שולחן ערוך אורח חיים יא ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · יא · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
ואורך החוטים השמונה, ג*אין פחות הדגיטמארבע גודלים. זויש אומרים י"ב גודלים, חכ*וכן נוהגין. טולמעלה ואין להם כאשיעור.
- (הגה: ואם עשאו ארוך יותר מדאי *יכול לקצרו ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי) (מרדכי בהלכות קטנות).
אחד מהחוטים זכביהיה י*יותר ארוך כדי שיכרוך בו כגהגדיל. (הגדיל היינו החלק מהציצית שאינו ארוג).
מפרשים
(ו) אורך החוטים — מנחות לט א לפירוש הרא"ש והרמב"ם בפרק א מהלכות ציצית.
(ז) ויש אומרים י"ב — ר"ת וסמ"ג.
(ח) וכן נוהגין — הרא"ש.
(ט) ולמעלה — שם בגמ'.
(י) א' מהחוטים — הרא"ש.
(ג) אין פחות מד' גודלין — פלוגתייהו בהכי, דאמר רב פפא: הלכתא, ד' בתוך ג' משולשת ד'. פירוש, ד' חוטין ארוכים יכניס בתוך ג' אצבעות בטלית, כמו שכתב בסמוך, ותהא משולשת, פירוש תלוי ד'. ופירשו הרמב"ם והרא"ש דהך תלויה ד' קאי אכל אורך הציצית, דהיינו הגדיל שהוא מקום הכריכות והקשרים, וגם הענף דהיינו הציצית שיוצאים אחר גמר הכריכות והקשרים, בין הכל יהיה ד'. והיש אומרים שמביא השולחן ערוך הוא דעת רבנו תם, דסבירא ליה דהך משולשת קאי אגדיל לחוד, והענף צריך שיהיה גדול מן הגדיל ב' חלקים, דהכי איתא התם בהדיא. נמצא שבין הכל יהיה י"ב אצבעות. והך אצבעות רוצה לומר גודלים, דאמר רב פפא טפח דאורייתא ששה בקטנה וה' באצבע וד' בגודל, והכא בעינן טפח מה' אצבעות, הם ד' בגודל:
(ה) מארבע גודלים — ומודדין במקום הרחב [מרדכי דרכי משה]. וב"ה[2] כתב: והתוס' פרק התכלת נסתפקו בדבר. שיעור גודל של אדם בינוני, והוא כרוחב ז' שעורות זו בצד זו בדוחק, והן באורך ב' שעורות בריוח [רמב"ם פרק ט מהלכות ספר תורה]:
(ו) אין להם שיעור — ור"י היה עושה ארוכין, משום גרדומין [מרדכי]:
(ז) יהיה יותר ארוך — נראה לי דאם א' אינו ארוך כל כך לכרוך בו הכל, יכרוך בו קצת כריכות מחוט אחד וקצת כריכות מהחוט השני, כי בזמן התכלת היו עושין קצת הכריכות מתכלת וקצת הכריכות מלבן:
(ח) לאחר שנקשר — כתב בית יוסף: משום הקשירה בעי אצבע יתירה, דהיינו י"ג, מלבד מה שמונח על הבגד:
אורך כו' — כפירוש הרמב"ם, דעל כרחך אציצית קאמר, וכפירוש רש"י בבכורות לט ב בפירוש הראשון:
השמונה — כן משמע בגמרא שם, דקאמר משולשת. וכל שכן לפירוש ר"ת דקאי אגדיל:
גודלים — שם ובכורות שם:
ויש אומרים כו' — כפירוש תוס' שם ושם, דאגדיל קאי, וזהו שאמר משולשת לשון גדיל, והוא שליש הציצית, כמו שכתב ל"ט א', וכן הוא בספרי אגדיל והביאו תוס' שם עיין שם, ולרש"י ו' גודלין. ועיין תוס' שם ובבכורות לט ב ד"ה כמה כו':
ואם עשאו כו'. ולא כו' — כיון שאינו עשוי בפיסול, וכמו שכתוב בכורות לט ב: מיתבי כו' אימא כיון כו':
אחד כו' — שם ל"ט א' חוט של כרך כו':
ושיעור כו' — כמו שכתב רש"י בבכורות שם ד"ה משולשת תלויה כו', וכל שכן לפירוש ר"ת:
(ד) מארבע גודלים: ומודדין במקום רחב באמצע גודל. מרדכי ד"מ מ"א ע"ת.
(ה) ארוך : נ"ל דאם אחד אינו ארוך כ"כ לכרוך בו הכל יכרוך בו קצת כריכות מחוט אחד וקצת כריכות מהחוט השני כי בזמן התכלת היו עושין קצת הכריכות מתכלת וקצת הכריכות מלבן. מ"א.
(ג) מד' — עיין באר היטב. ועיין מגן אברהם בשם בדק הבית, שהתוספות פרק התכלת נסתפקו בדבר. ועיין בת"ש סימן ל"ה ס"ק נ"ד שיש לילך לחומרא. ועיין בבית אפרים על טריפת הריאה שיש שני ספיקות בדבר, אם לשער במקום הקצר של האגודל או במקום הקשר של אגודל. וע"ש בקונטרס התשובות באורך בתשובת מהר"מ שבמיימוני הלכות משפטים, ושם נתבאר דבמילתא דרבנן אפשר להקל בספק זה. ונפקא מינה בטלית שאינו של צמר ופשתים אלא של שאר מינים, שדעת כמה פוסקים שאין חייבין אלא מדרבנן, יכול לסמוך אע"פ שאין שם י"ב אגודלים כשנמדוד במקום הרחב, רק במקום הקצר או במקום הקשר, אם הוא שעת הדחק ואין לו אחרים. וכשיזדמן לו ארוכים מאלו, יתיר את אלו ויקשור הארוכים תחתם. וגם נפקא מינה בספק זה לעניין המבואר לקמן סעיף ט', שלא ירחיק הנקב מג' אגודלים, שלכאורה יש לילך לחומרא ולשער במקום הקצר. ועיין ביד אפרים מה שכתב שם:
(יט) מד' גודלים - ומדידת הגודל בכל מקום הוא של אדם בינוני. ומודדין אותו בפרק העליון במקום הרחב באמצעו [ועיין בשע"ת] ועיין במ"א ובש"ך רע"ב שהביאו בשם הרמב"ם דשיעור גודל הוא כרוחב ז' שעורות זו בצד זו בדוחק והן באורך ב' שעורות בריוח:
(כ) וכן נוהגין - וכן פסק הלבוש וא"כ לא יפה עושין המוכרין שמצמצמין במדת אורכן וקרוב הדבר להיות ברכה לבטלה כי אף דמן התורה די בכל שהוא מדרבנן בעינן שיהיה י"ב גודלין אחר הקשירה מלבד מה שמונח על קרן הבגד ויש להזהירם על כך [פמ"ג] ועיין בבה"ל:
(כא) שיעור - ור"י היה נוהג לעשותו ארוך יותר כדי שאם יפסק קצת ג"כ ישאר בו כשיעור:
(כב) יהיה וכו' - ואם אחד אינו ארוך כ"כ לכרוך בו הכל יכרוך בו קצת כריכות מחוט אחד וקצת כריכות מחוט השני כי בזמן התכלת היו עושין קצת כריכות מהתכלת וקצת מלבן. וצריך לראות שישתיירו בכל החוטין ארכן י"ב גודלין אחר הכריכה והקשירה כמו שכתב רמ"א ואפילו זה החוט הארוך אחר שיכרך ישאר י"ב גודלין:
(כג) הגדיל - קראו גדיל על שם העתיד שנעשה גדיל אחר שנכרך עליו וזהו שכתב רמ"א אח"כ היינו החלק וכו' ר"ל שמתחלה הוא חלק בלא גדיל ואריגה ועי"ז החוט נעשה גדיל. יד אפרים:
(כד) לאחר שנקשר - ומשום הקשירה שעושין בגדיל מתקצר ובעי אצבע יתירה דהיינו י"ג גודלין מלבד מה שמונח על הבגד ואפילו בדיעבד מעכב והעולם מקילין בזה וראוי למחות בידם:
(*) אין פחות וכו': עיין בלבוש שכתב דמן התורה אין שיעור לאורך הציצית רק שיהיה בו גדיל וענף רק שחז"ל נתנו לנו שיעור משום נוי ציצית למר בארבע ולמר בי"ב כן ביאר הא"ר את דבריו ועיין בח"א שמצדד לומר דעכ"פ כדי עניבה הוא מן התורה עי"ש:.
(*) וכן נוהגין: עיין במ"ב במה שכתבנו בשם הפמ"ג מוכח מזה שהוא סובר דהשיעור י"ב גודלין לדעה זו הוא לעיכובא וכן כתב בהדיא באות ח' בא"א וכן משמע לקמן בסימן י"ב ס"א ובביאור הגאון מהר"מ בנעט על המרדכי בהלכות ציצית מסתפק בזה עי"ש ובחינוך פ' שלח משמע ג"כ קצת להקל בזה בדיעבד וצ"ע לדינא:.
(*) יכול לקצרו: אפילו אם הענף היה קודם הקציצה הרבה יותר משני שלישים מן הגדיל אעפ"כ לא מיקרי זה מן העשוי בפסול כיון דאין זה לעיכובא בדיעבד וכדאיתא לקמן בסי"ד במ"ב בשם הפוסקים. ארה"ח:.
(*) יותר ארוך: ובדיעבד לכאורה אין להחמיר בזה אם לאחר כריכת החוליא ראשונה וקשירתו היה בו כשיעור דלא גרע זה משהיה נקטם אז לגמרי זה החוט דכשר לכו"ע דהוא גרדומי הציצית וכדלקמן בסימן י"ב. ולפ"ז מה שכתב הרמ"א דשיעור זה צריך להיות אחר שנקשר ור"ל כל הקשרים כדמשמע בב"י הוא רק לכתחילה דבדיעבד די אם רק לאחר קשירת החוליא הראשונה היה בהחוטין השיעור י"ב גודלין אף שנתקצרו אח"כ ע"י שיעור הקשירות לא גרע מגרדומין דקי"ל לקמן בסימן י"ב כסברא ראשונה. ועיין בפמ"ג שהבאתי את דבריו במ"ב בס"ק כ"ד ומשמע מסתימת דבריו היפוך דברי ואפשר דסברתו דכ"ז שהוא עוסק עדיין במצוה לעשות שליש גדיל אף דהוא רק לכתחילה מיקרי עדיין שלא נגמרה המצוה ולא נוכל להקרא עתה על הציצית שם גרדומין וגרע זה משאם היה עושה רק חוליא אחת ואח"כ נקטע חוט אחד. וכדמות ראיה לזה מהא דאמרינן שבת קל"ג ע"ב כ"ז שהוא עוסק במילה בשבת חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין פירש על ציצין המעכבין חוזר על ציצין שאין מעכבין אין חוזר ושם הלא הוא לענין להקל וכ"ש הכא לענין להחמיר וצ"ע למעשה. ודע עוד דאם הוא בדרך ואין לו ציצית אחרות כ"א קצרות מי"ב גודלין יוכל לסמוך ע"ד המחבר דמיקל בארבע גודלין להטילם בבגד וללבשו ובפרט לפי מש"כ הלבוש דמה"ת אין שיעור לאורך הציצית ממילא אין עובר על מ"ע דציצית בכל גווני וכ"ש להפוסקים דבמקום שאין נמצאים ציצית אין עובר על עשה דציצית אך לענין ברכה יש להחמיר לפי מה דנוהגין כדעה שנייה דצריך י"ב גודלין כן מוכח מהפמ"ג אות ג' במ"ז ובחידושי רע"א בסוף סי' י"ב עי"ש ועיין מש"כ לעיל בשם הגאון מהר"מ בנעט ז"ל:.
(יד) סעיף ד: אורך החוטין השמונה אין פחות מד' גודלין — צריך לשער במקום רוחב הגודל, ולא מראשו שהוא קצר. בית יוסף בשם המרדכי, וכן כתב עולת תמיד אות ד', ט"ז ס"ק ח, מגן אברהם ס"ק ה, אליה רבא ס"ק ה', ר' זלמן אות ה', חיי אדם כלל י"א אות כ"ג, בן איש חי שם אות י"ב. ועיין בדברינו לקמן אות כז.
(טו) שיעור גודל של אדם בינוני הוא כרוחב ז' שערות זו בצד זו בדוחק, וכן באורך ב' שערות ברוחב. הרמב"ם פרק י מהלכות ספר תורה דין ט, והביאו מגן אברהם שם, ש"כ ביורה דעה סימן ער"ב ס"ק א, ברכי יוסף שם אות א', שו"ג שם אות ג', אליה רבה שם, ר' זלמן אות ו. ועיין לקמן סימן ק"ץ אות ט"ז.
(טז) שם: ויש אומרים י"ב גודלין — וכן נוהגים. ובדיעבד אם הוא פחות מזה השיעור, וכל שכן אם היה בתחילה כשיעור ואחר כך נתמעט, כשר. לב חיים חלק א סימן ע"ט. וכן כתב בספרו רוח חיים, ועיין שם שהביא סברת החולקים על זה, והם המאמר מרדכי אות ה', ופרי מגדים אשל אברהם אות ח', ודחה אותם יעויין שם באורך. ועיין לקמן סימן יב אות יז. וכן כתב בן איש חי נר"ו שם. מיהו כל אדם יש ליזהר בשעת הקנייה, לראות החוטין אם יש בהן שיעור זה כדי לקיים מצוה מהתורה.
(יז) שם בהגה: ואם עשאו ארוך וכו' יכול לקצרו וכו' — ואל יחתוך החוטין בסכין, משום "לא תניף עליהם ברזל", רק יפסקם בשיניים, דל"ב שיניים הם נגד ל"ב חוטין. קיצור של"ה דף ג"ן ע"ב, כף החיים סימן יו"ד אות י"ב, מזמור לאסף דף כ"ט ע"א, בן איש חי נר"ו פרשת לך לך אות ד'. ובספר דרך ישרה כתב, דסגולת ציצית הלא היא שלא יהא לו כאב שיניים יעויין שם, והביאו כף החיים שם.
(יח) שם: אחד מהחוטין יהיה יותר ארוך וכו' — ואם האחד אינו ארוך כל כך לכרוך בו הכל, יכרוך בו קצת כריכות מחוט א' וקצת כריכות מהחוט השני, כי בזמן התכלת היו עושין קצת כריכות מהתכלת וקצת כריכות מהלבן. מגן אברהם ס"ק ז. אליה רבה ס"ק ו. ר' זלמן אות ח. חיי אדם שם אות ט"ז. חס"ל אות י"ג. ומכל מקום צריך שישתיירו בכל החוטין ארכן י"ב גודלין אחר הכריכה, כמו שכתב רמ"א. ושיעור זה לאחר שנקשר וגם לאחר שנכרך החוט הארוך יהיה י"ב גודלין. פרי מגדים אשל אברהם אות ז'.
(יט) שם בהגה: ושיעור הנזכר יהיה בציצית לאחר שנקשר וכו' — כתב בית יוסף בשם מהר"י אבוהב: וכדי שלא ימעיטו הקשרים בזאת המידה, יאריכו אצבע יותר, דהיינו י"ג גודלים מלבד מה שמונח על הבגד, מגן אברהם ס"ק ח, ר' זלמן אות ז'. וכתב ר' זלמן שם וזה לשונו: ולכן צריך שיהיה אורך כל חוט מהח' חוטין ט"ו גודלין, ב' גודלין מנקב הטלית שבו תוחבין הציצית עד שפת הכנף, דהיינו שיעור קשר גודל, וגודל אחד להקשרים, וי"ב גודלים יהיו תלויים להכשר ציצית, עד כאן לשונו.