המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת
"והיית כאשה וגו'" - רצה לומר הוי מרבה בקינות ויללות ועשי עצמך כאשה אשר זה ימים רבים מתאבלת שלמדה לשונה לומר קינות וכונתו היתה למען יכמרו רחמי המלך עליה לצדקה במשפטה
"תקועה" - אמרו רבותינו ז"ל (מנחות פה ב) לפי שהיו רגילים שם בשמן זית לזה החכמה מצויה ביניהם
"וישלח יואב" - בעבור כי ראה שלב המלך טוב על אבשלום לזה חשב מחשבות לעורר לבו להשיבו אליו
"וישלח תקועה". פי' מהרי"א מפני שתקוע היתה בהר, כמ"ש (ירמיה ו, א) ובתקוע תקעו שופר, ואנשים ההריים הם בטבע
גבורים וחכמים ואמיצי לב, וחז"ל אמרו (מנחות פה ב) מפני ששמן זית גדל שם החכמה מצויה שם: "התאבלי נא". מלת נא
מורה על התכיפות, צוה שתיכף תתחיל להתאבל בבכי ומספד וללבוש בגדי אבל ובל תסוך. ובאר הטעם שתתחיל באבילות
תיכף, שעל ידי זה "והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת", שלא יכירו בך המלך ונעריו שהתחפשת ושנית את
טעמך: