שולחן ערוך אורח חיים יד א
שולחן ערוך אורח חיים · יד · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מפרשים
באר הגולה
(א) ציצית שעשאן — מנחות מב א.
(ב) והאשה כשרה — התוספות והרא"ש שם.
ט"ז - טורי זהב
(א) האשה כשרה לעשותן — לאפוקי מרבינו תם, שפוסל נשים לעשיית ציצית כמו בתפילין בסימן ל"ט, דאמרינן "כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה" כו', דלא סבירא לן כן, אלא שאני תפילין דכתיב בהו "וקשרתם וכתבתם":
והא דנשים שלנו טוות ציצית, זה מותר אפילו לרבינו תם, ודווקא אתליה בבגד הוא דקפיד, כדאיתא בסמוך, וזה מילתא אחריתא, כן נראה לי:
מגן אברהם
(א) שעשאו וכו' — פירוש, שהטילן בבגד, פסול אפילו ישראל עומד על גביו. דאילו בטוייה כשר להרא"ש, כמו שכתב סימן י"א סעיף ב:
(ב) כשרה — צריך עיון, דהא בכל דוכתי דרשינן "בני ישראל" ולא בנות ישראל, כדאיתא בקדושין דף ל"ו ובמנחות דף ס"א ממעטים עכו"ם ונשים מ"בני ישראל":
(ג) ויש מחמירין — ולדידהו כל מצוות שאין האשה מחוייבת בהן, כגון לולב וסוכה, אינה רשאי לעשותה. ועיין מה שכתב סימן תרמ"ט סוף סעיף א. ונראה לי דקטן דינו כאשה, עיין סימן ל"ט:
ביאור הגר"א
ויש מחמירין כו' — כמו שכתוב בפרק השולח בתפילין, "וקשרתם וכתבתם" כו'. וסברא הראשונה סבירא לה, דווקא בתפילין דכתיב עיכובא. וראיה ממה שהצריכו בית יוסף למעוטי עובד גילולים, ועוד סוכת גנב"ך, ובפרק הספינה דביתהו דרבי חנינא בן דוסא. אבל הגהות מיימוני כתב בשם מהר"מ, דמ"בני ישראל" ממעטינן בנות ישראל, כמו שכתוב בכמה מקומות, והא דפרק הספינה היינו בטויית ציצית, דאף בתפילין בכהאי גוונא כשר באשה כמו שכתוב בעבודה זרה לט א, עיין שם פרק א מהלכות ציצית:
באר היטב
(א) שעשאו עכו"ם: ר"ל שהטילן בבגד פסול אפי' ישראל עומד ע"ג דאלו בטויה כשר להרא"ש כמ"ש סי' י"א ס"ב.
(ב) להצריך אנשים: והיינו לתלות בבגד אבל לטוות מותר לכ"ע וקטן דינו כאשה. מ"א.
שערי תשובה
(א) שעשאן. עיין בה"ט. ובע"ת נסתפק בישראל מסייע, ובא"ר כתב שיפסול. ואם עשה ישראל חוליא אחת וקשר, וגמר הא"י, דינו כמו שכתב לקמן ס"ק ג' בגמר ישראל שלא בכוונה דכשר, והוא הדין בזה. ועיין בא"ר:
(ב) להצריך אנשים. עיין בה"ט. ובקרבן נתנאל כתב דאף בטוו נשים פסולות לרבינו תם. ובמחזיק ברכה דחה זה מדברי הגהות מיימוניות ע"ש:
משנה ברורה
(א) שעשאן — פי' שהטילן בבגד פסול אפילו בישראל עומד על גבו ומלמדהו לעשות לשמה דאלו אם טוואן א"י או שזרן באופן זה כשר להרא"ש כמש"כ לעיל בסימן י"א ס"ב ודוקא אם תחבו בכנף או עשה החוליא או הקשר ראשון אבל אם החוליא והקשר ראשון עשה ישראל והא"י גמר שאר החוליות והקשרים דאינן רק למצוה בעלמא כשר:
(ב) להצריך אנשים — ואפילו עומד על גבן לא מהני משום דהא דכתיב בני ישראל ועשו משמע גם למעט בנות ישראל:
(ג) שיעשו אותן — דוקא התליה בהבגד אבל הטוייה והשזירה מותר ע"י נשים:
(ד) וטוב לעשות וכו' — וכן ראוי ונכון שלא לעשות לכתחלה הטלת הציצית בבגד של גדול ע"י קטן פחות מי"ג שנים אבל אם הוא בן י"ג שנים ויום אחד אף שלא הביא ב"ש אפילו לכתחלה אין להחמיר והארה"ח מיקל אפילו לכתחלה ע"י קטן וכ"ז דוקא בגדול עומד על גבו המלמדהו לעשות לשמה אבל בלא"ה אפילו אם כבר הטילם הקטן בבגד צריך להתירם ולחזור וליתנם:
(ה) לכתחלה — אבל בדיעבד מותר. ואפילו בלא עומד על גבה נאמנת לומר שהטילה לשם ציצית:
ביאור הלכה
(*) להצריך אנשים: עיין במ"ב והוא הטעם של מהר"ם שהובא בהגה"מ ולא העתקתי הטעם משום דהא דר"ת וכדאיתא במ"א משום דכל שאינו בלבישה אינו בעשייה ונ"מ גם ליתר המצות לולב וסוכה משום דמשמע בד"מ שלא חשש רק להמהר"ם וכן בע"ת מצאתי כן א"כ אין להחמיר גם בקטן וכן מצאתי בארה"ח ומ"מ כיון שהפמ"ג ודה"ח העתיקו להלכה ליזהר לכתחלה ע"י קטן ראוי ונכון לעשות כן. ופשוט דהקטן לעצמו מותר להטיל ציצית לכו"ע אם רק הגיע לחינוך שהוא מחוייב מדרבנן במצות ציצית ומיקרי בר לבישה להוציא את עצמו בציציותיו ויותר נ"ל דאפילו אם כבר נעשה גדול בן י"ג שנה אין צריך להתיר ציציותיו דהרי כדיעבד דמיא ובדיעבד אין לחוש להא דר"ת וכ"ז אם יודע בעצמו שהטילם אז לשמה:.
(*) וטוב לעשות וכו': עיין במ"ב הנה מוכרח אנכי לבאר דברי דע דאף לפי מה שהקיל הרמ"א לענין דיעבד באשה ובודאי מותר בכל גווני כאיש אבל בקטן צריך עכ"פ דוקא גדול עומד על גבו ובח"א כתב קטן היודע לעשות לשמה יש להכשיר בדיעבד כאשה ע"כ מיירי ג"כ דוקא בגדול עוע"ג דאפילו הט"ז דסובר לקמן בסימן ת"ס דקטן היודע לעשות לשמה תו איננו בכלל קטן היינו דמהני עוע"ג כדמוכח להמעיין שם ותמיה לי על ארה"ח הנ"ל דמיקל לכתחלה ע"י קטן הלא אפילו אם לא נחוש כלל להא דר"ת הלא מחמת לשמה יש להחמיר לכתחלה אם אפשר דהלא נפסק בס"ב דהתלייה צריך להיות בכוונה לשמה לחוש לדעת רש"י והרא"ש ועוד שארי ראשונים דס"ל דצריך לשמה בזה מדאורייתא ולקמן בסימן ת"ס נפסק דלישת המצה של מצוה הצריך לשמה אין לשין לכתחלה ע"י חש"ו אפילו בעוע"ג כדאיתא באחרונים ובהגר"א שם:.
כף החיים
(א) סעיף א: ציצית שעשאן נכרי פסול וכו' — פירוש שהטילן בבגד, פסול ואפילו ישראל עומד על גביו. דאילו בטווייה כשר להרא"ש כמו שכתב סימן יא סעיף ב. מגן אברהם ס"ק א, אליה רבה ס"ק א, פרי מגדים אשל אברהם אות א', חיי אדם כלל י"א אות ל'. ואפילו תחבן לבד בכנף, או עשה חוליא או קשר על ידי נכרי, פסול. פרי מגדים שם על שם הלבוש, והביאו פתחי עולם אות א'. ואפילו ישראל מסייעו, פסול. אליה רבה שם והביאו שערי תשובה אות א', דלא כעולת תמיד אות ה'. אבל אם תלה החוטין בכנף ישראל ועשה חוליא אחת וקשר, בעניין דמתכשר מדאורייתא, ואחר כך גמר העכו"ם, כשר. אליה רבה שם, פרי מגדים שם, שערי תשובה שם, פתחי עולם שם. ועיין לקמן אות ט.
(ב) אם ישראל והעכו"ם תלאו שניהם ביחד, תליא במחלוקת הבית יוסף והש"ך לעניין שחיטה ביורה דעה סימן ב סעיף י"א באוחזין בסכין ושוחטין, דהשולחן ערוך פוסל והש"ך מכשיר יעויין שם. פתחי עולם שם בשם תשובת פרי תבואה. ואם כן, לדידן דאתכא דמרן סמכינן הוא פסול.
(ג) שם: והאשה כשרה לעשותם — כתב הט"ז ס"ק א, לאפוקי מרבינו תם שפוסל נשים לעשיית הציצית כמו בתפילין בסימן ט"ל ס"ק א וכו'. והא דנשים שלנו טוות ציצית זה מותר אפילו לרבינו תם, דדווקא אתלייה בבגד הוא דקפיד כדאיתא בסמוך וזה מילתא אחריתא, כן נראה לי עד כאן לשונו. וכן כתב הלבוש סעיף א דתיקון הציצית וטוויה ושזירה כשירה בנשים אפילו לדעת המחמירין יעויין שם, והביאו שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות א', מאמר מרדכי אות ב', וכן כתב עולת תמיד ס"ק ג', ברכי יוסף אות ג' ובספרו מחזיק ברכה אות ב', ר' זלמן אות ב', חיי אדם שם, פתחי עולם אות ב', ולא כקרבן נתנאל סוף פרק השולח ובספרו נתיב חיים שכתב לרבינו תם אף הטוויה אסורה בנשים, וכמו שהוכיח גם כן המחזיק ברכה שם מדברי הפוסקים יעויין שם.
(ד) שם בהגה: ויש מחמירין להצריך אנשים שיעשו אותו וכו' — וקטן דינו כאשה. מגן אברהם ס"ק ג, ר' זלמן שם, חיי אדם שם, חס"ל אות א', שתילי זיתים אות ג', ואפילו אם הגדול עומד על גבו ואומר לו שיעשה לשם מצות ציצית, ר' זלמן שם, ופסול לעשותם לסברה זו עד שיהיה בן י"ג שנה ויביא ב' שערות כמו כתיבת תפילין בסימן ט"ל, מחצית השקל, וכן כתב הפרי מגדים אשל אברהם אות ג' לדברי מגן אברהם, ואף על גב דכתב שם הפרי מגדים דהוא דוחק, מכל מקום כיון דכל הפוסקים הנ"ל כתבו כהמגן אברהם, אם כן לדידן דחיישינן לכתחילה לרבינו תם, כמו שכתב מור"ם ז"ל, אין להניח קטן לעשותם לכתחילה עד שיהיה בן י"ג שנים ויביא ב' שערות בבירור, ודלא כמו שכתב פתחי עולם אות ג'.
(ה) טומטום כשר לעשותם, דספק תורה לחומרא מן התורה וישנו בלבישה. ולמאן דאמר "בני" ולא בנות, יש לומר "בני" ודאי ולא ספק. ואנדרוגינוס תליא בפלוגתא אי בריה היא, פרי מגדים במשבצות זהב אות א', פתחי עולם אות א'.
(ו) ציצית שנעשו על ידי טומטום, וכן ספק נכרי וספק ישראל, כגון מצא תינוק מושלך במקום שיש מחצה נכרים ומחצה ישראל שחייב במצוות מספיקא, אם עשו ציצית כתב ישועות יעקב סימן י"ז אות ב' דכשרים, דספק תורה להחמיר מן התורה, אם כן חשוב ישנו בלבישה, וכן כתב פתחי עולם שם. אבל צריך עיון לעניין ברכה, כיון שזה תליא בפלוגתא אי ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה או מדרבנן, ומרן ז"ל סבירא ליה כמו שכתב הישועות יעקב שם, והפרי מגדים כתב והבאנו דבריו באות הקודם, למאן דאמר "בני" ולא בנות יש לומר "בני" ודאי ולא ספק מדרבנן, אם כן היאך יכול לברך? וקיימא לן ספק ברכות להקל, על כן יש ליזהר מזה.
(ז) שם בהגה: ויש מחמירין להצריך אנשים וכו' — ולדידהו כל מצוות שאין האשה מחוייבת בהן, כגון לולב וסוכה, אינה רשאה לעשותן. מגן אברהם ס"ק ג, פתחי עולם אות ג', ועיין פרי מגדים אשל אברהם אות ג'.
פירושים נוספים
- ^ נ"א אשה כשרה לעשותו