הגהות רבי עקיבא איגר/אבן העזר/סימן יז

סימן יז

ס' י"ז ס"ב וקבלה קדושין בפני בעלה. נ"ב ואם קבלה קדושין מכהן לא הוי כאומרת גרשתני. ת' הר"א ששון סי' י"ח:

בב"ש אות ו' מיהו על הטור. נ"ב וכן הקשה הלח"מ פי"ב מהל' גרושין:

ס"ג אבל פס"ע דאוריית'. נ"ב וברשע שאינו רשע דחמס ע' קצות החשן סי' מ"ו ס"ק י"ז:

בח"מ אותי' לכאור' נראה דבן חמי'. נ"ב בפשוטו נראה דט"ס בירושלמי וצ"ל בן חמותה דמיניה מיירי בנקיבו' כדקתני בת חמותה ועלה אמר דבזכרי' כזה בן חמותה כשר:

בב"ש אות י"ד לאלו הנשים הנזכרים כגון חמיה. נ"ב ובת חמי' שאינה בת חמות. איבעי' דלא אפשט'. וצ"ע על הב"י והאחרוני' שלא כתבו מזה:

ס"ד ובת חמותה וצרתה. נ"ב ע' ת' מהרי"ט חאה"ע סי' ל"א ובת' שאילת יעב"ץ סי' ל"ב:

ס"ח הגה סתם ששמע כשר. נ"ב ע' קונטרס עגונות בת' ב"י סי' ג' אות קמ"ח:

בב"ש אות י"ד נאמן להעיד שמת אחיו לחלוץ. נ"ב ע' ת' ר' ברוך אינגיל סי' כ"ב:

שם אות ט"ו אפי' לחומרא. נ"ב. וביבמתו שהיא אחותה כיון שמשום לא פלוג הוא י"ל להחמיר ל"ש כן ונאמנ' אבל לאידך טעם של הה"מ דביבמתה בעצמותה שונאת ולא מטעם שסופה להיות צרתה י"ל דגם להחמיר א"נ. ובחמותה הבאה לאחר מיכן דהוא איבעי' דל"א י"ל דלחומרא נאמנת מספק':

שם אות י"ח שהי' בעלה גוסס. נ"ב ע' ב"ש לקמן ס"ק ל"ד:

שם אות י"ט והוי תחלה וסוף בכשרות. נ"ב בת' מהרי"ל ח"ב ס"י צידד דאף דתחלתו בפסול וסופו בכשרות נאמן לעדות אשה. ולזה הסכים המהרח"ש בק"ע:

בח"מ אות י"ז אם היא אמרה בשם שפחה. נ"ב ע' בק"ע סי' ש"ה:

שם בא"ד ב' עדים מפי ע"א א"נ. נ"ב וכן הוא בק"ע סי' רצ"ו:

שם בא"ד מ"מ אם אמרו אח"כ. נ"ב בק"ע סי' קנ"ט:

בב"ש אות כ"ה ומדברי הרא"ש נשמע. נ"ב ע' ס' המקנה לקדושין בחי' בדף ס"ה ד"ה ותסברא ע"א בהכחשה:

שם בא"ד מיהו בש"ג כ'. נ"ב וכן פסק בת' מהרי"ט חאה"ע סי' ל"ח:

ב"ש אות ל"א ויש לומר שם בתשובה. נ"ב והרבה אחרונים כ' לחלק דבנכרי מסל"ת תולין שאומר כן מחמת קול ההכרח ומזה מיירי הפסקי מהרא"י סי' קס"א. אבל ישראל המעיד ל"ח רק בנטבע כדמשמע בתה"ד סי' ר"א. ואולם אם הנכרי אומר מסל"ת במפורש אני ראיתיו מת י"ל דמהני במקום קול:

ב"ש אות ל"ו וכל שבא לב"ד להעיד. נ"ב ואם בא לקהל יש להסתפק אם הוי כמו בא לב"ד מהריב"ל ח"ג סי' כ'. ואם אמר אמרו לאשת פלוני שמת בעלה לא מקרי מסל"ת נ"י פ"ב דיבמות ואם אמר אמרו לבני ביתו של פלוני הוי מסל"ת מהריב"ל. ועיין תשובת הר"ם אלשקר סי' כ"ז בשם תשובת הרמב"ם. ואם אמר אמרו לאשתו ובניו עיין תשובת אור נעלם סי' ל"ה:

שם אות ל"ח לכן לא חיישינן וכו' ולא ק"מ. נ"ב ולענ"ד דוקא בעלמא כשהנכרי אינו אומר במסל"ת חיישי' דמשקר כי פיהם כו' אבל שיעמוד עצמו בראש ההר ואח"כ יסתיר עצמו למה לו לעשות כן כיון דלא חשיד להכשיל במתכוין ולא חיישי' רק לצרה דמכוונא לקלקל:

שם בא"ד ואם נכרי מספר לנכרי. נ"ב וכ"כ הרד"ך בתשובה לתרץ על הר"ן קו' הריב"ש מההיא דפרק כל הגט שמע דשאני התם דהנכרים מספרים זה עם זה בזה לא צריך קישור דברים. וכ"כ ב"י בתשו' בדיני מסל"ת סי' א':

בב"ש אות מ"א ונ"ל דס"ל להר"ן. נ"ב וכן מוכח ממ"ש הר"ן בתשו' סי' ע"א הובא בב"י סי' זה ד"ה אין מעידי':

סי"ז ובא הכותי ואמר. נ"ב ל' הרמב"ם והסיח לפ"ת ואמר:

ב"ש אות נ"ג ובתשו' בן לב. נ"ב ספר א' סי' ב' וספר ב' סי' ר"כ:

שם ובתשובת מ"ב. נ"ב סי' י' מ"ה מ"ו:

שם אות נ"ד. נ"ב ולדעת הר"י מיג"ש. נ"ב סגיש הובא בב"י לקמן ד"ה כתב הרמב"ם:

שם בא"ד לא צ"ל קברתיו. נ"ב היינו דזהו קשה לכל התירוצים זולת לתירץ הה"מ והר"ן דלעיל שאמר ונפל פלוני ל"צ שיאמר קברתו:

ב"ש אות ס"ט והיינו שיטת הריטב"א שהביא הב"י. נ"ב איני יודע מקומו היכן הובא כן בב"י סי' זה:

שם בא"ד חיישי' לשאלה אפי' בכלים אלו. נ"ב קשה לי דא"כ אי סי' דרבנן ישאר קושי' הש"ס חמור בסימני אוכף היכי מהדרי' דניחוש לשאלה דלא שייך שנויי' דש"ס אוכף לא מושלי דהא אי סי' דרבנן גם בכלים אלו חיישי' לשאלה. וצ"ע:

שם אות ע' ושומא איתא בש"ס. נ"ב לענ"ד דשומא בין כך ובין כך תצא דטעמא דרי"ו בשם הרמ"ה דנשאת ל"ת כיון דהוי רק ספק דשמא סי' דאורייתא כיון דסוגיא דבב"מ מסייע לזה דסי' דאורייתא אבל דבאיסור א"א מחמרי' דילמא סימנים לא"ד משו"ה בדיעבד לא תצא משא"כ בשומא דמפרש בברייתא דאין מעידין וע"כ אי דכל סי' אמצעי לד"א אי דגרע משאר סי' דעשויי' להשתנות. א"כ בשומא ממנ"פ הדין דתצא. ומזה נלענ"ד מלישנא דהרמב"ם ואפי' שומא דמשמע דהוי רבותא יותר וכיון דבשומא בודאי הדין דתצא ה"נ בשאר סי' ודלא כהרמ"ה:

שם אות ע"א ובתשו' מ"ב סי' ס"ג חולקי' עליו. נ"ב עיין תשו' הגאון מ' יונתן נדפס בתשו' אור נעלם סי' ל"ז:

סכ"ד הגה כגון שהי' לו יתר. נ"ב ועיין שיטה מקובצת בשם הראב"ד דגם בחסר ויתיר ובכל הסימנים הבאי' בתולדה י"ל דמצוי בבן גילו כמו שומא:
בהג"ה וה"ה בעכו"ם המסל"ת. נ"ב עיין ח"מ וב"ש מ"ש בזה ובשו"ת הר"ן גבי מומי"ן מאלק"י משמע דגם בעכו"ם מועיל טב"ע וסימנים:

שם אות ע"ט ואין בו מכה. נ"ב לכאורה גם ביש בו מכה הכי הוא דהא במכה שנעשה לאחר מיתה ל"א דמרזי כמ"ש הח"מ ס"ק ו' ודעת הב"י בתשו' סי' י"ב דבהושלך למים אחר מיתה אין חילוק בין מכה או לא ולא אמרי' בי' צמית ולא מרזי מכה ותלי' בג"י כמו ברישא:

ס' כ"ו ונופח ומשתנה. נ"ב אפי' תוך ג' ימים. ב"י בתשו' סי' י"ב:

שם הגה ס' אם נשתהה. נ"ב ואם ידוע שבעלה של זו נטבע במשל"ס ושהו עד שת"נ ואחר הימים מצאוהו מת על שפת הים וניכר בטב"ע שזהו בעלה. וי"ל כיון דמשל"ס הוא דרבנן מקילי' בס' אשתהי כנלענ"ד:

ב"ש אות פ"א ועיין בב"ח. נ"ב ועיין בתשו' דברי ריבות שהובא בקצרה בק"ע סי' רל"ח:

ח"מ אות נ' מכה לאחר מיתה. נ"ב ואפילו היה לו מכה מחיים אם לאחר שנהרג נפל למים לא אמרי' בי' מרזי מכה:

ב"ש אות פ"ב ובתשו' מ"ב סי' מ"ה. נ"ב אבל בתשו' הראנ"ח סי' ס"ה הובא בק"ע סי' שע"ז ובח"א סי' מ"ח:

שם אות פ"ג בעינן דראו לאלתר. נ"ב בתשו' פני יהושע סי' ז' הוכיח מזה דאם מכירים אותו ג"כ בטב"ע גרע ולא מהני' בי' סי' מובהק. דיש הוכחה להיפך מדלא אשתני ע"י דאשתהי ודאי דאחר הוא משו"ה בעי דראו לאלתר. אבל באין מכירים אותו בטב"ע מהני סי' מובהק גם באשתהי:

שם בא"ד ו' מתחלקת הוא. נ"ב זהו תמוה. דהא תוס' כתבו תחלה. דטב"ע לא מהני דאומר בדדמי' הרי דא"א לומר דויו המתחלקת היא דגם בלא סי' ל"מ הטב"ע והמרדכי כתב שם באמת דגם טב"ע מהני ול"א דאמר בדדמי ע"ש:

ס' כ"ז ומיהו אם יצא קול. נ"ב ע' תשו' נודע ביהודא סי' ל"א:

שם איש פלוני מת או נהרג. נ"ב ואם יצא הקול סתם שנהרג יהודי ונמצא לאחר ג' ימים י"ל דרגליים לדבר דאשתהי ג' ימים ולכ"ע אין מעידי' תשו' ב"י:

ב"ש אות פ"ז וה"ה אם ידע. נ"ב וכ"כ להדי' הריב"ש סי' שע"ח ובתשובת ר' בצלאל אשכנזי סי' כ"א ובתשו' מהרי"ק סי':

סל"ב אין מעידי' עליו. נ"ב ובזה אפשר דאף ה' נשים שפסולו' להעיד לעיל ס"ד כיון דידענו שנטבעו במישל"ס דרובן למיתה נאמנות לומר שראוהו מת. משנה למלך:

שם הגה דאפי' בסי' מובהק. נ"ב י"ל דוקא ע"י סימן אבל ע"י טביעת עין חיישינן כיון דראה הטביעה אומר בדדמי תשו' נ"ב סי' כ"ח:

ס' ל"ד הגה לא העידו ששהה במים כדי שת"נ. נ"ב שיעור זה בתשו' הריב"ש סי' שע"ז שפ"ט תט"ז דהוא ג' שעות וכ"כ מהר"א ששון סי' א' ומהרא"ן נחמייש בתשו' מקור ברוך סי' י"ב ובתשובת פ"י סי' ז'. ועיין תשו' ב"ח סי' ע"ט ובתשו' פרח מטה אהרן סי' כ' ובתשו' מוצל מאש סי' ב':

ח"מ אות ס"ב כלומר שראוהו מיד. נ"ב בתשו' נ"ב סי' כ"ח כתב דבעי' קברתו ממש דמים הוי לענין זה כמלחמה דלפעמים הם חיים ונדמים למתים:

ב"ש אות ק"ז כיון דאסור' להנשא. נ"ב ומ"מ ת"כ ונדוני' גובי' דאף בע"א במת בעלה גובה כתובתה ולא ת"כ ונדוני' היינו דלממון היכי דליכא משום מדרש כתובה אין ע"א נאמן והכא הוא בהיפוך דלענין ממון מחשבי' מישאל"ס ודאי מת והאחי' יורדים לנחלה אלא לענין כתובה כיון דאינה מותרת להנשא אינה גובה משום מדרש כתובה א"כ ת"כ ונדוני' דאינו בכלל מ"כ גובה והוי כמו ירידה לנחלה. כנלענ"ד פשוט דלא כתשו' מקור ברוך סי' י"א ועיין תשו' מהר"י לבית לוי סי' י"א:

ס' ל"ו הגה לא תנשא. נ"ב ולענין כתובה לכאורה אינה גובה דדמי לע"א דמעיד שנטבע במשאל"ס עיין ח"מ ס"ק ס"ה וב"ש ס"ק ק"ז וכ"כ בשב שמעתתא אבל לענ"ד אינו דומה דהתם לפי האמת חיישי' דחי. אבל הכא דאנן דנין לודאי מת ורק משום לזות שפתי' לא תנשא י"ל דגוב' כתובה:

שם אבל עד כשר אומר מת. נ"ב ואם עד כשר וגם אשה מעידי' דמת ועד כשר אומר דלא מת צ"ע לדינא אם נימא כיון דעדים המכחישים זא"ז הם כשירים ממילא אשה המסייעת לע"א דמת נחשב לרוב דעות או דכללא הוא דא"א לדחות לעד כשר אלא ע"י ב' עדים כשירים אבל בלא"ה הוי פלגא ופלגא. והכי משמע לכאורה מהא דע"א אומר מת וע"א אומר לא מת דבעי' נשאת להעד ואומרת ברי לי ולהרמב"ן גם בזה תצא ומשמע גם באומרת ברי גמורה שמת בעלה. ולא אמרי' שתנשא גם לאחר ע"י צירוף עדותה לע"א דמת כמו דמצרפי' עדות לאשה אומרת לגבי ב' נשים אחרות שאומרת לא מת כמ"ש בהגה. אע"כ דמ"מ מקרי פלגא ופלגא וצ"ע לדינא:

ח"מ אות ע"ד ולעיל בשבוי' סי' ז'. נ"ב עיין תשו' נ"ב ח"ב חאה"ע סי' י"ח:

סעי' מ' אשה אומרת לא מת. נ"ב ואם אשה אומרת לא מת ועד כשר אומר מת ע' במהרח"ש:

ס' מ"ב לאחד מעידיה. נ"ב וכן בנשאת לאחר שאומר ברי לי שא' מהעדים שאומר לא מת הוא פסול אף דלא נפסל בב"ד וגם א"י בברי שמת מ"מ מקרי ברי. ולא תצא כנלע"ד ללמוד מדברי תשב"ץ ח"א סי' א' ד"ג ע"ד:

ב"ש אות קכ"ז מפי יחיד שקולים. נ"ב ע' תשו' פני יהושע חאה"ע סי' ט"ו וי"ז:

ס' מ"ג האשה עצמה. נ"ב אם קטנה נאמנת לומר מת בעלי צ"ע ע' תשו' מוצל מאש סי' נ"ג:

ב"ש אות קכ"ט. ומ"מ אין מוציאי' ממון. נ"ב ע' תשובת מהריב"ל ח"ב סי' ע"ה ותשו' מהרח"ש ח"ג סי' ס"ט:

ס' מ"ח גרשתני בפני פלוני. נ"ב אם אמרה שלא בפניו גרשני ולא הוכחשה בעדים אף דאינה נאמנת מ"מ בכה"ג דאומרת מת בעלי נאמנת דלא הוחזק' למשקרת. מהרי"ק שרש ע"ב:

ח"מ אות צ"א שאין נאמנת לאוסר'. נ"ב מ"מ י"ל דרק דרך הכחשה להכחיש להעד שאומר מת. אבל בליכא הכחשה כגון שהעדים מעידים שהי' לבעלה סי' אלו וראוי להתירה. והנך נשים אומרות שהי' לו עוד סי' וממילא שאין זה בעלה. וי"ל דנאמנת לאוסרה תשובת נ"ב ח"ב חאה"ע סי' ס"ד:

ב"ש אות קמ"ב דחיישי' דמשקרא. נ"ב ע' תשובת הרא"ם ח"א סי' כ"א שכ' הטעם דרגליים לדבר דמשקרא דלא עביד' אשה לקבור בעלה בענין רתחא בעודה במלחמה כי יראה לנפשה. לפ"ז באומרת קברתיו אחר שפסק המלחמה נאמנת גם בקברתיו במלחמה אף דאומרת שמכירה אותו ע"י סימנים לא אסרי' דאמרי' דמשקרה. אולם מדברי הש"ג ר"פ האשה בשם הריא"ז נראה דהטעם דחיישי' דבדדמי אומרה כן ונראה לה שהוא בעלה אמרי שידעה שהכו אותו במלחמה וסברה שמת. ואם מכירה אותו בסי' דמהני. ולפ"ז גם באמרה קברתיו אחר המלחמה לא מהני באם לא אמרה שמכירה אותו בסי'. וע' תשובת חיי משה ח"א סי' ח':

ס' נ"ח ומותרת לחזור לראשון. נ"ב אף אם גרשה השני קודם שבא הראשון. תשובת הרשד"ם סי' ס"ב ותשובת תורת חסד סי' ס"ב: