אבן עזרא על תהלים קג

<< · אבן עזרא על תהלים · קג · >>

פסוק א

לדוד ברכי נפשי את ה' - היא הנשמה העליונה.

וכל קרבי – יקרא הגוף שהוא הבשר.

ומלת ברכי – משרתת אחרת, וכן הוא: ברכי נפשי את ה' וברכי כל קרבי את שם קדשו, והנה הזכיר שם העצם שהוא הכבוד עם הנפש שהוא הכבוד, כי הנשמה הוא כבוד הגוף, כי אין הגוף נחשב למאומה רק בעבור הנשמה, על כן הזכיר בגלוי שם העצם עם הנפש והשם עם הגוף, כי כן כתוב וכל קרבי שהם מן הגוף את שם קדשו ולא הזכיר עם הקרבים שם העצם בגלוי רק בהעלם.

פסוק ב

ברכי - הזכיר הראשון שהיא חייבת לברכו בעבור כבודו והשני בעבור שהטיב לו כאשר הזכיר: אל תשכחי כל גמוליו שגמלך, או הזכיר פעמים זמן אחר זמן ורגע אחר רגע.

פסוק ג

הסולח - הטעם: כי בעבור עונו היה בן מות והשם הוכיחו בתחלואים ליסרו לשוב להנחם על עונו ויפדהו משחת, וזה מפורש בדברי אליהוא, ויו"ד עוניכי כיו"ד תחלואיכי נוסף דרך צחות.

פסוק ד

הגואל - כמה פעמים היה מוכן למות וחשב בחליו שימות.

וטעם המעטרכי – שנהלו בחליו לאט בחסד וברחמים.

פסוק ה

המשביע - הטעם: כי הרופא הוא השם לבדו והוא המשביע לו על דעת אדם רופא שיאכל כך ולא יאכל כך.

הטעם המשביע – כי משפט החולה לזהם חייתו לחם.

ופירוש עדיך – פיך כמו עדיו לבלום. ולפי דעתי: כאשר הנפש כבוד לגוף כן היא כמו עדי. והנה הטעם המשביע בטוב נפשך, כנגד תשבע נפשי.

וטעם תתחדש כנשר נעוריכי – אמר ר' משה: כי הוא חסר יו"ד כדרך ותעשי הרעות ותוכל. ויש אומרים: כי הנשר כל מה שיגדל ויבוא בימים תגדל עצמתו וכן הוא תתחדשי בה עצמות הנעורים כנשר. ויתכן היות מלת נעורים כמו נשים ובא תתחדש, כדרך: בנות צעדה עלי שור. והזכיר נעורים בחליו, כמו: ישוב לימי עלומיו.

פסוק ו

עשה - זאת היא הברכה שידע באמונת הלב, כי השם עושה צדקות הוא וצדיק בכל דרכיו. וטעם זה, בעבור שהזכיר התחלואים הזכיר השם בצדק ואמונה עמו, והנה הזכיר כי יעשה דין צדק אם יעות האדם דרך ישר והוכח במכאוב, וזה הוא מי שהוא חייב לבוראו וכן ברואים לברואים כמוהם יעשה משפט, על כן: ומשפטים לכל עשוקים.

פסוק ז

יודיע - עתיד תחת עבר, כדרך יעשו עגל בחורב והדרכים הם הנזכרים בפסוק ויעבור ה' על פניו.

לבני ישראל עלילותיו - ביד משה.

פסוק ח

רחום - הזכיר מהשלש עשרה מדות מה שצריך לו על דבר תחלואיו כאשר עשה משה בעת תפלתו, כי לא הזכיר רחום וחנון ולא ה' נוצר חסד לאלפים וכבר פירשתי הטעם במקומו, ודוד הזכיר רחום וחנון ארך אפים ורב חסד. והזכיר נוצר חסד לאלפים וזהו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו. והזכיר נושא עון ופשע וחטאה וזהו לא כחטאינו ולא כעונותינו הרחיק ממנו את פשעינו.

וטעם רחום – שיתכן עלילות לשמור עבדו טרם בוא הרעה עליו.

חנון - להושיעו בצעקו אליו.

וארך אפים - להאריך לו.

ורב חסד - שלא יפסיק חסדו.

פסוק ט

לא, יריב - עם החוטאים ולא יטור לשבים, כי נוטר הוא לאויביו.

פסוק י

לא - שתף דוד עמו אחרים, כי עם הכל יעשה חסד. והנה כעוונותינו, כנגד הסולח לכל עוניכי.

פסוק יא

כי - אין גובה למראה העינים יותר מגובה שמים ומזרח רחוק ממערב כפל הגובה.

והנה טעם חסדו, פירוש רב חסד.

פסוק יב

כרחוק - טעם הרחיק כמה פעמים עשה כן בשובנו אליו.

פסוק יג

כרחם - פירוש רחום וחנון ה' וטעם על יריאיו – כמו: ורחמתי את אשר ארחם.

פסוק יד

כי, יצרנו - תולדתינו וזה כולל לכל אשר הזכיר, כי הוא נושא עון ופשע וחטאה ותחסר מלת לפניו וכן הוא זכור הוא לפניו.

וטעם כי עפר אנחנו – כי העצמות הם מוסדות הגוף והם קרות ויבשות כמתכונת העפר.

פסוק טו

אנוש - ועוד כי ימי אדם מעטים וידמה זמן הילדות לציץ.

פסוק טז

כי רוח - תעבור בציץ ותיבשנו וכאילו לא היה וככה האדם.

וטעם לא יכירנו – כי המקומות יפרישו בין הפרטים, כי אין גוף בלא מקום ולא יעכב שנים מקומות.

פסוק יז

וחסד - זהו שכר הצדיקים שהוא לנצח והזכיר בתורה לאוהביו שהם במעלה הגבוהה ואחר כן - לשומרי מצותיו - מיראה וככה פירושו פה ליראיו והם שומרי בריתו רק זוכרי פיקודיו, הם האוהבים כי לעולם פיקודיו לפניהם ובלבם לא ישכחו רגע אחד.

פסוק יח

[וחסד - זהו שכר הצדיקים שהוא לנצח והזכיר בתורה לאוהביו שהם במעלה הגבוהה ואחר כן -] לשומרי מצותיו - מיראה וככה פירושו פה ליראיו והם שומרי בריתו רק זוכרי פיקודיו, הם האוהבים כי לעולם פיקודיו לפניהם ובלבם לא ישכחו רגע אחד.

פסוק יט

ה' - הטעם: בעבור שהזכיר שחסד השם על יראיו מעולם ועד עולם בלי הפסק, נתן ראיה לדבריו כי נכון הוא, כי השם בלי שינוי וכסאו נכון בשמים שהם עומדים ומלכותו בכל משלה - בעליונים ובשפלים.

פסוק כ

ברכו - בעבור שהזכיר השמים, הזכיר הדרים בו והם המלאכים שאינם גוף, כי על ידם תבאנה הגזרות מהשמים, כדבר סנחריב. ומשה אמר: וישלח מלאך פניו ויושיעם, ומלאך פניו הושיעם.

גבורי כח - כי אין יכולת בנברא לעמוד מפניהם והמלאך שבא אל יעקב מצווה היה.

וטעם לשמוע בקול דברו – כי אינם כבני אדם שיקוו מהשם שכר בעשותם דברו, רק זה הוא שכרם ותענוגם ותפארתם לשמוע בקול דברו.

פסוק כא

ברכו, צבאיו - הם צבא השמים העליונים.

ומשרתיו – והם השבעה, שהם בשבעה מעונות.

פסוק כב

ברכו - כל מעשיו הם המתכות והצמחים וכל החיים כי הוא המושל בכם ואחר כן השלים כאשר החל ברכי נפשי את ה'.