שולחן ערוך אבן העזר צ יד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · צ · יד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
אין האיש רשאי למכור מטלטלין של נכסי צאן ברזל, ולא למשכנם; ואם מכרן או משכנן, מה שעשה עשוי.
- הגה: ויש אומרים דמכרו בטל. ובגדי האשה שהכניסה לו אין להן דין צאן ברזל, רק נכסי מלוג, כמו שנתבאר לעיל סימן ע"ז, ולכן אם מכרן או משכנן, בטל לכולי עלמא, כן נראה לי. ויש אומרים דאם אמר שברשותה עשה מה שעשה, נאמן בשבועה. וכן אם אמר שנתן לה הדמים (תשובת הרשב"א סימן תקל"ו ותקל"ז). ישראל שגבה קרקע מן הכותי בחובו, אם יש רשות לכותי לפדותו יש לה דין מטלטלין, ואין לאשה כח למחות בו שלא למכרן; אבל אם החזיק בה הישראל ואין הכותי יכול לפדותו, יש לה דין קרקע, ושעבוד כתובת האשה עליה כמו שאר קרקע (תרומת הדשן סימן של"ט):
מפרשים
חלקת מחוקק
(מה) מה שעשה עשוי: הטעם שהרי הוא יכול לבלותן לגמרי בתשמיש והם עומדים לבלות וליאבד ע"כ ממכרו ממכר משא"כ בקרקע וק"ק דטעם זה שייך גם בנ"מ לפי מה שנתבאר לעיל בסי' פ"ה סעיף י"ג:
(מו) שברשותה עשה מה שעשה נאמן בשבועה: מלשון זה משמע אף שהאשה טוענת ברי ומכחשת את הבעל מ"מ הוא נאמן בשבועה ואינה יכולה להוציא מן הלוקח ולפי זה אף אם הוא מודה לדברי האשה שלא ברשותה עשה היה ראוי ליתן ללוקח שמא ברשותה עשה, והמעיין בתשובת הרשב"א יראה דמיירי שם שהאשה תובעת את הבעל להוציא ממנו ממון ושיקנה לה אחרים ע"ז נאמן בשבועה לפטור עצמו ומיירי שם שאין הלוקח לפנינו או שהלוקח כותי אבל אם הלוקח לפנינו צריך הלוקח להחזיר לה מה שידוע שהוא שלה ואין הבעל נאמן לו' שברשותה עשה דוגמת מה שפסק לעיל סוף סימן פ"ז באשה הנושאת ונותנת תוך הבית שהבעל מוציא מיד הלוקח בלא דמים כל זמן שלא יברר הלוקח שדרכ' תמיד למכור בלא ידיעתו כן הכא צריך הבעל לברר שברשותה עשה וכל זמן שלא יברר היא מוחזקת בנכסיה להוציא מיד הלוקח כ"ז שנכסיה הם בעין וכ"כ ב"י ס"ק י"ד מ"כ דין הר"ח וכו' אם לוה הבעל מתחל' עליהם וכו' דין הוא שיחזיר לה אם תשבע דשלא מדעתה לוה עליהם משמע אף שהבעל מכחישה לא מפיו אנו חיים:
(מז) ואין לאשה כח למחו' בו שלא למכרן: הל' מגומגם קצת דאין לאשה כח למחות בבעל' למכור נכסים שלו רק בהגיע זמן הגביה טורפ' ואפשר לה למחות שלא למוכרן לכותי ולמי שלא תוכל לטרוף ממנו:
(מח) ואין הכותי יכול לפדותו: בת"ה סיים שם אם החזיק הישראל כל כך בקרקע הכותי שהכניס בה פועלים לבנות ולנטוע או שהכניס דיורין בבתים איזה זמן אף על פי שביד הכותי לפדות מ"מ חשיב הקרקע כגבוי לישראל כל זמן שלא פדאה הכותי וכח שעבוד כתוב' האש' עליו וראיה מהא דשומא הדרא לעולם וכו' ומהתימ' על הרב מוהרמ"א שהשמיט זה:
בית שמואל
(נ) מה שעשה עשוי: הואיל והם עומדים לבלות ולאבד והוא יכול לבלותן לגמרי ס"ל לרמב"ם ור"ת בדיעבד מכירתו קיים והרא"ש והרשב"א וריב"ש סי' פ"ב וק"כ כתב בשם כל האחרונים דמכירה בטל וכ"פ בש"ג פ' מציאות האשה ואם היא מכרה כתבתי בסמוך ואם היא מכרה והוא מסכים אחר כך או להיפך המקח קיים ואין צריך קנין חדש ועיין ברמב"ם רפ"ל ה"מ, ואפילו מכר לפרנסה והיא גם כן נהנה מ"מ היא יכולה לערער על המכיר', ואם לא מכר רק חייב לאחרים אז אם יש לו קרקעות גובה הב"ח אף על גב דהכל משועבד לכתוב' מ"מ עדיין לא הגיע הז"פ וכשיגיע הז"פ יכולה לטרוף ומטלטלים או מעות גובה הב"ח ותו א"י לטרוף כמ"ש בסי' ק' ועיין דינים אלו בבעה"ת שער ו' ובב"י בחושן המשפט סי' קי"א:
(נא) נאמן בשבוע': היינו אם היא תובע לבעל' שישלם לה נאמן בשבוע' דהוא הנתבע ואם היא תובע למלוה שהלוה על הבגדים אין מפורש כאן הדין, והנה בתשו' מ"כ שהביא הב"י כתב דהיא נאמנת נגד המלוה לומר שהשכין שלא ברשות' ותשבע והמלוה יחזיר זה, והמרדכי ס"פ האומנין כתב מסתמא אמרי' ברשות' השכין והרשב"א בתשובה שהביא סוף סימן ע"ג כתב ג"כ דא"י להוציא מן המלוה דמאן לימא לן דלא אפקיה מדעתה גם שייך בזה תקנות השוק וא"י להוציא מן המלוה בלא מעות לכן עיקר כהפוסקי' הללו וכ"כ הסמ"ע בסי' ע"ב סקי"ח ולא כח"מ שפסק בפשיטו' כתשו' מ"כ ונשמע ממרדכי הנ"ל אפי' אם הבעל אינו בכאן ואינו טוען שעש' ברשות' אמרי' מסתמא עשה ברשו' גם נ"מ למ"ש הרשב"א בתשובה הטעם משום ת"ה א"כ כשמחזיר המעות המקח בטל ולדברי שאר פוסקים שהבאתי א"צ להחזיר הבגדים:
(נב) יש לה דין מטלטלי': ואין לאש' כח למחות בו אפילו אם כותבים בכתובה מטלטלים אג"ק אין לה כח למחות אף על גב אח"כ א"י לטרוף מן הלוקח כמ"ש בסמוך:
(נג) אבל אם החזיק: וחזקה שאנו דנין מי שמחזיק איזה שנים בית או כיפה או כפר אין חבירו רשאי להחזי' העסק בלתי רשותו דין מטלטלין הוא כ"כ בהג"ה דרישה וכ"כ בט"ז ועיין תשובת בן לב ותשו' רש"ך ס"א סי' פ"ד ותשובת מהר"י לבית הלוי סי' נ"ה ושם כתב דחזקו' יש להם דין קרקעו' אפשר דין אשה שאני ועיין בחושן המשפט שם כתב אם החזיק כ"כ שהכניס בה פועלים לבנות ולנטוע או שהכניס דיורין בנתיים חשיב הקרקע כגבוי לישראל:
באר היטב
(ל) עשוי: כ"כ הרמב"ם. וכתב הרא"ם סימן פ' אפילו היתה האשה צווחת בשעת המכירה שאינה רוצה למכרם המכר קיים ע"ש.
(לא) בטל: ריב"ש בשם כל האחרונים. ואם היא מכרה והוא מסכים אח"כ או להיפך המקח קיים ואינו צריך קנין חדש. ואפילו מכר לפרנסה מ"מ היא יכולה לערער על המכירה ועיין ב"ש.
(לב) בשבועה: היינו אם היא תובעה לבעלה שישלם לה נאמן בשבועה דהוא הנתבע ואם היא תובע למלוה שהלוה על הבגדים בתשובת מ"כ שהבי' הב"י כתב ההיא נאמנת נגד המלוה לומר שהשכין שלא ברשות ותשבע והמלוה יחזיר לה. והמרדכי ס"פ האומנין כתב מסתמ' אמרינן ברשותה השכין. משמע אפילו אם הבעל אינו בכאן ואינו טוען שעשה ברשותה אמרינן מסתמ' עשה ברשותה. והרשב"א בתשובה שהבי' ב"י סוף סימן ע"ג כתב דמאן לימא לן דלא אפק' מדעתה גם שייך תקנות השוק ע"ש. משמע נמי דא"י להוצי' מן המלוה בלא מעות וכ"כ הסמ"ע בסי' ע"ב ס"ק י"ט. ועיין מ"ש הש"ך שם דבגדים מה שעשה לה בעלה מרצון הטוב יוכל להשכין לכתחלה ע"ש. והב"ש ס"ק נ"ב משיג עליו ע"ש ועיין בהר"א ששון סי' מ"ח. ובפליטת בית יהודא סימן י"א.
(לג) בו: אפילו אם כותבים בכתובה מטלטלין אג"ק.
(לד) הכותי וכו': ואם החזיק ישראל כ"כ בקרקע הכותי שהכניס בה פועלים לבנות ולנטוע או שהכניס דיורין בבתים איזה זמן אעפ"י שביד הכותי לפדות מ"מ חשיב הקרקע כגבוי לישראל כל זמן שלא פדאה הכותי וכח שיעבוד כתובת האשה עליו ת"ה ח"מ ב"ש.