שולחן ערוך אורח חיים תמד א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

ארבעה עשר שחל להיות בשבת, בודקין ליל שלושה עשר, ומבערים הכל לפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת. דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה, ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ, אלא במצה עשירה. וצריך לעשותה קודם שעה עשירית.

הגה: ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, כדלקמן סימן תס"ב סעיף ד בהג"ה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות, או בבשר ודגים, כדלעיל סימן רצ"א סעיף ה' בהג"ה.

מפרשים

ט"ז

ומשיירין מזון ב' סעודו'. הב"י הביא דברי הרי"ף ומה דקשה עליו ומה שתי' עליו ולעד"ן דהרי"ף מפ' בפ' א"ע דמ"ש ר"א ב"צ חולין בזמנן לאו כל החולין קאמ' אלא מה שיצטרך לבער מן החולין דהיינו אחר מזון שתי סעודות דהוא משייר בע"ש בריוח גדול דהכי משמע טעמ' דידי' והיינו שיש ג' מחלוקו' דת"ק סבר מבערין הכל מלפני שבת ובודאי צריך לשייר ב' סעודו' אלא דמשער כ"כ בצמצו' באופן שלא יצטרך לשום ביעור בשבת כי ס"ל שיש איסור לעשות ביעור בשבת וחכמי' ס"ל בזמנן דהיינו כיון שעיקר זמן הביעור בי"ד יש לעשות כן אפי' בשבת ובע"ש לא יבער כלל וראב"צ ס"ל דיש עכשיו זמן ביעור אפי' בע"ש אלא דיש חילוק דמידי דל"צ כלל בשבת כגון תרומה שאין זמן אכילתה קבוע' בשבת יבער בע"ש אבל חולין דהיינו במה דצריך לשבת ישייר בריוח באופן שיבא ודאי לידי ביעור בשבת זה יעשה בשבת דאי תימה כל החולין יבער בשבת ק' מ"ש מתרומה וזה מדוקדק מל' הבריית' שאמר ראב"צ פ"א כו' הגיע עת לבער את החמץ דק' למה אמר החמץ בה"א הל"ל הגיע עת ביעור חמץ אלא ודאי דעל החמץ הנשאר קאמר אבל עיקר החמץ נתבער מע"ש ומ"ה שפיר קאמר רי"ף דס"ל לראב"צ כר"א ברתות' דר"א ברתות' אמר בפי' כן דמשיירים ב' סעודות כדי לאכול עד ד' שעות דקש' האיך תלוי בזה שיעור האכילה דשיעור האכילה הוא דין השייך בלא שבת ותו ק' דל"ל כלל לו' משיירין מזון כו' דודאי גם חכמים ס"ל כן אלא ע"כ דה"ק ומשיירין מזון ב' סעודות בריוח כדי לאכול עד ד' שעות והיינו אפי' שיעור שאינו מצומצם והמותר יבער בשבת וא"כ דברי הרי"ף הווי' כרמב"ם וכדברי הטור והכל ניחא ברווחא לפע"ד הך ביעור דשבת במה שנשאר צ"ל דהיינו שמבערו מן הבית קודם זמן איסורו אבל לא שאר השבתה מהעולם כדמוכח בסי' תמ"ו ע"ש:

דסעודה ג' זמנה אחר המנחה כצ"ל:

קודם שעה י'. דמשם ואילך אסור לאכול פת כמ"ש סי' תפ"א ומצה עשירה פי' שנלושה במי פירות:

מגן אברהם

(א) ומשיירין וכו':    ומ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים דהא י"א דיוצא בזה (ש"ג המרדכי פ"ק דשבת וב"ח וכל בו):

(ב) או בבשר ודגים:    פי' אם יש לו בשר ודגים הוא עדיף ממיני פירו' כמ"ש סי' רצ"א ובשל"ה כ' בשם הזוהר שרשב"י הי' עוסק בתורה במקום סעודה שלישית וכ' מהרי"ל והי' ראוי לעשות במצה מבושלת אך לא ראיתי נוהגין כן עכ"ל:

באר היטב

(א) מזון:    כתבו האחרונים דמ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים דהא י"א דיוצא בזה עסי' רצ"א ס"ג ואם שכח להפריש חלה בערב שבת זו מלחם חמץ שאפה לשבת אסור לאכול ממנו מ"א בסי' תק"ו סעי' ג' ע"כ. וכתב הבאר היטב אשר לפני ונ"ל שיתן המשויר לכהן קטן בענין זה ודו"ק. ולא הבנתי דבריו דמאי מהני זה סוף כל סוף היאך הפריש חלה ודו"ק.

(ב) פירות:    ושל"ה בשם הזוהר כתב שרשב"י היה עוסק בתורה במקום סעודה ג'. וכתב מהרי"ל והיה ראוי לעשותה במצה מבושלת אך לא ראיתי נוהגין כן.


משנה ברורה

(א) בודקין וכו' – וצריך לברך על הבדיקה, וגם לבטל, כמו בשאר שנים בליל ארבעה עשר [אחרונים].

(ב) ליל שלושה עשר – שלמחר בערב שבת אי אפשר לבדוק, דאין בודקין לאור החמה, וכנזכר לעיל.

(ג) ומשיירין וכו' – וצריך ליזהר להניחו במקום מוצנע, וכדלעיל סימן תל"ד סעיף א'.

(ד) לצורך השבת – ובשבת זה משכימים להתפלל, ולא יאריכו הרבה, כדי שיהיה להם שהות ולא יבואו לידי מכשול [אחרונים].

(ה) לא במצה – דהא אסור לאכול מצה בערב פסח, וכדלקמן בסימן תע"א.

(ו) במצה עשירה – היינו שנילושה במי פירות לבד.

(ז) קודם שעה עשירית – דמשם ואילך, אפילו מצה עשירה אסור לאכול, כדי שיאכל מצה לתאבון, וכדלקמן בסימן תע"א סעיף ב'.

(ח) יקיים וכו' במיני פירות – עיין לעיל בסימן רצ"א סעיף ה', דיש דעות בפוסקים אם צריך לעשותה דוקא בפת, או דסגי גם כן בשאר דברים. ולזה אמר, דבשעת הדחק כזה, יכול לסמוך על המקילין. ועיין שם דיותר טוב בבשר ודגים מבפירות. והוא הדין דיכול לקיים בתבשיל (כגון קניידליך), אך יש נפקא מינה, דזה אינו מותר, רק קודם שעה עשירית. והיכא שמקיים בפירות או בבשר ודגים, יוכל לקיים אפילו אחר שעה עשירית. אך בכל זאת יזהר שיאכול רק מעט, ולא למלא כריסו, כדי שיאכל מצה לתאבון.

ועיין באחרונים, שכתבו דטוב גם כן שיחלק סעודת שחרית של פת לשנים, דהא יש אומרים דיוצא בזה ידי סעודה שלישית. וכן כתב בבאיור הגר"א, דנכון לעשות כן. אך כל זאת אם יש לו שהות לברך בינתים ולהפסיק איזה שהות, כדי שלא יהיה בכלל ברכה שאינה צריכה.

ביאור הלכה

(*) ומשיירין מזון שתי סעודות:    נקט שתי משום דמדינא אינו מחוייב לבערו עד סמוך לשבת וא"כ אינו מניח בשעת הביעור רק שתי סעודות לצורך השבת ולפי מנהגינו בס"ב דמבער הכל קודם חצות כמו בשאר השנים יכול להניח יותר משתי סעודות אם רוצה לאכול עוד קודם הלילה וכן ברמב"ם כתב סתם ומניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת וכ"כ המאמר מרדכי:

(*) לצורך השבת:    עיין בש"ת לענין מי ששכח להפריש חלה מן הפת של חמץ בע"ש זו דדעת המגן אברהם לקמן בסימן תק"ו דאותו הפת אין לו תקנה לאכול ע"ש בסק"ח והוא הביא בשם תשובת פמ"א להקל ע"ש וכדבריו מצאתי בספר בגדי ישע בסימן תק"ו ובנתיב חיים שם ובחידושי רע"א וכולם מסכימים שבמקום הדחק יכול להפריש אפילו בשבת בחלת חו"ל והחלה יתן לכהן קטן פחות מבן ט' שנים או לגדול שטבל לקירויו וע"ש עוד בנ"ח וביד אפרים מש"כ עוד בזה ועיין בפמ"ג שם ואף שהרבה אחרונים העתיקו דברי המגן אברהם להלכה [עיין בא"ר ובח"י ובח"מ והגר"ז ודה"ח וח"א] מ"מ יש לסמוך על הגדולים הנ"ל להקל כשאין לו פת אחר לאכול ושלא לבטל עונג שבת דחיובו בפת:


כף החיים

(א) סעיף א: בודקין ליל שלשה עשר וכו' — שהרי בליל שבת אינם יכולין לטלטל הנר כדי לבדוק. בית יוסף, לבוש. וביום י"ג אי אפשר לבדוק, משום דאסור לבדוק ביום לכתחילה, כמו שכתבנו לעיל סימן תל"ג אות ג', יעו"ש:

(ב) שם: בודקין ליל שלשה עשר וכו' — ומברכין "על ביעור חמץ", ומבטלין כל חמץ שנשאר ברשותו שלא מצאו בבדיקה זו, ונזהרין בחמץ הנמצא בבדיקה ובחמץ שמשיירין לאכילה להניחו במקום מוצנע, שלא יגררו ממנו קטנים או שרצים, כמו שכתוב בסימן תל"ד יעו"ש. חמד משה אות א, ר' זלמן אות א, חיי אדם כלל קכט אות ט, קיצור שלחן ערוך סימן קטו אות א:

(ג) שם: ומשיירין מזון וכו' — וצריך ליזהר להניחו במקום מוצנע, כמו שכתוב לעיל סימן תל"ד סעיף א'. ועיין בדברינו לשם אות ג:

(ד) שם: ומשיירין מזון וכו' — ואין לומר: יבער הכל מלפני השבת ולא ישייר כלום, ובשבת יאכל מצה עשירה; דכיון דאין סיפוק בידי כל אדם לעשות מצה עשירה לכל השלש סעודות, לא אטרחו רבנן. בית יוסף:

(ה) שם: ומשיירין מזון וכו' — ואם שכח להפריש חלה בערב שבת מלחם חמץ שאפה לשבת זה, אסור לאכול ממנו ואין לו תקנה. מגן אברהם סימן תקו ס"ק ח, חק יעקב סימן תנז אות ט, אליה רבה בסימן זה אות א, מקור חיים אות א, חמד משה אות ב, ר' זלמן אות יב, חיי אדם כלל קכט אות יא. אמנם הרב נתיב חיים שם בסימן תקו השיג על דברי מגן אברהם הנזכר, וכתב דכדאי אלו הפוסקים, רבינו חננאל והרא"ש ובעל התרומות והראב"ד ור"ן וראב"ן, שפסקו לקולא להפריש חלה וליתן לכהן קטן או לגדול שטבל לקריו, ואף לכהן טמא דיוכל לבטלה ברוב ויכול לאכול, כדקיימא לן ביורה דעה סימן שכ"ג. ואי ליכא כהן, אוכל והולך, וישייר פחות מכזית ויכפה עליו כלי עד מוצאי יום טוב, כמו שאר חמץ שנשאר שאין לו עכו"ם בסימן תמד סעיף ה, יעו"ש. וכן כתב בשאלת יעב"ץ סימן קלג ובשו"ת פנים מאירות חלק ב סימן צו, והביא דבריהם שערי תשובה בסימן זה אות א. וכן כתב בספר בגדי ישע סימן תקו ובחידושי רבי עקיבא איגר. ועל כן נראה, היכא דאי אפשר למצוא פת אחר, דיש לסמוך על המקילין כדי שלא תבטל סעודות שבת. ועיין לקמן סוף סימן תנ"ז בהגה ובדברינו לשם אות טז:

סימן זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש