פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) כמה את מכנסת לי:    לאו דוקא ה"ה אם נושא אשה ופסק ליתן לבתה כך וכך כמ"ש בש"ס כמה את נותן לבנך וכו':


(ב) ואין חילוק בזה:    וכן משמע ממתני' ר"פ הנושא אשר דין זה נובע משם דהא שם איירי באלמון שנשא אלמנה דתנן בת אשתו ניזונת מן משועבדים ובתו מב"ח ש"מ דאיירי באלמון שנשא אלמנה ויש לדחות:


(ג) אינו נקנה באמירה:    ל"ד באמירה אלא אפילו בקנין לא מהני כיון שאינו בידו ועיין תשו' שארית יוסף סימן ד' אפילו אם מחייב את גופו ועצמו לא מהני בדבר שאינו בידו ולא יבא לידו:


(ד) מצויים ברשותם:    אף על גב דהרמב"ם ס"ל דבר שאין לו קצבה א"י להתחייב מ"מ בשעת הקדושין יכול להתחייב מ"מ בדבר שאינו ברשותו גרע טפי וא"י להתחייב אפילו בשעת הקדושין ולא כפרישה ריש סימן קי"ד, מיהו אם מתחייב את עצמו וגופו יכול להתחייב כמ"ש בחושן המשפט סימן ס' ושם צריך לעשות קנין וכאן נקנה באמירה לכן מהני אפילו בפסיקת נדוניא גדולה שאין בידו כ"כ ב"ח ובפרישה מסופק בזה ועיין בחושן המשפט סימן מ' שם משמע לדעת הרמב"ם א"צ קנין ועיין בש"ך שם:


(ה) אינם כשטר:    כן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם פ"ה מה' זכיה והרשב"א והר"ן וכתב המגיד שלא עלה על דעתם להשתעבד באמירה שלהם אלא אצל ב"ח הלכך אפילו אם נכתב השטר אינו טורף ודוקא כשכתבו דברים כהווייתן פלוני אמר אני נותן לך כך וכך וכו' אז אמרי' לא עלה על דעתו לטרוף אבל כשמתרצי' שניהם לעשות שטר גמור יכולים לעשות וכ"כ בד"מ בשמו ופי' של ב"ח דחוק:


(ו) ובנישואין הראשונים:    היינו אם פוסק לבן צריך להיות נישואין הראשונים של הבן וכן אם פוסק לבתו צריך להיות נישואין הראשונים של בתו אפילו אם הוא נישואין שניים של החתן:


(ז) וי"א דבעינן דעמדו וקדשו מיד:    ואם לא קדשו ובשעת הקדושין הזכירו התנאי נמי מהני כ"כ תו' דף ק"ט ואם לא פסקו אלא בשעת הנישואין ונשאת מיד מדייק הריב"ש מרמב"ם פי"א דקנה ובמרדכי פ' הנושא לא משמע הכי ובהר"ן ר"פ אף על פי משמע דס"ל כרמב"ם וכ"כ ב"ח אלא בד"מ כתב דהר"ן ס"ל כמרדכי וא"י מנ"ל ועיין סי' כ"ו ס"ח:


(ח) או שפסק האב וקנו מידו:    היינו קנין ממש ולא קנין אתן אלא מחייב את נפשו ליתן לבנו או לבתו זכו ומוציאים מן משועבדים כיון שהיה קנין ואם לא היה קנין אלא דברים הנקני' באמירה אז גובין מב"ח ואם לא היה קנין ולא נקנה באמירה לא זכו כלל ועיין סי' הקודם:


(ט) וי"א וכו':    עיין בחושן המשפט סי' רפ"ו שם פסק דמנכין לה משום דשם איירי שפסק לה ולא קנתה באמירה אף על פי שקיבל קנין סתם אמרי' הקנין לא אי לזכות לבן או לבת אלא קאי ליתן קנס לצד השני אבל אם קנתה באמירה או עשה קנין בפי' ליתן לה זכתה ואין מנכין וחילוקי' אלו נובעי' מן תשובת מהרי"ו כמ"ש בד"מ היינו בתשו' מהרי"ו סי' ק"ה פסק אם האב פסק סך ליתן ומת אין בניו צריכים לקיים כמ"ש בסי' הקודם ובסי' ק"ד פסק אם פסק נדן לבנו אין הבן נוטל אותו חלק בראש אלא נוטל מחלק ירושתו כמ"ש בחושן המשפט שם, ובסי' קמ"ב פסק אם היה קנין אין מנכין מחלק ירושתו כמ"ש כאן ע"כ צריך לומר מ"ש בתשו' ק"ד דמנכין מירושתו איירי דלא היה קנין לזכות לבנו אלא היה סתם קנין אז לא קאי לזכות לבנו מ"ה מנכין מירושתו והיינו מ"ש בחושן המשפט סי' הנ"ל, ובתשו' קמ"ב איירו שהיה קנין מפורש לזכות לבנו או לבתו אז זכין ואין מנכין מחלק ירושתו והיינו מ"ש כאן ותשו' ק"ה נראה דאיירי כשאין מגיע לחלק ירושת הבן או הבת כסך שפסק אביה ולא היה קנין מפורש לזכות להם מ"ה אין היורשים צריכים לקיים, ובסי' ק"ד וסי' קמ"ב איירי שהגיע כ"כ לחלק ירושתו אלא היורשים רוצים לנכות אותו הסך מחלק ירושתם בזה יש חילוק אם היה קנין לזכות אותם או קנין סתם ובזה שפיר כל אלו ג' תשובות מהרי"ו:


(י) אבל אם אמר אתן וכו':    לפי דעת הטור בחושן המשפט שם והרשב"ץ שהבי' הב"י בסי' זה ס"ל דלא מהני קנין אתן, ובתשו' מהרי"ו סי' קמ"ג הביא פלוגת' בזה וכללא הוא להני פוסקים דס"ל קנין אתן לא מהני אז אין שום חיוב עליו וכן כתב הסמ"ע סי' רמ"ה לכן כל הקניינים שעושים בתנאים א"י לכופו כי הם קנין אתן רק החיוב הוא מחמת הבושת לכן אם נותן הקנס הוא פטור ואם היה הקנין מועיל לא היה פטור במה שנותן הקנס כמ"ש לעיל דבר הנעשה בקנין ובקנס אינו פטור אפילו אם נותן הקנס ובשדוכים כשנותן הקנס הוא פטור ע"כ הטעם הוא משום הקנין הוא קנין אתן ולא מהני ואין חיוב עליו אלא מחמת הבושת לכן הוא פטור אם נותן הקנס, וצריך לומר הא שעושים קנין במדינות פולין מן בעלי הדברים אינו אלא לאמת הדברים וכל זה איירי מחמת הקנין והקנס אז הוא פטור כשנותן הקנס מיהו עדיין יש על החוזר חיוב החרם ל"מ למנהג שכותבים במדינות פולין בפירוש הקנס אל יפטור את החרם פשיטא לא יצא י"ח אף שיתן הקנס וכ"כ הב"ח בחושן המשפט שם אלא אפי' אם כותבים סתם שנעשה בחרם ובקנס ס"ל למהר"מ מינץ ומהר"א בן ששון אפי' אם נותן הקנס אינו פטור מן החרם כמ"ש בתשובותיהם והבאתי בסימן הקודם ולא כב"ח, מיהו הסמ"ע כתב שם דאינם מקבלין החרם בפירוש אלא מחמת הקנין והקנין הוא קנין אתן אין החרם חל אפילו אם כותבין בפירוש הקנס אל יפטור את החרם והט"ז ביורה דעה סימן רל"ו פסק נמי כב"ח דאינו פטור מהחרם וצריך התרה ובספר ב"ה כתב וכל ימינו לא פסקנו לבטל החרם מחמת שנותן הקנס רק כשהיה ברצון הצדדים וכן עיקר דאינו פטור מן החרם אלא אם כן ברצון הבעל דבר, מיהו אם הוא נותן הקנס אין הבעל דבר יכול לכופו אלא הב"ד יכולים לכופו בשביל החרם שם בתשובות מהר"מ מינץ ובלא החרם שכותבים יש חרם הקהלות כמ"ש בהג"מ דיבמות ובד"מ הביא דבריו שכתב יש חרם הקהלות על מי שחוזר מהשידוך ואין לו היתר אלא בהתרת הרבה אנשים או שיפטרו זה לזה, לפ"ז י"ל מ"ש בתשובת מהרי"ו סימן קל"ז חזינן כמה זימנין דחוזרים בו ונותנים הקנס בלא התרה לא קאמר אלא דלא חששו משום חרם הקהלות כיון שלא נזכר בשאר פוסקים אבל אם כותבים חרם בזה מודה אפילו אם נותן קנס אינו פטור מן החרם ועיין ביו"ד שם כ' בהג"ה שנים הנשבעים זה לזה ועבר אחד מהם אף השני פטור והיינו דברי המרדכי וכתב דנלמד מש"ס פ"ק דסוטה ובטורי זהב שם נכנס בדוחקים מהיכא למד המרדכי ושמעתי ממו"ח הגאון מהר"ר ליב ז"ל דלמד משבועת אברהם ואבימלך דאיתא בסוטה דף ז' והוא יחל להושיע את ישראל הוחל שבועתו של אבימלך ופרש"י לפי שהם עברו על השבועה בתחלה, וכל זה איירי למ"ד דקנין אתן לא מהני ויש אומרים קנין אתן מהני ויש לפרש דברי מהרי"ו שם בתשו' בשני אופנים, א' קנין אתן מהני היינו אם נעשה קנין סודר ליתן לא' מתנה זכה אותו פלוני במתנה ואם מת הנותן צריכים בניו לקיים ומכל שכן אם הוא חי דצריך לקיים ומוציאים ממנו אבל אם לא עשה קנין ליתן מתנה אלא עשה קנין ליתן שטר מתנה או שטר כתובה לאשתו אז כופין אותו כשהוא חי לקיים הקנין ויתן אותו שטר אבל מ"מ לא זכה אותו פלוני במתנה כיון שלא נכתב השטר ואם מת הנותן ולא נתן השטר אין מוציאין מיורשין המעו' עוד יש לפרש בע"א אפילו אם עשה ק"ס ליתן מתנה לפלוני אין שום זכו' להמקבל אלא כופין את הנותן לקיים הקנין ואם מת ולא נתן אין מוציאין מיורשיו, ובמהרי"ו משמע דלא הכריע בין הדיעות אם קנין אתן מהני וכ"כ ב"ח בחושן המשפט סימן רמ"ה ולא כח"מ שכ' דמהרי"ו ס"ל קנין אתן מהני ודברי הרב רמ"א בהג"ה בחושן המשפט שם תמוה שכתב ומהרי"ו פסק כדעה הראשונה דקנין אתן לא מהני וליתא דהא לא הכריע שם וכבר הקשה עליו בב"ח שם ואפשר לומר דס"ל כפי' השני שכתבתי אפילו אם קנין אתן מהני מ"מ אין שום זכות למקבל כל זמן שלא נתן ושם משמע לדעת הב"י דס"ל למ"ד קנין אתן מהני זוכה המקבל ע"ז כתב מהרי"ו פסק כדעה הראשונה דלא זכה כלום ואם מת הנותן אין מוציאין מיורשיו נמצא קנין אתן לא אתברר הלכתא לכן אין מוציאים מיורשיו ואפילו ממנו אין מוציאים מספקא דלמא הלכתא קנין אתן לא מהני ואינו חייב כלום, ומה שמוציאים הקנס מצד העובר וחוזר משידוך היינו מפני הבושת ודוקא כשהוא חי אבל אם מת פטורים היורשים אלא א"כ נתן ש"ח ליד הבעל הדבר או אם מתחייב את עצמו נגד הצד השני בחוב גמור והצד השני נותן לו כתב אם יגמור השידוך הוא פטור מחוב ההוא כמ"ש חכמי ספרדיי' אז אפילו אם הוא מת צריכי' היורשים לשלם החוב, וא"ל לפ"ז מנ"ל להטור דחכמי ספרדי' פליגי על תוס' שכתבו בשידוכי' ליכא אסמכתא וח"ס ס"ל דאיכא אסמכתא מדעשאו חיוב כהנ"ל מנ"ל להוכיח מזה דס"ל דאיכא אסמכתא דלמא הא דעשאו חיוב כהנ"ל כי היכא דלא מהני תו טענות אונס אפילו אם ימות חייבי' היורשין לקיים ולא עשאו משום חשש אסמכתא וכן הקשה בנ"ש וי"ל דדייק מדברי הרמב"ם שכ' בשמם בכל אסמכתא ושידוכי' וכל כיוצא בזה עושים חיוב כהנ"ל ש"מ אם לא עשה חיוב בזה הוי אסמכתא:


(יא) משום דהוי כנדר:    הסמ"ע בסימן קכ"ה כתב שיכול להתיר הנדר כל זמן שהוא בידו כמו בנודר לצדק' כמ"ש ביורה דעה סימן רכ"ח, כתב בתשו' מהרי"ל מי שכתב להלביש בתו לפי כבודו צריך לקיים כי הזוג עניים הם בשעת השידוכים ואפילו אם אבי החתן ג"כ התחייב את עצמו להלביש את בנו מ"מ לא נתלה זה בזה האב שעשה שידוך עם בנו ואח"כ רוצה שיסלק הצד השני את הנדוני' והוא דוחה לאב ואומר לאו בעל דברים דידי את כי המעות מגיע להחתן ולהחתן אומר שהוא לא היה בשעת התנאים וא"י כלום רק שמע מאביו השיב ר"ת דיכתוב החתן הרשאה לאביו ואז חייב לסלק לאביו דאז אביו שלוחו של החתן וא"י הצד השני לדחות את אבי החתן תשו' מהר"מ ב"ב סימן קפ"ז וכלבו:


(יב) החתן צריך לשלם:    אפילו אם הוא ת"ח ש"ס: