שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/יא
(א) טוויין לשמן — עיין באר היטב. ועיין שם בסימן ת"ס, שדעת הט"ז, שאע"פ שהקטן אינו בן י"ג, רק שהוא בן דעת להבין מה שזה אומר לו שיעשה כאשר צוה השם. ובח"י שם תופס עיקר כמהרי"ל, שיהיה בן י"ג שנה ויום א', והיינו דקטן וגדול עומד על גביו לא מהני. וזה דעת הרשב"א שהביא הבית יוסף שם. והט"ז שמקיל, לפי שברשב"א איתא דבדעת תליא מילתא. וזה תמוה, דמשמע התם דקטן מיקרי עד שיבא לשני גדלות, דומיא דשחיטה וגט, עיין שם. ומה שכתב: תליא בפלוגתא כו', עיין מגן אברהם שכתב: תליא בפלוגתא שכתב הבית יוסף סימן ת"ס. ורוצה לומר דהרשב"א שם אוסר בחרש שוטה וקטן, עיין שם בתשובה, דסבירא ליה דבהוכחה תליא מילתא, וכיון דליכא הוכחה, חרש שוטה וקטן פסול; והוא הדין בטווה ליכא הוכחה. ולפי שיטת התוס', בחרש וקטן שיש להם דעת קצת כשר בעומד על גביו, ובשוטה פסול. ולדעת רבינו יונה, דסבירא ליה כיון דאפשר על ידי שליח מהני כוונת העומד על גביו, גם בשוטה כשר, עיין שם. ובמחצית השקל כתב, דלהרשב"א בחרש וקטן כשר, רק בשוטה פסול, ולר"י גם שוטה כשר. וליתא, דהרשב"א לא כתב כן, רק לשיטת התוספות, ואיהו גופיה סבירא ליה דגם בחרש וקטן פסול, כמו שכתב הרב המגיד בשמו. וגם לדבריו לא הוה ליה להמגן אברהם לכתוב, רק שוטה לבד. אך באמת המגן אברהם כיוון לפלוגתת הרשב"א דפוסל בחרש שוטה וקטן, וכמו שכתבנו:
(ב) שזורין — עיין באר היטב. וכתב במחזיק ברכה בשם מור וקציעה, שאם אינו מוצא אחרים והוא שעת הדחק, יכול לסמוך להכשיר. וגם הנ"צ ואליהו רבה מכשירין בדיעבד. וכתב הבאר עשק סימן נ"א: מי שעושה חוטי הציצית מעשה עבות, דהיינו בתחילה שזור ב' חוטין, ואח"כ עשוי מעשה עבות מארבעה, שהם שמונה חוטין דקים בכל חוט, שהם ס"ד בכל כנף, אין מוחין בידו:
(ג) מד' — עיין באר היטב. ועיין מגן אברהם בשם בדק הבית, שהתוספות פרק התכלת נסתפקו בדבר. ועיין בת"ש סימן ל"ה ס"ק נ"ד שיש לילך לחומרא. ועיין בבית אפרים על טריפת הריאה שיש שני ספיקות בדבר, אם לשער במקום הקצר של האגודל או במקום הקשר של אגודל. וע"ש בקונטרס התשובות באורך בתשובת מהר"מ שבמיימוני הלכות משפטים, ושם נתבאר דבמילתא דרבנן אפשר להקל בספק זה. ונפקא מינה בטלית שאינו של צמר ופשתים אלא של שאר מינים, שדעת כמה פוסקים שאין חייבין אלא מדרבנן, יכול לסמוך אע"פ שאין שם י"ב אגודלים כשנמדוד במקום הרחב, רק במקום הקצר או במקום הקשר, אם הוא שעת הדחק ואין לו אחרים. וכשיזדמן לו ארוכים מאלו, יתיר את אלו ויקשור הארוכים תחתם. וגם נפקא מינה בספק זה לעניין המבואר לקמן סעיף ט', שלא ירחיק הנקב מג' אגודלים, שלכאורה יש לילך לחומרא ולשער במקום הקצר. ועיין ביד אפרים מה שכתב שם:
(ד) כשרים — עיין באר היטב. ועיין בהקדמה לשו"ת בית יעקב מה שכתב על דברי הט"ז בזה. ומה שכתב הבאר היטב דקנאם ביאוש ושינוי השם הוא מדברי הט"ז, אבל המגן אברהם כתב דאפילו בלא יאוש קני דהוה ליה שינוי מעשה, עיין שם. ועיין בס"ק שאחר זה:
(ה) סימן תרמ"ט — עיין באר היטב. ועיין במגן אברהם סימן תרמ"ט שהקשה על זה מש"ס דאוונכרי, דמוכח דמברך. וכתב דאפשר ביאוש ושינוי השם עדיף טפי. ולפי זה, לפי מה שכתב הבאר היטב בס"ק שלפני זה דקני ביאוש ושינוי השם, אם כן יש לברך גם כן. ולדברי המגן אברהם, דהרמ"א מיירי בלא יאוש, אתי שפיר:
(ו) הטלית — עיין באר היטב, וכתב בספר הכוונות וכו'. ובברכי יוסף כתב, שמהר"ש וויטאל בהגהותיו לספר הכוונות העיד שמהרח"ו לא נהג לעשות כן אף בטלית קטן, ולכן גם הוא מהר"מ הנזכר לא רצה לנהוג כן, ע"ש. והאידנא נהוג עלמא למעבד הכי; ובטלית גדול אין לשנות המנהג:
(ז) מג' אצבעות — בהג"ה כתב דהיינו גודלין. ובמחזיק ברכה הביא מדברי ספר הכוונות, שהג' אצבעות הם אמה קמיצה וזרת, ע"ש. ובספר מצת שמורים ובשלמי צבור האריך, וכתב שגם האר"י ז"ל יודה, רק שמודדין במקום הקצר; והנך ג' אצבעות דאמה קמיצה וזרת חד שיעורא הוא, ע"ש. ועיין במשנת חסידים שנקראים כולם אצבעות על שם אצבע הסמוך לאגודל, לפי שהם גבורות כו', עיין שם:
(ח) כנף — עיין באר היטב ומה שכתב בשם גינת ורדים, עיין שם שכתב דיש לומר, כיון שבשעת עשיית הציצית היה חל עליהם איסור כלאים, אפשר ששם הפסול גם על הציצית, ועל ידי השליפה נתקנו והוה ליה "תעשה" ולא מן העשוי. לכן יש להחמיר לכתחילה, ובדיעבד יש לסמוך אמכשירין, עיין שם:
(ט) יקח ד' חוטים כו' — וכתב במחזיק ברכה בשם מלבושי יו"ט בשם מהר"ש, שאם אירע שהיו ג' מצד זה וה' מצד זה כשר, ע"ש:
(י) ובשני — עיין באר היטב. וכתב בשו"ת בית יהודה סימן ק"ה, שמותר להתיר ציצית מבגד שהכריכות כמספר השם, ואין להקפיד משום מחיקת השם, שאין זה אלא בצורת אותיות, אבל דרך גימטריא אין לחוש. וכתב בברכי יוסף, שהמדקדקים נהגו לעשות ל"ט כריכות כמו שכתב האר"י ז"ל, והעתיק מספר הכוונות המועתק מכת"י מוהרח"ו וכהר"ן, כמו שאנו עושים היום, ז' ח' י"א י"ג, אלא שהיה עושה חוליות. אבל מנהג העולם שלא לעשות כן חוליות, כמ"ש הגהות מיימוני ע"ש. וכן כתב בים של שלמה של יבמות, וכתב שנאמר: "טל אורות", ואורות בגימטריא ציצית. ושם טל הוא טוב לתפילת הדרך, להניח אגודל על המזוזה ולומר בלחישה ובקדושה ובכיסוי פנים, "בשמך טל אטלה" שלשה פעמים, עיין שם בים של שלמה בבא קמא סימן ג':
(יא) היה תלוי — עיין באר היטב. ועיין ביד אפרים באורך איך יש לנהוג בתליית הציצית, שיהיה קרוי נוטף על הקרן. והנה בא לידי ספר ברכי יוסף, והביא שם בשם מהריק"ש שכתב: פירוש, שיהיה אורך הציצית נמשך על אורך הטלית, דהשתא בהתעטפו, כשחולק הרוחב בזרועותיו מושלך שני הציצית לפניו וב' לאחריו, נוטף על הקרן. וראיתי אנשי מעשה תולין אותם שיהיה ארכן נמשך לרוחב הטלית כו', ואין נראה לי, דהשתא נוטף על הקרן שלא בשעת עיטוף, ובשעת עיטוף לא, ואנן בתר שעת עיטוף אזלינן כו'. וראיתי למר זקננו הרב מהר"א אזולאי (והוא בעמ"ח חסד לאברהם) כתב: ואני נוהג בב' ציצית של אחרי כסברת מהריק"ש, ובב' ציצית שלפני כאנשי מעשה, כי בזה האופן יהיו כל הד' ציצית נוטפות על הקרן ביושר, מה שאין כן לחברת אנשי מעשה ציצית שלאחריו הם תחת הקרן, ולמהריק"ש שלפניו תחת הקרן, עכ"ל. ודבריו נאמנו מאוד והחוש יעיד על זה. וכדברי מו"ה מפורש בהגהות מיימוני כו', הכל לפי מה שהם מתעטפין בו. אכן העולם אין נזהרים בזה, ונראה שסומכין על מה שכתב בהגהות מיימוני שחזר בו מהר"ש ואמר דהכל נקרא נוטף על הקרן, ולא אמעיט אלא באלכסון כו', ע"ש. ועיין ביד אפרים מה שכתב בפירוש אורך הבגד ורוחב הבגד לט"ז ומגן אברהם. ועיין בתשב"ץ ח"ב סימן ר"ח לענין הרחקה משפת הבגד כמלא קשר אגודל, שיש אומרים דווקא באורך אבל הרוחב אין צריך, כתב דהאורך נקרא הצד היותר ארוך והרוחב נקרא הצד היותר קצר, ע"ש. וכיון שהדרך הוא שמתעטפין בצד היותר ארוך, נקרא מה שמתעטף בו אורך, ומראשו לרגליו הוא הרוחב, וכמו שכתוב בסימן ח' להניח על ראש רחבו לקומתו, והוא כדברי המגן אברהם בזה. ועיין בגן המלך סעיף ט"ו, שכתב שאם היתה משולשלת ותלויה צריך להעביר אל הצד השני שתהיה נוטפת על הקרן. ויש שמדקדקין שלא לעשות כן בשבת, דהוה ליה כמתקן; ואין לחוש לזה, שאין זה תיקון בגופו של בגד, רק כמי שמשלשל בגדיו לפניו או לאחריו, ע"ש: