פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

כתוב בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו" שלש פעמים; אחד לאיסור בישול, ואחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה. והוציא אכילה בלשון בישול לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול אבל מדרבנן אסור בכל ענין. (כל בשר בחלב שאינו אסור מן התורה מותר בהנאה) (טור וארוך כלל ל):


סעיף בעריכה

"גדי" לאו דוקא, דהוא הדין שור שה ועז. ולא שנא בחלב אֵם, לא שנא בחלב אחרת, אלא שדבר הכתוב בהוה:


סעיף געריכה

אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה; אבל בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה -- מותרים בבישול ובהנאה. ובשר חיה ועוף -- אפילו בחלב טהורה -- מותר בבישול ובהנאה, ואף באכילה אינו אסור אלא מדרבנן. אבל דגים וחגבים אין בהם איסור אפילו מדרבנן:

הגה: ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף הואיל ואינו רק מדרבנן אבל בשר בהמה יש להניח אצל החלב שקדים משום מראית העין כמו שנתבאר לעיל סימן ס"ו לענין דם (ד"ע):


סעיף דעריכה

אסור לבשל בחלב אשה מפני מראית העין. ואם נפל לתוך התבשיל -- בטל ואין צריך שיעור:

הגה: ונראה לפי זה דכל שכן דאסור לבשל לכתחלה בחלב טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה (ד"ע). ודוקא בשר בהמה אבל בעוף דרבנן אין לחוש:


סעיף העריכה

ביצים הנמצאים בעופות, אם הם גמורות דהיינו שיש להם חלבון וחלמון -- אף על פי שהיא מעורה בגידים -- הרי זה גמורה ומותר לאכלה בחלב. אבל אם אין לה אלא חלמון -- אסור לבשלם בחלב. אבל אם אכלם בפני עצמם מותר לאכול אחריהם גבינה או חלב:


סעיף ועריכה

המעושן והמבושל בחמי טבריה אין לוקין עליו וכן המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר או שבישל דם בחלב פטור ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב:

הגה: וחלב זכר לא מיקרי חלב כלל ואם נפל לתוך קדירה של בשר אינו אוסר אבל חלב מתה ומי חלב אוסרים המאכל כמו חלב עצמה ואפילו בבישול יש לאסור לכתחלה (כן משמע בארוך כלל ל"א):
יש אומרים דאסור לחתות האש תחת קדירה של גוי לפי שהם מבשלים בהם פעמים חלב פעמים בשר והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר בחלב (הגהת מרדכי פרק כל הצלמים):
עוד כתבו דאין לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב וליתן לפני בהמה דאסורים בהנאה (מהרי"ו):
עוד כתבו דהכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש אין לשמש בו דעושין אותה מאפר שעל הכירה ורגילות הוא להתערב שם בשר וחלב (מהרי"ל) ולכן יש לאסור גם כן להשתמש מן הקדרות של התנורים שבבית החורף משום דנתזים עליהם לפעמים בשר וחלב מן הקדרות שמבשלים בתנורים (מהרי"ו) ובדיעבד אין לחוש בכל זה ואף לכתחלה אין בזה אלא חומרות בעלמא והמיקל לא הפסיד:


סעיף זעריכה

המבשל שליל בחלב חייב וכן האוכלו אבל המבשל שליא או עור וגידים ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים הרכים פטור וכן האוכלם פטור:


סעיף חעריכה

יש מי שאומר דנסיובי דחלבא (פירוש חלב המתמצת מקפאון הגבינה) אינם בכלל מי חלב ואסור מן התורה אלא מי חלב היינו אחר שעושים הגבינה מבשלים הנסיובי והאוכל צף מלמעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמא זהו הנקרא מי חלב:


סעיף טעריכה

חלב הנמצא בקיבה אינו חלב ומותר לבשל בו בשר אפילו בצלול שבה (טור בשם רי"ף ורמב"ם) ויש מי שאוסר (תוס' ורא"ש ור"ת ורשב"א ור"ן). (וכן נוהגין):


סעיף יעריכה

חלב הנמצא בקיבה (לכתחלה אין להניחו בקיבה עד שיצטנן החלב בתוך הקיבה (ארוך כלל י"ח בשם רבי שמחה והג"ה אשיר"י) אבל בדיעבד אין לחוש) שנמלח בקיבתה או שעמד בו יום אחד אסור להעמיד בו:

הגה: ואם העמיד בו אם הוא הצלול אוסר כל הגבינות עד שיהא ששים בחלב שהעמיד נגד הקיבה האסורה ואם היה ששים בחלב הכל מותר ואם היה הקיבה קרושה אינה אוסרת כלום אפילו לא היה ששים בחלב נגד הקיבה (לדעת ר"ת) ואם היה הקיבה צלול מתחילה ונקרש יש לו דין צלול (בית יוסף בשם רשב"א ובשם הפוסקים) ויש מקילין בזה (ש"ד ובית יוסף בשם המרדכי) ובמקום הפסד יש להקל:
עור הקיבה לפעמים מולחים אותו ומייבשין אותו ונעשה כעץ וממלאים אותו חלב מותר דמאחר שנתייבש הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית בשר (ב"י בשם שבלי לקט):


סעיף יאעריכה

אם העמיד גבינה בעור קיבת כשרה יש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת אבל המעמיד בעור קיבת נבילה וטריפה ובהמה טמאה אוסר בכל שהוא:

הגה: משום דדבר האסור בעצמו ומעמיד אפילו באלף לא בטיל (כ"כ ב"י לדעת הרשב"א ור"ן) ודוקא שלא היה שם מעמיד אחר רק האסור אבל אם היה שם גם כן מעמיד היתר הוי זה וזה גורם ומותר אם איכא ששים נגד האסור (ממשמעות המרדכי):