(א) סעיף א: החוטין צריך שיהיו טוויין לשמן. הגה: ויש מחמירין אפילו לנפצן לשמן והמנהג להקל בניפוץ — ובאגור כתב דבעלי הנפש שבאשכנז נוהגים כדברי המחמירין, והביאו דרכי משה אות א.
(ב) שם: שיאמר בתחילת הטוויה וכו' — ואם לא אמר בשעת הטוויה בפיו שהוא טווה לשם מצות ציצית, רק חשב בליבו כן, יש להכשיר בדיעבד, כמו שכתב בספר הקדוש קול יעקב על עיבוד העורות סימן ער"א אות ה' יעויין שם. ועיין בספר הנזכר סימן ער"ד אות א'.
(ג) ולעניין דיעבד אימתי מיקרי, יש אומרים כיון שנעשה הדבר ההוא מיקרי דיעבד, כגון הכא כיון שנטווה הוי דיעבד ומותר להטילו בבגד. ויש אומרים דלא מיקרי דיעבד אלא אם כן נגמר הדבר ההוא, כגון הכא שהטיל הציצית בבגד, כמו שכתב בספר הנזכר על עניין יריעה בת ב' דפין סימן ער"ב אות ז' יעויין שם, והוא הדין כאן. על כן שומר נפשו יתרחק מזה, ולא יקח ציצית כזה אלא בשעת הדחק.
(ד) שם: ואם לא היו טוויין לשמן פסולין — כתב החסד לאלפים אות ב': צריך להיזהר מאד שלא ליקח ציציות מכל אדם, אלא מאותם שיודע בהם שבקיאים לעשותם לשמם, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה ולא יבטל מצות ציצית.
(ה) סעיף ב: טוואן עכו"ם וישראל עומד על גביו וכו' — אבל אם טוואן עכו"ם ואין ישראל עומד על גבו פסולין, ואין מועיל להם אם שזורין לשמה. בית יוסף בשם הרא"ש, דלא כבעל העיטור.
(ו) שם: להרמב"ם פסול ולהרא"ש כשר — כתב השו"ג אות ד' וזה לשונו: ומן הכלל דיש אומרים ויש אומרים הלכה כבתרא כמו שכתוב בכללי השולחן ערוך, הכא דעת רבינו נוטה לדעת הרא"ש דמכשיר, עד כאן לשונו. ועיין לקמן סימן יג אות ז ובאות שאחר זה.
(ז) שם בהגה: ונוהגים שיסייע הישראל מעט וכו' — ואם לא סייע הישראל, רק אמר לעכו"ם שיעשה לשמה, אם יש להכשיר בדיעבד, עיין בספר הקדוש קול יעקב סימן ער"א אות יו"ד בעניין העיבוד דיש פלוגתא בזה, ומרן ז"ל דין זה למדו מעיבוד. עיין בית יוסף וסברת מרן ז"ל שם בבית יוסף יורה דעה סימן ער"א אם לא סייע הישראל פסול, וכן דעת השולחן גבוה שם אות י"א, ר' זלמן כאן אות ד. ועיין אליה רבה אות א'. וכתב ר' זלמן בקונטרס אחרון אות א', דאפילו להב"ח דסבירא ליה שם לדעת הרא"ש אפילו אם לא סייע כלל הישראל כשר, גבי טוויית ציצית דכל הטווייה צריכה להיות לשמה הוי דומיא דכתיבת הגט דמודי ביה הרא"ש דגוי אדעתא דנפשיה עביד, ומפני כך פסק הב"ח בסימן יד כאן דלא מועיל אפילו בדיעבד בלי סיוע הישראל, עיין שם. (ובזה נסתלקה קושיית האליה רבא שם על הב"ח וקושיית הדגול מרבבה על מרן ז"ל).
(ח) שם בהגה: ונוהגים שיסייע הישראל מעט וכו' — וזה לשון חיי אדם כלל י"א אות י"ג: ובשעת הדחק שאין לו מי שיטוה לשמן, יאמר לעכו"ם שיטוה לו חוטין לשם ציצית והישראל יסייע גם כן קצת בטווייה, וגם יעמוד אצל הטווה ויכוון לשם ציצית, עד כאן לשונו. וכן כתב בספר הקדוש קול יעקב שם אות י"א לעניין העיבוד, דאין לעשות כן אלא אם כן אין עבדנין ישראל, עיין שם.
(ט) ואם טוואן חרש שוטה וקטן וגדול עומד על גבו, כתב מגן אברהם ס"ק ב, תליא בפלוגתא שכתוב בסימן ת"ס בבית יוסף. אבל האליה רבא ס"ק א' כתב דכאן יש להקל יותר, דהא התם פסק השולחן ערוך בסתם דפסול בעיבוד עכו"ם וישראל עומד על גביו והכא כתב ב' דעות, וכך מוכח דעת רמ"א עד כאן לשונו. וכן כתב ר' זלמן אות ד להכשיר, ועיין בקונטרס אחרון אות ב'. ונראה דאין להכשיר אלא בשעת הדחק וגדול עומד על גביו ומסייעו, כמו שכתב חיי אדם גבי עכו"ם, דהא מרן ז"ל התם מדמי אותם להדדי.
(י) שם: וצריכין שזירה — כתב הבאר עסק סימן נ"א והביאו שערי תשובה אות ב': מי שעושה חוטי הציצית מעשה עבות, דהיינו בתחילה שזור ב' חוטין ואחר כך עשוי מעשה עבות מארבעה, שהם שמונה חוטין דקין בכל חוט, שהם ס"ד בכל כנף, אין מוחין בידו. אבל הרוקח כתב דמצוה מן המובחר לעשות כל חוט שזור משמונה, והביאו עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט' אות י"ז, וכן כתב הרמ"ע, הביאו קיצור של"ה בהלכות ציצית. וכתב קיצור של"ה דמדברי קבלה נמי שפיר למעבד הכי, וכן כתב שמש צדקה באורח חיים סימן כ"ב, וכן כתב הברכי יוסף בשיורי ברכה אות ד' בשם אחד קדוש, וכן כתב לב חיים חלק א' סימן פ"ו וזה לשונו: מצוה מן המובחר לעשות כל חוט הציצית טווי בתחילה חוט א', ואחר כך לשזור ב' חוטין כאחד, ואחר כך לשזור הב' לד' וד' לח', או לפחות יקח ד' חוטין טוויים ושזורים לב' שהם ח', ואין בזה פקפוק כלל ועיקר. ומכל מקום אם לא מצא כי אם שזורין לב' או לד' יוצא ידי חובה וזה ברור, עד כאן לשונו. וכן כתב בן איש חי פרשת נח אות יו"ד.
(יא) שם: ושיהיו שזורין לשמן — ואם לא היו שזורין לשמן אפילו בדיעבד פסולין. מגן אברהם ס"ק ג, וכן משמע מעולת תמיד אות ג', ר' זלמן אות ג, חיי אדם כלל י"א אות י"ד, חסד לאלפים אות ב'. אמנם המור וקציעה כתב דאפילו אם לא היו שזורין כלל, בשעת הדחק כשרין ומברך עליהם, עיין שם. וכן פסק הנ"ץ, הביאו אליה רבא אות ב', וכן הסכים האליה רבא שם. וכתב המחזיק ברכה אות ב' דיש לסמוך עליהם בשאינו מוצא אחרים והוא שעת הדחק, והביאו שערי תשובה אות ב'. אבל הלב חיים חלק א' סימן פ"ה האריך בזה, וסיים וזה לשונו: ולכן נראה לעניות דעתי להלכה ולמעשה, דאם לא היו שזורין, לא ילבש טלית כזה, כיון דהוא פסול לדעת הרב בית יוסף והסכמת האחרונים, הרב עולת תמיד והמגן אברהם והפ"ץ ודעמייהו, ואם כן הרי הוא עובר על מצות עשה מדברי תורה. מה שאין כן אם אינו לובשו, דאינו עובר כלל, דקיימא לן דציצית הוא חובת גברא דהיינו אם לובש בת ד' כנפות צריך שיהיה מצוייצת כהלכתו, ודלא כמו שכתב המחזיק ברכה דיש לסמוך על המקילין בשעת הדחק אם אינו מוצא אחר, יעויין שם. ואחרי המחילה רבה אין נראה להקל בזה, וכמו שכתבנו מילתא בטעמא. והוא הדין נמי אם לא היו שזורין לשמן, כסברת המגן אברהם והעולת תמיד והנ"ץ וכאמור, עד כאן לשונו.
(יב) סעיף ג: אם נתפרקו משזירתן וכו' — והוא שישתייר בשזור כדי עניבה. ואם לא נשתייר כדי עניבה – פסול אפילו בדיעבד, עולת תמיד אות ג'. וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן ט אות יג, דאם איזה חוט נפרד משזירתו, אזי כל הפרוד נחשב כאילו נקצץ ואינו.
והא דסגי בכדי עניבה, דווקא אם נשתייר, אבל לכתחילה צריך שיהיו שזורין כדי שיעור שיתבאר בסמוך. ואם לא עשה כן ומתחילה לא עשה שזור רק כדי עניבה, יש לפסול בדאיכא טלית אחר; ובדליכא טלית אחר, יניח זה בלא ברכה. והוא הדין בשלא לשמה בטוויה או בשזירה, דהיינו אם עשה לשמה בכדי עניבה והשאר שלא לשמה או בסתם, יש לפסול בדאיכא אחר. עולת תמיד שם.
(יג) שם בהגה: טוב לקשור החוטין למטה וכו' — כתב מגן אברהם ס"ק כג: שמעתי דהוי כמוסיף על הקשרים וכו', עיין שם. אבל מוה"ר חיים ויטאל ז"ל בשער הכוונות בדרוש וא"ו של הציצית כתב וזה לשונו: ראיתי למורי ז"ל שלא היה מוחה בזה אף כי יש בזה מפקפקין, ואדרבא נראה לי שהיה חפץ בקשירת ראשיהם, עד כאן לשונו. וכן העיד רבינו שמואל בן מוה"ר חיים ויטאל ז"ל על אביו שהיה עושה כן. וכן כתב הברכי יוסף אות ו'. סידור בית יעקב בדיני תליית הציצית אות ט"ז. כף החיים סימן יו"ד אות ד'. וכן כתב בן איש חי פרשת נח אות י"ד.
(יד) סעיף ד: אורך החוטין השמונה אין פחות מד' גודלין — צריך לשער במקום רוחב הגודל, ולא מראשו שהוא קצר. בית יוסף בשם המרדכי, וכן כתב עולת תמיד אות ד', ט"ז ס"ק ח, מגן אברהם ס"ק ה, אליה רבא ס"ק ה', ר' זלמן אות ה', חיי אדם כלל י"א אות כ"ג, בן איש חי שם אות י"ב. ועיין בדברינו לקמן אות כז.
(טו) שיעור גודל של אדם בינוני הוא כרוחב ז' שערות זו בצד זו בדוחק, וכן באורך ב' שערות ברוחב. הרמב"ם פרק י מהלכות ספר תורה דין ט, והביאו מגן אברהם שם, ש"כ ביורה דעה סימן ער"ב ס"ק א, ברכי יוסף שם אות א', שו"ג שם אות ג', אליה רבה שם, ר' זלמן אות ו. ועיין לקמן סימן ק"ץ אות ט"ז.
(טז) שם: ויש אומרים י"ב גודלין — וכן נוהגים. ובדיעבד אם הוא פחות מזה השיעור, וכל שכן אם היה בתחילה כשיעור ואחר כך נתמעט, כשר. לב חיים חלק א סימן ע"ט. וכן כתב בספרו רוח חיים, ועיין שם שהביא סברת החולקים על זה, והם המאמר מרדכי אות ה', ופרי מגדים אשל אברהם אות ח', ודחה אותם יעויין שם באורך. ועיין לקמן סימן יב אות יז. וכן כתב בן איש חי נר"ו שם. מיהו כל אדם יש ליזהר בשעת הקנייה, לראות החוטין אם יש בהן שיעור זה כדי לקיים מצוה מהתורה.
(יז) שם בהגה: ואם עשאו ארוך וכו' יכול לקצרו וכו' — ואל יחתוך החוטין בסכין, משום "לא תניף עליהם ברזל", רק יפסקם בשיניים, דל"ב שיניים הם נגד ל"ב חוטין. קיצור של"ה דף ג"ן ע"ב, כף החיים סימן יו"ד אות י"ב, מזמור לאסף דף כ"ט ע"א, בן איש חי נר"ו פרשת לך לך אות ד'. ובספר דרך ישרה כתב, דסגולת ציצית הלא היא שלא יהא לו כאב שיניים יעויין שם, והביאו כף החיים שם.
(יח) שם: אחד מהחוטין יהיה יותר ארוך וכו' — ואם האחד אינו ארוך כל כך לכרוך בו הכל, יכרוך בו קצת כריכות מחוט א' וקצת כריכות מהחוט השני, כי בזמן התכלת היו עושין קצת כריכות מהתכלת וקצת כריכות מהלבן. מגן אברהם ס"ק ז. אליה רבה ס"ק ו. ר' זלמן אות ח. חיי אדם שם אות ט"ז. חס"ל אות י"ג. ומכל מקום צריך שישתיירו בכל החוטין ארכן י"ב גודלין אחר הכריכה, כמו שכתב רמ"א. ושיעור זה לאחר שנקשר וגם לאחר שנכרך החוט הארוך יהיה י"ב גודלין. פרי מגדים אשל אברהם אות ז'.
(יט) שם בהגה: ושיעור הנזכר יהיה בציצית לאחר שנקשר וכו' — כתב בית יוסף בשם מהר"י אבוהב: וכדי שלא ימעיטו הקשרים בזאת המידה, יאריכו אצבע יותר, דהיינו י"ג גודלים מלבד מה שמונח על הבגד, מגן אברהם ס"ק ח, ר' זלמן אות ז'. וכתב ר' זלמן שם וזה לשונו: ולכן צריך שיהיה אורך כל חוט מהח' חוטין ט"ו גודלין, ב' גודלין מנקב הטלית שבו תוחבין הציצית עד שפת הכנף, דהיינו שיעור קשר גודל, וגודל אחד להקשרים, וי"ב גודלים יהיו תלויים להכשר ציצית, עד כאן לשונו.
(כ) סעיף ה: ולא משיורי שתי וכו' — אין להקשות, דבלאו הכי יש פיסול משום דלא נטוה לשם ציצית. דיש לומר, דמתחילה ארג החוטין לשם ציצית, ואחר כך ארג מהם בגד. ט"ז ס"ק ד, אליה רבה ס"ק ז'.
(כא) שם: והטעם משום בזוי מצוה — לכאורה משמע דבדיעבד כשר. אבל הט"ז שם והנ"ץ כתבו דאפילו בדיעבד פסול, אליה רבה ס"ק ח'.
(כב) שם: והטעם משום בזוי מצוה — ובספר המאור כתב הטעם, משום דבעינן "הכנף – מין כנף", ואין מינים הללו ראויים לעשות מהם בגד, שהם פסולת הצמר ואין בגד נעשה מכמותן, עד כאן לשונו. ואם כן, כל מיני צמר שהן גרועין, שאין בגד נעשה מהן, פסולין לציצית. מגן אברהם ס"ק ט, אליה רבה שם, ר' זלמן אות יו"ד, חיי אדם כלל י"א אות ט"ו, ועיין ערוך השולחן אות ד.
(כג) סעיף ו: אם עשאן מצמר גזול פסולין וכו' — והוא הדין גזל טלית והניח בו ציצית שלו, ד"בגדיהם" שלהם בעינן. פרי מגדים באשל אברהם אות יו"ד והביאו פתחי עולם אות ך'. מיהו באות י"ט כתב פתחי עולם בשם מהר"ם מרוטנבורג אחרונים סימן ג' דבטלית לא בעינן משלהם, יעויין שם. ומכל מקום יש להחמיר, ובפרט למה שכתב האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ב' דציצית דגדולה מעלת הטלית יותר מציצית, יעויין שם.
ואם גזל ציצית והניחו בבגד ואחר כך שילם דמיו לנגזל, צריך להתירו ולחזור ולקושרו אחר ששילם דמיו, שהרי כשהניחו בבגד תחילה היה פסול משום גזול, ואחר כך כששילם הדמים היה שלו, והיאך נכשר מאליו? והא בעינן "תעשה ולא מן העשוי בפיסול", כמו שכתב סעיף י"ג.
שם בהגהה: ודוקא שגזל החוטין, אבל אם גזל צמר ועשאן חוטין, כשרין וכו' — ויש אומרים דאפילו בדיעבד פסולין, דהוי שינוי החוזר לברייתו. לבוש. וכן כתב הט"ז ס"ק ה, אבל לאו מטעמיה אלא מטעמא אחרינא, משום דהויא לה מצוה הבאה בעבירה, יעויין שם. והסכים לדבריו אליה רבה אות ט' יעויין שם, ועיין זר"א סימן ג' ויד אהרן בהגהת בית יוסף מהדורא קמא ומהדורא בתרא, ומשבצות זהב ונהר שלום מה שכתב על דברי ט"ז הנ"ל, ועיין לקמן סימן כה אות פו.
(כד) סעיף ט: יעשה נקב וכו' — כתב בית יוסף בסוף סימן זה בשם בעל העיטור, דיש אומרים דיעשה ב' נקבים ויטיל ציצית בתוכם ויוציא אותן לצד א' וכו'. והבא להחמיר על עצמו בכיוצא בזה אינו מן המחמירים אלא מן המתמיהים, דמחזי כיוהרא, עד כאן לשון בית יוסף. וכתב הב"ח דבטלית קטן יעשה ב' נקבים, דבזה לא מחזי כיוהרא כיון שאינו נראה לכל, עיין שם. וכתבו האחרונים שגם רבינו האר"י ז"ל נהג כן בטלית קטן, וכן הוא בשער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו. אך מה"ר שמואל ויטל בנו של מה"ר חיים ויטל העיד שם בשער הכוונות בהגהתו, שמר אביו מה"ר חיים ויטל לא נהג לעשות כן אפילו בטלית קטן, ולכן גם הוא מהר"ש הנזכר לא רצה לנהוג כן. וכתב הרב בן איש חי נר"ו בפרשת נח אות טו, דבוודאי רבינו מהרח"ו ז"ל הבין מרבינו האר"י ז"ל שאין דבר זה מעכב, ורק רבינו האר"י ז"ל אחר שנהג כך בילדותו כמנהג האשכנזים לא שינה מנהגו, עד כאן לשונו. וכן חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר הקדש ירושלים ת"ו אין נוהגים לעשות שני נקבים לא בטלית גדול ולא בטלית קטן.
(כה) שם: לא למעלה מג' אצבעות — ואם עשה הנקב למעלה מג' אצבעות, אף על פי שכשקשר הציצית עשה חוטין שעל הבגד קצרים, ונתכפלו הכנפות והוא למטה מג', פסול. והוא הדין אפכא בקשר גודל, כשר. מגן אברהם ס"ק יד. אליה רבה ס"ק י"ג. יד אהרן בהגהת הטור. פרי מגדים אשל אברהם ס"ק יד. ר' זלמן אות יד. חיי אדם כלל י"א אות כ"ה. ש"צ דף כ"ט עמ' א. בית יעקב בדיני תליית הציצית אות נ'. חס"ל אות ו'. קיצור ש"ע סימן ט אות ג. ועיין לקמן אות כח. ומיהו אם קיפל ויש ביוצא י"ב גודלים, אף על פי שאם היה הכנף מתוח לא היה יוצא י"ב גודלין וכסעיף ד מלבד מה שמונח על הקרן, מכל מקום ציצית יוצא והא יוצא י"ב גודלין. פרי מגדים שם.
(כו) ואם עשה הנקב למעלה מג' גודלין, ואחר שהטיל הציצית בנקב חתך בנקב כדי שיתלו הציצית למטה מג' גודלין, פסול משום "תעשה ולא מן העשוי". מגן אברהם ס"ק טו, אליה רבה שם, ר' זלמן אות טו, חיי אדם שם, חס"ל שם, קיצור שולחן ערוך שם. והוא הדין איפכא, כשתלאן תוך קשר אגודל, וחתך למעלה בבגד והעלה הציצית למעלה מקשר אגודל, ותפר למטה או תלה מטלית על הכנף, הוה "תעשה ולא מן העשוי", ופשוט הוא. אשל אברהם ס"ק ט"ו.
(כז) שם: לא למעלה מג' אצבעות וכו' ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל עד סוף הציפורן — הברכי יוסף בשיורי ברכה אות ב' הביא משם רבינו ישעיה ז"ל, דג' אצבעות ומלא קשר גודל חדא היא, וקשר גודל הוי קשר שני של גודל, והוא שיעור מכוון תחת שלוש. וסיים עלה הרב ז"ל, דכפי זה יש להחמיר שלא יהא רחוק למעלה מג' אצבעות פשוטים ולא גודלין. ובמחזיק ברכה הביא משם האר"י ז"ל בספר הכוונות, שאלו הג' אצבעות הם אמה קמיצה זרת, וחזק דברי האר"י ז"ל מסברת רבינו ישעיה ז"ל שהביא בשיורי ברכה דג' אצבעות הם פשוטים. וכתב: אך רבינו ישעיה סבירא ליה דמלא קשר גודל הוא קשר שני, ומהאר"י ז"ל לא משמע כן, וכבר כתבתי בשיורי ברכה דיש להחמיר כדעת ר' ישעיה, ומה גם עתה שראיתי שהאר"י ז"ל סבר נמי שאינם גודלין, עד כאן לשונו. והר"א חאיון בספר ש"ץ דף כ"ז תמה על דברי הברכי יוסף הנ"ל שכתב בשם ר' ישעיה ז"ל, ועיין שם מה שהאריך בזה, וסיים וזה לשונו: המורם מכל האמור הלכה למעשה, כי אף על גב שהמרדכי סבירא ליה דמשערינן במקום הרחב של גודל, כעת לא מצינו אחרים כוותיה שיאמרו כן בפירוש, זולתי דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות ספר תורה שמטין לסברת המרדכי. ואדרבא התוס' ז"ל נסתפקו בדבר, ודי בזה למיחש לספק ביטול מצות ציצית וגם ליכנס בספק ברכה לבטלה. כל שכן לפי מה שהוכחנו וביררנו, שרבינו ישעיה והכלבו ומהריב"ח ורבינו האר"י ז"ל כולם שווים לשער בצד הקצר, ועל הרוב כך הם מטים גם כן דברי החינוך. ומעתה קם דינא, דיש ליזהר שלא להרחיק יותר מג' אצבעות שהם אמה קמיצה זרת, וכדברי האר"י ז"ל. וכן הוא הסכמת גאון עוזנו בספר מחזיק ברכה ובקונטרס אחרון שיורי ברכה, וכן כתב בספר מאמר מרדכי, עד כאן לשונו. וכן כתב יד אפרים, שערי תשובה אות י"ב, קמח סלת בהלכות ציצית, קיצור שולחן ערוך סימן ט אות ג.
(כח) סעיף יו"ד: אם היה רחוק מהכנף מלא קשר גודל ונתקו מחוטי הערב וכו' כשר — משמע דאם עשאו בתחילה שלא כדין פסול, וכן כתב הב"ח, דבין עושה פחות מקשר גודל בין יותר מג' אצבעות פסול. אליה רבא ס"ק י"ג, וכן כתב הלבוש סעיף יו"ד, חיי אדם כלל י"א אות כ"ג, ודלא כמהר"י פאדאנא בתשובה כתב יד והביאו כנסת הגדולה בהגהת הטור דצידד לומר דבדיעבד כשר, אליה רבא שם.
(כט) שם: וניתקו מחוטי הערב וכו' כשר — בין אם ניתקו בסביב הנקב, ונתרחב הנקב וירדו הציצית למטה מקשר גודל, בין אם ניתקו משפת הבגד מלמטה ולא נשאר משפת הבגד עד הנקב שיעור קשר גודל. בית יוסף, מאמר מרדכי אות י"ב, ר' זלמן אות י"ח, קיצור שולחן ערוך שם אות ד, ועיין לקמן סימן טו סעיף ה ובדברינו לשם.
(ל) יש אומרים וכו' ויש אומרים שדין רוחב הבגד כדין האורך ונראין דבריהם — וכן פסק הלבוש וכן כתבו האחרונים, ר' זלמן אות י"ז, חיי אדם כלל י"א אות כ"ג, חס"ל אות ה', קיצור שולחן ערוך שם אות ג. ובפרט לדידן דאתכא דמרן סמכינן ודעתו ז"ל כדיעה שניה, כמו שכתב: ונראין הדברים. ועיין שולחן גבוה בכליי השולחן ערוך אות ט"ו ואות ך', ולקמן בדברינו לסימן יג אות ז.
(לא) סעיף יא: אם הגדיל שקורין אוריליי"ז — היינו שמניחין קצת חוטי שתי בלא ערב ובסוף אורגין. עיין ט"ז ס"ק יב, לבושי שרד. ובספר בני חיי כתב, שזה האוריליי"ז הוא אותו צבע כעין גוון מאב"י שעושין בטליתות שלנו, ונסתפק דדווקא שחור, שמגנה הבגד, אבל אם מיפה את הבגד לא, או דילמא כל שאינו לבן כולו מגונה מיקרי, וכתב דעל הספק מודדין מלבד זאת השפה להחמיר. אבל הדבר משה סימן ו' הרבה להשיג עליו, וכתב שימדוד מכנף הטלית ובכלל הגוון מאב"י. וכן כתב יד אהרן בהגהת הטור, ברכי יוסף אות ח', ובמחזיק ברכה אות ז' בשם מור וקציעה, ש"ץ דף כ"ט עמוד א', זכ"ל חלק א' אות ט', בית יעקב אות ז'.
(לב) שם: לא יטיל בו הציצית וכו' — ואין חילוק בין מן הצדדין בין למטה בשפת הבגד. בית יוסף, לבוש, אליה רבא ס"ק ט"ז.
(לג) שם בהגה: וטוב שימדוד שיעור קשר גודל וכו' — וכן כתבו האחרונים.
(לד) שם: וטוב שימדוד וכו' בלא הגדיל וכו' — ואם הגדיל רחב ב' אצבעות או ג' יחתוך מקצתו. מגן אברהם ס"ק יז, ר' זלמן אות כ"א, ועיין דבר משה שם.
(לה) ואם חוטי השתי בולטין בלא ערב או ערב בלא שתי, כתב מגן אברהם שם דמסתפק במרדכי וסמ"ק אם עולין למניין. וכתב מחצית השקל: ומהאי טעמא באותן הטליתין הנקראים פולישי, שיוצא מהן משני צדדין חוטי שתי או ערב, יש לחתכן במקום הטלת הציצית. וכן כתב חס"ל אות ח', וכן כתב פרי מגדים אשל אברהם ס"ק י"ז, דסגי אם חתך כנגד הכנף ואין צריך לחתוך כל השתי שבבגד.
ואם אינו חותך, צריך ליזהר שלא יהיה הנקב למעלה מג' גודלין משפת החוטין הללו, שמא הן נחשבין בכלל הבגד. ואם משך החוטין הוא רחב הרבה, יחתוך קצתו. וגם יזהר למדוד מלא קשר גודל לבד מאלו החוטין, שמא אין נחשבין בכלל הבגד. ר' זלמן אות כ"ב.
(לו) סעיף יב: מנין חוטי הציצית בכל כנף ארבעה כפולים שהם שמונה — ואם הארבעה היו ג' מצד זה וה' מצד זה, כתב מי"ט בשם דרשות מהר"ש דכשר. אליה רבה ס"ק י"ז, מחזיק ברכה אות יו"ד, זכ"ל אות צ', ש"ת אות ט'. ונראה דהיינו אחר שתלאן בטלית, אלא דקודם הקשירה או הכריכה נעשו ה' בצד זה וג' בצד זה. אבל אם בשעת התלייה היו ג' בצד זה וה' בצד זה הוא פסול, דהא לא נתלה בבגד אלא ג' חוטין והאחד תלוי בחוטין. ועיין בית יוסף סימן יב.
(לז) שם: ואם הוסיף פסול — וכן אם פחת מד' פסול. חיי אדם כלל י"א אות י"ז, לב חיים חלק א' סימן פ"ב, וכן משמע בלבוש סעיף יג, ר' זלמן אות א.
(לח) שם: יחתוך ראשי החוטין הד' ויתחבם בכנף וכו' — היינו לכתחילה יחתוך קודם שיתחבם. מגן אברהם ס"ק יח, אליה רבה שם, ר' זלמן אות כ"ג, חיי אדם שם אות י"ח, בית יעקב אות ט'. ואם תחב ואחר כך חתך, וכן הטיל לב' קרנות ואחר כך חתכם קודם שקשרם, כשר. פתחי עולם אות ל"ו.
(לט) שם: יחתוך ראשי החוטין וכו' — כתב בשל"ה ומטה משה, שאל יחתוך בסכין אלא ינשכם בשיניו. מגן אברהם שם, אליה רבה שם, מחזיק ברכה אות ט. ועיין בדברינו לעיל אות יז.
(מ) שם: ויתחבם בכנף ויכפלם וכו' — יש לספק דנצריך שיתחוב כל החוטין ביחד, ואם תחבן בזה אחר זה, אם כן תחיבת החוטין הראשונים היו בפיסול, ומה שיתכשרו בהוספת החוטין האחרונים הוה ליה "תעשה ולא מן העשוי". ונראה דבדיעבד ודאי כשר. ואפילו לדעת מהר"א (מהרי"א?) שהביא בית יוסף, דבתחבן קודם הקשירה פסול, מההיא דמנחות ל"ח דקאמר שם למאן דאמר תכלת מעכב הלבן, הא קדימה אינו מעכב. פתחי עולם שם.
(מא) סעיף יג: יזהר לחתוך וכו' — שאם כרך אפילו חוליא אחד וקשר אפילו קשר אחד ואחר כך חתכן, פסול. רוצה לומר שקשר אחר הכריכה, דכריכה בלא קשר לא כלום הוא, וקשר הראשון תכף אחר התחיבה אינו בחשבון כלל, ולא מיקרי עשייה כלל, אלא דווקא הכריכה עם הקשר שעושה אחר הכריכה. ט"ז ס"ק יד, וכן פירש מחצית השקל דברי המגן אברהם ס"ק יט, וכן כתב אליה רבה ס"ק י"ח, ר' זלמן אות כ"ג, משבצות זהב ס"ק י"ד. אבל בעולת תמיד ס"ק ח' כתב דאו או קתני, או כרך או קשר של קיימא שני קשרים זה על זה, וכן משמע בלבוש. ועיין באות שאחר זה.
(מב) סעיף יד: יקח ד' חוטין מצד זה וד' מצד זה ויקשור ב' פעמים זה על גב זה — והטעם כתב בבית יוסף, כי האחד לא יתקיים ולא חשיב קשר. וכן כתבו הלבוש, אליה רבה שם, חיי אדם כלל י"א אות י"ט. וכתב הלבוש וזה לשונו: מיהו מן התורה סגי בקשר אחד של קיימא. וקשר זה, יש אומרים שהוא התחתון הסמוך לענף המקיים את כל הגדיל עמו, ויש אומרים שהוא העליון הסמוך לבגד שבו תלוי עיקר הקיום שלא יפול, עד כאן לשונו. מיהו האליה רבה ס"ק י"ט כתב וזה לשונו: ואני אומר, דאף ליש אומרים אלו אינו הקשר שסמוך לכנף הבגד ממש קודם שכרך החוליא, אלא הקשר שאחר כריכה הראשונה כמבואר בבית יוסף, עד כאן לשונו עיין שם. אבל מדברי החיי אדם כלל י"א משמע כדברי הלבוש, שכתב באות י"ח וזה לשונו: ואם היו ב' מחוברים והטילם כך בבגד, יחתכם קודם שיקשור, ואם לא חתך וקשר אפילו קשר אחד פסול, עד כאן לשונו. משמע דקשירה לחוד בלא כריכה חושש שמא היא דאורייתא ובשביל כך פוסל, וכן כתב באות י"ט וזה לשונו: מן התורה אין שיעור כמה יהיה כל אחד, אלא אפילו קשר רק שני קשרים למעלה סמוך לכנף, דבפחות מב' קשרים לא מיקרי קשר, ויכרוך אפילו רק ג' כריכות ויחזור ויקשור ב' קשרים זה על גבי זה, כשר. ועל זה יש לסמוך כשאין לו פנאי לעשות כתיקונו, ומותר לצאת בו בשבת ולברך, עד כאן לשונו. משמע שחושש לב' הסברות שהביא הלבוש ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא, דאם לא חתך הציציות אפילו לא כרך אלא קשר לחוד פוסל, ולגבי לצאת בו בשבת ולברך עליו בעי קשירה וכריכה וקשירה. ואם כן, הוו להו תלתא כחדא דפסלו אם תחב החוטין וקשר לחוד ואחר כך חתך, לבוש בסוף סעיף זה ועולת תמיד וחיי אדם, ויש לחוש לדבריהם. וכן בשעת הדחק דאין לו פנאי, אין להכשיר אלא אם כן קשר וכרך וחזר וקשר, כהוראת חיי אדם הנזכר. ועיין מאמר מרדכי אות ט"ו.
ואם יש לו פנאי אינו רשאי לפחות, ואם פוחת – עובר על דעת חכמים. בית יוסף בשם מהרא"י. וכן מה שהכשרנו בשעת הדחק, לכשיהיה לו פנאי חייב להשלים, ואם לא השלים עובר על דעת רבנן. עמודי השלחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט' אות ח' בשם רב יעב"ץ.
ואם קשר פעם אחת, וקודם שקשר הפעם השנית כדי שיהא קשר של קיימא פסקן, ואחר כך קשר שנית – כשרה, כיון שאין הקשר נקרא קשר אלא כשהוא של קיימא. לבוש. והמחמיר גם בזה תבוא עליו ברכה.
(מג) שם: וכן יעשה עד שישלים לחמשה קשרים כפולים, וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות — והטעם כתב בית יוסף בשם רש"י ותוספות, משום דשקולה מצות ציצית כנגד כל המצוות, כלומר דציצית עולה ת"ר, וח' חוטין וה' קשרים, הרי תרי"ג. ובכוונות דרוש א' דציצית כתב דה' קשרים הם כנגד ה' אותיות מילוי הוי"ה דב"ן, וד' אוירים כנגד ד' אותיות הפשוטות דשם ב"ן, וח' חוטין שבכל כנף הם כנגד ד' אותיות הפשוטות וד' המילויים, יעויין שם. ויש לכוין זה בשעת עשיית הציצית. ועוד עיין לקמן אות מז.
(מד) שם: אין שיעור לכריכות וכו' — אפילו כרך רובה, או לא כרך בה אלא חוליא אחת, כשרה. ואם כרך כולה, פסולה. בית יוסף. מגן אברהם ס"ק ך'. ר' זלמן אות כ"ה ואות כ"ו. חיי אדם שם. מחצית השקל. בית יעקב אות י"א. ואף אם חזר אחר כך והתיר קצת שיהיה ענף, מכל מקום הוי "תעשה ולא מן העשוי". פתחי עולם אות ט"ל בשם הגהות ר' עקיבא אייגר.
ואם הניח ענף ובסופו גדיל פסול. בית יוסף בשם נימוקי יוסף שאמר בשם רש"י. פתחי עולם שם.
(מה) שם: רק שיהיה כל הכרוך והקשרים רוחב ארבעה גודלים וכו' — כתב הרא"ש שיהיו כל החוליות בשוה, שזהו נוי לציצית. וכתב מגן אברהם ס"ק כא: ואם כן, באויר ראשון יעשו הכריכות רחוקים זה מזה, ואחר כך בכל אויר יותר, עד כאן לשונו. וכן כתב אליה רבה ס"ק ב' בשם ל"ח. אבל סיים הל"ח והביאו אליה רבה שם, שראה ציצית של רבינו שלמה מולכו שאינם שווים לגמרי, וכן הרב בשער הכוונות לא כתב זה. וכן מה שכתב המגן אברהם שם בשם ר"מ שיהיה בין קשר לקשר כמלא גודל, הרב בדרושי הציצית לא כתבו.
(מו) שם בהגה: ואם האריך הציצית יראה ששלישיתו יהיה גדיל וב' חלקים ענף עד כאן — וכן כתב ט"ז ס"ק טו. ר' זלמן אות כ"ט. חס"ל אות י"ג. בית יעקב שם. קיצור שולחן ערוך סימן ט אות ה. בן איש חי נר"ו פרשת נח אות י"ג, וכתב שיש טעם בזה על פי הסוד. ועיין שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו' ובדברינו באות שאחר זה. או יחתוך המותר על שני שלישים. חס"ל שם. ופשוט שאינו מעכב בדיעבד. ט"ז שם.
ואם עשה פחות משליש אחד גדיל, יחתוך מן הענף.
(מז) שם: נוהגים לכרוך באויר ראשון ז' כריכות ובשני ט' וכו' — ובשל"ה כתב לעשות בשני ח', ואז הוא מכוון כמניין ה' אחד. וכן כתב הלבוש. וכן כתב בכוונות. מגן אברהם ס"ק כב. וכן כתב ט"ז ס"ק ט"ז. עולת תמיד אות י"א. אליה רבה אות כ'. וכתב דיכוין דשבעה ושמונה הוא נגד שם של י"ה, ואחר כך י"א שהוא כנגד ו"ה, ואחר כך י"ג בגימטריא אחד, וזהו ה' אחד, עד כאן לשונו. ובל"ח סימן מ"ח כתב שבציצית של רבינו שלמה מולכו היה באויר ראשון יו"ד כריכות ואחר כך ה' ואחר כך ו' ואחר כך ה', כשם הוי"ה. והביאו מגן אברהם שם. אליה רבה שם. וכן כתב ברכי יוסף אות ט' בשם מהר"י קשטרו. וכתב דכן נוהגים רוב העולם, אבל המדקדקים נוהגים לעשות ט"ל כריכות כמו שכתב האר"י זצ"ל, וכן כתבו האחרונים, עד כאן לשונו. ואין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול, דבכולם יעשה ט"ל כריכות, דכן משמע מלשון סתמיות שער הכוונות. ודלא כמו שכתב כס"א והביאו הרב חיים פלאג'י בספר כף החיים סימן יו"ד אות ד', דבטלית גדול יעשה ט"ל כריכות ובטלית קטן כ"ו, אלא שניהם שוים.
וזה לשון שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו': הנה צריך הציצית לעשותו שליש אחד גדיל וב' שלישי ענף וכו'. ואמנם הגדיל יעשהו חוליות חוליות, כל חוליא מג' כריכות. ובתחלה יקשור שני קשרים סמוך לכנף, ויכרוך ז' כריכות ויקשור שני קשרים אחרים, ויכרוך ח' כריכות ויקשור שני קשרים אחרים, ויכרוך י"א כריכות ואחר כך יקשור שני קשרים אחרים, ויכרוך י"ג כריכות ויקשור שני קשרים אחרים, והרי הם ט"ל כריכות כמניין ט"ל אותיות אהיה דההין [בפשוט ומלוי ומלוי המלוי, לפי שסוד הציצית הוא באהיה דההין העולה כנף], ובמספר הוי"ה אחד, עד כאן לשונו. והביאו ברכי יוסף אות ט', וכתב: וכן היה מנהג הרמב"ם, כמו שכתב פרק א'. אבל מנהג העולם שלא לעשות חוליות, כמו שכתב הגהות מיימוניות בשם ר"י. וגם הרמב"ם כתב שם: אם רצה לכרוך בלא מניין חוליות עושה, וכן כתב באורחות חיים, עד כאן לשונו, והביאו הש"ץ דף ל"ד עמוד ד'. בית יעקב אות י"ג. שערי תשובה אות יו"ד. אמנם המדקדקים עושים ט"ל כריכות, וגם עושים אותם חוליות חוליות כמו שכתב האר"י זצ"ל. ויש לכוין גם כן בשעת הכריכות בשם אהיה דההין בפשוט ומלא ומלא דמלא כזה: אהיה אלף הה יוד הה אלף למד פה הה הה יוד ואו דלת הה הה, ויכוין אות אחת בכל כריכה, וזהו בפרטות, ובכללות יכוין ז' כריכות וח' כנגד י"ה שבשם הוי"ה וכו' כנזכר לעיל. ועיין עוד מה שכתבנו לעיל אות מג.
וסדר כריכות החוליות הוא כך. בתחילה יקשור שני קשרים סמוך לכנף, ויכרוך שלשה פעמים וירחיק מעט, ויחזור ויכרוך ג' פעמים וירחיק מעט, ויכרוך כריכה אחת ויקשור שני קשרים אחרים ויכרוך שני כריכות וירחיק מעט, כדי שיצטרפו עם כריכה הראשונה ויהיו שלשה שהם חוליא אחת. ויחזור ויכרוך שלשה פעמים וירחיק מעט, ויכרוך ג' פעמים ויקשור ב' קשרים. ויכרוך ג' כריכות וירחיק מעט, ויכרוך ג' פעמים וירחיק מעט, ויכרוך ג' פעמים וירחיק מעט, ויכרוך שני כריכות ויקשור ב' קשרים ויכרוך אחת וירחיק מעט, כדי שתצטרף עם השנים ויהיו שלשה. ואחר כך יעשה ד' חוליות על זה הדרך שהם שנים עשר כריכות ויהיו י"ג וקושר ב' פעמים, והרי נשלמו ט"ל כריכות שהם י"ג חוליות וה' קשרים וד' אוירים. ר' זלמן אות ל"א. חס"ל אות ט' עם הרחבת לשון.
(מח) שם: כמניין ה' אחד וכו' — יש מי שרצה לומר שאסור להתיר כריכות הציצית, שהרי הם בשם הויה והוי כמוחק את השם. אבל במהר"י עייאש בספר בית יהודה חלק א' חלק אורח חיים סימן כ"ה כתב דאין לחוש. יד אהרן במהדורא תניינא בהגהת בית יוסף אות ז'. ברכי יוסף אות ט'. שערי תשובה אות יו"ד. ש"ץ שם. זכ"ל אות צ'. בית יעקב אות ט'.
(מט) שם: נהגו לעשות בסוף כל חוט קשר וכו' — עיין בדברינו לעיל אות יג.
(נ) סעיף טו: יש אומרים שצריך לדקדק שיתלה הציצית לאורך הטלית דבעינן שתהא נוטפת על הקרן וכו' — יש כנף שהוא תולה בו לאורך הטלית ויש ברחבו, הכל לפי מה שמתעטפים בו. ברכי יוסף אות ז' ועיין שם. ר' זלמן אות לד. חס"ל אות י"א. שערי תשובה אות י"א. וראיתי מדקדקים שלא לעשות כן בשבת, ואין לחוש. גן המלך סימן ס"ו. יד אהרן בהגהת בית יוסף. שערי תשובה שם.
(נא) שם: שתהא נוטפת על הקרן וכו' — אבל אין קפידא כל כך לפוסלו. ועל כל פנים יזהר מאד שלא יהיו הציציות תלויין באלכסון על קרן זוית. בית יוסף. ולבוש כתב הטעם דאסור, מפני שנראה שצריך ח' ציציות, ומפני כך עושה באלכסון כדי לצאת בזה לב' צדדין, עיין שם. ומגן אברהם ס"ק כד כתב דאסור, מפני שהוא מנהג הקראים שעושין כן באלכסון. אליה רבה אות כ"ב.
(נב) שם: יש אומרים שאין לתת שום בגד בנקבי הטלית וכו' ויש מתירין וכן נהגו — ולפי זה, אפילו של עור מותר. בית יוסף. לבוש. עולת תמיד אות י"ג. מגן אברהם ס"ק כה. אליה רבה אות כ"ג. ועיין בדברינו לעיל סימן יו"ד אות יו"ד.