קטגוריה:שמות כה יב

מפרשי רש"י

[יט] כתרגומו זויתיו. ונראה כי לשון 'פעם' הוא מלשון (ותפעם רוחו) "הולם פעם" (ישעיהו מ"א, ז') ומלשון "ותפעם רוחו" (בראשית מ"א, ח'), שהוא לשון הכאה, וכן הוא לשון 'פעמון' שמכה בו הענבל. כי הזויות מכה בהם, והם הם ראשון להיות מוכה בו כל דבר שיגע בו. ולפיכך הוא בפתח, ואילו היה כמו שפירש הראב"ע שהוא מלשון "מה יפו פעמיך" (שיה"ש ז, ב), "הרימה פעמיך למשואות" (תהלים ע"ד, ג'), היה הפ"א בשו"א, דאלו כלם הפ"א בשו"א: אמנם מה שפירש (רש"י) שהיה נתון בזויות העליונה, ומנא לן לומר שהיו בזויות העליונה, שמא בזויות התחתונה, נראה דזויות השטח נקראו זויות, ולפיכך העליונות (ש) הם זויות השטח, כי השטח הוא למעלה, לא השטח התחתון הדבוק בארץ. ויש ראיה לדברי רש"י שהיו נתונות בזויות העליונות, בפרק הוציאו לו (יומא דף נד.) "ויאריכו הבדים וייראו [ראשי הבדים]" (מלכים א ח', ח'), יכול יהיו מקרעין בפרוכת ויצאו לחוץ, תלמוד לומר "לא יראו" (שם), הא כיצד, דוחקין ובולטין בפרוכת כשני דדי אשה, שנאמר (שיה"ש א, יג) "צרור המור דודי לי בין שדי ילין". ומדקאמר 'מקרעין בפרוכת ויצאו', לא היו נתונים הבדים אלא למעלה, שאם למטה, אם כן היו מונחים הבדים על הארץ, לא אמר ש'היו מקרעין', [ו]הוי ליה לומר ש'יעברו הפרוכת ויצאו', כיון דהם למטה בארץ, היו מגביהין את הפרוכת ויצאו לחוץ. ועוד, דודאי כיון דהיו הבדים מונחין על הארץ, אי אפשר שלא היו נראה לחוץ, דמיד הוא יוצא לחוץ. אלא אם כן נאמר שהיה הפרוכת נגרר בארץ, שאז כשהיו מאריכין הבדים לא היה יוצא לחוץ, והיה בולט בפרוכת. וזה אין סברא לומר שהיו מאריכין בפרוכת עד שהיה נגרר בארץ יותר מן המדה, שהרי נתן שיעור בשוה לפרוכת כמו שהיה לפתח קדש קדשים. ועוד, דלא היה זה דומה לדדי אשה, כי דדי אשה הבליטה היא בגובה, ואין הבליטה למטה. ולפיכך צריך לומר דגם שם היה הבליטה בגובה, והיו הבדים בגובה. ועדיין צריך עיון באיזה מקום נתונים, דלמה שינה הלשון ולא כתב "לארבע פאות" כמו שכתוב בשלחן (פסוק כו):שנים מכאן ושנים מכאן לרחבו של ארון - אבל אי היה שנים מכאן ושנים מכאן לארכו של ארון, לא היו יכולין שני בני אדם הנושאין לילך זה בצד זה, לפי שלא יהיה ביניהם אלא אמה וחצי: