שולחן ערוך אורח חיים י ז


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

טמלבושים שהם פתוחים מן הצדדין למטה ויש להם ד' כנפות לצד מטה ולמעלה הם סתומים אם ירובו חסתום כדפטור ואם כהרובו פתוח חייב. יואם חציו סתום וחציו פתוח מטילין אותו לחומרא כווחייב טבציצית יאואין יוצאין בו יכזבשבת:

מפרשים

באר הגולה

(ט) מלבושים - הגה"מ בשם ר"פ ומהרי"ק שורש קמ"ט.

(י) ואם חציו סתום וחציו פתוח - בית יוסף.



ט"ז

מגן אברהם

(י) רובו סתום — דאזלינן בתר עיקר הבגד, כמו שכתב סעיף ד. ואם עשה בו ציצית ואחר כך פתח רובו – פסולים, כמו שכתב סעיף ה:

(יא) ואין יוצאין — נראה לי דהוא הדין דאין מברכין עליו. ונראה לי דאפילו לכרמלית, דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחילה, כן נראה לי דלא כע"ת:

באר היטב

(ח) סתום:    ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח רובו פסולים כמ"ש ס"ה.

(ט) בציצית:    ואין מברכין עליו. לבוש ע"ת מ"א וע"ל סי' ט' ס"ק ו' מש"ש.

(י) בשבת:    נ"ל אפי' לכרמלית נמי אסור. מ"א דלא כע"ת.

שערי תשובה

ביאור הגר"א

מלבושים כו' — בספרי זוטא: "אשר תכסה בה", פרט לחלוקים, ופירש ר"י שעשאו סתום למעלה כמין חלוק. הגהות מיימוניות:

אם רובו כו' — כמו שכתוב בגמרא מ"ם ב, דבתר עיקר בגד אזלינן:

משנה ברורה

(כד) פטור - אפילו אם יש בהמיעוט הפתוח שיעור טלית. ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח רובו פסולי' משום תעשה ולא מן העשוי וכדלעיל בס"ה וצריך להתירם ולחזור ולקשרם:

(כה) רובו פתוח חייב - היינו דוקא רוב מכל הבגד ולא כמו שעושין החייטין ט"ק שתופרין אותו מן הצדדין ומניחין בו נקב שמכניסין בו הידים ותופרין למטה מהנקב ומניחין רוב פתוח ומודדין רק מתחת הידים וזה טעות גמור כי אז לא נקרא בת ד' כנפות וקרוב הדבר שהמברך מברך לבטלה ועכ"פ לא עדיף מן בגד שחציו פתוח דחייב בציצית ואסור לברך עליו ואסור לצאת בו בשבת אלא צריך למדוד אף מה שלמעלה מן הידים והנקב חשוב ג"כ כאלו הוא סתום ועיין בביאור הלכה:

(כו) וחייב בציצית - אבל אין מברכין עליו:

(כז) בשבת - דשמא פטור והציצית הוי כמשוי וכדלקמן בסי' י"ג. ועיין במ"א שכתב דאף לכרמלית אסור דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה ורבים מן האחרונים מסכימים עם הע"ת דמיקל בזה:

ביאור הלכה

(*) רובו סתום:    פשוט דאפילו אם בעת עשיית הבגד היה רובו פתוח ואח"כ נעשה מעצמו רובו סתום דינא הכי וא"כ אם היו לו קרסים בט"ק שלו למטה מחציו אך שלא היו כפופין רק מעט דדינו כפתוח וכמו שכתב המ"א בשם הת"ה ואח"כ נכפפו מאוד עד שהיה צריך לזה מעשה להתירן ממילא נפטר הבגד מציצית וצריך אחר שיתיר הקרסים להתיר הציצית ולחזור ולקשרן:.

(*) רובו פתוח חייב:    עיין במ"ב במה שכתב דהנקב חשוב ג"כ כאילו הוא סתום והוא מהח"א דאף דבדה"ח העתיק בשם א"ר דמצטרף כשאין למלבוש בתי ידים כמבואר בא"ר כבר שדי ביה נרגא בנ"א עי"ש וגם הבעל ארה"ח מסתפק בזה לכן בודאי אין לברך על ט"ק כזה גם בספר החיים להגאון מהר"ש קלוגער מסכים בפשיטות עם הח"א עיין שם:.

(*) ואם חציו וכו':    אם היה ב' שלישיות פתוח ושליש ועוד מזה היה בגד ועוד פחות שליש היה עור ראיתי לאחד שמסתפק אם חייב בציצית כיון דבלאו העור היה רובו סתום עי"ש ולכאורה יש לדמות זה להא דקי"ל דאפילו אם הבגד בעצמותו היה עגול בלי כנף כלל וכנפותיו היה של עור אפ"ה חייב בציצית ודין זה דרובו סתום ופתוח הלא משם למדין כדאיתא בב"י ועיין:.


כף החיים

(יח) סעיף ז: מלבושים שהם פתוחים מן הצדדים למטה וכו' ואם רובו פתוח חייב — ועיין אליה רבה ס"ק ט, שנסתפק אי מצרפינן נמי לרוב מה שפתוח בנקב שמכניסים הידים כשאין למלבוש בתי ידים. וכתב וזה לשונו: לכאורה מדלמד בבית יוסף רוב זה מסעיף ד ברוב בגד, ושם משמע אף שיש בין בגד לעור מצרפינן, וגם בבית יוסף סימן שסב סעיף ח בפרוץ מרובה על העומד מצרפינן הפרוצים, עד כאן לשונו. והביאו נשמת אדם כלל י"א אות א' וכתב וזה לשונו: והנה אף לדבריו, אסור לברך מספק ואסור לצאת בו בשבת לחומרא, כדאיתא שם סעיף ז. ולדעתי יותר קרוב הדבר שאין מצטרף, עיין שם שדחה ראיותיו וסיים: על כל פנים אזלינן בו לחומרא, דחייב בציצית ואין מברכין עליו ואסור לצאת בו בשבת. וכן כתב בספרו חיי אדם אות ט'. ואם כן, אותם בני אדם שמטילים ציצית במלבוש קטן שיש להם למעלה מן החלוק, והוא מן הצואר עד סוף החזה, ועושין זה תמורת טלית קטן, צריך להיות רובו פתוח חוץ מן הנקב שמכניסין בו הידים, והנקב שמכניסין בו הידים חשוב כסתום וצריך למדוד להיות רובו פתוח כנגד מה שתפור וכנגד הנקב שמכניסין בו הידים, כמו שכתב חיי אדם שם. ועיין בדברינו לקמן סימן טז אות ד.

(יט) שם: ואם רובו פתוח חייב — ואם עשה בו ציצית ואחר כך פתח בו רובו, פסולים, כמו שכתוב סעיף ה. מגן אברהם ס"ק י. אליה רבה ס"ק ט. אשל אברהם ס"ק י. מחצית השקל ס"ק י. חיי אדם כלל יא אות ט.

(כ) שם: ואם חציו סתום וחציו פתוח וכו' וחייב בציצית ואין יוצאין בו בשבת — והוא הדין דאין מברכין עליו. לבוש. עו"ת אות ח. מגן אברהם ס"ק יא. אליה רבה ס"ק י. ר' זלמן אות טז. חיי אדם כלל יא אות ט.

(כא) שם: ואין יוצאין בה בשבת — כתב הלבוש: לרשות הרבים, משמע דמותר לכרמלית, דספקא דרבנן לקולא, וכן כתבו עו"ת שם, אליה רבה שם. אבל המגן אברהם שם חלק על העו"ת וכתב דאפילו לכרמלית, דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחילה. וכן כתב ר' זלמן שם. ועיין אשל אברהם ס"ק יא.


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן