פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר צ טו

שולחן ערוך

מטלטלין שנתן לה משלו, דינם שוה לנכסי צאן ברזל, שאינו רשאי למכרן לכתחלה, והוא הדין למטלטלין שקנה לה, אפלו לא באו לידה, ואפלו אין לו במה להתפרנס. ואין חלוק בין בגדי שבת ויום טוב לבגדי חל. אבל כלי זהב ובדלח יכול למכרם, אם הצרך להתפרנס מהם. ואם קרובים נתנו לה, בין תכשיטין בין בגדים, יכול הבעל למכרם לפרנס עצמו:

מפרשים

חלקת מחוקק

(מט) מטלטלין שנתן לה משלו:    משמע לכאורה דדין מטלטלין אלו שנתן לה הם כנכסי צ"ב ואם מכרן בדיעבד מכורין לדעת הרמב"ם וקשה דהא מה שנתן לה הם נ"מ ועדיפי מנ"מ דהא אין הבעל אוכל פירות ממה שנתן לה כמבואר לעיל סי' פ"ה סעיף ז' ולמה יהיה לו רשות למכור מה שנתן לה מתנה ולא דמי לנצ"ב שהם ברשותו לכל דבר רק משום שבח בית אביה אינו רשאי למכור לכתחילה ואם מכר בדיעבד אין לה היזק ממון דהא משלם לה לכשתתאלמן רק מפסדת שבח בית אביה אבל למכור מה שנתן לה מתנה ואין לו בהם אפי' פירות למה יהיה לו רשות לימכר והרב כתב לפני זה דנ"מ לכ"ע אם מכרן או משכנן בטל ע"כ נראה לפרש שלא נתן לה במתנה גמורה מיד רק שהכניס לה שום משלו ליחד לה כנגד התוס' שהוסיף לה וכמ"ש (אח"ז בסעיף ט"ז) וכמ"ש התוס' בשם ר"ח שאחד מג' שדות המשועבדים לכתובתה כמבואר (אח"ז בסעיף ט"ז) הוא שהכניס לה שום משלו וע"כ דין מטלטלין אלו כדין נצ"ב שאינו רשאי למכרן לכתחלה אבל בדיעבד מכורין לדעת הרמב"ם שדין שום זה כדין נצ"ב אבל מה שנתן לה מטלטלין מתנה מיד פשיט' שדין נ"מ להם ואינו יכול למכור כלל ע"כ דקדק בלשונו שנתן לה משלו ולא כ' שנתן לה סתם:


(נ) וה"ה למטלטלין שקנה לה וכו':    נראה אף שכתב וה"ה אין דין מטלטלין שקנה לה שוה לדין נצ"ב דהא המקדיש את נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו ואם ההקדש אין חל ודאי דאין המכר חל דאין יכול למכור דבר שאינו שלו:


(נא) ואין חילוק בין בגדי שבת וי"ט וכו':    כתב כאן ע"פ דעת מהר"ם שהביא מהרי"ק בשורש י' שאין לחלק בין בגדי שבת לחול רק באחים שחלקו ולא בב"ח ובעל אבל הרמב"ם פ"א ממלוה כ' דבגדי שבת וי"ט גובה אותן ב"ח וכן סתם המחבר בחושן משפט בש"ע סי' צ"ז סעיף כ"ו ואין לחלק דכאן לכתחלה קאמר דאין יכול למכור אפי' בגדי שבת דזה אינו דאין לך ב"ח גדול מאם אין לו מה יאכל ולמה לא ימכור בשעת דוחקו וע' לקמן סי' צ"ט:


(נב) ואם קרובים נתנו לה וכו':    היינו בנתנו לה סתם ולא פירשו ע"מ שלא יהיה לבעל רשות בה באופן המועיל ע"פ הדין וכמו שנתבאר לעיל סי' פ"ה סעיף י"א:


(נג) יכול הבעל למוכרם לפרנס עצמו:    זה לשון מהרי"ק בשורש י' הכא שאחרים נתנו לה ולא מצינו שנתרצה הבעל מעולם שיהיו שלה ללבוש ולהתקשט ודאי יכול הבעל לטעון ולומר איני חפץ שהיא תתקשט ביותר מהצריך לה והוא ימות ברעב או יחזיר על הפתחים וכו' ע"כ צריכים למכור המלבושים והתכשיטים אותם שאינם צריכה וינתנו המעות בריוח והוא יאכל הריוח מאותן המלבושים עכ"ל, וכן צריך לפרש כאן דברי המחבר אף על פי שסתם דבריו דיכול למוכרם דמשמע לגמרי לפרנס עצמו מן הקרן וזה אינו:

בית שמואל

(נד) מטלטלין שנתן לה:    הנה הב"י סוף סימן ע"ג הביא תשובת הרשב"א שכתב מאן יימר דבעל א"י למשכן בגדי אשתו שעשה לה ובתשובה תתקל"ו כתב דאינו יכול למשכן י"ל שם איירי בגדים שעשה לה חמיה מחמת החיוב שהתחייב בעת השידוך אבל מה שעשה לה בעלה מרצון הטוב ס"ל אפש' דיכול להשכין מיהו מהרי"ק שורש י' כתב הרשב"א לא החליט זאת דיכול למשכן והב"י בסי' זה הביא תשובת מ"כ ושם כתב דא"י למשכן וכ"כ המרדכי ס"פ האומנין ומשמע שם דאיירי אפילו אם עשה הוא לה בגדים שהרי הביא ראיה מש"ס פרק הגוזל המקדיש נכסים אין לו בכסות אשתו ושם איירי בבגדים שעשה לה הבעל והש"ך בחושן המשפט סי' ע"ב כתב בפשיטות דיכול למשכן וכתב כן ע"פ תשוב' הרשב"א הנ"ל ואישתמטו מיניה דברי מהרי"ק ושאר פוסקים הנ"ל, וכל זאת איירי לענין אם יכול לכתחלה למכור או למשכון כי משכון ומכירה שוה, ובדיעבד אם כבר מכר משמע מדברי המחבר דהמכר קיים אלא בח"מ פירש דברי המחבר מ"ש מטלטלין שנתן לה איירי ביחד לה נגד התוספות שהוסיף לה אבל מה שנתן לה מתנה הם נ"מ והמכר בטל ומ"ש וה"ה מטלטלין שקנה לה כתב לאו דוקא כי מה שקנה אפילו בדיעבד בטל המכירה וכל זה דוחק הוא אלא מ"ש מטלטלין שנתן לה במתנה איירי וכן משמע בד"מ שכתב הג"א שכתב דין זה מטלטלים שקנה לה דסבירא ליה כרמב"ם שכתב מטלטלין שנתן לה וכו' ש"מ דאיירי בנתן לה במתנה אף על גב דאין לו פירות מן המתנה שנותן לה מ"מ בדיעבד אם מכר המכר קיים ומה שהביא בח"מ ראיה שמכירה בטל מהא דאיתא שם פרק הגוזל המקדיש נכסיו אין לו בכסו' אשתו ובניו אין ראיה תדע דהא הרשב"א כתב בתשובה הנ"ל מאן יימר דאיש אינו רשאי להשכין ולמכור בגדי האשה שעשה לה והביא ראיה מן הש"ס הזאת המקדיש נכסי' אין לו בכסו' אשתו וע"כ הכא הפירוש המקדיש נכסיו סתם אז אמרינן מסתמא אין דעתו על כסו' אשתו אבל אם היה דעתו עליהם יש לו בכסות אשתו ולפי ראיו' אלו י"ל לכתחלה אינו רשאי למכור כסות אשתו שעשה לה ובדיעבד המכירה קיים ובזה שפיר מ"ש כאן בגדי י"ט אינו רשאי למכור ובחושן המשפט סי' צ"ו פסק ב"ח גובה בגדי שבת וי"ט אלא כאן איירי לכתחלה א"י למכור אבל אם מכר קיים המכירה לכן אם כבר חייב משועבדים בגדי אשתו וב"ח גובה מהם דהוי כדיעבד מיהו למעשה צ"ע בדיעבד אם המכירה קיים כיון דיש לפרש דברי המחבר כפי' הח"מ ובתשובת מ"כ שהביא הב"י מבואר דמכירה בטלה אף בדיעבד דהא מ"ש תנינא אין לבעל בבגדי אשתו כלום איירי בבגדים שעשה הוא לה וכתב אף אם השכין חייב המלוה להחזיר בלא דמים גם כבר מבואר לרוב פוסקים נצ"ב אפילו בדיעבד המכר בטל והמטלטלים שנתן לה כתב המחבר דינם שוה לנצ"ב:


(נה) כלי זהב ובדולח:    כ"כ מהרי"ק שם והא דכתב הרא"ש פ' אלמנה לכ"ג והטור דא"י למכור כלי זהב שם איירי שהיא הכניסה ולא כד"מ שכתב דהם חולקים על מהרי"ק:


(נו) ואם קרובים נתנו לה:    שם מבואר הטעם שלא התרצה הבעל שהיא תתקשט ביותר והוא ימות ברעב לכן ימכור מה שא"צ לה כל כך וינתנו המעו' על רווחים ויאכל הרווחים כי המתנות הם בתורת נ"מ והוא אוכל הפירו' ומ"ש כאן יכול הבעל למוכרם לפרנס עצמו היינו מן הרווחים ולא מן הקרן וכ"כ בח"מ ועיין סי' צ"ט:


באר היטב

(לה) משלו וכו':    עיין ש"ך בחושן משפט סי' ע"ב ס"ק כ"ו ועיין מ"ש הב"ש ס"ק נ"ב.


(לו) לכתחלה:    ובדיעבד אם כבר מכר משמע מדברי המחבר דהמכר קיים. והחלקת מחוקק כתב דהמחבר איירי שהכניס לה שום משלו ליחד לה כנגד התוספת' שהוסיף לה ע"כ מטלטלין אלו כדין נצ"ב שאינו רשאי למוכרן לכתחלה ובדיעבד מכורין לדעת הרמב"ם. אבל מה שנתן לה במתנה גמורה מיד דין נ"מ להם והמכר בטל. ומ"ש המחבר וה"ה המטלטלין שקנה לה וכו'. הוא לאו דוק' כי מה שקנה אפילו בדיעבד בטל המכירה ע"ש. וב"ש השיג עליו ומסיים מיהו למעשה צ"ע בדיעבד אם המכירה קיים ע"ש.


(לז) למכר':    והא דכתב הרא"ש והטור דא"י למכור כלי זהב שם איירי שהיא הכניסה לו ב"ש.


(לח) עצמו:    ר"ל שימכור מה שאין צריך לה כ"כ ויניחנו המעות על רווחים ויאכל הרווחים כי המתנות הם נ"מ והוא אוכל הפירות. ומ"ש כאן יוכל הבעל למוכרם לפרנס עצמו היינו מן הרווחים ולא מן הקרן ח"מ ב"ש.







▲ חזור לראש