ביאור:משלי יז יח
משלי יז יח: "אָדָם חֲסַר לֵב תּוֹקֵעַ כָּף, עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ."
תרגום מצודות: דרך חסר לב לתקוע כף בערבות-ממון לפני רעהו (בשביל רעהו).
תרגום ויקיטקסט: אדם חסר לב אינו רואה את הנולד, תוקע כף ולוקח אחריות על חובו של הזולת, ואינו מעלה בדעתו שאולי יצטרך לשלם סכומים שלא יוכל לעמוד בהם; הוא עורב ערובה (נעשה ערֵב בהלוואה) רק משום שהוא עומד לפני רעהו ומתבייש לסרב לבקשתו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יז יח.
דקויות
עריכהספר משלי מזהיר בכמה וכמה מקומות מפני חתימה על ערבות בהלוואה*. גם המציאות מראה שחתימה על ערבות היא עסק מאד מסוכן - הרבה אנשים חתמו על ערבות ושכחו מזה, ויום אחד גילו לפתע שהלווה ברח מהארץ, והם נשארו עם חובות עצומים של מישהו אחר.
מדוע עדיין יש אנשים שמתפתים וחותמים על ערבות? ספר משלי נותן שתי תשובות:
א. אדם חסר לב תוקע כף = אדם תוקע כף (= לוקח אחריות מלאה להלוואה של אחר), כי הוא חסר לב (=אינו מסוגל לחשוב): חברים מבקשים ממנו לחתום ערבות, והוא לא חושב על העתיד, ולכן אינו מסוגל לסרב.
ב. עורב ערובה לפני רעהו = אדם נעשה ערֵב להלוואה של הזולת, כי הוא עומד לפני רעהו הלווה המבקש ממנו להיות ערב, "כי יבוש למאן בדבר כאשר הוא לפני רעהו" (ר' יונה).
ואם כאן הבעיה - כאן גם נמצא את הפתרון. אדם שמבקשים ממנו לחתום על ערבות צריך:
א. להשתמש בלב, לחשוב היטב על העתיד - האם הוא יוכל לעמוד בתשלום החוב אם הלווה יברח מהארץ או יפשוט רגל; אם נראה לו שהסכום גדול מדי - שיהיה חזק ולא יחתום!
ב. ללכת הביתה ולחשוב על הבקשה בשקט, לבד, כאשר הוא לא לפני רעהו ולא מתבייש.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/17-18