ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/כריתות/פרק ג

< רש"י על הש"ס

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו גרשום |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




חייב כגומר שלא כדרכה חייב כבכדרכה דמשכבי אשה כתיב (ויקרא יט):

נמצא מתכוין ומערה בשפחה - שהערה בה בכוונה פטור דהעראה בשפחה פטור כשאינו מתכוין דעריות. העראה פלוגתא היא (בסנהדרין בארבע מיתות) (דף נה:) איכא למ"ד העראה זו נשיקה ואיכא למאן דאמר זו הכנסת עטרה:

פרק שלישי - אמרו לו


מתני' אמרו לו - מפרש בגמרא:

אם הביאוהו כו' - כגון אם העידו בו שהרג את הנפש:

אם ירצה לומר מזיד הייתי - אם היה רוצה לפטור עצמו בשקר היה יכול לומר מזיד היה ומזיד פטור:

גמ' ר"מ היא - דאמר אם הביאוהו שנים כו':

מאי קמשמע לן הא מסיפא שמעינן לה - דקתני שנים אומרים אכל כו':

הכי קאמר - סיפא דבר זה ששנינו למעלה אמרו לו אכלת כו' מביא חטאת לאו דברי הכל היא אלא מחלוקת ר"מ וחכמים שרבי מאיר אומר אם הביאוהו שנים כו' וחכמים אומרים כו' וסיפא מפרש לרישא:

איכא דאמרי - הכי פריך הש"ס אמרו משמע חד כו':

מותרת לחזור לו - לראשון ועל פי עדים שאמרו לה שנים מת בעליך ולפיכך מותרת לראשון שהרי אנוסה היא ששנים אמרו לה דאונס בישראל שרי:

מכלל דרישא - דקתני תצא מזה ומזה שנשאת ברשות ב"ד ועד אחד דהוה לה למידק יפה אם מת דהאי דשריוה רבנן לאנסובי על פי עד אחד משום דדייקא ומנסבא דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דתצא מזה ומזה הקלת עליה בתחלתה כדאמר במסכת יבמות (דף פח.) ואמטו להכי נשאת על פי עד אחד והיא גופה לא דייקא ואישתכח דלא מת תצא מזה ומזה כדאמרינן במסכת סוטה (דף כז:) ונטמאה ונטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל:

לעולם דלא מכחיש ליה - ומתניתין הכי קתני אמרו לו [כו'] בד"א בשותק אבל מכחישו כגון עד אמר אכל והוא אמר לא אכלתי פטור:

הודע אליו - משמע מעצמו ולא שיודיעוהו אחרים:


אדם נאמן על עצמו - בדברים שיש בהם כפרה לא מימנע לאיתויי חטאת להתכפר נגד קונו:

מיגו דאי בעי כו' - אם היה רוצה לשקר יכול לומר מזיד הייתי ומה שאמרתי לא אכלתי לא אכלתי שוגג אלא מזיד:

לטומאה - כגון אמרו לו נטמאת ומיד באת למקדש:

טומאה ישנה - אתמול נטמאת והיום נכנסת:

טומאה חדשה - ליכא משום מיגו דטבלתי ליכא למימר דהאמרו לו בשעת טומאה נכנסת ואי נמי טבלת לא העריב שמשך וטבול יום הנכנס למקדש בשוגג חייב חטאת כדאמר במנחות בהקומץ רבה (דף כז:) מחוסר כיפורים שנכנס למקדש חייב חטאת ואין צריך לומר טבול יום וליכא למימר נמי מזיד דבעינן דליתרץ דיבוריה ואי הוה אמר להו לא נכנסתי הוה מתרץ דיבוריה לא נכנסתי שוגג אלא מזיד אבל כיון דאמר להו לא נטמאתי כי אמר נמי לא נטמאתי שוגג אלא מזיד לא מיפטר מקרבן דטומאה לא איכפת לן אי שוגג אי מזיד הוה דביאת מקדש הואי שוגג:

נטמאת - ובאת למקדש:

פטור - כדאמר לקמן והתודה מודה בדבר חייב שאינו מודה בדבר פטור:

לעולם טעמייהו דרבנן משום מיגו - ובטומאה ישנה הוא דפליגי והכי קתני גרסינן:

א"ה - גבי טומאה בהא פליגי דר' מאיר לית ליה מיגו ורבנן אית להו מיגו היינו חלב דמתניתין ותרתי למה לי:

אכלת חלב - אית להו לרבנן מיגו משום דמתריץ דיבוריה כו' אבל טומאה דליכא למימר לא נטמאתי שוגג אלא מזיד אימא לא מיתריץ דיבוריה קא משמע לן דמיתריץ בגוונא אחריתי לא עמדתי בטומאתי:

והתודה - אשר חטא עליה גבי טומאת מקדש כתיב בויקרא:

מודים חכמים לר' יהודה - ופליגי אדרבי מאיר בחלבין כגון אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ובביאת מקדש אמרו לו נכנסת למקדש טמא והוא אומר לא נכנסתי:

אבל בטומאה - כגון היכא דאמר לא נטמאתי לא מודו ליה ולא סבירא להו דפטור אלמא טעמייהו דרבנן משום מיגו דמיתריץ דיבוריה כגון לא עשיתי שוגג אלא מזיד אבל גבי לא נטמאתי דליכא למימר לא נטמאתי לא מודו לר' יהודה ואיפשיט בעיין דטעמא משום מיגו ותו לא מידי: וקפריך הש"ס במאי טומאה עסקינן דליכא מיגו אי בטומאה ישנה האיכא מיגו ואמאי לא מודו ליה בישנה:

אמר רבינא לעולם - איכא ישנה דלית בה מיגו וכגון דאמרו לו נטמאת אתמול ואכלת היום קדשים דהיינו טומאת הגוף ומתחייבת חטאת והוא אומר לא נטמאתי ואכחשינהו בין באכילה בין בנגיעה דלא אכל ולא נגע קדשים בטומאה ואי הדר ואמר השתא לא נטמאתי דקא אמינא לא עמדתי בטומאה לא קמכוין אלא למיפטר מקרבן (לא) ומאכילה דאית בה קרבן מכחיש להו מנגיעה לא מכחיש להו ואיתכחש דיבוריה קמא בטומאת מגע: לישנא אחרינא מודים חכמים לרבי יהודה בחלבין ובביאת מקדש דשייך בהו קרבן אבל בטומאה גרידתא בלא ביאת מקדש דליכא קרבן לא מודו ליה:

בטומאה - ונגע בטהרות:

ובמאי עסקינן אי בטומאה ישנה כו' - אלא מדפסיק ותני דלא מודו ליה בשום טומאה שמע מינה טעמא לאו משום מיגו דהא


בטומאה ישנה איכא מיגו אלא טעמא משום דאדם נאמן על עצמו הילכך היכא דאיכא קרבן הכי אבל בטומאה גרידתא לא:

אמר רבינא לעולם - טעמא משום מיגו בחלבין ובביאת מקדש איכא מיגו דלא נכנסתי שוגג אלא מזיד וגבי טומאה דלא מודו ליה משום דליכא מיגו ואע"ג דשייך ביה קרבן ואיכא טומאה ישנה דלית בה מיגו כגון אמרו לו אכלת קדשים כו':

לא אמר - ר' יהודה שהוא נאמן וטהור אלא לאכול טהרות בינו ובין עצמו אבל לפני אחרים לא יאכל דלמא אתי לזלזולי בטהרות:

לעצמו - נאמן לאכול טהרות שהוא נוגע דאדם נאמן על עצמו אבל לאחרים לא יאכילם:

מודה ר"מ כו' - אבל מיגו דמתניתין לא אמר דנוח לו לשקר לומר לא אכלתי מעשות רשע ולומר מזיד היה:

נשאלתי לחכם על נדרי - ובהיתר נטמאתי והכי קאמינא לא נטמאתי בעודי בנדרי:

יודע אתה בעדות - והוא השביעו ולא הודה וחייב אתה קרבן שבועת העדות מיגו דמצי למיפטר נפשיה בהיתרא ולומר מאי לא ידעתי דקאמינא לא נתכוונתי להיות עד:

חלב וחלב - שני זיתי חלב: ה"ג העלמות מחלקין:

ממין אחד חייב - אסיפא דמתניתין קאי דקתני שני חצאי זיתים ממין אחד חייב פשיטא:

מהו דתימא כי אמר ר' יהושע - לקמן בהאי פירקא (שני חצאי זיתים ממין אחד חייב) תמחויין מחלקין:

בין לקולא - כגון אכל שני חצאי זיתים בשני תמחויין לא מצטרפין:

בין לחומרא - דאם אכל שני זיתים בשני תמחויין בהעלם אחד חייב שתים קמ"ל ממין אחד חייב אפילו בשני תמחויין ולא פליג ר' יהושע:

קמ"ל - דלחומרא קאמר:

ה"ג משני מינין פטור פשיטא - ומדסיפא דאין מצטרפין מיירי במין אחד ושני תמחויין מכלל דרישא דקתני ממין אחד חייב דמצטרפין מין אחד ותמחוי אחד קאמר פשיטא:

אין ידיעה לחצי שיעור - אכל חצי שיעור ונודע לא הויא ידיעה לחלק דאם חזר ואכל חצי שיעור מצטרפין:

הכותב שתי אותיות - הויא מלאכה בשבת:

מתני' כמה ישהא האוכלן - לשני חצאי זיתים דאמר מצטרפין:

כאילו אוכל קליות - משערין אותן כאילו נתפררו לפירורין דקין כקליות ואוכלן אחת אחת וכשיעור אותה שהייה מצטרפים:

פרס - מפרש בעירובין (דף פב:) ככר שהוא משלש לקב חציה לבית המנוגע חצי ככר הוא פרס לשון פרוסה והוא ד' ביצים:

אכל אוכלין טמאין - נפסל גופו מן התרומה אם אכל חצי פרס כדאמרינן בעירובין בפרק כיצד משתתפין (שם) וחצי חציה לפסול את הגויה:

נכנס למקדש - ארביעית יין קמהדר דמשום אוכלין טמאין לא מחייב אביאת מקדש:

אם הפסיק בה - שלא שתה בבת אחת רביעית יין:

גמ' לחומרא - כאילו אוכל קליות אחת אחת בסמוך זו לזו בההוא משערים שאם אכל כחצי זית והפסיק ולאחר אותה שעה אכל חצי זית אחר אף אם שהה מתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס בסמוך זו לזו מצטרפין ואפילו הוי האי שיעורא כולי יומא:

א"ד לקולא קאמר - דבהא ס"ל כרבנן דבטפי מאכילת פרס לא מצטרף ולהכי מדמי לקליות דאם לא הפסיק בינתים אלא כאכילת קליות שדרכן לאוכלן זו סמוך לזו מצטרף ואם הפסיק לא מצטרף אפילו בכדי אכילת פרס:


א"א בשלמא ר' מאיר לחומרא - דאפילו ביותר מכדי אכילת פרס מחייב היינו דקאמרי ליה רבנן לעולם אינו חייב ביותר מכדי אכילת פרס אלא עד שתהא שהיית אכילתן כשיעור פרס:

אלא אי אמרת ר' מאיר לקולא קאמר - דאפילו בכדי אכילת פרס לא מצטרף אם הפסיק בינתיים ורבנן בעו לאחמורי מאי עד שישהא הכי מיבעי להו למימר אם שהה כדי אכילת פרס חייב ומשמע אע"ג דהפסיק:

בחלבים ובנבילה - אכל שני חצאי זיתי חלב או נבלה:

אוכלין טמאין - שיעורן לפסול את הגוף בחצי פרס:

ומשקין טמאין - פוסלין את הגוף ברביעית:

אפילו כל היום כולו - שהה באכילת חצי פרס ובלבד שיאכל כל זית וזית שבו בכדי שהיית אכילת פרס:

לא התירו - לאוכל פחות מכשיעור לירד ולטבול הואיל ואינו צריך לטבילה ולקמן מפרש מאי איכפת ליה:

התירו לה כו' - מפרש לקמן:

למגע טמא מת - לאשה שנגעה בטמא מת:

תיובתא דרבנאי - דאמר כל זית וזית כו':

איטמי מחלב - דבשלמא ממגע שנגע בה לא מיטמא בנה שהיא שנגעה בטמא מת הויא ראשונה ואין אדם וכלים מטמאין אלא מאב הטומאה אלא מחלב איטמי דהאוכל כחצי פרס אוכלין טמאין נפסל גופו:

וכי תימא לא איתכשר - האי חלב ולאו טמא הוא דחלב אין בו תורת משקה דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי במסכת שבת בפרק חבית שנשברה (דף קמד:) הלכך בעי הכשר:

הא איתכשר בטיפה המלוכלכת על פי הדד - כלומר בטפה שפי הדד מלוכלך בו דההיא ודאי מכשר לשאר החלב היוצא דרך שם דהא לא קיימא לאכילת תינוק:

שינק בתקיפה אחת - בכח:

לפומיה דינוקא דמלא חלב - הלכך אי אפשר שלא תהא טיפה מלוכלכת על הדד:

ועוד - חלב לאו תורת אוכל [או משקה] אית ליה דאחד ממעייני האשה הוא כרוקה וכמימי רגליה דאמרינן לקמן דמטמאין טומאה חמורה בכל שהוא שהוא כאחד מאבריה:

בין לרצון - של תינוק בין שלא לרצון שאינו רוצה להניק וקתני מטמא ואי הוה ליה תורת אוכל אמאי מטמא שלא לרצון הא לא איתכשר הכשר מעליא דדומיא דכי יתן בעינן דניחא ליה:

גליון - אמר רבא שתי תשובות בדבר כו'. כלומר רואין אנו שפעמים אין תינוק יונק בכח ומניח טיפה מלוכלכת על פי הדד:

ועוד מקום חלב מעיין הוא - והרי הוא כאחד מאבריה ויטמא בלא הכשר כרוקה:

שלא לרצון - מאי היא דלא ניחא ליה לתינוק הרי לא יתכשר החלב בטיפה המלוכלכת ע"פ הדד דשלא לרצון התינוק יצאת דדומיא דכי יתן בעינן וקתני מיטמא אף על גב דלא הוכשר אלמא מעיין הוא ואמאי בנה טהור:

אלא אמר רבא כו' - אלא מקום חלב לאו מקום מעיין הוא וצריך הכשר אבל לא ניחא ליה טהור דהא לא איתכשר ומהשתא יכול לתרוצי לה בשלא לרצון. ע"כ הגליון:

כשיעור - רביעית ואם אוכל הוא חצי פרס ספק לא ינק כשיעור וטהור דהאי חלב אע"ג דמעיין הוא לא מטמא בכל שהוא דהא היא גופה לא מטמיא במגע דראשונה היא הלכך אין לחלבה אלא טומאת שאר משקין:

האשה שנטף חלבה כו' - כשהיא נדה ואי מעיין הוא הא מיטמא בכל שהוא כאחד מאבריה והכשר למה ליה:

וכי תימא כו' והתניא - בהדיא דלאו מעיין הוא:

ליחה סרוחה - קייטור"א (קויטור"א: כוויה) בלע"ז:


רוקו בכל שהוא - דכתיב (ויקרא טו) וכי ירוק הזב בטהור וגו' וזובו ומי רגליו ילפינן מרוקו במסכת נדה בפרק דם הנדה (דף נה.):

ושהה כדי אכילת פרס - משמע במקדש שהה והיינו דקפריך בגמרא מה לי לישהויי דקתני ושהה:

עד מ' יום - מתוק הוא ולא משכר:

מוזהרין עליו בכל שהוא ומגתו - אבל אינו במיתה עד שישתה רביעית בן מ' יום:

במאי פליגי - תנא קמא ור' יהודה:

שכר שכר - מנזיר:

דבילה קעילית - מקום:

נדרא עלה דביתהו - שלא ליהנות הימנה:

אתא לקמיה דרב אשי - לאחר אכילה ושתיה:

לא מוקים אמורא עליה - למידרש בפירקא:

מיומא טבא לחבריה - מאחר שעשה שמחת יום טוב שאכל ושתה עד למחר משום שכרות:

ביותר מרביעית - אף על גב דרמא ביה מיא משכר ואנא יותר מרביעית שתאי:

ולהבדיל - יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד וגו' ולהבדיל וגו' ובבואכם להבדיל בין הקדש והחול נמי אל תשת יין ושכר:

הדמין והערכין והקדשות - שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר:

ההוראה של איסור והיתר - שתויי יין אסורין בה:

מדרשות - שדורשין בפירקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה:

הלכה - למשה מסיני:

תלמוד לומר ולהורות - לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתויי יין לשנות:

ר' יוסי אומר יכול אפילו התלמוד - יהא אסור ללמוד תלמוד לומר ולהורות לא אסרתי אלא הוראת הלכה למעשה:

שתויי יין מורים - ששרץ טמא וצפרדע טהור ואין חוששין שהרי לכל גלוי:

נימא רבי יוסי בר יהודה היא - דאמר שתויי יין מותר בגמרא ואי אפשר שלא יבין ויורנו משם ולא רבנן דאסרו אפילו לשנות בגמרא וכל שכן שום הוראה:

והא רב לא מוקים כו' - ואמאי לא דריש בפירקא כיון דגמרא שרי כל שכן מדרשות:

לא סגי בלא הוראה - דכ"ע בעו מיניה:

מתני' ד' חטאות - חד משום דאכל קדש בטומאה וחד משום חלב וחד משום נותר וחד משום יוה"כ:

ואשם - מעילה:

אינו מן השם - דאין חיוב זה משום אכילה:


גמ' נהי דאיסור גרידא חל על איסור לית ליה - כגון האוכל נבלת בהמה טמאה אינו חייב משום נבלה דהיינו איסור גרידא דליכא לא כולל ולא מוסיף:

מגו דנאסר בחתיכות (טהורות) איתסר נמי בחלב - משום טומאה והיינו כולל דלא איתוסף איסורא אחפצא אלא אגברא איתוסף איסורא לגבי אחריני כייל נמי להאי באיסורא:

איסור הנייה - היינו מוסיף דאיתוסף איסורא אחפצא:

נותר - נמי איסור מוסיף:

יה"כ איסור כולל - דאיתוסף איסורא אגברא אמידי דמשתרי ליה עד השתא:

בשתי בהמות לא מיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה ליכא - דפיגול אינו אלא בד' עבודות של דם הילכך מדפגלה לא חזיא לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח הלכך לא חייל עליה נותר:

דפקע ממנו פיגולו - דקדשהו מזבח בעבודה טעמיה דעולא מפרש בזבחים (דף מג.):

אי רובא אמזבח שדייה לכולו אבר אמזבח - והוי כוליה נותר כו':

הלכו באברים כו' - האי בעיא בפרק בהמה המקשה (חולין ע.):

כזית אחד - חלב דאיסור קמיירי בשני זיתי חלב לא קמיירי:

כותבת אית בה ב' זיתים - דכך בית הבליעה מחזיק:

כגון שאכל כוליא בחלבה - דאאכילת חלב מחייב שלש חטאות ואשם וגורם נמי להשלמת אכילת כותבת וזית של כוליא משלים לכותבת הילכך לא תנא פגול דבשני זיתי חלב לא קמיירי ואי תימא לוקים כגון שהעלה זית של כוליא אמזבח דהוה חלב פיגול ולכוליא נותר א"כ לא מהני נותר אזית דחלב ואנן בעינן דליהוי חד אכולהו דאכילה קתני דהיינו כזית: (גליו"ן) אלא בכזית אחד מיירי ואי אנחיה לפלגיה דזית אמזבח אין הקטרה בפחות מכזית:

כגון שאכל כוליא בחלבה - ואם נפשך לומר ליחייב אכוליא משום פיגול ואחלבה משום נותר לא מצי למימר הכי דטמא שאכל קתני דבחלב עצמו בעי לאוקומי לכולהו איסורי פירוש מורי:

רב פפא אמר - להכי לא תנא פיגול דלא מיירי בשני זיתי חלב ודקא קשיא לך כותבת כגון דמלייה לחלב בתמרי והשלימו לככותבת:

ומתרץ לה כגון דאכל כזית פיגול - מבהמה אחרת בהדה:

וניתני אם הוציאו חייב - דהא יה"כ הוא:

במזומן לו - שיזמנוהו מאתמול להוליך השעיר:

זאת אומרת - מדקתני אפילו בשבת אין עירוב והוצאה ליה"כ דאם יש איסור הוצאה ליה"כ אמאי איצטריך לרבויי שבת הא דחי יה"כ והוא הדין לשבת:

דילמא - מיה"כ לא שמעינן לשבת דיה"כ שאני דהכשר מצותו בכך דומיא דתמידין שקריבין בשבת:

מתני' בתו ואחותו - שבא על אמו והולידה:

ואשת אחיו - שנשאת לו קודם לכן ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה: גמ'


והא לית ליה לר' מאיר כו' - דהא לא בעי' לאוקומי לעיל אלא באיסור כולל ומוסיף:

מיגו דאיתוסף איסורא בה לגבי שאר אחין - משום אשת אח איתוסף נמי איסורא גבי דידיה: נשאת לאחי אביו מיגו דאיתוסף איסורא לגבי אחיו איתוסף לגבי דידיה. ולגבי אחיו משום אשת אחי האב: ל"א ה"ג מיגו דאיתוסף איסורא לגבי בני אחי אביו משום אשת אב:

מתני' בת בתו וכלתו - שנשאה בנו:

ואחות אשתו - שהיה נשוי את בת חתנו שהיא אחות בת בתו מן האב כגון שהיתה לו בת מאשה אחרת ונשאה זה האב חמיו של בעל בתו וכשבא זה על בתו של חתנו שהיא לו בת בתו היתה אחות אשתו:

ואשת אחיו - שמת בנו ונשאה אחיו של זה:

ואשת אחי אביו - שמת אחיו ונשאה אחי אביו:

אם עבר הזקן - אביו של זה ונשאה ואחר כך בא עליה זה חייב אף על אשת האב:

וכן בת אשתו - חייב עליה משום בת אשתו וכלתו ואשת אחיו כו' וכן בת אשתו חייב עליה משום כל אלה:

גמ' ומי שריא ליה - לאביו של זה והא אשת אחיו היא דהא מחייבינן ליה לבנו משום אשת אחי אביו אלמא אסירא ליה לאביו משום אשת אח ואין לו אישות בה ואמאי קאמר רבי יוסי חייב עליה משום אשת אב:

שנפלה לו ליבום - מאחיו שמת בלא בנים ובא הוא ליבמה:

אם כן מאי עבר זקן - הא שפיר עבד דאינה אסורה עליו משום איסור ערוה ואם תאמר כלתו היא דהא מחייבינן לבריה משום אשת אח לאו פירכא היא דאיכא לאוקומה דאשת אחיו של בנו מאמו היא ולאו כלתו של אב היא אלא אשת חורגו ומותרת לו:

דעבר משום כלת בנו שהיא שניה - מדברי סופרים דהא חייבנו לבריה משום כלתו והוא הדין נמי דמצי לתרוצי דעבר משום בת בת בנו שהיא שניה אלא חדא מינייהו נקט:

שתי מיתות - חמותו ואשת איש איכא שריפה וחנק ושריפה חמורה מחנק:

בזיקה ראשונה - ולא באחרונה דאין איסור חל על איסור:

מודה ר' יוסי - במתני' דאיכא איסור מוסיף ה"ה לכולל ובת אחת כדמפרש לקמן הלכך חמותו ונעשית אשת איש אף על גב דאיכא איסור מוסיף דאיתוסף איסורא דאשת איש אכולי עלמא אפ"ה נידון בחמותו משום דחמורה היא אבל אשת איש ונעשית חמותו ליכא לא כולל ולא מוסיף:

והכא בבת בתו ועבר אביו ונשאה מאי איסור מוסיף איכא - דליתוסף איסור אשת אב אהאי:

כגון דאית ליה ברא לסבא - ואחיו של זה הוא דמגו דאיתוסף איסורא אההוא ברא משום אשת אב איתוסף נמי אהאי:

מתני' ר' יוחנן בן נורי אומר כו' משום חמותו ואם חמותו - שהיה נשוי בתה ובת בתה ואם חמיו שנשא את בת בנה:

שלשתן שם אחד - בחד קרא כתיבי ובחד לאו הלכך אין חילוק חטאות ביניהם: גמ'


שחטה ואת בת בתה - לא עבד איסורא:

ואחר כך שחט את בתה - של ראשונה עכשיו נמצא ששחט ב' איסורים ראשונה אותו ואת בנו שלישית ושניה בנו ואותו דבנו שניה ואותו שלישית והילכך סופג פ' לסומכוס אף על גב דשם אחד הן:

דגופין מוחלקין - שמחמת ראשונה ושניה באו אלו שני איסורים על השלישית אבל הכא אין גופין מוחלקין:

דלמא כדר' אבהו - אבל הכא אע"ג דעל ידי בתה ובת בתה ובת בנה נאסרה הזקנה עליו ג' איסורים ואין גופין מוחלקין בה:

זמה אחת - דאינו חייב על אשה ובתה ובת בתה ובת בנה בביאה אחת כמתני' אלא אחת והיינו חמותו ואם חמותו ואם חמיו:

מתני' באיטליז - שוק:

עמאום - שם העיר:

הבא על אחותו כו' - מפרש בגמ':

גמ' הרי שמות מוחלקין - שג' לאוין מוחלקין בהו:

שהיא אחות אביו - כדמפרש לקמי' ברשיעא בר רשיעא:

שמות - לאוין:

שם א' - לנדה לא תקרב:

ערות אחותו גלה - מפרש בפ"ק (לעיל ב:) דאייתר ליה להא דרשא:

בא עליה - על אחת מכל העריות וחזר ובא עליה בהעלם אחת:

בבא על ה' נשים נדות - בהעלם אחת:

הואיל והוא גרם להן - להביא כל אחת חטאת דהיינו ה' חטאות הלכך הוא נמי מייתי ה' חטאות אבל ה' ביאות בערוה אחת בהעלם א' היא נמי לא מתיא אלא חד וכן הוא:

הוא בהעלם אחת - בין ה' ביאות בה' עריות בין ה' ביאות על כל אחת:

והן ה' העלמות - שנודע לכל אחת בין כל ביאה וביאה מביאותיו הוא אינו חייב אלא אחת על כל אחת והיא על כל אחת ואחת חייבת ה' דהיינו על כל ביאה וביאה אלמא אף על גב דהוא גרם לכל אחת להביא ה' חטאות לא בעי הוא למייתי על כל חדא אלא אחת: ואית ספרים דכתיב בהו הוא בהעלם אחת והיא בה' העלמות ובערוה אחת מיירי לשון נקייה הוא ויש"ר כח"ו:

קצר - כגרוגרת בשבת וזה השיעור חזר וקצר בהעלם א' מה לי אמר רבי אליעזר:

שתי ביאות א"א לערב - הילכך חשיבי [אבל] קצירת שתי גרוגרות אפשר לערב ולקצור בבת אחת:

ר' אליעזר מחייב על ולדי מלאכות - במקום אבות מלאכות שאם עשה אב ותולדה בהעלם אחת חייב שתים הא אב ואב כגון קצר וקצר דזו וזו אב מלאכה פטור מן אחת:

הכא במאי עסקינן - הא דקתני רבי אליעזר כו' דדייקינן מינה הא אב ואב פטור:

בדלית - טרייל"א (דליות) של גפן היא:

המודלית על גבי תאנה - ותאנים בתאנה ואין ענבים בגפן והיה צריך לבצור הגפן להסקה וקצץ בבת אחת פרי התאנה וזמורת הגפן דחייב שתים חדא אפרי דתאנה דהיינו קוצר וחדא אזמורה דתולדה דקוצר דקיימא לן שבת (דף עג:) זומר וצריך לעצים תולדה דקוצר היא משום הכי חייב שתים אף על גב דבבת אחת הואיל ושמות מוחלקין זה אב וזו תולדה וגופין מוחלקין דשני אילנות הן:

דכוותה גבי קצר וקצר - דדייקינן הא אב ואב פטור כגון שקצר שתי גרוגרות בבת אחת דהשתא לאו תרתין הוא דעבד ובבת אחת עשאן גופין ושמות מוחלקין נמי ליכא אבל קצר וחזר וקצר דתרתין מלאכות עבד בהעלם אחת מחייב ר' אליעזר:

מתני' אבר המדולדלת בבהמה - תלוש רובה ומעורה במקצת:

מהו - שיטמא משום אבר מן החי כאילו נתלש לגמרי דקיימא לן בהעור והרוטב (חולין קכח:) דאבר מן החי מטמא כנבלה:

אבר - הנתלש מן האדם לגמרי מטמא כמת בפרק העור והרוטב (שם קכט:) והמדולדלת שדבוק קצת טהור:


מוכי שחין - אבריהן נופלין:

וחותכו - לא משום טהרה שקודם לכן נמי טהור אלא שלא יהא מאוס ברגל באבר המדולדל:

שמניח כשערה - ולא חותכו לגמרי שלא יטמא אותו החותכו שנוגע בו בשעת פרישה:

ותוחבו לאבר בסירא - בקוץ המחובר לקרקע או לכותל והוא החולה נמשך ונתלש האבר מאליו:

ק"ו - מפרש בגמ' אדם שמטמא מחיים שמקבל טומאה מחיים [ואפילו הכי לא מטמא אבר המדולדל ק"ו בהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים]:

גמ' המוחק את הכרישה - כותש את הקפלוט שקורין פור"ש (פוריל"ש: כרשים (ירק מאכל)) :

הסוחט מים שבשערו - כגון יוצא מבית המרחץ ומסתפג באלונטית:

משקין שבתוכו - שבתוך הכרישה אינן בכי יותן דלא חשיבי מידי הואיל ובלועין הן:

והיוצאין הימנו הרי הן בכי יותן - אם נפלו על הזרעים:

וכרישה עצמה - לאחר שיצאו ממנו המשקין הוכשרה אף על פי שלא נגעה בהן אחר יציאתן:

(מ"ט כו') ניטמייה לאדם - למוכי שחין:

בניתזין בכל כוחן - שמשך עצמו בכח ונתלש בכח וליכא נגיעה בשעת פרישה אבל מי כרישה יוצאין בנחת ולאחר שיצאו ממנה חשובין הן מיד וקודם שיפלו לארץ נוגעין בה בשעת פרישה: זב או טמא מת שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על בגדיהן אף על פי שסחטן. הזב בעצמו החליק כסותו כלפי מטה שיפלו המים אותן המשקין היורדין בבגד מלמעלה למטה טהורים ואין מטמאין אדם הנוגע בהן לפי שאינן חשובין הואיל ועומדין ליבלע בשפה התחתונה של בגד:

יצאו מכולן הרי אלו מכשירין - אם נפלו על הזרעים וטהורין שאינן מטמאין את הזרעים אלא אם כן הזב נוגע בהן לאחר שיצאו מכולו והא דכתיב בסיפא אלא לאחר שיצאו מגופו ל"ג לה:

מתני' חייב משום מעילה - על כל תמחוי אם אכלן קודם זריקת דמים:

ק"ו - מפרש בגמרא:

אם הלכה - שקבלת מרבך שחייב על כל אחד מן הזבחים נקבלנה ממך:

ואם לדין - שאתה למד אותה מק"ו ממעילה יש תשובה:

המאכיל כאוכל - שאם נתן אוכל הקדש לחבירו חייב כאילו אכלה הוא עצמו דקיי"ל המוציא הקדש לחולין הוא מעל ולא מי שניתן לו:

והמהנה כנהנה - במידי דלאו בר אכילה:

צירף את המעילה לזמן מרובה - שאם נהנה היום בחצי פרוטה ומכאן עד ג' שנים חצי פרוטה מצטרפות לקרבן ולקמן בפרק ספק אכל חלב (דף יח:) מפיק לה מתמעול מעל ריבה:

גמ' מאי קשיא ליה לר' שמעון - מה ראייה לשוחט בחוץ מאוכל זבח לפני זריקה:

לא הודע - שהיו ה' חתיכות נותר וה' חתיכות כשרות לפניו ואין ידוע איזו אכל אם הה' של נותר אם הה' כשרות:

בה' העלמות - ומזבח אחד אכל נותר חייב ה' משום נותר דהעלמות מחלקין:

מה' זבחים - אכל נותר בהעלם א' חייב ה' הואיל וגופים מוחלקין ר' יוסי ור' אליעזר סבירא להו כר' עקיבא דמתני' דר' שמעון:

אבל אכל ה' חתיכות כו' - אתאן לת"ק דאיירי רישא בה' חתיכות נותר מזבח אחד והכי קאמר לגבי מעילה מודינא דתמחויין מחלקין:

לפני זריקת דמים - שייכא מעילה אבל נזרק הדם דהיתה לה שעת היתר לכהנים שוב אין בו מעילה וכן מפורש במנחות בפרק התכלת (דף מז:):


ואילו על הספקות כו' לא קתני - בסיפא גבי מעילה:

מני - כלומר ת"ק מני:

ר"ע מחייב על ספק מעילה כו' - בפרק דם שחיטה (לקמן כב.):

וקתני בה' העלמות כו' - העלמות הוא דמחלקין אבל זבחים לא וש"מ הדר ביה. ר' יהושע:

אלא מאי אית לך למימר - מיהא ברייתא תנאי היא בתמיה כלומר מאי בעית למשמע מהך ברייתא תנאי היא ת"ק דקתני העלמות דמשמע דהעלמות מחלקין ולא זבחים אית ליה דקיבלה ר' יהושע והדר ביה והאי דקתני ה' זבחים בהעלם אחד חייב על כל אחד ואחד תנא אחרינא הוא ואית ליה דלא קיבלה אפילו הא לא פשטת מינה דתנאי היא דאפילו תימא ר' עקיבא היא ות"ק אליבא דר"ע קאי מדקתני העלמות דמשמע העלמות ולא זבחים ודקא קשיא לך דלא תניא אשם תלוי אספק מעילות:

האי תנא סבר לה כו' - והאי דקתני מה' זבחים בהעלם אחד חייב על כל אחד תנא אחרינא הוא ור' יהושע היא:

ה' דברים בעולה מצטרפין - לענין כזית להעלותן בחוץ שאם העלן חייב כרת ולהכי נקט עולה דבשאר זבחים לא מצטרף בשר לפי שאינן כליל כאותה ששנינו כו' ה"נ שאכל מה' דברים הללו:

בכתף - יש ה' אברים הפרסה והעצם התחתון עד הארכובה ושני עצמות לבד מן הכתף:

ה' מיני קדירה - כגון כרישין ובצלים וכרוב ודלעת ולפת ואכלן כזה עצמו וכזה עצמו:

ה' מיני טעמים - צלי ומבושל כבוש שלוק וצלי קדר:

מתני' מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת - תולדות הרבה של אב אחד בשבתות הרבה אותן שעשה בשבת זו עשה בשבתות אחריני וכולן בהעלם אחת ובגמרא פריך מאי קמבעיא ליה דנקט תרי מילי שבתות הרבה ותולדות הרבה ואמאי נקט תולדות ולא אבות:

תוצאות הרבה - עניינים הרבה כגון שבת דאיכא אבות מלאכות ותולדותיהן:

נדה אין בה תוצאות הרבה - דאין חיובה אלא ביאה וחייב על כל ביאה וביאה בהעלם אחת כדאמר ר"א לעיל בגמרא בא עליה וחזר ובא עליה כו':

והנדה מוזהרת עליו - דכתיב (ויקרא כ) ונכרתו שניהם מקרב עמם:

על הקטנות - כמו על הקטנה ומאי קטנות דעלמא כלומר הבא על אחת מן הקטנות ביאות הרבה בנדתה יוכיח שאינה מוזהרת עליו וחייב על כל ביאה וביאה:

הבא על הבהמה יוכיח - שחייב על כל ביאה כדאמרן לעיל טעמא שא"א לערב הביאות:

בהמה כשבת - פלוגתא היא בגמרא איכא למאן דאמר קבל ר"ע מר"א והכי קאמר ליה בהמה כשבת מה בהמה חייב על כל אחת ואחת אף שבת חייב על כל אחת דאינו יודע להשיב כלום ולמאן דאמר לא קיבלה מיניה ה"ק ליה אף בהמה מיבעי לי כשבת:

גמ' מאי קבעי מיניה - דנקט שבתות הרבה ועושה בזו אותה מלאכה שעשה בזו ונקט תולדות ולא אבות:

אי קבעי מיניה שבתות כגופין דמיין אי לא - אי האי דעבד בכמה שבתות אותן מלאכות שעשה בזו עשה בזו ובהעלם אחד דלא הודע לו בינתיים מי אמרינן כיון דבתרי שבתות עשאן הויין הני תרתי שבתות כשני גופי עבירות כאילו קצר וזרע בהעלם אחת וחייב על כל אחת או לא דאמרינן דהוי כעושה מלאכה אחת כמה פעמים בהעלם אחת דחייב חדא אי הא קמיבעיא ליה אמאי נקט תולדות ליבעי הכי אעשה אב מלאכה אחת בשבתות הרבה מהו:

אי בולדי מלאכות קבעי מיניה - אם עושה תולדות הרבה מאב אחד אי חייב אחת או על כל אחת ואחת ולהכי נקט תולדות אם כן אמאי נקט שבתות הרבה ליבעי הכי העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבת אחת:

תרתי בעא מיניה - ופשיט תרוייהו לחומרא מדקתני חייב על כל אחת ואחת ואע"ג דמנדה לא מצי למיפשט ליה אלא חדא דהא בנדה ליכא תולדות:

ושבתות היכא - איזו מהן כלומר ה"ד דקעביד לה להא (אב) מלאכה בכמה שבתות בשגגת שבתות וזדון מלאכות פשיטא ליה לר"ע דחייב על כל אחת דלא אמרינן חדא שגגה אלא אמרינן ימים שבינתיים הויין ידיעה דדמי כמי שנודע לו בינתיים דשבת הוי והוי כעושה מלאכה אחת בכמה העלמות:

וזדון שבת - יודע שהוא שבת ושגגת מלאכות דסבור שמלאכה זו מותרת היא דבעי מיניה דהא ליכא למימר ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק דלהכי הויין ידיעה לידע ששבת היתה אבל לענין שגגת מלאכות ליכא ידיעה עד שילמוד והכי קמיבעיא ליה האי דעבד חדא מלאכה בב' שבתות מי אמרינן כיון דבב' ימים הם . אף על גב דהעלם אחד הוא לגבי מלאכות הויין הנך שבתות כגופין של מלאכה שאינן דומין זה לזה כגון זרע וקצר בהעלם אחד בזדון שבת ושגגת מלאכות דחייב על כל אחת כדאמרינן שבת (דף ע.) אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות:

או לאו - כגופין דמיין והרי עשה בהעלם אחד מלאכה אחת י' פעמים שאינו חייב אלא אחת:

או דלמא זדון שבת ושגגת מלאכות פשיטא ליה - דשבתות כגופי מלאכות שאין דומות זו לזו שהעושן בשגגת מלאכות וזדון שבת חייב שתים דהיינו אחת שהיא הנה ובשגגת שבת וזדון מלאכות קמבעיא ליה דאפילו אמרי' כגופין דמיין לא מחייב אלא חדא דהיינו הנה שהיא אחד שהעושה ב' אבות בשגגת שבת וזדון מלאכות בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אלא אי איכא ידיעה בינתיים דשבת היא מהניא לחלק דהעלמות מחלקין והכי קמיבעיא ליה מי אמרינן ימים שבנתיים הויין ידיעה כמו שנודע לו ששבת היא אי לא:


מסתברא - מהא מתני' דאמרינן לקמן:

השוכח עיקר שבת - דסבור לא נכתבה שבת בתורה דהיינו העלם זה וזה בידו שגגת שבת ושגגת מלאכות:

חטאת אחת - על כולן [דחדא] שגגה היא והתם ליכא למימר ימים שבינתיים הויין ידיעה דהא לא ידע לעולם עיקר שבת עד שילמוד:

היודע עיקר שבת - שידע שארבעים אבות מלאכות אסורות בשבת אבל אינו יודע שהיום שבת דהיינו שגגת שבת וזדון מלאכות ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה ולא נודע לו בינתיים שחטא:

חייב על כל שבת ושבת - חטאת אחת משום דימים שבינתיים הויין ידיעה לענין שגגת שבת ואינו חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת דהא שגגת שבת וזדון מלאכות דהיינו הנה שהיא אחת אבל כגופין דמיין ליכא למימר (פשטו מינה) דנימא דמש"ה חייב על כל שבת דעל כרחיך מסיפא קדייק ואזיל דלית ליה להאי תנא שבתות כגופין דמיין וטעמא דרישא משום דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק:

היודע שהוא שבת ועשה מלאכות [הרבה] בשבתות הרבה - ואותן שעשה בזו עשה בזו דשגג במלאכות הרבה כסבור מלאכה זו מותרת חייב על כל מלאכה ומלאכה על שבת ראשון דהיינו אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות:

ואילו חייב על כל מלאכה ומלאכה על כל שבת ושבת לא קטני - בהך סיפא גבי זדון שבת ושגגת מלאכות דכיון דאותן עצמן שעשה בזו עשה בזו ובהעלם אחד אלמא שבתות לאו כגופין דמיין וה"ל עושה מלאכה אחת כמה פעמים בהעלם אחד ואינו חייב אלא אחת:

מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת - דכיון דאב אחד לכולן:

וש"מ - ממציעתא שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה לר"ע דימים שבינתיים הויין ידיעה מדקתני חייב על כל שבת ושבת:

ותרוייהו לא קביל מיניה - מדלא קתני חייב על כל אב מלאכה של כל שבת וולדי מלאכות נמי לא קביל מיניה כדקתני סיפא מלאכה אחת כו':

א"ל אביי [כו'] לאו כגופין דמיין - מדלא קתני על כל מלאכה של כל שבת:

וקביל מיניה - מדתניא מציעתא חייב על כל שבת ושבת וה"ק סיפא דמתני' בהמה כשבת הדין עמך דודאי כזה כן זה:

ולא קביל מיניה - מדתניא סיפא מעין מלאכה אחת כו' בין אביי ורבה איכא פלוגתא אליבא דר"א בזדון שבת ושגגת מלאכות דלרבה מחייב ליה ר"א תרתי ולאביי אפילו ר"א לא מחייב אלא חדא ועוד דמאי דקאמר רבה דמיבעיא ליה לר"ע קאמר אביי דפשיטא ליה אבל תרוייהו מודו דלר"ע שבתות לאו כגופין דמיין וגבי שגגת שבת אית ליה ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק: רב חסדא אמר זדון שבת ושגגת מלאכות אפי' ר"ע ס"ל כגופין דמיין. והאי דקתני בכלל גדול גבי שגגת מלאכות היודע שהוא שבת כו' חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת קאמר אע"ג דאותה שעשה בזה עשה בזה ובהעלם אחת אפ"ה חייב דשבתות כגופין דמיין משום הכי קתני בשבתות הרבה:

וקביל מיניה - כדקתני (טעמא כו') מציעתא היודע עיקר שבת כו':

ולא קביל מיניה - כדקתני סיפא מעין מלאכה אחת כו':

מנ"ל - דאית ליה לר"ע שבתות כגופין דמיין:

ר"ג מחייב - דאין ידיעה לחצי שיעור ולא מהני ידיעה שבינתיים לחלק שלא יצטרפו:

קס"ד ר"ג כר"ע ס"ל - כדמפרש לקמן דליכא למימר דכר"א ס"ל מדקתני ומודה:

והא דתני פטור בזדון שבת ושגגת מלאכות - דכיון דשבתות כגופין דמיין גבי זדון שבת ושגגת מלאכות הוה ליה כעושה שני חצאי מלאכות שאינן דומות זו לזו בהעלם אחת שפטור מכולם:


והא דתניא חייב בשגגת שבת וזדון מלאכות - דאי נמי סבירא לן ימים שבינתים ידיעה הן הכא ליכא למימר דמהני חילוק שבתות לחלק שלא יצטרפו דקסבר אין ידיעה לחצי שיעור:

לא בחדא ולא בחדא - בשגגת מלאכות לא מוקמת לה דהא אמר לעיל לר' עקיבא לאו כגופין דמיין ומצטרפין ובשגגת שבת נמי לא דאי נמי אמרינן ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק הא שמעינן ליה לר"ג לעיל דאין ידיעה לחצי שיעור דקתני בשתי העלמות ר"ג מחייב:

א"א בשלמא כר"ע ס"ל - דאית ליה לר"ע נמי שבתות כגופין דמיין והא דקתני מודה לר"ע הוא דמודה היינו דפליגי בהכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו בשגגת שבת וזדון מלאכות דר' גמליאל מחייב כאידך ברייתא דאין ידיעת ימים שבינתים מועלת לחצי שיעור ור' עקיבא היינו חכמים דפטרי סבר יש ידיעה:

אלא אי אמרת כר"א ס"ל - בשגגת מלאכות וזדון שבת דהאי דקתני ומודה לר"א קאמר על כרחיך מכלל דפליגי במקצת:

ר"א מחייב - ודאי בשגגת שבת קאמר ומש"ה קתני דאין ידיעה לחצי שיעור דאי בשגגת שבת וזדון מלאכות הא כולי עלמא מודו דלר"א שבתות כגופין דמיין ופטור:

אלא באחת על האריג - פליגי ר' גמליאל ור"א והכי קאמר מודה ר"ג לר"א בכותב אות אחת כו' זדון שבת ושגגת מלאכה שהוא פטור דשבתות כגופין דמיין ואף על גב דפליג עליה באחת על האריג דהתם מחייב ר' גמליאל אע"ג דדמי להאי דכותב חצי שיעור בשבת שני ומשלים לשיעור הראשון ואורג נמי חצי שיעור על האריג אפילו הכי מחייב ר"ג דהכא היינו טעמא דשבתות כגופין דמיין ולא מצטרפין דדמי כחורש חצי שיעור וזורע חצי שיעור אבל באורג דמעיקרא הוי בהאי בגד אריג שיעור הרבה חשיב האי חוט שארג זה אגב כל הבגד ואף על גב דת"ק דר' גמליאל דפליג עליה באין ידיעה לחצי שיעור לאו ר"א הוא אפילו הכי האי ומודה דקתני אדר"א קאי ואפלוגתא דאחת על האריג והא דקתני ליה הכא גבי העלמות איידי דאיירי בכותב לחצאים הא ר"א נמי חיובי מחייב:

אמר רבא - לעולם ומודה דקתני לר"א מודה ואהך פלוגתא קאי דפליגי בהדא:

בשתי העלמות פטור - ויש ידיעה לחצי שיעור:

לשתי רשויות - ושתיהן רה"ר פטור דרשויות מחלקות ברייתא דלעיל מודה ר' גמליאל לר"א דשבתות כגופין דמיין דמחלקין לכתיבת שתי אותיות מלצרף אבל בהא פליג עליה דרשויות לא מחלקות:

היינו דקא"ל ומה נדה - דנדה אית בה ידיעת ימים שבינתים כדמפרש לקמן:

אלא לרבא - דאמר דגופין בעא מיניה מאי פשיט ליה מנדה בנדה מאי חילוק גופין איכא:

תני נדות - מה נדות שאין בהן תוצאות הרבה הבא על חמש נשים נדות חייב על כל אחת ואחת כו' דגופין נינהו שבתות לא כ"ש שהן גופין:

שמואל תני נדה - דס"ל כרב חסדא:

קטנות דעלמא - אנשים הרבה הבאין על קטנות הרבה בנדות:

לא כי האי תנא - דהאי תנא סבר נדה מיבעיא ליה ושבת פשיטא ליה:

חייב על כל אחת ואחת - אם עשה חמש אבות מלאכות בהעלם אחד:

על הבהמה - ביאות הרבה על אחת:

בהמה - מיבעיא ליה כנדה:

פרק רביעי - ספק אכל חלב


מתני' ספק אכל חלב - מפרש בגמרא מר אמר חתיכה אחת ומר אמר שתי חתיכות:

ואפילו אכל - כגון שסבור שומן הוא ואח"כ נודע לו שהוא אכל חלב אבל ספק יש בו כזית ספק אין בו:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/כריתות/פרק_ג"