פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) ומשיירין וכו':    ומ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים דהא י"א דיוצא בזה (ש"ג המרדכי פ"ק דשבת וב"ח וכל בו):


(ב) או בבשר ודגים:    פי' אם יש לו בשר ודגים הוא עדיף ממיני פירו' כמ"ש סי' רצ"א ובשל"ה כ' בשם הזוהר שרשב"י הי' עוסק בתורה במקום סעודה שלישית וכ' מהרי"ל והי' ראוי לעשות במצה מבושלת אך לא ראיתי נוהגין כן עכ"ל:

סעיף בעריכה


(ג) וביום השבת יבטלנו:    ונ"ל דביום ו' בשעת הביעור א"צ לבטל וכ"מ מל' רמ"א דאל"כ קשה הא כתבו הרב"י בס"ו ומה חידש רמ"א:

סעיף דעריכה


(ד) אין מבשלין כו':    טוב לבשל בכלים חדשים (מהרי"ו):


(ה) להדיחו מעט וכו':    פי' אף על גב דאסור להדיח כלים בשבת אם א"צ להם הכא מות' כדי להעביר החמץ עיין סי' שכ"ג וסי' תנ"ט ס"ד:

סעיף דעריכה


(ו) ינער המפה:    שהפירורין נדרסין ברגלי' וגם אין בהם שיעור ובטלי' (הרא"ש) עמ"ש סי' תל"ד ס"ב וסי' תמ"ב ס"ז:


(ז) ע"מ שלא לצאת:    פי' שנתנן לו סתמא ולא יאמר לו להוציא' לר"ה ועיין סי' שכ"ה ס"ב דלדידן דל"ל ר"ה מותר לצוות לו להוציאם וכ"כ רש"ל בביאורי סמ"ג ע"ש ובעיר המוקפ' מחיצה ומעורבת לכ"ע שרי עמ"ש סי' רנ"ב סס"א ועיין סי' תמ"ו:


(ח) ודבר מועט:    פי' בכ"פ נותן לו מעט אבל הרב' בבת א' אסו' דמוכחא מלתא שנותן לו להוציאם:

סעיף זעריכה


(ט) סעודת אירוסין:    דין זה הוא במשנה שלימה פ"ג דפסחים וא"כ משמע שמותר לעשו' סעודת אירוסין בע"פ וכ"ש בע"ש דהא מוכח ריש פ' ע"פ דע"פ חמיר מע"ש וא"כ תימה על מש"ל בסי' רמ"ט ס"ב דאסור לעשות סעודת ארוסין בע"ש והוא מהירושלמי והוא חולק על תלמוד שלנו דבפ"ק דכתובות אית' בירושלמי דאסור לישא בע"ש מפני כבוד השבת ובגמ' דידן לא חיישי' לזה, ומ"מ צ"ע היאך יחלוק הירושלמי על המשנה דמותר לעשות סעודת אירוסין לכן נ"ל דה"פ אסור לארס בע"ש הדא דאיתמר סעודת אירוסין (פי' אם אירס קודם לכן אסור לעשות הסעודה בע"ש) אבל לארס מותר (פי' מותר לארס בע"ש שמא יקדמנו אחר) ואז מותר ג"כ לעשות סעוד' וכמ"ש רמ"א שם דסעוד' שזמנ' קבוע בע"ש וסעודת סבלונות שהיא סעוד' שניה שאחר סעודת ארוסין היא ג"כ סעודת מצוה (ב"ח) וכ"מ בגמ' ורא"ש וטור וכ"כ הריב"ש סי' ר"ס דלא כב"י וכ' רמ"מ סי' ק"ט דסעודת סבלונות שעושין באשכנז בליל' שקודם החופ' שהחתן משלח סבלונות קודם אכיל' אף על פי שעדיין לא נתארס מקרי סעוד' מצוה עכ"ל ובמדינות אלו ששולחין סבלונות זמן רב קודם החתונ' ועושין סעוד' שקורין סעודת קנין צ"ע אי מקרי סעודת מצוה ונ"ל דמקרי סעודת מצוה:


(י) בבית חמיו:    וכ"ה במשנה משמע דדוקא החתן אינו מחויב לחזור דא"א לקיימה ע"י אחרים ולכן קאמר בירוש' דעדיפא מת"ת ע"ש וכדאמרי' פ"ק דמ"ק דמצו' שא"א לקיימ' ע"י אחרים עדיפא מת"ת אבל אדם אחר ההולך לסעודת מצוה יחזור דהא אפי' הולך אצל רבו צריך לחזור עיין בבית יוסף והרמב"ם כ' מי שיצא לעשו' מצוה או לאכול סעוד' של מצוה כגון סעודת אירוסין ונשואין וכו' משמע דלא ס"ל לחלק בין מצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים או א"א לעשות ע"י אחרים:


(יא) יבטלנו בלבו:    דבמקום מצוה אוקמוה אדאוריית' ומשמע דאם הוא מתחלת שעה ו' ולמעלה דאינו ברשותו לבטל יחזור מיד וכ"מ ברמב"ם משום דהאי עשה והאי עש' ועשה דתשביתו חמיר טפי שכל שעתא עובר עליו משא"כ במילה ואינך ומ"מ נ"ל דמת מצוה עדיף מהשבתת חמץ דהא דחי אפי' פסח שיש בו כרת ועיין סי' תרפ"ז איז' נקרא מ"מ, ונ"ל דאפי' יש חמץ בביתו בפסח שעובר בלאו אפ"ה מ"מ עדיף כדאי' פ"ג דברכות דשב ואל תעשה עדיף:


(יב) אפי' יש שהות:    והטעם דמדאוריי' בביטול בעלמא סגי (מ"מ ורש"י ור"ן) וא"כ משמע דבשעה ו' יחזור דל"מ בטול ונ"ל דוקא כשברי לו שיכול להציל אח"כ אבל מספיק' לא יחזור דספק נפשות דוח' אפי' שבת החמורה:


(יג) לצורך עצמו:    והטור כ' דאפי' מערב כדי לילך ללמוד אצל רבו מקרי דבר הרשות לגבי מצות ביעור וכ' בש"ג הטעם דה"נ מצי ללמוד בביתו ולקיים המצוה ג"כ עכ"ל וק' דהא מותר לכהן לטמא בבית הפרס דרבנן כדי לילך ללמוד לפני רבו אף על פי שיש לו רב בעיר דלאו מכל אדם זוכ' ללמוד כדאי' פ"ק דע"א וא"כ ה"נ דרבנן הוא וי"ל דעכ"פ יש כאן איסור דאורייתא בחמץ הזה אם לא היה מבטלו א"נ שאני הכא שיכול לחזור לביתו ולילך אח"כ לרבו ללמוד וא"כ דברי הש"ג אין עולים כהוגן ועמ"ש סי' תט"ו דפעמי' מערבין לדבר הרשות ולזה נתכוין הטור כגון שמערב ברגליו וכ"ה בהדיא בפירש"י ונ"ל דהרא"ש היה לו גירסא אחרת ברש"י ע"ש:


(יד) פחות מכאן:    אבל אם הוא פחות מכזית אפי' הוא לאחר זמן אסורו דלא מצי לבטולי אפ"ה א"צ לחזור (כ"מ בתוס') ועמ"ש סי' תמ"ב ס"ז: