תלמוד בבלי

<< · שבת · קח א · >>

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75% | ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

פיטרא מאונא דחצבא מיחייב משום עוקר דבר מגידולו מתיב רב אושעיא התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור התם לאו היינו רביתיה הכא היינו רביתיה:

חיה ועוף כו':

אמר רב הונא אכותבין תפילין על גבי עור של עוף טהור אמר רב יוסף מאי קמ"ל דאית ליה עור תנינא החובל בהן חייב א"ל אביי טובא קמ"ל דאי ממתניתין הוה אמינא כיון דאית ביה ניקבי ניקבי לא קמ"ל כדאמרי במערבא בכל נקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב מיתיבי רבי זירא (ויקרא א, יז) בכנפיו להכשיר את העור ואי ס"ד עור הוא היכי מרבי ליה קרא א"ל אביי עור הוא ורחמנא רבייה איכא דאמרי א"ר זירא אף אנן נמי תנינא בכנפיו גלרבות את העור אי אמרת בשלמא עור הוא היינו דאיצטריך קרא לרבוייה אלא אי אמרת לאו עור הוא אמאי איצטריך קרא לרבוייה אמר ליה אביי לעולם אימא לך לאו עור הוא ואיצטריך סד"א כיון דאית ביה פירצי פירצי מאיס קמ"ל בעא מיניה מר בריה דרבינא מרב נחמן בר יצחק מהו לכתוב תפילין על גבי עור של דג טהור א"ל אם יבא אליהו ויאמר מאי אם יבא אליהו ויאמר אילימא אי דאית ליה עור אי דלית ליה עור הא חזינן דאית ליה עור ועוד התנן דעצמות הדג ועורו מצילין באהל המת אלא האם יבא אליהו ויאמר אי פסקא זוהמא מיניה אי לא פסקא זוהמא מיניה:

שמואל וקרנא הוו יתבי אגודא דנהר מלכא חזינהו למיא דקא דלו ועכירי א"ל שמואל לקרנא גברא רבה קאתי ממערבא וחייש במעיה וקא דלו מיא לאקבולי אפיה קמיה זיל תהי ליה אקנקניה אזל אשכחיה לרב א"ל מניין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה א"ל דכתיב (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך ומניין לדם שהוא אדום שנאמר (מלכים ב ג, כב) ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם מניין למילה שבאותו מקום נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו מה להלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי אימא לבו דכתיב (דברים י, טז) ומלתם את ערלת לבבכם אימא אזנו דכתיב (ירמיהו ו, י) הנה ערלה אזנם דנין ערלתו תמה מערלתו תמה ואין דנין ערלתו תמה מערלת שאינה תמה א"ל מאי שמך קרנא א"ל יהא רעוא דתיפוק ליה קרנא בעיניה לסוף עייליה שמואל לביתיה אוכליה נהמא דשערי וכסא דהרסנא ואשקייה שיכרא ולא אחוי ליה בית הכסא כי היכי דלישתלשל לייט רב ואמר מאן דמצערן לא לוקמוה ליה בני וכן הוה:

כתנאי מניין למילה שבאותו מקום נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו מה להלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי דברי ר' יאשיה ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר (בראשית יז, יד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו מקום שניכר בין זכרות לנקבות ת"ר זכותבין תפילין על גבי עור בהמה טהורה ועל גבי עור חיה טהורה ועל גבי עור נבלות וטרפות שלהן חונכרכות בשערן טונתפרות בגידן והלכה למשה מסיני שהתפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן אבל אין כותבין לא על גבי עור בהמה טמאה ולא על גבי עור חיה טמאה ואינו צריך לומר על גבי עור נבלה וטרפה שלהן ואין נכרכין בשערן ואין נתפרות בגידן וזו שאילה שאל ביתוסי אחד את ר' יהושע הגרסי מניין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה דכתיב (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך מדבר המותר בפיך אלא מעתה על גבי עור נבלות וטרפות אל יכתבו א"ל אמשול לך משל למה"ד לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו מלך ואחד הרגו איספקליטור איזה מהן משובח הוי אומר זה שהרגו מלך אלא מעתה יאכלו אמר ליה התורה אמרה (דברים יד, כא) לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו א"ל קאלוס:

מתניתין אין עושין הילמי בשבת


פיטרא - פטריות בולי"ן (בוליי"ץ: פטריות) :

מאונא דחצבא - פעמים שהוא גדל בשפת הדלי ממים:

ושאינו נקוב פטור - משום דלא מחובר בקרקע עולם הוא:

לאו היינו רביתיה - דאין דרך זריעה שם אבל אלו שאמרנו הוא עיקר גידולן:

נקבי נקבי - מקום מושב נוצה:

לא ניכתוב - דרחמנא אמר וכתבתם כתיבה תמה שלימה ולא מופסקת:

בכנפיו - בעולת העוף משתעי שישסענו בעוד כנפיו בו ומקטים כנפיו כל כנפי הגוף בלו"ש (פלומי"ש: נוצות (הגדולות) [להבדיל מהפלומה שהן הנוצות הקטנות המכסות את כל הגוף]) בלע"ז נוצה הוא הדקה שהיא בבשר כמין צמר שאין לה שרשים קשים:

להכשיר את העור - לימדך הכתוב שאינו צריך הפשט כעולת בהמה שפסל בה את העור:

פירצי - היינו נקבי:

מאי אם יבא אליהו ויאמר - היתר ואיסור אין תלוי בו דלא בשמים היא:

והתנן עצמות הדג ועורו מצילין באהל המת - לפי שאין מקבלין טומאה כדתניא בת"כ עור יכול עורות שבים כו' ועצמות הדג נמי דכלי עצם דמקבלים טומאה מכל מעשה עזים ילפינן לה להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים אבל דגים לא וכל שאינו מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה ומשנה זו במס' כלים:

דהוו דלו - גליהן מגביהן:

לאקבולי אפיה - לעשות מחיצה סביביו כשהוא נפנה על דופני הספינה שלא יראה גילויו. ע"א לקנח:

ועכירי - ענין צער משום צערו שאף הוא עכור ומפני שלא היה רוח מנשבת וראה המים נעשין גלין הבין שלכבוד אדם גדול הוא והנהר היה משוך מא"י לבבל:

תהי - הריח בו בקנקנו אם יין הוא או החמיץ כמו בת תיהא דאמר גבי יין נסך (ע"ז ד' סו:) כלומר בדקהו אם חכם הוא אם לאו:

מנין לדם שהוא אדום - דגבי נדה דם כתיב ותנן (נידה דף יט.) ה' דמים טמאים באשה וכולן משום דמראיתן אדומה אף על גב דשחור תנא בהו אמרינן שחור אדום הוא אלא שלקה:

ונאמר להלן ערלתו - גבי נטיעה (ויקרא יט):

תמה - באותיותיה ערלתו:

ואין דנין ערלתו מערלת - דאין זו אמירה תמה שאינו מפורש בתוך התיבה ערלת מה:

תיפוק קרנא בעיניה - הבין בו שלנסותו בא:

אוכליה נהמא דשערי - כדי לשלשל דרופא היה שמואל:

ולא אחוי ליה בית הכסא - שמתוך כך מתהפך ומתבלבל הזבל במיעיו ומתמוגג כולו:

ונכרכות - האיגרות:

בשערן - של אלו ואחר כך מכניסן בדפוסי הקציצה שלהן:

אספקלטור - שר הטבחים בלשון יוני:

זה שהרגו מלך - ואלו לקו ע"י בוראן:

קאלוס - משובח טעם זה:

מתני' הילמי - שלמוייר"א (שלמויר"א: מי מלח (של שימורים)) :

תוספות

עריכה


ואי ס"ד עור הוא היכי מרבי ליה קרא. תימה לר"י הא אפילו נוצה שבכנפים מרבה קרא וי"ל דבהמה נמי אשכחן שהיה קרב שיער שבזקן תיישים וצמר שבראש רחלים כדאמרינן בזבחים (דף פה:) ובחולין (דף צ.) דלא קפיד קרא אלא אהפשט עור וה"נ אע"פ שהנוצה קריבה אי עור הוא צריך הפשט:

ר"ח ל"ג וקדלו מיא לאקבולי אפיה אלא הכי גרס חזנהו שמואל למיא דקדלו ועכירי אמר שמואל גברא רבה קאתי וחש במיעיה. פי' שמע שמואל שמועה שאדם גדול היה בא בספינה וידע שמואל שישתה מן הנהר אותו אדם גדול ומתוך כך יחוש במעיו לפי שהמים היו עכורים מחמת הרוח שהיה מבלבלם ולפי ששמואל היה רופא מומחה א"ל לקרנא זיל תהי ליה בקנקניה פי' תראה אם הוא חכם וראוי לכבדו אביאנו לביתי ואעשה לו רפואה ואכבדנו לפי מה שראוי לו:

מניין לדם שהוא אדום. וכל אותן ד' מינין דמרבינן מדמיה דמיה יש בהן צד אדמומית:

איזה מהן חשוב אותו שהרגו מלך. וא"ת תינח מתו מאליהן נחורות ועקורות מאי איכא למימר וי"ל כיון דמתו שרי א"כ מן המותר בפיך לאו דוקא אלא ממין המותר בפיך קאמר:

אין עושין הילמי בשבת. הלכה כרבנן דבפרק קמא דעירובין (דף יד:) אמר אין הלכה כר' יוסי לא בהילמי ולא בלחיין ואמר נמי התם פוק חזי מאי עמא דבר ופי' בקונטרס וכבר נהגו העם בלחי משהו וכיון דאין הלכה כר' יוסי בלחיים כ"ש בהילמי דאפילו רב הונא בר חנינא דפליג התם בלחיים מודה בהילמי ושרי לעשות מי מלח בשבת ליתן על עופות צלויין ואם נותן מלח על העופות ואח"כ נותן משקין עליהם שרי אפילו לרבי יוסי שהשמנונית ממתיק המלח כמו שמן:

עין משפט ונר מצוה

עריכה

י א מיי' פ"א מהל' תפילין הלכה י', ומיי' פ"א מהל' כלים הלכה ד', סמג עשה כב ועשה כה, טור ושו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף י"ב, וטור ושו"ע יו"ד סי' רע"א סעיף א', [ ובהרא"ש בהל' ס"ת הלכה ב ]:

יא ב מיי' פ"א מהל' תפילין הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף י"ג:

יב ג מיי' פ"ו מהל' מעשה קרבנות הלכה כ"א, סמג עשין קפ:

יג ד מיי' פ"ו מהל' טומאת מת הלכה א':

יד ה מיי' פ"א מהל' תפילין הלכה י', סמג עשה כב ועשה כה, טור ושו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף י"ב, וטור ושו"ע יו"ד סי' רע"א סעיף א', [ וברא"ש בהלכות ס"ת הלכה ב ]:

טו ו מיי' פ"ה מהל' איסורי ביאה הלכה ו', [ טור ושו"ע יו"ד סי' קפ"ח סעיף א' ]:

טז ז מיי' פ"א מהל' תפילין הלכה י', סמג עשה כב ועשה כה, טור ושו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף י"ב, וטור ושו"ע יו"ד סי' רע"א סעיף א', [ ובאלפסי בהל' תפילין דף עא:, וברא"ש שם הלכה ד ]:

יז ח מיי' פ"ג מהל' תפילין הלכה א' והלכה ח, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף מ"ד:

יח ט מיי' פ"ג מהל' תפילין הלכה א' והלכה ט, טור ושו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף מ"ט:

ראשונים נוספים

 

 

 

 

קישורים חיצוניים