שולחן ערוך אבן העזר פה ז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · פה · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
באו לידה נכסים אחר שנשאת, בין שבאו לידה בירושה, או שנתנו לה במתנה, או שחבלו בה ונתנו לה חלקה בבשתה ופגמה, נקראים נכסי מלוג, והרי הם כאותם שהכניסה לו ולא קבלם באחריות. אבל אם מכרה כתובתה ונדוניתה, אותם הדמים אין הבעל אוכל פרותיהם. וכן אם נתנה מתנה לאחר קדם שנשאת, כדי להבריח מבעלה, אף על פי שאין המתנה מתנה, אין הבעל אוכל פירות. וכן הבעל שנתן מתנה לאשתו, בין קרקע בין מטלטלין, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות. ומיהו, אינה יכולה למכור מה שנתן לה, ולא לתנו לאחר, אלא ישאר בידה, ואם תמות יירשנה, והפירות שיוצאין לה ממנה דינם כשאר נכסי מלוג, וימכרו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות:
מפרשים
(טו) או שניתנו לה במתנה: כך כתבו הפוסקים וכן הוא בירוש' שאע"פ שמציאת האשה לבעלה אבל מה שנתנו לה אחרים מתנה היא לעצמה רק שהבעל אוכל פירות ואם התנה הנותן שלא יאכל הבעל פירות יתבאר בסמוך סעיף י"א:
(טז) או שחבלו: כבר נתבאר בסי' פ"ג דוק' חבלו בה אחרים אבל אם חבל בה בעלה אין לבעל אכילת פירות במה שמשלם לה:
(יז) אם מכרה כתובתה ונדונייתה: דין מכירה כתובה יתבאר בסי' ק"ה ודין נתנה מתנה לאחר קודם שנשאת יתבאר בסי' צ':
(יח) ומיהו א"י למכור: נראה בחלוקה הראשונה דבמכרה הכתובה בטובת הנאה כשם שאין לבעל באותן הדמים אכילת פירות ג"כ הרשות בידה ליתן הדמים למי שתרצה דסתמ' אמרו בגמ' טובת הנאה לאשה ואין לבעלה בהם כלום:
(יט) אינה יכולה למכור: אלא אם פירש לה שתוכל למכור וליתן לאחר ואפשר עוד שצריך שיכתוב לה בפירוש שאם תמכור שלא יהא מוציא מיד הלקוחות לאחר מותה הא לאו הכי אפשר לפרש דבריו שלא יוציא בחייה אבל לאחר מיתה יוציא וכן דעת גאון ואין דעתי נוחה בכך כ"כ המ"מ בשם הרשב"א פכ"ב מה"א:
(יג) או שניתנו לה במתנה: כן הוא בירו' אף על גב מציאה שלו לגמרי התם חיישינן שלא תהא אשה מברח' ותאמר מציאה מצאתי משא"כ מתנה קול יוצא במתנה ועיין הג"א ר"פ מציאת האשה היינו למ"ד שם בירושלמי האומר מציאתה לבעל מטעם הנ"ל ולת"ק שם הטעם משום קטטה היינו איבה צ"ל במתנה לא חיישינן לאיבה כיון דהנותן אין רצונו ליתן לו והפירו' של מתנה זו אין ב"ח שלו יכול לגבות משום רווח בית בעה"ת שער ו':
(יד) שחבלו בה: היינו אחרים ואם לא גבתה הנזק בחייה אין הבעל יורש דהוי ראוי תוספות והרא"ש פי"נ דף קכ"ה ועיין שור שנגח דף מ"ב ואם חבל בה בעלה עיין סימן פ"ג:
(טו) אותם דמים: דהוי פרי דפירי דאת' מעלמ' ש"ס פ' החובל:
(טז) א"י למכור: וכתב בח"מ נראה בחלוקה הראשונה כשמכרה הכתובה בטובת הנאה רשות בידה ליתן הדמים למי שתרצה ולי נראה דמוכח כן מסוגי' פ' החובל כמ"ש בסעיף שאח"ז ואם מכרה המכר בטל כ"כ תו' והרא"ש משמע המכר בטל מיד ול"ד לדמי חבלה שחבל בה בעלה דאין לו שום זכיה דשם קנס חכמי' הוא דקנסו אותו דאין לו בדמים שום זכי', והרשב"א כ' המכר קיים כל ימי חייה ואחר מותה מוצי' מיד הלקוחו' ונ"מ מוצי' מיד והרמ"ה שהבי' הטור משמע דס"ל אפילו אחר מותה אינו מוצי' מן הלקוחו' גם ס"ל דאין לו פירי פירות וכ"כ ב"ח:
(יז) והפירות וכו': כתבו תוס' פ' החובל אם מכרה הכתוב' בטובת הנאה אין לו הפירות מן הטובת הנאה וא"צ ליקח קרקע בעד הפירות וכן מוכח שם דאל"כ מה פריך ותזבון הכתוב' בטובת הנא' ותתן לנחבל אם יש לו חלק בפירות איך תתן לנחבל אלא ודאי דאין לו בו שום זכות, ומזה מוכח נמי דיכולה ליתן אותו מעות לאחר גם דאינו יורש אותו מעות דאל"כ איך ס"ד שתמכור ותתן לנחבל ועיין ס"ס ורס"צ, ובסי' קי"ח מבואר ב"ח שהלוה לה אפילו אחר הנישואין גובה ממתנה זו:
קנתה ואין הבעל אוכל פירות הטעם דפירו' תקינו ליה רבנן ולא פירי דפירי:
(ז) בה: היינו אחרים ע"ל סי' פ"ג.
(ח) נ"מ: נתחייבו לזונה נקר' נ"מ הרמ"ט ח"א סימן א'.
(ט) שנתן לה: כ' החלקת מחוקק נראה דבחלוקה הראשונה כשמכרה הכתובה בטובת הנאה רשות בידה ליתן הדמים למי שתרצה וכ"כ ב"ש. ואם מכרה מה שנתן לה הבעל. לתוס' והרא"ש המכר בטל מיד. ולהרשב"א המכר קיים כל ימי חייה ואחר מותה מוצי' מיד הלקוחות עב"ש. ואם התנה בפירוש שתוכל למכור וליתן ולהוריש למי שתרצה. אם מוכרת ונותנת קיים ואם מתה אין הבעל מוצי' מיד הלקוחו' ע' כנה"ג בהגה' ב"י.
(י) ממנה: ובסי' קי"ח מבואר ב"ח שהלוה לה אפי' אחר הנשואין גובה ממתנה זו ב"ש.