פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר יז ד

שולחן ערוך

הכל נאמנים להעיד לה עדות זו חוץ מה' נשים שחזקתן שונאות זו את זו, שאין מעידות במיתת בעלה שמא יתכוונו לאסרה עליו ועדיין הוא קיים, ואלו הן: חמותה אפילו אינה עתה חמותה רק אם יבמה (טור) ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה וכן היא לא תעיד להם (טור):

מפרשים

חלקת מחוקק

(י) חוץ מחמשה נשים:    בשלטי הגבורי' פ' האשה שלום העתיק ל' ריא"ז שזכרים הדומין לאלו הנשים כגון חמיה ובן חמיה יבמה וכן בעלה נאמנים להעיד לה והא דיבם נאמן היינו כגון שאין זקוקה לו אבל להתירה לעצמו אינו נאמן עכ"ל בקיצור והנה לכאורה נראה דבן חמיה ויבמה הכל א' ודבריהם אלו לקוחים מהירושלמי והארכתי בתשובה בדין אם היבם נאמן לומר מת אחי כדי שיחלוץ ליבמתו ולא לכונסה וע' עוד בפסקי מהרא"י סימן ר"ך ורכ"א דכל חמשה נשים הנ"ל דאינן נאמנות להתיר גם כן אינן נאמנות לאסור ועיין לקמן סעיף מ"ו (הג"ה מדברי א"א המחבר שמ"כ במקום אחר וז"ל הנה יש כאן הרבה ריעות' האחד שהעד הוא אחיו של מת ומשנה שלימה שנינו ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם אשתו יבמות דף קי"ח ע"ב אף על פי שבנ"ד אפשר יש להאשה בנים ולא שייך יבום ואף שאין לה בנים הלא בזמן הזה אין מייבמין מ"מ א"ל דמאחר דאינו נאמן ליבום ה"ה דאינו נאמן לחליצה וכבר נשאלתי מן הגאון הרב דלובלין מהו' העשל נר"ו במעשה כזה (לזאת התשובה רימז המחבר לעיל בסעיף דבסמוך) והשבתי לו בארוכה וכו' ועם כל זה קרוב הדבר באם יש לה בנים להתירה אך באמת תמיד מיראי הוראה אני וכל עגונה שאינה יושבת תחת יד ב"ד שלי אני מרחיק עצמי מזה אפי' להיות סניף להתיר ועם כל זה חלילה לי להרחיק עצמי מכל וכל וכו' עכ"ה), והנה התשובה הנ"ל היתה אתי אחר פטירתו וחבל על דאבדין ולא משתכחין:

בית שמואל

(יג) חוץ מה' נשים:    ואם מת בעל זה ונשאת לאחר מעידים נשים אלו ואף על פי שהיו שונאים קודם לכן כ"כ בכ"מ פי"ב וברמב"ם פ"י מבואר צרת' אינה מביאה לזו הגט אף על גב דצרתה נשואה עכשיו לאחר וכ' הרב המגיד דלמד דינים דשם מדינים דכאן לפ"ז משמע לכאורה דאינה נאמנ' אפילו היא עכשיו נשואה לאחר ולקמן סי' קמ"א פסק המחבר דאינה נאמנת אפילו אם היא נשואה לאחר, ואפשר לאותו בעל אינה מעידה דרצונה שצרת' תהיה לו ג"כ אסורה, וכתב בתשו' שער אפרים סי' ק"ה צרתה אינה מעיד' אפילו אם היא מסל"ת וכן מוכח מתשוב' ריב"ש דהא מביא ראיה דכותי אם אומר פלוני מת הוי מסל"ת אפילו בלא קישור דברים מדאית' בש"ס סוף יבמות נשמע קול האומר פלוני מת משיאים אותה והקשו בש"ס דלמא שד היה דלמ' צרה היה ולא הקשה דלמא כותי היה ש"מ אפי' אם היה כותי מותרת משום דאצ"ל קישור דברים ושפיר הוי מסל"ת ואי אמרת צרה מסל"ת נאמנת וא"כ מה מקשה דלמא צרה היה אלא ש"מ צרה אינה נאמנת אפי' אם הוא מסל"ת ועיין עוד מזה לקמן:


(יד) ואלו הן חמותה:    הטעם מבואר בש"ס משום דאומרת זו תאכל כל יגיעי ועמלי ובת חמותה אומרת זו יורשת עמל אבי ואמי ויבמתה אומרת זו תהיה צרתי ובת בעלה אומרת זו באה במקום אמי וא"ל אם יבמתה מתירא שמא תהיה צרתה א"כ מה מהני עדות שלה הא קי"ל כשנתיבמה בטעות מותרת לבעלה כמ"ש סי' קנ"ו מתרצין תו' יבמות דף קי"ז מ"מ אית לה ביוש גם שמא תחלוץ בעלה ותנשא לאחר ואסורה לזה ולזה כתב בש"ג הזכרים הדומים לאלו הנשים הנזכרים כגון חמיה ובן חמיה ובן בעלה נאמנים, מיהו היבם אינו נאמן להעיד להתירה לעצמו אבל כשהיה לאחיו בנים נאמן להתיר אותה לאחרים, ובד"מ הביא דבריו ומשמע יבמתו אינה נאמנת אפילו אם יש לזו בנים דהא היבם מעיד כשיש לאחיו בנים משמע אבל יבמתו אינה מעידה ואפשר הטעם הוא דאכתי יש לחוש שמא ימותו בניה ותהיה צרה שלה והא דלא אפשטא הבעי' חמותה לאחר מכאן דמסק' דעתה דמת בעלה כבר תירץ רש"י שאני צער היבמה שהוא צער דגופ' וצער של חמותה אינו אלא מחמת ממון גם יש לו' מ"ש חז"ל לא תעיד אמרינן לא פלוג כמ"ש בסמוך בשם המגיד אבל הזכרים לא אמרו חז"ל כלום אז אמרי' היכא דאיכא חשד לא יעיד אבל היכא דליכא חשש יעיד, ובח"מ מסופק בזה"ז דאין מיבמים אם היבם נאמן להעיד שמת אחיו לחלוץ ליבמה אף על גב היבמה א"י להעיד אפילו בזה"ז כדמשמע בטור שכתב בסי' זה יבמתו אין מעידה משמע אפילו בזה"ז גם המגיד סי' רפ"ז כתב יבמתה שהיא אחותה לא תעיד ש"מ דלא פלוג בין יבמה ליבמה מ"מ אין לדמות יבם ליבמה כמ"ש, מיהו שם בח"מ משמע אפי' אם היה לו בנים לא היה הורה להיתר ולכאורה נראה אפילו מי שהוא מיראי הוראה אין חשש בזה כמ"ש בש"ג להדיא ועיין תשו' מהר"י מינץ סי' י"ד ובתשו' צ"צ סי' פ"ח:


(טו) אפילו אינה עתה חמותה:    שם בעי' דלא אפשטא הוא וכתב הב"י דהרי"ף ורמב"ם ס"ל לקולא והטור ורי"ו והמגיד ס"ל לחומרא והטעם הוא משום דמסיק דעת' דימות בעלה ונפלה קמי היבם דהוא בנה ואם היא ערוה לבנה פסק בח"מ דתעיד לה, ולמ"ש בסמוך בשם המגיד לאו דין פשוט הוא דתעיד די"ל אף בזה לא פלוג וע' לקמן כל אלו לא יעידו אפי' לחומרא ועיין פסקי מהרא"י סי' ר"ך ורכ"א:


באר היטב

(טז) חוץ מה' נשים:    אפי' מסל"ת לא מהני כנה"ג בשם פוסקים הרבה ועיין בתשובת שער אפרים סי' ק"ה ועיין בתשובת שער אפרים סי' ק"ה ועיין בתשובות שבות יעקב ח"א סי' צ"ט. ובח"ב סי' קט"ו ועיין ב"ש. ואם מת בעל זה ונשאת לאחר. מעידים נשים אלו ואע"פ שהיו שונאים קודם לכן כ"מ בפי"ב מה"ג וברמב"ם פרק ז' מה"ג מבואר דצרתה אינה מביאה לזו הגט אע"ג דצרתה נשואה עכשיו לאחר וע"ל סי' קמ"א סעיף צ"ד. והרב המגיד כתב שם דלמד דינים דשם מדינים דכאן לפ"ז משמע דצרה אינה נאמנת אפילו היא עכשיו נשואה לאחר.


(יז) חמותה:    כתב בש"ג הזכרים הדומים לאלו הנשים הנזכרים כגון חמיה ובן בעלה נאמנים. מיהו היבם אינו נאמן להעיד להתירה לעצמו אבל כשהיה לאחיו בנים נאמן להתיר אותה לאחרים. ובח"מ כתב אפילו אם היה לו בנים לא היה הורה להתיר ע"ש. גם מסופק בזמן הזה דאין מייבמין אם היבם נאמן להעיד שמת אחיו לחלוץ ליבמה. וב"ש חולק אכל דבריו ע"ש ועיין תשובת צמח צדק סי' פ"ח ובתשובת מהר"י מינץ סי' יו"ד.


(יח) חמותה:    הטעם אמרו ביבמות דף קי"ד ע"א דמסק' אדעת' דילמ' ימות בעלה ותפול קמי בנה ותהיה כלתה והנה לפי טעם זה אם אינה ראוי להתייבם לבנה מטעם שהיא ערוה או מטעם אחר מעידה לה ודין זה הוא בעיא בגמר' ב"י פסק להקל. וכתב הח"מ אפשר במדינות אלו דאין נוהגין לייבם ולא שייך טעם הנ"ל אפשר לסמוך על דברי ב"י ותעיד לה וב"ש חולק עליו ע"ש ועיין בהרא"ש בקע"ד.







▲ חזור לראש