ביאור הגר"א על אורח חיים יא

סעיף א

עריכה

החוטין כו'. ואם כו' — כשמואל וכרשב"ג, דסוגיא דגיטין נ"ד כוותייהו, וכן סוגיא דסוכה ט א, וכן שם מסקינן דבעינן צביעה לשמה, וכן סבירא ליה לרבא בסנהדרין מ"ח כוותייהו לפירוש תוס' שם ושם.

ויש מחמירין כו'. והמנהג כו' — כיון דלא אמרו אלא טויה. אבל היש מחמירין סבירא להו, כיון דסבירא ליה לשמואל כל העשיות יהיו לשמה, כמו שכתוב בסוכה שם, הוא הדין לניפוץ, אלא דקאמר טויה משום לאפוקי דרב.

שיאמר כו' — אע"ג דבהפרשת תרומה סגי במחשבה, כמו שכתוב בקדושין מא ב ושאר מקומות, וכן שליחות יד אע"ג דכתיב "על כל דבר פשע", ועיין תוס' דבבא מציעא מג ב ד"ה החושב דלא כתב כן, וכן רש"י שם בד"ה החושב כו', ועיין תוס' דפסחים סג א ד"ה ר"מ כו'. מכל מקום בפיגול מצינו אע"ג דכתיב "לא יחשב" ובעינן דבור, ועיין בגיטין נד ב, הרא"ש בהלכות ס"ת בשם ר' ברוך, וכמו שכתוב לקמן סימן ל"ב סעיף י"ט וביורה דעה סוף סימן רע"א וריש סימן רע"ד.

בתחלת כו' — עיין מה שכתוב בסעיף ב, ועיין תוס' דזבחים ב ב ד"ה הא כו', וכמו שכתוב בגמ' שם: כל העושה כו'. ואע"ג דלמסקנא אין צריך לזה, מכל מקום הכי קיימא לן כמו שכתוב בשבת צא א. ולכן דוקא בתחלה, דספוקי מספקא לן אי אמרינן הוכיח סופו כו' בסוף פרק ב דחולין.

שהוא כו' — דסתם טוויית חוטין לאו לשם ציצית, וזהו שכתב: או שיאמר כו', דאז סתמא לשם ציצית. ועיין גמ' דזבחים שם ובמרדכי שם.

סעיף ב

עריכה

להרמב"ם פסול — כמו שכתוב בגיטין כג א, אלא מעתה כו'.

ולהרא"ש כשר — כמו שכתוב בעבודה זרה כז א, אע"ג דלרב יהודה בעינן מילה לשמה אפילו הכי כשרה בנכרי, ואזלי הרמב"ם והרא"ש לשיטתן כמו שכתוב לקמן בסעיף ה. ועיין סימן יד סעיף ב וכן הרא"ש בהלכות ס"ת. והטעם דלא דמי לגט, דשם בעינן כל התורף לשמה, ועיין תוס' דגיטין ה ב ד"ה אפילו כו', מה שאין כן במילה וס"ת וציצית וכיוצא שאין צריך אלא בתחילה, כיון דרגע הוא עושה אדעתא דישראל. אבל תוס' בגיטין שם ועבודה זרה שם וזבחים שם תירצו, דמילה סתמא לשמה, מה שאין כן גט כמו שכתוב בזבחים שם, והוא הדין לספר תורה, מדאמר בהנזקין: כתב שלא לשמן. ועוד, דאמרינן שם מה ב: ורשב"ג עיבוד לשמן כו', ועיין תוס' דעבודה זרה שם, והוא הדין לציצית כנ"ל. וכן כתב במרדכי הלכות ציצית סימן תתקמ"ט ובהג"ה שם בשם אז"ק.

ונוהגין כו' — כן כתב ב"י, דלדעת הרא"ש צריך גם כן שיסייע, כמו שכתב שם. וכתב הר"ר ברוך, דאם הגוי מעבדן וישראל עומד על גב וסייעו, מסייע זה יש בו ממש, דנכרי אדעתא דישראל עביד כו', וכמו שכתב לקמן סימן לב סעיף ט. אבל ממסקנת הרא"ש שם ומדברי בעל העיטור שם משמע דאין צריך, וכן משמע מדברי הר"ר ברוך עצמו, דתלאינהו במה שאדעתא דישראל עביד, וכן כתבו ב"ח וש"ך ביורה דעה סימן רעא דלא קאמר מסייעו אלא על צד היותר טוב, דמסייע אין בו ממש, וזה שאמר: מסייע זה יש בו ממש כו', רוצה לומר העיקר משום דישראל עומד על גביו, וכן כתב מגן אברהם בסימן לב סעיף ט. אבל לדעת הרמב"ם ותוס' לא מהני כל זה.

וצריכין שזירהעירובין צו ב וספרי פ' שלח: "ועשו להם ציצית", שומע אני עושה כמות שהוא? תלמוד לומר: "על ציצית הכנף פתיל תכלת", בטווי ושזור. אין לי אלא פתיל תכלת טווי ושזור, לבן מנין? הרי אתה דן, הואיל ואמרה תורה: תן תכלת ותן לבן; מה תכלת טווי ושזור, אף לבן טווי ושזור. ודלא כהרמב"ם. ועיין תוס' יבמות ב' ד"ה ואמר כו', ועיין תוס' דנדה סא ב בד"ה שוע כו' ומשום הכי אצטריך כו'.

ושיהיו כו' — כמו שכתוב בסוכה עשיה לשמה, דמטויה ואילך ודאי בעינן לשמואל לשמה.

סעיף ג

עריכה

אם כו' — דהוו להו כגרדומין:

סעיף ד

עריכה

אורך כו' — כפירוש הרמב"ם, דעל כרחך אציצית קאמר, וכפירוש רש"י בבכורות לט ב בפירוש הראשון:

השמונה — כן משמע בגמרא שם, דקאמר משולשת. וכל שכן לפירוש ר"ת דקאי אגדיל:

גודלים — שם ובכורות שם:

ויש אומרים כו' — כפירוש תוס' שם ושם, דאגדיל קאי, וזהו שאמר משולשת לשון גדיל, והוא שליש הציצית, כמו שכתב ל"ט א', וכן הוא בספרי אגדיל והביאו תוס' שם עיין שם, ולרש"י ו' גודלין. ועיין תוס' שם ובבכורות לט ב ד"ה כמה כו':

ואם עשאו כו'. ולא כו' — כיון שאינו עשוי בפיסול, וכמו שכתוב בכורות לט ב: מיתבי כו' אימא כיון כו':

אחד כו' — שם ל"ט א' חוט של כרך כו':

ושיעור כו' — כמו שכתב רש"י בבכורות שם ד"ה משולשת תלויה כו', וכל שכן לפירוש ר"ת:

סעיף ה

עריכה

אין עושין כו' — רמב"ם, וכן פירשו הגאונים וכמו שכתב הרז"ה בשמם בפרק קמא דסוכה. וכתב: ובזה ניחא הגירסא בסוכה שם, אלמא בעינן טויה לשמה, ומשמואל פריך, ולכן כתבו הגאונים דהלכה כשמואל, דסוגיא דגמרא שם כוותיה ואוקמינן למתניתין וקראי אליביה. ובזה ניחא מה שכתוב במנחות מב ב: מנין לציצית כו', אף על גב דגוי אדעתא דנפשיה עביד ואפילו ישראל עומד על גביו, כמו שכתוב בפרק ב דגיטין. מלחמות שם וכשיטת הרמב"ם. ואזיל הרמב"ם לשיטתו, אבל הרא"ש דפירש כאן כפירוש רש"י דגם לרב בעינן עשייה לשמה, לכן מכשיר בישראל עומד על גביו. ועיין סימן יד סעיף ב. וכתב עוד: וזהו שכתוב בסוכה שם, "ועשו להם" – משלהם, ואלו לרב קרא ל"ועשו להם" אחרים:

והטעם כו' — ב"י. אבל הרז"ה כתב הטעם שהם פסולין אליבא דרב, משום דבעינן מין כנף, ואין ג' מינין הללו ראויין לעשות מהן בגד, שהם פסולת הצמר ואין בגד נעשה מכמותן:

סעיף ו

עריכה

ודווקא כו' — בירושלמי, והביאו מ"מ: הדא דתימא בשגזל לולב ושופר כו', וכמו שכתב לקמן סוף סימן תנ"ד וריש סימן תרמ"ט:

מיהו כו' — כתב נמוקי יוסף, משום מצוה הבאה בעבירה. אבל בפרק ג דסוכה משמע דליכא מצוה הבאה בעבירה כהאי גוונא אף לכתחילה, כמו שאמרו בהנהו אוונכרי, וליקניהו בשינוי השם כו', אלמא אף לכתחילה מותר, וכמו שכתבו תוס' שם, אלא דמשום ברכה אסור לכתחילה כמו שכתוב לקמן ולעניין ברכה וכמו שכתוב לעניין תרומה באילם וערום ואינו שומע. ומכל מקום קשה קושיא הנ"ל, וכן מצאתי למגן אברהם בסימן תרמ"ט שהניח בצריך עיון. ונראה דשם כיון דחששא בעלמא לעניין זה שיקרא מנאץ, וכבר קני לה, לא חיישינן וכמו שכתוב במגן אברהם שם ס"ק ה', מה שאין כן בודאי, וכן לצאת במצוה חיישינן אף לספק, מה שאין כן בברכה בגזולה דאסמכתא בעלמא, ובמכל שכן שכבר קנה אף לצאת ידי חובת המצוה:

סעיף ז

עריכה

חוטים כו' דלא כו' — כמו שכתוב בבבא בתרא קלז א-ב: אלא הכא אי מיפק כו'. ועיין אבן העזר סימן כ"ח סעיף י"ט. אבל בלאו הכי לא נפיק בשאולים מהאי קרא דלהם, וכמו שכתוב שם כ"ז ב' וכמו שכתוב בלולב וכמו שכתוב שם, תניא: ר"א אומר כו', ורבנן האי לך כו', אבל שאולה כו' דוקא, משום דכתיב "כל האזרח", וכן דרשינן "כסותך" למעוטי שאולה, כמו שכתוב בחולין קל"ו:

סעיף ח

עריכה

המשתחוה כו' — בעיא דריש לקיש ולא אפשיטה, וכמו שכתוב שם: תכלת דמאי כו'. ולדעת ר"ת בריש פרק ג דסוכה וכמו שכתוב לקמן סימן תקפ"ו, פסול בדיעבד; אבל לדעת ר"י תירוץ ראשון שבתוס' אינו פסול אלא לכתחילה, ועיין סימן תרמ"ט סעיף ג:

המשתחוה לפשתן כו' — שם, בעיא דרמי בר חמא, וסובר דמה שאמר שם "הכי השתא" – אפשיטא הבעיא, וכמו שכתב בפרק ג מהלכות איסורי מזבח. ובפרק ד שם כתב בבעיא דתכלת לכהנים דלא אפשיטא, אף על גב דבגמרא אמרו: היינו בעיא דרמי בר חמא, וכמו שחילק כאן בין צמר לפשתן, ולא קאמר "היינו בעיא דרמי בר חמא" אלא בעיא דמשתחוה להר כו', כ"מ, ולכן בציצית קאמר היינו בעיא דריש לקיש, דלא כתוס' שם ד"ה היינו, וכן כתב מגן אברהם:

סעיף ט

עריכה

היינו גודלין — גמרא שם:

משום שנאמר כו' — שם במימרא דרב:

ואם היה כו' — סמ"ג. ורוצה לומר, דמקשר גודל עד ג' אצבעות נקרא כנף, ולמעלה אין כנף אלא בגד, ולמטה נקרא קרן; ונאמר "על כנפי", רוצה לומר בכנף עצמו. ב"י:

ומודדין כו' — דלא תימא דזוית הבגד נקרא קרן, ואם כן הרחקה מן הקרן שאמרו שם מזוית; אלא סוף הבגד נקרא קרן כלל. ב"י:

סעיף י

עריכה

ונוהגין כו' — רוצה לומר, שלפעמים יטילו הציצית אחר כך:

וכן עושין כו' — ובסמ"ק ומרדכי כתבו עוד טעם אחר, ועיין מגן אברהם ס"ק י"ז:

יש אומרים כו' — ממה שאמרו: כמאן אזלא הא דאמר רב: ציצית צריכה כו'? והיינו לאורך הטלית, כמו שכתב רש"י שם. ולקמן בסעיף ט"ו: יש אומרים שצריך כו'. ועוד מדקאמר על הגדיל, אבל חוץ לגדיל כשר בכל מקום. וגדיל הוא מפרש כלשון ב' ברש"י וכמו שכתוב בסעיף י"א. ואמר אין לו שיעור, רוצה לומר למטה, אבל למעלה ודאי אין חילוק. ב"י:

ויש אומרים שדין כו' — ממה שכתוב: הטיל על הקרן או על הגדיל, אלמא כי הדדי נינהו, וכי היכי דבגדיל אין חילוק, דשם הטעם משום דאינו מן הבגד, הכי נמי בקרן. ועיין סעיף י"א:

סעיף יא

עריכה

אם הגדיל הוא כו' — בא לתרץ קושיא הנ"ל, דקיימא לן דאפילו הוא רחב יותר מקשר גודל:

אורייל"ו — פירוש השני שברש"י:

ואם הטיל כו' — כראב"י, דרב סבירא ליה כוותיה. וזה שאמר דעל כנפי כו', ממימרא דרב, וכן ר' יוחנן:

אבל כו' טוב — סוף בבא קמא, אמר ר"י הכל עולה כו' ויצחק כו':

סעיף יב

עריכה

מנין כו' — שם: מר בריה דרבינא כו'. ועיין רש"י ד"ה כדידן, וכמ"ש בספרי, ובית שמאי אומרים: מד' חוטין של תכלת וד' חוטין של לבן, והיינו אחר שכפלו, תוס' מ"א ב' ד"ה ב"ש. וקיימא לן כבית שמאי, כמו שכתוב בגמרא שם, ואף על גב דלית לן תכלת, מטיל לבן במקום תכלת, כמו שכתוב שם ל"ח ב': אין לו תכלת כו', וכן משמע שם מ"א ב': לא קשיא כאן כו', וכמו שכתבו רש"י ותוס' שם במתניתין ריש פרקין ל"ח א', וכן משמע בגמרא שם מ"ם א', דפריך: ולא יהא אלא לבן כו':

ואם כו' — רשב"א, וכמו שכתוב בסנהדרין פט א: ואי סבירא ליה דקשר כו', ועיין תוס' שם ד"ה קשר, וכן משמע במנחות מ ב: ומי אמרינן תעשה כו'. ובעל העיטור כתב דלכתחילה יוסיף כמו שירצה, ולמד ממה שכתוב שם מ"ב: רב ירמיה מדפתי רמא תמניא כו', וכן שם מ"א ב': לא קשיא, כאן בטלית כו', וכן בספרי והביאו התוס' שם: כמה גדיל נעשית? אין פחות משלשה כדברי בית הלל, בית שמאי אומרים: מארבע כו'. וכן פירש בעל העיטור מה שכתוב שם מ"ב: אין לו שיעור למעלה, בין באורך בין במניין, יש לומר דגם קושיית הגמרא למימרא כו' קאי על שניהם. אבל לתוס' דחקו ההיא דסנהדרין וכתבו דמשמונה עד ט"ז יכול להוסיף, דכל זה במשמעות גדילים, או מכל אחד לבד או משניהם יחד, אבל יותר — גרוע ועומד. אבל הרשב"א סבירא ליה דלעולם פוסל, והני אמוראי דשם מ"ב א' פליגי אהדדי. ועיין תוס' ריש פרקין ד"ה התכלת כו'. אבל להלכה נראה כדעת בעל העיטור דמכשיר, וסברתו נכונה ועיקר, דכי פסלינן בסנהדרין שם, דוקא בשהוסיף מין אחר, ודומיא דלולב שם, דבאותו המין מכשרינן אפילו לכתחילה להוסיף כמה שרוצה:

יחתוך כו' — שם מ"ב: אמר רב אחא בר יעקב כו', אלמא לכולם צריך לכופלם, ועבדינן כמר בריה דרבינא. ועיין תוס' ריש פרקין סוף ד"ה התכלת: ומה שאנו כופלים כו'. ואמר יחתוך, דלכתחילה יחתכם קודם שיתחבם, דסעיף י"ג דיעבד דוקא, וכמו שכתוב בסוכה יא א: הטיל כו' כשרין – דיעבד דוקא, ודלא כמו שכתב ב"י דעצה טובה. וכן משמע מלשון רבנו ירוחם, וכן כתב מהר"י אבוהב:

סעיף יג

עריכה

שמונה — כן פירשו תוס' מה שאמרו ופותלהו כו':

שאם כו' — בסוכה שם, והא תני שמואל כו'. וכתבו סמ"ג ומרדכי, שאם לא יחתכם עד אחר קשירה וכריכה, נמצא שהציצית נעשה מאליו ופסול משום תעשה ולא מן העשוי. וטעמו משום דאמרינן ל"ט ב': ורב סבר כו', דסבירא להו דתרווייהו בעינן לעיכובא, וכמו שכתוב שם א': תכלת שכרך רובה כשרה, ואפילו לא כו', הא לאו הכי פסולה, וקיימא לן כרב, וכן הוא בספרי והביאו תוס' שם ב' ד"ה או כו', וכן כתב המרדכי בסוף סימן תתק"מ. ואמרינן שם דקשר העליון דאורייתא, ופירש רש"י: קשר שאחר הגדיל, וכן כתב נמוקי יוסף שם: ואפילו לא כרך כו', ומיהו בשעשה קשר אחר החוליא כדינו, דחוליא בלא קשר אינו מתקיים ואין כאן גדיל, וקשר העליון דאורייתא והוא שבסוף הגדיל כפירוש רש"י כו', ולפיכך מה שכתב סמ"ג שאם כרך כו' היינו בכהאי גוונא, כיון שבכך מתכשר. ורש"י בסוכה שם ד"ה תלאן שכתב: עד שעשה כל הגדילים וקשריהם, לאו דווקא כולן אלא לרבותא דרב. ב"י. וטעמם שמכשירין כל זמן שאין מתכשר בעשייתן, דעד כאן לא פליג שמואל שם עלה דרב אלא משום דסבירא ליה דקציצתן לאו מעשה, אבל כל שנעשה מעשה להכשיר ודאי נקרא מעשה, ועיין שם ט"ו א' בשלמא ב"ה כו' אי כו':

סעיף יד

עריכה

יקח ד' חוטים כו' — הרא"ש ומרדכי, דבהכי מתקיימין כל החוטים יותר; דלא כר"ת ור"י, שהיו עושין הקשרים מחוט של כרך. וכן הוכיח שם בתוס' ל"ח ב' בד"ה כדי כו':

ויקשור — לחוש לפירוש הב' שכתבו תוס' בשם רש"י ל"ט א' ד"ה קשר:

ב' פעמים — דקשר אחד אינו קשר של קיימא ואינו קשר. מרדכי, ועיין סימן שי"ז:

חוט הארוך — שם, חוט של כרך כו':

וקושר כו' — ל"ח ב': שמע מינה צריך כו'. ואף על גב דדחי ליה, דיחויא הוא ולא דחינן מילתא דרבה משום זה, וזהו מה שאמר דילמא כו', וכמו שכתבו המפרשים:

וכן יעשה כו' — שם ל"ט א': תנא הפוחת כו', תנא כשהוא כו'. וכתבו תוס' שם ד"ה לא, דעל כל ב' חוליות, א' של לבן וא' של תכלת, היה קשר אחד, ובסופו קשר א', והוי ה' קשרים. ובעל העיטור כתב דעל כל חוליא היה קשר, אלא דאנו עושין הקשרים של לבן לבד:

אין שיעור כו' — דווקא בתכלת אמרו הפוחת כו', ושיעור של חוליא שם; אבל בלבן אין לדקדק במניין החוליות, דמניינם נגד הרקיעין, כמו שכתבו שם, לפי שתכלת דומה לרקיע, מה שאין כן בלבן. תוס' שם ושאר פוסקים. ומכל מקום עושין לזכר, כמו בתכלת. תוס' ורמב"ם:

רק כו' — לשון הרמב"ם: יתכוין להיות הכרוך שליש והענף ב' שלישים, וכאן כתב ע"פ פירוש תוס' בסעיף ד, והוא מדברי הרא"ש והטור:

והקשרים — שהן ממניין הגדיל. מרדכי בשם ר"י סימן תתק"מ והרא"ש:

ואם האריך כו' — מדברי הרמב"ם הנ"ל, וכמו שכתוב בגמרא: ונויי תכלת כו':

נוהגים כו'. בתוס' שם כתבו: ויש מפרשים הפוחת כו' קאי אמניין הכריכות, על כן בראשונה ז' ומוסיפין והולכין שניים שניים עד שהאחרונה י"ג. אבל האחרונים כתבו שבין הכל ל"ט כמנין השם, דיש מפרשים הפוחת כו' קאי על מניין החוליות:

סעיף טו

עריכה

נהגו כו' — עיין לעיל סעיף ג. ולכתחילה בעינן שלמים:

יש אומרים כו' — שכן פירשו הא דאמרינן שם מ"ב א' שתהא נוטפת כו':

יש אומרים כו' — דכתיב "הכנף", מין כנף:

ויש כו' — דהא קיימא לן היא של בגד וכנפיה כו' דבתר עיקר בגד אזלינן, ואף למאן דאמר בתר כנף אזלינן, בתר עיקר כנף, ואין עושין אלא לחזק. ובחליצה במחופה עור כשר, דהוא עיקר נעל ואין חוששין להפסק, וכן בטלית כפולה שחייבת לרבנן, ואף על גב שכנף א' מפסיק את חבירו, עיין בית יוסף: