכהנים הא כיון דאיירי קרא בלוים וכהנים מצינן למיקם ואכלתם אותו אלוים ושמא י"ל דשפיר איירי בכהני' ור"ל ונתתם אותו לאהרן הכהן כלומ' ונתתם שצריך שיהא נתון כבר ממנו תרומת ה' שהפריש' הישראל או הלוי מן המעשר עוד אומר מורי ראש"י דלעולם נאמר דאיירי קרא גם בלוים ובכהנים ומ"מ קרא דונתתם אלוים קאי ואין להקשות א"כ היכי מוכח רבי עקיבא מואכלתם אותו דלא מיירי קרא בכהנים כיון דאיירי קרא בתרוייהו מצינו למיקם ואכלתם בלוים אבל לעולם איירי קרא אף בכהנים וי"ל דזה לא קשה מידי דהא ודאי כולי קרא לא איירי אלא בלוים אליבא דר' עקיבא שהרי ואכלתם אותו בכל מקום נתינת טעם הוא לכל הפסוק דהכי משמע דכתיב ואכלתם אותו בכל מקום חלף עבודתכם באהל מועד וא"כ הפסוק נותן טעם לדבריו שיאכלו כל אותם הנזכרים למעלה חלף העבודה וא"כ כל הפסוק דכתיב לעיל מיניה דואכלתם לא איירי אלא במה שהפסוק דואכלתם מדבר. וקרא דואכלתם לא מצי מיירי בכהנים דהא כתיב בכל מקום כדמפרש תלמודא מי שיכול לאכלו וכו' [הרי] דלא איירי כלל בכהנים אליבא דר"ע כ"נ לראש"י:
ומר סבר דווקא לענים נראה דפליגי אליב' דר"ע דאמר דקודם הקנס היה ללוי ולא לכהן אבל לרבי אליעזר דאמר דקודם הקנס היה לכהן וללוי א"כ יחלוקו אליבא דידיה ויאמרו קנסא לעניים פירוש [לכהנים וללוים עניים ולאידך מ"ד] לכהנים בימי טומאתן לבד וא"כ עשירים כהנים נקנסו והלא מה פשעם ומה חטאתם הלא לא קנס עזרא רק לוים משום טעמא דמפרש אלא נראה דאליבא דר"ע פליגי. ונראה דהלכה כרבי עקיבא דהא פליגי אליביה ובזה ניחא מההיא דמעשה שהיו באים בספינה שנתן רבן גמליאל המעשר ראשון לר' יהושע בן חנניה שהיה לוי ואמאי הלא קנסינהו עזרא ורבי [גמליאל] לאחר קנסא הוה. אלא ודאי לרבי עקיבא ניחא דמתחלה היה ללוי דווקא ועזרא קנסינהו ונתנו לכהן וללוי עניים ורבי יהושע עני היה ורבי אליעזר סבר שהיה בתחלה לכהן וללוי ולבתר קנסא היה לכהן דווקא. וכמו כן ניחא הא דאמרינן יוחנן כהן גדול ביטל את הוידוי משום דקרא משמע שנותנו ללוי דוקא ולבתר קנסא היה לכהן וללוי:
שנאמר שוטרים בראשיכם. אין זה פסוק בכל המקרא. ושמא היינו דכתיב ואשימם בראשיכם (דברים א יג) א):
במורם מן הקדשים לא תאכל מדלא כתיב בקדשים וכתיב בתרומת הקדשים משמע במורם מן הקדשי' וא"ל דהיינו דוקא בעודה לאיש זר לא תאכל דהכי כתיב בקרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו' אבל כי גרשה או מת תאכל דהא מלאיש זר דהכא שמעינן כי נבעלה לנתין ולממזר פסלה לעולם והא דלא אכלה אף בתרומה דבית אביה ביושבת תחת בעלה נפקא לן מדכתיב ושבה אל בית אביה מכלל דמעיקרא לא אכלה וא"כ לא שמעינן ליה מהכא דלא תאכל בחזה ושוק בעודה לאיש זר דהא אף בתרומה דעלמא לא אכלה מקרא דושבה אל בית אביה כנעוריה וא"כ קרא דבתרומת קדשים לא תאכל לא איירי אלא בחוזרת:
[שייך לע"ב] ת"ל וזרע אין לה והא אין לה. הקשה הר"ם כי היכי דאמרינן גבי יבום פי' דנעשה מתים כחיים משום דרכיה דרכי נועם ומפרשי' הא דכתיב ובן אין לו בשעת מיתה אבל אם יש לו בן בשעת מיתה ומת מהני כחיים לפוטרה מן היבום כמו כן נימא לגבי תרומה מק"ו ונפרש וזרע אין לה שעת מיתה אבל כי יש לה זרע בשעת מיתה מן הזר אע"ג דמית אח"כ לא תשוב לתרומת בית אביה. וי"ל שאני התם גבי יבום דגלי קרא דכתיב דרכיה דרכי נועם ומפיק לקרא מפשטיה אבל גבי תרומה אין לנו מק"ו להוציא קרא מפשטיה דפשטיה משמע וזרע אין לה כל זמן שאין לה זרע תחזיר. עוד נראה לראש"י דדוקא גבי יבום משמע שפיר קרא ובן אין לו בשעת מיתה דהא כתיב כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו בשעת מיתה ואם יש לו בשעת מיתה אין זה בן אין לו כי מת. אבל גבי תרומה בדידה תלה הכתוב וא"כ משמע בכל עת שלא יהיה לה זרע תשוב לתרומת בית אביה דהא בכל עת שמת זרעה נשארה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ובהכי אמר קרא דתיכול בתרומה דבי נשא כ"נ לראש"י:
האשה וכו' ממזר מזה ומזה. הרב ר' אליהו הזקן היה ר"ל הא דקאמר במתני' הולד משני הוי ממזר היינו דוקא כשבא עליה קודם שנתגרשה מן הראשון אבל אם נתגרשה ובא עליה השני אחרי כן לא הוי הולד ממזר. ול"נ א) להר"י כיון דאין לחלק מן הראשון בין בא עליה קודם שנתגרשה מן השני בין לאחר שנתגרשה דהא גירושי השני לא מעלין ולא מורידין שהרי קנסא הוא. כמו כן אין לחלק בשני דבכל ענין הוי הולד ממזר מטעם קנס:
ודלמא משום דאשתיק ושתיקה כהודאה דמיא. וא"ת ומעיקרא מאי ס"ד דבעי להוכיח דעד א' מהימן מאי קאמ' הא אשתיק מהימן אפי' אמ' איני יודע מהימן. וי"ל דאה"נ דאישתיק לאו דוקא אלא ה"ה אמ' איני יודע מדנקט והלה אומר לא אכלתי. משמע דוקא משום דלא (אמר) אכלתי דקאמ' דידע שפיר דלא אכל והשתא קא דחי דקאמ' ודילמא משום דאשתיק והא דנקט והלה אומ' לא אכלתי לא ידעתי שאכלתי:
רבי מאיר מחייב. וא"ת מאי חיובא שייך הכא הלא אמרי' חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן. וי"ל ה"מ היכא שהוא מודה שהוא חייב דודאי כיון שהוא מודה שהוא חייב ישלם דהא לכפרה אתו. אבל הכא שאומר דאינו חייב ודאי לא יפרע אם לא משכנו:
אם ירצה לומ' מזיד הייתי. והתם פריך מאי מגו הוא הלא אין אדם משים עצמו רשע. ומשני דר"ל דמתרצינן דבוריה דאמרי' דר"ל לא אכלתי שוגג אלא מזיד. וא"ת ונושלינן ליה. וי"ל דעביד איניש דמכסי חטאיה כדכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה: