שבועות לו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אלא איפוך אפילו באיסורא לית ליה מתקיף ליה רבינא ובאיסורא לית ליה אלא מעתה שתויי יין. ופרועי ראש דבמיתה הכי נמי דלית ליה לר"מ והתנן אלו שבמיתה אשתויי יין בופרועי ראש אלא לעולם תיפוך כי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא:
מתני' שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפרנו בב"ד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים גבין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב דוחייב על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון ואינו חייב על שגגתה גרידתא ומה חייב על זדונה האשם בכסף שקלים
שבועת הפקדון כיצד? ואמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי או שאמר לו אין לך בידי משביעך אני ואמר אמן הרי זה חייב השביע עליו חמש פעמים בין בפני בית דין ובין שלא בפני ב"ד וכפר זחייב על כל אחת ואחת אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות
חהיו חמשה תובעים אותו אמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת טשבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ר"א אומר עד שיאמר שבועה באחרונה ר"ש אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד יתן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת כשבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת לתן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת משבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת רבי מאיר אומר אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת
נאנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב רבי שמעון פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו אמרו לו סאע"פ שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בשת ופגם על פי עצמו
עגנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב פגנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי משביעך אני ואמר אמן פטור
צהמית שורך את שורי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן חייב קהמית שורך את עבדי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור ראמר לו חבלת בי ועשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי בך חבורה משביעך אני ואמר אמן חייב
שאמר לו עבדו הפלת את שיני וסימית את עיני והוא אומר לא הפלתי ולא סימיתי משביעך אני ואמר אמן פטור
תזה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב ושאינו משלם על פי עצמו פטור:
גמ' רב אחא בר הונא ורב שמואל בריה דרבה בר בר חנה ורב יצחק בריה דרב יהודה תנו שבועות בי רבה פגע בהו רב כהנא אמר
רש"י
עריכהשתויי יין - דבמיתה לא שמעינן לה אלא הן מכלל לאו (סנהדרין פג:) דכתיב (ויקרא י) יין ושכר אל תשת ולא תמותו הא אם תשתו בבואכם אל אהל מועד תמותו:
פרועי ראש - נפקא לן (סנהדרין שם) מדאיתקש לשתויי יין בספר יחזקאל (מד):
והתנן אלו שבמיתה - ולא פליג איש עליה:
ה"ג אלא לעולם איפוך וכי לית ליה בממונא - כלומר אלא כי מפכת לה לא תימא אפילו באיסורא לית ליה אלא ודאי אית ליה ומשום הכי ליכא פלוגתא גבי שתויי יין:
ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא - גביית כתובתה ושבועה דמתני' נמי ע"י ממון באה הלכך ר"מ פוטר כדאפכינן ובלאו איפוך ליכא לתרוצה דא"כ לר"מ שבועה דמתניתין איסורא גרידתא היא דע"כ בהכי איצטריך לן לאוקומיה (והוא השבעת עד אחד שאינו בא לממון) ואי רבנן פטרי בה אלמא לית להו מכלל לאו אתה שומע הן אפילו באיסורא גרידתא א"כ שתויי יין דבמיתה לרבנן מנא להו וכן מצאתי לשון בבלי בספרים ישנים. לא איתמר לא תיפוך משום קושיא דשתויי יין לרבנן: מתני'
מתני' שבועת הפקדון - באנשים ובנשים כו'. איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים כו' תננהו נמי לכולהו:
בקרובים - שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו:
בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד - אם מפיו נשבע שהוציא שבועה מפיו או שענה אמן אחר שבועה ואח"כ הודה חייב קרבן דכתיב (ויקרא ה) וכחש בעמיתו כל דהו:
ומפי אחרים - שלא ענה אמן כגון משביעני עליך שתחזיר לי פקדוני ואמר אין לך בידי אינו חייב עד שיכפור בב"ד. משום דמושבע מפי אחרים בפקדון לא כתיב ומשבועת העדות גמרינן ליה וסבירא ליה לר"מ דון מינה ומינה והתם בב"ד כדפרישנא בפירקין לעיל (דף לא.):
וחכ"א כו' - דסבירי להו דון מינה ואוקי באתרה כדפרישנן בפירקין דלעיל (שם):
וחייב על זדון שבועה - דלא כתיב בהו ונעלם זדון השבועה שזכור על הפקדון ויודע שמתחייב על כפירתו קרבן:
ועל שגגתה עם זדון הפקדון - ששגג בקרבן והזיד בפקדון דיודע דהזיד בפקדון וכפר אבל אינו יודע אם חייב עליו קרבן וכו':
ואינו חייב על שגגתה גרידתא - אם סבור לישבע באמת משום דאנוס הוא:
בכסף שקלים - הקנוי בשני סלעים דהכי כתיב (ויקרא ה) גבי איל האשם בערכך כסף שקלים:
מפני שיכול לחזור ולהודות - אחר כפירה נמצא שבכל שבועה הוא כופרו ממון:
שבועה באחרונה - אין לך בידי לא לך ולא לך בשבועה דהשתא קיימא שבועה אכולהו:
אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת - בגמרא מפרש לה:
שאינו משלם קנס על פי עצמו - וכיון דאי אודי לא מיחייב לשלומי כי כפר נמי לאו ממונא קא כפר ליה:
אבל משלם בושת ופגם וכו' - הילכך ממונא כפריה ובגמרא מפרש פלוגתייהו:
המית שורך את עבדי קנסא הוא דמשלם שלשים סלעים אפילו - אינו . שוה אלא דינר:
אמר לו עבדו הפלת את שיני - קנסא הוא שיוציא את עבדו לחרות בשביל אבר והרי הוא כבהמתו: גמ'
תוספות
עריכהה"ג בקונטרס ור"ח אלא לעולם איפוך ובאיסורא אית ליה ובממונא לית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא ובספרים היה כתוב לא תיפוך והקשה בקונטרס דלרבנן דפטרי מי לית להו דשתויי יין במיתה ונראה לתרץ דהא דפטרי משום דבעינן שם המיוחד ואינהו אאלהים קאי אע"ג דכבר איפליגו איידי דתנא ר' מאיר מחייב תנא נמי וחכמים פוטרין ואם תאמר התינח סוטה דלית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן משום דאית ביה ממונא אבל אכתי תיקשה מכל הנהו קראי דמייתי פ"ג דקדושין (דף סא:) בשלמא לר"מ היינו דכתיב ואם בחקותי וגו' וכן אם תטיב ואם תאבו ואם לא יתחטא משמע דמצריך ר"מ כפילא אף על גב דליכא אלא איסורא גרידא וי"ל דאם בחקותי ואם תטיב ואם תאבו איכא כמה מצות דאית בהו ממונא והוא יתחטא נמי שייך לענין ממון כגון מטמא תרומה אבל קשיא לר"ת דבספ"ק דנדרים (דף יג:) גבי נדר לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן אע"ג דליכא אלא איסורא ואומר הר"ר י"ט דוקא באיסור חמור הוא דאית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן כגון שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה וכן נמי גבי שבועה שלא אוכל לך בפ"ב דנדרים (דף טז.) משמע דאית ליה משום דאיסור חמור הוא דחשיב בפרק בתרא דיומא (דף פו.) חייבי כריתות ולא תשא עמהן ולקמן בריש שבועת הדיינים ' (דף לט.) נמי אמרינן נזדעזע כל העולם כשאמר הקב"ה לא תשא וא"ת והלא בקדושין (שם) בעי רבי מאיר תנאי כפול בשבועה גבי אז תנקה מאלתי וי"ל דהתם איכא ממונא דכתיב וכל טוב אדוניו בידו:
מתני' שבועת הפקדון. אשם בכסף שקלים. באשם מעילות כתיב ומיניה ילפינן שאר אשמות:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/שבועות/פרק ד (עריכה)
צט א מיי' פ"א מהל' ביאת מקדש הלכה א', סמג לאוין סימן ש:
ק ב מיי' פ"א מהל' ביאת מקדש הלכה ח':
מתוך: עין משפט ונר מצוה/שבועות/פרק ה (עריכה)
א ג מיי' פ"ד מהל' שבועות הלכה א', סמג לאוין רמא:
ב ד מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ט':
ג ה מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ט', ומיי' פ"ט מהל' שגגות הלכה ז', ומיי' פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ"ב:
ד ו מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה א':
ה ז מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה ט':
ו ח ט מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה י':
ז י מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה י"א:
ח כ מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה י"ב:
ט ל מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה י"ג:
י נ ס ע מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה ג':
יא פ מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה א':
יב צ מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה ד':
יג ק מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה ב':
יד ר מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה ד':
טו ש מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה ב':
טז ת מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה א':
ראשונים נוספים
ואסיקנא לענין איסורא כי הא.
וכגון פרועי ראש ושתויי יין דכתיב בהו שלא ישתו יין בבאם אל אהל מועד ולא ימותו. מכלל שאם ישתו ויבואו אל אהל מועד ימותו. כי האי גוונא דהיא איסורא. א"ר מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. אבל לענין ממונא כגון תנאי בני גד ובני ראובן לא אמר ושאני סוטה דאע"ג דאיסורא היא (כגון) [כיון] דאית ביה ממונא דצריכה להפקיעה כתובתה לא אמר מכלל לאו אתה שומע הן:
ירושלמי הא דתנן עובר בלא תעשה מהו ללקות. חברייא אמרין אינו לוקה. א"ר יוסי משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה. גרסינן בכריתות [פרק] אמרו לו אכלת חלב (דף יב:) אמר אביי מודה ר' מאיר שאם [אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי] בעי אמר לא נתכונתי לעדות:
תוספתא המשביע נשים קטנים או קרובים ופסולין פטורין:
הדרן עלך שבועת העדות.
שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולין בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בב"ד דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בין זה ובין זה כיון שכפר בו חייב. וחייב בין בזדון השבועה בין בשגגת הקרבן. והוא דידע בפקדון דאיתיה גביה וכפר ביה. אבל אם שגג בפקדון [פטור] מומהו חייב על הזדון אשם בכסף שקלים:
רב אחא ורב שמואל ורב יצחק בעא מיניהו רב כהנא הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו.
ה"ג: לעולם איפוך כי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה. ודקא קשיא לך סוטה ועדים איסורא דאית ביה ממונא שאני. וכן גריס רש"י ז"ל. ולשון מר רב יהודה גאון ז"ל מוגה בספרים לא אתמר בלא איפוך אלא משום שתויי יין לרבנן, וכן פירש"י ז"ל.
ויש עוד טעם אחר דכיון דבסוטה לית ליה כדרבי תנחום וטעמא משום דאית ביה ממונא אף בעדים נמי משמע לן דלית ליה דאית בה ממונא שעל עסקי ממון הם באים ויש נוסחאות שכתוב בהן לעולם לא תיפוך וכי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה ודקא קשיא לך סוטה איסורא דאית ביה ממונא שאני וכן נראה גירסת ר"ח ז"ל ופירוש' דעדים כיון דלדידהו איסורא אית בה ולא מיחייבי ממונא איסורא מיקרי.
ואי קשיא לך שתויי יין לרבנן הא דפטרי רבנן הכא לאו משום דלית להו מכלל לאו אתה שומע הן אלא דהכי משמע להו אם תעיד יברך ואם לאו איני אומר שיברך ולא שיקלל וכן וייטיב לך אם תעיד ואם לא תעיד איני מתפלל שייטיב ולא שירע וכדאמרינן במסכת קידושין אם תטיב אגרא ואם לא תטיב לא אגרא ולא דינא ולהאי פירושא באל יכך לא פליגי רבנן. והשתא לא קשיא מאי דקא מקשינן לעיל דרבנן אדרבנן.
ואי קשיא לך הא דאמרינן אלא איפוך ואפילו באיסורא לית ליה. ואקשינן משתויי יין דילמא לעולם אימא לך איפוך וחכמים מחייבין ורבי מאיר פוטר וכי פטר איברך וייטיב לך וטעמא כדפרישנא לרבנן לא קשיא משום הכי אמרי' איפוך משום דקס"ד דבאיסור' לית ליה וכדר' תנחום ועלה דייקינן משתויי יין ומיהו בתוספתא תני רבי יהודה פוטר אפי' אאל יכך ואיכא לפרושי דבהכי פליגי רבי מאיר סבר עדים איסור' גרידא הוא לדידהו ואית לן מכלל לאו אתה שומע הן ורבנן סברי כיון דאית בה צד ממון מתנאי בני גד גמרינן ולית לן מכלל אתה שומע ודלא כרבי חנינא בן גמליאל כדפירש הרב אב ב"ד ז"ל.
ולי נראה דטעמא דרבנן אי פטרי לא קשיא לן בכולא שמעתין דודאי לאו משום דלית להו מכלל אתה שומע אלא משום דבעו קרא כדכתיב ושמעה קול אלה ולא ששמעה ברכה ולמדה אלה מן הכלל.
ואסיקנא דבאיסורא אית ליה לרבי מאיר ואי קשיא לך הא אמר לא חולין לא אוכל לך מותר במס' נדרים. לא קשיא ההיא נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא דקא אסר חפצא עליה וכן בגיטין ובקידושין דבעינן תנאי כפול כדאמרינן אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אי לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי יהא גט משום תנאי כפול אלמא בעינן תנאי כפול בגיטין וקידושין משום דאיסורא דאית ביה ממונא הוא דהיינו כתובה ותנאיה.
ורבינו הגדול ר' יצחק ז"ל כתב בתשובותיו דכי בעינן תנאי כפול הני מילי בגיטין וקידושין אבל בדיני ממונות לא בעינן תנאי כפול. והשיבו עליו מזו השמועה דאסיקנא דכי אית ליה באיסורא אבל בממונא תנאי כפול בעינן וגיטין וקידושין משום ממונא דאית בהו הוא דבעינן תנאי כפול.
ואני משיב על המשיבים שהיה להם להשיב מעיק' הכתוב דכי כתיב תנאי בני גד ובני ראובן בממונא הוא דכתיב אבל צריכין הן למודעי בדברי רבינו הגדול ז"ל וכך הוא דאנן לא קי"ל כרבי מאיר דבעי תנאי כפול משום דיחידאה הוא ולא סבירא לן כותיה אלא מיהו בגיטין וקידושין חיישינן לדרבי מאיר לחומרא לתקנ' שמואל בגיטין ומיהו ודאי רבי מאיר כי אמרה למילתיה בממונא או באיסורא דאית ביה ממונא קאמר אבל אנן לא קי"ל כותיה אלא דחיישינן למילתא באיסורא דאית ביה ממונא ולחומרא וכדאמרינן התם אתקין רב בגיטין מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי ואיהו גופא פסק כוותיה בבבא בתרא וכבר כתבה רבינו ז"ל בהלכותיו, כן נ"ל.
ומצאתי לרב רבי שמואל דומרוגי ז"ל בפירושיו בפרק יש נוחלין בלשון הזה ואע"ג דלגבי גיטין קי"ל כרבי מאיר דבעי תנאי כפול כדאמרינן בפרק מי שאחזו אתקין שמואל כו' הני מילי לענין גיטין וקידושין הוא דבעינן תנאי כפול לכתחילה לרוחא דמילתא דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ומיהו לגבי דיני ממונות לא בעי' תנאי כפול אלא גלויי דעתא בעלמא דתנאי הוי אפילו היכא דלא פריש כלום ואיכא למיתלי באומדן דעתא בפירקא דלעיל גבי דינין הרבה כגון הכותב נכסיו לאשתו ולקמן בפרק מי שמת גבי שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים וגם מי ששמע שמת בנו הו' ואתה יכול ללמוד שאף דעת רבינו הגדול ז"ל כן דבי תקין שמואל בגיטא דשכיב מרע תנאי כפול לרוחא דמילתא הוא דחש לדר"מ ולחומרא ולאו משום דקי"ל כותיה, ויפה כיון.
מתני': ומה הוא חייב על זדונו אשם בכסף סלעים. גמר לה בסיפרא בגזירה שוה דערכך ערכך מה ערכך האמור בפרשת מעילות אשם בכסף שקלים דכתיב בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם אף זה כן ואשם תלוי נמי גמר התם מגזירה שוה דערכך ערכך והכי נמי איתא בפרק דם שחיטה ואיכא התם מאן דלית ליה ג"ש וגבי אשם תלוי נמי גמר לה מדכתיב ואם נפש וילמד תחתון מעליון וגבי אשם גזלות נפקא ליה מזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות מה אשם מעילות בכסף שקלים אף אשם גזילות בכסף שקלים אבל גבי אשם תלוי יש למיגמרה מהכא דהוה אמינא שלא תהא ספיקו חמור מודאו דאלו ודאו אשם בת דנקא וספיקו היאך אפשר, דצריך אשם בכסף שקלים לפיכך צריך יתורא דקראי למגמרה והכי איתא בהדיא בפרק דם שחיטה.
רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה. פי' רש"י לעיל ז"ל אין לך בידי ולא לך בשבועה דהשתא קיימא שבועה אכולהו ובירושלמי פירשו דאף באחרונה קאמר כגון דאמר שבועה לא לך ולא לך ולא לך שבועה דהואיל ואמר שבועה יתירה ודאי אפרטי קאי ולשון ברייתא השנויה בגמ' דיקא טפי כדברי רש"י ז"ל אלא דחזינא בנוסחי דברייתא תרי מתלתא קתני רבי אליעזר אומר לא לך ולא לך שבועה ומשמע דאדרבי יהודה קאי דאמר שבועה לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ואמר ליה רבי אלעזר בהני תרי עד שיאמר בהם לא לך ולא לך שבועה.
גירסת הספרים שלנו והיא גירסת רש"י: אלא לעולם איפוך וכי לית ליה במונא באיסורא אית ליה ודקא קשיא סוטה ועדים איסורא דאית ביה ממונא הוא: דאף על גב דעדים הנשבעין אינהו לא מפסדי ממונא, מכל מקום כיון דממונא מתפסד בשבועתיהו בממונא הוא, ורבנן ר' חנינה בן גמליאל היא (קידושין סא, א) אבל ר"ח ז"ל גריס לעולם לא תיפוך וכי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה, ודקא קשיא סוטה, איסורא דאית ביה ממונא הוא פירוש דעדים איסורא גרידתא חשבינן לה משום דעדים המושבעין אינהו גופייהו לא מפסדי ממונא, אבל סוטה דאיהי גופא מיפסדא כתובה חשבינן בממונא ורבנן דפליגי במתניתין ולית להו מכלל לאו אתה שומע הן לאו ר' חנינא בן גמליאל הוא, אלא ר' יהודה לפי גירסת קצת הספרים, אי נמי חד מהנך תנאי דבני פלוגתיה דר"מ, וסבירא להו דעדים נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא וכממונא דמי דעל עסקי ממון הן באין.
והרמב"ן ז"ל כתב דהכא אפילו ת"ל דהני רבנן אית להו מכלל לאו אתה שומע הן לאו בלאו מכלל הן פליגי, אלא דסבירא להו דכיון דאמרה תורה (ויקרא ה, א) ושמעה קול אלה לעולם בעינן דשמעי אלה ממש, אבל לא לאלה שאינה נשמעת אלא מבכלל לאו, ויפה פירש.
וא"ת היכי קאמרינן הכא דר' מאיר באיסור אית ליה, והא אמרינן בנדרים (יא, א; יג, ב) בלא חולין לא אוכל לך דר' מאיר לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן, לא היא דהתם נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא דהא אסר חפצא עליה, וכן נמי בגיטין וקידושין אית בהו ממונא דהיינו כתובה ותנאי כתובה, ומ"ה אתקין שמואל בגיטא (גיטין עה, ב) דשמ' אם מתי ואם לא מתי, והריא"ף ז"ל שהשיב בתשובה (סי' לא) דכי בעי תנאי כפול הני מילי בגיטין וקידושין, אבל בדיני ממונות לא בעי, והקשו אחרים עליו דאדרבה עיקר תנאי בני גד ובני ראובן דמיניה יליף ר' מאיר בממון הוא ולא באיסורא, והכי נמי אפילו ר"מ מודה באיסורא וכי לית ליה בממונא הוא דלית ליהולאו קושיא היא לפי שהרב לית ליה כר"מ כלל אפילו בממון, אלא דבגיטין וקידושין חושש שמא יבא ב"ד ויסבור כר' מאיר ויפסול הגט, ומשום חששא זו הוא דאתקין שמואל אם מתי אם לא מתי וכדחשש רב נמי (בגיטין פה, ב) דאתקין בגיטי מיומא דנן ולעולם ולאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, ולא לאפוקי מיניה ממש לומר דלית הלכתא כותיה, דהא איהו גופיה דפסק כותיה בפ' יש נוחלין (ב"ב קלו, א) גמ' הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, אלא לחוש שלא יבא הדבר לידי קלקול, ואף כן כתב רבנו שמואל ז"ל שם בפרק יש נוחלין, ושם כתבתיה בסיעתא דשמיא.
מתני': וחייב על זדון השבועה: דילפינן משבועת העדות בגזירה שוה דתחטא תחטא כדאיתא לעיל בפרק שבועת העדות (לד, א), ואמרינן הכי בהדיא בפרק ארבע מחוסרי כפרה (כריתות ט, א).
ואינו חייב על שגגתו: דאנוס הוא.
ומהו חייב על זדונו אשם בכסף שקלים: דילפינן ממעילה בגזירה שוה ערכך ערכך.
אלא מעתה שתויי יין וכו' פי' דנפקא לן שהן במיתה מדכתיב יין ושכר אל תשת ולא תמותי הא אם תשתי תמותי ופרועי ראש ילפי משתויי יין מדאיתקש בדברי יחזקאל ופרע לא ישלחו ויין לא ישתו:
ה"ג (והתנן) [והתניא] אלו שבמית' דלא אשכחן מתני' בשום דוכתא וא"ת א"כ מנ"ל דמודה בה ר"מ כיון דלאו סתם מתני' היא וי"ל דקי"ל דההיא ד"ה היא ולהכי אסקינן מינה תיובתא לרב ששת פ' הנחנקין. ה"ג אלא לעולם לא תיפוך ואיסורא לית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא פי' משום כתובה ותנאי כתובה והיינו טעמא נמי דבעי ר"מ בגיטין וקידושין תנאי כפול ובקונמות נמי הא איכא הפסד ממון דמיתסר בההוא קונם וא"ת עדות נמי דמתני' יש בו ממון וי"ל דכיון דאין הממון לעדים הנשבעים לא חשיב אלא איסורא בלא ממונא כך פי' גי' זו אבל רש"י ז"ל הקשה דא"כ תיקשי אדרבנן ממתני' אמתני' דשתויי יין ופרועי ראש דאלו במתני' פטרי רבנן ואע"ג דהוי איסורא ולא ממונא וכן כתב רבי' יהודאי גאון ז"ל לא מיתמר לא תיפוך משום דקשייא שתויי יין ופרועי ראש לרבנן ונראה שאין למחוק הגי' בכך שהרי י"ל דרבנן דהכא בשיטת ר"מ הם דבעו תנאי כפול בממונא או באיסורא דאית ביה ממונא מיהת וס"ל דעדות נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא כיון שעל תביעת ממון היא באה לשבועה אע"פ שאינה ממון אבל בשתויי יין דליכא ממונא באה לשבועה ואע"פ שאין הממון לעדים אבל בשתויי יין דליכא ממונא כלל מודו ורש"י ז"ל גרס וכן הגאונים ז"ל לעולם איפוך וכי לית ליה לר"מ בממונא אבל באיסורא דלית ליה ממונא אית ליה ושאני סוטה ועדים דאיסורא דאית ביה ממונא הוא ע"כ פי' ורבנן דמחייבי במתני' משום דס"ל דאפי' בממונא ממש לא בעי תנאי כפול וכר"ח ב"ג דהתם ואין צורך למחוק הגי' לפי מה שכתבתי ולענין פסק היא ודאי לית ליה הלכתא כר"מ אפילו בממונא וכ"ש באיסורא דלית ביה ממונא והא דאתקין רב בגיטא דש"מ תנאי כפול אם מתי ואם לא מתי לרווחא דמילתא תקין לחוש לדברי ר"מ לכתחלה בדבר שבערוה וכדכתיבנא בדוכתא בס"ד וז"ש רבי' אלפאסי ז"ל בתשובותיו דכי בעינן תנאי כפול ה"מ בגיטין וקידושין אבל בדיני ממונות לא בעינן וכוונתו למ"ש דבממונא לא חיישינן לדר"מ ואף על גב דעיקר ראייתו מתנאי בני גד אבל בגיטין וקידושין חוששין לדבריו וכן תי' דבריו הרמב"ן ז"ל וכענין ההוא כתב רבינו שמואל בפרק יש נוחלין:
פרק חמישי
שבועת הפקדון נוהגת וכו' כולה מתני' מיפרשא ממאי דכתיבנא בפרקין דלעיל והא דקתני סיפא ומהו חייב על זדונו אשם בכסף שקלים בספרא גמר לה בג"ש דערכך ערכך מאשם מעילות דכתיב בה כסף שקלים בשקל הקדש לאשם והתם נמי איכא מאן דגמר כן בג"ש לאשם תלוי דעלמא דאע"ג דודאי חטאת בת דנקא ספיקו כסף שקלים והחמיר הכתוב בספיקו יותר מודאי כדי שישמר אדם בהם והתם איכא מאן דלא גמר ג"ש ואין אדם דן ג"ש מעצמו ומייתי לה לאשם של פקדון שהוא כסף שקלים באשם של מעילות מדכתיב וזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות ומיהו לא מייתי אשם תלוי מהתם דאיכא למימ' דשאני אשם תלוי שלא יהא ספיקו חמור מן ודאו ואין תורה האשם בא אלא לכל אשמות ודאין ומייתי אשם תלוי מדכתיב ביה ואם נפש וילמד תחתון מן העליון והכי איתא בהדיא בכריתות פ' דם שחיטה וכן כתב רבינו הרמב"ם ז"ל כאן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה