שולחן ערוך אורח חיים טו א
שולחן ערוך אורח חיים · טו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(א) מותר להתיר — מנחות מא ב ושבת כב א כשמואל.
(א) וליתנם בטלית אחר — ואין בזה משום "ולא מן העשוי בפסול", דהא צריך לחזור ולתקנם כאן כמו בתחילה, עד כאן לשון רש"י. פירוש, דהוה אמינא שיש כאן מן העשוי בפסול לגבי בגד זה, דהא בעינן "על כנפי בגדיהם" וכמו שכתב המחבר בסמוך, קא משמע לן דלא:
(ב) שלא להניחם וכו' — כי אז יש איסור, שמבזה טלית של מצוה בחינם. ונראה לי דאין בכלל זה מי שמתיר ציציותיו כדי לעשות אחרים נאים מהם, דלא חיישינן בזה לבזיון הראשונים:
(א) מותר להתיר — ואם נפסק חוט אחד, אפילו נשתייר בו כדי עניבה, אסור לכתחילה לעשותו בבגד אחר (בית יוסף, גמ'). ומשמע דאם ירצה לקשור בו חוט עד שיהיה י"ב גודלים – רשאי, מדאיצטריך למכתב גבי תפילין "וקשרתם" שתהא קשירה תמה, שאם נפסק אינו רשאי לקשור, כדאיתא סוף סימן לג, מכלל דבעלמא קשירה חיבור מעלייתא הוא. וכן משמע במשנה ח פרק יא דנגעים, דקשירה חשיב חוט אחד לענין נגעים, דהלכה כתנא קמא עיין שם. וכן משמע בסימן זה בסעיף ד, שכתב: "ויוסיף עליו ז' חוטין" וכו', וזה אי אפשר כי אם על ידי קשירה. ואף שבקצת ספרים כתוב "ו' חוטין", מכל מקום ברוב הספרים כתוב "ז' חוטין", וכן הוא בבית יוסף, אם כן מוכח דמותר לקשור. והא דכתב בית יוסף ריש סימן יא בשם הרמב"ם: "יש לטוות חוט אחד מקצתו תכלת ומקצתו לבן" וכו', היינו לכתחילה, אבל אם נפסק חוט אחד מותר לקושרו לכתחילה, כן נראה לי:
(ב) לא — ומשמע בתוס' הטעם, דאסור לבטל מצות טלית זה. ונראה לי, דאם רצה לעשות מהטלית בגד שלא יהיה לו ד' כנפות, מותר ליטלן, וכן משמע בגמרא דף מג דמותר ליטלן אם מוכר הטלית לעכו"ם, כיון דאז אינו בר חיובא, עיין שם. וכתוב בשאילתות פרשת שלח לך: כשמוכר טלית לחבירו, אסור ליטול הציצית, אלא אם כן רוצה לקבעו בטלית אחר. והוא הדין במזוזה, כשרוצה לקבעה בפתח אחר שרי ליטלה, עד כאן לשונו, אבל התוס' אוסרים במזוזה. וכתב הלבוש: אם רוצה לעשות בו ציצית יותר יפים, מותר ליטלן. ונראה לי דהוא הדין אם נפסק מהראשון, אף על פי שכשרים, רשאי להתירן ולעשות בהן שלמין, וכן משמע בתשובת הרא"ש כלל ב':
אבל שלא כו' — תוס' בשבת שם, וזהו שאמרו בגמ': "מבגד לבגד":
ודווקא כו' — שם, וכמו שכתוב במנחות מג א: "עד שיתיר ציציותיו":
(א) בטלית אחר: אפילו מטלית חדש וכ"ש מטלית ישן שמותר להתיר וליתנם בטלית חדש ודוקא כשכל החוטין שלמים ע"ל סי' י"ב ס"ק ב'. ועיין מ"ש היד אהרן.
(ב) בבגד אחר לא: כי אז יש איסור שמבזה טלית של מצוה בחנם. ואם רוצה לעשות בו ציצית יותר יפים מותר ליטלן. לבוש. וה"ה אם נפסקו אע"פ שכשרים ע"פ הדין רשאי להתירן ולעשות בהם שלמים מ"א ואם רוצה לעשות מהטלית בגד שלא יהיה לו ד' כנפות מותר ליטלן. ולאחר שהתיר הציצית מותר להשתמש בטלית לאיזה תשמיש שירצה ובלבד שלא יהא תשמיש מגונה. ע"ל סי' כ' סק"ד ועיין ע"ת.
(ג) בר חיובא: אפילו אינו חייב אלא מדרבנן עיין ע"ת סעי' קטן ג' שדבריו מגומגמים.
(א) בטלית אחר. עיין בה"ט. וכן כתב בברכי יוסף בשם תשובת גדולים דאפילו מחדש לחדש מותר, ע"ש:
(ב) בבגד אחר. עיין בה"ט. וכתב בברכי יוסף בשם תשובת מהר"י מולכין ומהר"ם בן חביב כת"י: מי שנפסק בטליתו ב' או ג' ציצית וצריך לעשות אחרים, מ"מ אם נשאר כשר אפילו אחד אין להתירו מהטלית להשליכו, שגם בזה יש משום ביזוי מצוה. אך אם רוצה לעשות ציצית נאות יותר, או שגם הראשונים נאים אלא שבלו קצת ואינם חזקים כל כך, מותר להתירם לעשותם חדשים, ע"ש. וכתב בספר בית יהודה שמותר להתיר כריכת הציצית, אף שהם מכוונים בגימטריא לשם הוי"ה, אין בזה בית מיחוש:
(א) וליתנם וכו' — אפילו מטלית חדש לטלית חדש וכ"ש מטלית ישן שמותר להתיר וליתנם בטלית חדש שרוצה ללבשו ולקיים בו המצוה. גם אפילו מטלית גדול לט"ק שט"ג וטלית קטן שוים אבל אין להתיר ציצית מטלית של גדול וליתנם בטלית של קטן דחיובו רק מדרבנן ובפמ"ג נסתפק אם מותר ציצית מטלית של צמר ליתנם בטלית של שאר מינים להפוסקים לעיל בסי' ט' ס"א דשאר מינים הוא רק מדרבנן והארצות החיים מיקל בזה:
(ב) בטלית אחר — עיין בפמ"ג שכתב דאם מצויים לו ציצית אחרים להשיג נכון להחמיר שלא להתיר ציציותיו אם לא באופן המבואר בסק"ד:
(ג) בבגד אחר לא — כי יש איסור שמבזה טלית של מצוה בחנם אם לא שנתבלה הטלית אז מותר להתיר ציציותיו בכל גווני או שרוצה למכרו לנכרי או לעשות מהטלית בגד שלא יהיה ד' כנפות מותר ליטלן אבל אם רוצה למכור הטלית לישראל אסור ליקח ציציותיו אף שישראל השני יוכל להטיל ציצית בעצמו אפ"ה אסור. ומותר להסיר הציצית ולתת תחתיהם יותר נאים משום הידור מצוה או כשהם ישנים ומסירם כדי לחדשם או כשנפסק חוט א' ולא נשאר בו אלא כדי עניבה אע"פ שעדיין הציצית כשר אעפ"כ מותר להסיר ולתת תחתיה שלמה. ודע עוד דבמקום שהציצית הם שלמים וראויים להנתן לבגד אחר [לאפוקי אם הם רק כדי עניבה] יש מן האחרונים שכתבו דיזהר להתיר הקשרים והכריכות שלהם ולא להפסיקן ולקרוע אותן כדי שלא יכלה אותן וכבר אחז"ל לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם והחיי אדם כתב במקום שקשה בעיניו הטרחה להתיר מותר לנתקם ואין בזה משום בל תשחית כיון שאין עושה דרך השחתה עי"ש:
(ד) בר חיובא — אפילו אינו חייב רק מדרבנן:
(א) סעיף א: מותר להתיר ציציות וכו' — ואפילו מטלית חדש לטלית חדש, וכל שכן מטלית ישן לטלית חדש. ב"ח, ברכי יוסף אות א' ואות ב'. וכן מותר להתיר ציציות מטלית גדול ליתנם בטלית קטן, אה"ח בשם תשובות בית יהודה חלק יורה דעה סימן כט, והביאו פתחי עולם אות א'. אבל אין להתיר מבגד של גדול דחיובו מהתורה ולתתם בשל קטן דחיובו רק מדרבנן, הרב מלבי"ם, והביאו עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט אות ך', וכן כתב משנה ברורה בשם אה"ח, והביאו פתחי עולם שם. ועיין לקמן אות י"ג מה שכתבנו בשם העו"ת.
(ב) שם: מותר להתיר ציצית וכו' — עיין פרי מגדים באשל אברהם סוף אות ב' שכתב וזה לשונו: וצריך עיון מטלית המחוייב דבר תורה לרבנן אי שרי להתיר, או דילמא דווקא בשניהם שווים מתיר מבגד לבגד, לא כהאי גוונא, עד כאן לשונו. מיהו הרב מלבי"ם מיקל בזה, והביאו עמודי השולחן שם, וכן כתב אה"ח להתיר, והביאו פתחי עולם שם.
(ג) מותר להתיר ציצית וכו' — ודווקא להתיר הציצית מבגד זה ולחזור לקושרם ולכורכם בבגד אחר, אבל לחתוך הבגד ולהוציא הציציות שלימים כמו שהם קשורים וכרוכים, ולהניחם בבגד אחר על ידי שתולה אותם בחוט בנקב וכיוצא בזה, או שמכניס סוף החוטין מקום ששם כפולים ד' לח' תוך הנקב וחוזר ומכניס בתוכם הענף והגדיל ותולה אותם על ידי עניבה, אסור, דלא כרבינו ישעיה הא' בהלכות ציצית בספר סם חיים דף י"ד עמוד ב' שהתיר בזה, דהוא יחיד בדבר, אלא כרש"י ז"ל (מנחות דף מא סוף ע"א) ודעמיה, דסבירא להו דהוי תעשה ולא מן העשוי, וכן הסכמת רבני האחרונים, כן כתב לב חיים סימן צ"ו, ועיין שם שתמה על הברכי יוסף שהביא דברי רבינו ישעיה הא' בשיורי ברכה בסתם, ולא זכר שהם נגד כל הפוסקים, יעויין שם. וכן משמע נמי מדברי תוספות מנחות דף מב עמוד א ד"ה ואביק להו מיבק, דלא כרבינו ישעיה הא', שכתב וזה לשונו: נראה לי שלא היה מעביר דרך נקב האבק אלא ז' חוטין לכל היותר, והשמיני מניח וקושר בו, דאי לא כן היה יכול להעביר הציצית מן הטלית דרך האבק אחר עשייתן, ולא משכחת כלאים בציצית, עד כאן לשונו. משמע דכל שהוא יכול להעביר הציצית מן הטלית אחר עשייתו דרך האבק, לא חשיב קשירה זו בטלית קשירה, משום דבעינן קשירה שיש בה איסור כלאים. וזה דלא כרבינו ישעיה הא'. ועיין להרב פעלים בחלק ג' סימן א' מה שכתב בזה, וכנראה דלא ראה דברי התוספות הנזכרים. וגם מה שכתב שם, דכריכות והקשרים של הציצית דומה לכתיבת המזוזה, לא כן כתב הברכי יוסף סימן י"ט אות ב', אלא טויית הציצית ושזירתו דומה לכתיבת המזוזה, וקביעות חוטי הציצית בבגד הוא כקביעות המזוזה בבית, יעויין שם, באופן דדין זה לא נפיק מפלוגתא ויש לחוש לאיסור לבישת בגד בת ד' כנפות בלא ציצית, דלסברת התוספות זה לא חשיב קשירה בבגד, כיון דלא דמי לכלאים. ועוד יש לחוש שמא יש בו גם כן תעשה ולא מן העשוי, כפשט דברי רש"י ז"ל ודעמיה, וכמו שכתב לב חיים ז"ל. וגם לדברי הט"ז והמאמר מרדכי ס"ק א', שכל א' פירש פירוש אחר בדברי רש"י, יש לומר דהא והא איתא בדברי רש"י, פירושם וגם תעשה ולא מן העשוי, יעויין שם, באופן דאין לנו להתיר אסורים בפירושים דחוקים, ותו לא מידי.
(ד) מותר להתיר ציציוח וכו' — היינו דווקא כשאין ציצית מצויין בעיר, הא יש ציצית מצויין, אין להתיר ציצית מבגד לבגד, מאחר דאפשר לקנות בזול בקל ציציות אחרות, פרי מגדים במשבצות זהב אות ב', לב חיים סימן צ"ה, סידור בית עובד אות ה', פתחי עולם שם. ועוד כתב הפרי מגדים במשבצות זהב סימן י"ט אות א' טעם אחר, כדי לחוש נמי למאן דאמר כלי קופסא חייבין בציצית, יעויין שם ובדברנו לשם אות ב':
והא דמתירין מבגד לבגד בעינן שיהיה אותו בגד האחר מזומן להטילו בו, דחיישינן לפשיעותא. כן מצאתי כתוב מכתב יד למהר"א נחום זיע"א, דברי מנחם בהגהת הטור אות א':
(ה) שם: מותר להתיר ציציות וכו׳ — ואפילו יש בכריכות כמספר שם הויה, כמו שכתבנו לעיל סימן י״א אות מ"ח:
(ו) ואם נפסק חוט אחד, אף על פי שנשאר בו כדי עניבה, ואם היה נשאר בכנף – היה כשר להניחו בבגד אחר, כתב מרן ז"ל בבית יוסף שהוא פסול יעויין שם. וכתב הברכי יוסף אות ג' וזה לשונו: והגם דמרן הכא בשולחן ערוך השמיט דין זה, ומשמע קצת דמספקא ליה, הדין דין אמת ופירושו של מרן אמת ויציב, ומה גם עתה דמהר"ר בצלאל מטי בה בשם גיליון שהוא מרב קדמון, והכי מוכחי דברי רש״י והרא"ש ורבינו ירוחם שכתבו שיהיו החוטין שלימים, וגם הרי"ף הביאה, וכן כתב הרב ברכת הזבח דהדין אמת, וגס הט"ז ומגן אברהם ואליה רבה כתבוהו וכו' עד כאן לשונו יעויין שם. ונראה דהא דכתב מרן ז"ל דפסול להניחו בבגד אחר, היינו לכתחילה, כדמשמע מלשון מוהר״ר בצלאל שהביא הברכי יוסף, והברכי יוסף ז"ל השוה לשון הרב בצלאל לדעת מרן ז"ל, וכן משמע מדברי הט"ז סימן יג ס"ק ג, וכן כתב המגן אברהם סימן זה ס"ק א בהדיא דאינו אסור ליתנו בבגד אחר כי אם לכתחילה, וכן כתב עו"ת אות ב׳, וכן כתב ר' זלמן אות ב, פרי מגדים סימן י״ב במשבצות זהב אות ג', ש"צ דף ק"ט ע"ב [ומה שכתב שם הש"צ דאם לא נשאר כדי עניבה המגן אברהם מכשיר בדיעבד, עיין מה שכתב עליו הזכ"ל חלק ג' אות צ'], בית עובד אות כ', שתילי זיתים סימן י"ב אות ז', וכן משמע מדברי חיי אדם כלל י״א אוח כ', ודלא כמו שכתב המחצית השקל:
(ז) ואם נפסק חוט אחד, מותר לקשור בו חוט אחר להשלימו לי"ב גודלין, והוא שקשרו קודם שנתנו בטלית, כמו שכתבנו לעיל סימן יב אות ו, וכגון שחוט זה השני שקושר בו גם כן הוא טווי לשמה. עיין לעיל סימן יא סעיף א והוא פשוט:
(ח) שם: אבל שלא להניחם בבגד אחר לא — ואם רוצה להתיר ציצית מן הבגד ולהשליכם ולעשות בו ציציות אחרות יפות מן הראשונות, ודאי שהוא מותר, דהוי נוי מצוה, וכתיב "זה אלי ואנוהו". לבוש, וכן כתב השיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור והט"ז ס"ק ב, מגן אברהם ס"ק ב, יד אהרן בהגהת הטור, אליה רבה אות א', ברכי יוסף אות ב' וסוף אות ד', ר' זלמן אות ה', חיי אדם כלל י"א אות ל"ב, פתח הדביר אות ב', בית עובד אות ו', קיצור ש"ע סימן ט אות י"ח, בן איש חי פרשת לך לך אות ז, ודלא כהמור וקציעה:
(ט) כשרוצה להתיר הציצית כדי להניח יותר יפים וקשה עליו הטרחה להתירן ורוצה לחותכן, לדברי העו"ת אות ב' והביאו אליה רבה אות א' אסור, וכן דקדק המשבצות זהב אות ב' מדברי הט"ז יעויין שם. אבל מדברי הלבוש דקדק דמותר לחתוך, וכן כתב מהר"י מולכ"ו בתשובה והביא דבריו הברכי יוסף אות ב' על שם הלבוש דמותר לחתוך, וכן כתב חיי אדם כלל י"א אות ל"ב, וכן כתב הזכ"ל חלק א' אות צ' בשם כתונת יוסף סימן א', וכן נראה דעת לב חיים בסימן צ"ד להקל, וכן כתב פתח הדביר אות ב' בשם כמה פוסקים שהוא מותר והסכים עמהם לדינא.
(י) מי שנפסק בטליתו ב' או ג' ציציות, וצריך לעשות אחרים, והשאר כשר אפילו אחד, אין להתירו מהטלית ולהשליכו משום דאיכא משום ביזוי מצוה. אך אם רוצה לעשות ציציות יותר נאים מהראשונים, או שהראשונים בלו קצת ורוצה להניח חדשים, מותר להתירם ולהניח היפים משום נוי מצוה. ברכי יוסף אות ב' בשם תשובת מהר"י מולכ"ו ותשובת מהר"ם בן חביב כתב יד והסכים עמהם לדינא והביאו סידור בית עובד אות ז', זכ"ל חלק א' אות צ', שערי תשובה אות ב', בן איש חי שם.
(יא) שם: שלא להניחם בבגד אחר לא — אבל אם רוצה לעשות מהטלית בגד שלא יהיה לו ד' כנפות, מותר ליטלן ואפילו אינו מניחם בבגד אחר. מגן אברהם ס"ק ב. יד אהרן בהגהת הטור. פרי מגדים באשל אברהם אות ב'. ברכי יוסף אות ד'. ר' זלמן אות ה'. חיי אדם שם. סידור בית עובד אות ג', וכתב שכן מפורש יוצא מדברי הרמב"ן בספר תורת הבית דף ל"ב עמוד ג'. שתילי זיתים אות ב'. ועיין לקמן בדברינו על סימן כ"א אות ו'.
והוא הדין אם נפסק אחד מהראשים, אף על פי שכשרים, רשאי להתירן ולעשות שלימין. מגן אברהם שם, יד אהרן שם, ר' זלמן שם, חיי אדם שם, סידור בית עובד אות ד', שתילי זיתים אות ד', קיצור שולחן ערוך סימן ט אות יח. וכן אם מוכר הטלית לעכו"ם, מותר ליטלן ואפילו אין מניחן בבגד אחר. מגן אברהם שם, אשל אברהם שם, ר' זלמן שם, ברכי יוסף אות ט"ז וכתב דלא כאליה רבה יעויין שם, שתילי זיתים אות ב'. אבל כשמוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית, אלא אם כן רוצה לקובעו בטלית אחר. ב"ח ומגן אברהם שם בשם השאלתות פרשת שלח לך. יד אהרן שם. וכן כתב הפרי מגדים שם. ברכי יוסף שם. שתילי זיתים. [וכתב שם הברכי יוסף, דלא כהאליה רבה אות א' שרצה להגיה לשון השאלתות שהביא הב"ח, דלשון השאלתות עצמו במקומו לא יתפרש הכי. והאליה רבה לא ראה דברי השאלתות במקומן, יעויין שם בברכי יוסף שהביא השאלתות בעצמו. ועיין מה שכתב המאמר מרדכי אות ב׳]. ואפילו אם זה הלוקח רוצה ללובשו ולעשות בו ציצית, אסור למוכר להתירם, אלא אם כן כשיניחם בטלית אחר, ברכי יוסף שם, ודלא כעו"ת.
(יב) אם נתבלה הטלית, מותר להסיר ציציותיו, ואין צריך להניחם בטלית אחר; וצריך עיון אם מותר גם לחתוך, כיון שנתבטל מצות ציצית לגמרי מטלית זה. פתחי עולם אוח ב' בשם אה"ח. ונראה לעניות דעתי, כיון דבלה הטלית ואין מקפיד עליו, יקרע את הכנף ויקח אותם כמו שהם, אם קשה עליו הטרחה להתירם, ואין לחתכם על חנם. ואם תאמר, כיון שנתבלה הטלית, והציציות אינן צריכות לו להניחם בטלית אחר, למה לו להסיר אותם? ויש לומר, שרוצה לזרוק הטלית, כמו שכתב מרן ז"ל בסימן כא סעיף ב, ולגנוז את הציצית, כמו שכתב מור״ם ז"ל שם סוף סעיף א. או יש לומר, כגון שלא נתבטלה כולו לגמרי, רק נתבטל ממצות ציצית כמו שהיא עתה, אבל יוכל ליקח ממנו איזה חתיכה לעשותה בגד אחר, על כן רוצה להסיר הציצית כדי לעשות מאותה חתיכה בגד אחר, וכמו שכתבתי באות הקודם דמותר לעשות מהטלית בגד אחר.
(יג) שם בהגה: ודוקא בטלית של בר חיובא — ואפילו אין חיובו אלא מדרבנן אין להתיר. אליה רבה אות ב', פרי מגדים אשל אברהם אות ב'. ומה שכתב עו"ת אות ג' על דברי הגה זו וזה לשונו: משמע אפילו אינו חייב אלא מדרבנן אין רשאי להתיר ולהניחם בטלית שחייב מדאורייתא וכו', עד כאן לשונו, רוצה לומר טלית של בר חיובא, אפילו אינו חייב אלא מדרבנן, אינו רשאי להתיר ולהניחם בטלית שחייב מדאורייתא של אינו בר חיובא. ועיין באר היטב אות ג' שכתב: דברי העו"ת הם מגומגמין. ולדעתי הם ברורין. ועיין מאמר מרדכי אות ג' שכתב דרך אחר, ועיין מה שכתבתי לעיל סוף אות א':
(יד) שם בהגה: אבל מותר להסיר הציצית מטלית של מתים — עיין ביו"ד סימן שנ"א סעיף ב':