רש"י על יונה ב


דג גדול – זכר היה, והיה עומד ברווח, ולא נתן לב להתפלל. רמז הקב"ה לדג והקיאו לתוך פיה של נקבה, שהיתה מלאה עוברים, והיה שם בדוחק ויתפלל שם, שנאמר: "ממעי הדגה" (פסוק ב):

"ה' אלהיו" - שיתף דין ורחמים זכות אברהם ויצחק

"ממעי הדגה" - זה יעקב סוד מישרים

"מבטן שאול שועתי" – מבטן הדג, שהוא כשאול לי:

"כל משבריך וגליך" – "כל נחשולוהי דימא" (ת"י), על שם שהנחשול משבר ומפרק את הים:

ואני אמרתי – כשהשליכוני אל הים, הנני מת ונגרשתי מנגד עיניך:

אך – ראיתי שקיימתני כל אלו הימים, ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך:

סוף חבוש לראשי – "ימא דסוף תלי לעיל מן רישי", שהראהו הקב"ה ים סוף ואיך עברו ישראל בתוכו, שהיו שתי עיני הדגה כמין שתי חלונות, ומסתכל ורואה כל מה שבים:

לקצבי הרים ירדתי – לסוף מידת ההרים הקבועים על התהום ירדתי:

אני אמרתי הארץ בריחיה בעדי – כנגדי, למעלה ממני סגור ולא אצא לעולם. בעדי – כמו (מלכים ב' ד, ד) "וסגרת הדלת בעדך", וכן כל בעד שבמקרא: "עור בעד עור" (איוב ב, ד), איבר כנגד איבר:

לעולם – מוסב על מה שאמר למעלה, ואני אמרתי נגרשתי: ואני אמרתי, הארץ בריחיה סגורים בעדי לעולם:

ותעל משחת חיי – אבל כבר ראיתי כאן גיהינום, ומשם העליתני, והנני עתה כנגד תחת ההיכל שבירושלים, כעניין שנאמר: אך אוסיף להביט אל היכל קדשך (פסוק ה); ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך (פסוק ח):

בהתעטף – באשתלהיות, וכן: בהתעטף נפשם (לפנינו "בהשתפך נפשם", איכה ב, יב). וכן: "בעטף עולל" (איכה ב):

משמרים הבלי שוא – אותן שעובדים לכוכבים ומזלות:

חסדם יעזובו – יראת הקב"ה שכל חסדם וטובתם מאיתו, יעזובו. אבל אני איני כן, אלא בקול תודה אזבחה לך (פסוק י). כך תרגם יונתן. ופרקי דרבי אליעזר דרשו כלפי המלחים, שעזבו חסדם שהיו מטיבים לעכו"ם ונתגיירו:

ישועתה לה' – נדרי שלמים ותודה אשלם לשם ישועות אשר לה'. – ישועתה כמו לישועתה, וכן: "קומה עזרתה לנו" (תהלים מד), לעזרה שלנו: