(תהלים קג טו): "אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ"

"ימי האדם חולפים מהרה, כחציר המתייבש מהר מחום השמש;   וכמו ציץ (פרחי) השדה הכלים במעט זמן, כן הוא פריחת האדם והצלחתו" ( מצודות ) .

חציר הוא עשב הצומח בהרים אחרי הגשם ומתייבש במהירות כשהגשמים מסתיימים . גם ציץ הוא פרח המופיע בשדה במהירות ונעלם במהירות.  כך הם ימיו של בן- אנוש: הוא קם בבוקר פורח ורענן, ועד הערב הוא עלול לחלות להתייבש ולנבול, כמו ב תהלים צ ה-ו: " "זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ, בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף." "בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף, לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ" ".

(תהלים קג טז): "כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ"

כשרוח חמה נושבת בשדה, החציר מתייבש ונעלם. ולא יכירנו עוד מקומו - אף אחד לא "שומר לו מקום"; צמחים חדשים תופסים את מקומו. אף אחד גם לא זוכר שבמקום הזה היו פעם עשבים.  כך הוא גם בן-אנוש: ברגע אחד הוא נעלם מהמציאות ואיננו. המקום שהיה בו לא מכיר אותו ולא זוכר אותו - יש שם אנשים אחרים היורשים אותו ונהנים מהבית שהיה פעם שלו. החיים נמשכים בלעדיו.

אבל לא כולם נשכחים ונעלמים.

(תהלים קג יז): "וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו, וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים"

חסד ה' הוא נצחי - הוא נמשך מעולם (עוד לפני הבריאה) ועד עולם (עד אחרי סיום הבריאה. והחסד הזה הוא על יראיו. יראי ה' מתחברים אל הנצח. גם לאחר מותם, ה' ממשיך להנחות בצדק את בניהם ואת בני-בניהם.

(תהלים קג יח): "לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם"

בן-אנוש רגיל הוא כמו עשב - לא יכירנו עוד מקומו ואף אחד לא זוכר אותו לאחר מותו - הוא לא משאיר שום חותם רוחני בעולם.   אבל ירא ה', השומר וזוכר את ברית ה' ואת פיקודיו (מצוותיו), אינו בן-אנוש רגיל. ה' זוכר אותו, וגם ההשפעה הרוחנית שהשפיע על-פני האדמה נשארת לעולם.