פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · עשה · קפ · >>


מצות עשה קפ - לעשות את העולה לפי התורה

מצות עשה לעשות העולה כמשפט שנאמר בפ׳ ויקרא:

אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה׳. וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו. ושחט את בן הבקר לפני ה׳ והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד. והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה ונתנו בני אהרן הכהנים אש על המזבח וערכו עצים על האש וערכו בני אהרן הכהני׳ את הנתחי׳ את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש אשר על המזבח. וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן את הכל המזבח עולה אשה ריח ניחוח לה׳. תניא בת״כ [פרשה ויקרא פ״ג] פי׳ זכר ולא נקבה כשהוא אומר זכר למטה שאין ת״ל אלא להוציא טומטום ואנדרוגינוס. ולמה אמר [שם] יקריב יקריב שני פעמים אפי׳ נתערבה עולת ראובן בעולת שמעון יקריב כל אחד לשם מי שהוא וכן עולה בחולין ימכרו החולין לצרכי עולה והרי כולן עולות ותקרב כל אחד לשם מי שהוא יכול נתערבה בפסולים או בשאינו מינו ת״ל יקריבנו מיעט. [שם] יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו ת״ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני [שם פ״ד] לפני ה׳ וסמך אין סמיכה בבמה. על ראש העולה להביא עולת חובה לסמיכה ולהביא עולת הצאן. העולה פרט לעולת העוף [שם] ונרצה לו על מה הוא מרצה אם על כריתות ומיתות ב״ד ומיתה בידי שמים ומלקות הרי עונשן אמור הא אינו מרצה אלא על עשה ועל לאו הניתק לעשה [שם] ושחט והקריבו הכהני׳ מקבלה ואילך מצות כהונה למד על השחיטה שכשרה בזר והקריבו זו קבלת הדם שהיא ראשונה וכתבה בלשון הולכה ללמדנו שתיהם [שם] שני פעמים דם למה נכתב את הדם וזרקו את הדם להביא את שנתערב בין במינו בין שאינו מינו יכול אף נתערבה בפסולין או בחטאות הפנימיות או בחטאות החיצונות שאלו למעלה והיא למטה ת״ל דמו שנכתב בעולת הצאן למעט [שם] וזרקו עומד למטה וזורק מן הכלי לכותל המזבח למטה מחוט הסיקרא כנגד הזוית לכך נאמר סביב שיהא הדם ניתן לד׳ רוחות יכול יקיפנו בחוט ת״ל וזרקו וא״א להקיף בזריקה ואי זרקו יכול זריקה אחת ת״ל סביב הא כיצד נותן שתי מתנות שהן ארבע [שם פ״ה] והפשיט מה ת״ל העולה לרבות כל העולה להפשט וניתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים [שם] ונתנו אש אע״פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט [שם פ״ו] את הנתחים ואת הראש לפי שאין הראש בכלל הפשט והיה קרב עם עורו וצמרו שכבר הותז בשחיטה לכך הוצרך למנותו לעצמו. ואת הפדר למה נאמר ללמדך שמעלהו עם הראש ומכסה בית השחיטה וזהו דרך כבוד ש מעלה [שם] על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו הגזירין יוצאין חוץ למערכה עולה לשם עולה יקטירנו אשה כשישחטנו ישחטנו לשם להקריבו באש לגבוה ניחוח נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני:

ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשי׳ או מן העזים לעולה זכר תמים יקריבנו ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה׳ וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב וניתח אותו לנתחיו את ראשו ואת פדרו וערך הכהן אותם על העצים וגו׳. תניא בפ׳ גיד הנשה [דף צ׳] וגם היא משנה בפ׳ המזבח מקדש בזבחים [דף פ״ה] צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן התיישים והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהם מחוברין מקטירים את הכל שנ׳ והקטיר הכהן את הכל פירשו לא יעלו שנ׳ ועשית עולותיך הבשר והדם וכולם שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר כדאי׳ בפר׳ המזבח מקדש [דף פ״ו] איברים שפקעו מעל גבי המזבח אם יש בהן ממש אפי׳ פקעו אחר חצי הלילה יחזיר שנ׳ על מוקדה על המזבח כל הלילה ואם אין בהן ממש אפי׳ פקעו קודם חצות לא יחזיר סדר ניתוח העולה שנינו במסכת תמיד [ריש פ״ד דף ל״א כל הסוגיא עד סוף] לא הי׳ שובר את הרגל אלא נוקבו ותולה בו ומפשיט ואם הי׳ שור מפשיט בלא תלייה ומפשיט עד שמגיע לחזה הגיע לחזה חותך את הראש ונותנו לכהן וחותך את הכרעים ונותנו לאחר והשלים את ההפשט וקרע את הלב והוציא את דמו וחתך את הידים ונתן אותם לאחר עולה לרגל הימנית חתכה ונתנה לאחר ושתי ביצים עמה ואח״כ קורע את הבהמה עד שיגלו בני מעיה ונוטל את הפדר ונותן על הראש מלמעלה על בית השחיטה ונטל את הקרביים ונותנן לאחד הולך ומדיחן במים שנא׳ והקרב והכרעים ירחץ במים והכרס מדיחין אותה בבית המטבחיים כל צרכה והקרביים מדיחין אותם במים שלשה פעמים על שלחנות של שיש שבין העמודים נטל את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד ולא היה מזיז הכבד ממקומה ונוקב את החזה ונותנה לאחר. עלה לדופן הימנית וחותך ויורד עד השדרה ולא הי׳ מגיע בשדרה עד שמגיע לשתי הצלעות רכות חותכה ונותנה לאחר והכבד תלויה בה בא לו לגרה הניח בה ב׳ צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן חתכה ונתנה לאחר והקנה והלב והריאה תלויין בה בא לו לדופן השמאלי והניח בה ב׳ צלעות רכות מלמעלן ושתי צלעות רכות מלמטן וכך הי׳ מניח בחבירתה נמצא מניח בשתי הדפנות ארבע צלעות בזו וארבע צלעות בזו. חתכה ונתנה לאחר והשדרה עמה והטחול תלוי בה בא לו לעוקץ חתכו ונתנו לאחר והאליה והיותרת ואצבע הכבד ושתי הכליות עמה נטל את הרגל השמאלית ונתנו לאחר וכסדר הזה היו מפשיטין ומנתחין כל עולת בהמה נמצאו כולם עומדין בשור והאיברי׳ בידם הראשון בראש וברגל הראש בימינו וחוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית שחיטתו למעלה והפדר עליה והרגל של ימין בשמאלו ובית עורו לחוץ ותניא בפ׳ גיד הנשה [דף צ׳] שגיד הנשה של עולה חולצו מן הירך ונותנו על התפוח [סוף מתני׳ דלעיל] השני בשתי ידים של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו ובית עורו לחוץ השלישי בעוקץ וברגל העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין שתי אצבעותיו ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו והרגל של שמאל בשמאלו ובית עורו לחוץ הרביעי בחזה ובגרה החזה בימינו והגרה בשמאלו וצלעותיו בין שתי אצבעותיו החמשי בבזך בשתי דפנות של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו ובית עורן לחוץ הששי בקרביים הנתונים בבזך וכרעים מלמעלה על גביהן השביעי בסלת הנסכים השמיני ביין והתשיעי בחביתים. שנינו ביומא [דף כ״ו] בד״א שהי׳ כבש או עז אבל אם הי׳ איל הקרביים בשנים והסלת בשנים והיין בשנים. עוד שם הפר קרב בעשרים וארבעה כיצד הראש בא׳ שנים לרגל ימין שנים לעוקץ שנים לרגל שמאל החזה בא׳ והגרה בג׳ ב׳ הידים בשנים והדפנות בב׳ והקרביים והיין והסלת בג׳ ג׳ הרי כ״ד בד״א בעולת ציבור אבל בעולת יחיד אם רצו להוליך נתחיה בפחות מאלו או ביותר מוליכין הפשטן וניתוחן של אלו ואלו שוין וכשרין בזר:

ואם מן העוף עולה קרבנו לה׳ והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח והסיר את מוראתו בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן ושסע אותו בכנפיו ולא יבדיל והקטיר אותו המזבחה על העצים אשר על האש עולה הוא אשה ריח ניחוח לח׳ פירוש [מפירש״י פ׳ ויקרא ות״כ שם כל הסוגיא ע״ש ומביאה בפ׳ קדשי קדשים דף כ״ה ודבל העורף כשר למליקה בחולין דף י״ט) והקריבו אפי׳ פרדה אחת יביא הכהן ומלק שלא תהא מליקה בכלי אלא בעצמו של כהן קוצץ בציפורנו ממול העורף בגזרה שוה מליקה מליקה מחטאת העוף שכתוב בו ממול עורפו וחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמניע לסימנין וקוצצן ומבדיל כל שני הסימנין בעולה וכל העורף כשר למליקה אבל אם חתך רוב בשר קודם שהגיע לסימנין הר״ז נבילה קודם מליקה ונמצה דמו לשון מיץ אפים כי אפס חמץ כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד ומלק והקטיר ונמצה א״א לומר כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה אלא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו שהרי שני פעמים נא׳ והקטיר וכתיב ושסע בנתים אף מליקה כן ופשוטו של מקרא מסורס הוא ומלק והקטיר וקודם הקטרה נמצה דמו כבר והסיר את מוראתו מקום הרעי הוא הזפק בנוצתה עם בני מעיה ונוצתה דבר המאוס כמו כי נצו גם נעו וזהו שתירגם אונקלוס ית זפקיה באוכליה וזהו מדרשו של אבא יוסי בן חנן שאומר שנוטל הקורקבנין עמה. דבי ר׳ ישמעאל תנא בפרק קדשי קדשים [דף ס״ה] קודר סביב הזפק בסכין כעין ארובה ונוטלו עם הנוצה שעל העור ועוד שנינו בפ׳ קדשי הקדשים [דף ס״ד] עולת העוף כיצד היתה נעשית עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית ומלק את ראשו ממול ערפו ומבדיל ומיצה את דמה על קיר המזבח למעלה מחוט הסיקרא נטל את הראש והקיף את בית מליקתו למזבח וספגו במלח וזרקו על גבי האישים בא לו לגוף והסיר המורא׳ ואת הנוצה ואת בני מעים היוצאין עמה והשליכן לבית הדשן שסע ולא הבדיל ואם הבדיל כשר וספגו במלח וזרקו ע״ג האישים לא הסיר את המוראה ולא את הנוצה ולא בני מעים היוצאין עמה ולא ספגה במלח כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה בשוה כשרה הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסל את העולה מיצה את דם הראש ולא מיצה את דם הגוף פסולה מיצה דם הגוף ולא מיצה את דם הראש כשרה שנינו בפ׳ איזהו מקומן [דף נ״ג] העולה קדשי קדשים שחיטתה בצפון וקבול דמה בכלי שרת בצפון ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע וטעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים ובזבחים [דף מ״ו] מפרש לשם ו׳ דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח וכו׳ שנא׳ עולה לשם עולה לאפוקי לשם שלמים דלא אשה לשם אישים לאפוקי כרבא דלא פי׳ צלי ריח לשם ריח לאפוקי אברים שצלאן והעלן שאין בהן ריח ניחוח לשם נחת רוח לה׳ לשם מי שאמר והיה העולם וחטאת ואשם לשם כפרת החטא שהובא עליו ומחשבה זו צריך שתהיה בכל ארבע עבודות שחיטה קבלה הולכה זריקה: