שולחן ערוך אורח חיים י ו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

זאין כופלין את הטלית ומטילים ציצית על כנפיה זכמו טושהיא כפולה.

(הגה: אבל צריך להטיל בד' כנפיה טזהפשוטים) (בית יוסף)

אלא אם כן תפרה כולה יזואפילו מרוח אחת.

(הגה: חויש אומרים יחדחייבין אפילו בלא תפירה זוטוב לעשות לה ציצית אבל יטלא לברך עליה) (הרי"ף והרא"ש והטור):
  • (יש דפוסים שמסומן כאן תחילת סעיף נוסף)

חטהטיל ציצית ועל ציצית אם נתכוין לבטל הראשונה חותך חכהראשונה וכשרה ואם נתכוין להוסיף אף על פי שחתך אחת משתיהן פסולה.

(הגה: ויש מכשירים כאבכל ענין כבוכן עיקר) (טור בשם הרא"ש ורבינו ירוחם נתיב י"ח חלק ג')

וקודם שחתך טזבכגהראשונות פסול בכל ענין (בית יוסף):

מפרשים

באר הגולה

(ז) אין כופלין - שם כר"ש ר"מ פ"א מהל' ציצית.

(ח) הטיל ציצית על ציצית - שם בגמ' לדעת ר"מ שם בפר' א'.



ט"ז

(ז) כמו שהיא כפולה — בברייתא אמרינן: טלית שהיא כפולה חייבת בציצית, ור' שמעון פוטר. ושוין שאם תפרה, שחייבת. וקיימא לן כר' שמעון. ופירש רש"י טעם דר' שמעון, שאם תפשיט נמצאו ציצית באמצעיתא. ובנימוקי יוסף פירש, דהברייתא מיירי בבגד ארוך מאוד, ואין ראוי ללבשו אלא אם כן כופלו; ור' שמעון פוטר, דהוה ליה כבגד שאין ראוי ללובשה. ונראה לי דלפי זה, אפילו בארבע כנפות הפשוטים נמי פטור, כיון שאין ראוי ללבישה אין עליו שם בגד. ולפי זה יש לתמוה על הרב בית יוסף וכאן בשולחן ערוך, דכתב דעושה בד' כנפיה הפשוטין. אלא דנראה לי דיש חילוק בדבר, דהנימוקי יוסף מיירי שכופל הטלית על פי ההכרח, שהוא ארוך מאוד, ומשום הכי אין שם בגד עליה ופטור. אבל לרש"י דהטעם משום דיהיו הציצית באמצע, מיירי שכופלו מרצון, אבל על כל פנים ראוי להשתמש אפילו בלא כפל, נמצא דשם בגד עליה, על כן חייב להטיל על כל פנים בפשוטים. כן נראה לי לקיים ב' הפרושים אליבא דהלכתא:

(ח) וי"א דחייבים כו' — דפוסקים כתנא קמא דר' שמעון. ומכל מקום טוב שלא לברך. ונראה דהוא הדין נמי אפילו בכפלו מחמת שהוא ארוך, כמו שכתוב בשם הנימוקי יוסף:

(ט) הטיל ציצית על ציצית — לבאר מחלוקתן אביא בקיצור. אמר רבא: הטיל לבעלת ג' והשלימה לד', פסולה משום "תעשה ולא מן העשוי". ופרכינן, ומי אמרינן "תעשה ולא מן העשוי"? והאמר ר' זירא: הטיל למוטלת, כשירה; פירוש, שהיו לה כבר ציצית, כשרה בהני בתראי, ואף על גב דהדר פסקינהו לקמאי. ואף על גב דשלא לצורך עבדינהו בשעת עשייה, מכשרי בהו. אמר רבא: השתא בבל תוסיף קאי, מעשה לא הוי. פירש רש"י: לעולם שלא לצורך – "מן העשוי" קרינן ביה, והכא להכי מתכשרא בבתראי, דקעבר על בל תוסיף כי עבדינהו, ולא הוה מעשה, דכיון דעובר על דברי תורה, לא מקרי מעשה; הלכך כי פסיק לקמאי, הוא הוה עשייתן דבתראי. אבל שלא לצורך דבעלת ג', שאינו עובר עליהם, הוי מעשה לאקרוי ציצית העשוי בפסול, ואיכא כשגומרה תעשה ולא מן העשוי. מתקיף לה רב פפא: ממאי דגברא לאוסופי קמכוין? דלמא לבטולי קמכוין, ובל תוסיף ליכא, מעשה איכא. פירש רש"י: עיקר מעשה איכא, והדרא קושיא לדוכתא. והביא הב"י דברי הרא"ש ב' לשונות בשם רש"י, ופירש ב"י בשם מהרי"א מה שפירש. והב"י פירש דאין ביניהם מחלוקת. ולעניות דעתי נראה דהחילוק ביניהם בדרך זה, דללשון ראשון לא אכשר בבתרייתא אלא אם כן איפסק קמאי, וללשון ב' כשר באחרונים אפילו אי איתנהו עדיין הראשונים, כיון שבטלום. ומשום הכי לא אמר בלשון שני כשר בבתרייתא אי אפסיק קמאי, כמו שאמר בלשון ראשון, אלא סתם כשר בבתרייתא. וכן כתב ב"י אחר כך, דמשמע כן מדברי רש"י. זה נראה לי ברור, ועיין שם. אלא דמכל מקום הטור ורבנו ירוחם פסקו כלשון ראשון, דדוקא אי חתך את הראשונות כשר באחרונים. וכן כתב רמ"א כאן, דקודם שחתך פסול בכל ענין, דהיינו כלשון ראשון שזכרנו. ופסק הרא"ש כרבא, דלא איכפת לן אי נתכוון גברא להוסיף או לבטל, אלא בכל ענין כשר באחרונים אחר שחותך הראשונים, דהחתיכה היא עיקר עשיית המצוה, דאף על פי שנתכוין לבטל, מכל מקום כיון שיש באותו מעשה כדי לחייב משום בל תוסיף כל זמן שלא חתך הראשונות, ואין ראוי לקיים כן, על כן לא הוה עדיין שם מעשה עד אחר החתיכה. ומסיק ב"י, דדוקא בחותך הראשונות כשר באחרונות, אבל לא להיפך. ונראה הטעם, שהראשונות נתבטלו על ידי עשיית האחרים, והיאך יחזרו לכשרותם על ידי חיתוך האחרים? אין זה פסול שחוזר להכשירו. זהו דעת יש מכשירין שמביא רמ"א. אבל הרמב"ם, דהוא דיעה שמביא השולחן ערוך, שעדיף טפי במתכוין לבטל הראשונות, שלא כפירוש רש"י שזכרנו, נראה לי שהוא מפרש הסוגיא בענין דרבא בא לחלוק באמת על דברי ר' זירא במה שהתיר במטיל על מוטלת. ומזה הקשו על רבא, שהתיר במטיל על מוטלת. ועל זה אמר רבא, דדברי ר' זירא ודאי אינם, דהא בבל תוסיף קאי במה שמוסיף על הראשונות, והיאך לא הוה מעשה בזה ההוספה, בכל אחת בפני עצמה שהוסיף מן האחרונים? נמצא דבשעה שמטיל הד' של אחרונים הוי ודאי תעשה ולא מן העשוי, דכיון שיש איסור בל תוסיף, הוי מעשה בפסול. ובא רב פפא לחזק דברי ר' זירא, ואמר שבודאי יפה אמר דכשר במטיל על מוטלת, מטעם דהאי גברא מסתמא לא רשע הוא דנתכוין להוסיף, אלא ודאי לבטל קא מכוין, נמצא דתכף שהתחיל באחרונים נתכוין לבטל הראשונים והויין כאלו אינם, ועל כן כשר באחרונים אחר שיחתוך הראשונים, ואין כאן מן העשוי בפסול אלא מעשה הוי להכשיר, ואין זה דומה להטיל על בעלת ג' דפוסל רבא, ששם עשה בפסול, דאין שם שייכות תיקון על הפסול כמו הכא. נמצא דשפיר הוה פסול במטיל על בעלת ג' כמימרא דרבא, וכאן במטיל על מוטלת כשר, כיון שיש תיקון בביטול. ופסק הלכתא כרב פפא שהוא מסקנא דגמרא, כן נראה לי בדעת הרמב"ם, ולא כהב"י שפירש שיטה אחרת להרמב"ם בענין שאין רב פפא חולק על רבא, עיין שם והוא דחוק. ולפירוש שזכרנו הוא מרווח מאוד, והיה ראוי לפסוק הלכה כמותו וכמו שהכריע ב"י וש"ע, אלא דאין לנו אלא דברי רמ"א, שהכריע כרש"י והרא"ש והטור, וכפי מה שכתבנו בפירוש דבריהם:

מגן אברהם

(ז) וטוב — צריך עיון, דבשלמא אם הרמב"ם היה סובר שפטורה, היה אומר דטוב וכו' ויוצא ידי שניהם. אבל הרמב"ם סובר שמטילין בפשוטה, והרא"ש סובר שמטילין בכפולים, ואם כן אנן היאך נעביד? ובאמת בדרכי משה חלק על הבית יוסף וכתב: מדקאמר "ר' שמעון פוטר", משמע דפוטר לגמרי. וגם בלבוש השמיט הג"ה ראשונה. אך המרדכי כתב להטיל בפשוטים, לכן יזהר שלא לעשות טלית כפולה כלל אלא אם כן תפרה. ונמוקי יוסף פירש טלית כפולה, היינו שארוך פי שנים כקומת איש ואינו יכול ללבוש אלא אם כן כפלו, ולכן פטור, דלאו בגד הוא:

(ח) הראשונה — אפשר דדוקא נקט, אבל אם חתך השניות פסול, כיון דכבר ביטל הראשונות:

(ט) הראשונות — נקט הראשונות, דקאי אמה שכתב הרב בית יוסף "חותך הראשונות", ולזה כתב: וקודם שחתך הראשונות וכו'. אבל באמת להרא"ש אפילו חתך שניות כשר כמו בראשונות, וכן כתב בית יוסף בהדיא ועיין שם, ודברי הב"ח צ"ע, עיין שם ודוק:

באר היטב

(ו) על ציצית:    עיין מ"ש העטרת זקנים ע"ז ואישתמיטתיה ליה מ"ש המחבר בסי' י"א סעיף י"ב ע"ש ובב"י.

(ז) הראשונות:    ולהרא"ש אפי' חתך הב'. עמ"א וט"ז וע"ת: (ובס' אליהו רבה העלה והכשיר בין כוון לבטלו ובין כוון להוסיף רק צריך לחתוך או קמאי או בתראי דלא כט"ז ע"ש).

שערי תשובה

(ב) הראשונות — עיין באר היטב. ועיין יד אפרים לפרש טעמא דט"ז, דעדיף חתך הראשונים, דהאחרונים הוי דיחוי מעיקרו וחוזר ונראה, מה שאין כן בחתך האחרונים דנראה ונדחה הוא. ועיין בשו"ת בית אפרים חלק אורח חיים סימן ה' באורך בהך סוגיא דמנחות אם פסקינהו לקמאי, ובדברי הפוסקים בזה:

ביאור הגר"א

אין כו' — כר' שמעון דהלכה כותיה, ממה שכתוב שם: רבה בר רב הונא כו', ומפרש מה שכתוב: לאו היינו כנף כו', אפילו בעודה כפולה, מדשדייה ולא כפלה, וכן מדקאמר מי סברת כו', ולא אמר לו לכפול:

אבל צריך כו' — כן פירש בית יוסף, אבל דרכי משה חלק עליו, דלשון פוטר לא משמע כן:

ואפילו — כן מפרש הרמב"ם מה שכתוב שם דנקיט בסיכי:

ויש אומרים כו' — כתנא קמא:

וטוב כו' — זהו לפי סברא שכתב דלהרמב"ם אין מטילין ציצית כלל, ועיין מגן אברהם:

הטיל — לשון הרמב"ם, וכפירוש מה שכתוב שם: השתא בבל תוסיף כו', פריך על דברי רבי זירא בלשון בתמיה, דודאי איפסלו שתיהן משום בל תוסיף, כל שכן דהוי מעשה לפסולה, ורב פפא משני ממאי כו', ולכך כשר באחרונות:

ויש כו' — כפירוש רש"י שם וכרבא, דלא כרב פפא, דקושיא בעלמא הוא:

וקודם שחתך כו' — ממה שכתוב: ומי אמרינן תעשה כו', אלמא דקודם לכן הוא בפסול, וכן בדברי רבא ורבי זירא:

הראשונות — כתב כן לפי מה דמסיק בבית יוסף מדברי הרא"ש דדוקא חתך הראשונות. ואינו מוכרח, דעיקר הרבותא הוא שאינו "תעשה ולא מן העשוי", ועל זה קאי קושיית הגמרא ודברי רבא ורבי זירא. אבל בחתך אחרונות אין צריך לומר. וכן בדברי רמזים ור' ירוחם, וכן כתב מגן אברהם:

משנה ברורה

(טו) שהיא כפולה - שאם תפשט נמצאו הציצית באמצעיתה ואנן ציצית על הכנף בעינן:

(טז) הפשוטים - ואם כפלו מחמת שהבגד ארוך מאוד פי שנים בקומתו שאין יכול ללבשו אא"כ כפלו יש פוסקין דפוטרין אותו לגמרי מן הציצית דאין שם בגד עליו ומסיק הט"ז והפמ"ג דיטיל בו ציצית בכנפות הפשוטין ולא יברך:

(יז) ואפילו מרוח אחת - עיין בביאור הלכה:

(יח) דחייבין - להטיל בכנפי הכפולות דכל זמן שהיא מכופלת ולא נתפשטה שם טלית עליה כמו שהיא כפולה:

(יט) לא לברך - תמהו כל האחרונים מה תיקן במה שלא יברך הא עדיין שמא כהמחבר וצריך להטיל בפשוטים ואיך ילבש בגד זה הא יותר מד' ציצית אסור להוסיף לכו"ע [ועיין בפמ"ג] ומסקי לדינא דיזהר לכתחלה שלא לעשות טלית כפולה כלל אא"כ תפרה ואפילו בתפירות רחבות דכיון שתפרה שוב אין עשויה להיפשט ואז בין בטלית מרובעת ובין בטלית שהיתה מתחלה ארוכה יותר מדאי יטיל ציצית בכפולים ויברך:

(כ) הראשונה - אפשר דדוקא נקט אבל אם חתך השניות פסול כיון דכבר ביטל הראשונות:

(כא) בכל ענין - היינו בין שנתכוין לבטל או נתכוין להוסיף ובין שחתך הראשונות או השניות:

(כב) וכן עיקר - וכן פסקו האחרונים:

(כג) הראשונות - נקט הראשונות דקאי על מה שכתב השו"ע מתחלה חותך הראשונות ולזה כתב וקודם שחתך הראשונות אבל באמת להרא"ש דפסקינן כוותיה כ"ש דאם חתך השניות כשר כמו דאיתא בב"י:

ביאור הלכה

(*) אא"כ תפרה כולה ואפילו מרוח אחת:    הוא לשון הרמב"ם ועיין בב"י שכתב הטעם משום דעי"ז אם תפשט שוב לא יהיו הציצית באמצעיתה משמע מדבריו דהוא מפרש מרוח אחת כפשטיה ועיין בארה"ח דנשאר בצ"ע על האגור דכתב בשם הרמב"ם דמצריך תפירה לכל ג' רוחותיו. ולענ"ד נראה פשוט דהאגור היה קשיא ליה לישנא דהרמב"ם מרישא לסיפא דקאמר אא"כ תפרה כולה ואח"כ מסיים ואפילו מרוח אחת היה לו לומר אא"כ תפר מרוח אחת אע"כ דס"ל דבעינן שיתפור כולה דוקא והא דקאמר ואפילו מרוח אחת היינו דלא בעינן שיהיה תפירה מעלייתא שהיא מב' הצדדין וכדמצינו לענין תפירת התפילין דשם פסק הרמב"ם והש"ע לקמן בסימן ל"ב סנ"א שיהא חוט התפירה סובב משתי רוחות אבל בזה לא בעינן רק תפורה כולה ואפילו מרוח אחת ונפקא ליה להרמב"ם זה ממה דמשני שם בגמרא מ"א לא צריכא דנקטא בסיכי היינו שלא נגמר התפירה כתיקונה [וכעין זה מפרש הרמב"ם בביצה ספ"א במשנה על הא דמשני שם בגמרא לא צריכה דנקט בסיכי עי"ש] ומ"ש אא"כ תפרה כולה היינו משום דהוא מפרש המימרא דרב דימי שם במנחות ל"ז ע"ב דקאמר שם האי מאן דחייטיה לגלימיה לא עבד ולא כלום וכו' כפירוש רש"י בלשון ראשון דהיינו שכפלה כולה והוה קשה ליה קושית רש"י ותוספות שם ע"ז מההיא ברייתא דמחייבת לכו"ע בטלית כפולה התפורה וע"כ מחלק הרמב"ם דשם איירי רב דימי שלא תפרה כולה וע"כ אמרינן אם איתא דלא מיבעי ליה לפסוק ולישדייה ובודאי סופו להתיר לבסוף משא"כ אם תפרה אחר כפילתה מכל שלשה רוחותיה הרי חזינן דדעתו שישאר כך ולכך מהני תפירתו. ובדברינו יהיה ניחא מאוד מה דנקט הרמב"ם דין זה בלשון שלילה אין כופלין ולא קאמר בפשיטות דין טלית כפולה היינו משום דהעתיק בזה המימרא דרב דימי דקאמר לא עבד ולא מידי גם דאם נפרש דהרמב"ם יפרש להא דרב דימי כפי' שני שברש"י שם וכמו שפירשו שארי הפוסקים יקשה דאם כן אמאי השמיט הרמב"ם הדין מהלכותיו:.


כף החיים

(יד) סעיף ו בהג"ה: ויש אומרים דחייבין אפילו בלא תפירה וכו' — אבל לא לברך עליה. והוא הדין אפילו בכופלו מחמת שהוא ארוך, טוב שלא לברך. ט"ז ס"ק ח. אליה רבה ס"ק ז.

(טו) יש ליזהר שלא לעשות טלית כפולה כלל אלא אם כן תפרה, כדי להינצל מפלוגתא, דאם כפלה בלא תפירה יש אומרים דצריך להטיל הציצית בד' כנפות הפשוטים, ויש אומרים דצריך להטיל הציצית על הכפל, ויש אומרים דפטורה לגמרי, עיין מגן אברהם ס"ק ז ובמחצית השקל שם. על כן אין לעשות טלית כפולה, אלא אם כן יתפור כדי שתהיה חייבת אליבא דכולי עלמא. וכן כתב מגן אברהם שם. אליה רבה שם. ר' זלמן אות יג.

(טז) שם: הטיל ציצית על ציצית וכו' — חותך הראשונה וכשרה. אבל אם חתך אחרונה – פסול, כיון שנתכוין לפסול הראשונה. עו"ת אות ו'. מגן אברהם ס"ק ח. פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ח, וכתב: ודלא כעטרת זהב. מחצית השקל ס"ק ח, ועיין שם שדחה דברי הב"ח.

(יז) שם: ואם נתכוין להוסיף וכו' פסולה. הג"ה: ויש מכשירין וכו' — ולעניין הלכה, אנן אתכא דמרן סמכינן, ובפרט דכאן מרן לחומרא ויש ספק ברכות.


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן