פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

(א) שעשאו וכו' — פירוש, שהטילן בבגד, פסול אפילו ישראל עומד על גביו. דאילו בטוייה כשר להרא"ש, כמו שכתב סימן י"א סעיף ב:


(ב) כשרה — צריך עיון, דהא בכל דוכתי דרשינן "בני ישראל" ולא בנות ישראל, כדאיתא בקדושין דף ל"ו ובמנחות דף ס"א ממעטים עכו"ם ונשים מ"בני ישראל":


(ג) ויש מחמירין — ולדידהו כל מצוות שאין האשה מחוייבת בהן, כגון לולב וסוכה, אינה רשאי לעשותה. ועיין מה שכתב סימן תרמ"ט סוף סעיף א. ונראה לי דקטן דינו כאשה, עיין סימן ל"ט:

סעיף בעריכה

(ד) ציצית אחרים — ואם תאמר, יתירם מהבגד ויחזור ויתלם בבגד בכוונה? וצריך לומר דמיירי בשבת, אי נמי כגון שנפסק אחד מהראשים ואם יתירם יהא אסור לחזור וליתנם בבגד, כמו שכתב ריש סימן ט"ו:

סעיף געריכה

(ה) פטור — ואם הטיל בה ציצית, כתבו התוס' והרא"ש דהמברך לא הפסיד, כמו נשים שמברכות על מצות עשה שהזמן גרמא עיין שם:


(ו) מברך — וים של שלמה בחולין פרק ח סימן נ"ג כתב, דאם לובשו לעלות לתורה או לעבור לפני התיבה אינו מברך, כיון שאינו לובשו לשם מצוה. אבל ברא"ש ריש הלכות ציצית משמע שהעובר לפני התיבה מברך, וכן כתב במנחות בפסקי תוס' סימן קס"א, דכהנים המתעטפים בטלית שאינו שלהם כשעולים לדוכן מברכין:

סעיף דעריכה

(ז) טלית חבירו — כתב הב"ח, דווקא באקראי, אבל בקביעות אסור. וכתב הים של שלמה דאסור ליקח אותן מביתו לבית הכנסת או אפכא:


(ח) ולברך — וצריך עיון, בשלמא ליטלו שרי, דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה, אבל למה יברך עליו? בשלמא כששאלו מדעת, הוה ליה כאילו נתנו לו במתנה על מנת להחזיר וכמו שכתב הרא"ש, והוא הדין בלולב אם השאילו לצאת בו יוצא, וכמו שכתב באבן עזר סימן כ"ח סעיף י"ט ובחשן משפט סימן קצ"ה סוף סעיף ד, אבל ליקח בלא דעתו אסור, כמו שכתוב שם. וכן כתב לקמן סימן תרמ"ט סעיף ה בהג"ה. ואם כן, למה שרי כאן? וצריך לומר כמו שכתבנו לעיל, דאף על גב דפטור מציצית רשאי לברך, כמו הנשים:


(ט) שיקפיל — אפילו שלא כסדר קיפולו הראשון. ובשבת אפילו אין מקפלו כלל שרי, כן נראה לי, עיין בכ"ה סימן ש"ב:


(י) דחיישינן — שמא יקרא בהן הרבה עד שיקרעו מרוב תשמישו, עד כאן לשון נמוקי יוסף. ומשמע מזה דאפילו באקראי אסור ללמוד מהם. ואף על גב דבסימן תל"ז סעיף ד אמרינן דניחא ליה למיעבד מצוה בממוניה אפילו בחסרון כיס, שאני התם דדבר מועט הוא. ועיין בחשן משפט סימן רצ"ב סעיף ד בהג"ה ובסמ"ע שם, אפילו הפקיד ספרים אצל תלמיד חכם, אסור ללמוד הימנו אי ידעינן דהמפקיד מקפיד על זה. והש"ך שם חולק עליו וכתב דשרי, ודבריו נראים בפירוש דברי המרדכי. אבל ממה שכתב הבית יוסף כאן בשם הפוסקים משמע דהוי שואל שלא מדעת, ועיין בחשן משפט סימן ע"ב סעיף א וסימן קס"ג סעיף ו וביורה דעה סימן קע"ב סעיף א: