שמואל ב כתיב מסומן

מהדורות נוספות של שמואל ב: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא :: עם פירוש :: תצוגה: מסורתית :: עם סימון הפסוקים :: בשורות נפרדות

---

ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת ויאמר אליו דוד דמיך [דמך] על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה

ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו בנות ישראל אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על במותיך חלל צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה

ויהי אחרי כן וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה באחת ערי יהודה ויאמר יהוה אליו עלה ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חברנה ויעל שם דוד וגם שתי נשיו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי ואנשיו אשר עמו העלה דוד איש וביתו וישבו בערי חברון ויבאו אנשי יהודה וימשחו שם את דוד למלך על בית יהודה ויגדו לדוד לאמר אנשי יביש גלעד אשר קברו את שאול

וישלח דוד מלאכים אל אנשי יביש גלעד ויאמר אליהם ברכים אתם ליהוה אשר עשיתם החסד הזה עם אדניכם עם שאול ותקברו אתו ועתה יעש יהוה עמכם חסד ואמת וגם אנכי אעשה אתכם הטובה הזאת אשר עשיתם הדבר הזה ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל כי מת אדניכם שאול וגם אתי משחו בית יהודה למלך עליהם

ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בשת בן שאול ויעברהו מחנים וימלכהו אל הגלעד ואל האשורי ואל יזרעאל ועל אפרים ועל בנימן ועל ישראל כלה

בן ארבעים שנה איש בשת בן שאול במלכו על ישראל ושתים שנים מלך אך בית יהודה היו אחרי דוד ויהי מספר הימים אשר היה דוד מלך בחברון על בית יהודה שבע שנים וששה חדשים

ויצא אבנר בן נר ועבדי איש בשת בן שאול ממחנים גבעונה ויואב בן צרויה ועבדי דוד יצאו ויפגשום על ברכת גבעון יחדו וישבו אלה על הברכה מזה ואלה על הברכה מזה ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יקמו ויקמו ויעברו במספר שנים עשר לבנימן ולאיש בשת בן שאול ושנים עשר מעבדי דוד ויחזקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדו ויקרא למקום ההוא חלקת הצרים אשר בגבעון ותהי המלחמה קשה עד מאד ביום ההוא וינגף אבנר ואנשי ישראל לפני עבדי דוד ויהיו שם שלשה בני צרויה יואב ואבישי ועשהאל ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבים אשר בשדה וירדף עשהאל אחרי אבנר ולא נטה ללכת על הימין ועל השמאול מאחרי אבנר ויפן אבנר אחריו ויאמר האתה זה עשהאל ויאמר אנכי ויאמר לו אבנר נטה לך על ימינך או על שמאלך ואחז לך אחד מהנערים וקח לך את חלצתו ולא אבה עשהאל לסור מאחריו ויסף עוד אבנר לאמר אל עשהאל סור לך מאחרי למה אככה ארצה ואיך אשא פני אל יואב אחיך וימאן לסור ויכהו אבנר באחרי החנית אל החמש ותצא החנית מאחריו ויפל שם וימת תחתו [תחתיו] ויהי כל הבא אל המקום אשר נפל שם עשהאל וימת ויעמדו וירדפו יואב ואבישי אחרי אבנר והשמש באה והמה באו עד גבעת אמה אשר על פני גיח דרך מדבר גבעון ויתקבצו בני בנימן אחרי אבנר ויהיו לאגדה אחת ויעמדו על ראש גבעה אחת ויקרא אבנר אל יואב ויאמר הלנצח תאכל חרב הלוא ידעתה כי מרה תהיה באחרונה ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם ויאמר יואב חי האלהים כי לולא דברת כי אז מהבקר נעלה העם איש מאחרי אחיו ויתקע יואב בשופר ויעמדו כל העם ולא ירדפו עוד אחרי ישראל ולא יספו עוד להלחם ואבנר ואנשיו הלכו בערבה כל הלילה ההוא ויעברו את הירדן וילכו כל הבתרון ויבאו מחנים ויואב שב מאחרי אבנר ויקבץ את כל העם ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשה אל ועבדי דוד הכו מבנימן ובאנשי אבנר שלש מאות וששים איש מתו וישאו את עשהאל ויקברהו בקבר אביו אשר בית לחם וילכו כל הלילה יואב ואנשיו ויאר להם בחברון ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים

וילדו [ויולדו] לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלת ומשנהו כלאב לאביגל [לאביגיל] אשת נבל הכרמלי והשלשי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור והרביעי אדניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון

ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מתחזק בבית שאול ולשאול פלגש ושמה רצפה בת איה ויאמר אל אבנר מדוע באתה אל פילגש אבי ויחר לאבנר מאד על דברי איש בשת ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה חסד עם בית שאול אביך אל אחיו ואל מרעהו ולא המציתך ביד דוד ותפקד עלי עון האשה היום כה יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע יהוה לדוד כי כן אעשה לו להעביר הממלכה מבית שאול ולהקים את כסא דוד על ישראל ועל יהודה מדן ועד באר שבע ולא יכל עוד להשיב את אבנר דבר מיראתו אתו

וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתו [תחתיו] לאמר למי ארץ לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את כל ישראל ויאמר טוב אני אכרת אתך ברית אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר לא תראה את פני כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול בבאך לראות את פני

וישלח דוד מלאכים אל איש בשת בן שאול לאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן לוש [ליש] וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב ודבר אבנר היה עם זקני ישראל לאמר גם תמול גם שלשם הייתם מבקשים את דוד למלך עליכם ועתה עשו כי יהוה אמר אל דוד לאמר ביד דוד עבדי הושיע את עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל איביהם וידבר גם אבנר באזני בנימין וילך גם אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל אשר טוב בעיני ישראל ובעיני כל בית בנימן ויבא אבנר אל דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר אתו משתה ויאמר אבנר אל דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל אדני המלך את כל ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר תאוה נפשך וישלח דוד את אבנר וילך בשלום והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם הביאו ואבנר איננו עם דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום ויואב וכל הצבא אשר אתו באו ויגדו ליואב לאמר בא אבנר בן נר אל המלך וישלחהו וילך בשלום ויבא יואב אל המלך ויאמר מה עשיתה הנה בא אבנר אליך למה זה שלחתו וילך הלוך ידעת את אבנר בן נר כי לפתתך בא ולדעת את מוצאך ואת מבואך [מובאך] ולדעת את כל אשר אתה עשה ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה ודוד לא ידע וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש וימת בדם עשה אל אחיו וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה עד עולם מדמי אבנר בן נר יחלו על ראש יואב ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה

ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי המטה ויקברו את אבנר בחברון וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ויבכו כל העם

ויקנן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ידך לא אסרות ורגליך לא לנחשתים הגשו כנפול לפני בני עולה נפלת ויספו כל העם לבכות עליו ויבא כל העם להברות את דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה וכל העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר בן נר

ויאמר המלך אל עבדיו הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו

וישמע בן שאול כי מת אבנר בחברון וירפו ידיו וכל ישראל נבהלו ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול שם האחד בענה ושם השני רכב בני רמון הבארתי מבני בנימן כי גם בארות תחשב על בנימן ויברחו הבארתים גתימה ויהיו שם גרים עד היום הזה

וליהונתן בן שאול בן נכה רגלים בן חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח ושמו מפיבשת וילכו בני רמון הבארתי רכב ובענה ויבאו כחם היום אל בית איש בשת והוא שכב את משכב הצהרים והנה באו עד תוך הבית לקחי חטים ויכהו אל החמש ורכב ובענה אחיו נמלטו ויבאו הבית והוא שכב על מטתו בחדר משכבו ויכהו וימתהו ויסירו את ראשו ויקחו את ראשו וילכו דרך הערבה כל הלילה ויבאו את ראש איש בשת אל דוד חברון ויאמרו אל המלך הנה ראש איש בשת בן שאול איבך אשר בקש את נפשך ויתן יהוה לאדני המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו

ויען דוד את רכב ואת בענה אחיו בני רמון הבארתי ויאמר להם חי יהוה אשר פדה את נפשי מכל צרה כי המגיד לי לאמר הנה מת שאול והוא היה כמבשר בעיניו ואחזה בו ואהרגהו בצקלג אשר לתתי לו בשרה אף כי אנשים רשעים הרגו את איש צדיק בביתו על משכבו ועתה הלוא אבקש את דמו מידכם ובערתי אתכם מן הארץ ויצו דוד את הנערים ויהרגום ויקצצו את ידיהם ואת רגליהם ויתלו על הברכה בחברון ואת ראש איש בשת לקחו ויקברו בקבר אבנר בחברון

ויבאו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה [היית] מוציא [המוציא] והמבי [והמביא] את ישראל ויאמר יהוה לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל ויבאו כל זקני ישראל אל המלך חברונה ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון לפני יהוה וימשחו את דוד למלך על ישראל

בן שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה על כל ישראל ויהודה וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבסי ויגע בצנור ואת הפסחים ואת העורים שנאו [שנאי] נפש דוד על כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל הבית וישב דוד במצדה ויקרא לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה וילך דוד הלוך וגדול ויהוה אלהי צבאות עמו

וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד וידע דוד כי הכינו יהוה למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל

ויקח דוד עוד פלגשים ונשים מירושלם אחרי באו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות ואלה שמות הילדים לו בירושלם שמוע ושובב ונתן ושלמה ויבחר ואלישוע ונפג ויפיע ואלישמע ואלידע ואליפלט

וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד וישמע דוד וירד אל המצודה ופלשתים באו וינטשו בעמק רפאים וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה אל פלשתים התתנם בידי ויאמר יהוה אל דוד עלה כי נתן אתן את הפלשתים בידך ויבא דוד בבעל פרצים ויכם שם דוד ויאמר פרץ יהוה את איבי לפני כפרץ מים על כן קרא שם המקום ההוא בעל פרצים ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו

ויספו עוד פלשתים לעלות וינטשו בעמק רפאים וישאל דוד ביהוה ויאמר לא תעלה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים ויהי בשמעך [כשמעך] את קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא יהוה לפניך להכות במחנה פלשתים ויעש דוד כן כאשר צוהו יהוה ויך את פלשתים מגבע עד באך גזר

ויסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם יהוה צבאות ישב הכרבים עליו וירכבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את העגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים ואחיו הלך לפני הארון ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני יהוה בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים ויבאו עד גרן נכון וישלח עזא אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר ויחר אף יהוה בעזה ויכהו שם האלהים על השל וימת שם עם ארון האלהים ויחר לדוד על אשר פרץ יהוה פרץ בעזה ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה וירא דוד את יהוה ביום ההוא ויאמר איך יבוא אלי ארון יהוה ולא אבה דוד להסיר אליו את ארון יהוה על עיר דוד ויטהו דוד בית עבד אדום הגתי וישב ארון יהוה בית עבד אדם הגתי שלשה חדשים ויברך יהוה את עבד אדם ואת כל ביתו ויגד למלך דוד לאמר ברך יהוה את בית עבד אדם ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים וילך דוד ויעל את ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה ויהי כי צעדו נשאי ארון יהוה ששה צעדים ויזבח שור ומריא ודוד מכרכר בכל עז לפני יהוה ודוד חגור אפוד בד ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון יהוה בתרועה ובקול שופר והיה ארון יהוה בא עיר דוד ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה ותבז לו בלבה ויבאו את ארון יהוה ויצגו אתו במקומו בתוך האהל אשר נטה לו דוד ויעל דוד עלות לפני יהוה ושלמים ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את העם בשם יהוה צבאות ויחלק לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וילך כל העם איש לביתו וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים ויאמר דוד אל מיכל לפני יהוה אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נגיד על עם יהוה על ישראל ושחקתי לפני יהוה ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה

ויהי כי ישב המלך בביתו ויהוה הניח לו מסביב מכל איביו ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה ויאמר נתן אל המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך

ויהי בלילה ההוא ויהי דבר יהוה אל נתן לאמר לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר יהוה האתה תבנה לי בית לשבתי כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי את ישראל לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים ועתה כה תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על עמי על ישראל ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את כל איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה ולמן היום אשר צויתי שפטים על עמי ישראל והניחתי לך מכל איביך והגיד לך יהוה כי בית יעשה לך יהוה כי ימלאו ימיך ושכבת את אבתיך והקימתי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את ממלכתו הוא יבנה בית לשמי וכננתי את כסא ממלכתו עד עולם אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד

ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד הלם ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך אדני יהוה בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך על כן גדלת אדני יהוה כי אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר שמענו באזנינו ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים

ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם ועשה כאשר דברת ויגדל שמך עד עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך כי אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך את התפלה הזאת ועתה אדני יהוה אתה הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית עבדך לעולם

ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נשאי מנחה ויך דוד את הדדעזר בן רחב מלך צובה בלכתו להשיב ידו בנהר [פרת] וילכד דוד ממנו אלף ושבע מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי ויעקר דוד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב ותבא ארם דמשק לעזר להדדעזר מלך צובה ויך דוד בארם עשרים ושנים אלף איש וישם דוד נצבים בארם דמשק ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה וישע יהוה את דוד בכל אשר הלך ויקח דוד את שלטי הזהב אשר היו אל עבדי הדדעזר ויביאם ירושלם ומבטח ומברתי ערי הדדעזר לקח המלך דוד נחשת הרבה מאד

וישמע תעי מלך חמת כי הכה דוד את כל חיל הדדעזר וישלח תעי את יורם בנו אל המלך דוד לשאל לו לשלום ולברכו על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו כי איש מלחמות תעי היה הדדעזר ובידו היו כלי כסף וכלי זהב וכלי נחשת גם אתם הקדיש המלך דוד ליהוה עם הכסף והזהב אשר הקדיש מכל הגוים אשר כבש מארם וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק ומשלל הדדעזר בן רחב מלך צובה ויעש דוד שם בשבו מהכותו את ארם בגיא מלח שמונה עשר אלף וישם באדום נצבים בכל אדום שם נצבים ויהי כל אדום עבדים לדוד ויושע יהוה את דוד בכל אשר הלך וימלך דוד על כל ישראל ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא ויהושפט בן אחילוד מזכיר וצדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר כהנים ושריה סופר ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי ובני דוד כהנים היו

ויאמר דוד הכי יש עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן ולבית שאול עבד ושמו ציבא ויקראו לו אל דוד ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלהים ויאמר ציבא אל המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מלו דבר ויבא מפיבשת בן יהונתן בן שאול אל דוד ויפל על פניו וישתחו ויאמר דוד מפיבשת ויאמר הנה עבדך ויאמר לו דוד אל תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך והשבתי לך את כל שדה שאול אביך ואתה תאכל לחם על שלחני תמיד וישתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל הכלב המת אשר כמוני ויקרא המלך אל ציבא נער שאול ויאמר אליו כל אשר היה לשאול ולכל ביתו נתתי לבן אדניך ועבדת לו את האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן אדניך לחם ואכלו ומפיבשת בן אדניך יאכל תמיד לחם על שלחני ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים ויאמר ציבא אל המלך ככל אשר יצוה אדני המלך את עבדו כן יעשה עבדך ומפיבשת אכל על שלחני כאחד מבני המלך ולמפיבשת בן קטן ושמו מיכא וכל מושב בית ציבא עבדים למפיבשת ומפיבשת ישב בירושלם כי על שלחן המלך תמיד הוא אכל והוא פסח שתי רגליו

ויהי אחרי כן וימת מלך בני עמון וימלך חנון בנו תחתיו ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו אל אביו ויבאו עבדי דוד ארץ בני עמון ויאמרו שרי בני עמון אל חנון אדניהם המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים הלוא בעבור חקור את העיר ולרגלה ולהפכה שלח דוד את עבדיו אליך ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם ויגדו לדוד וישלח לקראתם כי היו האנשים נכלמים מאד ויאמר המלך שבו בירחו עד יצמח זקנכם ושבתם ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד וישלחו בני עמון וישכרו את ארם בית רחוב ואת ארם צובא עשרים אלף רגלי ואת מלך מעכה אלף איש ואיש טוב שנים עשר אלף איש וישמע דוד וישלח את יואב ואת כל הצבא הגברים ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח השער וארם צובא ורחוב ואיש טוב ומעכה לבדם בשדה וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור ויבחר מכל בחורי בישראל [ישראל] ויערך לקראת ארם ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו ויערך לקראת בני עמון ויאמר אם תחזק ארם ממני והיתה לי לישועה ואם בני עמון יחזקו ממך והלכתי להושיע לך חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו ויהוה יעשה הטוב בעיניו ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינסו מפניו ובני עמון ראו כי נס ארם וינסו מפני אבישי ויבאו העיר וישב יואב מעל בני עמון ויבא ירושלם וירא ארם כי נגף לפני ישראל ויאספו יחד וישלח הדדעזר ויצא את ארם אשר מעבר הנהר ויבאו חילם ושובך שר צבא הדדעזר לפניהם ויגד לדוד ויאסף את כל ישראל ויעבר את הירדן ויבא חלאמה ויערכו ארם לקראת דוד וילחמו עמו

וינס ארם מפני ישראל ויהרג דוד מארם שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים ואת שובך שר צבאו הכה וימת שם ויראו כל המלכים עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלמו את ישראל ויעבדום ויראו ארם להושיע עוד את בני עמון

ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאֿכים וישלח דוד את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל וישחתו את בני עמון ויצרו על רבה ודוד יושב בירושלם

ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל ביתה ותהר האשה ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנכי וישלח דוד אל יואב שלח אלי את אוריה החתי וישלח יואב את אוריה אל דוד ויבא אוריה אליו וישאל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום המלחמה ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך וישכב אוריה פתח בית המלך את כל עבדי אדניו ולא ירד אל ביתו ויגדו לדוד לאמר לא ירד אוריה אל ביתו ויאמר דוד אל אוריה הלוא מדרך אתה בא מדוע לא ירדת אל ביתך ויאמר אוריה אל דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים ואני אבוא אל ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם אשתי חיך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה ויאמר דוד אל אוריה שב בזה גם היום ומחר אשלחך וישב אוריה בירושלם ביום ההוא וממחרת ויקרא לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו ויצא בערב לשכב במשכבו עם עבדי אדניו ואל ביתו לא ירד ויהי בבקר ויכתב דוד ספר אל יואב וישלח ביד אוריה ויכתב בספר לאמר הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת

ויהי בשמור יואב אל העיר ויתן את אוריה אל המקום אשר ידע כי אנשי חיל שם ויצאו אנשי העיר וילחמו את יואב ויפל מן העם מעבדי דוד וימת גם אוריה החתי וישלח יואב ויגד לדוד את כל דברי המלחמה ויצו את המלאך לאמר ככלותך את כל דברי המלחמה לדבר אל המלך והיה אם תעלה חמת המלך ואמר לך מדוע נגשתם אל העיר להלחם הלוא ידעתם את אשר ירו מעל החומה מי הכה את אבימלך בן ירבשת הלוא אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ למה נגשתם אל החומה ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת וילך המלאך ויבא ויגד לדוד את כל אשר שלחו יואב ויאמר המלאך אל דוד כי גברו עלינו האנשים ויצאו אלינו השדה ונהיה עליהם עד פתח השער ויראו [וירו] המוראים [המורים] אל עבדך מעל החומה וימותו מעבדי המלך וגם עבדך אוריה החתי מת

ויאמר דוד אל המלאך כה תאמר אל יואב אל ירע בעיניך את הדבר הזה כי כזה וכזה תאכל החרב החזק מלחמתך אל העיר והרסה וחזקהו ותשמע אשת אוריה כי מת אוריה אישה ותספד על בעלה ויעבר האבל וישלח דוד ויאספה אל ביתו ותהי לו לאשה ותלד לו בן וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני יהוה

וישלח יהוה את נתן אל דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר אל נתן חי יהוה כי בן מות האיש העשה זאת ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל ויאמר נתן אל דוד אתה האיש כה אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מעט ואספה לך כהנה וכהנה מדוע בזית את דבר יהוה לעשות הרע בעינו [בעיני] את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם עקב כי בזתני ותקח את אשת אוריה החתי להיות לך לאשה

כה אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש

ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליהוה ויאמר נתן אל דוד גם יהוה העביר חטאתך לא תמות

אפס כי נאץ נאצת את איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות וילך נתן אל ביתו ויגף יהוה את הילד אשר ילדה אשת אוריה לדוד ויאנש ויבקש דוד את האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן הארץ ולא אבה ולא ברא אתם לחם ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו כי מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל עבדיו המת הילד ויאמרו מת ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו [שמלתיו] ויבא בית יהוה וישתחו ויבא אל ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל ויאמרו עבדיו אליו מה הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני [וחנני] יהוה וחי הילד ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא ישוב אלי וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא [ותקרא] את שמו שלמה ויהוה אהבו וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור יהוה

וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את עיר המלוכה וישלח יואב מלאכים אל דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם לכדתי את עיר המים ועתה אסף את יתר העם וחנה על העיר ולכדה פן אלכד אני את העיר ונקרא שמי עליה ויאסף דוד את כל העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד ואת העם אשר בה הוציא וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלכן [במלבן] וכן יעשה לכל ערי בני עמון וישב דוד וכל העם ירושלם

ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלם אחי אני אהב ויאמר לו יהונדב שכב על משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראתו ויאמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה וישלח דוד אל תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשי לו הבריה ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שכב ותקח את הבצק ותלוש [ותלש] ותלבב לעיניו ותבשל את הלבבות ותקח את המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל איש מעלי ויצאו כל איש מעליו ויאמר אמנון אל תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה ותגש אליו לאכל ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי ותאמר לו אל אחי אל תענני כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הנבלה הזאת ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי ותאמר לו אל אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה ויקרא את נערו משרתו ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה והמלך דוד שמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאד ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון על דבר אשר ענה את תמר אחתו

ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם אפרים ויקרא אבשלום לכל בני המלך ויבא אבשלום אל המלך ויאמר הנה נא גזזים לעבדך ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך ויאמר המלך אל אבשלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ בו ולא אבה ללכת ויברכהו ויאמר אבשלום ולא ילך נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך ויפרץ בו אבשלום וישלח אתו את אמנון ואת כל בני המלך

ויצו אבשלום את נעריו לאמר ראו נא כטוב לב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אתו אל תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבני חיל ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו כל בני המלך וירכבו איש על פרדו וינסו ויהי המה בדרך והשמעה באה אל דוד לאמר הכה אבשלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד

ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה וכל עבדיו נצבים קרעי בגדים

ויען יונדב בן שמעה אחי דוד ויאמר אל יאמר אדני את כל הנערים בני המלך המיתו כי אמנון לבדו מת כי על פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו ועתה אל ישם אדני המלך אל לבו דבר לאמר כל בני המלך מתו כי אם אמנון לבדו מת

ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את עינו [עיניו] וירא והנה עם רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר ויאמר יונדב אל המלך הנה בני המלך באו כדבר עבדך כן היה ויהי ככלתו לדבר והנה בני המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם המלך וכל עבדיו בכו בכי גדול מאד ואבשלום ברח וילך אל תלמי בן עמיחור [עמיהוד] מלך גשור ויתאבל על בנו כל הימים ואבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלש שנים ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום כי נחם על אמנון כי מת

וידע יואב בן צריה כי לב המלך על אבשלום וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת ובאת אל המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את הדברים בפיה ותאמר האשה התקעית אל המלך ותפל על אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך

ויאמר לה המלך מה לך ותאמר אבל אשה אלמנה אני וימת אישי ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את האחד וימת אתו והנה קמה כל המשפחה על שפחתך ויאמרו תני את מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את היורש וכבו את גחלתי אשר נשארה לבלתי שום [שים] לאישי שם ושארית על פני האדמה

ויאמר המלך אל האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך ותאמר האשה התקועית אל המלך עלי אדני המלך העון ועל בית אבי והמלך וכסאו נקי

ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא יסיף עוד לגעת בך

{{|שמואל ב|יד|יב}} {{|יד יב}} {{}} {{|שמואל ב|יד|יג}} {{|יד יג}} {{|שמואל ב|יד|יד}} {{|יד יד}} {{|שמואל ב|יד|טו}} {{|יד טו}} {{|שמואל ב|יד|טז}} {{|יד טז}} {{|שמואל ב|יד|יז}} {{|יד יז}} {{}} {{|שמואל ב|יד|יח}} {{|יד יח}} {{|שמואל ב|יד|יט}} {{|יד יט}} {{|שמואל ב|יד|כ}} {{|יד כ}} {{}} {{|שמואל ב|יד|כא}} {{|יד כא}} {{|שמואל ב|יד|כב}} {{|יד כב}} {{|שמואל ב|יד|כג}} {{|יד כג}} {{}} {{|שמואל ב|יד|כד}} {{|יד כד}} {{}} {{|שמואל ב|יד|כה}} {{|יד כה}} {{|שמואל ב|יד|כו}} {{|יד כו}} {{|שמואל ב|יד|כז}} {{|יד כז}} {{}} {{|שמואל ב|יד|כח}} {{|יד כח}} {{|שמואל ב|יד|כט}} {{|יד כט}} {{|שמואל ב|יד|ל}} {{|יד ל}} {{}} {{|שמואל ב|יד|לא}} {{|יד לא}} {{|שמואל ב|יד|לב}} {{|יד לב}} {{|שמואל ב|יד|לג}} {{|יד לג}} {{}} {{|שמואל ב|טו}} {{|שמואל ב|טו|א}} {{|טו א}} {{|שמואל ב|טו|ב}} {{|טו ב}} {{|שמואל ב|טו|ג}} {{|טו ג}} {{|שמואל ב|טו|ד}} {{|טו ד}} {{|שמואל ב|טו|ה}} {{|טו ה}} {{|שמואל ב|טו|ו}} {{|טו ו}} {{}} {{|שמואל ב|טו|ז}} {{|טו ז}} {{|שמואל ב|טו|ח}} {{|טו ח}} {{|שמואל ב|טו|ט}} {{|טו ט}} {{}} {{|שמואל ב|טו|י}} {{|טו י}} {{|שמואל ב|טו|יא}} {{|טו יא}} {{|שמואל ב|טו|יב}} {{|טו יב}} {{|שמואל ב|טו|יג}} {{|טו יג}} {{|שמואל ב|טו|יד}} {{|טו יד}} {{|שמואל ב|טו|טו}} {{|טו טו}} {{|שמואל ב|טו|טז}} {{|טו טז}} {{|שמואל ב|טו|יז}} {{|טו יז}} {{|שמואל ב|טו|יח}} {{|טו יח}} {{|שמואל ב|טו|יט}} {{|טו יט}} {{|שמואל ב|טו|כ}} {{|טו כ}} {{|שמואל ב|טו|כא}} {{|טו כא}} {{|שמואל ב|טו|כב}} {{|טו כב}} {{|שמואל ב|טו|כג}} {{|טו כג}} {{|שמואל ב|טו|כד}} {{|טו כד}} {{|שמואל ב|טו|כה}} {{|טו כה}} {{|שמואל ב|טו|כו}} {{|טו כו}} {{}} {{|שמואל ב|טו|כז}} {{|טו כז}} {{|שמואל ב|טו|כח}} {{|טו כח}} {{|שמואל ב|טו|כט}} {{|טו כט}} {{|שמואל ב|טו|ל}} {{|טו ל}} {{|שמואל ב|טו|לא}} {{|טו לא}} {{|שמואל ב|טו|לב}} {{|טו לב}} {{|שמואל ב|טו|לג}} {{|טו לג}} {{|שמואל ב|טו|לד}} {{|טו לד}} {{|שמואל ב|טו|לה}} {{|טו לה}} {{|שמואל ב|טו|לו}} {{|טו לו}} {{|שמואל ב|טו|לז}} {{|טו לז}} {{|שמואל ב|טז}} {{|שמואל ב|טז|א}} {{|טז א}} {{|שמואל ב|טז|ב}} {{|טז ב}} {{|שמואל ב|טז|ג}} {{|טז ג}} {{|שמואל ב|טז|ד}} {{|טז ד}} {{|שמואל ב|טז|ה}} {{|טז ה}} {{|שמואל ב|טז|ו}} {{|טז ו}} {{|שמואל ב|טז|ז}} {{|טז ז}} {{|שמואל ב|טז|ח}} {{|טז ח}} {{|שמואל ב|טז|ט}} {{|טז ט}} {{}} {{|שמואל ב|טז|י}} {{|טז י}} {{}} {{|שמואל ב|טז|יא}} {{|טז יא}} {{|שמואל ב|טז|יב}} {{|טז יב}} {{|שמואל ב|טז|יג}} {{|טז יג}} {{}} {{|שמואל ב|טז|יד}} {{|טז יד}} {{|שמואל ב|טז|טו}} {{|טז טו}} {{|שמואל ב|טז|טז}} {{|טז טז}} {{|שמואל ב|טז|יז}} {{|טז יז}} {{|שמואל ב|טז|יח}} {{|טז יח}} {{|שמואל ב|טז|יט}} {{|טז יט}} {{}} {{|שמואל ב|טז|כ}} {{|טז כ}} {{|שמואל ב|טז|כא}} {{|טז כא}} {{|שמואל ב|טז|כב}} {{|טז כב}} {{|שמואל ב|טז|כג}} {{|טז כג}} {{}} {{|שמואל ב|יז}} {{|שמואל ב|יז|א}} {{|יז א}} {{|שמואל ב|יז|ב}} {{|יז ב}} {{|שמואל ב|יז|ג}} {{|יז ג}} {{|שמואל ב|יז|ד}} {{|יז ד}} {{}} {{|שמואל ב|יז|ה}} {{|יז ה}} {{|שמואל ב|יז|ו}} {{|יז ו}} {{}} {{|שמואל ב|יז|ז}} {{|יז ז}} {{|שמואל ב|יז|ח}} {{|יז ח}} {{|שמואל ב|יז|ט}} {{|יז ט}} {{|שמואל ב|יז|י}} {{|יז י}} {{|שמואל ב|יז|יא}} {{|יז יא}} {{|שמואל ב|יז|יב}} {{|יז יב}} {{|שמואל ב|יז|יג}} {{|יז יג}} {{}} {{|שמואל ב|יז|יד}} {{|יז יד}} {{}} {{|שמואל ב|יז|טו}} {{|יז טו}} {{|שמואל ב|יז|טז}} {{|יז טז}} {{|שמואל ב|יז|יז}} {{|יז יז}} {{|שמואל ב|יז|יח}} {{|יז יח}} {{|שמואל ב|יז|יט}} {{|יז יט}} {{|שמואל ב|יז|כ}} {{|יז כ}} {{}} {{|שמואל ב|יז|כא}} {{|יז כא}} {{|שמואל ב|יז|כב}} {{|יז כב}} {{|שמואל ב|יז|כג}} {{|יז כג}} {{}} {{|שמואל ב|יז|כד}} {{|יז כד}} {{|שמואל ב|יז|כה}} {{|יז כה}} {{|שמואל ב|יז|כו}} {{|יז כו}} {{}} {{|שמואל ב|יז|כז}} {{|יז כז}} {{|שמואל ב|יז|כח}} {{|יז כח}} {{|שמואל ב|יז|כט}} {{|יז כט}} {{|שמואל ב|יח}} {{|שמואל ב|יח|א}} {{|יח א}} {{|שמואל ב|יח|ב}} {{|יח ב}} {{}} {{|שמואל ב|יח|ג}} {{|יח ג}} {{}} {{|שמואל ב|יח|ד}} {{|יח ד}} {{|שמואל ב|יח|ה}} {{|יח ה}} {{|שמואל ב|יח|ו}} {{|יח ו}} {{|שמואל ב|יח|ז}} {{|יח ז}} {{|שמואל ב|יח|ח}} {{|יח ח}} {{|שמואל ב|יח|ט}} {{|יח ט}} {{|שמואל ב|יח|י}} {{|יח י}} {{|שמואל ב|יח|יא}} {{|יח יא}} {{|שמואל ב|יח|יב}} {{|יח יב}} {{|שמואל ב|יח|יג}} {{|יח יג}} {{|שמואל ב|יח|יד}} {{|יח יד}} {{|שמואל ב|יח|טו}} {{|יח טו}} {{|שמואל ב|יח|טז}} {{|יח טז}} {{|שמואל ב|יח|יז}} {{|יח יז}} {{}} {{|שמואל ב|יח|יח}} {{|יח יח}} {{}} {{|שמואל ב|יח|יט}} {{|יח יט}} {{|שמואל ב|יח|כ}} {{|יח כ}} {{|שמואל ב|יח|כא}} {{|יח כא}} {{|שמואל ב|יח|כב}} {{|יח כב}} {{|שמואל ב|יח|כג}} {{|יח כג}} {{|שמואל ב|יח|כד}} {{|יח כד}} {{|שמואל ב|יח|כה}} {{|יח כה}} {{|שמואל ב|יח|כו}} {{|יח כו}} {{|שמואל ב|יח|כז}} {{|יח כז}} {{|שמואל ב|יח|כח}} {{|יח כח}} {{}} {{|שמואל ב|יח|כט}} {{|יח כט}} {{|שמואל ב|יח|ל}} {{|יח ל}} {{|שמואל ב|יח|לא}} {{|יח לא}} {{}} {{|שמואל ב|יח|לב}} {{|יח לב}} {{}} {{|שמואל ב|יט}} {{|שמואל ב|יט|א}} {{|יט א}} {{|שמואל ב|יט|ב}} {{|יט ב}} {{|שמואל ב|יט|ג}} {{|יט ג}} {{|שמואל ב|יט|ד}} {{|יט ד}} {{|שמואל ב|יט|ה}} {{|יט ה}} {{}} {{|שמואל ב|יט|ו}} {{|יט ו}} {{|שמואל ב|יט|ז}} {{|יט ז}} {{|שמואל ב|יט|ח}} {{|יט ח}} {{}} {{|שמואל ב|יט|ט}} {{|יט ט}} {{}} {{|שמואל ב|יט|י}} {{|יט י}} {{|שמואל ב|יט|יא}} {{|יט יא}} {{}} {{|שמואל ב|יט|יב}} {{|יט יב}} {{|שמואל ב|יט|יג}} {{|יט יג}} {{|שמואל ב|יט|יד}} {{|יט יד}} {{|שמואל ב|יט|טו}} {{|יט טו}} {{|שמואל ב|יט|טז}} {{|יט טז}} {{|שמואל ב|יט|יז}} {{|יט יז}} {{|שמואל ב|יט|יח}} {{|יט יח}} {{|שמואל ב|יט|יט}} {{|יט יט}} {{|שמואל ב|יט|כ}} {{|יט כ}} {{|שמואל ב|יט|כא}} {{|יט כא}} {{}} {{|שמואל ב|יט|כב}} {{|יט כב}} {{}} {{|שמואל ב|יט|כג}} {{|יט כג}} {{|שמואל ב|יט|כד}} {{|יט כד}} {{}} {{|שמואל ב|יט|כה}} {{|יט כה}} {{|שמואל ב|יט|כו}} {{|יט כו}} {{|שמואל ב|יט|כז}} {{|יט כז}} {{|שמואל ב|יט|כח}} {{|יט כח}} {{|שמואל ב|יט|כט}} {{|יט כט}} {{}} {{|שמואל ב|יט|ל}} {{|יט ל}} {{|שמואל ב|יט|לא}} {{|יט לא}} {{}} {{|שמואל ב|יט|לב}} {{|יט לב}} {{|שמואל ב|יט|לג}} {{|יט לג}} {{|שמואל ב|יט|לד}} {{|יט לד}} {{|שמואל ב|יט|לה}} {{|יט לה}} {{|שמואל ב|יט|לו}} {{|יט לו}} {{|שמואל ב|יט|לז}} {{|יט לז}} {{|שמואל ב|יט|לח}} {{|יט לח}} {{}} {{|שמואל ב|יט|לט}} {{|יט לט}} {{|שמואל ב|יט|מ}} {{|יט מ}} {{}} {{|שמואל ב|יט|מא}} {{|יט מא}} {{|שמואל ב|יט|מב}} {{|יט מב}} {{}} {{|שמואל ב|יט|מג}} {{|יט מג}} {{}} {{|שמואל ב|יט|מד}} {{|יט מד}} {{}} {{|שמואל ב|כ}} {{|שמואל ב|כ|א}} {{|כ א}} {{|שמואל ב|כ|ב}} {{|כ ב}} {{|שמואל ב|כ|ג}} {{|כ ג}} {{}} {{|שמואל ב|כ|ד}} {{|כ ד}} {{|שמואל ב|כ|ה}} {{|כ ה}} {{}} {{|שמואל ב|כ|ו}} {{|כ ו}} {{|שמואל ב|כ|ז}} {{|כ ז}} {{|שמואל ב|כ|ח}} {{|כ ח}} {{}} {{|שמואל ב|כ|ט}} {{|כ ט}} {{|שמואל ב|כ|י}} {{|כ י}} {{}} {{|שמואל ב|כ|יא}} {{|כ יא}} {{|שמואל ב|כ|יב}} {{|כ יב}} {{|שמואל ב|כ|יג}} {{|כ יג}} {{|שמואל ב|כ|יד}} {{|כ יד}} {{}} {{|שמואל ב|כ|טו}} {{|כ טו}} {{|שמואל ב|כ|טז}} {{|כ טז}} {{|שמואל ב|כ|יז}} {{|כ יז}} {{|שמואל ב|כ|יח}} {{|כ יח}} {{|שמואל ב|כ|יט}} {{|כ יט}} {{}} {{|שמואל ב|כ|כ}} {{|כ כ}} {{|שמואל ב|כ|כא}} {{|כ כא}} {{|שמואל ב|כ|כב}} {{|כ כב}} {{}} {{|שמואל ב|כ|כג}} {{|כ כג}} {{|שמואל ב|כ|כד}} {{|כ כד}} {{|שמואל ב|כ|כה}} {{|כ כה}} {{|שמואל ב|כ|כו}} {{|כ כו}} {{}} {{|שמואל ב|כא}} {{|שמואל ב|כא|א}} {{|כא א}} {{}} {{|שמואל ב|כא|ב}} {{|כא ב}} {{|שמואל ב|כא|ג}} {{|כא ג}} {{|שמואל ב|כא|ד}} {{|כא ד}} {{|שמואל ב|כא|ה}} {{|כא ה}} {{|שמואל ב|כא|ו}} {{|כא ו}} {{}} {{|שמואל ב|כא|ז}} {{|כא ז}} {{|שמואל ב|כא|ח}} {{|כא ח}} {{|שמואל ב|כא|ט}} {{|כא ט}} {{|שמואל ב|כא|י}} {{|כא י}} {{|שמואל ב|כא|יא}} {{|כא יא}} {{|שמואל ב|כא|יב}} {{|כא יב}} {{|שמואל ב|כא|יג}} {{|כא יג}} {{|שמואל ב|כא|יד}} {{|כא יד}} {{}} {{|שמואל ב|כא|טו}} {{|כא טו}} {{|שמואל ב|כא|טז}} {{|כא טז}} {{|שמואל ב|כא|יז}} {{|כא יז}} {{}} {{|שמואל ב|כא|יח}} {{|כא יח}} {{}} {{|שמואל ב|כא|יט}} {{|כא יט}} {{}} {{|שמואל ב|כא|כ}} {{|כא כ}} {{|שמואל ב|כא|כא}} {{|כא כא}} {{|שמואל ב|כא|כב}} {{|כא כב}} {{}} {{|שמואל ב|כב}} {{|שמואל ב|כב|א}} {{|כב א}} {{|שמואל ב|כב|ב}} {{|כב ב}} {{|שמואל ב|כב|ג}} {{|כב ג}} {{|שמואל ב|כב|ד}} {{|כב ד}} {{|שמואל ב|כב|ה}} {{|כב ה}} {{|שמואל ב|כב|ו}} {{|כב ו}} {{|שמואל ב|כב|ז}} {{|כב ז}} {{|שמואל ב|כב|ח}} {{|כב ח}} {{|שמואל ב|כב|ט}} {{|כב ט}} {{|שמואל ב|כב|י}} {{|כב י}} {{|שמואל ב|כב|יא}} {{|כב יא}} {{|שמואל ב|כב|יב}} {{|כב יב}} {{|שמואל ב|כב|יג}} {{|כב יג}} {{|שמואל ב|כב|יד}} {{|כב יד}} {{|שמואל ב|כב|טו}} {{|כב טו}} {{|שמואל ב|כב|טז}} {{|כב טז}} {{|שמואל ב|כב|יז}} {{|כב יז}} {{|שמואל ב|כב|יח}} {{|כב יח}} {{|שמואל ב|כב|יט}} {{|כב יט}} {{|שמואל ב|כב|כ}} {{|כב כ}} {{|שמואל ב|כב|כא}} {{|כב כא}} {{|שמואל ב|כב|כב}} {{|כב כב}} {{|שמואל ב|כב|כג}} {{|כב כג}} {{|שמואל ב|כב|כד}} {{|כב כד}} {{|שמואל ב|כב|כה}} {{|כב כה}} {{|שמואל ב|כב|כו}} {{|כב כו}} {{|שמואל ב|כב|כז}} {{|כב כז}} {{|שמואל ב|כב|כח}} {{|כב כח}} {{|שמואל ב|כב|כט}} {{|כב כט}} {{|שמואל ב|כב|ל}} {{|כב ל}} {{|שמואל ב|כב|לא}} {{|כב לא}} {{|שמואל ב|כב|לב}} {{|כב לב}} {{|שמואל ב|כב|לג}} {{|כב לג}} {{|שמואל ב|כב|לד}} {{|כב לד}} {{|שמואל ב|כב|לה}} {{|כב לה}} {{|שמואל ב|כב|לו}} {{|כב לו}} {{|שמואל ב|כב|לז}} {{|כב לז}} {{|שמואל ב|כב|לח}} {{|כב לח}} {{|שמואל ב|כב|לט}} {{|כב לט}} {{|שמואל ב|כב|מ}} {{|כב מ}} {{|שמואל ב|כב|מא}} {{|כב מא}} {{|שמואל ב|כב|מב}} {{|כב מב}} {{|שמואל ב|כב|מג}} {{|כב מג}} {{|שמואל ב|כב|מד}} {{|כב מד}} {{|שמואל ב|כב|מה}} {{|כב מה}} {{|שמואל ב|כב|מו}} {{|כב מו}} {{|שמואל ב|כב|מז}} {{|כב מז}} {{|שמואל ב|כב|מח}} {{|כב מח}} {{|שמואל ב|כב|מט}} {{|כב מט}} {{|שמואל ב|כב|נ}} {{|כב נ}} {{|שמואל ב|כב|נא}} {{|כב נא}} {{}} {{|שמואל ב|כג}} {{|שמואל ב|כג|א}} {{|כג א}} {{|שמואל ב|כג|ב}} {{|כג ב}} {{|שמואל ב|כג|ג}} {{|כג ג}} {{|שמואל ב|כג|ד}} {{|כג ד}} {{|שמואל ב|כג|ה}} {{|כג ה}} {{|שמואל ב|כג|ו}} {{|כג ו}} {{|שמואל ב|כג|ז}} {{|כג ז}} {{}} {{|שמואל ב|כג|ח}} {{|כג ח}} {{}} {{|שמואל ב|כג|ט}} {{|כג ט}} {{|שמואל ב|כג|י}} {{|כג י}} {{}} {{|שמואל ב|כג|יא}} {{|כג יא}} {{|שמואל ב|כג|יב}} {{|כג יב}} {{}} {{|שמואל ב|כג|יג}} {{|כג יג}} {{|שמואל ב|כג|יד}} {{|כג יד}} {{|שמואל ב|כג|טו}} {{|כג טו}} {{|שמואל ב|כג|טז}} {{|כג טז}} {{|שמואל ב|כג|יז}} {{|כג יז}} {{}} {{|שמואל ב|כג|יח}} {{|כג יח}} {{|שמואל ב|כג|יט}} {{|כג יט}} {{}} {{|שמואל ב|כג|כ}} {{|כג כ}} {{|שמואל ב|כג|כא}} {{|כג כא}} {{|שמואל ב|כג|כב}} {{|כג כב}} {{|שמואל ב|כג|כג}} {{|כג כג}} {{}} {{|שמואל ב|כג|כד}} {{|כג כד}} {{|שמואל ב|כג|כה}} {{|כג כה}} {{}} {{|שמואל ב|כג|כו}} {{|כג כו}} {{}} {{|שמואל ב|כג|כז}} {{|כג כז}} {{}} {{|שמואל ב|כג|כח}} {{|כג כח}} {{}} {{|שמואל ב|כג|כט}} {{|כג כט}} {{}} {{|שמואל ב|כג|ל}} {{|כג ל}} {{}} {{|שמואל ב|כג|לא}} {{|כג לא}} {{}} {{|שמואל ב|כג|לב}} {{|כג לב}} {{}} {{|שמואל ב|כג|לג}} {{|כג לג}} {{}} {{|שמואל ב|כג|לד}} {{|כג לד}} {{}} {{|שמואל ב|כג|לה}} {{|כג לה}} {{}} {{|שמואל ב|כג|לו}} {{|כג לו}} {{}} {{|שמואל ב|כג|לז}} {{|כג לז}} {{}} {{|שמואל ב|כג|לח}} {{|כג לח}} {{}} {{|שמואל ב|כג|לט}} {{|כג לט}} {{}} {{|שמואל ב|כד}} {{|שמואל ב|כד|א}} {{|כד א}} {{|שמואל ב|כד|ב}} {{|כד ב}} {{}} {{|שמואל ב|כד|ג}} {{|כד ג}} {{|שמואל ב|כד|ד}} {{|כד ד}} {{|שמואל ב|כד|ה}} {{|כד ה}} {{|שמואל ב|כד|ו}} {{|כד ו}} {{|שמואל ב|כד|ז}} {{|כד ז}} {{|שמואל ב|כד|ח}} {{|כד ח}} {{|שמואל ב|כד|ט}} {{|כד ט}} {{|שמואל ב|כד|י}} {{|כד י}} {{}} {{|שמואל ב|כד|יא}} {{|כד יא}} {{}} {{|שמואל ב|כד|יב}} {{|כד יב}} {{|שמואל ב|כד|יג}} {{|כד יג}} {{}} {{|שמואל ב|כד|יד}} {{|כד יד}} {{|שמואל ב|כד|טו}} {{|כד טו}} {{|שמואל ב|כד|טז}} {{|כד טז}} {{}} {{|שמואל ב|כד|יז}} {{|כד יז}} {{}} {{|שמואל ב|כד|יח}} {{|כד יח}} {{|שמואל ב|כד|יט}} {{|כד יט}} {{|שמואל ב|כד|כ}} {{|כד כ}} {{|שמואל ב|כד|כא}} {{|כד כא}} {{|שמואל ב|כד|כב}} {{|כד כב}} {{|שמואל ב|כד|כג}} {{|כד כג}} {{}} {{|שמואל ב|כד|כד}} {{|כד כד}} {{|שמואל ב|כד|כה}} {{|כד כה}} {{|שמואל ב}}